* חובה נעימה לי להודות לידידי ורעי איתם הנקין על עזרתו הרבה בהכנת מאמר זה ועריכתו. המאמר מופיע בין יום הזיכרון ה-75 של הראי"ה קוק ויום הזיכרון ה-69 של ר"ש שקופ. תנצב"ה.

[1] "המהפכה ה'מרכז'ית", בתוך: 'נקודה' מס' 181, חשוון תשנ"ה, עמ' 21.

[2] 'מלאכים כבני אדם', ש' רז, ירושלים תשנ"ד, עמ' 339; י' רודיק, 'חיים של יצירה', ירושלים תשנ"ח, עמ' 304; 'צבי קודש', הרב ש' אבינר, בית אל תשס"ה, עמ' 161; 'בדרך התורה הגואלת', הרב ח"א שורץ, בית אל תשס"ו, עמ' קיח.

[3] 'תורה יבקשו מפיהו', ח"ש רוזנטל, ירושלים תשס"ו, עמ' 288.

[4] 'ליקוטי הראי"ה' ח"ב, כפר הרא"ה תשנ"א, עמ' 161. וכן 'מועדי הראי"ה', ירושלים תש"ם, עמ' תקפג. הרב נריה ציין שהיכרותם של הראי"ה והרב שקופ החלה עוד בהיותם נערים, כפי שכתב לו הרב שקופ לאחר פטירת הראי"ה: '...להודיע לרבים את תולדתו של האיש המורם מעם, הגאון רא"י זצ"ל... שבתי בסמארגון היתה רק מעט, כתשעה ירחים בערך, ובזכרוני שמור רק שידעתי אז שבחור מצוין מקורלאנד בחר לשבתו שמה" (שיחות הראיה, ת"א תשל"ט, עמ' פ; בעמ' פב הובא תצלום המכתב). קורלאנד הוא חבל הארץ בו היתה גרייבה, עיירת הולדתו של הראי"ה.

[5] 'חיי הראי"ה', ת"א תשמ"ג, עמ' שפו.

[6] 'מועדי הראיה', ירושלים תש"ם, עמ' שנה-שנו בהערה.

[7] ראה הפרוגרמה ב'אגרות הראי"ה' ח"ג, ירושלים תשכ"ה, עמ' קעט סעיפים יא-יח. ראה גם עמ' ר-רא ועוד. את עצם רעיון הקמת ישיבה מרכזית הגה הראי"ה כבר בחורף תרס"ח (במכתבו ל'מזרחי' – 'אגרות הראי"ה' ח"א עמ' קיח. ראה ריכוז שאר האזכורים מתוך 'אגרות הראי"ה' בספרו של יהושע בארי, 'אוהב ישראל בקדושה', ת"א תשמ"ט, חלק א עמ' 88-92 – הגם שנתערבבה שם גם התוכנית להקים ישיבה קטנה ביפו), ובסיון תרע"ב אף גיבש אותו על הכתב והחל לגייס כספים (ראה 'אגרות הראי"ה' ח"ב עמ' פה-פח), אך הדבר לא התקדם מעבר לכך; בנוסף, באותן שנים דובר רק על "ישיבה מרכזית לישוב החדש", וטרם נהגה רעיון ה"ישיבה המרכזית העולמית".

[8] בכ"ד ניסן תרע"ח דיווח הרב חרל"פ לראי"ה שהתייעץ עם אחָיו של הראי"ה ועם ד"ר בנימין מנשה לוין, ו"נועצנו יחד לערוך מכתב אודות יצירת ישיבה מפוארה ממאה אברכים ובחורים... שתתנהל ותעמוד תחת השפעתו הק' של מרן" ('הד הרים', מהדורה מחודשת, אלון מורה תשנ"ז, עמ' עט). במכתב נוסף מכ"ט תמוז כתב הרב חרל"פ, שלדעתו יש לייסד תחילה ישיבה מחוץ לירושלים בה ילמדו התלמידים כמה שנים, ורק אחר כך יעברו לישיבה שתיווסד מאוחר יותר בירושלים, שכן "לעת עתה לפי הכרתי עדיין מוקדם הוא הזמן להיות פעה"ק, כי ליסד ישיבה כזו על יסוד בלתי איתן והסכמה בלתי הדדית פעה"ק לא תוכל לפרוח" (שם עמ' פו-פז).

