תרומות על הבאר
(13 אפריל 2021) קישור מהיר: המעין ספריית משעול היכל הגבורה וההנצחה שיעורי הרב עמיטל

המעין -

חזרה למאמרי המעין

עוד בענין גרות בלי קבלת מצוות / הרב דויד יצחקי; תגובה לתגובה / הרב אליעזר וייל

עוד בענין גרות בלי קבלת מצוות*

א. הרב אליעזר וייל מודה בעובדה שרק מעט מתגיירים מגיעים לשלב של קיום מצוות מלא (דבריו ב'המעין' גל' תשרי תש"ע [נ, א] עמ' 56, וכן בתגובתו גל' 199, תשרי תשע"ב [נב, א] עמ' 70), ובכל זאת הוא טוען שאין קבלת המצוות שלהם מן השפה ולחוץ, כי לדעתו קבלת מצוות אינה חייבת להיות קבלה לקיים את כל המצוות בפועל. על כך אפשר להשיב לו בדבריו של הרב דוד סתיו, שנאמרו מעט אחרי הדברים שציטטתי ממנו בגיליון 199 (עמ' 66): "אם דיין אין בו פקחות, ו-70% 80% של הגרים 'עובדים' עליו - אז אחד מהשנים: או שהוא לא ראוי להיות דיין, או שבאמת הוא מרמה - ואז החרדים צודקים"...

ב. הרב ישראל רוזן, מייסד מערך הגיור, כותב שהנהיג קבלת מצוות בזה"ל: "אני מקבל על עצמי לשמור ולקיים את כל מצוות התורה, ואת כל המצוות שתקנו חכמים, ואת כל המנהגים הטובים של עם ישראל, ואני מאמין בה' אחד" (מאמרו של הרב ישראל רוזן מתחילת תשע"א באתר של מכון צומת). אולם בלי לדון מהו הסוג והדרגה של קבלת מצוות מינימלית הנדרשת בכדי שתחול הגרות, מ"מ משמעות הקבלה הנ"ל, ונוסחאות דומות הנהוגות בבתי הדין, היא קבלה של הגר לקיים את כל המצוות בפועל, וברור שכך מבין כל מתגייר המצהיר כן בפני בית הדין. ומכיוון שבמעמד הגיור אין רוב המתגיירים מתכוונים לקיים את הצהרתם לפי הבנתם הפשוטה, הרי הצהרתם היא אכן מן השפה ולחוץ (לא בחינם נזקקו הרב רוזן והרב דרוקמן לטעון שגם בגיור שייך הכלל שדברים שבלב אינם דברים; אכמ"ל בדחיית טיעון זה).

ג. גם לפי דברי הרב וייל שמספיקה קבלה עקרונית של מצוות, היא צריכה להיות "בדעתו לקיים את רוב המצוות" ('המעין' גל' תשרי תש"ע [נ, א] עמ' 58). אך מי לחש על אוזנו שרוב המתגיירים מתכוונים לקיים בפועל את "רוב המצוות" (אפילו אם רק בשלב יותר מאוחר)? ומי לחש על אוזנו שרובם מתכוונים לקיים אותן מצוות דווקא מתוך אמונה (כדבריו שם עמ' 55)? הרי הבאתי בדבריי בגיליון 199, הן מתוך בירור המציאות (כפי העדויות שבספר "מגילת גרות" ועדויות אחרות, שם עמ' 66) והן מצד אומד דעת ברורה (כפי דעת 'דבר אברהם' ו'היכל יצחק' וגדולי דורנו [שם עמ' 69], וכן היא דעת הרב ד"ר יהודה ברנדס כפי שהובא שם [עמ' 66]), שלרובם אין כוונה רצינית לקבלת "עול מצוות" כלל, כפי שמוכיח סופם (שרק מיעוט קטן מאוד שומר מצוות באופן רציני) על תחילתם. ועוד, מי פתי המאמין באמת בשכר ועונש, ויודע שלא יעמוד בשמירת שבת וטהרה וכו', שיקבל עליו עול מצוות על מנת להיענש בכריתות ומיתות בית דין (או תחליפיהם בימינו - הן בעולם הזה והן בעולם האמת)? המאמין-באמת לא יחפז להתגייר ולהסתכן, אלא ימתין עם גיורו עד שירגיש שהוא מסוגל לקיים את מה שהוא מקבל עליו.

ד. ראשי מערך הגיור אינם מתכחשים למציאות הזאת - הצהרות שקריות-בגלוי של המעוניינים להתגייר, אלא עוקפים את הבעיה על ידי "אקרובטיקה הלכתית", שמהווה כהודאתם מתיחת חבל הקוּלוֹת עד הקצה האחרון; דא עקא, שלדעת גדולי התורה (המצוטטים בגיליון 199 עמ' 68-70) במתיחה הזאת נקרע החבל לגמרי, וכך נשארה גרות רוב המתגיירים בדורנו תלויה על בלימה כשאין בה ממש.

ה. והנה, רבני מערך הגיור במחכ"ת אינם נחשבים גם אצל אנשי הציונות הדתית כעמודי ההוראה שכל בית ישראל נשען עליהם. ובכן אתמה עליהם, איך הם מתיימרים לעשות על דעת עצמם מעשה שמהווה פסק עבור כל כלל ישראל בדבר חמור כזה! ומה עוד שלדעת גדולי ישראל הרי הם מכניסים גוים גמורים לכרם בית ישראל, ומי שמם לשרים ושופטים על ראשי עם קדוש? וגם אילו היו ראויים לאיצטלא זו, הרי במכשול חמור כזה הנוגע לכל הדורות ולכלל הציבור אין הם רשאים לעשות מעשה כי אם בהסכמה רחבה של גדולי ישראל!

