תרומות על הבאר
(13 אפריל 2021) קישור מהיר: המעין ספריית משעול היכל הגבורה וההנצחה שיעורי הרב עמיטל

המעין -

חזרה למאמרי המעין

הלכות חנוכה מספר 'יוסף אומץ'

בעיר פרנקפורט על נהר מיין התיישבו יהודים כבר בתקופת הגאונים. בתקופת הראשונים היתה כבר קהילת פרנקפורט קהילה מוכרת וגרו בה תלמידי חכמים ידועים, ובעיקר התפרסם שמו של ר' שמעון הדרשן מחבר 'ילקוט שמעוני'. בראשית האלף השישי ארע טבח ביהודי העיר וניצולי הקהילה גורשו, אך לאחר שנים ספורות חודשה הקהילה היהודית בעיר[1]. כמה עשרות שנים אח"כ ארע טבח נוסף ביהודי העיר, ואחריו שוב שוקמה הקהילה. בשנת ר"ב הוקם בעיר גטו, ששימש כשכונת היהודים במשך מאות שנים. בחודש אלול של שנת שע"ד פרצה בפרנקפורט התקוממות נגד הקיסר בראשותו של וינצנץ פטמילך, שכללה התנפלות על הרובע היהודי וגירוש יהודי העיר בחוסר כל[2]. אחד מרבני העיר באותה תקופה היה רבי יוסף יוזפא בן פנחס זליגמן האן[3], שכונה גם 'נוירלינגן' על שם עיר מולדת אבות אבותיו. הוא נולד בפפד"מ סביב שנת ש"ל. בזמן גזירות פטמילך היה ר' יוזפא בין המגורשים, והוא חזר עמם לעיר בשנת שע"ו[4]. ר' יוזפא היה מראשי הפעילים בקהילה, ייסד חברות צדקה וגמילות חסד לחיים ולמתים, ודאג לחינוך הבנים. הוא עמד שנים רבות בראש בית הדין ובראש הישיבה של פפד"מ, ו'בין גברא לגברא' אף שימש בפועל כרב העיר. הוא גם עמד בראש קבוצה מצומצמת של 'חסידי אשכנז' שעסקו במוסר וקבלה ונהגו בסיגופים, וזכה להערצה גם בין גדולי ישראל מחוץ לקהילתו. ר' יוסף יוזפא האן נפטר בפפד"מ בשנת שצ"ז.

את ספרו 'יוסף אומץ'[5] סיים לחבר בשנת ש"צ, ובמשך שנים רבות עבר הספר בכת"י מיד ליד, והועתק פעמים רבות. רק לאחר כמאה שנה ניגש אחד מצאצאיו, ר' משה רארום, שגם הוא שימש כדיין בפפד"מ, והדפיס את הספר מגוף כתב היד של המחבר בשנת תפ"ג בפפד"מ[6]. ספר יוסף אומץ נדפס שוב בזיטומיר בשנת תר"ל, והמהדורה המצויה כיום היא של ההדפסה השלישית - פפד"מ תרפ"ח (דפוס חרמון) וצילומיה.

שני כתבי יד הכתובים כנראה בכתב ידו של המחבר נותרו היום, האחד באוקספורד (אוסף מיכל מס' 109) והשני בהמבורג (מס' 285), ועוד כמה כתבי יד חלקיים. אנחנו במכון שלמה אומן שע"י ישיבת שעלבים עובדים כעת על מהדורה חדשה ומתוקנת של ספר חשוב זה על פי הדפוסים הראשונים וכתבי היד, עם מקורות והשוואות לפוסקי אשכנז ועוד. לפני קוראי 'המעין' מובאים כאן לקראת גליון טבת הלכות חנוכה מספר 'יוסף אומץ', מתוקנים, מוערים ומוארים.

אני מודה לידידי הרב יואל קטן שליט"א, מנהל מכון שלמה אומן ועורך 'המעין', על סיועו בההדרת הספר ובהכנת מאמר זה, ולמר יעקב להמן מירושלים, בן אשכנז, שעסק שנים רבות בספר זה וסייע לנו בידיעותיו. ויהי רצון שנזכה לסיים במהרה את ההדרת הספר החשוב הזה, לתועלת לומדי התורה ופוסקי ההלכה ואוהבי מסורת אשכנז.