[9] ראה מכתבו לראי"ה מכ"א כסלו תרע"ט: "...כתבתי במכתב גלוי שהוצאתי לאור, אל מגמת פני האידיאל של מע"כ מרן שליט"א להשתדל בכל עוז לייסד ישיבה עולמית בעיר קדשנו" ('הד הרים' עמ' פח-פט). בהמשך המכתב הציע שהראי"ה יעבור באירופה בדרכו ארצה ויאסוף "לכה"פ כשש מאות צעירים" בהם תתייסד הישיבה (רעיון עליו חזר גם במכתב מי"א שבט – שם עמ' צ); על כך הגיב הראי"ה, במכתב לבנו הרצי"ה מכ"ז טבת: "השמעת כח מדמה נשגב כזה, והיכן אפשר לקחת כעת אפילו מאה מוכשרים כהוגן, ואיך אפשר לארגנם להספיק צרכיהם..." ('אגרות הראי"ה' ח"ג עמ' רמד). כרוזו של הרב חרל"פ עורר הדים, כפי שהתבטא במכתבים לראי"ה: בז' טבת כתב לו הרב משה קלירס: "שמחת לבבי כי ראיתי במכתב גלוי שהדפיס... הר' יעקב משה חרל"פ שליט"א בדבר מרכז רוחני בעיר עוז לנו ירושלים... ושם הזכיר כי כת"ר כבר הכין חומר רב לתכלית הבנין הקדוש הזה" ('אגרות לראי"ה', ירושלים תש"ן, עמ' קמד-קמה); בי"ג טבת כתב לו הרב צבי פסח פרנק: "שמחתי מאד לראות בקובץ 'המכריז' שדעתו הרמה ליסד ישיבה גדולה בפעה"ק..." ('אגרות הראי"ה' ח"ג עמ' שו). ראה גם מכתב הרב 'הנזיר' לרצי"ה, בבאזל ער"ח אלול תר"פ, בפתחו הודה על קבלת הכרוז ('דודי לצבי', ירושלים תשל"ה, עמ' סד).

[10] בכסלו תר"פ כתב הראי"ה: "מה שעומד על הפרק כעת הוא עניין הישיבה המרכזית המוכרחת להתייסד עכשיו בירושלים", והדגיש שצריך להתחיל בבניין ובמימון, ורק אחר כך לגבש תכנית לימודים ('אגרות הראי"ה' ח"ד, ירושלים תשמ"ד, עמ' כא; ראה גם עמ' צג).

[11] ח' ליפשיץ, 'שבחי הראי"ה', ירושלים תשנ"ה, עמ' קמז-קמח, מפי הרב חיים זבולון חרל"פ; הוא מתארך זאת לז' טבת, אולם השווה מכתבו של הרב יצחק לוי לראי"ה, שנכתב בכ"ו אדר: "נתכבד[תי] לבשרו כי חפץ הצליח והנה נתכוננה חבורה..." ('בשדה הראי"ה', ירושלים תשמ"ז, עמ' 353). ייתכן שנפלה ט"ס בדברי הרח"ז חרל"פ, והכוונה לג' טבת – תאריך שאכן אביו כתב בו מסמך העוסק בהתייסדות המרכז (ראה רודיק עמ' 65).

[12] 'אגרות הראי"ה' ח"ד עמ' פה, ודברים דומים התפרסמו באותו חודש בירחון 'שערי ציון' (ראה 'בשדה הראי"ה' עמ' 354). על שני מקורות אלו הסתמך רודיק (עמ' 64), בקבלו את הדעה הנפוצה המתארכת את ראשית הקמת הישיבה לשנת תרפ"א; לדעתנו אין בסיס לתיארוך זה – הרי הגרעין הנ"ל נוסד כבר בשנה הקודמת – ויש אפוא לתארך זאת לחורף תר"פ (הקמת הגרעין) או קיץ תרפ"ג (ייסוד הישיבה).

 [13]נדפסה לראשונה בתרפ"א, ושוב בירושלים תשל"ג יחד עם 'אורות התורה'. גרעין זה, שנועד להוות בסיס ל'ישיבה המרכזית העולמית', נקרא כאמור 'מרכז הרב', כדברי הראי"ה עצמו: "יסדנו בתחילה בתור התחלה זעירה את מרכזנו, הנקרא בשם 'מרכז הרב', כדי שיהיה גרעין לאותה הצמיחה הגדולה של יסוד הישיבה המרכזית" ('אגרות הראי"ה' ח"ד עמ' רלא), "הישיבה המרכזית העולמית לישראל בירושלים שהיא הולכת ומתפתחת ב"ה מתוך מרכזנו המקודש הידוע בשם מרכז הרב" (שם עמ' רלג). למעשה, כמו רוב פרטי החזון 'דגל ירושלים', גם התוכנית להקמת "ישיבה מרכזית עולמית" לא יצאה אל הפועל (רודיק עמ' 132 מביא מסמך שניסחו כמה מותיקי תלמידי הישיבה בחורף תרצ"א, ובו נאמר ברורות: "אותן המטרות של רבינו שליט"א שתלה בקיום ישיבתנו הקדושה, כל הנעלה והנשגב אשר מכילות בקרבן המילים 'ישיבה מרכזית עולמית', לא באו לידי מילוי והגשמה"), ושמו של המוסד עד ימינו נשאר "ישיבת מרכז הרב" (כך ברוב הפרסומים הרשמיים, בליווי כותרת-המשנה "הישיבה המרכזית" או "יסוד הישיבה המרכזית העולמית". רק במקצת הפרסומים לאורך השנים הופיע לבדו השם "הישיבה המרכזית העולמית").

