המעין -

חזרה למאמרי המעין

על מספר עניינים בפירוש ר' שלמה סיריליאו לשביעית

פרופ' יעקב שמואל שפיגל

על מספר עניינים בפירוש ר' שלמה סיריליאו לשביעית

תגובה למאמרו של הרב יואל פרידמן

ר"י קטן, עורך 'המעין', העביר אלי את מאמרו של ר"י פרידמן כדי שאגיב עליו, ואני מודה לו על כך. יישר כוחו של ר"י פרידמן על שהשתדל למנוע את האמור בספרי דברים פיסקא קפח: "מנין למחליף דברי רבי אליעזר בדברי רבי יהושע ודברי רבי יהושע בדברי רבי אליעזר... שהוא עובר בלא תעשה תלמוד לומר לא תסיג גבול רעך". ואף על פי שהספרי מדבר בחכמים ודאיים, ואילו התשובה שלפנינו אין אנו יודעים לכתחילה למי היא, מכל מקום ודאי שראוי לברר עד מקום שידינו מגעת מידי מי יצאה. לפיכך ר"י פרידמן מצא לנכון לעיין עיון מפולש בתשובה, ואגב אורחא העיר גם על חלק מדבריי.

בעיקרו של דבר ר"י פרידמן מודה כי השערתי שהמשיב הוא אחד משני הרבנים ר"י קורקוס או רדב"ז יש לה רגליים. אלא מאי? הוא הוסיף כי יש מקום להשערה נוספת, שהמדובר בר' שלמה סיריליאו. אכן גם הוא מודה שעדיין לא יצאנו מגדר השערה, ואין בכך ודאות. אם אכן הוא צודק וזו תשובתו של רש"ס, הרי זכינו בפעם הראשונה לגלות תשובה כמעט שלמה שלו[1], וזה דבר גדול לכשעצמו, שהרי עד היום, למיטב ידיעתי, לא זכינו לפרסום של אפילו תשובה אחת שלמה ממנו. עם זאת עיינתי אף אני עיון מפולש בדברי ר"י פרידמן, ועדיין סבורני כאפשרות ראשונה שהמשיב הוא ר"י קורקוס וכאפשרות שניה שהמשיב הוא הרדב"ז, וכפי שהסברתי במאמר.

תגובתו של ר"י פרידמן מורכבת משלושה חלקים. החלק הראשון הוא סיכום התשובה, ועל כך אין לי מה להעיר. בחלק השני נמצא דיון בשני הזיהויים שהצעתי, ותיאור הקושי שיש בכל אחד מהם. על כך אומר, כי הקשיים שהעלה ר"י פרידמן אינם חדשים, ורובם, אם לא כולם, הועלו כבר על ידי, ועל כן איני מתייחס אליהם במיוחד כאן, אלא אזכיר חלק מהם אגב אורחא בהמשך.

החלק השלישי בו החידוש העיקרי: ר"י פרידמן מציע כי המשיב הוא ר' שלמה סיריליאו. סביב חלק זה יהיה עיקר דיוננו, ונחלק אותו למספר סעיפים.

א. שיטת המשיב – פירות גוי בשביעית חייבים בתרו"מ

שיטת רש"ס ידועה ומפורסמת כי בפירות שגדלו ברשות גוי יש קדושת שביעית, והם פטורים מתרומות ומעשרות. אבל בסוף התשובה שלפנינו נאמר:

עלה בידינו שפירות הגוי כשבאו לרשות ישראל צריך לנהוג בהם קדושה, אבל לקנות אותם ממנו יש להקל כדעת הרמב"ם. ומ"מ אם זה לוקח אותם פירות מן הגוי סתם ויש להסתפק בהם אם הם משנה זו או משנה שישית נראה שאפשר להקל בדבר. ומ"מ נראה שחייבין בתרומה ומעשרות, דעד כאן לא נפטרו פירות שביעית אלא מפני שהם הפקר והפקר פטור מן המעשרות, וזה אינו הפקר, וכ"כ בעל ספר כפתור ופרח ז"ל.