 

תתרסו

אין לאכול קודם ההדלקה[7]. ונראה דדוקא סעודת קבע, אבל טעימה בעלמא או אפילו מעט פת דרך עראי מותר[8].

 

תתרסז

והמתענים ערב חנוכה מפני שאינם יכולים להתענות בערב ראש חודש טבת[9] נוהגים לאכול קודם שתשקע החמה, דהוי תענית ההוא להם כערב ראש חודש שאין משלימין[10], לכן אוכלים קודם זמן ההדלקה דשרי לאכול אפילו כדי שביעה[11].

 

תתרסח

להניח נר חנוכה דוקא למטה מעשרה טפחים[12], והוא הרבה מאוד למטה מהחלון[13].

 

תתרסט

וצריך להניחו משמאל הפתח[14] סמוך לפתח ככל האפשר[15]. אכן מי שיש לו בחדרו חלונות פונים לרחוב נראה לי דטוב להדליק סמוך לחלונות ממש באופן שיאיר האור לרחוב[16], אף על פי שהם רחוקים מהפתח וגבוהים יותר מעשרה[17].

 

תתרע

בסדר היום[18] הזהיר מאוד לעשות הנרות מכסף[19], וכתב, מי שאינו יכול לעשות כנ"ל כולם מכסף יעשה לפחות אחד מהם מכסף, ואותו הנר יחדש בכל לילה לעשותו נר הנוסף.

 

תתרעא

האוכל בבית זה וישן בבית אחר יש לו להדליק במקום שישן, דלא כהגהות שלחן ערוך[20] שכתב דאנחנו שמדליקין בפנים נהגנו להדליק במקום האכילה, דפה[21] אין מנהג כן. ובדידי הוה עובדא בימי חורפי שאכלתי בבית חמי ז"ל וישנתי בבית אבי מורי החסיד ז"ל, והדלקתי בפניו בביתו. וכן כתב מהרש"ל ז"ל בתשובותיו סימן פ"ה.

 

תתרעב

מצוה בשמן זית יותר משמנים אחרים[22], זכר לנס[23], וכל שכן יותר מנרות שעוה[24].

 

תתרעג

ויש להדליק מתחילת הלילה אף דידן שאנו מדליקין בפנים[25], כי כל דבר שבמנין צריך מנין אחר להתירו[26]. וכמה תקנות מצינו שתקנו חכמינו ז"ל ועתה אף דאזיל ליה ההוא טעמא תקנות המה לא זזו ממקומן, כגון ברוך ה' לעולם אמן ואמן[27], מגן אבות[28], ההפטרה[29], שמע ישראל ואתה הוא[30], שמע ישראל שבקדושה[31], איסור גבינה של נכרים[32], כי דבריהם כמסמרות נטועים[33] לרמזים ידועים[34]. וגם בשולחן ערוך[35] כתוב דטוב להחמיר בזמן הזה.

 

תתרעד

אין להדליק עד סיום כל הברכות כדי שיהא עובר לעשייתן[36]. ובשעת ההדלקה יאמר הנרות בעל פה אם יודע לאומרו בעל פה, ועל כל פנים לא יאחר מלאומרו תיכף אחר ההדלקה[37]. וידליק בליל ראשון בנר היותר ימני, ובליל שני שמוסיף נר אחד יתחיל להדליק בהנוסף, וכן תמיד בכל לילה, כדי שיפנה מימין לשמאל ויברך על הנוסף[38].

 

תתרעה

המדליקין בזוויות בית החורף אין להם ליטול השמש ממקום הנרות להשתמש במקום אחר, דאז אי אפשר שלא יהנו בני הבית מנרות חנוכה. אכן אם מדליקין סמוך לנר שעל גבי שולחן יש היתר ליקח השמש.

 

תתרעו

וכן לאחר שדלקו הנרות זמנם דהיינו חצי שעה[39] מותר ליקח השמש מהם, שהרי אז מותר לכבותם[40]. ואף אם אנו מחמירין להניחם דולקין ושלא ליהנות מהנותר מהשמן אחר השיעור[41], מכל מקום בזה לא החמרנו עלינו ליקח השמש כרגע או זמן מועט. אכן ליקחנו לגמרי ולהשתמש לאורם להדיא זמן מה אוסר מהרש"ל בתשובותיו הנ"ל[42] מפני הרואה.

