תרומות על הבאר
(15 נובמבר 2018) קישור מהיר: המעין ספריית משעול היכל הגבורה וההנצחה שיעורי הרב עמיטל

המעין -

חזרה למאמרי המעין

תגובה לביקורת על המהדורה החדשה של ספר התרומה

 

תגובה לביקורת על המהדורה החדשה של ספר התרומה

ב"המעין" תשרי תשע"א (נא, א) הופיע מאמר ביקורת מקיף מאת הרב יואל פרידמן מ'מכון התורה והארץ' על עבודת הרב דוד אברהם, המהדיר של ספר התרומה בהוצאת 'מכון ירושלים' שיצא לאור לאחרונה. הרב פרידמן העיר כעשר הערות בנושאים שונים - קביעת הנוסח, העימוד והחלוקה להערות תוכן והערות נוסח, הגהה עפ"י כת"י מרן בעל הקה"י, ועוד.

לפני שאענה בצורה עניינית לגופן, שומה עלי להקדים כי יש להבחין בין הוצאת וההדרת ספר בצורה "מדעית" - לבין הגשתו לציבור מתוך בית המדרש המסורתי, השמרן, זה שאינו סובל חידושים. אין בין שתי גישות אלו מכנה משותף. הן מכוונות למקומות שונים, מדברות וכותבות בשפה שונה, מקדשות מטרות שונות ואף סולדות מאחרות. בבית המדרש האחד תצילנה אוזני הלומדים בהתקלם במשפטים כמו "יתכן גם שהחומר גולמי יותר ופחות מעובד"[1], או "ואני תמה, איזה ערך יש לרוב הגהותיו של מרן בעל הקהילות יעקב, גאון ישראל, זכר צדיק וקדוש לברכה, מול צילומי 17 כתבי יד שלמים"[2]... סביר להניח שחלק מלומדי התורה וממעייני 'המעין' אינם רואים במשפטים אלו כל פגם, שכן מדובר בביקורת "לגיטימית", שמנתחת את הדברים בצורה הגיונית וריאלית, ללא משוא פנים; אך בבית המדרש בו גדל והתחנך רבינו בעל הקהילות יעקב ז"ל, וכנראה, גם יבלחט"א הרב המהדיר שליט"א, ועוד רבים וטובים אחרים, הדבר הוא בלתי נסבל בעליל. גם הקדמה כ"כ מרגשת: "מרן, בעל הקהילות יעקב, גאון ישראל, זכר צדיק וקדוש לברכה" - אין בה כדי להתיר לכתוב אח"כ משפט כגון "יש להעריך את העובדה שהרב ז"ל למד את הספר כסדרו והגיהו במקומות הנצרכים"[3]! כמובן שיש לכבד את חובשי שני בתי המדרש, אך כל ניסיון לבקר את בית המדרש השני דרך ה'משקפיים' של הראשון לא יצלח, כי גם אם נראה ששניהם מדברים לכאורה שפה אחת ודברים אחדים, צריך להבין שהשפות שונות בתכלית, וכשהאחד אומר טהור חברו מבין אחרת.

לאור האמור, ההדרת ספר מספרי ראשונים בצורה מדעית חייבת לכלול השוואה לכל כתבי היד הקדמונים, העבודה צריכה להיות "מקצועית", יש להבחין בה בין הערות תוכן להערות נוסח, אין להאריך במקום שאמרו לקצר וכו' וכו'. ואכן יפה עשה הרב פרידמן, לשיטתו ולשיטת בית המדרש ממנו הוא בא, כשהלך בדרך זו כשהוציא לאור את הלכות ארץ ישראל של ספר התרומה.

אך הרב דוד אברהם "נצמד" לכללים אחרים. כל המעיין בספרים שההדיר[4] יכול להבחין בנקל, כי עיקר מטרתו היא לכלול בהערותיו את כל דברי הראשונים והאחרונים שעשויים להבהיר ולהאיר את דברי המחבר מכל זווית אפשרית, להציג גם את דעת החולקים, לברר האם נתקבלו דברי המחבר להלכה, לציין את מקור הדברים וכו' וכו'. ניתן לומר בבירור כי אדרבה, בין מטרותיו העיקריות עומדת המטרה לציין כפי כוחו את מירב מראי המקומות הנוגעים לדברי המחבר, גם כשאינם באים כלל לפרש את דבריו.

