[1] וכך כותב עליו ר' חיים מיכל באור החיים אות ד ערך 782: הר"ר דוד ב"ר שלמה ב"ר יהושע המכונה זעליקמן אווזא, הנקרא ר' דוד גאנז (Gans)... והיה שארו של הרב מו"ה נתן שפירא [בעל מגלה עמוקות] אשר היה בן דודו... וחיבר: א' ספר צמח דוד בזכרון הדורות עד זמנו בקיצור גדול, חילקו לשני חלקים: ח"א כולל מאדה"ר והאבות והנביאים... עד זמנו בשנת שנ"ב, וח"ב בזכרונות המלכים מיום מלוך מלך והקסרים, והחדשות אשר נתהוו בימיהם, ג"כ עד זמנו. ונדפס בפראג בשנת שנ"ב, ונדפס עוד ונתוספו בו הדברים עד שנת תנ"ב כמעשהו בפפד"מ בשנת תנ"ב. ב' ספר נחמד ונעים, בחכמת התכונה וקדוש החדש וכו'... והובא לדפוס ביעסניץ בשנת תק"ג ע"י הרב מו"ה יואל ב"ר יקותיאל אויסטערליץ. והמבל"ד בפראג ספר צמח דוד הזכיר עוד מספרי המחבר: ג' ספר מגן דוד בחכמת התכונה, ונמצא פה באוצר הספרים כ"י על מ"ח דפים, וכתוב בו חלק מהתכונה, של הר"ר דוד איש תבונה, ממשפחת אווזא מכונה, עם ציורים, נעתק בשנת שנ"ח, והוא חלק מהספר נחמד ונעים הנ"ל... ונדפס ספר מגן דוד בפראג בשנת שע"ב. ד' ספר מגדל דוד בחכמת המספר והנדסה, ובלי ספק כי הוא ספר הפרוזדור הנזכר מאיתו בספר נחמד ונעים בסי' ר"ע, אשר חיבר בחכמת המספר והתשבורת והנדסה באריכות, וכתב שם שנאבד מאתו. עוד הזכיר בהקדמת ספר נחמד ונעים ושם בסי' צ"ח וסי' קס"ד שחיבר: ה' ספר מאור הקטן, נראה שם שהוא בהילוך הלבנה והכוכבים וממשלתם בכל שעה ושעה, ובמולדות ותקופות וחכמת העיבור, וחילקו לשערים, ולא נדפס. אכן שני החיבורים כנראה שאבדו, וחבל על דאבדין. ע"כ לשון ר"ח מיכל. מאז נכתבו עבודות רבות על יצירותיו של רד"ג, על האווירה הרוחנית שבה הוא כתב את ספריו ועל קשריו עם העולם הנוכרי הסובב. החשובה שבהם הינה היצירה הגדולה של פרופ' אנדרי נהר ז"ל בחיבורו "דוד גנז וזמנו" (ירושלים, תשמ"ב), שבו נמצא תיאור של ההקדמה ל"נחמד ונעים" וקריאה להכנת מהדורה מדעית של חיבור חשוב זה. (ספרו של פרופ' נהר הוא תרגום של ספרו בצרפתית "דוד גנז, תלמידו של המהר"ל ועוזרם של טיכו בראה ויוהן קפלר", פריס תשל"ד).

[2] מאמרו זה, בשינויים מסויימים, שימש מאוחר יותר בסיס למבוא למהדורה המחודשת של "צמח דוד" (בליווי מבואות ומפתחות נרחבים) בעריכתו של רמ"ב (ירושלים, תשמ"ג).

[3] עי' להלן הע' 58.

[4] וכך כותב רד"ג בצמח דוד לשנת ה' ר"ס: '...ר' לעמלן היה מבשר על ביאת המשיח בשנת ר"ס ובכל תפוצות ישראל האמינו לדבריו... ואני שמעתי מפי מורי הזקן מוהר"ר אליעזר טריוש רב דק"ק ורנקבורט שאמר כי לא דבר ריק היה, ושנתן אות ומופת, ואמר אולי חטאתינו גרמו ועכבוהו'. ושם לשנת שכ"ג מציין שר' אליעזר טריוש המקובל הגדול נפטר שם בשיבה טובה בשנת שע"ג בן ע"ב שנה. ועי' שו"ת הרמ"א סי' נח ושם בהערה.

[5] להלן הע' 58.

[6] כך כותב רד"ג בחלקה השני של ההקדמה: "...גם בזמנינו זה הפליג בזה מורי הרב הגדול ליווא שי' בספרו באר הגולה (בבאור) [בבאר] השישי, על דברים רבים הנמצאים בדברי רז"ל אשר בתחילת השקפה נראין נפלאים ותמוהים ורחוקים מן האמת ומן השכל, הוא (כתוב) [כתב] עליהן פירוש ויישוב נאה". הוא מזכירו גם בסוף ספר צמח דוד, בשנת שנ"ב.

[7] יעסניץ ימי הפורים תק"ג, היינו בדיוק לפני 265 שנה. הספר צולם בסוף כרך ג' של הקובץ 'פועל ה'', לקט של ספרי תכונה (הוצאה שניה, בני-ברק תשנ"ח).

[8] עותק יחיד נשמר בספריית בודליאנה שבאוקספורד.

[9] העובדה שמדובר בתלמידם של שנים מגדולי רבותינו, הבקי בתולדות עם ישראל בפרט ובתולדות אומות העולם בכלל וגם בחכמת התכונה והקדמותיה המתמטיות, ומאידך גם בעל קשרים עם שנים מגדולי חכמי האומות (בראה וקפלר), גרמה לכתיבת סידרה ארוכה של מאמרים וחיבורים אודותיו ואודות חיבוריו. ביבליוגרפיה רחבה מאוד ניתן למצוא בספרו הנ"ל של נהר (לעיל הע' 1) בעמ' 319–331, וכמובן שמאז נוספו עוד.

[10] עי' דרך פקודיך (מונקאטש תרצ"ז), מצות עשה ד' לקדש חדשים ולחשב חדשים ולעבר השנים, חלק המעשה עמ' 77 סי' יב.

[11] לר' רפאל הלוי מהנובר (אמ"ד תקט"ז). בשנים האחרונות זכה ספר זה למהדורות חדשות. ר' רפאל הלוי היה תלמידו האהוב של המתמטיקאי המפורסם בן עירו לייבניץ (Leibnitz). ר' רפאל גם הו"ל חיבור בשפה הגרמנית – אסופת לוחות חשבוניים שמטרתם לעזור בפישוט החשבונות של המרת מטבעות עבור חלפני כספים, וזאת תוך שימוש בלוגריתמים, במטרה להקל על חישובי כפל וחילוק ארוכים הנדרשים במעבר בין שערי מטבעות שונים.

