תרומות על הבאר
(13 נובמבר 2018) קישור מהיר: המעין ספריית משעול היכל הגבורה וההנצחה שיעורי הרב עמיטל

המעין -

חזרה למאמרי המעין

מספר באוזן הבהמה כמום

 

הרב ישראל מאיר לוינגר

מספר באוזן הבהמה כמום

פתיחה

המספר כתעודת זהות

המספר באוזן כמום בבהמה

האם גודל החור באוזן הוא ככרשינה?

האם קביעת המספר באוזן היא בגדר הטלת מום?

האם מותר לקבוע את המספר באוזן?

איך להתיר ספק בכורות בדרך זו?

מסקנה

נספח: בדיקת מומים כיום

 

פתיחה

בכור שנולד בזמן הזה אסור בהנאה וחייבים לטפל בו, עד שיארע בו מום. האיסור הוא כפול: בשחיטתו עוברים על איסור שחיטת קדשים בחוץ, ובנוסף קיים איסור אכילה של בשר הבכור. בימינו בדרך כלל פותרים את בעיית הבכורות בכך שדואגים שתהיה שותפות של גוי בבעלות על הבהמה המבכירה, שותפות המבטלת את הקדושה מהבכור שנולד.

במקומות בהם אין השגחה מתאימה יכול להיות שיגיעו לבית המטבחיים גם בכורות, בלי שהשוחטים ידעו זאת. לפני שנים רבות חשבתי שאפשר לפתור בעיה זו של בכורות לא-ידועים שמגיעים לשחיטה באמצעות מום הנמצא בכל בהמה, בעקבות הנוהג המקובל היום להצמיד לאוזנו של העגל או הטלה הנולד תווית ממתכת. בשיחה שקיימתי בזמנו על הנושא עם הרב הראשי דאז הרב איסר יהודה אונטרמן זצ"ל, הוא טען שאין צורך בכך, שכן במקרה של ספק בכור אפשר לסמוך על הרוב שאינם בכורות שכן 'כל דפריש מרובא פריש', ובעיקר נוכח העובדה שרוב החקלאים מוכרים את המבכירות כהוראת הרבנות ומשרד החקלאות.

המשנה בבכורות פ"ו מ"א אומרת בין היתר: "על אלו מומין שוחטין את הבכור, נפגמה אוזנו מן החסחוס (הסחוס) אבל לא מן העור, נסדקה אע"פ שלא חסרה, ניקבה מלוא כרשינה או שֶיבשה"... הרמב"ם הלכות ביאת מקדש פ"ז ה"א כותב: "כל המומין הפוסלים באדם ובבהמה חמישים, וזה פרטן"... ובהל' ג שם הוא מונה את מומי האוזן, וביניהן נמצא כדלקמן: "מי שניקב אוזנו ככרשינה, בין נקב עגול, בין נקב ארוך אם מצטרף לכרשינה, הרי זה מום". להלכה ולמעשה נפסק בשו"ע יו"ד סי' שנ סעיף א: "בכור בהמה טהורה נוהג בזכרים ולא בנקבות, ונוהג אפילו שלא בזמן הבית, בין בארץ בין בחוצה לארץ", ובסעיף ה נוסף: "הבכור בזמן הזה ישהנו עד שיפול בו מום ושוחטו ע"פ מומחה". אולם אסור להטיל מום בבכור כמבואר ביו"ד סי' שיג סע' א, ואפילו לגרום לו מום באופן עקיף, כגון להניח לו דבילה על גבי אוזנו כדי שיטלנה הכלב משם ויקטע אוזנה עמה וכיוצא בזה, אסור.

לפני שנים רבות פנה אלי הרב קלמן כהנא זצ"ל ושאל, האם אי אפשר לנצל את ההלכה המובאת שם סע' ז ש"מותר להטיל מום בבכור בזמן הזה קודם שיצא לאויר העולם"; אולי קיימת שיטה פשוטה לגרום למום אצל העובר לפני שנולד? חקרנו ובררנו את האפשרויות המעשיות של הדבר, ובדקנו גם את האפשרות לעשות מום בעובר באמצעות קרני לייזר וכד'. למעשה כיוון זה לא יביא את הפתרון, מכיון שעבור מי שמעוניין לפתור את הבעיה לפני ההמלטה קיים הפתרון של עשיית שותפות עם גוי או מכירה לגוי, פתרונות שהוצעו ע"י המכון לחקר החקלאות ע"פ התורה, והם פשוטים יותר מאשר גרימה למום בעובר. הפתרון של פגיעה בעובר מתאים רק עבור אלו שאינם מעוניינים למכור לגוי, אך אפשר להניח שהם גם לא יהיו מעוניינים בפתרון זה.

