המעין -

חזרה למאמרי המעין

על שו"ת רבינו חיים כפוסי / פרופ' יעקב שמואל שפיגל

פרופ' יעקב שמואל שפיגל

על שו"ת רבינו חיים כפוסי*

א.

גירוש ספרד, הוא ללא ספק אחד האירועים הקשים ביותר שעבר על עם ישראל. אבל יחד עם התוצאות הנוראות שהוא גרם, הוא גרם גם לדברים חיוביים. חכמי המגורשים התפזרו בעקבות הגירוש למקומות שונים, ובכל מקום שהגיעו אליו הם העלו את קרן התורה לממדים חדשים. אחד ממקומות אלו הוא יהדות מצרים, וכבר עמדו חכמים על עצמת השינוי בלימוד התורה שחוללו חכמי המגורשים עם הגיעם למצרים[1].

אכן, מחיבוריהם של החכמים המפורסמים ביותר שפעלו בדור הגירוש ובדורות הסמוכים לו הגיעו לידינו מעט מאוד, ואף אלו נדפסו טיפין טיפין, ורובם לאחר פטירת אותם חכמים. כוונתי לר' משה אלאשקר, רדב"ז, ר' בצלאל אשכנזי, ר' יעקב קאשׂטרו, ואפשר להוסיף גם את ר' יעקב בירב שחי תקופה מסויימת במצרים, וגם את ר' יוסף קורקוס[2]. אמנם ר"מ אלאשקר עלה בסוף ימיו לארץ ישראל, וכן הרדב"ז ותלמידו ר"ב אשכנזי, אבל ניתן לומר בהחלט שעיקר פועלם היה במצרים. והנה ספר תשובותיו של ר' משה אלאשקר נדפס לראשונה בסביוניטה שי"ד, אחר פטירתו של ר' משה; החלק הראשון של תשובות הרדב"ז נדפס לראשונה בליוורנו תי"ב, שנים הרבה לאחר פטירת רדב"ז, ושאר החלקים נדפסו מאוחר יותר בפיזור על פני שנים רבות, כאשר החלק השמיני יצא לאור רק בבני ברק תשל"ה. לא נפרט יותר בעניין זה, והמעיין יוכל להשלים בעצמו את הדברים שקיצרנו בהם.

נוסיף ונאמר, כי בדורנו זכו חלק מחכמי מצרים שיצירותיהם היו ספונות בכתבי יד לראות אור לראשונה. אני מונה כאן רק את יצירותיהם של חכמי מצרים שהיו באותו דור, ולא בדורות מאוחרים יותר. כמו כן איני מונה אלא ספרים בלבד, ולא מאמרים ותשובות וכד' שנדפסו בכתבי עת:

א. שו"ת רדב"ז חלק שמיני מכתב יד הנ"ל, מהד' רי"צ סופר.

ב. שו"ת רבינו מאיר גאויזון שההדיר ר"א שוחטמן, ירושלים, תשמ"ה. פרופ' אליאב שוחטמן אף צירף מבוא גדול שבו פשפש וחקר והביא לנו את שמותיהם וחיבוריהם של חכמי מצרים שפעלו בזמנו שחלקם הגדול לא נודע עד הנה[3], ונמצינו למדים דברים שהיו עלומים מכל כותבי התולדות עד ימינו[4].

ג. פירושו של ר' חיים חבריא על ספרא, הנקרא 'חבר הכהנים'. נדפס בתוך: ספרא, מהדורת מכון אופק, ירושלים-קליבלנד תשנ"א. לצערנו יצא לאור עד עתה רק חלק אחד.

ד. דרשות ומאמרים לרבינו בצלאל אשכנזי, שההדיר ר"י בוחבוט, ירושלים תשנ"ו[5].

ה. שיטה על בבא קמא לר"י קאשטרו, שההדיר כותב הטורים האלה, ירושלים תשס"ח.

ב.