[12] להמלצה זו מפנה ר' צבי שפוץ בספרו 'מלאכת שמים' על ענייני התכונה וחשבון, תקופות ומזלות (ברוקלין ניו-יורק תשמ"ח, עמ' ח-יב), והוא מציינו כראשון מששת ספרי הקודש העתיקים אשר ספרו בנוי עליהם. ספר 'מלאכת שמים' זה הינו ליקוט ואסופה של קטעים (בליווי צילומים מקוריים) של יסודות כל ענפי חכמת התכונה, כפי שזו משתקפת בספרי רבותינו ע"ה. בספר מובאות רבות מתוך 'נחמד ונעים'.

[13] בסוף הספר צורף תרגום לטיני מעובד של הקדמה זו, פרי עטו של הפרופ' כ' הבנשטרייט Hebenstreit (ת"פ–תקנ"א), שהתמחה ברפואה ובביולוגיה ולימד בלייפציג וגם בסט. פטרבורג שברוסיה (לדאבוננו תרגום זה של ההקדמה איננו נמצא במהדורת "פועל ה'"). תרגום זה עזר לי בפיענוח כמה מבין השמות המוזכרים בהקדמה זו.

[14] רד"ג מזכיר שתי חכמות: האחת חכמת האיצטגנינות (האסטרולוגיה, שמטרתה ללמוד מתנועתם ומצבם של גרמי השמים על הנעשה בעולם בכלל ובחיי האדם בפרט), והשניה חכמת התכונה (האסטרונומיה) העוסקת בעיקר בחקר חוקיות תנועות גרמי השמים, ובמבנה החלל בכלל. מן הראוי להצביע בענין זה על אגרתו של ר' אברהם בעל חייא הנשיא אל ר' יהודה ב"ר ברזילי (בעל ספר העיתים ועוד), שבה ראב"ח מברר באריכות את ההיבט ההלכתי של העיסוק וההסתמכות על חכמת האיצטגנינות. איגרת ארוכה זו נדפסה בשלמותה לראשונה רק לפני קרוב למאה שנה בספר היובל לא' שוורץ (וינה תשע"ו, עמ' 23-36), והיא נכתבה בעקבות חילוקי דעות בענין דחיית המועד לעריכת חופה לשעה שעליה שוב שולטת הלבנה (עי' ב"י יו"ד סי' קעט ורמ"א אה"ע סי' סד סע' ג, ובשו"ת בנין ציון סי' קמא ועוד). עורך האיגרת מפנה לשו"ת הרשב"א המיוחסות לרמב"ן סי' רפג, העוסקת בענין המנחשים והמכשפים והחוזים בכוכבים, שממנה נראה שאיגרת זו של ראב"ח הנשיא אולי היתה לעיני הרמב"ן.

[15] מתוך דבריו של רד"ג משתקפת המסורת המקובלת אודות בקיאותם של חז"ל בחכמות, ושמקור חכמת התכונה עוד מימי אברהם אבינו ואף מוקדם יותר, דברים המוזכרים ברבים ממקורותינו. מן הראוי לציין כאן את מאמרו המקיף של ר' יעקב ישראל סטל "מקור חכמת אומות העולם מעם ישראל", אשר הופיע בחמישה המשכים ב"אור ישראל" (מונסי ארה"ב) מגליון טבת תשס"ב (עמ' רה והלאה). ר"י סטל אסף מקורות רבים מדברי רבותינו העוסקים בנושא; אמנם יש לעיין בכמה וכמה מדבריו, אולם אכ"מ להאריך.

[16] בע"ה נתייחס לחלקה השני של ההקדמה במועד אחר. כמה משפטים מתוך 'התנצלות דברי הרב המביא לדפוס': ...'ומאז הרעיש ה' ארצות מיושבות, ומדינות בגייסות משובשות, מלכים מדיינים אלו עם אלו, עשינו כלי גולה, גרש כלה יכלה, ממקום מותבי, לארץ מולדתי, לתור לי מקום תחנותי. ולעיר ברעסל באתי אני וביתי... ומילי ממסרקי, דברים ככתבן דאתי לידי משמע, משמעות דורשין, הספר נחמד ונעים שחיבר החוקר הגדול על חכמות התכונה, עם כל ציורים השייכין לחכמה זו, ובירור כל דברי חכמים, הן מחכמי ישראל והן מדברי חכמי אומות העולם, שחידשו בדברים הללו, הכל מבואר היטב הדק ובלשון צח זהיר... זה ימים ושנים מאה ושלושים, היו דבריו כמוסים לא שזפתו עין... לא הרימותי ידי לשנות איזה דבר וחצי, אך דברי המחבר המתחיל "אמר הכותב" - דבר זה מצאתי כתוב בסוף הספר, וז"ל 'בחתימת ספרי זה' כו', וראיתי שזהו ראוי להקדים, ששם בירר כשמלה מאין נודע מקור החכמה, הלא לנו בני ישראל הוא, בראיות מופתיות, גם דוחה בשתי ידים בדברים רצויים זהורים זכים וברים לאותן כתות שמיאנו ומאסו בלימוד התכונה, והוא מות' דבריהן והכה על קדקדם ראיות מקרא ומסברא. גלל כן עשיתי דבר זה הקדמה לספרו הנחמד זה, שיהא מבוא השער ופתח לעייל בטרקלין, וכל הקורא דבריו ימצא מרגוע לכעסו. וב"ה אשר עזרני עד כה, להוציא לאור תעלומה ככתיבה, מיגון לשמחה, יומי דפורים תק"ג לפ"ק'. ר' מתתיהו שטרשון (בנו של רבנו הרש"ש) כבר העיר שהקדמה זו במקורה נועדה לסיום הספר (עי' מבחר כתבים מאת ר' מתתיהו שטרשון, ירושלים תשכ"ט, עמ' רלד–רמב, ושם בסעיף טו בעמ' רמא), אולם כנראה נעלם ממנו לפי שעה שהמלבה"ד בעצמו מציין זאת בהקדמתו.

[17] ויישר כוחם לאורייתא של עובדי פרוייקט השו"ת ומאגר התקליטור התורני שרבות נעזרתי בהם.

א מפת העולם, בגרמנית: Land-Karte.

ב עפ"י איוב כח, ז: נתיב לא ידעו עיט ולא שזפתו עין איה.