[14] ראה המכתב שקיבל מהרב יוסף יהודה ליב בלוך מטלז, מט"ו אדר א' תרפ"א ('אגרות הראי"ה' ח"ג, ירושלים תשכ"ה, נספחות עמ' שז). במכתב זה מתייחס הרב בלוך לרעיון הקמת הישיבה העולמית: "...נחוץ לזה אנשים מסוגלים גדולים ומצוינים בתורה חכמה ויראה אבל לא אלמן ישראל, אם נחפש אולי נמצא עוד, ורק להיזהר בתכלית הזהירות בכל האפשר בבחירת האנשים אשר ירצו לקבל עליהם המשרה הזאת". באותה שנה נכתב גם 'דין וחשבון של מרכז הרב', המפרט את מטרות הגרעין, ואשר פורסם חלקית על ידי רודיק (עמ' 65-66); עולה ממנו שבאותה עת מנה הגרעין כעשרים וחמישה אברכים. מספר זה מלמד שלמרות שגרעין זה נתן בהמשך את שמו לישיבת 'מרכז הרב', זו לא נוצרה כהמשך ישיר אמיתי שלו – שהרי הגרעין כלל כאמור רק אברכים מבוגרים, וכפי שנראה להלן, הישיבה הוקמה מאפס תלמידים.

[15] 'נזיר אחיו' ח"א, ירושלים תשל"ח, עמ' רעו-רפא.

[16] 'אגרות הראי"ה' ח"ד עמ' קלד-קלח.

[17] 'קול יעקב' (עיתון) שנה ב גליון לא עמ' 2. מדובר בתגובה לביקורת שהתפרסמה בכתב העת 'התור'. הרב לוי היה, בלשונו של הרב 'הנזיר', "המייסד והמוציא לפועל" של הקמת הישיבה ('נזיר אחיו' שם עמ' רצו, וראה הציטוט שלהלן על "מזכיר הישיבה" – הוא הרב לוי); על פעילותו ראה רודיק עמ' 68-69, והשווה דברי הרב מנחם מנדל פרוש, הכותב ש"ההתחלה ליסוד הישיבה המרכזית נעשה עפ"י יזמת כותב הטורים האלה והרב יצחק לוי... שעל ידנו נתארגנו מטובי ובחירי הצעירים מכל הישיבות, שקבעו להם לבוא בכל ערב בבית מדרשו של הרב בשם 'מרכז הרב', והרב הגיד לפניהם שיעור..." (בתוך החומות – יובל שנים, ירושלים תש"ח, עמ' 289. יש להבחין שדברי הרב פרוש מתייחסים לשלב הראשון, של גרעין מרכז הרב, ואכן הראי"ה הזכירו בקשר לכך, בח' כסלו תרפ"א – 'אגרות הראי"ה' ח"ד עמ' פה).

[18] שני הצעירים היו שבתי שמואלי ואריה בויארסקי. בתיאורו של שמואלי ישנם שינויים קלים: "הלכתי לבקר בכמה ישיבות ירושלמיות... אך הן לא משכו את לבי... פגשתי ידיד ששמו אריה בויירסקי שלמדתי אתו בישיבת גרודנא בחוץ לארץ. לשאלתו אם אני מוכן ללכת עמו לבית הראי"ה קוק למסור דרישת שלום ממאן דהוא, נעניתי בשמחה... לאחר שיחה קצרה: מאין? מי ומה? שאל אותנו הרב אם נסכים להתקבל כתלמידים ראשונים ב'ישיבה המרכזית' אותה הוא יוזם לפתוח. מתוך שמחת הלב קיבלנו את ההצעה ונעשינו לתלמידים ראשונים" (רודיק עמ' 121-122. במאמרו 'חיים של יצירה', הצופה, ג' באלול תשס"ד 20/8/04, מוסף ספרים וסופרים עמ' 12, מובא הציטוט בצורה שונה משום מה; אפשר שעורכי העיתון גרמו לכך, אולם בספרו של רודיק עצמו, עמ' 123, מובא שנית אחד המשפטים בציטוט, בנוסח שלישי! ["אחרי שיחה קצרה", "להתקבל בישיבתו כתלמידים"]). לימים היה הרב שמואלי מזכיר הישיבה (לצד נוספים), מסוף תקופת הראי"ה והלאה במשך עשרות שנים.

[19] 'נזיר אחיו' שם עמ' רצו.

[20] 'אגרות לראי"ה' עמ' קפח.

[21] שם עמ' רו. אגרות נוספות באותו נושא נשלחו גם בשנים הבאות: ראה שם עמ' רכב מתאריך ו' בטבת תרפ"ג, וכן שם עמ' רסה מתאריך י"ב כסלו תרפ"ה, אגרות שעניינן סידור משרת ר"מ לרב אהרן הכהן חתן ה'חפץ חיים'.

[22] 'אגרות לראי"ה' עמ' קצ-קצא. "עיטור הרבנים" היה יוזמה לתמיכה כלכלית בגדולי תורה. למכתבים נוספים שלו לראי"ה, ראה: א. רוזנטל עמ' 389, מד' אלול תרפ"ד, המלצה עבור תלמיד העולה ארצה; ב. רוזנטל עמ' 391, ר"ח אב תרצ"ה, המלצה נוספת עבור תלמיד העולה ארצה; ג. 'אגרות לראי"ה' עמ' תקיח-תקיט, מג' סיון תרצ"ה, בקשה לעזרה כלכלית לקרוב משפחתו; ד. מכתב שטרם נדפס, מט"ו בסיון תרצ"ג, המלצה נוספת עבור תלמיד העולה ארצה (נמצא בארכיון 'בית הרב' מס' בכ235; בפתח המכתב מוכתר הראי"ה בתארים 'פאר הדור' ו'רב ראשי בארץ הקודש'. עוד על המכתב ראה להלן הערה 52).

