תרומות על הבאר
(13 נובמבר 2018) קישור מהיר: המעין ספריית משעול היכל הגבורה וההנצחה שיעורי הרב עמיטל

המעין -

חזרה למאמרי המעין

עוד באותו ענין - שמריה גרשוני

 

עוד באותו ענין

הערותיו של ידידי איתם הנקין מעשירות את ידיעותינו כתמיד, ותן לחכם ויחכם עוד. בשתי הערות לקמן אתייחס לדבריו, ובשתי הערות נוספות אשלים את דבריי בנושא.

א.      השערתי כי הרב בורשטיין חתם בכרוז כאחד מרבני ירושלים בעודו יושב ביפו רק בשל תכנונו להתיישב בירושלים[1], נדחתה ע"י הנקין; התחליף שהוצע על ידו היה כי הרב בורשטיין ביקר בירושלים פעמיים או ששהה בה תקופה ארוכה (מתשרי תרפ"ה עד כסלו באותה שנה). אך נראה שהצעתי בעינה עומדת, שהרי בעיתון 'קול יעקב' דווח כבר בי"ד תשרי תרפ"ה כי "ביום ד' כ"ח אלול הופיע בעירנו [=יפו] אחד ממצויני גאוני הדור ר' אברהם אהרן בורשטיין [...] בא עם כל משפחתו לשבת באה"ק בקביעות. כנראה שישב איזה זמן קצר בת"א לנוח מהדרך ואח"כ יתישב בירושלם. 'אגודת תורה' בת"א שלחה מלאכוּת לקבל פניו במלון מונטיפיורי שהגאון מתאכסן שם. בשיחה ידידותית ארוכה התענין לדעת מכל פרטי הישוב הישן והחדש, וגלה דעתו שהוא מצטער מהמחלוקת בירושלם, ושמח לראות במרכז הישוב החדש לומדי תורה ושומרי מצוה" (מתוך המדור 'החיים ביפו ובת"א'). כלומר, אף שלבו במזרח היה הטבריגר בסוף מערב, ובתור שכזה הרשה הטבריגר לעצמו לחתום כרב מירושלים.

ב.      אמנם בטבת כבר דווח באותו עיתון כי: "בשבוע העבר בא לעירנו [כאן, הכוונה כמובן לירושלים] הרב הגאון הגדול מוהר"ר אברהם אהרן בורנשטיין שליט"א... הוא אמנם בא לארצנו לפני איזה שבועות אבל לרגלי מחלתו הוכרח להשאר ביפו, ועתה בא לכאן לכהן בתור ריש מתיבתא בישיבת "מרכז הרב". מפני חולשתו לא הגיד עדיין שיעור לפני בני הישיבה. ירפאהו ה' ויחזקהו להרביץ תורה בעירנו הקדושה"[2]. עכ"פ, אף שאין זה סביר לומר שהטבריגר הספיק לנסוע פעמיים לירושלים ובחזרה במהלך כחצי שנה, מאז עלותו ארצה עד שהחל לכהן בתפקידו בישיבת 'מרכז הרב', הדבר מחויב מעצם העובדה כי נפגש עם הרב קוק בנמל יפו בכ' בכסלו, וחתם על מסמך בער"ח כסלו בהוספה 'בתוככי ירושלים'.

ג.       כיון שבמאמר כמעט לא עמדתי על שקידתו בתורה, אציין כאן סיפור אודותיה: במלחה"ע הראשונה חשדו חיילים רוסיים כי אור שנצנץ מאחד הבתים בעיירה שאוולי שהיתה סמוכה לאזורי הקרבות מהווה למעשה איתות לגרמנים; הם פרצו לבית, ומצאו שם את רב העיירה שקוע בלימוד הרמב"ם. לאחר שהודיעו לו שהוא חשוד בריגול והוא יוצא מיד להורג, ביקש מהם הטבריגר שימתינו שעה קלה עד שיסיים את עיונו ברמב"ם, והחיילים ההמומים נעתרו לבקשה. בהשתדלותו של הכומר המקומי בוטל פסק הדין, בתנאי שיעזוב מיד את העיר. הטבריגר אכן עזב לבוגורודסק, שם הקים ישיבה[3].

ד.      ההערה האחרונה היא אנקדוטה מעניינת ומיוחדת אודות הטבריגר: כאשר כיהן כרבה של טבריג ראה ילד צעיר משוטט לתומו בזמן שכל חבריו לומדים ב'חדר'. כשתהה על קנקנו ראה כי מדובר בילד חכם, ולכן הופתע כשהילד הסביר לו כי המלמד אמר שאינו יכול ללמוד לקרוא ולכן אין לו תקנה. הטבריגר נטל את הילד, הביאו למלמד והסביר לו ששכלו המפותח של הילד אינו מאפשר לו לקלוט אות אחת מבלי שיציץ לאותיות האחרות, ועל כן, המליץ הרב, לגזור מ'שמות' (=ספרים שהונחו בגניזה) אותיות גדולות וללמד את הילד כל אות בנפרד. לימוד זה הביא תועלת מרובה, שכן אותו הילד היה לימים הרב מרדכי פוגרמנסקי, שכונה גם הוא 'העילוי מטבריג'[4].

שמריה גרשוני



[1] הערה 14 במאמרי וסמוך אליה.

[2] שני הציטוטים הגיעו לידי לאחר פרסום המאמר. תודה לארגון 'אור האורות' העוסק בהוצאה לאור של כתבי הראי"ה קוק ותולדותיו.

[3] יהדות ליטא ח"ג, בעריכת ד' ליפץ ועוד, ת"א תשכ"ז, עמ' 32 בערכו. ראה גם נתיבות שמואל, ש' קושעלעוויץ, נ"י תש"ך: "ושוב שמעתי [...] מה ששמע מהגאון המפורסם, ר' אברהם בורשטיין ז"ל מטאווריג, שאמר שהוא מתפלא מאוד למה שלא נקבעה ברכת הנהנין על לימוד תורה כי נקבעה רק ברכת המצוות, כי פלא גדול הוא אצלו שעל תענוג גדול כזה שלא נקבעה ברכת הנהנין" (על פרשת בחוקותי; והדברים מתאימים לדבריו המפורסמים של ר"ח בן עטר בפירושו 'אור החיים' עה"ת דברים פרק כו: "שאם היו בני אדם מרגישים במתיקות ועריבות טוב התורה היו משתגעים ומתלהטים אחריה, ולא יחשב בעיניהם מלא עולם כסף וזהב למאומה"...). בסיפור שהובא בקובץ 'היא שיחתי' ח"ב, ירושלים תשס"א, עמ' תתריז-תתריח, בשם הגרי"ש כהנמן ראש ישיבת פוניבז', מסופר שהאירוע אירע בטבריג; אך כיון שהטבריגר לא כיהן כרבה של טבריג בזמן מלחמת העולם הראשונה (כאמור במאמרי ליד הערות 9-10 הוא עזב אותה עם פרוץ המלחמה וחזר אליה רק לאחר המלחמה) - נראה שהעיירה טבריג "הושחלה" לסיפור רק בגלל גיבור הסיפור. באותה גרסה תואר כי תוך כדי ההמתנה חל מפנה מפתיע בקרבות והגרמנים פרצו לעיר, מה שגרם לרוסים לסגת, וכך ניצל הטבריגר ממיתה. נראה שגרסה זו העדיפה שלא להסתמך על הצלה בידי כומר...

[4] היא שיחתי שם, עמ' תתרמא.