* חובה נעימה לי להודות לבנש"ק הרב אברהם זק"ש, נין ונכד לרב חרל"פ, שסייע לי רבות בידיעותיו הנרחבות ובמסמכים שבידו.

[1] ראה אגרות הראיה ח"ד עמ' קמ (אגרת א'קמה), מתשרי תרפ"ג: מתוך תשע בקשות, אחת מהם היא סיוע לישיבה כדי שתוכל להחזיק מספר מסויים של בחורים שיבואו מחו"ל ללמוד בה. כנ"ל בעמ' קמד (אגרת א'קמט), עשרה ימים אח"כ. נראה שנסיעתו של הרב קוק לאמריקה לא הועילה באופן משמעותי, שכן גם בשנת תרפ"ה נאלץ הרב לבקש תרומות רבות להחזקת הישיבה. עיין שם עמ' רה-רו (אגרת א'רנח) מי"ג מרחשוון, ועמ' רז (אגרת א'רס) מכ"ח מרחשוון. בעמ' רח מסופר שהוקם בלונדון ועד "לבנין הישיבה ולכלכלתה", וראה עוד אגרות א'שט, א'שלו-שלז, א'שיד, א'שכח ועוד, הממוענות לאנשים שונים שנועדו לסייע לישיבה: הרב יקותיאל קאמלהר, הרב צבי הירש מסלנסקי, הרב מאיר בר אילן ואחרים.

[2] אנציקלופדיה של הציונות הדתית, יצחק רפאל (עורך), ירושלים תשמ"ג, טור 318.

[3] ר' מרדכי גלובמן, שהגיע לארץ בתחילת תרפ"ה, כשהרב קוק עוד היה בחו"ל, מתאר שבישיבה למדו באותו חורף "כתריסר וחצי [=18] בחורים" (ליקוטי הראי"ה ח"ב עמ' 181); וכפי שנראה להלן, בחודשים שלאחר חזרת הרב קוק תצמח הישיבה בעשרות בחורים.

[4] באגרת א'רכח (עמ' קפט), מי"ב אדר ב' תרפ"ד, על האוניה, הוא מבקש מהרצי"ה להודיעו "ע"ד השיעורים אם נשמרים הם". באותה שנה הוא שולח שני מכתבי נוספים לבנו בענין: מניו יורק בכ"ו אדר ב' הוא מבקש לדרוש את שלום חבריו "לומדי המרכז בכלל ובפרט" (אותו עמוד – אגרת א'רל), ובז' ניסן הוא כותב לבנו "אני חושב פרסום רעיון ישיבה מרכזית... לא בהפלגה כי אם בצורה אמתית" (עמ' קצ – אגרת א'רלא). באותה שנה פרסם בניו יורק מנשר מפורט אודות חזון "הישיבה המרכזית העולמית בירושלים" (נדפס במאמרי הראי"ה, ירושלים תשמ"ד, עמ' 62).

[5] 'אגרות הראי"ה' ח"ד עמ' קצד-קצה. זיהוי הכותב כרצי"ה איננו ודאי, שכן המקור נדפס במכונת כתיבה ולא בכתב יד. רודיק (עמ' 75) ייחס בטעות את איגרת זו לראי"ה עצמו, אולם הדבר איננו מתקבל על הדעת, ולו בשל העובדה שהראי"ה שהה אז בארצות הברית! (ראה גם: הרב נ' גוטל, 'מכותבי ראיה', ירושלים תש"ס, עמ' לב הערה 24, שהעיר שהסגנון ודאי איננו של הראי"ה).

[6] הרב י' פילבר (בהקדמתו ל'איילת השחר', ירושלים תשנ"א, עמ' כג), שידוע בדרך כלל כביוגרף נאמן של הרב קוק וישיבת 'מרכז הרב', מקביל לשלושת אבות האומה את שלושת ראשי ישיבת מרכז הרב לדורותיה: 'הראי"ה זצ"ל', 'הגרי"מ חרל"פ זצ"ל' ו'מו"ר הגרצי"ה זצ"ל', ואינו מוצא מקום בתמונה זו לטבריגר. ראה גם את עדותו של י' רודיק (חיים של יצירה, ירושלים תשנ"ח [להלן רודיק], עמ' 174) כי ב"בדיקה שערכתי בקרב התלמידים שלמדו בישיבה בשנים מאוחרות יותר העלתה שרק מעטים ביותר זכרו את שמו ותפקידו בצוות ההוראה, למרות העובדה ששימש כראש ישיבה". התמונה מאתר ישיבת מרכז הרב (http://www.mercazharav.org.il/default.asp?pg=25).