וראה דברים כדרבונות בכעין זה במכתב רשכבה"ג הגאון רבי חיים עוזר גרודזינסקי הנדפס בסוף ספר "אין תנאי בנישואין" (בעקבות כוונה בכמה קהילות לתקן תקנה שכל הנישואים יעשו על תנאי וכך תימנע לידת ממזרים): "הנה לא אכחד אשר ייפלא בעיני, לא אוכל להאמין אשר בעניין חמור כאשת איש יתקנו רבים תקנות על דעת עצמם, בטרם יתיישבו בדבר עם גדולי ההוראה בכל ארצות הגולה. ולו גם נדמה להם צד היתר בדבר, האם כן עושים למעשה? וכמו שאמרו חז"ל: וכי מפני שאנו מדמין נעשה מעשה?! הן גם בשאלת עגונה יחידית נמלכים בדבר עם גדולי התורה למעשה, ואף כי בתקנה כללית הנוגעת לטהרת וקדושת המשפחה, להערים הערמות לעקור קדושי ישראל ולעשות נשותיהם למיוחדות וקנויות לזמן! היאומן כי בעיקרי תורה זו ינהיגו הוראה למעשה על דעת עצמם?!". עכ"ל. וראה שם באורך דברי שאר גדולי ישראל בעניין הפירצה הנ"ל.

ו. ולא עוד, אלא לו יהא כדבריהם שהגרות חלה, הרי בזה שרוב המתגיירים מחללים שבת וטהרה ועוברים על שאר עיקרי הדת יוצא שבית הדין המגיירם עובר על לפני עיוור כמ"ש כמה מגדולי הדורות האחרונים, שגורמים מכשולים גדולים הן לגבי המתגיירים והן לגבי המתחתנים איתם וכו'. ולא עוד, אלא הרי דין אותם גרים כ'משומדים' ('מומרים' בלשון הצנזורה) לכל התורה, שדינם כגוים גמורים לכל דבריהם (רמב"ם שבת פ"ל הט"ו), ואינם בכלל 'ישראל' ולא 'בני ברית' (ממרים פ"ג ה"ב ותוס' סנהדרין עב, ב, עיי"ש בחסרונות הש"ס) פרט לענייני יוחסין, ובזמן שלטון התורה עצם "חזרתם לסורם" - כפי שכותבים עליהם רבני מערך הגיור - היה מחייבם מיתה (כרמב"ם הל' מלכים פ"י ה"ג). והרי על ידי כן מרבים בכלל ישראל פושעים קשים כספחת, ומכריעים ח"ו את כלל ישראל לכף חובה, ומעוררים קטגוריא עלינו ר"ל. ובכן, בין שהגרות חלה ובין שאינה חלה הם גורמים להרחיק את הגאולה ח"ו (ראה עזרא ט, יד וסנהדרין כא, ב).

דויד יצחקי

 

א. נדהמתי מדבריו של הרב יצחקי בסעיפים ה–ו של תגובתו. רבני מערך הגיור עושים את מעשיהם באישור והסכמת הרבנים הראשיים לישראל לדורותיהם ובעיקר בתמיכת הגר"ע יוסף שליט"א, ולא היו יכולים לעשות דבר על דעת עצמם אפילו לו רצו. גם שיטתו במיונם של "גדולי הדור" אינה מקובלת עליי; לשיטתו גם לא היה ראוי שת"ח כמוהו, שעדיין אינו מפורסם כגדול הדור, יפרסם פסקים העוסקים ממש בדיני נפשות...

ב. עיקר דבריו של הרב יצחקי (סעיפים א-ג) מתייחס לשאלה איך לבדוק את אמיתות דברי המתגיירים. דווקא בשאלה זו לא דנתי כלל; זו אחריותו וזה תפקידו של בית הדין לבדוק את כנות המתגייר. כתבתי את דבריי בהתייחס למצבים שאותם פירטתי במאמרי בגיליון 'המעין' תשרי תש"ע הנ"ל, שמהיכרותי את המתגיירים אני יודע שהם קיימים. אנו עושים כל מאמץ שאותנו לא ירמו; עלינו לא 'עובדים'. הגרים שאנו מגיירים מקבלים עליהם עול תורה, כפי שפירטתי שם, ואי אפשר לבטל למפרע את גיורם גם אם במשך השנים חלקם אינם שומרים מצוות. מי אם לא הגרי"ש אלישיב שליט"א, ה' ירפאהו בקרוב, כתב בזמנו, כשהתנגד להיתר הממזרות של האח והאחות שקבע הגר"ש גורן זצ"ל (שהתבסס בין-השאר על ביטול הגרות של בעלה הראשון של אימם מפני שלא שמר מצוות אחר הגיור), שמעולם לא שמענו שמבטלים למפרע גיור שנעשה בבי"ד גם אם הגר לא שמר מצוות; הוא לא התיר להשתמש בסברא זאת אפילו כצירוף בעלמא להתרת ממזרים!

ג. בדברי לא הוזכרו המילים "דברים שבלב", ולא בהם תמכתי את יתדותיי. הסברתי את משמעות קבלת המצוות הכֵּנה של אותם מתגיירים על פי המציאות שאותה הסברתי בפירוט.

אליעזר וייל

 

 



* מענה לתגובת הרב אליעזר וייל על דבריי בגל' 199 של 'המעין' (תשרי תשע"ב [נב, א], עמ' 70).