מפורש אפוא בדברי המשיב שפירות הגוי "חייבין בתרומה ומעשרות". ר"י פרידמן, ראה קושי זה, ולכן הוא התייחס לכך כבר בעת שסיכם את התשובה (סע' 4), והציע שדברי המשיב "ומ"מ נראה שחייבים בתרומה ומעשרות" וכו' מוסבים על לוקח פירות מן הגוי שאינו יודע מאיזה שנה הם. אולם קשה להלום הבנה זו בדברי המשיב מן הנימוקים הבאים:

(א)   אם המשפט: "ומ"מ נראה שחייבין בתרומה ומעשרות" מוסב על פירות מסופקים, כי אז, אין כל מובן ושייכות להמשך דברי המשיב (שבאו לנמק חיוב זה) "דע"כ לא נפטרו פירות שביעית... וזה אינו הפקר". כל שהיה לו לומר הוא: "ומ"מ נראה שחייבין בתרומה ומעשרות - לפי שהם ספק שישית", שהרי זו הסיבה לחייבם בתרו"מ, ומה לו להזכיר עתה את פירות שביעית ולטרוח לציין את טעם היותם פטורים בעלמא מתרו"מ?

(ב)   גם סוף דברי המשיב "וזה אינו הפקר" אינו נוח. לפי ר"י פרידמן רש"ס מתייחס במשפט זה לפירות המסופקים, וא"כ היה עליו לומר "וזה ספק הפקר".

(ג)    גם הסיום "וכ"כ בעל כפתור ופרח" אינו נהיר לשיטת ר"י פרידמן. שהרי לא מצאנו בדברי בעל כפתור ופרח התייחסות לפירות מסופקים, אלא לפירות גוי שלדעת כפתור ופרח חייבים בתרו"מ[2]. כמובן, שר"י פרידמן יאלץ לומר כי סיום זה מוסב לתחילת דברי המשיב - שבפירות גוי יש קדושת שביעית, ונסתייע המשיב בדברי כפתור ופרח[3].

לפיכך, לאור כל הקשיים הללו, ברור אפוא שההבנה הפשוטה בדברי המשיב היא שהמשפט "ומ"מ נראה שחייבין בתרומה ומעשרות" מוסב על פירות גוי בשביעית, וזה חידושו הגדול של המשיב. עתה מובן יפה הנימוק הצמוד לחידושו זה "דע"כ לא נפטרו", ומובן יפה הסיום שבו הוא מביא ראיה מדברי בעל כפתור ופרח המחייב פירות גוי בתרו"מ.

הבנה זו, המחוייבת בלשון המשיב כפי שהראינו עתה, מוכיחה בבירור כי המשיב אינו יכול להיות רש"ס, אלא בהכרח שהוא או ר"י קורקוס או רדב"ז, הסבורים שפירות גוי חייבים בתרו"מ. ברור שיש כאן חידוש הלכתי, כפי שכבר כתבתי במאמרי, שלדעת המשיב גם יש קדושת שביעית וגם קיימת חובה של תרו"מ, והיה מן הראוי למצוא כן בדבריהם; אבל לא מצאתי לכך ראיה. עם זאת, גם לא מצאתי סתירה לכך, והדבר שקול.

ב. מונחים וחיבורים המוזכרים בדברי המשיב

1. בעיקבות דבריי במאמרי הנדון, כי ביטויים מסויימים בדברי המשיב יכולים לסייע בזיהויו, מצא ר"י פרידמן בדברי רש"ס את הביטוי "הראוני מן שמים", ביטוי שלא מצאנו אותו אצל רדב"ז ור"י קורקוס. אין ספק שזו מציאה יפה מאוד. אני מוסיף כי מצאנו אצל רש"ס גם את הביטוי "גירסא מדוייקת"[4], וכפי שכותב המשיב (ליד הערה 63). אבל ר"י פרידמן לא כתב מה דעתו על שאר הביטויים שציינתי: "חביבים וערבים עלי", "להרחיב הדיבור", "ודקדוק הלשון מורה זה". עד כמה שבדקתי, ואיני אומר כי עברתי על כל פירושו של רש"ס לירושלמי, לא מצאתים בלשונו של רש"ס.

2. נדון עתה בביטוי שר"י פרידמן לא דן בו. המשיב משתמש בביטוי "גמרא כתיבת יד". הבודק את פירושו של רש"ס לירושלמי נוכח לראות כי רש"ס אינו משתמש בביטוי "כתיבת יד", וכשהוא רוצה לדבר על שינויי נוסח הוא משתמש בביטוי "ספר ישן" או "ספר מדוייק". לעומתו, רדב"ז[5] ור"י קורקוס[6] משתמשים בביטוי זה.

