תרומות על הבאר
(13 נובמבר 2018) קישור מהיר: המעין ספריית משעול היכל הגבורה וההנצחה שיעורי הרב עמיטל

המעין -

חזרה למאמרי המעין

עוד בענין הרב מטבריג וישיבת 'מרכז הרב'

 

עוד בענין הרב מטבריג וישיבת 'מרכז הרב'*

א. כפי שתיאר גרשוני בצדק (בעמ' 98) - עלייתו של הרב בורשטיין ארצה באלול תרפ"ד לא היתה כרוכה כשלעצמה בקבלת כהונה כלשהי. יתכן כי בשנה שלפני העליה היו גישושים מצידו בנוגע למשרה רבנית או ישיבתית[1], אך הדבר מסופק מאוד[2].

ב. אמנם באשר לעצם הרצון להיות רב בארץ ישראל העיד אחיו כי "עוד בימי נעוריו הגיד לי כי היה בוחר להיות רב באחד הכפרים בארץ ישראל מלהיות רב בעיר גדולה בחו"ל"[3]. למעשה, מגעים להבאת הרב בורשטיין לכהן בראשות מוסד תורני בירושלים התקיימו עוד לפני מלחמת העולם הראשונה: בתרע"א הוקם במוצא, ביוזמתו של נדבן אמריקני, "בית מדרש לרבנים" בו נועדה ללמוד קבוצת אברכים מובחרת מישיבות ירושלים, אך כעבור זמן קצר נסגר המוסד עקב קשיים כלכליים[4]. את החלל ביקשה למלא חברת 'עזרה' היהודית-גרמנית (Hilfsverein), שהפעילה כבר בירושלים באותן שנים בית מדרש לרבנים בעל אוריינטציה ספרדית-מודרנית[5], וביקשה כעת להרחיב את פעולתה גם ליישוב הישן האשכנזי. לשם כך נעשתה פנייה בחורף תרע"ג אל הרב בורשטיין, שכיהן אז כרב בטבריג, במטרה למנותו לראש בית המדרש. לפי הידוע, הרב בורשטיין הסכים להצעה; אך בשלב זה פנו בתי הדין הירושלמיים אל ה'חפץ חיים', ר' חיים מבריסק ועוד כדי שישפיעו עליו לבטל את הסכמתו - פנייה שהצליחה ככל הנראה[6].

ג. הרב בורשטיין הגיע אפוא לארץ ישראל כאדם פרטי. הקשר בינו לבין הראי"ה קוק נוצר, קרוב לוודאי, ביום רביעי כ' כסלו תרפ"ה, אז חזר הראי"ה לארץ ישראל ממסעו הארוך בחו"ל, וכבר בנמל יפו התוודע לרב בורשטיין, שאף נשא על רציף הנמל נאום לכבוד חזרתו של הראי"ה[7]. כחודש וחצי מאוחר יותר פנה הראי"ה אל הרב שמואל יצחק הילמן, ומסר לו כי "...אחד מהמיוחדים שבגדולי דורנו שיח', כבוד הגאון ר' אברהם בורשטיין שליט"א האבד"ק טאווריג, שקבע מושבו בא"י, וכעת הוא עומד לייסד אהלו בעה"ק ירושת"ו, והננו צריכים לתור בעדו דירה הגונה..."[8]; שמריה גרשוני כותב, על פי ניתוח איגרות של הראי"ה ותאריכיהן, כי הסכמת הרב בורשטיין לכהן ב'מרכז הרב' "התקבלה רק בסוף שבט", אולם יש בידינו לקבוע כי הסכמה עקרונית כזו התקבלה עוד בתחילת טבת, פחות משבועיים לאחר מפגשם של השניים ביפו. כך מתברר ממכתב ששלח חתנו של הראי"ה, ר' ישראל שמעון רבינוביץ'-תאומים, לעסקן איש-יפו ר' בצלאל לפין, ביום חמישי ה' טבת תרפ"ה. ממכתב זה אנו לומדים גם פרטים נוספים על היקף הפעילות שתוכנן לרב בורשטיין ב'מרכז הרב': "בתשובה על מכתבו מיום ב' ב' טבת למו"ח הגאון שליט"א, בנוגע לסדורו של הרב הגאון מטווריג בהישיבה העולמית, אוכל להודיעו שתיכף כשיבוא הגאון מטווריג ירושלימה יסודר אי"ה הדבר. בנוגע להשיעורים שלו, בטח יחליטו בהיותו הנה אי"ה בצוותא. נ"ב, השיעורים צריכים להיות שלוש פעמים בשבוע, ובאולם הישיבה. בכל זאת לא נכביד על הגאון שי' במספר השיעורים בחורף זה. המשכורת יקבל מיום בואו ירושלימה"[9]...

