על ספרים וסופריהם

הרב יהודה לנדמן

עיונים בספר 'מכלול' לרד"ק

הקדמה

רד"ק בספר 'מכלול'

פירושי רבי יוסף קמחי הנזכרים ב'מכלול'

דוגמת 'וַתַּשְׁקֵמוֹ בִּדְמָעוֹת שָׁלִישׁ'

 

הקדמה

רבי דוד קמחי, מגדולי המפרשים והמדקדקים הראשונים[1], חי לפני כ-850 שנה (מאות י"ב-י"ג) בעיר נרבונה אשר בחבל פרובנס שבין ספרד וצרפת[2]. ממקום ישיבתו בפרובנס מיזג הרד"ק בין תורת מזרח ומערב, בין שלימותו של הדקדוק הספרדי לבין יופייה של הפרשנות המדרשית, בין הגישה העניינית והפילוסופית של ראב"ע ורמב"ם לדרכם הפשטנית והמקורית של רשב"ם וחכמי פרובנס, ובין מסורת פרשנית משפחתית עשירה[3] לבין יצירה רבגונית ייחודית ומקיפה.

רד"ק מאחד בפירושיו עיונים ייחודיים בחקר המסורה[4], התייחסות שיטתית, מפורטת ורב צדדית להיבטים בלשניים (ניקוד, מבנה, תחביר ומשמעות), הבאה של פירושים שונים והשוואה ביניהם, התייחסות מרחיבה ומבארת למאמרי חז"ל בהלכה ובאגדה, התעסקות בנושאי רקע מקיפים[5], התעמתות עם פרשנות נוצרית למקרא[6], וחינוך והוראה לשמירת המצוות וליראת ה'[7], מלבד, כמובן, פירוש יסודי ומקיף בכל נושא שעסק בו. כל זאת בסגנון נוח, קולח, בהיר ושווה לכל נפש[8].

נראה שהנקודה המרכזית שבה נפגשים כתבי רד"ק ומפעלי יצירותיו עם דמותו הגדולה כפי שהיא נשקפת מתוכם, היא ההרחבה - הרחבת היריעה והרחבת בית הקיבולת; הרחבת היריעה - ולא הרחבת הדברים! הרחבה כזו המאפשרת לשישה פירושים להתכסות בטלית אחת - ולא כזו המאפשרת לפירוש אחד להתכסות בשש טליתות; הרחבה החולקת את שטחי מחייתה שלה - ולא המצמצמת שטחי מחיה של אחרים. נראה שלא יחמיץ רבינו הזדמנות להעלות צד נוסף, דקוּת נוספת או גיוון נוסף, כמעיין נובע שמבקש לו עוד דרך להפיץ את מימיו. דומה לפעמים למעיֵן בפירושיו, שככל שמרחיב רבינו את הדברים כן מתרווח המקום, כאותו מכניס אורחים שביתו גדֵל לפי מספר אורחיו...

תכונה זו בגישתו של רבינו גורמת לו לתת חלק לשבעה וגם לשמונה, להתייחס למכלול הדברים ולא להצטמצם למהלך מסוים - גם במידה שהוא נכון; להכיל את המשותף הגדול בין הדברים ולא את המחלֵק הקטן; להבין את הכלל מתוך הפרטים, וללמוד את השלם הגדול מסך כל חלקיו. נראה כי בין היתר גישה זו היא שקבעה את מקומו החשוב והעיקרי של רד"ק כמפרש הקלאסי של ספרי הנ"ך, ואף את מקומו הנכבד כאבי תופש כל לשון ומשפט[9]. מה הפלא אם כך שהמליצו עליו המושלים כאות להשפעתו הגדולה: "אם אין קמח אין תורה"[10]!

 

רד"ק בספר 'מכלול'

נקודה מרכזית זו בפועלו של רד"ק מפגישה אותנו עם חלק פחות מוכר - אך לא פחות חשוב - ביצירתו. רבות נכתב, נחקר ונלמד אודות פירושי רבינו לתנ"ך, אך חיבורו הראשון, שקדם לפירושיו לתנ"ך, ובמידה מסוימת אף מהווה תשתית לפירושיו, הינו דווקא ספרו הפחות ידוע - ספר 'מכלול'.