[23] אולי מפני שטרם היה באותה עת בסיס ממשי לקיום הישיבה, המצדיק להזמין אליה ראש ישיבה מפורסם.

[24] 'שערי זיו', ירושלים התשס"ד, ח"ב עמ' תקמב.

[25] 'שערי זיו' ח"א הקדמה עמ' 19-20.

[26] 'שערי זיו' ח"א, מבוא (שנכתב ע"י העורך, הלל מן) עמ' 5, ללא ציון תאריך. בסיום מכתב זה הדביק העורך קטע ממכתב אחר שכתב הרב שקופ לרב וינוגרד (מובא להלן בסמוך) – אך השמיט את סיום הקטע, בו מוזכר הראי"ה! גם במכתב הנוכחי נעשו השמטות רבות, ואף כי ייתכן שמדובר במילים שלא פוענחו, יש לחשוד שמא היו דברים נוספים שהעורך ביקש להסתיר – כפי שגם השמיט מהמכתב השני את הפסקאות בהן ביקש הרב שקופ לקבל עליו את התפקיד שהוצע לרב מלצר שבושש להגיע ארצה (ראז"מ אכן קיבל עליו לבסוף את תפקיד ראש ישיבת 'עץ חיים', ראה 'שערי זיו' שם, וכן 'בדרך עץ החיים', ירושלים תשמ"ו, עמ' 143, 231, 428, 573).

[27] 'אגרות לראי"ה' עמ' תקסב.

[28] בדומה לנאמר לעיל הערה 14. אדם שהגיע לארץ בתחילת תרפ"ה, כשהראי"ה עוד היה בחו"ל, מתאר שבישיבה למדו באותו חורף "כתריסר וחצי [=18] בחורים" בלבד (ראה 'ליקוטי הראי"ה' ח"ב עמ' 181); מספר זעום זה אמנם היה קשור למצב הכלכלי של הישיבה, אך היה זה מעגל קסמים: הרב יצחק אריאלי סיפר במכתב לראי"ה מאותה תקופה, שכשהתווכח עם אחד המשפיעים על החלטות התקציב העירוני לענייני דת, "השיב לי כי א"א למסור סכום כזה בשביל קומץ קטן של אנשים..." (מכתב מי"א סיון תרפ"ד, נמצא בארכיון 'בית הרב' מס' בט176).

[29] ראה 'אגרות הראי"ה' ח"ד עמ' קמ, מתשרי תרפ"ג, וכן בעמ' קמד, עשרה ימים אח"כ. גם בשנת תרפ"ה, על אף נסיעתו לאמריקה, נאלץ הרב להוסיף ולבקש תרומות רבות להחזקת הישיבה; ראה שם עמ' רה-רו מי"ג מרחשון, ועמ' רז מכ"ח מרחשון. בעמ' רח מסופר שהוקם בלונדון ועד "לבנין הישיבה ולכלכלתה", וראה עוד אגרות א'שט, א'שלו-שלז, א'שיד, א'שכח ועוד, הממוענות לאנשים שונים שנועדו לסייע לישיבה.

[30] 'אנציקלופדיה של הציונות הדתית', כרך ה, ירושלים תשמ"ג, טור 318. נסיעה זו מסבירה שוב מדוע הזמנת הרב שקופ לא עמדה אז על הפרק: הנסיעה החלה חודשיים בלבד לאחר מכתבו של הרב שקופ לרב וינוגרד, ומן הסתם לא היו העתות פנויות. עוד נוסיף שממכתבו הנ"ל ברור שהרב שקופ עדיין לא ידע דבר על ישיבת 'מרכז הרב', שהרי כל שהוא מבקש לדעת קשור לישיבת 'עץ חיים'.

[31] באגרת מי"ב אדר ב תרפ"ד, על האוניה, הוא מבקש מהרצי"ה להודיעו "ע"ד השיעורים אם נשמרים הם" ('אגרות הראי"ה' ח"ד עמ' קפט). באותה שנה הוא שלח שני מכתבים נוספים לבנו בענין: מניו יורק בכ"ו אדר ב ביקש לדרוש את שלום חבריו "לומדי המרכז בכלל ובפרט" (שם), ובז' ניסן כתב לבנו "אני חושב פרסום רעיון ישיבה מרכזית... לא בהפלגה כי אם בצורה אמתית" (שם עמ' קצ). באותה שנה פרסם בניו יורק מנשר מפורט אודות חזון "הישיבה המרכזית העולמית בירושלים" (נדפס ב'מאמרי הראי"ה', ירושלים תשמ"ד, עמ' 62).