עתה עלינו להחזיק טובה לד"ר מיכאל ליטמן שזיכה את הרבים בחיבור נוסף של חכם מאותה תקופה: שו"ת רבינו חיים כפוסי. גורלו של חיבור זה אינו רחוק אפוא מגורלם של שאר חכמי מצרים בני זמנו, שאף הם כפי שראינו חיבוריהם לא נתפרסמו בחייהם אלא רק לאחר מותם, אם קרוב לזמנם ואם מאוחר יותר[6]. קשה לדעת מה הסיבה לכך. ביחס ליצירתו של ר' חיים ניתן להעלות את ההשערה שהלשונות הקשים-ביותר שכתב בתשובותיו כנגד גדולי אותו הדור, מהר"י קאשׂטרו ורבי בצלאל אשכנזי, היו מכשול בפרסום תשובותיו. אבל אין השערה זו יכולה לפרנס את העיכוב בפרסום שאר חיבוריו, ולפיכך עניין זה צריך עוד לפנים.

לידתו של ספר זה לא היתה קלה. שנים רבות פירסם ליטמן תשובות בודדות מאת ר"ח כפוסי בכתבי עת שונים כפי שכתב במבואו, אבל לא היה סיפק בידו להוציא לאור את הספר בשלימותו. בסופו של דבר יצא הספר לאור על ידי מכון שלמה אומן שעל יד ישיבת שעלבים, כשסייעו בידו בעריכת הספר הרבנים שמעון שלמה גולדשמידט ויואל קטן.

הספר מכיל ע"ט תשובות, כאשר חלק קטן מהן הוא בירורי סוגיות ופירושים. חלק מהתשובות אינן של ר' חיים אלא של חכמים בני זמנו, שתשובותיהם הובאו בספר מסיבות שונות[7]. לתשובות נלווים מקורות ומראי מקומות, וכן הערות קצרות שבאו לפרש עניינים שונים, שלדעת המהדירים כתיבתם תהיה לתועלת המעיין. כדרכם של חכמים, לשונו של ר' חיים היא מליצית ומורכבת מחלקי פסוקים וממאמרי חז"ל, ובהערות נרשמו בדרך כלל מראי מקורות למליצות אלו. אמנם נראה לי כי ברוב המקרים אין צורך בהערות אלו, פרט למקרים שבהם היה מקום להמהדירים לחשוש שהמעיין לא יבין את פשר המליצה ואת כוונתה. אדרבה, ההקפדה של המהדירים על ציון שיטתי למקורן של המליצות גם כשאין צורך בדבר, הדגישה אותם מקרים שבהם לא עמדו במשימה זו[8].

בראש הספר נדפסו "מפתחות ע"פ כתה"י", והכוונה לרשימת התשובות, שכפי שהעירו המהדירים נכתבה בידי רח"כ עצמו. המהדירים הוסיפו על מפתחות אלו גם מפתח נוסף הנקרא "תוכן התשובות", שבו כתבו את תוכן התשובות בקצרה בלשונם. אכן, לעתים הדברים ב"תוכן התשובות" דומים מאוד למה שכתב רבי חיים עצמו במפתח התשובות, ואין בכך תועלת רבה; לו היה "תוכן התשובות" מסודר לפי סדר השלחן ערוך היתה בו תועלת הרבה יותר משמעותית למעיין.

המהדירים נתנו לפנינו שתי פקסמיליות של כתבי היד שהיו לפניהם[9], שמהן ניתן ללמוד כי למרות שכתבי היד אינם נוחים לקריאה, הרי שהעתקת כתבי היד נעשתה בדיוק רב[10].

בסוף הספר צורפה כנספח הערתו הארוכה של רי"מ טולידאנו הנוגעת לסימן ח בספר, וכן נוסף מפתח מקורות המכיל רשימה מפורטת של המקורות לדברי חז"ל ולדברי הראשונים שבספר, וכן שמות אישים ומקומות.

