תרומות על הבאר
(30 אוקטובר 2020) קישור מהיר: המעין ספריית משעול היכל הגבורה וההנצחה שיעורי הרב עמיטל

המעין -

חזרה למאמרי המעין

פירוש התשב"ץ מכת"י ל'יום יצאה כלת עדנים'

הרב אברהם יעקב גולדמינץ

פירוש התשב"ץ מכת"י ל'יום יצאה כלת עדנים'

פיוט לחג השבועות מאת רבי זרחיה הלוי 'בעל המאור'

ר' שמעון בן צמח דוראן[1], 'גדול המורים' כפי שנקרא בפי החיד"א במקומות רבים, נולד בחודש אדר שנת קכ"א, ונפטר בשנת ר"ד באלג'יר בהיותו בן פ"ג, כשהוא מוריש את כסאו לבנו ר' שלמה, הרשב"ש.

רוב שנות צעירותו של רבינו עברו עליו באי מיורקה הסמוך לספרד. הקהילה במקום שיגשגה מבחינה תורנית וגם מבחינה כלכלית. רבותיו של התשב"ץ היו אביו ר' צמח, הקדוש ר' וידאל אפרים תלמיד הר"ן, ר' שם טוב פלקון, וחותנו רבי יונה דיסמסטרי מצאצאי הרמב"ן. רבינו ברח בגזירות קנ"א לצפון אפריקה, ועם עוד כמה תלמידי חכמים ובראשם ר' יצחק בר ששת (הריב"ש) מילאו הגולים החדשים את רוב תפקידי הרבנות והדיינות באלג'יריה, והעלו באופן משמעותי את רמת לימוד התורה במקומם.

מלבד שו"ת התשב"ץ על שלושת חלקיו כתב רבינו עוד אחד עשר ספרים, כולם רשומים ברשימת הספרים שהכין באחרית ימיו וצירפה לסוף שו"ת התשב"ץ[2]. הספר העשירי שלו כולל קובץ קונטרסים, אחד מהם הוא פירוש פיוט של רבי זרחיה הלוי (הרז"ה). ובלשונו: 'ספר עשירי יהיה קודש לה', הוא קיבוץ קונדריסין נפרדים. ועשיתי כמו חכמי ישראל לתרי עשר, שהם ספרים קטנים ועשאום ספר אחד... ופירוש קצת פיוטים גדולים אשר יסדום רבנים וחכמים גדולים, הוציאום מהמדרש... ופירוש יום יצאה כלת עדנים'...

במסגרת עבודתינו בהכנת המהדורה החדשה של שו"ת התשב"ץ, חיפשנו בכתבי היד שרידים מתורת רבנו, חבריו ותלמידיו, ובין השאר מצאנו כתב יד שבו נמצא ליקוט תשובות מאת חכמי צפון אפריקה[3], הכולל אוסף תשובות מאת רבינו הרשב"ץ, בנו הרשב"ש, חברו הגדול הריב"ש ותלמידיהם. התברר שסי' צג בכתב היד הזה הוא פירושו של רבינו לפזמון 'יום יצאה' מאת הרז"ה, קונטרס אחד מתוך הספר העשירי שהכין הרשב"ץ בחייו[4].

הפזמון לשבועות 'יום יצאה כלת עדנים' מאת ר' זרחיה הלוי 'בעל המאור', המספר על מתן התורה ועל הנישואין בין התורה לעם ישראל, נדפס במהדורה מתוקנת בספר 'שירת המאור' ע"י י' מייזליש (ירושלים תשמ"ד) עמ' 99-102, ומשם העתקנו את נוסחו עם הניקוד (בשינויים קלים). זהו שיר בן חמש בתים, ובכל צלע שבע הברות. ראשי הבתים (להוציא את הבית הראשון) הם אקרוסטיקון של 'זרחיה'. כל בית מסתיים בתיבות 'עדות ה' נאמנה'. העתקתי את נוסח הפירוש מכתב היד הנ"ל, והוספתי מעט הערות והפניות וציונים כמקובל.

יישר כח לרב יואל קטן שליט"א, מנהל מכון שלמה אומן - שלוחת מכון ירושלים בישיבת שעלבים ועורך 'המעין', על עזרתו הרבה, ועל כל עבודתו הנמרצת בהכנת המהדורה החדשה של שו"ת התשב"ץ השלם. הדברים מובאים לזכרו ולכבודו של פרופ' מרדכי ברויאר ז"ל, מייסד 'המעין' ועורכו הראשון, שהכבוד לתפילה ולפיוט על צורתם ותוכנם היוו חלק בולט בעבודת ה' שלו. תנצב"ה.


