תרומות על הבאר
(28 מרץ 2024) קישור מהיר: המעין ספריית משעול היכל הגבורה וההנצחה שיעורי הרב עמיטל

המעין -

חזרה למאמרי המעין

עוד בעניין חטא בת שבע

עוד בעניין חטא בת שבע

 

הרב גנץ שליט"א הציג במאמרו (גליון תשרי תשע"א [נא, א] עמ' 35 ואילך) את הנסיונות להבנת חטאו של דוד, ומתוכם התייחס במיוחד לדבריו של הרב נבנצל שליט"א בספרו 'שיחות לספר בראשית', שבו הסביר שהעבירה של דוד היתה בבחינת 'עבירה לשמה'; ביאורה הוא - לפי דבריו - רצונו של דוד לקיים את ייעוד ה' שההמשך של שושלת בית דוד יהיה מבת שבע, כפי שראה בנבואה, וחששו שאם ימתין כבר לא יוכל הדבר להיעשות בדרך הטבע, כיוון שהוא מזקין וכד'. טענת הרב גנץ כלפי טיעון זה היתה שאין הטיעון מצדיק במאומה את מעשהו של דוד, כיוון שאין ה'לשמה' הזה, של הרצון להעמיד את שושלת בית דוד דווקא מבת שבע, דומה ל'לשמה' של יעל[1] שמטרתו הצלת כלל ישראל.

על כך ניתן להעיר שלוש הערות:

א. לא ברור שבמעשה של יעל היתה הצלת כלל ישראל, שכן סיסרא וצבאו כבר ניגפו לפני צבא ברק ודבורה[2], והיה בו אולי רק ערך של הרמת רוח העם בשמעם שמצביא האויב נהרג. מכאן שהגדר של עבירה לשמה, שחז"ל קילסו אותו לפחות כעושה מצוה שלא לשמה ואף יותר מכך, הוא רחב הרבה יותר, וכולל כל מעשה שעושהו משוכנע שיש לו ערך כללי-היסטורי לתועלת עם ישראל כולו[3].

ב. מבחינת מרכיב ה'עבירה' שבעניין, ברור שאצל דוד הוא היה פחוּת בהרבה, על פי דברי חז"ל המצוטטים במאמר שהלכתית לא היתה בת שבע אשת איש, ושגם בשליחת יואב להרוג את אוריה אין משום שפיכות דמים גמורה. כאן המקום להעיר שלשיטת תוספות בכתובות הגירושין של חיילות בית דוד היו גירושין גמורים ולא גירושין על תנאי, וממילא באמת היתה בת שבע פנויה. כמובן שעל פניו אין זה מצדיק את העוול המוסרי הכבד, אבל כאן כבר יותר קל להתמודד עם סברות ועקרונות העומדים כנגדו (קיום מלכות בית דוד מול 'גזילת כבשת הרש').

ג. ניתן אולי לקרוא בין השיטין של דברי הרב גנץ מעין זלזול, או אי ייחוס חשיבות, למניע של דוד למעשהו[4]. צריך לענ"ד להבין את האחריות שחש דוד כאישיות כללית - דהיינו מלך ישראל - לקיום שושלת מלכי בית דוד לדורות, ולא לחינם הקב"ה טורח ומבטיח לו את הדבר מספר פעמים וכן לבנו שלמה. מכאן רואים שזהו עניין בעל חשיבות עליונה לקיום עם ישראל, ואף לגאולתו העתידית. ברור  שדוד ידע בהיותו נביא שהדרך היחידה להמשך מלכותו ומלכות ביתו היא רק מהזרע שיקום לו מבת שבע, שנכון לעכשיו היתה ברשות אוריה, והוא לא ראה שום מוצא הגיוני לסתירה הפנימית הזו; מתוך האחריות הזו קם דוד ועשה את המעשה. מן הרגע שחז"ל גילו לנו שקיים העקרון של 'עבירה לשמה', ושקיימים מצבים כלליים בהם הדין אינו על פי ה'שולחן ערוך', הרי שיש לתת את ה'אשראי' לדוד המלך שהוא השתמש בכלל זה של 'עבירה לשמה' למטרה שלפי ראות עיניו לא היתה חשובה ממנה.