ג תק"ג (א [מ'שאו'] + וראו מי ברא אלה), ע"פ ישעיהו מ, כו, ועיי"ש ברד"ק: ...ואמר הנביא שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה, רוצה לומר שיתבוננו בחכמה זאת וממנה ידעו כבוד הבורא. וכן אמרו רז"ל (שבת עה, א) כל היודע לחשב בתקופות ומזלות ואינו מחשב עליו הכתוב אומר ואת פעל ה' לא יביטו ומעשה ידיו לא ראו (ישעיה ה, יב).

[18] רד"ג.

[19] וכך כותב רד"ג בצמח דוד בתחילת ח"ב, ב"א שנת תתק"ו, וז"ל: ...וכתב התוכן הגדול המופלג על כל אנשי דורו פיטר אפיא"נו, רבו של מהר"ר ישראל תפוס זצ"ל (הכוונה ל-Peter Apian, תוכן מפורסם שחי בבוואריה בעיר Ingoldstadt כשישים שנה לפני רד"ג. התפרסם בעיקר בשל חיבורו Cosmographicus, חיבור על אסטרונומיה וניווט. לע"ע לא זכיתי למצוא מי הוא ר"י תפוס, וגם רמ"ב במהדורתו עמ' 170 הע' 34 מציין שלא מצא במי מדובר), שאברהם אבינו היה הראשון הנודע בחכמת המספר ואצטגנינות כנמצא בדברי רז"ל, וי"א שנח קדמו וכו'. וכבר מובא כך בשלשלת הקבלה (מהד' צילום ירושלים תשכ"ב, עמ' רכב) בשם הסופר Eusebius מקיסריה: אומר איזיבואו שער ט' פ"ד, שאברהם היה ראשון לחכמת האיצטגנות, והוא לימד אותה למצרים בקתדרה גלויה ולימד גם כן חכמת ארטמיטיקה שהוא חכמת המספר, וכן ראיתי במדרש (כן הביא כבר ר' אברהם זכות בספר יוחסין, ראה להלן הע' 77). השווה גם פירוש ספר היצירה לר"י הברצלוני הנשיא בעל ספר העתים (מהד' ר' שז"ח האלברשטאם, ברלין תרנ"ה) עמ' 159: ...וחכמים הקדמונים שהיו יודעים חכמת אלהים ורוח אלהים בקרבם, שמו לבם לחקור ולבחון בדמויות חשבונות עד שעמדו עליהם, כי אז לא היה להם תורה לעסוק בה, היו עוסקים בחכמת העולם ובהנדסה ובמזלות וכוכבים מדור לדור. עד אברהם, כשנגלה הקב"ה על אברהם אבינו בין הבתרים והראה לו כל מה שעתיד להיות... עמד אברהם בתפילה לפני הקב"ה ואמר לפניו, רבונו של עולם, כשיחרב בית המקדש במה אתה מכפר, אמר לו יעסוקו בתורה שהיא חיי עולם, שנאמר (דברים ל, כ) כי הוא חייך ואורך ימיך, חייך לעולם הזה ואורך ימיך לעולם הבא... וכך גם מובא בעבודת הקודש לר"מ ן' גבאי ח"ג פרק כא (מהד' ירושלים תשנ"ב, ח"ב עמ' רצה).

[20] ר"ל בקי בחכמת האסטרולוגיה – חכמת הקשר שבין גרמי שמים לבין חיי אדם בפרט. בענין מהותה של חכמת האצטגנינות עי' בהרחבה באנציקלופדיה התלמודית כרך ב עמ' קנ טור 2 ואילך ערך אצטגנינות: ראיית העתידות לפי הליכות המזלות והכוכבים. ועי' באוצר הגאונים שבת סי' תעז פיסקא שניה, מתשובת הגאונים הרכבי עמ' 206-207 סי' ש"ץ: הכין חזינא, דבעלי אצטגנינות החוזים בכוכבים הוו תרין גוני. אית מינהון מאן דתאלי כל מילי במזל... ואית מנהון גנסא אחרינא דאמרין אדם עושה בחכמתו דברים שלא המזל גרמן ויכול בדעתו לכוף מאי דגרם מזל. והוו נמי תרין גווני מינהון, מאן דתאלי לה למילתא בנפשו שלאדם... ומנהון מאן דתאלי לה למילתא ברבונו שלעולם ברוך הוא, ואמ' דברא ביה באדם יכולת לכוף מה שגרם לו מזלו וכו'.

[21] עי' שבת קנו, א: ...דאמר רב יהודה אמר רב: מניין שאין מזל לישראל - שנאמר [בראשית טו, ה] ויוצא אתו החוצה. אמר אברהם לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם, בן ביתי יורש אתי [שם פס' ב]. אמר לו: לאו, כי אם אשר יצא ממעיך [שם פס' ג]. אמר לפניו: רבונו של עולם, נסתכלתי באיצטגנינות שלי ואיני ראוי להוליד בן. אמר ליה: צא מאיצטגנינות שלך, שאין מזל לישראל. וברש"י שם, איצטגנינות – חכמת המזלות. ועי' בת"י שמות ח, ג. וכן בנדרים לב, א ובר"ן שם. ובתו"ש בראשית טו, ה סי' מח מביא מאגדת בראשית פל"ז [עמ' 73]: ...אלא מתחילה היה אברהם אסתרולוגין, והיה רואה במזלות שאינו מוליד, לא הוא ולא שרה, אף כל האסתרולוגין היו רואין כך. התחיל אומר להקב"ה... רבש"ע, איפשר לי שאני מוליד, שאף הכל אומרים כך, ולא האמנתי עד שראיתי אף אני במזל. אמר לו הקב"ה אל תסתכל עוד בדברים הללו וכו'.

[22] עי' ב"ב טז, ב.

[23] ועי' בת"י בראשית מו, יג: ובנוי דיששכר חכימין ומרי חושבנא וגו'.

[24] עי' ב"ר פ' עב סי' ה: ...ומבני יששכר יודעי בינה לעיתים וגו', מהו לעיתים, ר' תנחומא אמר לקילסין. ועיי"ש ביפ"ת: והכי קמ"ל שהיה [יששכר] בן תורה... [עי' במ"ר פי"ג סי' טו-טז]. ד"א לעיבורים. ועי' בתרגום רב יוסף לדה"י שם: ומן בני יששכר ידעי סכלתנו לעדניא חכימין למקבע רישי שנין ורישי ירחין ולעברא ירחיא ושניא, סופיסטין במולדא דסיהרא לקבע מועדיא בעדנהון, בקיאין בתקופתא דשמשא, איצרולוגין מזליא וכוכביא למידע מה כשרין למעבד בית ישראל וכו'. ועי' בספר יוחסין סוף ערך ר' יוחנן בן גודגדה שמביא מברייתא דשמואל כי יששכר עלה לשמים והביא תתר"ף חלקים [גי' עתי"ם לבינה].