 

המספר כתעודת זהות

היום לא רק כל אדם – אלא גם כל חיית בית נושאת 'תעודת זהות'. האדם מזדהה בשמו ואפשר בקלות לקשר בין השם ובין התמונה שבתעודת הזהות, אולם אצל הבהמות הענין מסובך יותר. אצל כלבים מקובל לקשור רצועה על צווארם, הנושאת את מספר הזהות. אין לאיש ענין לשנות ולהחליף את המספר, ואם הוא יאבד אפשר יהיה לענוד אחר במקומו. אולם בבקר ובבהמות-העבודה האחרות קיים צורך להכין 'תעודת זהות' שאינה ניתנת לזיוף, מכיוון שגונבי הבהמות מעוניינים לטשטש את העקבות. פעם נהגו לרשום את מספר הזהות של הבהמה באופן גס בכתובת קעקע על הגוף, באופן שיהיה קל לקוראה, אותה שיטה להבדיל בה השתמשו הנאצים יש"ו לסמן את היהודים האסורים במחנות העבודה וההשמדה; אולם השיטה המקובלת היא לחבר תווית לאוזן הבהמה באופן שוודאי שלא תינתק. הצורה הזו יש בה פחות צער בעלי חיים מאשר כתובת הקעקע, ואפשרות הקריאה של המספר קלה. שיטה זו מקובלת היום ע"י מגדלי הבהמות כמעט בכל העולם, וכן מחוייבת ע"י הממשלות המרכזות את המידע על הצאן והבקר. התווית המקובלת היום בארץ עשוייה מתכת, ואין אפשרות להסירה אלא עם חיתוך האוזן, כפי שאכן נעשה אחרי השחיטה. יש המסמנים את הבהמות בנוסף למספר הקטן ממתכת במספר בולט יותר עשוי פלסטיק; מספרים אלה אפשר להסיר גם בחיי הבהמה ע"י חיתוכם, אולם נדיר שמספרים כאלו נושרים מאוזן הבהמה.

 

 

תווית מתכת המוכנסת באוזן הבקר: מימין נראה החור העליון בתווית שדרכו יעבור הפין דרך גוף האוזן עד לחור שבצד השני, ומשמאל נראה הפין שלאחר נעיצתו ולחיצתו בעזרת לחצן מיוחד מחבר לנצח את שני צידי התווית.

 

 

     

אוזן פרה שנחתכה אחר השחיטה, ובה נעוץ מספר מפלסטיק. משמאל החלק הפלסטי המוצמד לפין בצד השני של האוזן, כדי למנוע את נשירת המספר.

 

המספר באוזן כמום בבהמה

האם המספר הננעץ באוזן כל בהמה יוכל להיחשב מום, שעל פיו יהיה ניתן לשחוט בכור כבעל מום לפחות בדיעבד?

לצורך זה יש לברר מספר שאלות:

א.      האם החור שמשאיר המספר באוזן מגיע לגודל כרשינה?

ב.      האם קביעת המספר באוזן נחשבת הטלת מום?

ג.       האם מותר לקבוע מספר באוזן כך שלא יהיה זה בבחינת מטיל מום בקדשים? האם קיים חשש כשהמספר נעשה גם לצורך הטלת מום?

ד.      האם ניתן להתיר את הבכור על סמך מום זה?

 

האם גודל החור באוזן הוא ככרשינה?

קשה להגדיר בדיוק את מידת הכרשינה שאליה מתייחסת הגמרא (בכורות לז, ב). רש"י כותב (שם ד"ה אלא דת"ק) שכרשינה גדולה מהעדשה מעט. לפי שו"ת מהרי"ו סימן סב שיעור הכרשינה והעדשה שווים. בכל מקרה שיעור נקב הכרשינה צריך להיות גדול מהכרשינה עצמה, שכן צריך שהכרשינה תעבור בתוכו (תפארת ישראל בכורות פ"ו מ"א). בניגוד לרוב הספרים העוסקים במידות ושיעורים שמתעלמים משיעור זה - הרב חיים פינחס בניש מביא בספרו מידות ושיעורי תורה (בני ברק תשמ"ז פרק ט סעיף ד עמוד קמט) את שיעור הכרשינה בשם שו"ת מעיל צדקה, שהוא שווה לעדשה בינונית שקוטרה 6.0-6.2 מ"מ. במדידות שערכתי קיבלתי מידת עדשה קטנה במעט מזו שתוארה ע"י המעיל צדקה: בעדשות חומות קבלתי תוצאות שנעו שבין 5.5-6.6 מ"מ, ובעדשות ירוקות היו התוצאות קטנות יותר, בין 5.0-6.0 מ"מ. בספר מידות ושיעורי תורה נמסר שכנראה קוטר עדשה בינונית הוא כ-4 מ"מ בלבד.

