תרומות על הבאר
(11 יולי 2020) קישור מהיר: המעין ספריית משעול היכל הגבורה וההנצחה שיעורי הרב עמיטל

המעין -

חזרה למאמרי המעין

עוד בענין נוסח תפילת היוצא מבית המדרש / ליאור יעקובי

קראתי בענין רב את שאלת הרב קטן ואת התשובה של הרב רצאבי שליט”א ('המעין' ניסן תש"ע [נ, ג] עמ' 16 ואילך) בענין הפסוק שרגילים לומר בסוף תפילת היוצא מבית המדרש 'שנאמר וְאַתָּה אֱלֹהִים תּוֹרִדֵם לִבְאֵר שַׁחַת אַנְשֵׁי דָמִים וּמִרְמָה לֹא יֶחֱצוּ יְמֵיהֶם וַאֲנִי אֶבְטַח בָּךְ'[1]; בפרט שמחתי לראות את הקִרבה בין עמדת השואל ובין המסקנה שהגעתי אליה עם הרב משה בלוי במאמרנו שפורסם בכתב העת 'קולמוס'[2]: השואל הציע שהפסוק הנ"ל נעתק ממקומו בפרק החמישי של מסכת אבות, שם הוא מתייחס לתלמידי בלעם הרשע הראויים לקללה נמרצת, והגיע בטעות אל יושבי הקרנות המוזכרים בתפילה שאחר הלימוד, שהם בסך הכל יהודים טובים שלא זכו ללמוד תורה יומם ולילה, והם אינם 'אנשי דמים ומרמה' ובוודאי שאין שום ענין לקללם.

בצדק זיהה הרב רצאבי שליט"א את המקור לתוספת הפסוק ברי"ף שלפנינו, ואת הפצת הנוסח הזה בהשפעתו של בעל התויו"ט שציטט אותו בפתיחה לחיבורו הגדול. מה שהטעה את התויו"ט ובעקבותיו רבים וטובים הוא הנוסח המשובש של הרי"ף המודפס שכולל את הפסוק הזה[3], אולם אין אף אחד מכתבי היד של הרי"ף שגורס את הפסוק[4], והוא גם לא נמצא באף אחד מכתבי היד של התלמוד הבבלי, ואם אכן היה הפסוק הזה בנוסח המקורי של הרי"ף וק"ו של התלמוד עצמו - היינו מצפים למצוא אותו מוזכר לפחות באחד מהראשונים שהביאו את התפילה הזאת, וזה אינו.

לדעתי, התשובה לחידה זו נמצאת בכתב יד בודד של הרי"ף – אוקספורד הונטינגטון 135. הנוסח בפנים שם זהה לכל כתבי היד של הרי"ף והתלמוד (דהיינו בלי הפסוק), אבל בגליון קיימת תוספת בכתב של סופר אחר: שנ' כי לא ת[5]. הכוונה ללא ספק לרמוז לפסוק שנוסף לתפילה זו בתלמוד הירושלמי[6]: כִּי לֹא תַעֲזֹב נַפְשִׁי לִשְׁאוֹל לֹא תִתֵּן חֲסִידְךָ לִרְאוֹת שָׁחַת[7]. מסתבר שכתב יד זה, או אחר כמוהו[8], הגיע למדפיסים[9] שלא הכירו נוסח זה[10], והם החליפו את הפסוק הנ"ל בפסוק המוכר-יותר המוזכר בקשר ל'באר שחת' בפרק החמישי של מסכת אבות. בעל התויו"ט רצה להנהיג את אמירת שתי התפילות של ר' נחוניה בן הקנה, לפני הלימוד ואחריו, ע"פ פסק הרמב"ם (ובניגוד למנהג אשכנז), אבל היות והוא מצא ריבוי נוסחות בתפילה בכניסה לבית המדרש (העובר על כתבי היד והדפוסים ראשונים יכול לראות שאין שנים מהם מתנבאים כאחד) הוא החליט לסמוך על גירסת הרי"ף ז"ל בסוגיא בברכות בשתי התפילות האלו (כפי הנוסח שבדפוסים), והבאים אחריו העתיקו ממנו. כך נוצר נוסח חדש לתפילה שאחרי הלימוד, והוא הפך לנוסח המקובל. הסבר זה מתאים לדעת העורך הר"י קטן בשאלתו מהרב רצאבי, בהוספת פרטים המשלימים את התמונה.

בלי להורות כמובן הלכה, נראה לי להציע שלוש אפשרויות:

א.      לא לומר בסוף התפילה שאחר הלימוד (וכן כשהיא נאמרת בזמן סיום מסכת) את הפסוק 'ואתה אלוקים תורידם לבאר שחת', בהתאמה לנוסח הבבלי, רי"ף (האמיתי), רמב"ם וכל הראשונים, וכפי שמודפס היום בסידורים המדוייקים כמו 'אזור אליהו', 'תפילת יוסף' ועוד[11].