בראשית הספר הקדים ד"ר ליטמן מבוא[11], שבו עמד על מספר נקודות: עליית מרכזיותה של מצרים לאחר הגירוש, תולדותיו וחיבוריו של ר"ח כפוסי, כתבי היד שעל פיהם נדפס הספר, ועוד. אבל נראה שליטמן תפס את דרכו של רח"כ, היא דרך הקיצור, ועל כן קיצר במבוא בדברים שהיה ראוי להאריך בהם. כך לדוגמה בעמ' 28 הערה 120 הפנה אותנו ליטמן לכל פירסומיו על אודות רח"כ, שבהם הרחיב בהסברים היסטוריים, סוציולוגים וכדומה הקשורים להבנת התשובות; אלא שפרסומים אלו נדפסו במקומות שבדרך כלל אין יד אדם משגת אותם, וטובה רבה היה עושה למעיין לו היה, לכל הפחות, כותב לנו את תמציתם ומשלבם במבוא.

ג.

אי אפשר לסקור כאן את כל העולה מתוך התשובות, ולפיכך אעמוד רק על מספר עניינים[12]:

1. כאמור לעיל רח"כ עצמו כתב את המפתח לתשובותיו, ומכאן כי הוא עצמו סידר את ספרו ואסף את תשובותיו לקובץ אחד. לפי זה אמור היה לעמוד לפנינו אוסף שלם של תשובותיו, ובכללן גם אלו הנמצאות בספרי חכמי דורו[13]. אבל עם זאת מצאנו הסכמות של ר' חיים וכן אגרות שלו שאינן כלולות באוסף תשובותיו, ודומה בעיני שהיה מן הראוי להכלילן בקובץ שלפנינו, או לכל הפחות לציין אליהן[14].

2. במבוא עמ' 19 נאמר שרק בשנת תרפ"ט נדפס ספרו של רח"כ 'באור החיים' על התורה, ועל כך נוסיף כי מעט מיצירתו נתפרסם עוד קודם לכן. שני פסקים שלו הובאו על ידי החיד"א, וממנו הובאו בשאר ספרים[15]. חיבורו על המכילתא היה בידי ר' יהודה נג'אר, שבפירושו 'שבות יהודה' על המכילתא הזכיר זאת בהקדמתו, ואכן בפירוש עצמו הוא מצטטו מספר פעמים[16]. אולם דומה שטבעו של רבינו יצא לעולם[17] בעיקר עקב המסופר עליו בשם הגדולים לחיד"א בערך ר' מאיר גאביזון[18]:

הרב החסיד מה' חיים כפוסי בעל הנס זלה"ה, שהיה דיין ונסתמא, והיו מרננים עליו שח"ו לקח שוחד. ואמר בתוך קהל ועדה כי שמע דבת רבים יחדו ירננ"ו שלקח שחד, ואם האמת אתם כן יהיה תמיד הענן יכסנו, ואם הוא נזהר מאד בזה יאיר עיניו כבראשונה. ונתקבלה תפלתו בהלו נרו. ואני הצעיר ראיתי חתימתו כשהיה סגי נהור והיה חותם מאומד וכמעט אין האותיות נכרות כמי שלא ראה, וראיתי חתימתו אח"כ ה' נסי חיים כפוסי[19] כתובה מאושרה. ועד היום כל הנשבע לשקר על קברו נענש. תנצב"ה, זכותו יגן עלינו.

דומה בעיני שעל יסוד מעשה זה הוסיף החיד"א בשם הגדולים המובא לעיל את התואר "חסיד" לפני שמו של רח"כ, ובדומה לכך מתארו בשאר ספריו[20]. נראה גם שבעקבות מעשה זה נתגדל שמו של רח"כ אף בעיני הגוים[21], כפי שמספר הנוסע ר' יעקב אבן ספיר, ואביא מקצת דבריו[22]:

פה [בבית הקברות] ראיתי מקום שם קבר, עליו גל אבנים גדול, וכולו רטוב בשמן מהנסכים אשר ינסכו עליו כל איש ואשה אשר להם כל תפלה כל תחנה. ואינם הולכים על קברו במנעלים, ומרחוק יחלצו מנעליהם וזוחלים עד הקבר על הידים ועל הברכים, כי קדוש הוא להם מאד. גם שמעתי מהם תמיד כשנשבעים שבועה חמורה משביעים בשמו רבי חיים, וגם גויי הארץ מיקרים ומכבדים שמו להשביע את היהודים בשמו. ושאלתי מה הציון הקדוש הלז, ואמרו לי מעשהו אשר כתוב וידוע להם לזכרון עולם...