[25] עי' רד"ק שם: ומבני יששכר יודעי בינה לעתים לדעת מה יעשה ישראל - רבותינו פירשו שיודעים לעבר שנים ולקבוע חדשים, וזהו שאמר לדעת מה יעשה ישראל, וזהו יודעי בינה לעתים כלומר לזמני העולם, שהיו יודעים לחשב בתקופות המזלות. והשווה במ"ר פ"ב סי' ז: סימנין היו לכל נשיא ונשיא מפה וצבע על כל מפה... יששכר ספיר ומפה שלו צבוע שחור דומה לכחול, ומצוייר עליו שמש וירח על שם (דהי"א יב, לב) ומבני יששכר יודעי בינה לעתים (וכן במ"ר פי"ג סי' טו-טז, ושהש"ר פ"ו א, ד ד"ה יפה את).

[26] וז"ל רבנו בחיי בפרשת בא פי"ב, ב: וענין החודש הזה לכם ראש חדשים, אין כוונת הכתוב להזהיר אותנו לעבר שנים ולקבוע חדשים על פי ראיית הלבנה, כי בקביעות החדשים אין עיקר בתורה לחוש לראיית הלבנה, אם תראה מוטב, ואם לא תראה ביום הקביעות אלא קודם לכן או אחרי כן ליום או יומיים אין אנו חוששים, כי לא נצטווינו בתורה לקבוע החדשים על פי ראיית הלבנה כי אם על פי החשבון. וכתב רבינו חננאל ז"ל, קביעות החדשים אינו אלא על פי החשבון לא על פי ראית הלבנה, והראיה שכל ארבעים שנה שהיו ישראל במדבר היה הענן מכסה אותם ביום ועמוד האש לילה ולא ראו בכולם שמש ביום ולא ירח בלילה, והוא שאמר הכתוב (נחמיה ט', יט) ואתה ברחמיך הרבים לא עזבתם במדבר את עמוד הענן לא סר מעליהם ביומם להנחותם בהדרך ואת עמוד האש בלילה להאיר להם ומהיכן היו קובעים חדשים על פי ראיית הלבנה, אלא בודאי עיקר המצוה בכתוב על פי החשבון וכו', עכ"ל רבנו בחיי. ועיי"ש בהערותיו של ר' ח"ד שעוול, המפנה גם לתו"ש חי"ג [כרך מיוחד העוסק בענייני סוד העיבור] פ"ג עמ' מו-מט בד"ה רבנו חננאל בשיטת רבנו סעדיה גאון. דברי רבנו חננאל מובאים ומבוארים בפי' ר"ח עה"ת [ירושלים, תשל"ב] בהערותיו של הרב ח"ד שעוועל בעמ' כב, ושם מעתיק מדברי רבנו האברבנאל שעיקרם מובאים בהערה הבאה.

[27] וז"ל רבנו האברבנאל שם בסיום ובסיכום דבריו בפסוק ב, לאחר שדן בהרחבה בדברי רבנו חננאל דלעיל: ...הנה התבאר שתכלית המצוה הזאת הוא שיהיה חודש ניסן ראש והתחלה לחודשי השנה לזיכרון הגאולה ושלא ציוה הקדוש ברוך הוא שיקדשו את החודש על פי הראייה אלא באופן היותר אמיתי ומדוייק שאיפשר. ושורשי חכמת העיבור נתנו למשה רבינו בפי' המקובל על פה וכו'.

[28] עי' מל"א ג, יב וכן בדהי"א ב, יב.

[29] כנראה הכוונה לאחדים מן הספרים החיצוניים לתנ"ך כגון ספר היובלים, חכמת שלמה, תפלת מנשה, הוספות למגלת אסתר, ספר ברוך בן נריה ועוד.

[30] ראה בספר חכמת שלמה שבספרים החיצוניים (הוצאת מסדה ת"א תשי"ט) פרק ז, יז, עמ' תפו. ועי' לר"ר מרגליות במרגליות הים למס' סנהדרין צ, א אות טו.

[31] שם פסוק יז בעמ' תפז.

[32] מהד' ר' ח"ד שעוועל עמ' ה, עיי"ש בהרחבה ובהערות.

[33] הכוונה לראשי וסופי [=קצוות] המזלות. המושגים ראש, זנב ותלי מוזכרים בברייתא דשמואל הקטן פ"א: התלי מגוף המאורות ונטוי מקצה אל קצה כנחש עקלתון וראש וזנב שנאמר (ישעיה ט, יג, עיי"ש ברש"י המפנה לברייתא) ויכרת ה' מישראל ראש וזנב, מנוד החמה הוא ראש התלי (עי' תהלים מד, טו) , מנוד הלבנה הוא זנב התלי וכו', וע"ש בפירוש שבילי המאורות לר' אריה ליב ליפקין (פיעטרקוב, תרס"ב, עמ' 10-11). ועי' רמב"ם הל' קדה"ח פ"ט הל' ג ועוד. השווה רש"י ישעיה יט, טו 'שר יעשה ראש וזנב כפה ואגמון': הם החרטומים ואיצטגנינים החוזים בכוכבים, שיש ברקיע מזלות וכוכבים המכונים כן ועשויין דוגמת ראש וזנב והם נתונים בתלי (ס"א בטלה). ויש לפרש כתרגומו ראש והגמון שלטון ואטרון. ועי' רד"ק שם.

[34] המונח אלכסון מופיע במשנה דמאי פ"ח מ"ח וכן בתוספתא יומא פ"א ה"ג, וגם בתחילת ספר יצירה ושם לענין י"ב גבולים (ועי' בפירוש יוצר אור לספר יצירה מהד' רמ"י ווינשטוק [ירושלים תשכ"ה] פ"ה מ"ב עמ' קטז). נראה שרד"ג מתכוון לשימוש במונח אלכסון כמקובל במסגרת חכמת התכונה, במובן של קוטר עיגול השמש והירח. מושג זה נחוץ להסבר המולד וליקויי השמש והירח, וכמו שמציין זאת ראב"ע בספר העיבור בסוף שער ב, עיי"ש.

