המעין -
חזרה למאמרי המעין "ובחנוני נא בזאת" – במעשר או בצדקה?
בטור יורה דעה הלכות צדקה סי' רמז מובא: "...הדבר בדוק ומנוסה כי בשביל הצדקה שנותן לא יחסר לו, אלא אדרבה תוסיף לו עושר וכבוד... וכתיב 'הָבִיאוּ אֶת כָּל הַמַּעֲשֵׂר אֶל בֵּית הָאוֹצָר וִיהִי טֶרֶף בְּבֵיתִי, וּבְחָנוּנִי נָא בָּזֹאת אָמַר ה' צְבָאוֹת אִם לֹא אֶפְתַּח לָכֶם אֵת אֲרֻבּוֹת הַשָּׁמַיִם וַהֲרִיקֹתִי לָכֶם בְּרָכָה עַד בְּלִי דָי' (מלאכי ג, י), ואמרו חכמים בכל דבר אסור לנסות את ה' חוץ מדבר זה, כדכתיב 'וּבְחָנוּנִי נָא בָּזֹאת'". והוא על פי הגמ' בתענית ט, א.
מדברי הטור עולה בבירור שמותר לנסות את ה' דווקא במצוות צדקה. והקשה שם הב"י: "משמע התם דבמעשר דווקא הוא דשרי לנסויי, אבל בשאר צדקה לא"!
על מנת ליישב את דברי הטור יש להבין מה הוא 'בית האוצר', ומה טיבו של המעשר עליו מדבר הנביא. מעיון בכתובים מתברר שעוד במשכן בימי יהושע היה 'אוצר' לאחסון הרכוש שהיה שייך לבית ה', כפי שנאמר "וְכֹל כֶּסֶף וְזָהָב וּכְלֵי נְחֹשֶׁת וּבַרְזֶל קֹדֶשׁ הוּא לַה', אוֹצַר ה' יָבוֹא" (יהושע ו, יט). בית האוצר לפי זה הוא המחסן של בית ה', והנביא מלאכי דורש מהעם להביא את המעשר לבית האוצר כדי לתרום לבית המקדש שהולך ונבנה מחדש.
אך מה טיבו של 'מעשר' שמובא אל בית ה' ואינו ניתן ללווים?
נראה שההסבר לכך מפורש בירושלמי (מע"ש פ"ה ה"ה), והוא מקורו של הטור: "בראשונה היה מעשר נעשה לשלושה חלקים, שליש למכרי כהונה ולוויה, ושליש לאוצר, ושליש לעניים ולחברים שהיו בירושלים". לדעת רוב הפוסקים מן התורה היו עולי הבית השני פטורים ממצוות התלויות בארץ, והמעשר שניתן בזמן שיבת ציון היה קבלה שבני ישראל קבלו על עצמם, לא מדין תורה של תרומות ומעשרות - אלא כנדר וגזרה, ולא רק לכהנים ולויים. יוצא שבזמן הנביא מלאכי הצטווה העם להביא את המעשרות שקיבל על עצמו לבית האוצר על מנת לחלקם כצדקה גם לעניים ולתלמידי חכמים, ועל זה באה ההבטחה "וּבְחָנוּנִי נָא בָּזֹאת אָמַר ה' צְבָאוֹת אִם לֹא אֶפְתַּח לָכֶם אֵת אֲרֻבּוֹת הַשָּׁמַיִם וַהֲרִיקֹתִי לָכֶם בְּרָכָה עַד בְּלִי דָי". מכאן שאכן ההצעה של הקב"ה שנבחן אותו כביכול אם הוא מקיים את הברכה על נתינת המעשר – היתה מכוונת למעשר שהוא צדקה, וזהו מקורו של הטור שמותר לנסות את ה' לא רק במעשר אלא גם בצדקה.
יקותיאל רוזנפלד
על פי גדרי ההלכה מעשר דגן ותירוש אינם מובאים בית ה' למרות פסוק מפורש, "וַהֲבֵאתֶם שָׁמָּה עֹלֹתֵיכֶם וְזִבְחֵיכֶם וְאֵת מַעְשְׂרֹתֵיכֶם וְאֵת תְּרוּמַת יֶדְכֶם וְנִדְרֵיכֶם וְנִדְבֹתֵיכֶם וּבְכֹרֹת בְּקַרְכֶם וְצֹאנְכֶם" (דברים יב, ו), ולכן מקפיד רש"י לפרש את הפסוק "מעשרתיכם - מעשר בהמה ומעשר שני לאכול לפנים מן החומה". ראה גם ברמב"ן הבנה נוספת בפשט הפסוק.
|