אחר שמגדירים את הדברים כך סרות מאליהן רוב הערות הרב פרידמן. למשל: המהדיר הישווה את דברי מחבר ספר התרומה לדברי הרמב"ם, אף כי מחבר ספר התרומה לא היה תלמיד הרמב"ם ולא הזכירו כמעט כלל, כדי שהלומד יוכל לעמוד היטב על בירור שיטתו אל מול שיטות הראשונים האחרות[5]. ויפה השיב אמריו עורך 'המעין' הרב יואל קטן (שם הערה 7) שניתן להניח שהמעיֵן יודה למהדיר אם יפנה אותו בכל ענין למקומות בהם הרמב"ם ועוד מגדולי הפוסקים עוסקים בנושא.

לטענה החמורה, שהרב דוד אברהם ההדיר את ספר התרומה רק כ"פלטפורמה" להערותיו וחידושיו, אין במה להיאחז. גם אם תימצאנה דוגמאות למכביר להבלעת חידוש זה או אחר בדבריו, עדיין אין בכך כדי לקבוע שהספר הפך לתירוץ להפצת חידושיו-שלו בישראל. ראשית, משום שמדובר על חלק קטן מאוד מהחומר שבהערות, ואין לדרוש ממהדיר לכלוא לגמרי את רוחו, שהרי אין בית מדרש בלא חידוש. שנית, רחוק מאוד הוא "לחשוד" בזה ברב המהדיר דנן; זכה המהדיר ונתפרסמו כבר בשער בת רבים ספריו במקצועות התורה השונים, בהם סידרת ספריו "האיר ממזרח" על הש"ס, על התורה, ההפטרות, המועדים, המגילות, ועוד. את חידושי תורתו העלה גם על גליונות ספריו האחרים, ובהם הערותיו החשובות לספר 'זוהר הרקיע' להרשב"ץ ז"ל ו'נר מצוה' למהר"ם פיזאנטי ז"ל על אזהרות הרשב"ג, וכמובן ספר 'כלבו'.

עוד הלין הרב פרידמן אודות קביעת הנוסח בגוף הספר, והקשה בתרתי: א. מדוע להסתמך על נוסח הדפוס אף כי מלא הוא שיבושים? ב. מדוע הוגה הספר בעיקר עפ"י כת"י וטיקן 145 מתוך 17 כת"י שלמים שנמצאים בידינו כיום?

אכן, אם מדובר בעבודה מדעית, הרי שחובה קדושה להשוות את החיבור לכל, או לכל הפחות לרוב, כתבי היד, ולהציג לפני המעיין את כל שינויי הנוסחאות[6]. ועל כך נאמר "לא עליך המלאכה לגמור": יתכבדו נא האנשים שהתמקצעו בדבר, ויוציאו מהדורה חדשה, נוספת, לספר התרומה. אך בעבודה ישיבתית-מסורתית ההשוואה לכתבי היד כמעט בלתי אפשרית; מרוב שינויי נוסחאות העימוד יהפך למסורבל ובלתי קריא בעליל, ויצא שכרנו בהפסדנו. לכן, תוך התייעצות עם מומחים בתחום, בחר המהדיר כת"י אחד, קדמון מאוד, שלם מאוד, ברור מאוד, וההשוואה נעשתה בעיקר על פיו[7]. לכן גם נבחר נוסח הדפוס כנוסח העיקרי, כי מדוע נעדיף כת"י זה על אחר? כיצד ניתן להכריע בדבר, אף אחרי שהחלטנו איזה כתבי יד הם הקדמונים והאמינים ביותר? ועוד, כיון שבתי המדרש לאורך הדורות "קידשו" את נוסח הדפוס, גם אם בעל כרחם ובלית ברירה, סוף סוף עובדה היא שעל נוסח זה עמלו ויגעו שלומי אמוני ישראל בכל ארצות פזוריהם במשך דורות רבים, והסיעתא דשמיא השמורה לאותם קדמונים, ראשונים כמלאכים, שייכת אך ורק לנוסח זה, ואין אנו רשאין לשנות ממנו בגוף הטקסט. תיקון טעויות – כן; שינויי נוסח – לא!

