המעין -

חזרה למאמרי המעין

קיצור הלכות לתורמי דם

הרב אברהם יעקב גולדמינץ

קיצור הלכות לתורמי דם

פתיחה

א. הצלת חיים

ב. החובה לתרום דם

ג. מצב חרום בשבת

ד. ביטול תורה ופגיעה בצניעות לצורך תרומת דם

ה. הלכות והנהגות בתרומת הדם

ו. דינים נוספים

ז. נטילת ידיים, ותשובת הגרי"ש אלישיב שליט"א

פתיחה

תרומת דם עשויה להציל חיים. זו גמילות חסד מהמעלה הראשונה. רבים תורמים דם בקביעות, במבצעים מיוחדים או כשהם מתבקשים לעשות זאת, אך רק מעטים יודעים שקיימות הלכות רבות הקשורות לצדדים השונים של תרומת הדם[1]. כאן אעסוק רק בהלכות הקשורות לתורם הדם הפוטנציאלי.

א. הצלת חיים

כל העוסקים, המסייעים והמוסיפים להצלת נפשות עוסקים במצוה קדושה; וכל המקיים נפש אחת מישראל כאילו קיים עולם מלא[2]. בוודאי שכן הוא בתרומת דם הנצרכת באופן ישיר לשם פיקוח נפש[3]. רוב הדם שנתרם למאגר 'בנק הדם' נשמר בקירור עד הזמן שבו הוא נצרך; חלק ממנו נועד לשימוש לטווח זמן של ימים ספורים, ושאר הדם ומוצריו מאוכסנים באופן שניתן לשומרם זמן רב. בזכות הדם שנשמר במאגר בנק הדם ניצלו חיים רבים, וכל התורם למאגר הדם הינו שותף בהצלת חיים.

רוב הדם שנאגר בבנק הדם משמש בסופו של דבר בפועל להצלת חיים; אך גם המיעוט שמשמש, לאחר שלא נעשה בו שימוש חיוני, לצרכים שאין בהם פיקוח נפש[4] - היה עד לשימוש בו חלק ממאגר החירום שאיפשר את פעילות בתי החולים לשם הצלת חיים, כך שגם תרומה זו שימשה למעשה להצלת נפשות.

ישנם מקרים בהם הצורך במנות דם הינו דחוף מאוד, ובכל זאת בדרך כלל בנק הדם אינו מוותר על בדיקת מנות הדם והכנתם לשימוש במעבדה, למרות הזמן שזה דורש, בגלל חשש הסכנה בהעברת מחלות וכדומה. לכן לא קיים בדרך כלל צורך לחלל שבת וכד' לצורך תרומת דם (וראה להלן).

כיון שהמציאות היא שיהודים רבים ניצולים ממיתה ודאית בעזרת מאגר בנק הדם, לכן מצוה לתרום דם למאגר הדם[5]. מצב של מחסור במאגר הדם מוגדר כפיקוח נפש[6], וחובה על הממונים עליו ועל הציבור להשלים את המחסור הזה במהירות האפשרית.

ב. החובה לתרום דם

אין מוטלת חובה על האדם להכניס עצמו לסכנה בשביל להציל את חבירו[7]. תרומת דם אין בה חשש סכנה, כיון שמעשים בכל יום שעושים כן ולא ניזוקים[8], ובכל זאת נחלקו הפוסקים אם אדם מחוייב לתרום דם, אף כאשר עומד לפניו מקרה של סכנת נפשות: יש מפוסקי דורנו שכתבו שאינו מחוייב לתת מחייו העצמיים להצלת חבירו, ודמו נחשב חלק מ'חייו'[9]; אחרים כתבו שקיימת מצוה לתרום דם כדי להציל את חבירו[10], וקיימת אפשרות אף לכפות מי שיש לו למשל דם נדיר, שקשה להשיגו, לתרום מדמו. אמנם פחד גדול מפני תרומת הדם עלול אף הוא להיחשב כעין סכנת נפשות[11].

למעשה בדרך כלל, פרט אולי לבעלי סוגי הדם הנדירים במיוחד, תרומת הדם אינה נחשבת 'מצוה שאינה יכולה להיעשות על ידי אחרים' שהאדם חייב על פי הדין לקיים אותה בעצמו. אולם מסקנת הגר"מ הלברשטאם זצ"ל ופוסקים רבים אחרים היתה שכשיש מחסור של דם במאגר בנק הדם, שמוגדר כאמור כפיקוח נפש דרבים, ראוי ומצוה על בעלי סוגי דם נדירים לתרום דם, כיון שכל אחד מבעלי סוג הדם הנדיר ניצב לפני מצוה שאינה יכולה להיעשות על ידי אחרים.

