תרומות על הבאר
(13 אפריל 2021) קישור מהיר: המעין ספריית משעול היכל הגבורה וההנצחה שיעורי הרב עמיטל

המעין -

חזרה למאמרי המעין

עוד בענין 'מחשבה טובה הקב"ה מצרפה'

תגובות והערות

עוד בענין 'מחשבה טובה הקב"ה מצרפה'

ב'המעין' (תמוז תשס"ח [מח, ד] עמ' 48 ואילך, ותשרי תשס"ט [מט, א] עמ' 52) דנו בענין מחשבה טובה הקב"ה מצרפה למעשה, מה ביאור תיבת 'מצרפה'.

וראיתי להרב גליוני הש"ס ז"ל (קדושין לט, ב) שכתב שדבר זה שבנכרים אין מחשבה טובה מצטרפת למעשה נרמז בגמ' סנהדרין (צו, א) 'אלמלא בא גבריאל והעמידו [את מרודך בלאדן שרץ אחרי השליח עם המכתב לחזקיהו] לא היתה תקנה לשונאיהן של ישראל'. ולכאורה מה הועילה ההעמדה, הרי הוא רצה לרוץ יותר אלא שנאנס ע"י העמדת גבריאל! וע"כ דבגוים מחשבה טובה אין מצטרפת למעשה. עכ"ד.

ואפשר לדחות ע"פ מ"ש הרב גליוני הש"ס ז"ל עצמו (קדושין מ, א) שמ"ש הגמ' מחשבה טובה הקב"ה מצרפה למעשה - הכוונה היא שאם היה לאדם מחשבה טובה אלא שנאנס בעשיית המעשה ואח"כ עשה אותו מעשה המצוה בלי מחשבה טובה, כגון שעשאה שלא לשמה ועכ"פ הרי עשה מעשה מצוה, אז הקב"ה מצרף ומחבר מחשבה ההיא אל המעשה ההוא, ונעשה מהם מצוה שלימה במחשבה ובמעשה. עיי"ש. וכ"כ הרב משך חכמה (פרשת בא שמות יב, יג) בשם הקדמונים. וכ"כ בספר מנורת זהב (פרשת פקודי) בשם הרה"ק רבי זושא מאניפולי. וכיו"ב כתב בספר חכמת שלמה למהרש"ס פרץ (פרשת נשא בהערת המו"ל אות א) בשם אביו (ואמר לי המו"ל של ספר הנ"ל, שאמר לו אביו לאחר הדפסת הספר ששמע דבר זה, ולא אמרה מעצמו), וע"ע שם מ"ש בשם מהר"י מונסונייגו ז"ל [וכיו"ב כתב בספר מאורי אור (עוד למועד דף פט ע"א) בדעת הרא"ש [ר"ה פ"א סי' ה] שאף בע"ז אינו נענש על מחשבה, אלא כשעשה מעשה של הע"ז אז מצרפים גם מחשבתו. והובאו דבריו בספר מאור ישראל ח"א (ר"ה יז, ב סוד"ה בתוס'). עיי"ש. וכ"כ במחזור זכור לאברהם לר"ה (בריש ביאור י"ג מידות שבתחילת הסליחות, מהדורת יריד הספרים עמוד יט) בדעת הרא"ש, ושכ"כ מהר"ד אבודרהם (סדר תעניות). עיי"ש. וע"ע להרב מר זקני מהר"ד צבאח ז"ל בספר משכיל לדוד (דף קיב ע"א) שביאר באופן אחר דברי הרא"ש]. ויתירה מזו ראיתי בספר בסתר רעם (סוף עמ' תכא) בשם רבי קלונימוס שפירא ז"ל בספר אש קודש (עמ' עב-עג) שמחשבת קידוש השם של עקידת יצחק מצטרפת עם מעשי קידוש השם ללא מחשבה בכל הדורות. וכתבה עוד בשם האדמו"ר מהרש"נ ברזובסקי ז"ל בספר נתיבות שלום (קונטרס ההרוגה עליך, בדברי תורה לשנת תש"נ) שמחשבת מקדשי השם בכוונה תחילה באותו דור מצטרפת עם אלה שנהרגו על קידוש השם ללא כוונה תחילה. עיי"ש. וע"פ הדברים האלה, אף אם מרודך בלאדן בן בלאדן היה ישראל מ"מ לא היה מקבל שכר, כיון שלא עשה את מעשה המצוה אח"כ.