הרב יוסף שלום אלישיב שליט"א דן בשאלה זו (קובץ תשובות ח"א סי' קכ, ירושלים תש"ס), וקבע שיש למדוד את רוחב הכרשינה כך שיהיו שש כרשינים ברוחב אגודל שהוא 2 ס"מ; לפי זה רוחב הכרשינה הוא שליש ס"מ, והוא מסיק שאם החור באוזן כיום הוא בקוטר של 4 מ"מ ומעלה אפשר להתיר את הבכור ע"פ שלושה 'בני הכנסת'.

יש המזהים את הכרשינה עם הצמחWicke  (למשל תפארת ישראל שם אות ה), וכן פרופסור מרדכי כסלו מזהה את הכרשינה כ-Vicia ervilia שהוא הזיהוי האמור (Wicke), צמח שזרעיו באורך 4-5 מ"מ. לפי ספר מידות ושיעורי תורה יוצא שהעדשה קטנה במעט מגודל הכרשינה, אולם נראה ששיעור הכרשינה קטן במקצת משיעור העדשה. לפי רש"י צריך להיות זרע הכרשינה גדול במקצת מהעדשה, ולפי שו"ת מהרי"ו כגודל העדשה. לפי מדידותינו שטח העדשה הוא 30.1 ממ"ר (לפי קוטר 6.2) וכרשינה פראית שטחה 15.0 ממ"ר (אצלנו, לפי קוטר 4.4 מ"מ). הרב מרדכי עמנואל (בספרו בכור קדשים, ביתר תש"ע, עמ' קסח-קע) מביא מדידות שנעשו ע"י האגרונום משה זקס וגם על ידו. גודל העדשה אליו הגיע ד"ר זקס נע בגבולות גדולים יותר, ולפי חישוביו קוטר הכרשינה הוא בסביבת 5 מ"מ, בערך בגודל המשוער על ידינו. גם במדידות של הרב עמנואל בזרעי שעורה הוא הגיע למידות דומות. בכל אופן החור שנעשה לבסוף ע"י התווית גדול בהרבה מגודל הכרשינה, והוא מגיע לבין שבעה לשמונה וחצי מ"מ.

 

האם קביעת המספר באוזן היא בגדר הטלת מום?

המספר הממשלתי אותו מחברים לאוזן הבהמה חרוט על תווית ממתכת. בין שני כפלי התווית נמצאת צינורית דקה וקצרה חלולה, כך שכאשר לוחצים על התווית בעזרת מעין צבת גדולה המיועדת לכך ו'סוגרים' אותה על האוזן - הצינורית הקטנה מנקבת את האוזן ומוציאה ממנה חלק קטן, בקוטר פנימי של כשלושה עד שלושה וחצי מ"מ. שטח הנקב הוא לפי זה כ-9.6 ממ"ר, שהוא פחות מהכרשינה לפי כל המדידות. לעומת הקוטר הפנימי הקטן יש לצינורית גם קוטר חיצוני; החור המעט-גדול-יותר בו נמצאת הצינורית הזו לאחר סגירת התווית נגרם ע"י מתיחת הנקב הקיים, וכך למעשה קוטר הנקב הוא כ-5.1 מ"מ ושטחו כ-20.4 ממ"ר. מתיחת מום כשלעצמה אינה מגדילה אותו, אחרת היה אפשר למתוח כל נקב עד לגודל של מום; אעפ"כ, בבהמה בריאה הרקמה הטבעית מנסה ליצור מצב חדש במשך הזמן, כך שכשנחתוך את האוזן לאחר זמן נמצא חור גדול מזה שעשינו, והוא יהיה אף מעט יותר גדול מהמתיחה שנעשתה ע"י המספר. הנקב המתוח גדול מהכרשינה הפראית ומהעדשה הבינונית, אך קטן מהעדשה שנמדדה על ידינו ומזו המופיעה בשו"ת מעיל צדקה.

חלק האוזן שנחסר בעקבות ניקובה קטן מכרשינה, ונוסף על כך הוא מעין מום עובר, היות ואם לא נכניס את המספר הוא יסגר, ואפילו אם לא יסגר לגמרי הוא בוודאי יסגר חלקית ויהיה קטן יותר מכרשינה. הכנסת המספר לתוך הנקב מותחת את הנקב, ובמשך הזמן נעשה החור גדול יותר. בשעת השחיטה מוצאים על פי רוב נקב של למעלה מ-7.0 מ"מ, בשטח של 38.4 ממ"ר.