[35] עי' רמב"ם הל' קדה"ח פט"ז ה"א: ...והנקודה שממנה יתחיל הירח לנטות לדרום השמש היא הנקראת זנב וכו', עיי"ש. שמש וירח, כפי שאנו רואים זאת על כדור השמים, עוברים בשני מסלולים [=גלגלים], גלגל השמש [האקליפטיקה] וגלגל הירח. שתי הנקודות שבהן נפגש מסלולים אלו נקראות "ראש" [התנין] ו-"זנב" [התנין], כי העמים הקדומים האמינו שבעת ליקויי חמה או ירח תנין [או דרקון או נחש גדול] מנסה לבלוע את המאורות הללו. ועי' בפירוש רס"ג לספר יצירה פ"א מ"ד, דבריו מובאים גם בפירוש ספר יצירה לבעל ספר העתים עמ' 219, ובהערות ר' שזח"ה שם בעמ' 345. ועי' במהד' ר"י קאפח עמ' ס. ועי' בספר הכוזרי מאמר ד אות כה, ובהרחבה בפירוש אוצר נחמד לר' ישראל מזאמוטש. רי"ע הילדסהיימר בפי' להל' קדה"ח (ברלין תרמ"א, עמ' 59) מפנה לדברי הרמב"ם בפיה"מ מס' ע"ז פ"ג מ"ג, מדבריו שם גם מתברר מהו הקשר שבין דרקון לבין שמש וירח המוזכרים במשנה שם. ועי' בהרחבה בספר אמרות טהורות לרמ"ע מפאנו, מאמר הרקיעים (טשרנוביץ תר"ך, עמ' ח-ט) בד"ה ויש בזה שיטה אחרת וכו'.

[36] עי' תנחומא ישן פרשת קדושים סימן י: כי תבאו אל הארץ ונטעתם. זש"ה עשיתי לי גנות ופרדסים [ונטעתי בהם עץ כל פרי] (קהלת ב, ה), וכי כל בני אדם אינן נוטעין כל מה שהם מבקשים, כל מה שיטע אדם בארץ הוא עושה, בין פלפלין ובין כל דבר, אם יטע אדם הן עושין. אלא שאין אדם יודע מקום של נטיעה ונטיעה היכן היא נוטע, אבל שלמה שהיה חכם נטע כל מיני אילנות... אמר ר' ינאי אפילו פלפלין נטע שלמה, וכיצד היה נוטען, אלא שלמה היה חכם והיה יודע עיקר משתיתו של עולם. מנין, מציון מכלל יופי אלהים הופיע (תהלים נ, ב), מציון נשתכלל כל העולם כולו. למה נקראת אבן שתיה, שממנה הושתת העולם... ועי' שבת פה, א על בני שעיר החורי שהיו בקיאין בישובה של ארץ. והשווה שהש"ר פ"א סי' ז: ולא על דברי תורה בלבד היה תייר שלמה, אלא על כל אשר נעשה תחת השמש...

[37] אולי הכוונה לקהלת רבה פ"ב סי' יא: אם יאמר לך אדם יכול אני לעמוד על משתיתו של עולם, אמור לו אחרי המלך בשר ודם אי אתה יכול לעמוד, אחר ממ"ה הקב"ה אתה יכול לעמוד וכו'. מובא כאן כדי להדגיש את חכמתו הגדולה של שהע"ה.

[38] עי' מדרש הנעלם בראשית ז ע"א: ...א"ל ר' אליעזר, עקיבא תא ואחזי לך נביעא דמיא דקא פתחי מיא וצלילין ונזלין, כהא דכתיב באר מים חיים ונוזלים מן לבנון (שיר"ה ד, טו), ועל הדא פסוקא גילה לו שיחת מלאכי השרת שיחת כוכבים ומזלות וידיעת חלוני חמה בעיתותיו וזמניו שיחת דקלים ועופות שיחת הרוחות, ידיעת התקופות והעיבורים [הקדמה לפירוש הרד"ל לפדר"א, שם האחד אליעזר, סי' ה, ו ע"ב]. ועיי"ש בנצוצי זהר ז-ח.

[39] הרכינס, עי' יבמות טז, א: ר' דוסא בן הרכינס.

[40] הכוונה בעיקר לפרקים ו-ח, ועיי"ש במפרשים.

[41] עי' ראש השנה פ"ב מ"ח (כד, א).

[42] אינו בתוספתא לפנינו, אך נאמר בגמ' ר"ה כה, א בלשון 'תניא', ועי' בסדר תנאים ואמוראים סי' סה: ...תוספתא זו שהיא תוספת על המשנה לפיכך אינה כתובה בלשון תנו רבנן אלא בלשון תנא, אע"פ שכל תנו רבנן תוספתא היא. ובפירוש אבן ציון לר' אליעזר אפרתי שם (ווארשא תרכ"ו) מפנה לכללי הגמרא למהרי"ק הנדפסים בספר הליכות עולם שדברים השייכים למשנה ורק שיירו אותם התנאים נקראים תוספתא, ודברים הנוספים נקראים ברייתא.

[43] גמ' ראש השנה שם.

[44] שם. ועי' פיה"מ לרמב"ם פ"ב מ"ט ובהל' קדה"ח פי"ז הל' כג.

[45] עי' הוריות י, א: ... כי הא דר' גמליאל ורבי יהושע הוו אזלי בספינתא, בהדי דר' גמליאל הוה פיתא, בהדי רבי יהושע הוה פיתא וסולתא, שלים פיתיה דר' גמליאל סמך אסולתיה דרבי יהושע. אמר ליה, מי הוה ידעת דהוה לן עכובא כולי האי דאייתית סולתא, אמר ליה כוכב אחד לשבעים שנה עולה ומתעה את (הספינות) [הספנים], ואמרתי שמא יעלה ויתעה [אותנו]. אמר ליה, כל כך בידך ואתה עולה בספינה, א"ל עד שאתה תמה עלי, תמה על שני תלמידים שיש לך ביבשה, רבי אלעזר חסמא ורבי יוחנן בן גודגדא, שיודעין לשער כמה טפות יש בים, ואין להם פת לאכול ולא בגד ללבוש... ועיי"ש בתיו"ט: ...וזהו חכמת ההנדסה, שהקדמותיו המדידה והתשבורת.

[46] עי' ברכות נח, ב.

[47] עי' ראש השנה כא, א.

[48] עי' רמב"ם הל' קדה"ח ריש פ"ט וריש פ"י.

[49] התיקון האחרון (התיקון הגרגוריאני) נעשה בשנת שמ"ב, כשלושים שנה לפני פטירת רד"ג בשנת שע"ג.

[50] וכן בספר "הפרוזדור" כנזכר בשער ובדברי ההקדמה.