[7] שני הגבירים שעמדו מאחורי ישיבה זו היו הלל זלטופולסקי וזליג פרסיץ. מעניין כי שנים ספורות קודם לכן פנה הרב קוק לפרסיץ בבקשה לסייע לו כלכלית להקמת ישיבה בארץ ישראל (אגרות הראיה ב, אגרת שנ, ירושלים תשס"ב, עמ' יד-טו). כאחראית בפועל על הישיבה מונתה בתו של זלטופולסקי וכלתו של פרסיץ, שושנה פרסיץ, אף היא מכותבת של הרב קוק (אוצרות הראיה ב, מ' צוריאל – עורך, ת"א התש"ן, עמ' 1069-1070). יום אחד, כשכמעט לא באו תלמידים לישיבה בגלל הקור העז, נעתר הרב בורשטיין לבקשת אחד התלמידים להעביר את השיעור ביידיש. "אחר השיעור הלך אחד השומעים ומסר לה [לשושנה פרסיץ]... שהרב בורשטיין מעל בהבטחתו ומרצה את שיעוריו באידיש. וכששמעה את העובדה הזאת לא שאלה כלום על פרטי הדבר רק נתרגשה מאד, ובעוד הטלפון בידה נפלה לארץ ונתעלפה" (ניסן וואקסמאן [המסתמך גם על ספר הזכרון לרי"ל גרויברט, עמ' 107], תלפיות ו [חוברות א-ב], ש"ק מירסקי [עורך], ניו יורק תשי"ג, עמ' 19 בהערה).

[8] יהדות ליטא ח"ג, ד' ליפץ ועוד – עורכים, ת"א תשכ"ז, עמ' 32 בערכו.

[9] על הניסיון להקים ישיבה ביבנה ראה אגרות הראיה ח"ב עמ' קלו-קלז (כ בשבט תרע"ג): "יבנה הידועה בחבתה, אפשר כעת ע"י אמצעים ממוצעים לקנות חלק חשוב ממנה, ליסד בה מושבה... ביחד עם ישיבה הדורה באיכותה, המתקרבת... לאותו החזיון... מהעבר הרחוק של 'כרם ביבנה'", וכן אגרות הראיה ח"ג עמ' רא, רודיק עמ' 74. ועי' גם במבוא לספר 'חידושי הרב ציטרון-קטרוני' (פ"ת תש"ע) עמ' 90-91.

[10] מאמר תולדות שנכתב ע"י אחיו בספרו 'דברי רד"ך', ורשה תרפ"ז, עמ' ד-ז, והועתק בשינויים ותוספות על ידי חתנו בפתח 'נר אהרן'. עיין גם הרב נריה, לקוטי הראי"ה ח"ב, כפר הרואה, תשנ"א [להלן לקוטי הראי"ה ב], עמ' 199-204 (י' אלפסי טוען כי הגיע לארץ בכ"ו באלול [מאורות מעולם התורה, ירושלים תשס"ה, עמ' 14]; אך נראה שלא דייק בתאריכים, שכן בספר אחר שלו [דורשי ציון בפועל, ירושלים תשס"ו] ציין שהגיע לארץ בכ"ד באלול תרפ"ה).

[11] ראה הדיווח בירחון 'שערי ציון' שנה ה חוברת ג-ד, דף טו ע"ב.

[12] כנראה שכבר בתשרי תרפ"ה הודיע הרב בורשטיין לעסקני ירושלים על רצונו להתגורר בירושלים, ולכן חתם על כרוז כאחד כזה (כרוז בחתימת "גדולי רבני חו"ל שהם כעת בפעה"ק", ב' קלוגר, מן המקור ח"ה, ירושלים תשמ"ז, עמ' 54).

[13] רודיק עמ' 174.

[14] אגרות הראיה ח"ד עמ' רכג (אגרת א'רפה). מכתב זה והבא (מי"ח בשבט) נכתבו בהקשר זהה לחלוטין לשלושה המכתבים הבאים, שבהם יזכיר הרב קוק את בואו של הרב בורשטיין – עובדה המוכיחה כאמור שבשעה שנכתבו הראשונים הדבר טרם היה סגור. יוצאים מן הכלל הנ"ל הם מכתבים כלליים שנכתבו לועד הישיבה וידידיה באמריקה (אגרות א'רפו, א'רצג), בהם אין לצפות שהרב קוק יזכיר את הרב בורשטיין, שאיננו בהכרח מוכר לעסקני ארה"ב.