ב.       להמשיך לומר את הפסוק בשלמותו כמנהג המקובל (או בחלקו[12]), על פי ההבנה שגישת ה'חזון איש' שוללת הסתמכות על נוסחאות חדשות שנמצאו בכתבי יד[13]. את הקושיות של הרב קוק (המובאות שם ע"י השואל) ניתן לתרץ באופנים שונים; למשל קיימת אפשרות שיושבי הקרנות כאן אינם בעלי חנויות וכד' כפרש"י, אלא מעין נערי רחוב שעוסקים בכל מילי דבישי, ואותם אכן ראוי לקלל[14].

ג.        אפשר לחזור לנוסח הירושלמי במלואו, וכדעת הרב קוק זצ"ל[15]. הנוסח הוא:

מודה אני לפניך ה' אלהי ואלהי אבותי שנתת חלקי מיושבי בית המדרש ובתי כניסיות ולא נתת חלקי בבתי תרטיות ובבתי קרקסיות, שאני עמל והן עמלין אני שוקד והן שוקדין[16] אני עמל לירש גן עדן והן עמלין לבאר שחת, שנאמר כי לא תעזוב נפשי לשאול לא תתן חסידך לראות שחת.

 

עיקר החילוק בין נוסח הירושלמי ובין נוסח הבבלי אינו בפסוק המובא בסוף התפילה, אלא בנוסח 'יושבי בתי תרטיות ובתי קרקסיות' שבירושלמי במקום 'יושבי קרנות' של הבבלי. גם בתשובת הרב רצאבי וגם במאמרנו ב'קולמוס' מוזכר שלפי נוסח זה אפשר בלא קושי להוסיף את הפסוק 'ואתה אלוקים תורידם לבאר שחת', משום שאכן 'יושבי בתי תרטיות ובתי קרקסיות' עוסקים בעידוד שפיכות דמים וע"ז, ולפחות במושב לצים. הרב יואל קטן כתב ב'המעין' (טבת תשנ"ט [לט, ב] עמ' 54) שלדעתו הרב קוק הציע שהגירסה המקורית היתה 'קרו"ת' והיא השתבשה ל'קרנות' רק כדי לחדד את התלמידים, ולא התכווין ברצינות שזו היתה הנוסחה המקורית של הבבלי; אך לדעתי הרב קוק ידע שפירושו דחוק, אבל חשב שלא פחות דחוק הוא לקיים את הנוסח המקובל, או לקבל את הפירוש של חותנו האדר"ת שיושבי קרנות כאן הם רשעים. יתכן גם שהרב סבר שנוסח הירושלמי הוא המקורי והמדויק, אבל לא רצה לפסוק כירושלמי נגד הבבלי, ונאלץ בלית ברירה להציע תיקון גירסה בבבלי. מכל מקום הרב זצ"ל הרי כתב בפירוש ש'מצוה לתקן', ויש להניח אם-כן שהוא סבר כך הלכה למעשה.

ליאור יעקובי



[1] תהילים נה, כד.

[2] 'קולמוס' שבט תש"ע, ובאנגלית ב'קולמוס' של חג השבועות (הוא נמצא גם בכתובת http://www.daf-yomi.com/DYItemDetails.aspx?itemId=5707).

[3] דפו"ר קושטא רס"ט, וכל הדפוסים שאחריו.

[4] על פי עדות ד"ר עזרא שבט, וכך יופיע במהדורה מדעית של הלכות הרי"ף שהוא עוסק עתה בהכנתה.

[5]  זה מה שניתן לזהות בצילום שבמכון לתצכי"ע שבספריה הלאומית; יתכן שבעיון במקור אפשר יהיה לזהות אותיות נוספות.

[6] ברכות פ"ד ה"ב.

[7] תהילים טז, י.

[8] ד"ר שבט מניח שכתב יד זה לא היה ברשות המדפיסים, מפני שרבים השינויים בינו לבין הדפוס.

[9] או לסופר אחר באמצע שלא דייק.

[10] בשנת רס"ט שבו נדפס דפוס קושטא הנ"ל כבר ניצחה מזמן ההגמוניה של המנהג הבבלי הפשוט את מנהג ארץ הצבי.

[11] אפשר להוסיף לנוסח הבבלי את הפסוק מהירושלמי, כפי שכנראה נהג המגיה בכת"י רי"ף הנ"ל, וכפי שהיה נהוג בפועל בתימן אצל חלק מהציבור לפי עדות הרב רצאבי.

[12] כעצת הרב רצאבי שליט"א.

[13] אך עיין במ"ש פרופ' יעקב ש' שפיגל, עמודים בתולדות הספר העברי – הגהות ומגיהים, עמ' 545-549. עי' גם במ"שSid Leiman, Tradition Vol. 19 (1981), 301-310.

[14] מעין זה תירץ האדר"ת ב'תהילה לדוד' דף יב, שיש להבין 'יושבי קרנות' של הבבלי כמו הירושלמי שמדובר באינשי בישי, ולא כפירוש רש"י, ולא כ'יושבי קרנות' בשאר הש"ס. לענ"ד חתנו הרב קוק הכיר פירוש זה ודחה אותו.

[15] אם כי הראי"ה דיבר בפירוש רק על החלפת התיבות 'יושבי קרנות' ב'יושבי קרקסיות ותרטיות'.

[16] נראה ש'שוקד' פירושו 'משכים' או 'רץ', ושני הפירושים האלו נכללו בנוסח של התלמוד הבבלי.