[32] 'אגרות הראי"ה' ח"ד עמ' קצד-קצה. זיהוי הכותב כרצי"ה איננו ודאי, שכן המקור נדפס במכונת כתיבה ולא בכתב יד. רודיק (עמ' 75) ייחס בטעות את איגרת זו לראי"ה עצמו, אולם הדבר איננו מתקבל על הדעת, ולו בשל העובדה שהראי"ה שהה אז בארצות הברית! (ראה גם: הרב נ' גוטל, 'מכותבי ראיה', ירושלים תש"ס, עמ' לב הערה 24, שהעיר שהסגנון ודאי איננו של הראי"ה).

[33] ראה הדיווח בירחון 'שערי ציון' שנה ה חוברת ג-ד [ירושלים, כסלו-טבת תרפ"ה], דף טו ע"ב.

[34] שם עמ' רמב. יש לציין שבמקביל לדשדוש חזון "הישיבה המרכזית העולמית" (בעיקר עקב מצבה הכלכלי הקשה של הישיבה), מספר תלמידים זה, בסביבות השמונים, נותר על כנו גם בשנים הבאות. במכתב משנת תרפ"ח מתארים הרב חרל"פ והרצי"ה קוק ש"מרכזנו המקודש מכיל כבר כיום קרוב למאה פרחי רבנן" ('אוהב ישראל בקדושה', חלק ג עמ' 315), ובשנת תר"ץ כתב תלמיד הישיבה שבתי דון יחיא ש"בערך כשמונים תלמידים לומדים בישיבה" ("הישיבה המרכזית העולמית", 'נתיבה', חוברת יא-יב, ניסן תר"ץ, עמ' 184). ואכן, בתמונת הישיבה משנת תרפ"ח מופיעים שבעים ושבעה בחורים ('ליקוטי הראי"ה' ח"ב עמ' 176), ובתמונה מתרפ"ט מופיעים שבעים ותשעה בחורים (נדפסה בכריכת הספר של רודיק). יצוין כי לתמונה זו ישנה גרסה נוספת (רודיק עמ' 180), המגלה שחמשת הבחורים המופיעים בצידה השמאלי של הגרסה הראשונה הודבקו מאוחר יותר, כנראה מפני שלא הספיקו להשתתף בצילום הראשון. בנוסף, הרב שבתי שמואלי מתאר כי פעם הביא לפני הראי"ה מכתב לחתימה ובו נאמר כי בישיבה לומדים כמאה תלמידים, "אם כי למעשה היו אז רק שמונים וארבעה תלמידים, אלא שאליהם נוספו עשרה אברכים... שלמדו בישיבה... בשעות הערב" ('ליקוטי הראי"ה' ח"א עמ' 449).

[35] דבר העשוי להסביר על מה התבססו דברי הראי"ה באיגרת שנשלחה באותה תקופה לידידי הישיבה, בה תיאר חזון אופטימי של מאות תלמידים שיבואו מחו"ל ללמוד בישיבה ('אגרות הראי"ה' ח"ד עמ' רכט) – בעוד שכשהועלה חזון דומה בתרע"ט על ידי הרב חרל"פ ראה בכך הראי"ה הפרזה בעלמא (לעיל הערה 9); ראה עוד להלן הערה 61.

[36] ראה 'אגרות הראי"ה' ח"ד עמ' רנב, מכ"ט סיון תרפ"ה: "וכשיתן ד', והמעצור של הדחק ביחש להסיפוק של התלמידים לא יעיק עלינו, הנה מוכנים המה תלמידים מצויינים למאות לעלות אל הקודש". באותה תקופה אף היה קושי להחזיק את צוות הישיבה, כפי שכתב הראי"ה בי"א שבט תרפ"ה: "נזכרתי לדבר ע"ד מצבו של חביבינו הרב הג' הצדיק ר' דוד כהן שליט"א, שאמנם הוא מקבל פרס חודשי בתור מגיד שיעור בכללי תורה, אבל לפי מצב קופתנו אין הסכום האפשרי לנו מספיק לפי הנדרש. וכבר דיברנו שמצידם [=של התורמים] יהיה מקום לקבוע בעדו איזה תקציב חודשי בתור הוספה לתקציבו הקבוע מאיתנו, למען יוכל לשקוד על דלתי תורתנו הקדושה, ללמוד וללמד בלב נכון, בלא דאגות מפריעות" (שם עמ' רכג). ייתכן כי זו הסיבה לאי-ההיענות לבקשת הרב יחזקאל אברמסקי (אז רבה של סלוצק) "לתת לי מקום בתור ר"מ באחת מהישיבות העומדות תחת הנהגת כ"ג" ('אגרות לראי"ה' עמ' רפד, מה' אדר תרפ"ה). מאידך, עובדה היא שבאותם ימים ממש נתקבל הרב בורשטיין (שכבר היה בארץ), לראשות הישיבה.

[37] מכתבו טרם נדפס, ונמצא בארכיון 'בית הרב' מס' גט54. ראה גם מס' בת1, מכתב דומה מהרב ניסן שמושקוביץ אב"ד באדקי מתאריך ל' סיון.