אגב, נכון שדברי חז"ל בסנהדרין קז, א ש'ראויה היתה בת שבע לדוד' לא חייבים להתפרש כמתן לגיטימציה לכתחילה לדוד לעשות את מה שעשה, אבל מצאנו את דברי חז"ל בשני מקומות אחרים שמפרשים את מעשהו של דוד כ'עבירה שמה', אם כי למטרה אחרת מזו שהזכיר הרב נבנצל:

א. באותה גמרא בסנהדרין שהובאה בחלקה במאמר[5], וכהמשך לבקשתו של דוד מהקב"ה שינסהו, מובא: "דרש רבא: מאי דכתיב 'לך לבדך חטאתי והרע בעיניך עשיתי למען תצדק בדברך תזכה בשפטך'[6]? אמר דוד לפני הקדוש ברוך הוא: גליא וידיעא קמך דאי בעיא למכפייה ליצרי - הוה כייפינא, אלא אמינא דלא לימרו 'עבדא זכי למריה'." כלומר, חז"ל קובעים כאן בפירוש שמעשהו של דוד היה 'עבירה לשמה', כי היות והקב"ה קבע שלא יעמוד בנסיון הרי לא ראוי שהעבד יזכה בוויכוח עם רבו, ויש כאן קידוש שם שמים.

ב. הגמ' בע"ז ד, ב: "והיינו דא"ר יוחנן משום ר"ש בן יוחאי, לא דוד ראוי לאותו מעשה, ולא ישראל ראוין לאותו מעשה; לא דוד ראוי לאותו מעשה, דכתיב: 'ולבי חלל בקרבי'; ולא ישראל ראוין לאותו מעשה, דכתיב: 'מי יתן והיה לבבם זה להם ליראה אותי כל הימים'. אלא למה עשו? לומר לך, שאם חטא יחיד - אומרים לו כלך אצל יחיד, ואם חטאו ציבור - אומרים להו לכו אצל ציבור. וצריכא, דאי אשמועינן יחיד משום דלא מפרסם חטאיה, אבל ציבור דמפרסם חטאיהו אימא לא; ואי אשמועינן ציבור משום דנפישי רחמייהו, אבל יחיד דלא אלימא זכותיה אימא לא, צריכא. והיינו דרבי שמואל בר נחמני א"ר יונתן, מאי דכתיב: ' נאם דוד בן ישי ונאם הגבר הוקם על'? נאם דוד בן ישי שהקים עולה של תשובה". כלומר, דוד למעשה 'שכב על הגדר' בשביל כל הדורות שאחריו, כדי שיראו את כוחה של תשובה. נכון אמנם שהיה מי שהבין דרשה זו שמדוד נשללה הבחירה במעשהו, והקב"ה למעשה 'השתמש בו' כדי לתת דוגמא לדורות על ערך התשובה – אבל א"כ מדוע נענש? לכן נראה גם מדרשה זו שחז"ל חותרים להסביר את מעשהו של דוד כ'עבירה לשמה', ונראה שמן הראוי שאף אנחנו הקטנים נלך בדרכם. כי אחרי הכל – האמירה שבפני דוד עמד נסיון נורא ועצום ועל כן הוא נכשל בו כמו שמסביר הרב גנץ שליט"א - אינה יכולה לספק אותנו, שהתחנכנו על גדלותו העצומה של דוד (שבאה לידי ביטוי גם בספר תהילים וגם בדברי חז"ל) הן בתורה, הן במעשים והן במידות. דומני שאנו מצפים מגדולינו, גם בדורנו אנו - וודאי ודאי מגדולי קדמונינו, שיעמדו בנסיונות של עריות, גם אם הם קשים וכבדים.

והאמת והשלום אהבו.

                                                                                                                        דני כיטוב

 

תגובה לתגובה

נראה שהמאמץ של הרב דני כיטוב לסנגר על הדברים של הרב נבנצל שליט"א נובע מכך שלא מתקבל על דעתו ההסבר שלי, כמו שכתב בסוף תגובתו. אולם ברצוני להזכיר שהדברים שכתבתי כתובים בפירוש במדרש שהבאתי; בדברי רק "ריככתי" את דברי המדרש, כשטענתי שהיה זה נסיון קשה במיוחד. במדרש נאמר במפורש שהנסיון הזה היה בירור השאלה אם ראוי שיאמרו "אלוקי דוד", וגם אמרו שם שדוד "התכונן" לקראת הנסיון הזה אבל לא בצורה הנכונה, וגם שדוד הצטער על שביקש את הנסיון הזה. אולם האמת היא שניתן היה לומר את הדברים שאמרתי גם אלמלא נאמרו במדרש: אם נותנים אמון בצדקתו של דוד, ניתן לומר בפשטות שכנראה היה הנסיון שלו קשה כל כך, שגם צדיק גדול כמוהו עלול היה להיכשל בו. אינני מבין מדוע הרב כי טוב אינו מוכן לקבל שקיימת אפשרות לנסיון כה קשה שמי שאינו גדול כאברהם יצחק ויעקב אינו יכול לעמוד בו? ועל אחת כמה וכמה כשהמדרש אומר זאת בפירוש!