אגב, מצינו לרבותינו הראשונים שכתבו דברים בשם ספר התרומה, ולפנינו בדפוסים המאוחרים אינם, וגם לא בהרבה מכתבי היד. לשיטתו של הרב פרידמן, היאך נכלכל צעדינו במקרים אלו[8]? טוב עשה אם כן הרב המהדיר שהעיר על כך, לפי סדר ונוסח הדפוס שלפנינו, ובכך יישב תמיהת רבותינו גדולי האחרונים ז"ל על כך שלא מצאו כן בנוסחאות הדפוסים שלפניהם, שלא להחשיבם כטועים ח"ו.

"הכל הולך אחר החיתום", ומאמר הביקורת נחתם בנימה אישית משהו: "לפני שנתיים פרסמתי את הלכות ארץ ישראל... אמנם הלכות ארץ ישראל הן חלק קטן מן הספר, ולכן אני מברך בכל לבי את הרב אברהם דוד על עבודתו המקיפה. עם זאת, כיוון שאין ספק שהוא השתמש לעיתים במידה מסויימת במהדורתי, היה מתאים שיודיע על כך ב'דברים אחדים' שבראש הספר. אין כוונתי כאן להגן על 'כבודי האבוד', אלא להתריע על תופעה מכוערת שלצערנו מצויה במקומותינו, שתלמידי חכמים משתמשים בספרים שאחרים עמלו עליהם, לעיתים אף במידה גדושה, ואינם טורחים לגלות זאת. אנו בטוחים שהדברים יבואו בע"ה על תיקונם, כשהרב אברהם דוד יכתוב את המבוא המקיף בתחילת כרך א...". ושם בהערה 12 הראה מקום לארבע הערות, בהן, כביכול, השתמש הרב דוד אברהם במהדורתו.

לכאורה יפה טען המבקר, אך ניסוחו בעייתי מאוד: כשכותבים "ראה למשל..." רוח הדברים היא ש"יש לי חמישים דוגמאות, וראה למשל...". במקרה שלנו צריכים להיכנס לפרופורציה: הלכות א"י אותם ההדיר הרב פרידמן מכילים כ–3% (!) מכלל ספר התרומה, וההערות המדוברות, בהן "השתמש" הרב דוד אברהם במהדורתו של הרב פרידמן, הן ארבע מתוך 428 (!) הערות, וגם בכל אחת מהן ההערה כוללת מובאות שונות ומקורות נוספים; לא יימלט אפוא שמתוך כל המסה העצומה של מאות הערות ורבבות מראי מקומות (!) השתרבבו תובנות מעטות הזהות בתוכנן למהדורת הרב פרידמן. אין בכוונתי להצדיק שימוש במהדורות אחרות מבלי קבלת רשות, או לכל הפחות נתינת התודה כאשר אכן ראוי שתינתן; אך נראה שלחינם הקדים ויצא הרב פרידמן בביקורתו 'בנימה אישית', ואם היה מתאזר בסבלנות 'סוף הכבוד לבוא', והיה הרב המהדיר משבחו על עבודתו במסגרת המבוא המתוכנן עם הוצאת שאר חלקי הספר לאור עולם, כמו שהבטיחנו נאמנה בהקדמתו למהדורה המדוברת. מכאן ועד למתיחת ביקורת כה חריפה עוד רחוקה הדרך[9].

סוף דבר, לענ"ד לא היה מקום לביקורת זו על המהדורה החדשה של ספר התרומה.

דוד אברג'ל



[1]  'החומר' כאן הוא דברי אחד מגדולי הראשונים! המשפט הובא מתוך המבוא של הרב פרידמן לספר התרומה הל' א"י, תשס"ח, מהדורתו. ההדגשות במאמר מאת כותב השורות.