ספר מכלול נכתב על ידי רבינו כספר מסכם ומקצר, "לכלול בו דקדוק הלשון ועניינו על דרך קצרה כדי שיהא נקל לתלמידים ללמוד אותו ולהבין נתיבתו, ויהא מזומן להם בו כל מה שיצטרכו לדקדוק ולעניין"[11]. את תורת דקדוק לשון הקודש למד רבינו, מלבד מאביו, בעיקר מספריהם של שני גדולי המדקדקים הספרדים[12], ר' יהודה חיוג'[13] ור' יונה אבן ג'נאח[14], וכדבריו בהקדמתו: "ובאתי כמלקט שיבולים אחר הקוצר, וכמעולל אחר הבוצר, ויצאתי בעקבותיהם לקצר דבריהם ולכתוב ספר, קראתי שמו ספר מכלול". ספר מכלול מהווה מעין חיתום למפעל הגדול של הדקדוק הספרדי שהחל בו ר' יהודה חיוג'[15], וכדרכו של רבינו אף הוא מתאפיין בשיטת ההרחבה וההכללה - לעולם לא יקַמֵץ רבינו בהבאת שיטות שונות וניתוחים שונים למילה כלשהי, ובמקומות רבים אף לא יחתור להכרעה בין השיטות והפירושים. פעמים רבות יקצר ויתמצת רבינו נושאים שהאריכו בו קודמיו, ויפטור אותם בכלל נאה ומנוסח כהוגן[16]. באופן כללי מתאמץ רבינו להביא אל בית אוצרותיו ככל אשר תשיג ידו - 'ברוב מטעמים וברוח נדיבה' - הן מבחינת התחומים השונים, הן מבחינת הדוגמאות הרבות והמגוונות. מה נאה אם כן שמו 'מכלול', אשר במילה אחת מעיד על הנחתום וגם על עיסתו.

כאמור -ספר מכלול מחולק לשני חלקים עיקריים, 'חלק הדקדוק' ו'חלק העניין'. במשך הזמן משום-מה הופיעו שני חלקים אלו של הספר כשני ספרים נפרדים[17], אשר הראשון נקרא כשמו המקורי של הספר - 'מכלול', ואילו השני נקרא בשם 'ספר השורשים'. חלק הדקדוק ('מכלול') הינו החלק העוסק בהוראת הדקדוק לחלקיו - הפעלים, השמות והמילים[18], וחלק העניין ('השורשים') הינו בעצם מילון שורשים עברי על פי העקרונות האמורים בחלק הראשון[19].

מלבד חשיבותו של ספר מכלול כשלעצמו כספר עיקרי להוראת לשון הקודש וענייני מסורה רבים[20], מהווה ספר זה על שני חלקיו אוצר בלום לפירושים שונים של אבי הרד"ק - ר' יוסף קמחי[21], ואחיו - ר' משה קמחי[22], כמו גם לפירושיו של רבינו עצמו לספרים או מקראות שאין בידינו פירושיו להם[23]. נוסף לכך מהווה ספר זה אף כלי עזר חשוב ביותר כמקור מרחיב ומבאר לפירושי רבינו הקיימים לתנ"ך, אשר פעמים רבות ייסמכו על ידיעת לשון הקודש המבוארת ב'מכלול', וסוף עניינם יובן ויושלם על ידי עיון מוקדם במקורות הדברים ובכור מחצבתם; שהרי כך מנהג הראשונים, לכתוב ספר אחד אשר יבארו בו את הוראת הלשון, וספר נפרד בו יפרשו את המקראות. על כן ראינו ללקט כאן מעט פירורים מקמחא דקמחִי, כגרגיר מן החול וכטיפה מן הים ביחס למקומות בהם מהווה 'ספר מכלול' מקור חשוב ומשלים לפירושי משפחת קמחי המפוארה.

 

פירושי רבי יוסף קמחי הנזכרים ב'מכלול'

בחלקו הראשון של ספר מכלול - חלק הדקדוק (סט, ב בדפוס ליק)[24], ממשיך הרד"ק ומרחיב את תופעת היפוך האותיות בלשון הקודש שעסק בה לפני כן, כגון: כֶּשֶׂב - כֶּבֶשׂ; שַׂלְמָה - שִׂמְלָה; חָדֶל - חָלֶד, ועוד רבים כמותם[25], לתחומים נוספים, כדרכו. הרד"ק מבאר שבאותה מידה שתופעה זו חלה על אותיות בתוך המילים, כן היא חלה על מילים בתוך המשפט, ועל מיקומן של אותיות השימוש[26] בתוך המשפט[27].