[15] המכתב עצמו עוסק בענייני הלכה ונדפס בשו"ת משפט כהן, ירושלים תרצ"ז, סי' קיז – אך בסיומו נוסף במקור קטע בו מבקש הרב קוק ממקבל המכתב, הרב דוד רקמן, לסייע בענייני ישיבת 'מרכז הרב', אשר "תהל"י [=תהילה לא-ל יתברך] הדבר הולך ומתרחב, ותלמידים מצויינים מארצות הגולה הולכים ונוהרים...". המכתב המלא נדפס בספרו של הרב רקמן, קרית חנה דוד, ניו יורק תשכ"ז, עמ' 38. צילום המכתב הובא שם בעמ' 21.

[16] אגרות הראיה שם עמ' רכו (אגרת א'רפט), מתאריך כ"ו שבט תרפ"ה.

[17] שם עמ' רלד (אגרת א'רצח). הלשון "כעת קיבלנו" פירושה שכעת סוכם סופית שהוא יגיע לישיבה (כדבריו לרא"ד שפירא, "קיבלנו בפרינציפיון"), ולא שכבר הגיע בפועל, שהרי ארבעה ימים קודם לכן כתב הרב קוק שהרב בורשטיין עדיין חולה ועתיד להגיע רק באמצע אדר. הדבר עולה יפה עם השערתנו שהסכמת הרב בורשטיין הגיעה בין י"ח לכ"ו שבט.

[18] שם עמ' רלו (אגרת א'שב). עיין שם עמ' רה-רו (אגרת א'רנח) מי"ג מרחשוון תרפ"ה – לפני חזרתו מאמריקה – מכתב נוסף מהרב קוק לאותו הרב טייטלבוים, ובו הוא מדבר על הצורך הדחוף של הישיבה במשאבים כלכליים.

[19] הרב מ"צ נריה, לקוטי הראי"ה [ח"א], כפר הרואה תשנ"א, עמ' 191. התואר בו הוכתר הרב בורשטיין הוא מתוך הכיתוב על מצבתו, כפי שהורה הרב קוק לכתוב עליה (שם עמ' 192). אמנם בספרים אחרים (חיי הראיה, ת"א תשמ"ג, עמ' שפו; מועדי הראיה, ירושלים תש"ם, עמ' שנה-שנו בהערה) תיאר הרב נריה כאילו הרב בורשטיין היווה תחליף לרב שמעון שקופ; אך על הזמנת הרב שקופ לכהן בראשות ישיבת 'מרכז הרב', תחילת הקמת הישיבה וכל השתלשלות הענינים, עמדתי בהרחבה במאמרי 'עד אמצא מקום במשכנות לאביר יעקב' ב'המעין' נ, א (תשרי תש"ע) עמ' 79-96. וכך כתב גם הרב שאר ישוב כהן, תלמיד ישיבת 'מרכז הרב' ובנו של הרב דוד כהן 'הנזיר', בספר 'שי כהן', ירושלים [לצ"ש], עמ' תנז (ההדגשה אינה במקור): "ראש ישיבת מרכז הראשון, הגאון מטבריג זצ"ל הגר"א בורשטיין זצ"ל בעל נר אהרן"... ושם בעמ' קיא כינה אותו "ר"מ ישיבת מרכז הרב" (יושם לב, לא 'ר"מ בישיבת...', אלא במובן המקורי של התואר 'ריש מתיבתא'), וכן שם בעמ' קו: "מרן הגאון מטאווריג ר' אברהם הכהן בורשטיין זצ"ל, שבסוף ימיו כיהן כראש הישיבה המרכזית 'מרכז הרב' של מרן הגראי"ה קוק זצ"ל בירושלים".