ד. ממכתב זה, וכן ממכתב הראי"ה לרב הילמן שנזכר לעיל, לא ברור האם הרב בורשטיין החליט לעלות לירושלים מפני שהוזמן לכהן בישיבת 'מרכז הרב', או שמא הוא תכנן בלאו הכי לקבוע שם את מושבו, והראי"ה ניצל את ההזדמנות כדי להציל לו את התפקיד. תימוכין להשערה השניה ניתן למצוא בעובדה כי גם בחודשים שלפני חזרת הראי"ה לארץ שהה הרב בורשטיין בירושלים פרקי זמן משמעותיים[10]. בין כך ובין כך, מצב בריאותו הרופף של הרב בורשטיין – כפי שתואר במאמרו של גרשוני – עיכב את בואו בשנית לירושלים ותחילת כהונתו ב'מרכז הרב'; תאריך בואו, בסופו של דבר, היה יום ראשון י"ב אדר תרפ"ה[11]. משך כהונתו בישיבת 'מרכז הרב', עמד אפוא על תשעה חודשים ושבוע אחד בדיוק (אף פטירתו היתה ביום ראשון).

ה. שאלה שטרם באה על פתרונה עד עתה, היא: מה היתה ההגדרה המדוייקת של תפקיד הרב בורשטיין ב'מרכז הרב'. מקורות מאוחרים למיניהם מתארים אותו כ"ראש ישיבת מרכז הרב", אולם אין שום מקור בן התקופה הנוקט בהגדרה כזו כלפיו, והמקורות המאוחרים גם אינם מסבירים את היחס בינו לבין תפקיד הרב חרל"פ[12]. בשאלה זו נגע גרשוני בהערה 36 במאמרו, כשציטט מדברי הרב מנחם אושפיזאי המתאר שהרב בורשטיין היה "ראש ישיבה כללי" ואילו הרב חרל"פ היה "ראש ישיבה לדבר הלימוד"; מההגדרות הללו עולה הרושם כי בתקופת כהונתו של הרב בורשטיין אכן לא התקיימה חלוקת סמכויות חד-משמעית בראשות הישיבה, אך על כל פנים מעמדו של הרב בורשטיין נחשב לבכיר יותר לעומת הרב חרל"פ. הדברים מתאימים למה שעולה ממסמך שפורסם לאחרונה על ידי הרבנים ארי שבט ונריה גוטל, המציג את תוכנית הלימודים של הישיבה בפתח שנת תרפ"ו[13]. ברשימת סגל המלמדים ונושאי השיעורים, לאחר פירוט שני השיעורים השבועיים של הראי"ה קוק, מופיע הרב בורשטיין ורק לאחריו הרב חרל"פ. בנוסף, אף שכל אחד מהם העביר שיעור בישיבה מדי שבוע, הרי שבאשר לרב חרל"פ היה מדובר ברוטציה בין שני שיעורים שונים (כל אחד מהם – אחת לשבועיים), ואילו הרב בורשטיין היה היחיד בסגל הישיבה, מלבד הראי"ה, שהעביר שיעור קבוע מדי שבוע. בנוסף, בעוד נושא שיעוריו של הרב חרל"פ היה הלכה ומוסר, הרב בורשטיין הוא שהעביר שיעור "פלפול הגיוני בתלמוד ופוסקים" – תפקידו הקלאסי של ראש ישיבה ליטאית.