נסביר: הרד"ק מביא שם לדוגמא את הפסוק וְכָל הָאָרֶץ בָּאוּ מִצְרַיְמָה לִשְׁבֹּר אֶל יוֹסֵף (בראשית מא, נז), ובאמצעות העיקרון של חילוף המילים במשפט (במקביל לחילוף האותיות במילה, כאמור) הוא מרכיב את הפסוק מחדש, כלומר: באו מצרימה אל יוסף לשבור - הסדר השונה של המילים מסביר את המשפט ו'מתרץ' את הקושי-לכאורה למה לא נאמר 'לשבור מן יוסף' (כהטעמת רש"י שם)[28].

דוגמא נוספת מעניינת כשלעצמה מובאת גם היא שם, ובה אנו נוגעים בעצם בחלק נוסף שהזכרנו, והוא השימוש ב'מכלול' כהשלמה לדברי רבינו עצמו במקומות שלא פירש בספריו הנוספים, או שפירש באופנים אחרים. רד"ק מביא שם על דרך זו של 'היפוך המילים' פירוש נאה שלא נזכר בפירושו לנ"ך- וייתכן שאף חזר בו ממנו, כפי שנראה בהמשך - ומכל מקום לא נותר לפירוש זה זכר אלא בין דפיו של 'מכלול'. רד"ק מביא את הפסוק בתהלים, במזמור 'ברכי נפשי', תְּהוֹם כַּלְּבוּשׁ כִּסִּיתוֹ עַל הָרִים יַעַמְדוּ מָיִם (תהלים קד, ו), ובעזרת הכלל האמור של 'היפוך המילים' פותר בדרך פשוטה ומקורית את הקושי שמתמודדים אתו כל המפרשים במקום, כיצד לבאר את חלקו השני של הפסוק "על הרים יעמדו מים"[29] - שהרי המים מקומם בתוככי הַיַּמִּים?![30] הרד"ק מבאר שם בלשונו התמציתית: "עַל הָרִים יַעַמְדוּ מָיִם, כמו: 'על מים יעמדו הרים', על דרך לְרֹקַע הָאָרֶץ עַל הַמָּיִם" (תהלים קלו, ו)[31]. כלומר קושיא מעיקרא ליתא, ההרים עומדים על המים כדרך בריאתם, ולא המים עומדים על ההרים! הרד"ק מביא אף את דברי "החכם ראב"ע ז"ל", ש"פירשו כמשמעו על הסדר". כוונתו כנראה לפירושו של ראב"ע לתהלים שם, שפירש כדרך רוב המפרשים, שהכוונה למי הים אשר מכסים הרים תת ימיים, ולכן אין כל צורך לשנות את סדר המילים בפסוק. המעיין שם בדברי ראב"ע ימצא שראב"ע תוקף במילים חריפות את הפירוש שהביא רד"ק במכלול[32], וייתכן אולי שבשל כך לא הזכיר רבינו פירוש זה 'על אתר' בביאורו לתהלים. מכל מקום יצאנו נשכרים בפירוש מיוחד ומקורי נוסף, המשלים את ביאורו של רבינו לתהלים.

נחזור לעניין ראשון. רד"ק שם מרחיב עיקרון זה של 'היפוך' אף למיקומן של אותיות השימוש במשפט. במה דברים אמורים? בבואו של יהוא מלך ישראל יזרעאלה אחרי הכותו את יורם בן אחאב, נאמר על איזבל וַתָּשֶׂם בַּפּוּךְ עֵינֶיהָ (מלכים ב ט, ל). ה"פוך" הוא הכְּחול כדברי רד"ק שם, אלא שאם נפרש את בי"ת השימוש[33] כאן כבי"ת המציינת מקום[34] ('בי"ת הכלי' בלשון הקדמונים), יישמע כאילו נאמר בפסוק שאיזבל שמה את עיניה בתוך הפוך... לכך מפרש הרד"ק על דרך האמור לעיל, שכשם שאותיות המילה מתחלפות לעיתים ומשנות את סדר מיקומן, וכשם שמילות המשפט נוהגות באותה דרך - כן אות השימוש משנה לעיתים את מיקומה ממילה למילה במשפט; קריאת הפסוק אם כן היא כאילו היה כתוב: 'ותשם פוך בעיניה' - פשוט ומובן!