[20] שם עמ' רמב (אגרת א'שיג). יש לציין שבמקביל לדשדוש חזון "הישיבה המרכזית העולמית" (שנגרם בעיקר עקב מצבה הכלכלי הקשה של הישיבה לאורך שנים רבות), מספר תלמידים זה, בסביבות השמונים, נותר על כנו גם בשנים הבאות. במכתבו לרב מישקובסקי מאדר תרפ"ו מציין הרב חרל"פ כי "הישיבה בכלל מתקדמת הרבה, נמצאים בה כמעט שבעים תלמידים" (זבד טוב, א"ש זץ – עורך, נ"י תשס"ח, עמ' קג). במכתב משנת תרפ"ח מתארים הרב חרל"פ והרצי"ה קוק ש"מרכזנו המקודש מכיל כבר כיום קרוב למאה פרחי רבנן" (אוהב ישראל בקדושה, חלק ג' עמ' 315), אך ר' שבתי שמואלי מתאר כי פעם הביא לפני הראי"ה מכתב לחתימה ובו נאמר כי בישיבה לומדים כמאה תלמידים, "אם כי למעשה היו אז רק שמונים וארבעה תלמידים, אלא שאליהם נוספו עשרה אברכים... שלמדו בישיבה... בשעות הערב" (לקוטי הראי"ה [ח"א] עמ' 449). בשנת תר"ץ כתב תלמיד הישיבה שבתי דון יחיא, ש"בערך כשמונים תלמידים לומדים בישיבה" ('הישיבה המרכזית העולמית', נתיבה, חוברת יא-יב, ניסן תר"ץ, עמ' 184). ואכן, בתמונת הישיבה משנת תרפ"ו-תרפ"ז מופיעים שבעים ושבעה בחורים (לקוטי הראי"ה ח"ב עמ' 176), ובתמונה שצולמה בתרפ"ט מופיעים שבעים ותשעה בחורים (נדפסה בכריכת הספר של רודיק). יצוין כי לתמונה זו ישנה גרסה נוספת (רודיק עמ' 180), המגלה שחמשת הבחורים המופיעים בצידה השמאלי של הגרסה הראשונה "הודבקו", מאוחר יותר לתמונה, כנראה מפני שלא הספיקו להשתתף בצילום הראשון.

[21] דבר העשוי להסביר על מה התבססו דברי הרב קוק באיגרת שנשלחה באותה תקופה לידידי הישיבה, בה תיאר חזון אופטימי של מאות תלמידים שיבואו מחו"ל ללמוד בישיבה (אגרות הראיה ח"ד עמ' רכט: איגרת א'רצג) – בעוד שכשהועלה חזון דומה בתרע"ט על ידי הרב י"מ חרל"פ, ראה בכך הרב קוק הפרזה בעלמא – ראה מכתבו לרב קוק מכ"א כסלו תרע"ט: "...להשתדל בכל עוז לייסד ישיבה עולמית בעיר קדשנו" (הד הרים, מהדורה מחודשת, אלון מורה תשנ"ז, עמ' פח-פט). בהמשך המכתב הציע שהרב קוק יעבור בדרכו ארצה בערי אירופה ויאסוף "לכה"פ כשש מאות צעירים" לייסד בהם את הישיבה (רעיון עליו חזר גם במכתב מי"א שבט – שם עמ' צ); על כך הגיב הרב קוק, במכתב לבנו הרצי"ה מכ"ז טבת: "השמעת כח מדמה נשגב כזה, והיכן אפשר לקחת כעת אפילו מאה מוכשרים כהוגן, ואיך אפשר לארגנם להספיק צרכיהם..." (אגרות הראיה ח"ג עמ' רמ"ד: אגרת תתקלב). אך במכתב מכ"ד בניסן תרע"ח כתב הרב חרל"פ: "אודות יצירת ישיבה מפוארה ממאה אברכים ובחורים" (הד הרים, עמ' עט). אגב, רעיון הקמת ישיבה גדולה בירושלים, שתהיה אבן שואבת לבחורים מכל קצוי ארץ, הוצע באותה שנה ע"י הרב יעקב יוסף דז'ימטרובסקי: "נאזר כחותינו ליסד בירושלם עיה"ק ישיבה גדולה אשר אליה ינהרו תלמידים מכל מקום" (סוף קונטרס 'סמיכת זקנים' שסופח לספר 'דרישת ציון' של הרב קלישר, ירושלים תרע"ט).

[22] אגרות הראיה שם עמ' רט-רי (אגרת א'רסד), וראה גם עמ' רלג (אגרת א'רצו) מתאריך כ"ט שבט, ועמ' רמ (אגרת א'שיא) מכ"ג אדר.

[23] אחד מהם היה הרב ש"א יודלביץ (חתנו של ר' אריה לוין), שהתייחס אל הרב בורשטיין כאל רבו המובהק (ראה הרב מ"צ נריה, בשדה הראי"ה, כפר הרואה תשמ"ז, עמ' 281. ראה גם בספריו: החשמל לאור ההלכה, ירושלים תשי"ד, עמ' צו; מעיל שמואל על מסכת פסחים, ירושלים תשל"א, עמ' כב, לג-לד, סט, נח, עו; קול תורה ט-י, ירושלים תשט"ו [הרב ש"א שזורי – עורך] עמ' ח), ואף ביקש להיקבר לצידו (מעילו של שמואל, ש"מ הכהן וולך, ב"ב התשנ"ח, עמ' ר).