יוֹם יָצְאָה כַּלַּת עֲדָנִים, לְשִׁשִּׁים רִבּוֹאוֹת חֲתָנִים; בְּצִבְאוֹת אֶרְאֶלֵּי מְעוֹנִים, וְרֶכֶב אַלְפֵי ׂשִנְאַנִּים; מְרֻקַּחַת בְּשָׂמִים וּזְנִים, וְכָל בֵּיתָהּ לָבוּשׁ שָׁנִים; אָמוּנָה בְּחֵיק אוֹמֵן כְּבָנִים, שְׁמוּרָה לְעַם שׁוֹמֵר אֱמוּנִים; הָיְתָה מִקֶּדֶם בְּאָמְנָה, עֵדוּת ה' נֶאֶמָנַה.

 

יום יצאה כלת עדנים. המשיל תורה לכלה, כי כן נהגו הפייטנים להמשיל מתן תורה ליום חתונה, ויצא להם ממדרש רז"ל בסוף תענית[5] ביום חתונתו זה יום מתן תורה. וכן תרגום של עשרת הדברות[6] ממשיל זה המשל, כי הכלה היא התורה ואביה הקב"ה והחתן ישראל.

לששים רבואות חתנים, הם ישראל. והוא מליצה יפה, כלה אחת לשישים ריבואות חתנים, אבל כולם היו כאיש אחד חברים, שבכל המסעות נאמר[7] ויחנו ובמעמד הר סיני נאמר[8] ויחן שם ישראל כולם כאיש אחד לקבל התורה, כאילו לא נישאת זאת הכלה אלא לחתן אחד.

בצבאות אראלי מעונים. שבאו עִם ישראל [ו]הקב"ה צבאות המלאכים, כמו שנאמר[9] ה' מסיני בא וזרח משעיר וכו'. אראלי מעונים הם השמים, כי המלאכים נקראים אראלים שנאמר[10] הן אראלים צעקו חוצה מלאכי שלום. וכן בלשון רז"ל נצחו אראלים את המצוקים, בפרק הנושא[11]. ומעונים הם השמים, שנאמר[12] השקיפה ממעון קדשך מן השמים. וכן אמרו בפרק אין דורשין[13].

ורכב אלפי שנאנים. כמו שאמר המשורר[14] רכב אלקים רבותים אלפי שנאן, הם המלאכים.

מרוקחת בשמים וזנים. המשיך המשל לכלה היוצאה מבושמת, וכן אמרו בפרק ר' עקיבא[15] כל דבור ודבור שיצאה מפי הב"ה נתמלא כל העולם כולו בשמים, שנאמר[16] לחייו כערוגת הבושם מגדלות מרקחים, ובדברי הימים בענין אסא[17] בשמים וזנים מרוקחים, כלומר מיני בשמים, תרגום ליזנה[18] למינה.

וכל ביתה לבוש שנים. זהו ליופי המשל הנאמר על אשת חיל[19] לא תירא לביתה משלג כי כל ביתה לבוש שנים, וכן ישראל היו לבושים מכלול מביזת מצרים, כמו שנאמר ביחזקאל[20] ואלבישך רקמה, ונאמר[21] ואעדך עדי, וכשחטאו בעגל נאמר[22] ולא שתו איש עדיו עליו.

אמונה בחיק אומן כבנים. התורה היתה קודם שניתנה אצל הקב"ה כמו הבת המתגדלת עם המגדל אותה בחיקו, כמו שנאמר[23] ואהיה אצלו אמון, ואמרו במדרש חזית[24] אמון פדגוג.

לעם שומר אמונים. הם ישראל, שנאמר[25] פתחו (לי) שערים ויבוא גוי צדיק שומר אמונים.

היתה מקדם באמנה. כמו שכתוב באמנה[26] ה' קנני ראשית דרכו קדם מפעליו מאז, שקדמה לעולם.

עדות ה' נאמנה. בעדותה, שהוא אל הוא היוצר.