[38] 'אגרות הראי"ה' שם עמ' רט-רי, וראה גם עמ' רלג מתאריך כ"ט שבט, ועמ' רמ מכ"ג אדר.

[39] 'אגרות לראי"ה' עמ' רעו. בתשובה כתב הראי"ה: "וע"ד הבחורים, צר לי מאד כי לע"ע כבר עבר המספר של המתקבלים את גבול היכולת החומרית שלנו..." ('אגרות הראי"ה' ח"ד עמ' רלט).

[40] שם עמ' רפב.

[41] שם עמ' רעג.

[42] שם עמ' רצ.

[43] ראה מכתבו בספר 'מרן הראי"ה זצ"ל', הרב ז"א רבינר, ת"א תשל"א, עמ' קכז-קכח.

[44] כאן יש לתמוה על רודיק (עמ' 175-177), שהאריך לבנות תלי סברות על ההנחה שהרב קוק "מצדו חשב להזמין את הרב שקופ לכהן בישיבתנו". לטענתו, התרחשות כזו "היתה מעניקה 'לגיטימציה' להשקפת הישיבה ודרכה החינוכית, ואולי היתה מאפשרת מעבר שגרתי יותר של תלמידים מישיבה זו לאחרת" (עמ' 175-177) – אולם כפי שהוכחנו עתה, המעבר התרחש בחופשיות בלאו הכי! בנוסף, הרי מדגם (לפי סדר א"ב) של תלמידים שלמדו במשך השנים הן אצל הרב שקופ והן אצל הראי"ה, ועברו בטבעיות מישיבתו של האחד לישיבתו של השני: אריה בויארסקי ('נזיר אחיו' ח"א עמ' רצו, וראה 'מתוך התורה הגואלת', הרב ח"א שוורץ, ירושלים תשנ"א, עמ' רכ), הרב יהושע בכרך ('רחש לבי', ש"מ סרלואי, ירושלים תשס"ז, עמ' שסג. בארכיון 'בית הרב' מס' בכ235 נמצא מכתב המלצה עליו שכתב הרב שקופ לראי"ה), הרב יהודה גרשוני ('תולדות אנשי שם', א"ז ראנד, נ"י תש"י, עמ' 23; 'אפיקי יהודה', ירושלים תשס"ה, עמ' 17, 29), הרב נחום דוד הרמן (ראנד עמ' 38; למד בישיבות 'מיר' ו'חברון', ונסמך ע"י הרב שקופ והרב קוק), הרב זאב חיים ווין (שם עמ' 42), הרב אליהו משה זבוזניצקי-אמיתי ('תוספות השלם' כרך ח, ירושלים תש"ן, עמ' רביעי; 'תורת השמיטה – שביעית במעגלי השנה', ירושלים תש"ס, עמ' שלישי), בנימין פוקס ('ליקוטי הראי"ה' ח"ב עמ' 166), הרב שבתי שמואלי (רוזנטל עמ' 390), ועוד.

[45] 'צבי קודש' עמ' 169. ראה גם מכתב אביו אליו מכ"ח טבת תרפ"ו: "תוכל לתאר יקירי את הצער הגדול אשר סבלנו בימים האחרונים מהכבדת מחלתו של הגראא"ב זצ"ל ופטירתו ע"ה, ועוד עיכובים רבים ושונים שעמדו לנו לשטן בהתפתחותה של הישיבה" ('אוצרות הראי"ה', הרב מ' צוריאל, ראשל"צ תשס"ב, ח"א עמ' 542).

[46] אגרות לראי"ה עמ' שו-שז, מתאריך ה' טבת תרפ"ו. הצעה נוספת של הרא"ד שפירא שלא עברה לפסים מעשיים, היא מינויו של הרב יעקב יצחק רודרמן לר"מ ב'מרכז הרב', דבר עליו המליץ במכתב לרב איסר זלמן מלצר מסוף שנות העשרים: "וכאשר בעיה"ק נמצאות הרבה ישיבות – לנכבדות שבהן כוונתי, כמו של הגאון מוהרא"י קוק, של הדר"ג ודומיהן – אמרתי אפנה לו להדר"ג לבקשו ע"ז..." (מאסף תורני ישורון, כרך יז, ניו יורק תשס"ו, עמ' קפב-קפג).

[47] תפקיד בו שימש כבר מן התקופה בה היה הראי"ה בארה"ב, וכפי שכתב בהקדמתו לספרו 'בית זבול', ירושלים תש"ב, עמ' ו: "העמיס [=הראי"ה] עלי הצעיר להגיד לפניהם שיעורים כסדרן ושיחות קודש". ראה עוד ב'ליקוטי הראי"ה' ח"ב עמ' 162-163.

[48] 'בשדה הראי"ה' עמ' 354, ועוד.