[51] הכוונה לתוכן והמתמטיקאי Hipparchus שחי באי רודוס שביוון, כמאה שנים לפני חורבן בית שני. ערך תצפיות אסטרונומיות של השמש והירח, והיה בין הראשונים שהצליחו לתרגם את תצפיותיו ללוחות קבע. נחשב בין מייסדי חכמת המשולשים (טריגונומטריה). עבודותיו בחכמת המבטים (אופטיקה) וחכמת הכבדים (הסטטיקה והדינמיקה) אבדו. וכך כותב עליו רד"ג בצמח דוד ח"א בשנת ד"א תקל"ד: אברכס התוכן הגדול הידוע עיין בכל החשבונות הקדומים מכדי ארבע מאות שנה על לקות הלבנה, (והגבול) [והגביל] שעות, חלקים, רגעים, דקים עד שכלל חשבונו היה מכוון עם חשבון רז"ל במדת חדש הירחי שהוא כ"ט י"ב תשצ"ג...

[52] שמו של אברכ"י איננו מוזכר קודם בהקדמה, וגם מכאן ניתן לראות שהקדמה זו נכתבה במקורה בסיום הספר כנ"ל.

[53] בסוף הפרק.

[54] כך מכונות בספרי רבים מרבותינו הראשונים ובפרט בדברי הרמב"ם החכמות המתמטיות בכללותן (שהן בנויות מלימודים [משפטים] הגיוניים ברי הוכחה); עי' מו"נ בפתיחה, בח"א פרק עג, ח"ג פנ"א ועוד, וכן בפיה"מ ברכות פ"א מ"א סוד"ה מאמתי, ובשו"ת הרשב"א ח"א סי' תיח.

[55] בסוף הקטע הראשון.

[56] עי' פסחים צד, א. ועי' מ"ש ר' אברהם בן הרמב"ם בספר "מלחמות השם" (ירושלים תשי"ג, במאמר על אודות דרשות חז"ל בעמ' פז), ובהערתו הארוכה של ר"ר מרגליות בהערה 31 בעמ' פח. ועי' באריכות במבוא "לתוכנית ודוגמה להוצאה חדשה ממסכת פסחים" לרמ"מ כשר בעל התו"ש סע' ח עמ' יז (ניו-יורק תשי"ג), ובספרו קו התאריך הישראלי (ירושלים תשל"ז) שער שני פ"ח ופ"ח*, עמ' כא–כט. רמ"מ כשר מביא שם את סיכומי השיטות של מרבית רבותינו המפרשים, ובעמ' כ"ד מבאר שם גם את שיטת רבנו כאן בתשובה זו, ועיי"ש בהערה 6.

[57] עי' שם סוד"ה ויתן אתם אלהים ברקיע השמים, וביפ"ת ד"ה אין אנו יודעים.

[58] הרמ"א.

[59] וז"ל הרמ"א בהמשך דבריו שם: ...ועוד, שהרי הם עצמן אמרו פרק כיצד מעברין (עירובין נו, א) מקום שהחמה יוצאת ביום ארוך ושוקעת ביום ארוך זהו פני צפון, החמה יוצאת ביום קצר ושוקעת ביום קצר זהו פני דרום, תקופת ניסן ותקופת תשרי חמה יוצאת בחצי מזרח ושוקעת בחצי מערב, שנאמר (קהלת א, ו) הולך אל דרום וגו'. אמר רב משרשיא ליתנהו להנהו כללי, דתניא לא יצא חמה מעולם מקרן מזרחית צפונית ושקעה בקרן מערבית צפונית, ולא יצאה חמה מעולם מקרן מזרחית דרומית ושקעה בקרן מערבית דרומית. עכ"ל הגמרא. הרי שרב משרשיא הסכים לדעת הפילוסופים שהחמה מהלכת לעולם באמצע השמים... א"כ ש"מ שהחמה הולכת ממזרח למערב כדעת הפילוסופים ואינה מקפת לדרום ולצפון. ולזה כתב שם רש"י ז"ל (ד"ה עוביו) ולא נהירא לן כלל שהרי אין החמה מהלכת לאורכו של עולם אלא מקיפתו, הרי שהוקשה לרש"י ז"ל הקושיא שהקשתי.

[60] וז"ל שם בהמשך דבריו: ...שבודאי נמצא תוך כל דבריהם כמו שנתבאר באלו המאמרים שידעו סוד התכונה על צד שידעו אותן חכמי הגוים, ויותר מהם, שידעו גם כן דרכים אחרים אשר נעלמו מכל חכמי הגוים...

[61] בעה"מ על ר"ה כ, ב. דבריו הוו יסוד לפסיקת השאלה בנוגע ל'קו התאריך', ראה בספרו של הרמ"מ כשר על קו התאריך. ר"י מקורבייל בעל שו"ת מן השמים שאל בסי' סא אם ההלכה כרש"י או כרז"ה, והתשובה מן השמים היתה "זרח בחשך אור לישרים" (תהילים קיב, ד). ויש בזה שני פירושים: א' שהרז"ה שנקרא זרח[יה] האיר בחשך, כלומר שהלכה כמותו, וי"א שפירש"י נקרא ישר, והכוונה שהפירוש של זרח בחשך אור לישרים, כלומר האור כפירש"י. ועי' מ"ש ר' ראובן מרגליות במהדורתו של "שו"ת מן השמים" (מהד' תרפ"ט, ושם סי' ס') בהע' ג-ד. ועי' בהע' "קסת הסופר" לשו"ת מן השמים לר' אהרן מרכוס (קראקא תרנ"ה, לו, ב), הסבר רקע התשובה בדרך פנימית יותר. ועי' בנחמד ונעים שער ו סי' קסא.

[62] ר"א בר חייא הנשיא מברצלונה, חי מעט לפני הרמב"ם. בעל ספר צורת הארץ (אופי באך ש"צ) עם הגהות וביאורים מבעל הלבוש, מבעל חכמת מנוח ומבעל ספר ישועה בישראל, ומחבר ספר העיבור שי"ל לראשונה בלונדון בשנת תרי"א [שני החיבורים הללו צולמו בסדרת "פועל ה'", בני ברק תשל"א]. כמו כן חיבר את הספר הגיון הנפש [לייפציג כת"ר, מובא בהעמק דבר לרבנו הנצי"ב שמות כ, כא]. לפני כמעט מאה שנה י"ל חיבורו הגדול "חיבור המשיחה והתשבורת" [ברלין תרע"ד].