 

תתרעז

עוד כתב מהרש"ל ז"ל שם וזה לשונו, הא דכבתה אין זקוק לה[43] היינו לחיוב, אבל הרוצה לזכות במצוה שלימה יחזור וידליק, דלא גרע מן המהדרין (ונראה[44] לי דהיינו קודם זמנה דהיינו חצי שעה). ואם כבתה בערב שבת צריך לחזור ולהדליק[45], ולא כמהרמא"י[46]. ואם בא לתקן הנרות וכבה נראה דצריך לחזור ולהדליק ואפילו אם כבה בשוגג[47]. עד כאן[48]. וכתב עליו תלמידו מטה משה[49] דיחזור להדליק בלא ברכה.

 

תתרעח

הנותר מן השמן בכל לילה נהגו ליתנו לילה שאחריו בנרות חנוכה[50]. ונראה בפשיטות שאין ליתנו (אלא) בנר השמש[51].

 

תתרעט

בלילה ראשונה מדליקין בנר היותר ימני, כדי שיוכל להתחיל ההדלקה שניה בנר השני שבו עיקר המצוה לעשות הברכה עליו מפני שהוא נר הנוסף ואף על פי כן יוכל לפנות משמאל לימין כדינו[52].

 

תתרף

מדליקין במוצאי שבת אפילו בבית קודם הבדלה[53], דאפוקי יומא מאחרינן ליה[54].

 

תתרפא

מילה בשבת וראש חודש דחנוכה, אמרנו פה יוצר[55] דחנוכה, ואופן[56] דראש חודש, וזולת[57] דמילה, אלוקיכם[58] דראש חודש[59], לפי מה שכתב חמי הפרנס אברהם ברייטינגן במהרי"ל שלו שאמר כן במילה שהיתה בשבת וראש חודש פרשת החודש דשנת שס"ו. וזכורני שמילה ההיא היתה לגרשון בנו חורגו של הר"ר נתן ודענקלן.

 

תתרפב

כתב הר"ן בפרק במה מדליקין[60]  דיש לאכול גבינה בחנוכה זכר לנס אליפורני[61] שהאכילה אותו יהודית גבינה לשיכרותו וחתכה ראשו[62].



[1] בבית הקברות העתיק, שנשמר עד היום, נמצאות מצבות מזוהות משנת ה"א ל"ב והלאה.

[2] בהמשך פטמילך נלכד, והוצא להורג בחורף שע"ו. רבני העיר הכריזו על י"ט אדר כ"פורים וינץ" על שמו של וינצנץ פטמילך, יום שמחה שנחגג בקהילה שנים רבות.

[3] =תרנגול, מפני שהיו לעיתים מכנים את האיש ע"ש ביתו, ומעל שער ביתו של ר' יוזפא היתה חקוקה צורת תרנגול (כ"כ נכדו בהקדמת "נוהג כצאן יוסף").

[4] הוא מתאר בהרחבה את הגירוש בסימן תתקנג של ספרו, ואת החזרה לעיר בסימנים תתשז ו-תתשט.

[5] שמו המקורי, כפי שמוכח בהקדמה, היה 'יוסִיף אומץ', אך כנראה בטעות נדפס 'יוסף אומץ', ומאז הדפוס הראשון נתקבע שם זה.

[6] צאצא אחר, ר' יוסף קאשמן (קוזמן), הדפיס כמה שנים קודם (בשנת תע"ח) את הספר 'נוהג כצאן יוסף', שגם הוא ספר מנהגים של קהילת פפד"מ, ובו עשה שימוש בכת"י של ספר יוסף אומץ שהיה ברשותו.

[7] מ"ב סי' תרעב ס"ק י.

[8] וכ"כ במ"ב סי' תרצב ס"ק יד לגבי קריאת מגילה.

[9] שו"ע סי' תרע סע' א על איסור התענית בחנוכה. מנהג התענית בערב ר"ח מובא לראשונה בלקט יושר מהד' מכון שלמה אומן ומכון ירושלים ח"א עמ' רסד (דפו"ר עמ' 116) ובשו"ת מהר"י ווייל סוף סי' קצג. בלקט יושר ח"ב עמ' 49 מובא גם מנהג רבו המהרא"י להתענות לפני חנוכה במשך יומיים, ומובא גם במ"א ובמ"ב סי' תרפו ס"ק א, וכן בספר נוהג כצאן יוסף עמ' קפב-קפג. וע"ע בענין היתר התענית ביום שלפני חנוכה בשו"ע סי' תקעג סע' א וסי' תרפו סע' א ובנו"כ שם.