לגבי ביטוי זה יש להרחיב יותר את הדיבור: אם מחבר משתמש במונח "כתיבת יד" הדבר מלמד כי מחבר זה ראה ספרים נדפסים. שכן אם הוא לא ראה ספרים נדפסים, אלא רק ספרים בכתב יד, אזי אין משמעות לביטוי "כתיבת יד" עבורו, שהרי כל מה שמונח לפניו הוא בכתיבת יד[7]. לכן מובן מאליו שאצל הראשונים שפעלו לפני הדפוס נמצא רק ביטויים דוגמת "ספר ישן", "גירסא ישנה" וכד', ואצל האחרונים שפעלו לאחר המצאת הדפוס נמצא את הביטוי "כתיבת יד". דומה בעיני שכמעט ולא נמצא את הביטוי "ספר ישן" אצל מחברים שפעלו לאחר המצאת הדפוס[8], ואם בכל זאת נמצא בדבריהם את הביטוי "ספר ישן" הרי שהם השתמשו גם בביטוי "כתיבת יד"[9] או בביטוי דומה לו[10]. ואף שלא נתברר לי במדוייק מה טעמו של השינוי, ואם אכן יש לו משמעות, הרי ברור בעיני שאין הדבר סותר את האמור לעיל.

השאלה החשובה לענייננו היא מדוע רש"ס משתמש רק בביטוי "ספר ישן", או "ספר מדוייק". הרי הוא חי בעת שהיה דפוס בעולם, וא"כ מן הסתם היו מונחים לפניו ספרי דפוס, ולכאורה היה עליו להשתמש בביטוי "כתיבת יד"[11]! אלא שכבר הוכיח מ' עסיס[12] כי בפירושו לירושלמי שקלים לא השתמש רש"ס בספרי דפוס, לא של ירושלמי שקלים ולא של בבלי שקלים, ונמצא שאנו מבינים יפה מאוד את היעדרו של הביטוי "כתיבת יד" בפירושו לשקלים. עסיס לא בדק האם גם בשאר המסכתות שפירש רש"ס הוא לא השתמש בספרי דפוס; לכאורה, לאור היעדר השימוש בביטוי "כתיבת יד" היה עלינו להסיק כי  גם בפירושו לסדר זרעים הוא לא השתמש בספרי דפוס.

והנה, לאחר מחקרו של עסיס, דן בשאלה זו עמוס סמואל[13]. הוא מסכים עם מסקנתו של עסיס לגבי מסכת שקלים[14], אבל ביחס לירושלמי זרעים סבור סמואל כי רש"ס השתמש בירושלמי דפוס ויניציאה[15]. אם אכן צדק סמואל, נמצא שרש"ס שהשתמש רק בביטוי "ספר ישן" או "ספר מדוייק"[16] מהווה תופעה לא שיגרתית, שחכם שחי לאחר המצאת הדפוס השתמש בביטוי זה כאשר כוונתו לספרים שבכתב יד. אולי יש להביא אישור למנהגו יוצא הדופן של רש"ס, שלמרות שהוא הכיר ספרי דפוס אין הוא משתמש בביטוי "כתב יד", גם מהעובדה שאף ביחס למשנה הוא משתמש בביטוי "ספר ישן" ולא "משנה כתיבת יד"[17], וקשה לומר שלא היה לפניו שום טופס של המשנה בדפוס[18].

עבודתו של סמואל אינה הנושא שלנו, ואין מטרתנו לבדוק את מסקנותיו. כל שרצינו להראות, כי יתכן וצריך היה להדגיש או לדון בצורת הביטויים שבהם השתמש רש"ס. מכל מקום דבר אחד ברור. הביטוי "כתיבת יד" הנמצא בתשובה שפרסמתי, אינו נמצא כלל בכל ספרו של רש"ס, ודומה שהיעדר זה יש בו כדי ללמד כי רש"ס לא כתב תשובה זו.