 

דוגמת וַתַּשְׁקֵמוֹ בִּדְמָעוֹת שָׁלִישׁ'

דוגמא נוספת, והיא הנוגעת לנקודה אליה אנו חותרים, למצוא ביאורים המאירים את דברי אביו ומורו של הרד"ק, ר' יוסף קמחי ז"ל, נמצאת גם היא שם באותו העניין. רד"ק מביא קודם לכן באותו הקשר את הפסוק וַתַּשְׁקֵמוֹ בִּדְמָעוֹת שָׁלִישׁ (תהלים פ, ו). הוא נוטה לבאר בתחילה[35] ש"שָׁלִישׁ" הוא כלי גדול, על דרך וְכָל בַּשָּׁלִשׁ עֲפַר הָאָרֶץ (ישעיהו מ, יב), אלא שלפירוש זה קיים קושי בולט להסביר את משמעות הפסוק מבחינה תחבירית. ושוב הפיתרון לדעת הרד"ק נעוץ באותה דרך: ותשקמו דמעות בשליש - הבי"ת מדלגת למילה הבאה, והרי לנו קינה מושאלת שמשמעה: הבאת עליהם חוק דמעתם כחוק המשקה אשר ישתה האדם תמיד, ביום ובלילה בכוסו[36]. לאחר מכן מוסיף הרד"ק פירוש נוסף, שבסופו כותב "כן פירשו א"א ז"ל"[37], ועל פיו אין סדר המילים 'הפוך' אלא המילים מופיעות כסדרן, ופירוש המילה "שליש" הינו, כלשונו: "רמז לשלוש גלויות"[38]. פירוש זה אכן מופיע בספר זכרון לר' יוסף קמחי[39] בקצירת דברים (מהד' מקיצי נרדמים עמ' 28 ד"ה שלשה), וזה לשונו: "יש מי שפירש שלוש גלויות"[40]. עד כאן ותו לא. פתח אחד להבנת דברי הריק"ם (=ר' יוסף קמחי) הוא דברי רבינו בפירושו לתהלים שם, לגבי משמעות בי"ת השימוש לפירוש זה. מאחר ולפירוש זה הבי"ת הנוספת הינה שייכת למילה "בדמעות" כהלכתה, ואינה באה כתחליף לשימושה במילת "שליש", נשאלת השאלה מה משמעות 'בי"ת' זו, הרי לכאורה הניסוח הנכון הוא: 'ותשקמו דמעות שליש' - אין כל צורך בבי"ת - והמשמעות: ותשקמו את הדמעות[41]. על כך עונה רבינו שם שהבי"ת משמשת כאן על דרך לְכוּ לַחֲמוּ בְלַחֲמִי וּשְׁתוּ בְּיַיִן מָסָכְתִּי (משלי ט, ה), שמשמעותה כמו מ"ם השימוש, 'לכו אכלו מלחמי ושתו מהיין אשר מסכתי'[42]; וכן לעניינינו באותה דרך: 'השקיתם מדמעות שליש'.