[10] ראה במ"ב סי' תיז ס"ק שיש בזה מנהגים שונים.

[11] וראה בשעה"צ סי' תרעב ס"ק יד שאסור גם חצי שעה קודם.

[12] שו"ע סי' תרעא סע' ו, למצוה ולא לעכב.

[13] כמבואר בסימן הבא, מדובר על הדלקה בפתח.

[14] שו"ע סי' תרעא סע' ז.

[15] שם, שהכוונה בתוך הטפח הסמוך לפתח. ומשמע כאן שגם אם אינו יכול ממש תוך הטפח, ישתדל לפחות להדליק קרוב ככל שניתן. ועוד מבואר שנקט דין טפח הסמוך גם בהדלקה בזמנם שהדליקו בפנים, וראה על זה בדרכי משה סי' תרעא אות ד והגהת הרמ"א שם סע' ז.

[16] ודווקא במקום שהיהודים יש להם רחוב בפני עצמם (נוהג כצאן יוסף עמ' קפג, והיינו מפני הסכנה).

[17] מפני שמעלת פרסומי ניסא גוברת על המעלה של תוך עשרה טפחים ועל המעלה של טפח הסמוך לפתח, וכ"כ במ"ב שם ס"ק כז ושעה"צ שם ס"ק ל.

[18] ב"סדר חנוכה".

[19] כדי להראות חביבות המצוה ושמחתו בה (שם), וראה במ"ב סי' תרעג ס"ק כח.

[20] סי' תרעז ס"ק א.

[21] פפד"מ.

[22] שבת כג, א. רמ"א סי' תרעג סע' א. והרי"ף, רמב"ם, רא"ש וטושו"ע לא כתבוהו.

[23] כ"כ טעם זה במאירי שבת כא, א ד"ה ממה שכתבנו, בקונטרס סוד הדלקת נרות חנוכה לר"י בן הראב"ד, באורחות חיים הל' חנוכה, בכלבו סי' מד הל' חנוכה ובשו"ת מהר"י ברונא סי' לט [אמנם בפשט הגמרא שם נראה שהטעם הוא בגלל שאורו יותר צלול, וראה מש"כ בראש יוסף שם, בשו"ת בנין עולם סי' לו, בספר מצות ראיה סי' תרעג ובשו"ת מהרי"ץ דושינסקי ח"א סי' נב].

[24] שפחות מזכירים את הנס. וראה ברמ"א שם שנוהגין להדליק בנרות שעוה כי אורן צלול כמו שמן [ובספר נוהג כצאן יוסף הל' חנוכה סע' ב כתב בשם ספרנו שלא להדליק בנרות של שעוה, וצ"ע, שכאן משמע שרק אינם מצוה כמו בשמנים].

[25] מפני הסכנה.

[26] ביצה ה, א. ודלא כשיטת ר"י (בתוס' שבת כא, ב ד"ה דאי) שעתה אין לחוש מתי להדליק בגלל שמדליקים בפנים.

[27] לפני שמו"ע של מעריב, שתיקנו במקום תפילת ערבית שלא התפללו אותה בגלל הסכנה, ראה רא"ש ברכות פ"א סי' ה, טושו"ע סי' רלו ומ"ב שם ס"ק ה.

[28] שתקנו בגלל הסכנה, ראה שבת כד, ב ורש"י שם, שו"ע סי' רסח סע' ח ומ"ב שם ס"ק כ.

[29] ראה בלבוש סי' רפד סע' א הטעמים לתקנת הפטרה.

[30] שמע ישראל שלפני פסוקי דזמרא בברכת קידוש השם, ראה בטור וב"י סי' מו.

[31] של מוסף, ראה בספר המנהגות דף ט, א ובאבודרהם בסדר שחרית של שבת.

[32] ראה ע"ז לה, א-לה, ב דעות האמוראים בטעם הגזירה, וראה בשו"ע וברמ"א יו"ד סי' קטו סע' ב.

[33] קהלת יב, יא. וראה חגיגה ג, א.