3. בתשובה שלפנינו מוזכר ספר כפתור ופרח. ספר זה לא היה כל כך מצוי, וכמו שאנו קוראים בדברי המבי"ט[19]: "וכשהלכתי לירושלי' תוב"ב בשנת הרצ"ה מצאתי ביד החכם השלם ה"ר לוי ן' חביב ס' כפתור ופרח שמדבר בדיני אר"י... ע"כ הלשון שהעתקתי מהחיבור הנז' כתיבת יד". כן הזכירו רבנים נוספים את כפתור ופרח, וביניהם גם רדב"ז[20] ור"י קורקוס[21]. רש"ס מזכירו פעם אחת בלבד[22] ובלשון ו"כן מצאתי שכתב בעל ספר כפתור ופרח", והדבר מעיד שספר זה לא היה מצוי אצלו. והנה לעומת רש"ס – המשיב בתשובה שלפנינו מביא את דבריו שלוש פעמים ובעניינים שונים ובאופן מפורש, ועוד פעמיים מבלי לנקוב בשמו. דומה שעובדה זו, שרש"ס בכל חיבורו על ירושלמי זרעים אינו מזכיר את כפתור ופרח אלא פעם אחת בלבד, ואילו המשיב מזכירו לפחות שלוש פעמים, יש בה כדי ללמד שהמשיב אינו רש"ס.

4. בתשובה שלפנינו (עמ' 14) מוזכר כי בעל התרומה מתיר לחרוש ולזרוע בשדה של גוי. אותו קטע עצמו מובא באורך, יותר מאשר בתשובה שלפנינו, גם בפירוש רש"ס, וכך נאמר שם[23]: "ואחר מצאתי שכ' בעל התרומות דברים הללו וזה לשונו" וכו'. יש לשים לב כי בתשובה שלפנינו הוא נקרא "בעל התרומה" כראוי, וכידוע מחברו ר' ברוך מבעלי התוספות; אבל רש"ס קורא לו בפירושו בטעות[24] "בעל התרומות", שם של חיבור אחר שכתבו ר' שמואל הסרדי, תלמיד הרמב"ן[25]. הדבר תמוה, שהרי המדובר באותו קטע ממש, וכיצד יתכן שבתשובה הוא קורא לו כהלכה 'בעל התרומה', ואילו בפירושו לירושלמי הוא קורא לו שלא כהלכה 'בעל התרומות'? לשיטת ר"י פרידמן (שהמשיב ורש"ס חד הם) לכאורה היה אפשר לומר שהתשובה שלפנינו נכתבה מאוחר יותר, ובה עמד רש"ס על טעותו ותיקן וכתב כראוי 'בעל התרומה'. אבל ברור שאי אפשר לומר כן, שהרי את התשובה שלפנינו כתב רש"ס עוד בהיותו בחו"ל, ואילו את פירושו על שביעית כתב לאחר עלייתו ארצה.[26] מה עוד שלפי הצעת ר"י פרידמן התשובה נכתבה מוקדם מאוד, עוד בטרם פרצו המחלוקות בארץ ביחס לשמיטה. אולם לפי דרכנו שהמשיב ורש"ס הם שני אישים שונים, אין כאן כל קושי. אמנם ודאי שאת החילוף "תרומה"-"תרומות" ניתן לתלות בטעות העתקה ומאוחר יותר בטעות הדפסה, ולא ציינתי לנקודה זו כאן אלא כסניף בעלמא.

ג. הקבלות בין דברי רש"ס לתשובה שלפנינו

ר"י פרידמן הראה שקיימות מספר הקבלות בין דברי רש"ס לאמור בתשובה שלפנינו. על יסוד הקבלות אלו הוא מבסס יותר את השערתו. אולם הקבלות אלו, רובן ככולן, מתאימות גם לדברי ר"י קורקוס. נמצא שאין בהן חיזוק לזיהוי רש"ס יותר מאשר לזיהוי ר"י קורקוס. הבה נפרט.

1. כידוע יש התלבטות אם לדעת הרמב"ם שביעית דאורייתא או דרבנן. בעל התשובה סבור ששיטת הרמב"ם דשביעית מדאורייתא, ור"י פרידמן הראה שכן מצינו בדברי רש"ס הסובר שדעת הרמב"ם היא ששביעית מדאורייתא. אכן, יש לזכור שזו גם דעת הרדב"ז. לא מן נמנע שזו היתה גם דעת ר"י קורקוס בתחילה, עד ששינה את דעתו כתוצאה ממציאת נוסח שונה בדברי הרמב"ם בכתב יד. על כל זה כבר הערתי במאמרי בהערה 67, ור"י פרידמן חזר על הדברים בהערה 14. נמצא כי אין בהקבלה זו עדיפות של אחד משלושת החכמים על פני חבירו.