[63] בעל ספר יסוד עולם, תלמידו של רבנו הרא"ש, כפי שהוא מציין בהקדמה לספרו בד"ה "ספר יסוד עולם". אליו פנה הרא"ש בנוגע לבירור דברי הר"ש במשנה כלאים פ"ה מ"ה, ראה בדברי הרא"ש במשנה כלאים שם ובהרחבה בכסף משנה הלכות כלאים פ"ו הל' א-ב ד"ה והראב"ד: ...ומצאתי כתוב ששאל הרא"ש את ה"ר ישראל שהיה חכם בחכמות על דברי מי יש לסמוך והשיב לו כלשון הזה וכו'.

[64] המהר"ל מפראג, מזכירו בצמח דוד לשנת שנ"ב.

[65] עיין שם במיוחד בדברי הפתיחה של רבנו המהר"ל בתחילת באר ו: והתלונה השישית, באמרם כי היה נעלם מהם [=מחז"ל] חכמה האנושית, הם החכמות אשר לפי שכל האנושי. ולא שהיה נעלם מהם, רק דיברו בהם בתכלית הזרות. ודבר זה, אם היה כך, היה מורה זה על חסרון הידיעה והרחקה מן האמת. ודבר זה הפך מה שהזהירו עליו חכמים ואיתא בפרק חבית (שבת קמה, ב) אמור לחכמה אחותי את (משלי ז, ד) אם ברור לך הדבר כאחותך שהיא אסורה אמרהו ואם לאו אל תאמרהו, הרי שהם הזהירו שלא יאמר החכם דברים שהם בלתי ברורים, מכ"ש שלא לומר דברים זרים רחוקים שאף לעיניים נראה כי הדבר הוא זר. ועי' דברים דומים שכתב רבנו הגר"א באדרת אליהו פרשת ראה יג, טו, ופרשת שופטים טז, יט.

[66] מרביתם של כתבי ראב"ע בחכמת התכונה היו בכת"י עד לפני כ-150 שנה. למשל ספר כלי הנחושת, ביאור מלאכת כלי האצטרולאב לבטלמיוס, נדפס בקעניגסברג, תר"ה; ספר העצמים, שבו מתבארים גם תכונת הגלגלים, בלונדון, תרס"א; ספר העולם, בחכמת האיצטגנינות, טימישארא, תרצ"ד; ספר העיבור, לדעת מולד ראש המחזור או של ראש חודש (ליק תרל"ד) ועוד. וראה באוצר הספרים בן-יעקב אות ח סי' 794.

[67] עי' לעיל הערה 63.

[68] עיי"ש מאמר א פ"א: ...ועתה הוי יודע כי חכמת התכונה היתה באמנה אצל חכמי ישראל הקדמונים, וע"ז יש לנו עדים נאמנים... ובימי דהע"ה נתפשטה זאת החכמה בישראל ורבו המעיינים בה... וכן היו דברי התורה והחכמה מתרבים ומתפשטים בישראל כל זמן בית ראשון, עד שחרב בעו"ה וגלו החכמים ונתפזרו בין העמים ונתקעו בבבל ובארץ עילם ובשארי ארצות, ונתדלדלה החכמה מפני כן וכבה מאורה. ואז נתעוררה רוח כשדים ולודים ופרסיים ויוונים ורומים ללמוד מחכמי ישראל ולשאוב ממעייניהם, ואולם תשש כחם ונבקה רוחם ולא נסתייעו מן השמים שתעלה בידם. עד שנבנה בית שני, וחזרה עטרה ליושנה והחכמה לאכסניה שלה, וחזרו אז חכמי או"ה ללמוד מהן ולשאת ולתת בחכמה הזאת ושארי החכמות עמהם.

[69] לרבנו גרשום בן שלמה מארלי (Arles) שבפרובנס (דפו"ר ויניציה ש"ז). בסוף המאמר ראשון (שער ה-ו) ובמאמר יג פי"ג עוסק בחכמת התכונה. מהדורה מורחבת י"ל בירושלים תשי"ג ע"י פ"ש בודנהיימר.

[70] מדובר בכת"י בהיקף של קרוב ל- 140 פרקים על פני כ-250 עמודים של כתב היד.

[71] חלק מן הלוחות של רלב"ג פורסמו לראשונה בתשל"ד ע"י פרופ' ב"ר גולדשטיין, שהתמחה במשך שנים רבות בעבודתו האסטרונומית של רבינו הרלב"ג. ספרו נקראThe Astronomical Tables of Levi ben Gerson (Transactions of the Connecticut Academy of Arts and Sciences, Vol. 45) Hamden, Conn. Archon Books, 1974.

[72] בשנת ת"ם נדפס באמשטרדם חיבורו של ר' שבתי בס משורר מפראג בעל שפתי חכמים לפירש"י עה"ת "שפתי ישנים", רשימת כל החיבורים שנכתבו עד לימיו, ביניהם כמה ספרים שנשארו עדיין בכת"י. בהקדמתו סי' א הוא מונה 19 ספרי "תשבורת, מהמספר והחשבון, השיעור והמדות", 26 ספרי "חשבון תקופות ומזלות והעברונות" [סע' ב] וכן 45 ספרי "תכונה ממהלך הכוכבים והגלגלים ומזלות" [שם סע' ג]. ועדיין ישנן כיום ספרי תכונה רבים שנשארו בכת"י וטרם פורסמו.

[73] עי' בספר שלשלת הקבלה לר' גדליה ן' יחיא (וינציה שמ"ו, מהד' צילום ירושלים תשכ"ב, עמ' נט), ש"יוסי הכהן תלמיד ר' יוחנן בן זכאי (אבות פ"ב מ"ח) הוא הוא יוסף בן גוריון, אחיו של נקדימון בן גוריון (עי' תענית יט, ב)". וכך מביא רד"ג גם בצמח דוד בשנת ג"א תשנ"ז. ובדבריו לשנת תתכ"ט לאלף הרביעי מביא אודותיו הערה מענינת: יוסף בן גוריון הכהן מיוחסי ושועי הכהנים שבירושלים, ומשוח מלחמה. הוא חבר את ספרו אחר חורבן הבית. ואם מקצת דבריו בענין טיטוס נראים קצת סותרים את דברי רז"ל אשר בפרק הנזקין (גיטין נו, א), מ"מ תדע, מאחר שזה האיש היה גדול בחכמה ובתבונה, איש צדיק וישר, והיה קודם בזמן מחכמי הגמרא כמה מאות שנה, וראה את כל הנעשה בימיו, על כן אין אנו מחזיקים אותו לסופר בלתי נאמן, ומפני זה אנשים חכמים וידועים הלמו יחד סיפוריו וסיפורי רז"ל באופן שאין דבריהם סותרים זה לזה. ואין כאן מקום להאריך. וכעין זה יש נם גם כמה הבדלים בין מסורת חז"ל כפי שמובאת בבבלי באגדות החורבן שבמס' גיטין לבין מה שמובא באיכה רבה ובירושלמי סוף מס' תענית, ואכמ"ל בענין זה. [אולם אחר שנודע שהוא יוסף בן מתתיהו, שבגד באחיו במלחמת החורבן והיה מקורבו של טיטוס הרשע מחריב בית מקדשנו, יש לקבל את כל דבריו רק לאחר הבחינה המדוקדקת. ואכמ"ל. הערת העורך י"ק].

