צבי כספי

הרבנית חנה כהנא ע"ה

הוותיקים בין רבני ישיבת שעלבים ומנהליה זוכרים בערגה את הבית הצנוע בקיבוץ חפץ חיים, אליו היינו באים כדי להתייעץ עם הרב קלמן כהנא זצ"ל בענייני הישיבה ובענייני תנועת פא"י. ברקע היתה תמיד הרבנית חנה ע"ה, עם כיבוד צנוע מעשה ידיה וסבר פנים יפות. הבית היה מלא בתורה וחסד ופעילות ציבורית עניפה. בקיבוץ דיברו כולם על החום והפשטות של הרבנית חנה, בתו של הגאון הרב ברוך קונשטט זצ"ל ראש ישיבת 'קול תורה' בירושלים, ועל הרֵעות בינה לבין חברותיה בקיבוץ, בו עמלה בצניעות וענווה כמו כולן ומעולם לא דרשה לעצמה דבר.

כשמשפחת כהנא עברה לירושלים הפך הבית מוקד של פעילות לא רק לאנשי תנועת פא"י וישיבת שעלבים – אלא גם לרבים אחרים. פגשת בו רבנים ירושלמיים מהעדה החרדית – וחברי כנסת רחוקים מתורה, פקידים בכירים ו'עמך', אנשי התיישבות ואנשי תורה. תמיד ידעה חנה לסייע בעצה או במילה טובה, כשהיא מקפידה להיות 'מאחורי הקלעים', ולהשאיר את הבמה כולה לבעלה הגדול, הרב קלמן זצ"ל.

הכבוד ההדדי בין חנה לרב קלמן היה מושלם. היה מאלף לראות מנהיג ציבורי חשוב ועסוק שכֹּה מוקיר ומכבד את אשתו וילדיו, והם משיבים לו בכבוד ואהבה. לפני כמעט ארבעים שנה שימשתי כמנהל המשרד של תנועת 'פא"י' בארה"ב. הרב כהנא הגיע לביקור בן כמה ימים, וכרגיל ימיו היו מלאים בהרצאות ופגישות. לקראת סוף ביקורו הוזמן לעוד הרצאה חשובה, אך זה היה מחייב אותו להישאר יום נוסף בארה"ב; הוא אמר: 'קודם אבקש רשות מחנה להישאר בחו"ל עוד יום אחד'. הרשות ניתנה, וההרצאה החשובה התקיימה.

הרבנית חנה כהנא ע"ה זכתה לאריכות ימים, ונפטרה לאחרונה בגיל צ"ג כשהיא מותירה אחריה משפחה מפוארת, בה גם בני נינים. ישיבת שעלבים ומערכת 'המעין' שולחים את תנחומיהם לכל משפחת כהנא העניפה, שלא תוסיף לדאבה עוד.