2. ר"י פרידמן הראה שלדעת רש"ס יש קדושת שביעית בפירות הגוי. אכן זו גם דעת ר"י קורקוס בפ"ז ה"ג, והובאו דבריו גם בכסף משנה שם[27]. כך גם שיטת הרדב"ז, כפי שכתב בפירושו פ"ד הכ"ט, והבאתי דבריו באורך רב בעמ' 4, ופעמיים ציטטתי בסוף דבריו: "צריך לאכלן בקדושת שביעית... יש ליזהר לנהוג קדושת שביעית בפירות הנלקחים מן הגוים". ואף ר"י פרידמן הביא זאת כהוכחה לשיטת הרדב"ז. כללו של דבר גם בהקבלה זו אין עדיפות של אחד משלושת החכמים על פני חבירו.

כאן קיים ר"י פרידמן דיון צדדי בדעת הרדב"ז, נושא שאינו שייך במישרין לזיהוי, אבל דברי תורה הם, ויש להם חשיבות, ולפיכך אתייחס אליהם ואשלימם. מתשובת רדב"ז שהבאתי בעמ' 5 עולה כי הרדב"ז בתשובה זו סבור שאין קדושה בפירות שביעית של גוי, והוא סותר עצמו לדבריו בפירושו לרמב"ם שהבאתי בעמ' 4[28]. אמנם אני לא ראיתי בכך קושי, שהרי ציינתי שמצינו במקומות אחרים סתירות בתשובותיו של הרדב"ז עצמו. אמנם ר"י פרידמן מצא לנכון להאריך ולהסביר את תשובת הרדב"ז בעמ' 5 באופן שלא תהיה ממנה סתירה, שאין להוכיח ממנה שאין קדושת שביעית בפירות גוי.

כתוצאה מהערתו, חזרתי ועיינתי שוב בנושא זה, וראיתי כי אכן נחלקו האחרונים בכוונת הרדב"ז בתשובה זו. נראה שבעת שכתבתי זאת עמדו לפני האחרונים שפירשו את התשובה באופן שכוונתה שאין קדושת שביעית בפירות הגוי, אלא שלא ציינתים במאמרי[29]; ומנגד, יש אחרונים שסבורים בכוונת הרדב"ז כדברי ר"י פרידמן[30].

3. הקבלה שלישית היא בדין ביעור. המשיב סבור כי יש דין ביעור בפירות גוי. ר"י פרידמן הראה שלדעת רש"ס יש דין ביעור גם בפירות גוי, ולשיטת הרמב"ם ביעור זה בשריפה[31]. אלא שיש לזכור כי גם ר"י קורקוס סובר כן, וכפי שכתב בפ"ז ה"ג, והובאו דבריו גם בכסף משנה שם, והערתי על כך בהערה 78. שם גם ציינתי כי אף שר"י קורקוס הציע דרך מיוחדת לקיים מצות ביעור בלא הפסד, אין זה עומד בסתירה לדעת המשיב כאן, הואיל ואין אנו יודעים מה היתה עמדתו הסופית של בעל התשובה ביחס לצורת הביעור בימיו, כיון שסוף התשובה אינו לפנינו. נמצא כי אין בהקבלה זו עדיפות לרש"ס על פני ר"י קורקוס.

עד כאן אנו רואים כי שלוש ההקבלות שמצא ר"י פרידמן בדברי רש"ס נמצאות גם בדברי ר"י קורקוס, ואין אפוא הקבלה משמעותית המכריחה אותנו לצדד ברש"ס כבעל התשובה.

4. נתייחס עתה להקבלה הרביעית שכתב ר"י פרידמן. לדעתנו הקבלה זו מטה את הכף לטובת ר"י קורקוס ולא לטובת רש"ס.

המשיב מביא את המעשה בסוגית סנהדרין (עמ' 16) עם הסיומת: "וסמכו ישראל עליהם", תוך שהוא ער שנוסח זה אינו קיים בכל הספרים, אבל לדעתו זה הנוסח המדוייק. ר"י פרידמן הביא כי גם רש"ס גרס בסוף המעשה את הסיומת המיוחדת: "וסמכו בהן עניים". מהקבלה זו הסיק כי ניתן לזהות את המשיב כרש"ס. ברם, מלבד שההקבלה עצמה אינה זהה בלשונה, הרי שרש"ס אינו ער ואינו מעיר שסיומת זו חסרה בספרים שלפנינו. ואילו המשיב שלפנינו מעיר על כך, וגם ר"י קורקוס בפירושו לרמב"ם מעיר על כך, ומדגיש כי הנוסח האמיתי הוא: וסמכו ישראל עליהם. ברור אפוא שאם שאלת הנוסח של סיומת זו היא אמצעי לזיהוי המשיב, אזי הכף נוטה בבירור לר"י קורקוס.