[74] חז"ל מוסרים לנו שגם חנוך למד את חכמת העיבור, עי' תו"ש בראשית ה, כב אות נו ו-נח, על פי פדר"א פ"ח ועיי"ש בפי' הרד"ל אות ח–י בהרחבה. וכן במדרש אגדה (באבר) בראשית ה, כד, ומקור חיים לר"ש צארצא פירוש על דברי ראב"ע בראשית שם (מנטובה שי"ט, ט' ע"א; ובספר מרגליות טובה, אמ"ד תפ"ב, י"ג ע"ב). ובתו"ש הביא גם מספר היובלים.

[75] לא מצאתי.

[76] כבר העירו על כך שזה לא נמצא לפנינו ביוסיפון.

[77] ספר יוחסין מאמר חמישי ריש זמן השלישי, ובספר יוחסין השלם לונדון תרי"ז מאמר ראשון ד"ה אברהם אבינו עמ' 5. כך כבר מובא גם אצל יוסף בן מתתיהו בקדמוניות היהודים ח"א פ"ז ופ"ח: ...אף הוא [אברהם] נתן להם [למצריים] במתנה את תורת החשבון, ומסר להם את ידיעת תורת התכונה, כי לפני בואו של אברהם לא ידעו המצרים את אלה, משום שהחכמות הללו הגיעו למצרים מהכשדים ומכאן אל ההלינים [היוונים]. [מהד' שליט עמ' 19, ושם בהרחבה בהע' 204 ו- 205 ממקורות נוצריים.]

[78] שבת קנו, א, ראה לעיל הערה 21.

[79] עי' ברכות נח, ב: מאי כימה, אמר שמואל כמאה ככבי. ועי' בראב"ע איוב שם: כוכבים הם בפאת צפון וכסיל בפאת דרום, וכימה תקשר הפירות שהם המעדנות וכסיל הפך הדבר, והעניין האתה צויתה לכוכבים האלה לקשר ולפתח. והקדמונים אמרו כימה הם שבעה כוכבים קטנים והם בסוף מזל טלה והנראים הם ו'. והנכון בעיני שהוא אחד, והוא כוכב גדול, יקרא עין השור השמאלי...

[80] עי' בראב"ע שם ד, יט: ...ואמר כי עש כמו ועיש על בניה תנחם, והם שבעה כוכבים קרובים...

[81] וכך גם העביר אאע"ה את חכמתו לאנשי בני קדם, ראה פירוש ספר היצירה לר"י הברצלוני הנשיא (הנ"ל בהע' 19) בהמשך הקטע בעמ' 159 (עי' תו"ש לבראשית פכ"ה פ"ו אות כא-כב ובהערות שם בהרחבה). בניצוצי זהר שם מפנה לזח"א קלג ע"ב: ...מאי מתנות, אלין סטרי דרגין תתאין דאינון שמהן דסטרי רוח מסאבא... קדמה אל ארץ קדם, בגין דתמן אינון סטרי חרשי מסאבי וכו'. ועי' סנהדרין צא, ב 'שמסר להם שם טומאה', ושם במרגליות הים אות יח. ועי' בפענח רזא סוף פרשת חיי שרה ובפרי צדיק פרשת אחרי מות סי' ה.

[82] עי' סוטה יב, ב, יג, ב, לו, ב ובמדרשים. ואולי גם פרעה בעצמו בקיא באיצטגנינות היה, עי' רש"י שמות י, י: ראו כי רעה נגד פניכם... ומדרש אגדה שמעתי (ילק"ש ח"א רמז שצב) כוכב אחד יש ששמו רעה. אמר להם פרעה רואה אני באיצטגנינות שלי אותו כוכב עולה לקראתכם במדבר, והוא סימן דם והריגה. וכשחטאו ישראל בעגל וביקש הקב"ה להרגם אמר משה בתפלתו (שמות לב, יב) למה יאמרו מצרים לאמר ברעה הוציאם, זו היא שאמר להם ראו כי רעה נגד פניכם, מיד (שם יד) וינחם ה' על הרעה והפך את הדם לדם מילה, שמל יהושע אותם, וזהו שנאמר (יהושע ה, ט) היום גלותי את חרפת מצרים מעליכם, שהיו אומרים לכם דם אנו רואין עליכם במדבר. ועי' תו"ש שם אות כט.

[83] כך מביא הסופר היווני הרודוטוס ((Herodotus, ed. George Rawlinson Vol. 2, p. 100. גם מבין חוקרים של תולדות המדע בני זמננו יש תומכים בכך; ראה למשל בספריהם של E. Weyer, O. Neugebauer, G. Sarton, D.E. Smith ואחרים.

[84] ויש מבין חוקרי זמנינו אשר שיערו ויחסו את לימוד ההנדסה במצרים ליוסף הצדיק, בהיותו משנה לפרעה, במסגרת תכנונו את הכלכלה המצרית לפני שבע שנות הרעב, על סמך ממצאים ארכיאולוגיים שונים, כגון בניית מחסני החיטה, כריית בניית Bahr Youssef-Yusef [תעלת יוסף] במצרים, שהיתה בסיס למערכת ההשקייה בארץ מצרים העליונה, ועוד. תעלת מים מתוקים זו, שעדיין קיימת כיום, בנויה במקביל לחלקו העליון של הנילוס ובצדו המערבי באורך קרוב ל-25 ק"מ. התעלה מגיעה מ-Fahour ומסתיימת באיזור של Fayoum (העיר שבה גדל רס"ג), ומשקה איזור של כ-1000 קמ"ר.

[85] ועי' תנחומא בפרשת חקת סי' ו ובפסיקתא רבתי פיסקא יד, וכך גם בפסיקתא דר"כ (בהמשך ההקדמה דן רבנו בחכמת הכלדיים והיוונים וכו', עיי"ש).