ו. יש לציין כי הראי"ה נשאר בקשר עם משפחתו של הרב בורשטיין גם בשנים שלאחר פטירתו; כך, במכתב מי"ג סיוון תרפ"ח פנה הראי"ה לרב יעקב לווינזון מאמריקה בבקשת סיוע לאלמנתו של הרב בורשטיין, העומדת להשיא את בתה ומצבה הכלכלי בכי רע[14].

ז. עוד סביב תיאור פטירתו של הרב בורשטיין, גרשוני מציין (עמ' 103) את מכתבו של הראי"ה לבנו הרב צבי יהודה הכהן קוק, מכ"ח טבת תרפ"ו; יש להעיר כי במכתב מוקדם יותר, ששלח הראי"ה לבנו עוד בכ"ט כסלו תרפ"ו, הוא לא הזכיר דבר על פטירת הרב בורשטיין ימים ספורים לפני כן[15] – אולי מפני שלא רצה לבשר לבנו בשורה מצערת בעיצומם של ימי החנוכה.

ח. בעמוד 102 מתאר גרשוני בקיצור מופלג את נהירתם של בחורי הישיבות שבירושלים לשיעוריו של הרב בורשטיין במרכז הרב; יש להוסיף לכך את דבריו של הרב רודיק, המספר כי תלמידים רבים של 'מרכז הרב' דאז העידו באוזניו שלשיעוריו של הרב בורשטיין הגיעו תלמידים מכל ישיבות ירושלים, כולל ממוסדות שנחשבו כבעלי הסתייגות בסיסית מדרכה של 'מרכז הרב'[16].

ט. לא ניתן לדון בנושא כולו, מבלי להזכיר גם את הרב יצחק ריף הי"ד, מהמובהקים שבתלמידי הרב בורשטיין בתקופתו ב'מרכז הרב', ומי שהעלה על הכתב חלק משיעוריו שנדפסו לימים בספר 'נר אהרן', ואף אירגן בישיבה מדי שנה ערב לימוד בליל היארצייט של הרב בורשטיין. וכפי שמתאר הרב משה צבי נריה: "זיקה עמוקה היתה לו [=הר"י ריף] לגאון מטבריג – מרן רבי אברהם אהרן בורשטיין זצ"ל – שכיהן תקופה קצרה כראש הישיבה. רוב שעורי ההלכה שנדפסו בספר 'נר אהרן', שנתפרסם אחרי פטירתו של אותו גאון, נרשמו ע"י רבי יצחק, והוא גם ששמר על יום הזכרון שלו – י"ט בכסלו – והיה אומר דבר הלכה בחבורה בו בערב, ומשלב בו מתורתו של אותו גאון"[17]. הדברים מתוארים גם, כפי שמציין הרמ"צ נריה, מפי כתבו של הר"י ריף עצמו: "בשבוע זה היה היארצייט של הגאון מטבריג זצ"ל, בי"ט כסלו, והמנהג הוא אצלנו בישיבתנו הק' להזכיר ולחזור על דבר שמועה מפיו ביום הזה לפני קבוצה של תלמידים בני הישיבה אחרי תפילת מעריב [...] ותוכן של השמועה מה שאומרים ממנו, אינו זה לבד, רק אומרים איזה חידוש, ובתוך החידוש משלבים גם את דבריו, אשר בעיקר יהי' זה. ולפני שנה וגם בשנה זו נפל הגורל עלי שאני אהי' מהמגידים, ולא יכולתי לפטור א"ע [=את עצמי] מזה..."[18]

איתם הנקין



* בגליון הקודם של 'המעין' (נא, ב [טבת תשע"א] עמ' 96-104) התפרסם מאמרו של ידידי שמריה גרשוני אודות הרב אברהם אהרון הכהן בורשטיין זצ"ל מטבריג וכהונתו בישיבת 'מרכז הרב'. בתשעת הסעיפים הבאים אוסיף בעז"ה מידע משמעותי בענין כהונה זו שלא נזכר במאמר, כשבבסיס דבריי התיאור במאמר הנ"ל.