[49] מעט לפני פטירת הרב בורשטיין, בח' כסלו תרפ"ו, נסע הרצי"ה קוק לאירופה, וטרם צאתו קיבל מאביו ייפוי כוח להיות אחראי על ענייני הישיבה (כוכבי אור, הרב יעקב פילבר, ירושלים תשנ"ג, עמ' 252). כעבור שנתיים, בי"ג כסלו תרפ"ח, חזר אביו על ייפוי כוח זה (אור לנתיבתי, הרב צ"י קוק, ירושלים תשמ"ט, עמ' שעז); כפי שמציין שם הרב פילבר, ייפוי הכוח הראשון נגע בעיקר לעניינים אדמיניסטרטיביים, ואילו בייפוי-הכוח השני מוזכר גם הצד הרוחני. קיים גם מכתב (לא מתוארך) של הראי"ה לבנו בענין הנהלת הישיבה, ובו מתבטא הראי"ה: "הלא ההנהלה בידך" (ארכיון 'בית הרב' מס' אל101 – נראה שהדברים מקבילים לייפוי כוח השני, בסוף שנות העשרים). כמה שנים מאוחר יותר הצטרף לניהול מי שנעשה לחתנו של הראי"ה, הרב שלום נתן רענן, ראה למשל דבריו בחנוכה תרצ"א: "הנני כותב מתוך משרד הישיבה, שמתוך ההכרח מוכרחני להזדקק לטפל ולהשגיח על העבודות בו, היות ורב אחאי [=גיסו הרצי"ה] עומד לנסוע" ('בשמן רענן', ח"ב, ירושלים תשנ"א, עמ' יז).

[50] כמפורט לעיל. ארבעת אלו כידוע מופיעים לצידו בשתי תמונות המחזור שצולמו באותן שנים (ראה לעיל הערה 34). בתמונת המחזור של הישיבה משנת תרפ"ח, ליד שמות הרבנים צוין גם תפקידם: הראי"ה מוגדר כ"ראש הישיבה ומנהלה", הרב חרל"פ מוגדר "ר"מ" (=ריש מתיבתא; כך הוגדר שם גם הרב בורשטיין זצ"ל, שתמונתו הוצבה לזיכרון בצד תמונת המחזור), הרב אריאלי מוגדר "משגיח", הרצי"ה קוק "מנהל" והרב 'הנזיר' "מג"ש" [=מגיד שיעור].

[51] רוזנטל עמ' 284-285.

[52] 'מרא דארעא ישראל' ח"א, מ"מ גרליץ, ירושלים תשכ"ט, עמ' סט; פענוח המכתב הובא ב'רבי שמעון ותורתו', א' סורסקי, בני ברק תשל"ג, עמ' רז.

[53] כך לפי הפענוח בספר 'זבד טוב', נ"י התשס"ט, עמ' קב, אך ייתכן גם הפענוח 'מרגליות'.

[54] שלמד אצל הרב שקופ בגרודנא ואחר כך ב'מרכז הרב' (כנזכר לעיל הערה 44).

[55] הרב אליהו אליעזר מישקובסקי, תלמידו של הרב שקופ; כפי שנראה להלן, אביו הרב חזקיהו יוסף מישקובסקי, אב"ד קרייניק באותה עת, היה נתון ראשו ורובו בענין זה.

[56] הרב אריה בויארסקי, שאף הוא למד בגרודנה ואחר כך ב'מרכז הרב' (ראה לעיל הערה 18).

[57] רוזנטל עמ' 366-367. הפענוח תוקן לפי תצלום המכתב (מובא אצל סורסקי עמ' רי).

[58] אף כי נראה שהרב שקופ עדיין לא ידע על כך, שכן הוא לא מזכיר זאת במכתבו.

[59] 'זבד טוב', עמ' קא-קב.

[60] מכתב, מא' אדר תרפ"ו. שם עמ' קג.

[61] מלבד הנימוק המפורש בדברי הרב חרל"פ, מוכיחה זאת גם העובדה ששנה וחצי מאוחר יותר היה ביכולתה הכלכלית של הישיבה להזמין את הרב משה אביגדור עמיאל "להיות אחד המפקחים" בישיבה; ראה מכתבו של הלה מעש"ק עקב תרפ"ז, אגרות לראי"ה עמ' שלא (אגרת א'ריט). הרב עמיאל היה אז רבה של אנטוורפן, ועלה לבסוף לארץ בשנת תרצ"ג; בינתיים נותרה 'משרת ההשגחה' הנ"ל פנויה, כפי שכתב חתן הראי"ה הרב שלום נתן רענן לרב יוסף אריה ננדיק, משגיח ישיבת פוניבז', שהתעניין בשנים תרפ"ח-תרצ"א באפשרות לעלות ארצה ולכהן כמשגיח בישיבת מרכז הרב ('בשמן רענן' ח"א, ירושלים תש"ן, עמ' יט-כ).

[62] הדברים מכוונים אולי גם לשיטת הגר"א בשילוב הנגלה והנסתר, הדגשת חשיבות לימוד האמונה (הכוזרי וכדומה) לצד לימוד הגמרא, וכן הלאה (ואכמ"ל).

[63] ראה 'שיחות הראי"ה', ת"א התשל"ט, עמ' עט, 'ליקוטי הראי"ה' ח"ב עמ' 161, 'מועדי הראי"ה' עמ' תקפג, 'שבחי הראי"ה' עמ' רמג, ו'מאמרי הראי"ה' עמ' 380.