אמנם נ"ל דמשמע דלא כדברי הרבנים הנ"ל מלשון הגמ' (קדושין מ, א) "נאנס ולא עשאה מעלה עליו הכתוב כאילו עשאה", משמע דווקא אם לא עשאה כלל, אחרת היה לגמ' לומר שאם נאנס ולא עשאה עד לאחר מכן וכו'. ועוד, היה לגמ' לומר 'מעלה עליו הכתוב כאילו עשה את מעשה המצוה עם המחשבה הטובה', שהרי מחשבתו הטובה רק מצטרפת למעשה שלא לשמה לדברי הרבנים הנ"ל, וא"כ מעשה כבר יש ורק המחשבה חסרה לו, ומצרפינן את אותה מחשבה הקודמת, וא"כ לא מתאימה הלשון "כאילו עשאה". ושוב ראיתי שהרב משך חכמה ז"ל אמר רעיון זה בשם הקדמונים אבל הוא עצמו סובר אחרת, כפי שמשמע מדבריו בפרשת וירא (בראשית יח, כח).

ואין להביא ראיה לדברי הרבנים הנ"ל מעצם לשון הגמ' 'מצרפה למעשה', שמשמע שהמחשבה לבדה אינה כלום ללא מעשה. דהנה לגבי מחשבה רעה שכתב לעולא לקמן (מ, א) אם חזר ושנה מצטרפת המחשבה הרעה למעשה, ופירש רש"י, דכן מבאר עולא בכוונת הפסוק הנני מביא אל העם הזה רעה פרי מחשבותם. ואם הלשון "מצטרף" פירושו שמצטרף למעשה אחר, א"כ לא היה לו לקרוא לכך "פרי מחשבותם" אלא "פרי מחשבותם ומעשיהם"[1]. וגם יובן ע"פ מ"ש הרמב"ם (פ"ד מהלכות תשובה ה"ד) שחמישה דברים העושה אותן אין חזקתו לשוב מהן לפי שהם דברים קלים בעיני רוב האדם, ונמצא חוטא והוא ידמה שאין זה חטא; ואפשר לומר שגם מחשבה רעה היא דבר קל בעיני האדם, ואין חזקתו שישוב ממנה[2], ולכן אמר הפסוק 'פרי מחשבותם', שאף אם על המעשה יעשו תשובה, מ"מ על המחשבה אין חזקתם לשוב ממנה.

לכן נ"ל כמ"ש הרב ראובן קמפניינו נר"ו (ב'המעין' הנ"ל) שלשון 'מצרפה למעשה' הוא מלשון הכתוב (תהלים סו, י) כצרף כסף, דהיינו לזכות ולזכך, שהקב"ה מתקן את המחשבה כדי להחשיבה כמעשה[3].

כך משמע גם מהגמ' בקדושין (מט, ב) הכותבת שמי שמקדש אשה על מנת שאני רשע אפילו הוא צדיק גמור מקודשת שמא הרהר דבר ע"ז בדעתו, וביאר בחידושי הרש"ש שנקט דווקא ע"ז משום שהקב"ה מצרף מחשבת ע"ז למעשה. עכ"ד. וכ"ה בתוס' ר"י הזקן שם. מוכח מכאן שמחשבת ע"ז בלבד בלא מעשה נחשבת עבירה. ועי' בשו"ת תורה לשמה (סימן טז) שביאר על דרך הסוד איך מחשבה בלבד ללא מעשה או דיבור נחשבת כ"כ למעלה. והרמ"ע מפאנו במאמר מאה קשיטה (סימן עח) כתב וז"ל: 'ואם חשב ועשה נוטל שכר כפול, על המחשבה ועל המעשה, ואין בכל זה ספק'. ע"כ. ועי' בס' מילי דשמיא (מהדורת מהר"ש בן חמו נר"ו, עמ' קצד בהערות לעמ' קיט).