ג. מצב חרום בשבת

חובה מוטלת על ראשי בנק הדם להיערך ולהכין מראש כמות מספיקה של מנות דם, כדי שגם בשעת חירום לא יצטרכו להתרים דם בשבת[12]. אולם אם נוצר מצב בו יש מחסור פתאומי של מנות דם הגובל בפיקוח נפש (כגון שפרצה מלחמה או אירע פיגוע המוני ח"ו באופן שקיים מחסור בדם) יש להתרים ולתרום דם גם בשבת ויו"ט[13].

מותר לתרום דם בשבת בשעת חירום לא רק לצורך מיידי ודאי, עבור הפצועים שכבר נפצעו ועומדים בסכנת חיים, אלא גם עבור השלמת הכמות הנדרשת כעת בבנק הדם, כפי שידוע על פי הניסיון[14]; אולם אין שום היתר להתרים דם בשבת עבור כמות מנות הדם שיוכלו להכין לאחר השבת.

כאשר מתרימים דם בשבת יש לעשות את כל הפעולות האסורות בשבת בשינוי וכד' במידת האפשר, כדי להוריד עד כמה שאפשר את רמת האיסור[15].

ד. ביטול תורה ופגיעה בצניעות לצורך תרומת דם

כיון שאין הקומץ משביע את הארי, ויש צורך תמידי במנות דם, ראוי שגם לומדי התורה יתרמו מדמם[16]. אך יש להשתדל לארגן התרמות אלו במינימום של ביטול תורה[17], ולהביא במידת האפשר את ציוד ההתרמה לקירבת מקום הלימוד של התורמים[18].

הצורך התמידי במנות דם לא מתיר להקל בגדרי הצניעות[19], או לפגוע באווירה החינוכית[20].

ה. הלכות והנהגות בתרומת הדם

בזמן חז"ל היתה פעולה רפואית מקובלת של הקזת דם[21], שהיה בה חשש סכנה[22]. תרומת דם דומה להקזת דם, שתיהן פעולות בהן מוציאים מהגוף כמות מסויימת[23] של דם[24]; אולם קיים הבדל במטרה לשמה מוציאים דם - הקזת דם מטרתה טיפול רפואי ותועלת למי שמוציאים ממנו דם[25], ואילו בתרומת דם המטרה הינה תועלת לאנשים אחרים, למרות שגם לתורם עשויה להיות תועלת מהתרומה. מהנאמר בחז"ל ובפוסקים על הקזת דם ניתן ללמוד כמה יסודות הלכתיים: א. חייבים להישמר מהסכנה, בהתאם למציאות הרפואית[26]. ב. קיימים כמה דינים סגוליים שיש להקפיד עליהם מחשש לסכנה. ג. קיימים כמה דינים סגוליים הנובעים מחמת עצם הפעולה של נקיבת חור (והוצאת דם) בכלי הדם או בגוף.

דינים שנאמרו בהקזת דם שסיבתם היא חיוב להישמר מסכנה - נאמרו במצב של סכנה, ואם מניחים שאין כיום סכנה בתרומת דם אין לכאורה צורך להקפיד עליהם; במקביל ישנם כמה הוראות בריאותיות מחייבות בתרומת דם, ועליהם כמובן חייבים להקפיד בהתאם למצב הרפואי בימינו. אולם יתכן שחלק מהדינים שמקורם 'סגולי' נקבעו בגלל עצם הדקירה והוצאת הדם, ואם כן חייבים לכאורה להקפיד בהם גם בתרומת דם למרות שבימינו אין בה סכנה.

בגמ'[27] נקבע שאסור להקיז דם בכל ערב יום טוב. הטעם הוא משום ערב יום טוב של שבועות, שבו יצאה רוח שאלמלא קיבלו ישראל את התורה היתה טובחת את בשרם ודמם, וגזרו חכמים על כל ערב יום טוב משום הסכנה בערב שבועות. למרות שישנן סברות להקל – כמה מפוסקי זמננו החמירו בדין זה[28] בכל דקירה של הגוף[29], אפילו בטיפולי שיניים ובדיקות דם שגרתיות. מובן שאין להחמיר במקום שהעיכוב יגרום לחשש סכנה לתורם או לאחרים[30].