 

שני חורים של מספרי האוזן, לאחר חיתוך שני המספרים - המתכתי והפלסטי

 

האם מותר לקבוע את המספר באוזן?

קביעת המספר באוזן נעשית לשם רישום בקר וצאן, והיא מעוגנת בחוק. היא לא נעשית כדי ליתן מום בבכור, ולכן מותר לחבר את המספר כפי שמתחייב ולקבל אח"כ בהמה בעלת מום. השאלה היא האם אפשר לעשות את המספר כשקיים במחשבה גם רעיון נתינת המום? כדי לפתור את בעיית גרימת המום בבכורות המלצנו בזמנו למשרד החקלאות שהמיספור של הבהמות ייעשה ככל האפשר ע"י גוי, וחשבנו על האפשרות להשתמש בצינורית דקה יותר, שבוודאי אין בהכנסתה עשיית מום; אבל גם כאן לא ברור ההיתר ההלכתי, כי התווית הקבועה באוזן גורמת שבמשך הזמן החור יהיה גדול יותר עד שהוא ייחשב כמום. למעשה כדי שהחור באוזן ייחשב כמום צריך שהתווית תהיה חזקה מספיק כך שלא תיפול במשך הזמן, וגם צריך להבטיח שבשעת השחיטה החור יהיה לפחות בגודל כרשינה.

 

איך להתיר ספק בכורות בדרך זו?

עקרונית צריך להתיר בכור בפני שלושה 'בני הכנסת'. כיוון שמדובר בספק בכורות, שיכולים להגיע למשחטה במשך כל השחיטה, קשה לדאוג לכך שיאמרו שלושה אנשים לפני כל שחיטת בהמה: "אם בהמה זו בכור, הרי אנו מתירים את שחיטתה במום באוזן". יתכן שמספיק לומר שכל המומים מסוג זה יהיו מותרים לפני כל יום שחיטה, או לפני שחיטת בהמות ממשלוחים שלא ידוע אם הקפידו על מכירת המבכירות. יתכן גם שאין צורך בשלושה בני הכנסת, שכן תקנה זו תוקנה לאור העובדה שאין לנו מומחים היום (עי' שו"ע יורה דעה סי' שט סע' ב), אך לגבי מום זה התמונה אחידה ואין צורך בבירורים נוספים.

הרב עמנואל (שם עמוד קעב) דן בשאלה, האם שלושה בני הכנסת צריכים לראות את החור, או שמספיק לראות את המספר. לדבריו לפי מסקנת הרב אלישיב שליט"א מספיק ששלושה בני הכנסת יראו את הבכור לפני השחיטה כשבאוזנו התווית על מנת להתירו. הרב ישראל יעקב פישר זצ"ל (בשו"ת אבן ישראל חלק ז סימן ו) הציע ששלושה שוחטים יתירו את הבכורות שמגיעים לבית המטבחיים. הצעה זו ישימה אם אין צורך לראות את הנקב עצמו. כיוון שאנו דנים רק בספק בכורות (ובדרך כלל בספק רחוק) סביר שאפשר להקל, אולי אפילו מבלי לראות את הבהמות בנפרד מראש.

 

מסקנה

נראה שיש אפשרות להשתמש בחור באוזן לפחות בשעת הדחק, ולהכיר בו כמום, על מנת למנוע חשש שחיטת קדשים בחוץ ואכילת בשר קדשים בחוץ.

 

נספח: בדיקת מומים כיום

בתחילת חודש ניסן תש"ע פנו אלי תלמידים מישיבת 'תורת החיים' שביד בנימין ובקשו שאלמדם ואדריכם לבדוק שה למומיו לצורך קרבן פסח, שאם יבוא המשיח יהיה להם שה מוכן ובדוק מבעשור לחודש.

ביקרנו בחוות מעון ובישוב יקיר, ובדקנו טלה כבשים וגדי עיזים.