ועי' בספר עלה עזרא (דף קפד ע"א) ששאל מה נשתנה איסור ע"ז מכל האיסורים שלא אומרים בהם שהקב"ה מצרפם למעשה, והסביר שמקרא מלא אמר הכתוב (שמות כ, ג) לא יהיה לך אלהים אחרים על פני, ויש לתמוה וכי אפשר שלא יהיה על פני הי"ת שמלוא כל הארץ כבודו? אלא פירושו 'על פני' דווקא, ולא לפני אחר, וזו המחשבה שרק הקב"ה יודע מחשבות לבו, ואזהרה זו באה דווקא בעוון ע"ז. ע"כ. הרי שאף הוא סובר שמהפסוק משמע שבע"ז על מחשבה בלבד עובר בלאו[4].

וכתב עוד הרב גליוני הש"ס (לקמן מ, א) וז"ל: 'וכעת ראיתי ברוקח (סימן ריז) וז"ל, ומה מועיל למת שהחי נותן צדקה בעבורו, אולי השם בוחן לבבות החיים והמתים אם אותו המת בחיים היה נותן צדקה, ואם היה עני אותו המת, אך לבו בטוב, והיה נותן אם היה לו, אז תועיל לו קצת" כו'. עכ"ל. ולפי הנ"ל י"ל כי אולי היה מחשבות נתינה לנפטר אך היה אנוס במעשה הנתינה ולא נתן, ולכן נותנין עתה צדקה עבורו, והכוונה שתצטרף ותשתתף מחשבתו באותה המעשה הנעשה עתה, ויהיה משיתוף וחיבור שניהם מצות נתינת צדקה שלמה במחשבה ובמעשה, ולכן הוא תועלת למת, כי בהשתלם מחשבתו הטובה שהיתה לו להעשות חלק מגוף מצוה שלימה בפועל אגמ"ל (?) שפעל במחשבתו דבר גדול יותר והוא מתעלה ביותר עי"ז וכמובן. עכ"ד הרב גליוני הש"ס ז"ל.

ויש להעיר שלפי דברי הרב גליוני הש"ס מה שנותן צדקה בעבור המת הוי כמו מקצת מצות צדקה שמקיים המת, והבן מקיים מצות צדקה בשביל אביו המת. אך מדברי הירושלמי פאה (פ"א ה"א; ג, א) לא משמע כדבריו, שם כתוב שצדקה וגמילת חסדים שקולות כנגד כל מצוותיה של תורה, שהצדקה נוהגת בחיים וגמילת חסדים נוהגת בחיים ובמתים. ע"כ. ולפי דברי הרב גליוני הש"ס גם גבי מתים שייכת בהם מצות צדקה, שהבן שבחיים מקיים מצות צדקה ומצטרפת לה כוונת הנפטר ובכך מתקיימת המצוה בשלמותה, ולא היה להירושלמי לומר שאין מצות צדקה נוהגת במתים, שמשמע שאינה שייכת בהם כלל. (ובשלמא בבבלי סוכה מט, ב ששם מובא ג"כ המאמר שבירושלמי פאה לא נמצאת התיבה "נוהגת", ולכן אפשר לומר ששם עוסק בעיקר מצות צדקה. ועי' בשפת אמת שם. אמנם לפי הירושלמי משמע שאינה נוהגת כלל).