[34] והיינו שלעיתים יש לחז"ל טעמים נוספים בתקנותיהם וגזרותיהם, וגילו רק חלק מהם. וכ"כ בשם הגר"א בפאת השלחן הל' א"י פרק ב בית ישראל ס"ק לב, ובעליות אליהו (תולדות הגר"א) עמ' 30.

[35] סי' תרעב סע' ב.

[36] וכ"כ הרמ"א סי' תרעו סע' ב ע"פ שו"ת מהרי"ל סי' קמה ומנהגי מהרי"ל עמ' תג. אך בלקט יושר ח"א מהד' מכון שלמה אומן ומכון ירושלים עמ' שמא (דפו"ר עמ' 152) כתב שמהרא"י הדליק מיד אחר ברכת להדליק ושאר ברכות אמר בשעת ההדלקה.

[37] כדעת שו"ת מהרש"ל שלכתחילה יאמר הנרות הללו מיד אחר הדלקת נר ראשון. וי"א לומר אחר הדלקת הנרות כולם, עיין בשו"ע סי' תרעו סע' ד ובמ"ב שם ס"ק ח.

[38] וכ"כ לקמן סי' תתרעט, עיי"ש.

[39] שו"ע סי' תרעב סע' ב.

[40] שם.

[41] מפני שכשנתן שמן בנר בסתמא הקצה למצוה את כולו, עיין במ"ב שם ס"ק ז.

[42] סי' פה, שהוזכרו לעיל סי' תתרעא.

[43] שבת כא, ב ושו"ע סי' תרעג סע' ב.

[44] הערת המחבר לבאר דברי המהרש"ל.

[45] וכ"כ בט"ז שם ס"ק ט.

[46] מהרא"י בשו"ת תרוה"ד סי' קב, וכ"פ בשו"ע שם.

[47] ובשו"ע שם פסק שאינו חייב לחזור ולהדליק, ע"פ שו"ת הרשב"א ח"א סי' תקלט.

[48] לשון שו"ת מהרש"ל.

[49] סי' תתקפו.

[50] טור סי' תרעז.

[51] מפני שאינו מצוה גמורה.

[52] כמנהג בני רינוס שמובא בתרוה"ד סי' קו, וכ"פ בשו"ע סי' תרעו סע' ה. וראה שיטות נוספות בתרוה"ד שם, וכן במ"ב ובה"ל שם.

[53] וכ"פ בשו"ע ורמ"א סי' תרפא סע' ב, ועיי"ש במשנה ברורה ס"ק ג דעת החולקים [ומש"כ כאן "אפילו בביתו" הוא כלשון מנהגי מהרי"ל עמ' תו, דלא כרמ"א שם שכתב "כש"כ בביתו"].

[54] פסחים קה, ב.

[55] פיוט שנאמר בברכת יוצר אור.

[56] פיוט שנאמר בקדושה (של יוצר או בשמונה עשרה) סמוך ל'והאופנים וחיות הקודש'.

[57] פיוט שנאמר לפני עזרת אבותינו.

[58] פיוט מיוחד לקדושה בשבת ר"ח, ראה באוצר השירה והפיוט ח"א מס' 4575 ובמנהגי וורמיזא לר"י שמש סי' נד הערה 2.

[59] מפני שלעולם אומרים 'אלהיכם' ע"פ מה שאומרים באופן (נוהג כצאן יוסף עמ' קפז, קצז). וע"ע במנהגי מהר"א קלויזנר סי' עד הגהות א-ב על הפיוטים שנאמרים בתפילה כשחל ר"ח טבת בשבת וגם מילה.

[60] שבת י, א בדפי הרי"ף, והובאו דבריו ברמ"א סי' תרע סע' ב.

[61] פרט זה אינו בר"ן, והוא מספר שלטי גיבורים על הגהות מרדכי שבת תחילת פרק ב, וספר מטה משה סי' תתרפב.

[62] יש ראשונים שביארו את טעם חיוב הנשים בנר חנוכה מפני "שאף הן היו באותו הנס" שהכוונה למעשה יהודית, עיין ברש"י שבת כא, א ד"ה היו ותוס' פסחים קח, ב ד"ה היו בשם הרשב"ם. וראה באנצ' תלמודית ערך חנכה הערה 938.