תרומות על הבאר
(1 דצמבר 2021) קישור מהיר: המעין ספריית משעול היכל הגבורה וההנצחה שיעורי הרב עמיטל

המעין -

חזרה למאמרי המעין

שלוש תגובות

שלוש תגובות

לכבוד מערכת "המעין".

להלן שלוש הערות על דברים שנכתבו בגיליונות האחרונים:

א.      בגיליון ניסן תשס''ח [מח, ג] עמ' 95 דן הרב מרדכי עמנואל בחששו של הגרי"מ אהרונסון זצ"ל "שלא יוכל לפסוק הלכות אחרי שגופו נטמא במהלך השואה במאכלות אסורות". אפשר שהדבר תלוי בשאלה האם קיים טמטום הלב באוכל מאכלות אסורות באונס. בנושא זה קיימת לכאורה מחלוקת בין הר"ן בדרשותיו (דרוש יא), הכותב שאם הכריעו הסנהדרין להתיר לו דבר איסור לא יוליד דבר זה רע כלל, וכמותו אומר המהר''ל (תפארת ישראל פרק ח) שקדלי דחזירי שהותרו ישראל בכניסתם לארץ לא גרמו לטמטום; לעומת זאת גדולי ליטא ה'משך חכמה' (דברים ו, יא) ו'העמק דבר' (שם פס' י) כתבו אחרת (למקורות נוספים עי' בספר 'הכשרות' לר"י פוקס עמ' תעז; אמנם הרב יצחק זילברשטיין בתורת היולדת עמ' רה כתב "יתכן שדבריהם [של ר' מאיר שמחה הכהן והנצי"ב] נאמרו רק כשאפשר בדרך היתר אף שהוא נעשה ע''י חילול שבת, אבל אם אין אפשרות לאכול אוכל המותר יתכן דאינו מטמטם, וצ"ע").

ב.      עוד דן הרב עמנואל שם בשאלה של חולה הצריך לעבור ניתוח מסוכן, היכול מחד להאריך את חייו ומאידך לגרום למוות מידי, ובלי הניתוח ימשיך לחיות כנראה מספר חודשים וימות; והוא מביא שמועה בשם הגרי"ש אלישיב שליט"א "שיש ללכת לפי רוב הסיכויים: אם לדעת רופאים בכירים רוב הסיכויים שהניתוח יצליח - יש לבצע את הניתוח"[1]. אך בקובץ מוריה (שנה כב גליון א-ב עמ' סח) נמסר בשם הגרי"ש אלישיב: "יש להעיר מלשון הר"ן שנטה מלשון רש''י שכתב ודאי קטיל, וכתב 'דאיכא למיחש דלמא גוי קטיל ליה'... וממילא לדינא אם הסיכוי להצלה הוא קטן ביותר אין לסכן עבור כך את חיי השעה שלו"; משמע שלא הולכים אחר הרוב, אלא גם ברוב סיכויים לאי-הצלחה מותר או צריך לסכן את חיי השעה, וזה שלא כשמועה שהביא הרב עמנואל בשמו[2]. ויש אולי לחלק שכדי לומר ש"צריך" נדרש רוב, וכדי להתיר לעשות את הניתוח המסוכן אם החולה רוצה - מספיק שסיכוייו הם מעבר ל"סיכוי קטן ביותר". וצ"ב.

ג.       בגיליון הקודם (תמוז תשס"ח [מח, ד] עמ' 95-96) מובאת שמועה שהביא הרב נבנצל בשם הגרי"ז מבריסק, שהוא השיב פעם למי שהתלונן לפניו על מנהג א"י שלא להניח תפילין בחוה"מ – שהוא יכול להשלים את ההנחה אחרי החג לפי מספר השעות שהיה מניח בחוה"מ. וכתב על כך הרב קטן: לענ"ד פשוט שהגרי"ז אמר את דבריו בבדיחותא, ואין לי ספק שכך גם התכוון הרב נבנצל שליט''א, שמי שכואב לו מנהג א"י שלא להניח תפילין בחוה"מ – יכול לרכך את כאבו בהנחתן לאחר החג... ולא עלה על דעתם... שיש באמת תשלומים לאחר החג'; וזאת לעומת הבנת הרב יעקב אפשטיין שהתייחס לדברים כאמירה הלכתית. אך דברי הגרי"ז מובאים גם בהערות 'ביצחק יקרא' של הר"א נבנצל למשנה ברורה ח"א דף קנב, והוא מדייק מהם שדעת הגרי"ז כדעת הגרשז"א שחיוב תפילין קיים בכל רגע ורגע, ולכן מי שהתפלל בלא תפילין מותר לו לאכול קודם שיניחן כי בכל רגע יש חיוב חדש להניח תפילין ואפילו למי שהניח כבר, ואם היה אסור לאכול לפני הנחת תפילין נמצא שאסור היה לאכול כל היום; ולא נראה כלל שראה את הדברים כדברי בדיחותא. כמו כן הביא שמועה זו בשם הגרי"ז בסגנון דומה גם הר"מ שטרנבוך שליט"א ב"מועדים וזמנים" סימן שמב, וברור שגם הוא ראה בכך הגדרה הלכתית המתקשרת לדיון באחרונים האם חיוב התפילין מדאורייתא הוא להניחם פעם ביום או כל היום, עיי"ש.

אוריאל בנר



[1] ועי' באחיעזר (ח"ב סי' טז אות ו) שכתב: "לכאורה נראה מע"ז כ"ז דוודאי מת מתרפאין... היכא דאפשר שיתרפא אף באופן רחוק כל שנתיאשו מרפואתו", והדברים מבוססים על דברי רש''י שם שרק אם ודאי ימות בלי לקבל טיפול מתרפאים מגוי 'דגוי ודאי קטיל ליה'.

[2] [דברי הגאון רבי יוסף שלו' אלישיב שליט"א ב'מוריה' אינם מהווים סתירה למה שהבאתי במאמר מפי השמועה בשמו, אלא אדרבא, מיוסדים על אותה הבנה: ההנחה הפשוטה של הגריש"א שליט"א היא שחולה שדרך הריפוי היחידה בשבילו היא ללכת לרופא נוכרי, וסיכויי ההצלחה של אותו טיפול הם גבוהים, אז ודאי שהחולה צריך לגשת לרופא הגוי ולהתרפא על ידו, שהרי כלל דאורייתא אומר שיש ללכת אחרי הרוב, וחכמים ודאי שלא הלכו  נגד כלל זה, ולא חששו במקרה זה דילמא קטיל ליה; אולם כאשר סיכויי ההצלחה של הטיפול של הרופא הנוכרי נמוכים ובעייתיים יש מקום לשיקול נוסף: "דילמא קטיל ליה", וסיכון זה מוריד את סיכויי ההצלה והופך אותה למה שמגדיר הגרי"ש: "הסיכוי להצלה נמוך ביותר". במקרה זה חיי השעה של החולה חשובים יותר, ויש להימנע מן הטיפול. אבל, אם לדוגמא סיכויי ההצלחה של הטיפול היו רק 30 אחוז, ואין סיכון שהרופא יפגע בחולה, צריך לקבל את הטיפול, שהרי אם הטיפול לא יועיל כנראה שגם לא יזיק. במקרה המדובר, שההליכה לטיפול אצל הרופא הגוי כרוכה בסיכון "דילמא קטיל ליה", והסיכוי להצלחת הטיפול עצמו -  לו למשל היה נעשה ע"י יהודי - הוא רק 40 - 30 אחוז, עדיפים חיי שעה, ואין לבצע את הטיפול. מרדכי עמנואל.]

מרדכי עמנואל