[1] את האפיזודה שהזכיר גרשוני בנוגע להקמת ישיבה ביבנה, איני מכיר; מאידך, בספרו של רז"א רבינר, 'רבנו מאיר שמחה הכהן', תל אביב [תשכ"ח?], עמ' קנט, מובאת עדות אדם שראה אצל הרב ישראל אבא ציטרון אב"ד פ"ת מכתב שקיבל מהרב מאיר שמחה הכהן מדווינסק, שהמליץ על הרב בורשטיין ש"ידע ויבין לנהל עניני העיר העברית בדרכי שלום". הכותב טוען שהרב בורשטיין היה אז מועמד לרבנות תל אביב – אולם הדבר אינו מסתבר, שכן כבר בקיץ תרפ"ג נבחר לתפקיד זה הרב שלמה הכהן אהרונסון ('אנציקלופדיה של הציונות הדתית', כרך א, תשי"ח, טור 41), ובחירות נוספות לא עמדו על הפרק; כנראה איפוא, שהביטוי "העיר העברית" נאמר על דרך הכלל – עיר ביישוב החדש.

[2] למשל, השוו ידיעה אחרת הגורסת כי הרב בורשטיין נתמנה באביב תרפ"ד לרב העיירה ליבוי שבקורלאנד (קובץ 'בית ועד לחכמים' – סאטמר, ט"ז אייר תרפ"ד [שנה ג חוברת טו] עמ' 2), כחצי שנה בלבד לפני עלייתו ארצה! גם אם הידיעה מדוייקת ברור כי מינוי כזה לא יצא אל הפועל, ובכל אופן נמצאנו למדים שוב כי לא כל שנכתב סביב ענייניו של הרב בורשטיין בשנים אלה, ואפילו במקורות בני התקופה, הינו נכון בהכרח.

[3] הרב ראובן הכהן בורשטיין, 'דברי רד"ך', ורשה תרפ"ז, עמ' ז. מעניין שעדות זהה לחלוטין סופרה במקביל גם על הרב ישראל אבא ציטרון הנזכר (ראו: הרב יצחק יהודה ספיר, 'גיא חזיון', פתח תקוה תרפ"ט, עמ' 5); מדובר אפוא בהלך-רוח שהיה רווח למדי בקרב רבני ליטא של אותו דור.

[4] עי' במאמרו של מ' אליאב, 'קדתרה' גליון 70, טבת תשנ"ד, עמ' 97.

[5] מראשי המלמדים במוסד היה הרב בנציון קואינקה (עי' בספרו 'הזכרונות והתולדות', ירושלים תרצ"ח, עמ' 41-42) בעל 'המאסף', וכן לימד בו זמן מה הרב בנציון מאיר חי עוזיאל. עי' גם בספרו של מנחם פרידמן, 'חברה במשבר לגיטימציה', ירושלים תשס"א, עמ' 66-69.

[6] ראו: 'האור' י"ט אדר תרע"ג (ירושלים, שנה 31 גליון 134) עמ' 2; שם ח' אייר (גליון 190) עמ' 2; וטיוטת מכתב ביה"ד האשכנזי ל'חפץ חיים' שהוצגה לאחרונה בקטלוג טבת תשע"א של בית המכירות 'אסופה', מס' 514. אפיזודה זו רמוזה ללא שמות בספר 'האיש על החומה' כרך א עמ' 307.

[7] ראו הדיווח בירחון 'שערי ציון' שנה ה חוברת ג-ד [ירושלים, כסלו-טבת תרפ"ה], דף טו ע"ב. מקור זה הועתק גם במאמרו של גרשוני.

[8] אף מקור זה אוזכר בקצרה על ידי גרשוני, על בסיס הציטוט החלקי שבספרו של הרב יוחאי רודיק, 'חיים של יצירה'; המכתב המלא, ממנו ציטטתי, נמצא בארכיון 'בית הרב' מס' אט433. הפניה לרב הילמן שבלונדון בבקשת עזרה במציאת דירה בירושלים, מוסברת לאור עמידתו של הלה בראשות קרן עזרה ליושבי א"י, בצירוף העובדה כי בשנה זו (תרפ"ה) הוא ביקר בארץ ישראל ושהה בה עד אמצע חודש טבת (שערי ציון שם, דף טז ע"א), ומטבע הדברים נפגש גם עם הראי"ה.