[2]  מתוך מאמר הביקורת עליו נסובה תגובה זו.

[3]  אף הרב פרידמן עצמו חש כנראה שלא בנוח לכתוב לשון זו, ולכן, שלא כמקובל, האריך ופתח את ראשי התיבות הכ"כ מקובלים 'זצוק"ל'. אגב, מרן הסטייפלר זצ"ל מסר את הגהותיו עוד בחייו להרב צבי לייטנר ז"ל עמ"נ להדפיסם. הרב לייטנר ז"ל היה מהעורכים הנכבדים והדגולים אשר קמו בדור האחרון, ואשר עבודותיו החשובות כחבר מערכת "מכון ירושלים" וכעורך במסגרת "האנציקלופדיה התלמודית" הקנו לו שם עולם. מעניין, מדוע הרב לייטנר לא אמר למרן בעל הקה"י ש"עבודתו" מיותרת כרגע?...

[4]  ספר התרומה וגם ספר כלבו.

[5]  אגב, גם הרב פרידמן בהוצאתו טרח לציין לדברי הרמב"ם במקומות רבים, אם כי לא בעקביות (עי' למשל עמ' 39 הע' סז; עמ' 41 הע' עד; ועוד).

[6]  העוסקים בתחום הוצאת ספרי הראשונים מכירים בוודאי את אחד מספרי הראשונים שיצא לאור לפני כחמש עשרה שנה כשהוא מלא עד גדותיו בהבדלי נוסחאות, עד אשר פעמים רבות נפש המעיין הממוצע, ככותב השורות למשל, עייפה בהם. מסֶפֶר זה של אחד מרבותינו הראשונים ז"ל, אשר הובא רבות בבית יוסף ובשו"ע להלכה, יצא לאור רק כרך אחד אף שעברו כמה וכמה שנים מהופעת הכרך הראשון, הבודד; ואולי זו הסיבה לכך, כי אין על עבודה מהסוג הזה קופצים מקרב באי בית המדרש, אשר לא המטרה "המדעית" בראש מעייניהם.

[7]  בעיקר, אך גם לפי כתבים אחרים במקומות הנדרשים. אגב, בהערה 3 שם כתב הרב פרידמן: "ברוב ההלכות (מלבד הל' תפילין וס"ת) נתקל המעיין באות ק, ואינו יודע שהכוונה לכ"י קמברידג' 668". ע"כ. כיון שחלק מצילומי הכתבים נמצאים ברשותי, לאחר העיון בהם, נראה לי בבירור כי ניתן לקבוע שהמהדיר לא השתמש בכתב זה, כי אם בכ"י רומא – קזנטזה 2989, אשר אף הוא קדום ביותר. דרך אגב, מחובתי לציין, כי לדעתי אין כל עדיפות לכת"י לונדון בו השתמש הרב פרידמן על פני כת"י וטיקן 145 בו השתמש הרב דוד אברהם. שניהם מאותה תקופה, זה מהמאה הי"ג וזה מהמאה הי"ד, לכל הפחות ע"פ נתוני בית הספרים הלאומי, ויתכן אף שדווקא כת"י וטיקן בו השתמש הרב המהדיר הוא הקדום מבין השניים.

[8]  ראה למשל בחי' הרמב"ן שבת צה, א. ועי' בכלבו סי' קז, מהד' הרב אברהם הנ"ל ח"ו עמ' תלח: שיכור לא ישחוט. וכן כתב הב"י בשם הכלבו ובעל התרומה, וגם זה לפנינו בספר התרומה ליתא. גם הטור או"ח ריש סימן שטז לענין תיבה שיש בה זבובים כתב דבר בשם סה"ת, ואיננו לפנינו.

[9] איני רוצה להכנס לפרטים בגוף ההערות, אך די לומר, כי את הגר"א בעמ' תקסג הע' 96 כנראה שמצא הרב דוד אברהם בעצמו, שאם לא כן מי "עזר" לו להראות מקום להגר"א בשאר חלקי הספר?...