יתר על כן. כל המשוה את דברי ר"י קורקוס במלואם לדברי המשיב יראה שדברי ר"י קורקוס הם ממש מקבילים בכל העניין. לא רק שהוא מביא את הסוגיא ועומד על כך שיש חילופי נוסח, אלא שהוא דן בדברי כפתור ופרח ממש כדברי המשיב. ואילו רש"ס המביא את כפתור ופרח, לא דן בדבריו כל עיקר. נמצא שמכל עניין זה ודאי שמתחזקת העדיפות לזיהוי המשיב כר"י קורקוס.

5. המשיב סבור (עמ' 19) שפירות הגוי מותרים באכילה ועם זאת יש בהם קדושת שביעית. ולאחר מכן הוא כותב: "הא למה זה דומה לספיחי חרדל שהם מותרים לפי שלא נחשדו עליהם עוברי עבירה" (שביעית פ"ט מ"א). בהשוואה לספיחי חרדל התכוון ללמדנו שקיימת אפשרות של היתר אכילה בפירות גם במקום שיש בהם קדושת שביעית. על כך הוספתי וציינתי בהערה 74 שאמנם אין הלכה כר' יהודה, ומ"מ הביא המשיב את דבריו כדי להדגים את העיקרון של היתר אכילה במקום שיש קדושת שביעית. ועל דבריי שם אני מוסיף עכשיו כי לכן מיד לאחר מכן הביא המשיב דוגמה נוספת של ספיחים העולים בשדה בור, שגם שם קיים אותו עיקרון, ודוגמה זו היא גם להלכה.

לעניין זה נזקק ר"י פרידמן וטען, שמדברי רש"ס עולה כי לדעתו ההלכה לגבי ספיחי חרדל היא אכן כר' יהודה. ולאור זאת טען ר"י פרידמן, כי מכאן מוכח שהמשיב הוא רש"ס, ולכן הביא את הדוגמה מספיחי חרדל, שהרי היא תואמת את שיטתו שהלכה כר' יהודה. וממילא גם עולה שאין מקום ליישוב שהצעתי בהערה 74.

ברם, המעיין בדברי רש"ס, שציטט ר"י פרידמן, יווכח שלא נאמר בהם שהלכה כר' יהודה. כל מה שכתב כאן רש"ס הוא ביאורה של המשנה במסכת שביעית, ואין כאן עניין של פסיקת הלכה. בסוף דבריו רש"ס בא להסביר כיצד ר' יהודה תלמידו של ר"ע מתיר ספיחי חרדל, בניגוד לשיטת רבו, ר' עקיבא, שאמר שכל הספיחים אסורים מדאורייתא. ועל זה משיב רש"ס, כי רבים (היינו חכמים) חולקים על ר"ע בטעם איסור ספיחים (שלדעתם אינם אסורים מדאורייתא, אלא מטעם גזירה), ובענין זה סבר ר' יהודה כמותם, וממילא לפי זה הוא מתיר ספיחי חרדל כי לא נחשדו בהם עוברי עבירה. עולה מכאן כי רש"ס לא קבע שהלכה כר' יהודה בספיחי חרדל, וממילא עניין ספיחי חרדל אין בו כל סיוע לזיהוי המשיב כרש"ס, ודבריי בהערה 74 שרירים וקיימים.

סוף דבר

לאחר כל הדיון החוזר בשאלת זיהויו של המשיב, כאז כן עתה נראה לי נכון יותר לייחס את התשובה לר"י קורקוס[32], וכפי שרמזתי לכך כבר בתחילה, בצייני אותו כראשון בכותרת המאמר. בסבירות נמוכה ממנו, ניתן לייחס את התשובה לרדב"ז. לעת עתה, האפשרות שהעלה ר"י פרידמן לייחס תשובה זו לר"ש סיריליו נתמכת לעניות דעתי רק בביטוי המיוחד "הראוני מן השמים"[33], וסבירותה נמוכה מאוד. לא נותר לנו אלא לצפות כי ביום מן הימים יתגלו לנו פרטים נוספים כדי שנוכל לדעת בבירור מי המשיב, ויקויים בנו 'ואתה תשמע מן השמים'.