ובהמשך דבריו הוא מספר כדברי החיד"א. ספרים רבים הביאו מעשה זה ללמדנו את חומרת איסור השוחד[23].

3. על הישיבות במצרים אין אנו יודעים פרטים רבים[24]. אכן בתשובות ר"ב אשכנזי סי' כה אנו קוראים על פנייתו של ר' עזוז נחמני לר"ב אשכנזי בספרו לו על "דברים שעברו בינינו בישיבה", ומובא שם דיון שלם בסוגית בבא מציעא. וכבר שאל על כך ר"א שוחטמן[25]: "האם הפנייה אל ר' בצלאל אשכנזי באה על שום היות ראש הישיבה, או אחד החכמים שישבו באותה ישיבה?". בדומה לזה אנו רואים בתשובת רח"כ סי' מד: "סוגיית הרעה והטבה במסכת שבועות. זהו מה שכתבנו והשבנו חברי ואני ישמרם צורם על מה שכתב החכם השלם כמהר"ר בצלאל אשכנזי נר"ו בריש ברייתא דאיתא בשבועות" וכו'. היכן כתב כן ר' בצלאל לא נתפרש לנו[26], אולי היה לפניהם קטע מחידושיו שנאמרו בישיבה ונכתבו לאחר מכן.

4. כאמור לעיל, בתשובות רח"כ נמצאות עוד תשובות העוסקות בביאורי סוגיות, ואפשר שחלק מדברים אלו נאמרו במסגרת ישיבתית. אין כאן המקום להאריך, אולם המעיין בהם יראה כי הם בנויים בעיקר בדרך העיון המאפיינת את חכמי מצרים בעת ההיא, כגון דיוקים בדברי המשנה[27] והתלמוד[28] ובדברי רש"י ותוספות על אתר, וללא קושיות מסוגיות אחרות וכיוצא בזה[29].

5. ידוע הוא שר"ב אשכנזי הירבה להשתמש בחיבוריו בכתבי יד, ואין מן הצורך להוכיח זאת. גם מהריק"ש עשה כן, וכבר כתבתי במקום אחר כי נראה ששניהם השתמשו באותה ספריה[30]. לעומתם ר' חיים דומה שכמעט ואינו משתמש בכתבי יד[31]. באחת מתשובותיו שבה התקיף קשות את מהריק"ש התייחס ר' חיים לעניין שימוש בכתבי יד של קדמונים כמקור הלכתי בתשובה, וכה כתב[32]:

...ובודאי להיות תשובת הרשב"א זו כתיבת יד אמר בלבו זה עת לשחוק, מי רואני ומי יודעני, ולא ידע כי נחש ינחש איש אשר כמוני, ומי שהמציאה לו המציאה לי על טוב יזכר שמו בכתב ובלשון, ה"ה החכם השלם כמה"ר אברהם מונסון.

נראה אפוא שלעיתים היו בידי ר' חיים כתבי יד, אלא שהוא קיבל את העתקתם מאחרים, ובמקרה זה שומעים אנו לכאורה כי כך הדבר גם אצל מהריק"ש. ברם, הואיל וכאמור ריק"ש מרבה להשתמש בכתבי יד, לכן סבורני שמקרה זה אינו מלמד על הכלל לפחות ביחס לספרייתו של מהריק"ש.