[9] פנחס גרייבסקי, 'ר' בצלאל לפין - תולדותיו ודברי ימי חייו', ירושלים תרפ"ו, עמ' 70. הראי"ה המתין אפוא לא לעצם הסכמת הרב בורשטיין למילוי התפקיד, אלא לאישורו על תחילת הכהונה בפועל. יש לציין כי לגבי מכתבו של הראי"ה לרב אברהם דובער כהנא שפירא מקובנא, שהובא במאמרו של גרשוני, ישנה בידינו גם תשובתו של הרא"ד, הכותב לראי"ה בתאריך ו' ניסן: "...כן חליו של ידידנו הגאון מוהרא"י בורשטיין נ"י, שאינה רצוי' תמיד, קשה ביחוד עתה בראשיתו [=של מרכז הרב]. הבה נקוה כי הכל יגמר בעז"ה לטובה, והמוסד יעלה ויפרח כראוי לו ולמיסדו הגדול" ('אגרות לראי"ה', מהדורת ירושלים תש"ן, עמ' רפח).

[10] בחוברת 'קולה של ירושלים', תרפ"ה, שעסקה בתוכניות הקרן לבניין ירושלים, מופיע שמו של הרב בורשטיין בין החתומים כאחד מ"גדולי רבני חו"ל שהם כעת בעיה"ק", בתאריך תשרי תרפ"ה (ראו: בנימין קלוגר, 'מן המקור' חלק ה, ירושלים תשמ"ז, עמ' 54. מקור זה אוזכר גם במאמרו של גרשוני). בנוסף, בראש הספר 'תולדות זאב', ירושלים תרפ"ט-תרצ"ה, נדפסה הסכמת הרב בורשטיין מער"ח כסליו תרפ"ה, "בתוככי ירושלים עיה"ק" – הרי לנו שהִייה ממושכת בירושלים, או לפחות ביקור כפול בה (אפשרות סבירה פחות לדעתי, בהתחשב בטלטולי הדרכים באותם ימים ובחוליו של הרב בורשטיין).

[11] ראו הדיווח ב'שערי ציון' שנה ה חוברת חוברת ה-ז [שבט-ניסן תרפ"ה], דף יט ע"ב.

[12] אין לשכוח גם שהרב חרל"פ היה צעיר מהרב בורשטיין בחמש עשרה שנה. על כל פנים ברור כי בהיררכיה של סגל הישיבה היה הרב בורשטיין ממוקם באופן טבעי אחרי הראי"ה, ולא לצידו ובשווה לו.

[13] "תכנית הלימודים בישיבת מרכז הרב לשנה"ל תרפ"ו", 'אורשת' כרך א, אלקנה-רחובות תש"ע, עמ' 1-7. והשוו לאמור לעיל במכתבו של היש"ר-תאומים אודות היקף שיעוריו של הרב בורשטיין בישיבה.

[14] המכתב נמצא בארכיון 'בית הרב' מס' אי107.

[15] הרב משה צוריאל, 'אוצרות הראי"ה', ראשל"צ תשס"ב, ח"א עמ' 540. יש לציין עוד כי תיאור הלוויתו של הרב בורשטיין וההספדים עליו נדפס בספרו של הרב משה צבי נריה, 'מועדי הראי"ה', ירושלים תש"ם, עמ' שנו-שנז.

[16] הרב יוחאי רודיק, 'חיים של יצירה' ירושלים תשנ"ח, עמ' 174.

[17] 'נר יצחק', ירושלים תשי"ז, עמ' 16. הר"י ריף, נינו של הנצי"ב מוולוז'ין רבו של הראי"ה, חזר לליטא למלא את מקום אבותיו כרבה של קהילת זאגר, ונהרג על קידוש השם בשואה.

[18] מכתב מכ"ד כסלו תרפ"ט, 'נר יצחק' עמ' צח. ראו גם בהקדמת 'נר אהרן', ירושלים ת"ש.