[64] במכתב אחר, העוסק בענייני ישיבת 'מרכז הרב', הביע הראי"ה בחריפות את התנגדותו לשיטות לימוד המתמקדות בניתוחים וחקירות שכליות וכדומה, והשתמש בביטויים זהים לאלה המופיעים בתשובתו של הרב חרל"פ: "את החסרון שההגיון נתרבה יותר מדאי בישיבות בזמנים האחרונים, הנני משתדל ושואף למלאות על ידי קביעת שיעורים ללמוד את הסוגיות בצורה של ביאור הלכה... [ע"י כך תתוקן] הסאה העודפת של ההגיונות הדמיונים" (מכתב מכ"ח תשרי תרפ"ח לרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג, 'כוכבי אור' עמ' 244. ראה גם דבריו מאמרו בספר היובל לכבוד הארי פישל, ירושלים תרצ"ה, עמ' עה-עו). כוונתו בלא ספק לשיטת הלימוד המיוצגת על ידי הרב חיים סולובייצ'יק מבריסק ותלמידיו, אשר הרב שקופ פיתח אותה לענף ייחודי. השווה, למשל, ביקורתו הדומה להפליא של הרידב"ז על שיטה זו, שאף הוא מכנה אותה במונח "הגיון" (שו"ת בית רידב"ז, ירושלים תרס"ח, הקדמה – בפרט העמוד החמישי).

[65] מתוך מנשר משנת תרפ"ד אודות חזון הישיבה המרכזית העולמית ('מאמרי הראי"ה' עמ' 65).

[66] רודיק, 'חיים של יצירה' עמ' 304, רודיק הוסיף ש"הכותב מציין בכתב ידו כי לא התקבלה תשובה למכתבו זה". ייתכן שהסיבה לכך היא התנגדותו של הגרח"ע באותו זמן שהרב שקופ יעזוב את מקומו (ראה להלן).

[67] למעט בדיקה בישיבה נוספת בירושלים, כמה חודשים לאחר סיום המגעים עם 'מרכז הרב': במכתב מי' אלול תרפ"ו, פירט הרב שקופ מגעים שהיו לו באותו זמן עם ישיבת 'שער השמים' בירושלים, שנוהלה על ידי הרב חיים יהודה לייב אויערבך (אבי הגרש"ז); הפעם היה זה הרב שקופ שדחה את ההצעה, כיוון שזו ישיבת מקובלים ו"לא משך לבי בזה כ"כ בלי דעת תכונת הרב המנהל", כלשונו ('תורה יבקשו מפיהו' עמ' 287).

[68] אמנם, סורסקי בעמ' רט מספר: "בשנת תרצ"ב, כשעלה ארצה בנו ר' אליעזר זלמן שקופ והשתקע בתל אביב, צפה ועלתה שוב התכנית להעלות את רבי שמעון ולהעמידו בראשות ישיבה בתל אביב. הבן התוועד למטרה זו עם הרב הראשי רא"י קוק, ובחן עמו אם יש אפשרות מעשית לבצע רעיון גדול זה, אך לא אסתייעא מילתא". לדיווח זה, שלא הובא לו מקור או סימוכין, הצמיד סורסקי את אי רצונו של הרב שקופ לעלות לבדו ללא בני ביתו, "עד אשר אמצא מקום במשכנות לאביר יעקב" – אך ציטוט זה לקוח ממכתבו לרב שמואלי בשנת תרפ"ו! (הובא לעיל, ליד הערה 57). המכתב אכן נסוב סביב הראי"ה, אך נכתב שש שנים לפני התאריך שמציין סורסקי וללא קשר לבנו של הרב שקופ, ומדובר בו בפירוש על עליה לירושלים דווקא. מעניין גם הניסוח "לא אסתייעא מילתא", המזכיר את לשונו של הרב נריה בנושא (ראה לעיל הערה 5). לפיכך יש לתהות, שמא הסיפור שמביא סורסקי נוצר על ידי חיבור מוטעה של שתי עובדות שאינן קשורות זו לזו; הדבר מתחזק מעדותו של הרב לוין, תלמידו של הרב שקופ, שעד שנת תרצ"ה התנגד הגרח"ע גרודזינסקי שהרב שקופ יעזוב את גרודנה (ראה הערה הבאה) – ואכן, אז ביקש הרב שקופ להקים ישיבה בתל אביב.

[69] לפי המסופר הוא התבטא: "יותר משניים אין לנו, ואיננו יכולים לוותר על החצי" (רוזנטל עמ' 174 מפי הרב צבי מרקוביץ; סורסקי עמ' רכו מביא זאת בניסוח שונה מעט בשם הרב שרגא צבי גרוסברד). "החצי" השני היה הרב ברוך בר ליבוביץ.

[70] 'ספר היובל לכבוד ר' שמעון שקופ' – מהדורת צילום, בני ברק תשל"ב, עמ' 191. פרטים נוספים על יוזמה זו הוסיף הרב לוין במכתב המצוין בהערה הבאה.

[71] מכתב לרב שמואל רוזובסקי מתאריך כ' חשוון ת"ש, 'תורה יבקשו מפיהו' עמ' 289.