[2] בבא בתרא טו, א.

[3] עיין במהרש"א שהקשה כך.

[4] דהי"ב כא, ב.

[5] נח להיעזר בספרו של אבא בנדויד 'מקבילות במקרא', ירושלים תשל"ב.

[7] לגבי השוואה זו עיין: ש' זלבסקי, 'קומה ה' לנוחך', באר שבע תשס"ח (רובו של הספר עוסק בהשוואה זו מכיוונים שונים).

[8] דהי"א ג, ו: "שהרי כל הספר נכתב מפני כבודו של דוד וזרעו".

[9] שמ"א טז, יא.

[10] דהי"א ב, יג–טו.

[11] פסוקים ב–טז.

[12] פסוקים ג–כד.

[13] עי' י' קיל דעת מקרא דהי"א, ירושלים תשמ"ו, עמ' רמג. קיל הלך בדרכו של ש' קליין בספרו ארץ יהודה, תל אביב תרצ"ט עמ' 33-34, ליישוב שתי הרשימות. קליין כתב:"אבל יש בידינו גם ראיות חיוביות שרשימות ספר דברי הימים מוסבות לפי האמת על זמן בית ראשון", וקיל כתב: "אנו תפסנו בשיטה הגורסת שהפרשה שלנו עוסקת ביושבי ירושלים הראשונים של ימי דוד, ואילו מקבילתה שבנחמיה עוסקת ביושבי ירושלים של ימי שיבת ציון וכו'. המסקנה העולה מהדברים היא ששתי הפרשיות עוסקות בתקופות שונות, זו שבספרנו ביושבי ירושלים בימי דוד ושבנחמיה ביושבי ירושלים שבימי הכותב, והדמיון בין השמות נובע כאמור מהעובדה שצאצאים מבתי האבות שישבו בירושלים בימי דוד ושנקראו בשם אבותיהם זכו לשוב לציון ולהתיישב באחוזת אבותיהם". הקושי הגדול בפירוש מעניין זה הוא שבשיבת ציון עלתה רק דלת העם, ולא סביר שהצאצאים של יושבי ירושלים הראשונים שהיו מחשובי ירושלים עלו יחד עם פשוטי העם!

[14] 'יושב חסד' זהו שם אחד.

[15] הכוונה כנראה שחמישה אלה נולדו אחרי שלומית אחותם.

[16] פסוק קשה להבנה. לפי י' קיל דעת מקרא דהי"א יש לפרש כך: בני ישעיה רפיה, בני רפיה ארנן, בני ארנן עבדיה, בני עבדיה שכניה – "ואף כי מונה כאן לכל אחד בן אחד בלבד כתב 'ובני' כדרכן של מגילות יחוסים אלה". אם כן לפנינו תיאור השתלשלות של חמש דורות.

[17] ובפרטן אין אתה מוצא אלא חמישה.

[18] עי' י' קיל, דעת מקרא דהי"א, עמ' עז.

[19] יהודה קיל בפירושו הוסיף את האיור הזה שהמשמעות ההיסטורית שלו ברורה, ובכל זאת סתם ולא פירש בגלוי כיצד בדעתו להתמודד עם הבעיה שהאיור מעורר אצל הקורא. בדברי המבוא לספר בעמ' 171 בהערה 4 ישנה התייחסות קצרה ומרומזת לבעיה: "ניתן לומר שאפשר שגם את אלה כתב עזרא לעת זקנתו בספרו, אבל אפשר שאחד מבית מדרשו השלים ייחוסים אלה מתוך שחיבב את בית דוד". אם כן, קיל בחר להסביר שמדובר בתוספת מאוחרת על מה שכתב עזרא, ולא רצה להסיק מפסוקים אלו מסקנה ביחס לכל הספר (בניגוד לחוקר צונץ ב'הדרשות בישראל' ירושלים תש"ז עמ' 18 והע' 81 שבעקבות מגילת יוחסין זו הסיק: "רשימותיו [של מחבר ספר דה"י] על שלשלת הדורות המגיעות לכל הפחות עד מאה שנה לאחר נחמיה נותנות מקום לשער שחי בזמן מאוחר עוד יותר"...).

[20] יהודה קיל בסיכום הפרק (עמ' קמה) ניסח את התמיהה מתוך הנחה שכל המוזכרים ברשימת היוחסין היו כהנים גדולים: "ברם תמיהה גדולה יותר מעורר המספר המצמצם של הכהנים ששמשו בכהנה גדולה בימי הבית בפרק זמן של למעלה מארבע מאות שנה וכו', כיצד ניתן לפרנס מספר מצמצם כל כך של כהנים גדולים במשך זמן ארוך כל כך?". עי' בהערה 24 שגם התירוץ שהציע קיל מתייחס רק לתמיהה כיצד יתכן ששימשו שמונה כהנים גדולים ביותר מארבע מאות שנה; אולם עיין לקמן שלפי דעתי גם אם לא מדובר בכהנים גדולים אלא ברשימת סדר הדורות בלבד גם כן תמוה מאוד כיצד יתכן שיחלפו שמונה דורות בלבד, ביותר מארבע מאות שנים.

[21] לרשימת מקורות מפורטת בעניין דברי חז"ל על כוהני בית ראשון עי' דעת מקרא דהי"א עמ' קמה הערה 13א.

[22] ר"ת: 'בן שמואל הלוי'.

[23] החיד"א, שם הגדולים, מע' גדולים אות ס', דייק מדברי התוס' הללו שפירוש רש"י בדפוסים הוא פירושם של תלמידי רס"ג, אך חזר בו מהשערה זו.

[25] עי' ראב"ע הארוך על שמות כה, כט: "ויש שבוש בדברי הימים"וכו'.

[26] הכוונה לעיר תוניס במדינת תוניסיה. עד היום מזוהות חורבות העיר קרתגו.

[28] י' קיל, דעת מקרא דהי"א, עמ' צב.