ולענין עברה לשמה: א. אין ספק שכשחז"ל קוראים למעשה יעל 'עבירה לשמה', הם סבורים שהיא הבינה שסיסרא עלול להיות מסוכן לעם ישראל. אכן באמת לא יעלה על הדעת לעשות 'עבירה לשמה' רק כדי להרים את המורל של העם אחרי שכבר ניצח במלחמה. כדי להצדיק 'עבירה לשמה' המטרה שלשמה נעשית העבירה צריכה להיות מטרה חיונית ביותר!

ב. הרב נבנצל שליט"א כתב את דבריו גם לדעת הסוברים שבת שבע היתה אשת איש גמורה, עיי"ש.

ג. דוד היה נביא, אבל אין זה אומר שהוא ידע שהמלכות צריכה לבוא דווקא מבת שבע; נביא יודע רק את מה שה' מודיע לו.

ד. מאמר חז"ל האומר שדוד אומר שיכול היה לעמוד בנסיון, אלא שכדי שלא יאמרו וכו' הוא נכשל בכוונה בחטא, הוא תשובה אחרת לשאלה היסודית שבאנו לישב. אולם אני מודה שבעוניי אינני מבין אותו כלל. הרב כי טוב אומר שדוד נכשל בכוונה כדי למנוע חילול השם, אך אני אינני מבין - חילול השם בפני מי? לעיני הטרוטות נראה שדוד בכשלונו גרם לחילול השם הרבה יותר גדול!

ה. גם המאמר האומר שדוד חטא כדי להודיע דרך לשבים בתשובה, אי אפשר להבין אותו כפשוטו. נראה לי שהמדרש הזה לא בא להסביר את חטא העגל ואת חטא דוד ובת שבע, אלא רק לומר: המעשים האלה אין אנו יכולים להבינם; אבל העולה מהם עבורנו הוא שגם אם יחיד או ציבור נפלו, אפילו נפלה גדולה – יש להם תקנה בתשובה.

סוף דבר, נראה לי שהדרך שהצעתי קלה להבנה הרבה יותר מההצעות האחרות. והבוחר יבחר.

                                                                                                                        משה גנץ



[1] שלגביה נאמרה המימרא של 'גדולה עבירה לשמה' בנזיר כג, ב.

[2] הלא רק בפסוק הקודם נאמר: "וַיִּפֹּל כָּל מַחֲנֵה סִיסְרָא לְפִי חֶרֶב לֹא נִשְׁאַר עַד אֶחָד" (שופטים ד, טו).

[3] אכן יש מקום לדיון מי יכול לקבוע שהוא משוכנע ועל פי מה, שהרי יעל לא נמנתה אפילו בין הנביאות (ואולי היתה לה רוח הקודש), מה שאין כן דוד שוודאי היה נביא, וא"כ אין ספק שלפחות בנקודה זו היה עדיף על יעל.

[4] כוונתי לפיסקא הבאה בדבריו: '"עבירה לשמה" כדי להוליד ילד ממזר, שיהיה בהמשך אבי שושלת ממזרים לבית דוד - ובלבד שיהיה מבת שבע! ולפתות בכח-המלכות בשביל זה את בת שבע'. אגב, על פי התוס' שהזכרנו אין כאן בעיה של ממזרות ואף לא של ספק ממזרות, כיוון שבת שבע היתה גרושה לכל דבר.

[5] אגב, דרשת רבא שהובאה ע"י הרב נבנצל סמוכה לדרשה זו, מה שכן מלמד לכאורה שגם עניינה הוא להצדיק את מעשהו של דוד באופן של 'עבירה לשמה'.

[6] תהילים נא, ו. אגב, יש לציין שהפסוק תמוה על פניו, שהרי החטא של דוד לא היה רק כלפי הקב"ה - אלא גם כלפי אוריה! גם החצי השני של הפסוק לא מובן על פי הפשט, וראה במפרשי התנ"ך שנדחקו מאוד בפירוש הפסוק. ואולם לפי דרשת רבא הפסוק מובן מאוד – החטא היה 'לך', כלומר עבורך, כדי להצדיק את דיבורך.