עדיין נותר להבין כיצד ובאיזה אופן מרמזת מילת "שליש" לשלושת הגלויות עליהם כתב הריק"ם, ובאיזו צורה מתחברת מילה זו לחלק הראשון של המשפט. שהרי אין נראה שלדעת הריק"ם המילה "שליש" מחליפה את המילה "שלוש", והמשמעות היא 'ותשקמו בדמעות שלוש פעמים' - ראשית, מפני שלא מצאנו כזאת באף מקום נוסף; ושנית, אין זכר לכיוון זה בדברי הריק"ם עצמו, שמביא בתחילת דבריו שם את השורש של"ש כשם מספר, ולאחר מכן כשם תואר[43] או כמידה, ובין הדברים מביא גם את הפירוש הנזכר בהקשרים אלו. אם הייתה כוונתו לפרשו כמספר - היה לו להסביר חידוש כזה. גם בדברי הרד"ק בתהלים ובמכלול אין זכר לכיוון כזה, וכפי שנראה הרד"ק אף מכוון אותנו בשתי מילים חשובות להסבר שונה אשר הוא ההסבר האמיתי: לאחר שמזכיר את פירוש אביו "והוא רמז לשלוש גלויות", הוא מוסיף את המילים "ויהיה שָׁלִישׁ תואר לשני". בכך בעצם מכוון אותנו רד"ק לדבריו בסוף שער השמות[44], שם הוא עוסק בהוראת שמות המספרים, ומבאר שם בין היתר שני משקלים בהם המספר משמש כשם תואר וכשם עצם[45]. האחד, על ידי הוספת יו"ד התואר למספר, כגון: שְׁלִישִׁי, שְׁלִישִׁית, שְׁלִישִׁים; והשני, המשקל 'שָׁלִישׁ', אשר משמש בדרך כלל כשם עצם המציין קצין או בעל דרגה שלישית[46]. בדבריו, "ויהיה שליש תואר לשני", מגלה אפוא הרד"ק מפורשות שמשמעות המילה "שליש" בפירוש אביו היא שם תואר, כלומר: 'שָׁלִישׁ' - כמו 'שְׁלִישִׁי'. ואם כן, וַתַּשְׁקֵמוֹ בִּדְמָעוֹת שָׁלִישׁ הוא כמו 'ותשקמו בדמעות שלישי'!

פירוש זה אף תואם במיוחד את דברי הריק"ם בספר זכרון שם, שקודם לכן מביא משקל זה של שָׁלִישׁ כשם תואר, ולא כשם עצם! אם כן ברורה לנו בס"ד כוונתו הכללית של הפסוק לפירושו של ריק"ם: וַתַּשְׁקֵמוֹ בִּדְמָעוֹת שָׁלִישׁ - השקית אותם מדמעות - את השלישי. אלא שעדיין נשארה נקודה עיקרית שאינה ברורה, מאחר שמדובר בשם תואר, כלומר 'שלישי' הוא שם שמתאר שם אחר, כגון 'יום שלישי' - היום הוא השם המתואר, ו'שלישי' הוא השם המתָאֵר, אם כן מיהו או מהו ה'מתואר' אליו מתייחסת המילה "שליש"? נקודה זו מוקשית במיוחד מאחר שלשון הרד"ק סתומה מאוד באומרו "תואר לשני", באיזה 'שני' מדובר, ואיך הוא מתקשר ל'שלוש גלויות'[47]?!

חוליה אחרונה זו מובילה אותנו לתחום נוסף הנוגע למהלך ההדרתו החדשה של ספר מכלול על שני חלקיו, אשר בין היתר נוגעת לבירור הנוסח ע"פ כתבי יד עתיקים ודפוסים ראשונים[48]. מתברר באופן מופלא שבכל ארבעת כתבי היד המשמשים לההדרת הספר, וכן בדפוס קוסטאנטינא (רצ"ג), מופיעה תחת המילה "לשני" - המילה "לשבי", כשבדפוס קוסטאנטינא היא אף מנוקדת להוציא מכלל ספק - לשֶׁבִי! מתבררת אם כן מעל לכל ספק כוונת הרד"ק, שהתואר "שליש" הינו ל'שבי', כלומר לַשֶּׁבִי הַשְּׁלִישִׁי, הוא הוא הגלות השלישית עליה מרמזת מילת "שליש", ואשר אליה נתכוון הריק"ם[49]. כך גם מוארים דברי הרד"ק בפירושו לתהלים, שמזכיר בקיצור את פירוש אביו במילים "ויתכן לפרש כי על זה הגלות אמר שהוא גלות שלישי", וכן כמעט באותו הלשון בחלק העניין (ספר השורשים) סוף שורש של"ש. מבוארת אם כן כוונת הריק"ם באופן מושלם בפירוש הפסוק: וַתַּשְׁקֵמוֹ בִּדְמָעוֹת שָׁלִישׁ - 'ותשקמו מדמעות, את הגלות השלישית', הלא היא הגלות שבה אנו נמצאים עדיין עד ביאת גואל צדק בב"א[50].

---