המעין -

חזרה למאמרי המעין

האם תיתכן התייחסות מכובדת ל'מתקני' נוסח התפילה?

האם תיתכן התייחסות מכובדת ל'מתקני' נוסח התפילה?

במאמרן על נוסח ברכת האילנות (המעין ניסן תשס"ז [מז, ג] עמ' 64) הזכיר הרב יואל קטן שני רשעי ישראל. אמנם כוונתו היתה לחלוק על דבריהם, אבל עם כל זה כינה אותם בתארי כבוד - הוא עיטר את זלמן הענא בתואר "ר'"[1] ואת יצחק סטנוב בתואר "החכם". לדעתי לא ייעשה כן, כי מדובר בשני אנשים שגרמו נזק חמור לנוסח התפילה של יהודים רבים, ובכך לחציצה בינם לבין אביהם שבשמים. חלילה להניח ענין זה בלי להעיר עליו, כדי שלא יתייחסו אל אנשים אלו כאל בעלי סמכא, ואולי אפילו יסמכו עליהם להלכה ח"ו[2].

ברכת האילנות היא המקום המתאים ביותר שמצאתי להראות את גישתו הפסולה של זלמן הענא, מפני שבעניינה חלק מדעתו על גמרא מפורשת[3]; הוא שינה את נוסחה ל'שלא חסר בעולמו דבר', למרות שנוסח הברכה מפורש בברכות מג, ב 'שלא חסר בעולמו כלום'. אין שום מקור הגורס 'דבר' במקום 'כלום', לא בראשונים על אתר, לא בדקדוקי סופרים, ולא ברשימה הארוכה של שינויי הנוסח ע"פ כת"י שבמכון התלמוד הישראלי השלם שע"י 'יד הרב הרצוג'. נוסח הגמרא הועתק בילקוט שמעוני מלכים א רמז קפא, ברי"ף ברכות לא, ב, ברמב"ם הל' ברכות פ"י הי"ג, במחזור ויטרי עמ' 720, בראבי"ה סי' קכ, באו"ז הל' סעודה סי' קעט, בסדר התפילות לר' יהודה ב"ר יקר ח"ב עמ' נז, בתשב"ץ קטן סי' שכב, בספר הפרנס סי' שצו, ברא"ש ברכות פ"ו סי' לח, באורחות חיים הל' ברכות סי' נא, באבודרהם עמ' שדמ ובטושו"ע סי' רכו סעיף א. והנה קם זלמן הענא בסידור בית תפלה (הגהות סי' קכה, נדמ"ח בספר לוח ארש מהד' הרב דויד יצחקי עמ' שיא) וחלק על כולם, וקבע שצ"ל 'שלא חסר בעולמו דבר'[4] מכח כללים חדשים שהוא בדה מלבו. בכך הוא נכנס לתוך הקבוצה שהגדירה הרמב"ם בהל' תשובה פ"ג ה"ח 'הכופר בפירוש התורה והמכחיש מגידיה - הרי זה כופר בתורה'. ואם יאמר האומר שאין כאן אלא פליטת קולמוס, וא"א לדון את האיש על טעות אחת או אף על חטא אחד, הרי אפשר בקלות לראות בספרו ולהיווכח שהוא התכווין לחדש נוסחאות חדשות בתפילה מתוך הבנתו, ואין שום רמז כאילו הוא רצה רק לשחזר מסורה עתיקה מתוך דקדוקו[5].

יתר על כן, הר"ד יצחקי כבר הוכיח שההסכמות הנלהבות על בית תפילתו מקורם זהה להגהותיו – את אלו ואלו בדה מלבו. זלמן הענא הציג בספר שלוש הסכמות של גדולי ישראל שבינתיים הלכו לעולמם וטען שהן היו תחת ידיו במשך עשר שנים, ועוד שלוש הסכמות חדשות. הר"ד יצחקי הוכיח שם בראיות ברורות (ביניהם העדות המפורשת של מה"ר יעקב עמדין) שהראשונות מזוייפות, והשניות חסרות ערך מפני שסמכו על הראשונות. זלמן הענא הוצרך לזיוף זה אחרי שבית הדין של ברלין כמעט נידה אותו בעקבות ביטויים של בזיון שכתב נגד גדולי ישראל בספרו הראשון 'בנין שלמה'.

גדולי ישראל הנזכרים חלקו בתוקף על השינויים שחידש זלמן הענא. מה"ר יעקב עמדין חיבר את ספרו לוח ארש נגד הגהותיו, ומה"ר מרדכי דיסלדארף כתב קונטרס השגות עליו שעליו הסכים הנודע ביהודה וכתב שאין לסמוך על הכללים שהמציא זלמן הענא[6]. גם הרב וואלף היידנהיים (בסוף הקדמתו למחזור) כתב שאין לסמוך על נוסחאותיו. אולם למרות התנגדות גדולי ישראל המדפיסים הכניסו הרבה מנוסחאותיו לתוך הסידור; יתר על כן, הם קיבלו מזלמן הענא את העיקרון שיש מקום לשנות בנוסח הסידור.