[24] ראה הרב מ"י אושפיזאי, אהלי יהודה, ר"ג תשמ"ה, עמ' 8. וכך גם ציין בחוברת "רבנו זצ"ל", ירושלים תשמ"ב, עמ' 14.

[25] לקוטי הראי"ה ב עמ' 201. הרב נריה הביא בספרו בשדה הראיה, עמ' 461 את עדותו של הרב בורשטיין עצמו, כי למעט אחד מן התלמידים כל השאר "תופסים מהשיעור תשעים אחוזים או שמונים אחוזים ממנו".

[26] אנציקלופדיה לציונית דתית ח"א (י' רפאל – עורך), ירושלים תשי"ח, עמ' 269. עיין דברי רד"ך עמ' ו.

[27] "אם כי הרב בורשטיין לא היה לפי תכונתו עסקן צִבּוּרי מובהק, חייב את תנועת חיבת ציון, החזיק בכל מעוזו בעצם הרעיון של שיבת ציון ואף הראה פנים מסבירות לציונות המדינית. אמנם איש המציאות, שכלתני, היה לפי טבעו, אבל הדבר שנתלהב בו ולא הרפה ממנו כל הזמן היה דבר ישוב ארץ ישראל" (אישים וקהילות, מ' צינוביץ, ת"א התש"ן, עמ' 192-194).

[28] ראה דברי רד"ך עמ' ו-ז, שם מסופר שעלייתו לארץ היתה בעקבות המלצת הרופאים (ראה גם לקוטי הראיה ב עמ' 201), אך הדבר לא הביא מרפא למחלת האסטמה שלו. ראה גם את דברי ש"י עגנון (אסתרליין יקירתי, מכתב 57 ממ"ח לעומר [= ד' סיון] תרפ"ה, ירושלים תשמ"ג, עמ' 95, ועיין בהערה 5 של בתו של עגנון – העורכת אמונה ירון. לתיאור הלוויתו וההספדים עליו, ראה לקוטי הראיה ב עמ' 201-203. בנו של הרב בורשטיין, ראובן ברקת, היה יו"ר הכנסת השביעית. הוא עלה לארץ בשנת הפטירה של אביו, וגם הוא, כאביו, נפטר ללא עת (בגיל שישים וחמש, בדומה לסבו – אביו של הטבריגר, ועיין בראשית רבה סה יב). אריה, בן נוסף של הרב בורשטיין, שימש כיו"ר ועד פועלי ציון בליטא (יהדות ליטא ח"ג [ר' חסמן ועוד – עורכים], ת"א תשכ"ז, עמ' 32 בערכו). נכדו של הרב בורשטיין שנקרא על שם סבו הגדול, אברהם אהרן פרנקל, נפל במלחמת השחרור.

[29] צבי קודש עמ' 169. ראה גם מכתב אביו אליו מכ"ח טבת תרפ"ו: "תוכל לתאר יקירי את הצער הגדול אשר סבלנו בימים האחרונים מהכבדת מחלתו של הגראא"ב זצ"ל ופטירתו ע"ה, ועוד עיכובים רבים ושונים שעמדו לנו לשטן בהתפתחותה של הישיבה" ('אוצרות הראי"ה', הרב מ' צוריאל, ראשל"צ תשס"ב, ח"א עמ' 542). הרב יהושע הוטנר, גיסו של הרצי"ה, סיפר כי כששמע הרצי"ה על פטירתו של הרב בורשטיין "במשך שלושה ימים בכה בכי של אבלות על הנפטר" (משמיע ישועה, ה' וולברשטיין, מרכז שפירא התש"ע, עמ' 531).

