אני מניח שרוב קוראי 'המעין' מכירים, משימוש תדיר או מפי השמועה, את 'אוצר החכמה' – פרוייקט גרנדיוזי של כחמישים אלף ספרים וקבצים תורניים סרוקים ומוכנים לצפייה, עם תוכנת חיפוש משוכללת ו'אביזרים' נוספים, שניתן לרכוש אותה ולהשתמש בה בדרך של קניית כונן חיצוני ובו הספרים והתוכנה (שכדאי לעדכנו פעם-פעמיים בשנה) – או שאפשר להיכנס לאתר של 'אוצר החכמה' במרשתת ולצפות באופן חופשי בחמישים העמודים הראשונים של כל ספר (ליותר מזה צריך לרכוש מינוי במחיר סביר). פחות אנשים יודעים שבאתר של 'אוצר החכמה' נמצא גם 'פורום' חופשי לצפיה, ובו דיונים מעמיקים ומרתקים במגוון רחב של נושאים תורניים, ובעיקר בענייני ספרים תורניים ובירורי הלכה ומנהג ונוסח וגירסא וחיפוש מקורות ועוד ועוד. המשתתפים האקטיביים הם כמה עשרות תלמידי חכמים, חלקם – על פי השמועה – ר"מים בישיבות וראשי כוללים, כמה מהם חריפים ובקיאים באופן מעורר התפעלות. המשתתפים רובם ככולם כותבים תחת שמות עט ('ניק' בלעז), כאשר העורך האחראי ומנהלו של הפורום הזה מכונה 'איש ספר', והוא אכן רב-ספרא צעיר-יחסית בעל ידע רחב ביותר בתחומים תורניים רבים, שהיה ממקורביו של הגאון המופלא רבי דוד צבי הילמן זצ"ל שנלב"ע השנה; גם היוזם והמנהל של אוצר החכמה, הרב ארז סלע שליט"א, ת"ח חשוב בזכות עצמו, משתתף בפורום באופן קבוע. כל ההקדמה הזו לא באה אלא כדי לספר לקוראי 'המעין' שלפני כחודשיים הועלה לפורום הזה מכתבו של החזו"א זצ"ל שנדפס בראש הגליון הקודם של 'המעין' (עמ' 3-4), ודיון מרתק התפתח סביבו, ובעיקר כמובן סביב המשפט שבסוף האיגרת ההיא – 'על דבר ארצנו, מחריש ומשתאה' וכו'. למרות הדמיון המרובה שבין הפיסקא הזו לפיסקאות אחרות ששייכותן לחזו"א אינה מוטלת בספק (כפי שהוכח בגיליון הקודם שם), כמה מחכמי הפורום הנ"ל התלוננו על פרסום דברים ב'המעין' בשם החזו"א על פי נוסח שנמצא בגניזה כלשהי ובלי חתימה; היו כאלו שהתייחסו לכך כחוסר אחריות מצד העורך, ואחרים אף חשדו שמא מעשה זיוף יש כאן (של עורך 'המעין' או של מי שמסר לו את החומר), עם כוונה לא-נסתרת לייחס לחזו"א דעה הרואה בחיוב את היישוב החדש בארץ ישראל, כולל הצהרת בלפור וכד'.

הרב 'איש ספר', מנהל הפורום, כתב שם שקובץ אגרות ח"ג, בו נמצא מכתב זה ללא המשפט האחרון הנ"ל, יצא לאור בעת חוליו של המו"ל הגאון ר' שמריהו גריינמן זצ"ל אחיינו של החזו"א ומביא כתביו לדפוס, ולכן התעסקו בהדפסתו בניו הרבנים ר' אברהם ישעיהו ור' שמואל שליט"א. בפתיחה כותבים המו"לים: 'כמו בקבצים הקודמים עשינו גם כאן ציון כעין כוכב בתוכן האגרות, ליד המכתבים שלא ראינו כי"ק'. איגרת קצא, שהיא האיגרת שלפנינו, לא בא כוכב בראשה, הוי אומר שהמדפיסים ראו את האיגרת עצמה (או למצער צילום ממה), ולפיכך הוא פנה אליהם ושאל אותם האם אכן נשמט דבר מה באיגרת זו. הם השיבו לו שאכן האיגרת המקורית נמצאת ברשותם (ואף זכרו שנכתבה ע"ג גלויה), אך לעת עתה עוד לא התאפשר להם למצוא אותה בין המון המסמכים שברשותם הכוללים כתבי יד רבים של החזו"א; אולם הם הודיעו לו שבעותק 'קובץ אגרות' שברשותם לא נרשם שנשמט משהו באיגרת זו, ולכן סביר להניח שלא נשמט בה דבר. נוסף על כך בצד כל איגרת הם רשמו בעותק שאצלם את נמענה (דבר שהושמט באופן עקבי באגרות הנדפסות כולן), ומתברר כי האיגרת ממוענת לידיד נעוריו של החזו"א, ר' אביגדור זלמנוביץ ז"ל. ר' אביגדור למד עם מרן החזו"א בצוותא עוד בקוסובה, ולאחר שעקר למקום אחר נמשך הקשר ביניהם באמצעות חילופי אגרות, ורבים מן האגרות היותר-מיוחדות שבקובץ מיועדות אליו (לדוגמא ח"א איגרת יב בשבח הלימוד הישר, ח"ג אגרות נט, קכ, קמו). ר"א זלמנוביץ יצא מבית המדרש לעולם המעשה, ועם זאת נשאר דבוק בחזו"א כל ימיו והירבה לבקרו בביתו. גם במותם לא נפרדו: ימים ספורים אחרי סילוקו של מרן החזו"א נפטר גם ר' אביגדור. איגרת ידועה של החזו"א (נדפסה בחלק ראשון איגרת קעט, והיא משנת תרפ"ד), בה כותב החזו"א לפלוני במענה לשאלתו אם נכון וכדאי הדבר לעלות לארץ 'לא אוכל לעשות מה שהטלת עלי להגיד החלטה ע"ד עליה לארצינו הקדושה. לוא בישרתני החלטתך אתה, או יותר נכון עלייתך שמה, אז הוספת לי משנה שמחה' - גם היא ממוענת לר' אביגדור זה, שכנראה התלבט שנים מספר על דבר עליה לארץ. לגופו של ענין, יתכן שהחזו"א אכן כתב שורות אלו 'על דבר ארצנו' וכו' במקום אחר, והמעתיק הוא שצירפם לאיגרת זו; וכבר ראינו לעיל שאכן ר' אביגדור - נמען איגרת זו - קיבל מן החזו"א איגרת אחרת שתוכנה אודות ספיקו אם לעלות לארץ. בכל אופן מעניינת מאוד הסתכלותו של החזו"א על הנעשה בארץ בימים ההם, ועצם העובדה שהיה לו צד שיש כאן סממני גאולה יש בה מן החידוש. עד כאן עיקרי דבריו של הרב 'איש ספר' בענין זה.