בגמרא ובפוסקים נזכרו זמנים נוספים שנאסרו בהקזת דם, חלקם בגלל סכנה, דוגמת[31] ימי שני וחמישי שבי"ד של מעלה ושל מטה שווים בהם; תלתא בשבתא 'דקיימא ליה מאדים בזווי'[32]; ערב שבת – אך דשו בו רבים ושרי; יום רביעי שהוא ד' או י"ד או כ"ד בחודש; ראש חודש ושני לו; 'יומא דעיבא' ו'יומא דשותא'[33], והאידנא דשו בו רבים; ראש חודש אייר ואלול וטבת כשחל ביום שני או רביעי[34]; חודשים תמוז אלול תשרי[35]; וסמוך לחידוש הלבנה[36]. כיון שבתרומת דם אין חשש סכנה כמו בהקזת דם, וגם דשו בה רבים, ונוסף לכך אם לא יתרמו דם בכל הזמנים הללו עלולה להיווצר סכנה בגלל המחסור במנות דם, נראה שבלתי אפשרי להקפיד על כל הזמנים הללו. למעשה הכריע הגר"מ הלברשטאם זצ"ל דמאן דקפיד קפיד ומאן דלא קפיד לא קפיד[37].

כתב המשנ"ב[38]: מותר להקיז דם בחוה"מ. גם במציאות של ימינו היה מי שהורה להתיר, אולם הבנתי ממו"ר הגר"מ הלברשטאם זצ"ל שאף שבעיקרון הדבר מותר[39] - מכל מקום אין לארגן התרמות דם המוניות בחוה"מ, בגלל הפגיעה באווירת החג, ובגלל האילוצים הטכניים הכרוכים בהכנות ובפירסום (כגון מודעות ורמקולים) העלולים לגרום לבעיות הלכתיות. אולם הוא הוסיף שכאשר תורמים דם בחוה"מ אין צורך לצמצם בכתיבה במילוי השאלון, ואפשר להשיב בכתב באופן מלא.

בהתרמת דם בחוה"מ סוכות: שתיה דרך ארעי אינה צריכה סוכה, ומיני מזונות לאחר תרומת דם עדיף לכתחילה לאוכלם בסוכה. כתוב בשו"ע[40] שמי שמקיז דם פטור מסוכה, אך כתב על זה בנשמת אברהם[41] שאדם בריא שתורם דם ודאי חייב בסוכה.

בחוה"מ פסח: מו"ר הגר"מ הלברשטאם זצ"ל אמר לי שלכתחילה יש להימנע משימוש בחומרי חיטוי העשויים מחמץ.

ו. דינים נוספים

שנינו בגמ'[42] שאין לעמוד מיד אחר שהקיז דם, וכן אין להקיז דם אחר שבא מן הדרך ונתייגע (התאמץ והתעייף). עוד כתוב[43] שכל המיקל בסעודת הקזת דם מקילין לו מזונותיו מן השמים, ואומר עליו הקב"ה: הוא על חייו לא חס אני אחוס עליו. וברש"י[44] שכל אדם מכין לסעודת הקזה מאכל בריא. יתכן לפי זה שכדאי לכתחילה לאכול ארוחה משביעה אחר תרומת דם (בהנחה שיתכן שיש לתרומת דם גדר של הקזת דם), ולא להסתפק בכיבוד קל.

כמה פוסקים כתבו הלכות נוספות הקשורות להקזת דם[45], ופוסקים אחרים הוסיפו דברים שהתאימו כנראה למציאות שהיתה קיימת בזמנם ובמקומם[46]. וכבר כתב הכס"מ[47], הביאו המג"א[48], שרפואת והנהגת מלכות בבל שבה היו חכמי הגמרא משונה משאר ארצות, וכבר נשתנו הטבעים.

ז. נטילת ידיים, ותשובת הגרי"ש אלישיב שליט"א

בגמ' מובא[49] שמי שמקיז דם ולא רוחץ ידיו יהיה בפחד שבעה ימים, והובא להלכה בב"י ובשו"ע[50] כחיוב ליטול ידים אחרי הקזת דם.

יש לברר אם הדין הזה נאמר רק בהקזה שנעשית לרפואה כפי שהיה בזמן חז"ל, או בכל מצב בו יוצא דם מן האדם[51], כולל פציעה. יתכן לומר שהדין הזה קיים דווקא כאשר מתבצעת פעולה מתוכננת של הוצאת דם, ויש גם מקום לומר שרק כאשר מוציאים כמות משמעותית של דם יש ליטול ידיים, ולא כאשר מוצאת טיפת דם קטנה לבדיקה וכד'. לא מוזכר בחז"ל ובפוסקים שיש ליטול ידיים אחרי פציעה, ואין לך בדין זה אלא חידושו שמדובר בפעולה של הוצאת דם, והוא הדין לתרומת דם ואולי אף לבדיקות דם (היינו בנטילת כמויות קטנות של דם).