בחוות מעון בקרנו בדיר בו היו גם טלאים צעירים. השה לקרבן צריך להיות, זכר, תמים ובן שנה. ראשית ביררנו שאין לטלה מספר באוזן, שכן ייתכן שמספר כזה עושה אותו בעל מום כנ"ל. אחרי שווידאנו שהוא זכר נתנו לו ללכת מספר צעדים, כדי שנראה שהוא שלם ואינו שחול או כסול או בעל מום אחר בשלדו (הל' ביאת מקדש פרק ז, וספרי המאור למסכת חולין חלק ב, ירושלים תשנ"ה). הנחנו אותו על הקרקע, והנה הוא רץ עד שקשה היה לתופסו. תפסנו אותו והתחלנו לבדוק את הראש תחילה. בבדיקת הראש יש לבדוק את האוזן, את ריסי העין (העפעפיים), את העיניים, את החוטם ואת הפה. באוזן בדקנו שאין נקב, אין סדק, אין איזור יבש בסחוס ואין חלק כפול בסחוס.

עברנו לבדוק את ריסי העין. בטלה הראשון מצאנו חשד לפגימת ריס העין. התחלנו שוב את הבדיקה בטלה אחר, והכל היה כשורה.

  

דליפת דמעות מהעין, שיכולה לעורר חשד למום בעין

 

בריס העין בדקנו שלא יהיה נקב, שלא יהיה שום סדק או פגימה. הכל היה תקין.

עיניים: בדקנו שהטלה רואה בכל אחת מעיניו, שאין גידול בעינו או בשר שחופה חלק מהעין (בעיקר לא את השחור שבעין), שהלבן והשחור של העין מופרדים בקווים ברורים, שאין נקודות 'צפות' מעל השחור של העין, ושאין נקודות שחורות שקועות בשחור העין. העין היתה שקופה ובהירה מסביב לשחור. הכל היה חלק וברור.

בחוטם בדקנו שאין בו נקב, סדק או פגימה. הכל נראה חלק ושלם.

בפה בדקנו שאין בשפה לא נקב, לא סדק ולא פגימה. מראה הפה היה נורמלי. הלסת התחתונה לא היתה בולטת ולא נפוחה, ומראה הלשון היה נורמלי.

מכאן עברנו לאברי הזרע: באברי הזרע יש לבדוק את הגיד אם נמעך, נכתת, ניתק או נכרת. מראהו היה נורמלי. היה צריך לבדוק את הביצים: האם נמעכו, נכרתו או ניתקו. הכל היה בסדר. כמו כן מצאנו שהאשכים נמצאים בכיסים נפרדים.

צריך לבדוק גם שאין על העור יבלת, גרב – איזור יבש או חזזית קשה. לא נראה שום שינוי בעור. כמו כן לא נראו כל שינויים חיצוניים בעצמות הגוף והרגליים.

הקטע הקשה ביותר הוא בדיקת המומין בידיים (=הרגליים הקדמיות) וברגליים. המומים הם פיסח – שאינו הולך כהוגן, שאחת מירכותיו גבוהה מהשניה, שאחת מעצמות היד או הרגל שבורות. הכל נבדק בהליכה ובריצה והתברר כתקין. לאחרונה בדקנו שהרגליים לא נפוחות (מבולמות). כשהכל נמצא תקין הטלה סומן בגומיה אדומה, המעידה שהוא נבדק ואין בו מום.

המשכנו בדרכנו ליישוב יקיר. שם היתה עז שהמליטה לא מכבר תאומים, גדי וגדיה. בדקנו לפי הרשימה דלעיל וגם הגדי היה ללא רבב. גם אותו סימנו בעזרת גומיה ברגל.

כמובן שלא נאמר בשום שלב שהבהמות מיועדות לקרבן פסח; הן רק יהיו מוכנות במידה וייבנה בית המקדש. לצערנו לא נבנה בית המקדש בפסח תש"ע, ואין הם יכולים להיות מוכנים לשנה זו, שכן בינתים עברה שנתן. לקראת הפסח תשע"א נבדוק בע"ה שוב בהמות שיוכלו לשמש כקרבן פסח במדה ויהיה אפשר להביא את הפסח במועדו.

         

בדיקת מומי האף           בדיקת מומי העין              בדיקת הרגל

 

יהי רצון מלפניך שייבנה בית המקדש במהרה בימינו ושם נעבדך ביראה כימי עולם. במהרה בימינו, אמן.

 

ליל שימורים סימן הוא לעתיד לבוא, עליון כי בוא יבוא, פקוד יפקוד עם קרובו, צורנו הוא נגילה ונשמחה בו.

ליל שימורים קראוֹ נורא עלילה, כי בו שבר מוטות עֶגלה, רעוץ ירעץ אום מַדקה ואכלה, יוסיף שנית בו להיגאלה.

ליל שימורים שִמעוֹ לעם אהובים, אשר הציל מיד להבים, תשועה היא לבת רבים, בנחת ושלום בלי פחד שוכבים.

(פיוט 'גאולה' לליל חג ראשון של פסח)