6. בשער הספר הדפיסו המהדירים כאמור לעיל: "שאלות ותשובות רבינו חיים כפוסי... חברו ואיש ריבו של רבנו בצלאל אשכנזי זצ"ל". לכאורה הביטוי "איש ריבו" צורם קצת; ברם, ר' חיים עצמו במפתח התשובות שכתב בעצמו כנ"ל מציין את סי' ט כך: "פסק דינו של מהר"ר בצלאל אשכנזי זלה"ה על הענין הנזכר, והוא איש ריבי, מסייע לבעל חובי", ובספר עצמו הכותרת לסימן זה היא: "וזה ספר כתב איש ריבי"[33], נמצא כי האמור בשער הספר הוא לשונו של רח"כ עצמו. אמנם אפשר היה להוסיף בשער הספר ליד ר"ב אשכנזי גם את מהריק"ש.

ונצרף לכך את שכתב ר' נחמן מברסלב[34]:

"מקשה תֵעשה המנורה" (שמות כה, לא). "מקשה" בחינת קשיות ומחלוקת, על ידי זה דייקא "תֵעשה המנורה". זה בחינת "וספר כתב איש ריבי" הנ"ל, שדייקא על ידי הריב ומחלוקת שבאים על ידי הקשיות שמקשין על הצדיק האמת, על ידי זה דייקא נעשין ספרים קדושים הרבה על ידי התשובה ששבין על ידי זה על פגם אמונת חכמים וכנ"ל, וזה בחינת "מקשה תֵעשה המנורה", שדייקא מהקושיות בחינת ריב ומחלוקת מזה דייקא תֵעשה המנורה, שהוא בחינת שלמות המידה על ידי ריבוי הספרים הקדושים, כי זה בחינת "וספר כתב איש ריבי" כנ"ל.

ודע, כי פעמים הרבה הזכיר ר' נחמן בספריו את הפסוק "וספר כתב איש ריבי", ודרשוֹ במשמעות קרובה לזו שאמרנו, ומכל מקום במשמעות חיובית[35].

7. סי' נד הוא תשובת רשד"ם על פנייתו של רח"כ בעניין שהיה שנוי במחלוקת. בסופו הוסיף רח"כ את הדברים הבאים:

ערבים עלי דברי דודים, ואף אם הם רותחים. ומדעתי היה להשיב עליהם, אלא שנטרפה השעה, שנתבקש הרב בישיבה של מעלה זלה"ה, ומשכתי את ידי, שאין משיבין את הארי לאחר מותו. ומה גם שהקונטרס הפסיקוהו עוברי דרכים אנשי מצותי, ונתעכב בידם כמה חודשים, עד כי בטורח גדול ועל ידי גוים בא לידי, ומצאתי שתשובת הרב כולה קמשונים והגהות משונים הם, ועיקר הדין שהסכים לדברי כמו שהיא כתובה בתשובותיו דשייכי באבן העזר סימן ר"ט, והם שינו והגהו בהיפך בדברים אחרים שאין ראוי להעלותם על ספר, הלא היא כתובה בתשובות מהר"ר בצלאל.

והנה תשובה זו של רשד"ם אינה נמצאת בדפוס ראשון של תשובות רשד"ם, אלא רק בדפוס שני, שאלוניקי, שנ"ד[36], ומספרה אכן כפי שציין רח"כ. נמצא שרח"כ כתב דברים אלו לא לפני שנת שנ"ד[37]. אבל מדבריו עולה לכאורה כי הם נכתבו סמוך לאחר פטירת רשד"ם, וכידוע רשד"ם נפטר בב' חשון שנת ש"ן[38]. נראה שהידיעה על מות רשד"ם הגיעה אליו באיחור רב, ובכך ניישב את סדר הזמנים.

לסיכום, הספר שלפנינו מהווה נדבך חשוב בפירסום דברי חכמי מצרים בדורות הסמוכים לאחר הגירוש. נייחל שבעקבותיו יבואו ספרים נוספים של חכמי אותה תקופה. נברך ונודה לד"ר ליטמן שלא חסך כל מאמץ במשך שנים להוציא את הספר לאור, ובע"ה זכה לברך על המוגמר כשעוזרים על ידו הרבנים ש"ש גולדשמידט ויואל קטן מ'מכון שלמה אומן', ואף להם נאה להודות ולברך.