הפרי מגדים[52] מסתפק אם צריך ליטול ידיו לאחר טיפול בכוסות רוח ועלוקות המשמשים להוצאת דם כטיפול רפואי, ומסיים: ויראה דאין טורח כל כך, ויטול ידיו גם לזה. וכן הכריע המשנ"ב[53] שטוב להחמיר.

בספר לקט הקמח החדש[54] כתב שהוא הדין לכל הוצאת "הרבה" דם, שכיון שמקור דין זה בגמ' נכון להחמיר. ובספר נשמת אברהם בשם הגרשז"א[55] כתב שאין צריך ליטול ידיו אחרי תרומת דם, משני טעמים: א. הדין ליטול ידיו נאמר בהקזת דם שבאה כטיפול רפואי, ובדברים שהם משום סגולה אין לנו אלא מה שכתוב במפורש. ב. תרומת דם אינה נעשית לרפואתו של האדם אלא לרפואת אחרים, ושומר מצוה לא ידע דבר רע. בספר תורת היולדת[56] מסיק שלמרות הסברות האלו מסתבר שצריך נטילה, וכ"כ פוסקים נוספים שיש להחמיר לכתחילה[57].

וזו הכרעת הגרי"ש אלישיב שליט"א[58]:

במענה לשאלותיו אודות נטילת ידיים אחרי תרומת דם, הנני להודיעו דעת מרן עט"ר הגרי"ש אלישיב שליט"א.

א. מסתבר דתרומת דם הינה בכלל הקזת דם, שעל זה שנינו דמקיז דם ולא משי ידיה מפחד שבעה ימים (פסחים קיב, א; או"ח סי' ד), ולכן יש ליטול ידים אחרי תרומת דם.

ב. למרות החיוב ליטול ידיים, הרי בהיעדר מים ליד המיטה יכול לברך ברכת הנהנין ולאכול ולשתות מיד לאחר תרומת הדם (ובתנאי שלא נגע במקומות המכוסים, וידיו נקיות) ואחרי זה יקום וילך ליטול ידיו[59].

והוסיף בעל פה: אפשר לשתות וללמוד גם תוך כדי תרומת הדם[60].

נראה שכוונתו שלמרות שצריך ליטול ידיים לאחר תרומת דם - אין חובה למהר בכך. ויש לצרף גם את הצורך הרפואי לנוח מעט אחר תרומת הדם, שכיוון שקיימת סכנה מסויימת לקום וללכת מיד אחריה - אין להחמיר וליטול ידיים מיד.

לאחר נטילת כמות דם קטנה לצורך בדיקה אמר לי הגר"מ הלברשטאם זצ"ל שאין צריך ליטול ידיים. וכן קיבלתי מכתב נוסף מהרב אפרתי בשם הגרי"ש אלישיב שליט"א[61]: "הדין ליטול ידיים אחרי הקזת דם הוא דווקא אם היה כמות דם, אבל אחרי בדיקת דם של נטילת דם מזערית אין צורך בנטילת ידיים". אמנם לא קיבלתי תשובה מפורשת מהי כמות הדם הניטלת המחייבת נטילת ידים. מסתבר שהשיעור הוא רביעית, ובנטילת דם לשם בדיקה שגרתית נוטלים כמות קטנה יותר. ואם כן אם ניטלת כמות גדולה יותר צריך ליטול ידיים. מסתבר שגם אם הדם הושם בכמה מבחנות מצרפים את הדם שניטל לשיעור רביעית, מכיון שמדובר בדקירה אחת והוצאת דם אחת רציפה.

אם שותה מים לאחר תרומת הדם כדי להתחזק, ואינו צמא כלל - אין לו לברך על המים, אלא אם כן יש בהם טעם[62].

'וְעָבַר ה' לִנְגֹּף אֶת מִצְרַיִם וְרָאָה אֶת הַדָּם עַל הַמַּשְׁקוֹף וְעַל שְׁתֵּי הַמְּזוּזֹת וּפָסַח ה' עַל הַפֶּתַח וְלֹא יִתֵּן הַמַּשְׁחִית לָבֹא אֶל בָּתֵּיכֶם לִנְגֹּף' (שמות יב, כג): ...ויתכן עוד לפי הפשט, כי אות הדם רמז לחיים - ומיתה, מיתה בשונאיהם היא מכת בכורות - וחיים לישראל "כי הדם הוא הנפש" (ויקרא יז, יא), וכיון שנעשה בהם זכרון זה - "ולא יתן המשחית לבוא אל בתיכם לנגוף".

(רבינו בחיי שם)