אמנם גם אלמלא דברי הרבנים גליוני הש"ס ומשך חכמה הנ"ל, עדיין אפשר לדחות את הראיה שהביא הרב גליוני הש"ס ז"ל מסנהדרין (צו, א) שמחשבה טובה של נכרים אין הקב"ה מצרפה למעשה, שאולי כוונת הגמ' שם שבא גבריאל והעמיד את מרודך בלאדן בן בלאדן אין הכוונה שתפש אותו בידיו ועכבו מללכת עוד, אלא הכוונה שהכניס במחשבתו שיתחרט; ולא שהוציא ממנו את כח הבחירה, אלא רק העלה מחשבה בלבו של מרודך בלאדן שאולי לא כדאי ללכת בשביל זה (שלפי דברי התוס' בשבת יב, ב שהמלאכים יודעים מחשבות בני אדם אפשר שהם יכולים גם להעלות מחשבות בלבבות בני אדם), ומרודך בלאדן עצמו החליט להתחרט מללכת, ולכן לא קיבל שכר על שאר הפסיעות, כיון דלא נאנס הוה, ורק אם נאנס מחשב עליו הכתוב כאילו עשאה, ולעולם מחשבה טובה הקב"ה מצרפה למעשה, לא שנא ישראל ולא שנא נכרי. והרב גליוני הש"ס ז"ל עצמו הוציא את ראייתו מסנהדרין בלשון רמז.

ושוב ראיתי ביד רמה סנהדרין שהיתה לו גירסא אחרת במעשה שבא גבריאל ואוקמיה, וז"ל, אתא גבריאל ושקליה לשלוחא מדוכתא רחיקא דהוה קאי ואוקמיה קמיה, כי היכי דלא ליצטרך תו למירהט בתריה ולקבולי אגרא טפי. עכ"ל. ולפי דבריו לא קיימת ראיית הרב גליוני הש"ס ז"ל, שהרי זה לא נעשה באונס, ורק אם נאנס ולא עשאה מקבל שכר על המחשבה וכלשון הגמ' בקדושין הנ"ל (וכ"כ הרב משך חכמה בא יב, יג) משום שלא מצטער בדבר[5].

                                                                                                                        משה פרץ



[1]  והא י"ל עפ"ד הרמב"ם במורה נבוכים (ח"ג פ"ח) דהחטא במחשבה חמור יותר מהחטא במעשה, כי השכל הוא החלק הנכבד שבו (והובאו דבריו בספר מאור ישראל ח"ב על יומא כט, א, עיי"ש באורך. ומה שהביא שם מדברי מרן החיד"א בספר דבש לפי, כ"כ גם בספרו ראש דוד פרשת קדושים, במהדורה החדשה דף של ע"ב ד"ה וממוצא. וע"ע בס' כתית למאור ברכות כח ע"ב ד"ה ששמת.

[2] והרמב"ם מנה שם הסתכלות בעריות, ועי' במאור ישראל שם בשם הראב"ן [בפירוש מסכת כלה עמ' יד-טז] וסיעתו שהשוו הרהור ע"ז להרהור עריות, שלכן לא נצרך הש"ס לומר שגם הרהור עריות חשיב כמעשה.

[3] ואפשר שזהו מה שביקש דוד בתהלים (כו, ב) צרפה כליותי ולבי, דהיינו שתצרף מחשבותי שבלבי ועצותי שבכליותי למעשה

[4]  במשך חכמה (פרשת בא) הנ"ל כתב וז"ל: 'אולם מרש"י לא משמע כן בד"ה מחשבה שאין בה פרי, עיי"ש". ולא מצאתי דיבור המתחיל כזה ברש"י שלפנינו (לקמן מ, א). ואולי כוונתו לד"ה מחשבה עושה פירות, שקיים מחשבתו ועשה. ע"כ. ושם עוסק במחשבה רעה, ומכאן שמחשבה טובה נחשבת גם כשלא עשה. ואין דיוק זה מוכרח. ודו"ק.

[5] ותמה אני על הרב מרגליות הים ז"ל (בסנהדרין שם) שאחר שהעתיק דברי הרמ"ה כתב וז"ל, ועי' תוס' קדושין לט ע"ב ד"ה מחשבה שבנכרי אין הקב"ה מצרף מחשבה טובה למעשה. עכ"ל. ונראה דכיון לראיית הרב גליוני הש"ס, אמנם לפי היד רמה שהביא לפני כן סמוך ונראה לא קיימת הראיה, וכנ"ל.