[30] הרב טוביה ליסיצין תיאר כיצד בישיבתו של הרב בורשטיין בנובו-גרודצק כשלמדו את הדפים האחרונים בפרק 'החובל' שבמסכת בבא קמא "המדברים מעניני אגדה, נבוכו התלמידים ושאלו את ראש הישיבה אם ללמוד אף אותם או שמא יתחילו ללמוד פרק אחר. התשובה היתה שיש להמשיך וללמוד אף את העמודים הללו, ולמחרת היום השמיע ה'טבריגער' שיעור שלם על מארז"ל (שם צב.) 'בתר עניא אזלא עניותא'" (הרב טוביה ליסיצין, כרם טוביה, ב"ב תשס"ה, עמ' 13 [בנספח 'טוב רואי']). על הקשר בין ההלכה לאגדה בתורת הראי"ה, כבר דובר הרבה. ראה, למשל, אורות הקודש א עמ' כה-כז: "ההלכה והאגדה צריכות הן להתאחד זו עם זו...". ראה עוד שם עמ' כג, אורות עמ' פט (פסקה נה), ושם עמ' מא (פסקה כד) ובהדגשה באורות התורה פרק יג פסקאות א, ד, ו-ז. אמנם רודיק (עמ' 178) חילק לזוגות את המלמדים בישיבה באותה תקופה, ובעוד את הרב בורשטיין הוא השווה לרב אריאלי ("לימוד התלמוד המבוסס על בקיאות מקיפה במקורות חז"ל ופוסקי ההלכה"), המקביל לרב קוק ב"איזון נכון בין תחום ההלכה והאגדה", היה, לדעתו של רודיק, דווקא הרב חרל"פ.

[31] ליד שמות הרבנים בתמונת המחזור של הישיבה משנת תרפ"ח, צוין גם תפקידם: הראי"ה מוגדר כ'ראש הישיבה ומנהלה', ואילו הרב חרל"פ מוגדר 'ר"מ' [=ריש מתיבתא]. הגדרה זהה בתמונה לתפקידו של הרב בורשטיין זצ"ל (שתמונתו הוצבה לזיכרון בצד תמונת המחזור). הרב אריאלי הוגדר 'משגיח', הרצי"ה קוק 'מנהל' והרב דוד כהן ('הנזיר') – 'מג"ש' [=מגיד שיעור]. בפרוטוקול מאמצע שנת תרפ"ו מוגדרים באופן שונה תפקידיהם של הרב חרל"פ שמוגדר 'חבר הנהלה' ושל הרב דוד כהן שמוגדר 'משגיח ראשי', להבדיל מהרב אריאלי המוגדר 'משגיח רוחני' (רודיק עמ' 129).

[32] זבד טוב, עמ' קא-קב. המכתב הוא מי"ג שבט תרפ"ו.

[33] מכתב, מא' אדר תרפ"ו. שם עמ' קג.

[34] מתוך מִנשר משנת תרפ"ד אודות חזון הישיבה המרכזית העולמית ('מאמרי הראי"ה' עמ' 65).

[35] ראה אגרות לראי"ה עמ' שו-שז (אגרת א'ר), מתאריך ה' טבת תרפ"ו ועוד. עיין בהרחבה במאמרי 'עד אשר אמצא מקום במשכנות לאביר יעקב' הנ"ל, עמ' 90.

[36] תפקיד שבו שימש כבר מן התקופה בה היה הרב קוק בארה"ב. הרב מ"י אושפיזאי, שהגיע לישיבה בניסן תרפ"ה והתקבל על ידי הרב קוק, תיאר שהרב חרל"פ היה "ראש ישיבה לדבר הלימוד", בנוסף לרב בורשטיין שמוּנה על ידי הרב קוק ל"ראש ישיבה" כללי (אהלי יהודה, ר"ג תשמ"ה, עמ' 8). גם הרב חרל"פ עצמו, בהסכמתו לספר 'נר אהרן' (שיצא, כאמור אחר פטירת הרב בורשטיין) כינה את הרב בורשטיין "ראש ישיבת מרכז הרב". הרב חרל"פ גם מציין, בהקדמתו לספרו 'בית זבול', ירושלים תש"ב, עמ' ו, שלאחר שנוסדה הישיבה ונהרו אליה תלמידים, "העמיס [=הרב קוק] עלי הצעיר להגיד לפניהם שיעורים כסדרן ושיחות קודש". על כך ראה עוד בליקוטי הראי"ה ח"ב עמ' 162-163. כך גם תיאר זאת הרב אושפיזאי (רבנו זצ"ל, שם): "הגרי"מ חרל"פ... אמר שיעור למדני ושיחות קדושות בישיבה".

[37] בשדה הראי"ה עמ' 354.

[38] "את מלאכת הקודש הזאת ליישם תורת הרב ושיטתו בחינוך בני תורה לפי דרכן, זה עשה רבי צבי יהודה זצ"ל" (רבנו זצ"ל, שם).

[39] כמפורט לעיל הערה 33. כאמור, ארבעתם מופיעים לצידו בשתי תמונות המחזור שצולמו באותן שנים (ראה לעיל סוף הערה 22).