נראה שהסיבה שסמכו עליו המדפיסים היא, שהם שלא הבינו שהגדולים חלקו מכל וכל על הזכות להגיה בנוסח התפילה מסברא או על פי כללים דקדוקיים (נכונים וק"ו מוטעים) וכד'. המדפיסים הבינו שהגדולים שחלקו על זלמן הענא חלקו באופן נקודתי על טענותיו והגהותיו, והכעס ודברי הביזוי שבהם נאמרו דבריהם לא באו אלא כדי שלא יסמכו עליו בהגהותיו אלו. אך האמת היא שהם חלקו באופן עקרוני על הזכות שנטל לעצמו להגיה בסידור[7]. ואכן בדורות שאחריהם נוצר הרושם שמותר להגיה בסידור כדרכו של זלמן הענא, רק שצריך להביא ראיות יותר חזקות ממה שהוא נהג להביא. אין ספק שרוו"ה ור' זליגמאן בער הבינו כן, שהרי הם עצמם ג"כ הגיהו בנוסח הסידור. וז"ל רוו"ה בהקדמה למחזור: 'וזאת לדעת, כי בסדר התפלה הלכתי בשיטת החכם בעל ויעתר יצחק, והדפסתי רוב הנוסחאות ע"פ דעתו והכרעתו, כי רובם הם נוסחאות קדמוניות, והמה נכונים ומאושרים, לפי יסודי הלשון הברורים. חוץ מבמקומות מעטים שנגרר בהם אחר רז"ה לשנות הנהוג בלא ראיה ברורה'.

"החכם" יצחק סטנוב מוכר יותר מזלמן הענא, בין השאר מפני שלפני כמה עשרות שנים התפרסם שהוא זה ששינה מהמסורת הקדומה וחידש לומר משיב הרוח ומוריד הגָשם בקמץ (שינוי שאינו אלא אחד מהרבה שהכניס לסידורים). אבל לא כולם יודעים שהוא, בניגוד אולי לזלמן הענא, היה משכיל וכופר, מהגרועים שבחבורת תלמידיו של מנדלסון בברלין[8]. השמועה אומרת שהוא כינה את עצמו 'חצי מין וחצי מאמין', ובצדק. הרבה הגהות מתוך ספרו 'ויעתר יצחק' נכנסו לסידורים, למרות המגמה הגלויה שלו לשנות את התפילות מלשון חז"ל לעברית של התנ"ך, מפני שזילזל בסמכותם של חז"ל ורצה להוציא את דבריהם מתפילותינו, כמו שרצה גם להוציא את התלמוד מסדר הלימוד שלנו.

אסיים בדברי הרוקח (פירושי סידור התפילה לרוקח עמ' רסח): 'נאמר כי את כל מעשה האלהים יביא במשפט (קהלת יב, יד), כי אין להוסיף תיבה אחת [ואין לגרוע תיבה אחת] מכל שתיקנו לנו בברכות חסידים ונביאים ראשונים, כי לא יסדו תיבה אחת בחינם. והמשנה עתיד ליתן את הדין'.

שנזכה להתפלל בלי חציצה, לא בנוסח ולא בכוונה, ושיתקבלו תפילותינו לפני אבינו שבשמים.

טובי' כצמאן

* * *

אמת שאין רז"ה ראוי לתואר "ר'" - אבל מה נעשה שאפילו הריעב"ץ ורבי מרדכי דיסלדארף שיצאו נגדו בחריפות על שינוייו וזיופיו כינוהו כך[9]. וידועה צוואתו המחורזת של החתם סופר ובה המשפט "בספרי רמ"ד אל תשלחו יד", שאפילו לשמו של מנדלסון הוסיף "ר'", כפי שהיה מקובל לכנותו[10]. נראה שדעתם של גדולים אלו היתה שיש מינימום של התייחסות מכובדת לזולת מפני דרכי שלום, ושאין לרדת לרמה של זריקת בוץ וכד', כי אחרת הכל נראה כריב אישי שיימנע התייחסות רצינית של חלק מהקוראים לדעות האמיתיות המובעות בוויכוח; ואולי גם על זה נאמר 'כל המוסיף גורע'. אולם אודה שגם אני לא הייתי מכנה את סטנוב 'חכם', אע"פ שרוו"ה מכנהו כן.

קשה לנו לדון את תלמידי החכמים של דור ההשכלה, שלפעמים לא ראו פסול בדברים שבעינינו הם מופרכים מעיקרא. כך למשל רוו"ה ורי"ז בער (בעל סידור 'עבודת ישראל') לא ראו פסול בשינוי "שלא עשני נכרי" על פי לשון המקרא, אע"פ שידעו היטב שנוסח חז"ל היה "שלא עשני גוי"[11]. לנו לא מובן כלל איך יתכן לקבל את נוסחאות הברכות והתפילות שתקנו לנו חז"ל, ומאידך גיסא לנסות להתחכם וללמדם כביכול פרק בהלכות לשון הקודש! אך המציאות היא שהם לא ראו בזה פסול, ואף לא התביישו לפרסם דעותיהם בדפוס, וגם בני דורם לא דנו את ספריהם לשריפה. כזה היה דור ההשכלה, וממילא באווירה כללית כזו קשה לנו לדון אותם, כעין מעשה דמנשה בסנהדרין פרק חלק (סנהדרין קב, ב): "נפתח בחברין" וכו'. והנה לא הם עצמם ולא בני דורם ראו אותם [=את הרוו"ה ור' זליגמן בער] כאפיקורסים המרימים יד נגד חז"ל.

                                                                                                                                    דויד יצחקי