בעקבות הטענות הנ"ל בדקתי שוב עם מוסר הכתבים למערכת 'המעין' מה מקורו המדויק של המכתב שהתפרסם בגליון הקודם, וזה מה שסיפר: "מדובר על קבוצת עמודים מתוקתקים במכונת כתיבה שנמצאו בגניזה. על חלק מהקטעים מסומן קו אלכסוני למחיקה, וגם האיגרת המדוברת סומנה כך. לפני שנים התברר לי כי הקטעים הבלתי מחוקים נדפסו בספר "וזאת ליהודה" (ירושלים תשל"ז). בראש חידושי החזו"א שנדפסו שם (כעשרים עמודים בספר) נכתב שאלו הם כתבים ומכתבים בעניינים שונים מכת"י החזו"א שנמסרו לעורכים ע"י הרב אברהם גריינימן, ומסתבר שאחרי הדפסת הספר הונחו הדפים בגניזה. גם הקטעים המחוקים שבדפים אלו התפרסמו רובם ככולם במקומות שונים. כל זמן שלא נמצאה האיגרת המקורית - ניתן להניח שההעתקה הזו במכונת הכתיבה מדוייקת, ומשפט הסיום אכן היה בגוף המכתב. גם לו יצוייר שיתברר שבאיגרת המקורית לא נמצא המשפט האחרון - הרי עולה הטעות ומגעת עד לאותו אדם ממשפחת החזון איש שתקתק את האגרות במכונת הכתיבה, ואולי הוא חיבר בטעות התחלת איגרת אחת עם סופה של שנייה. בכל אופן, אין צל של ספק שהאיגרת כפי שהתפרסמה ב'המעין' הגיעה ממשפחת גריינמן כחלק מהעתקת כתבי יד של החזו"א, ועובדה היא שכל מה שהיה באותו דף ובדפים הסמוכים התפרסם כחידושים אותנטיים של החזון איש, ולא פיקפק בכך אדם מעולם". עכ"ל.

תיקון טעות

במדור 'נתקבלו במערכת' בגליון הקודם סקרתי באריכות את ספרו של פרופ' אברהם מלמד 'רקחות וטבחות' העוסק במסורת הקדומה הכמעט-אוניברסלית על היות מקור כל החכמות בעם ישראל (עמ' 110-113). לאחר השבחים על ההיקף ועל התוכן של הספר ביקרתי אותו על כך שרבים בו אי-הדיוקים והטעויות, שחלקם הגדול נובעים, לדעתי, מייחסו הלא-מספיק-רציני של המחבר לספרות התורנית הקדומה, והבאתי לכך כמה וכמה דוגמאות. אמנם היפנו את תשומת לבי שבמקום אחד הטעות היא שלי: טענתי (עמ' 112) שפרופ' מלמד טעה בהבנת דברי ר' עזריה מן האדומים בספרו 'מאור עיניים' בענין קיום שני 'שמעון הצדיק', ושלא עלה על דעתו של ר' עזריה שמי שפגש את אריסטו היה 'שמעון הצדיק' אחֵר – אך הדברים מפורשים בהמשך דברי ר' עזריה ב'אמרי בינה' פרק כב (עמ' 248 במהדורת וילנא תרכ"ו): 'ותירוץ זה לדעתי, כי תרי שמעון הצדיק הוו... זכרו שמעון הצדיק אחֵר שהיה בזמנו' וכו'. כך שבפרט זה הטעות היתה שלי, ואני מתנצל על כך.