 

זַכָּה כְּשַׁחַר נִשְׁקָפָה, כְּעַלְמָה לְאִישׁ לֹא נוֹדָעָה; יַעֲלַת הַחֵן שְׁנוֹתֶיהָ, הָיוּ אֲלָפִים אַרְבָּעָה; וּמֵאוֹת אַרְבַּע וַעֲשָׂרוֹת, אַרְבַּע וְכֶפֶל אַרְבָּעָה; עֶדְנָה לָהּ וְעוֹד לֹא בָלְתָה, כְּגֶפֶן בְּגַן אֵל נִטָּעָה; שְׁלִישִיָּה כְּמוֹ אַחְלָמָה, בְּטוּר הַשְּׁלִישִׁי נִקְבָּעָה; בְּיוֹם שְׁלִישִׁי בְּיֶרַח שְׁלִישִׁי, לְעַם הַשְּׁלִישִׁי נִסָּעָה; וְעַל יַד שְׁלִישׁי נִתָּנָה, עֵדוּת ה' נֶאֱמָנָה.

 

זכה כשחר נשקפה. המשיל המשל ליופי הכלה, שנאמר[27] מי זאת הנשקפה כמו שחר.

וכן כעלמה לאיש לא נודעה. שהיו בתוליה קיימים, וגם התורה זה היה תחילת נישואיה שלא ניתנה לשום אומה אלא לישראל, ואפילו לאברהם לא ניתנה, אלא שהוא קיים התורה מעצמו[28].

יעלת החן שנותיה. היא התורה, שנאמר בה[29] אילת אהבים ויעלת חן על לומדיה, כן פירשו חז"ל בכתובות בפרק המדיר[30], (והפשיט) [והפייט] המשילה ליפות שבחיות הטהורות.

והיו שנותיה ארבעת אלפים וארבע מאות וארבעים וארבע. כי נבראה קודם לעולם אלפים שנה[31], שנאמר[32] ואהיה אצלו אמון יום יום, שני ימים, ויומו של הקב"ה אלף שנים, שנאמר[33] כי אלף שנים בעיניך כיום, כמ"ש בב"ר[34] ובמדרש חזית[35], וצא וחשוב שנות הראשונים עד מתן תורה תמצא אלפים שני תמ"ח, והסימן בחמ"ת גאולים כי אז נגאלו.

וליופי המשל אמר אל תחשבו כי לרוב שנותיה הזקינה הרבה, לא, אבל עדנה לה ועוד לא בלתה, כלשון הכתוב[36] אחרי בלותי היתה לי עדנה.

כגפן בגן אל נטעה. כי עצי גן עדן, מאחר שנטרד אדם הראשון משם לא נעבדו ולא נזמרו ולא הזקינו, לפי שהם מטע ה'. וכ"כ הרמב"ן ז"ל בפרשת בראשית[37]. והיה שם גפן, כי כן כתיב[38] ויטע ה' אלוקים וגו' כל עץ נחמד למראה וטוב למאכל, ובפרק כיצד מברכין[39] אמרו שהעץ שאכל ממנו אדם הראשון היה גפן.

שלישיה כמו ואחלמה. היא משולשת, תורה נביאים וכתובים, או מקרא משנה ותלמוד, כמו האבן הטובה שהיתה שלישית בטור שלישי, שנאמר[40] והטור השלישי לשם שבו ואחלמה. כן עניני התורה משולשים, כמו שדרשו בפרק רבי עקיבא[41] בריך דיהב אוריאן תליתאי לעם תליתאי, הם כהנים לויים וישראלים, בירח תליתאי זה סיון שנאמר[42] בחדש השלישי, וביום תליתאי, שלישי להפרשה, על ידי תליתאי משה שהיה שלישי לאחיו אהרן ומרים.

הנוסחא היא ביום שלישי בירח שלישי, לא לירח שלישי, כי לא ניתנה בשלישי לחדש אלא בשלישי להפרשה.

 

רֵאשִׁית דַּרְכֵי אֵל מֵאָז, קְנוּיַת קֶדֶם מִפְעָלָיו; גְּנוּזָה תְשַׁע מֵאוֹת וְשִׁבְעִים, וְאַרְבָּעָה דוֹר בִּצְלָלָיו; דּוֹר נָבָל כְּעָלֶה נָבֵל, וְכָלָה כִילַי וְכָל כֵּלָיו; עַד לֹא שָׂם אֶרֶץ וְחוּצוֹת, וְלֹא מָתַח חוּג אֹהָלָיו; הָיְתָה שַׁעֲשׁוּעִים יוֹם יוֹם, לוֹ וַתֵּתַצַּב עָלָיו; מְשַׂחֶקֶת לְפָנָיו בְּכָל עֵת, כְּבַת מֶלֶךְ רַב בְּהֵיכָלָיו; יָפָה וּבָרָה כַּלְבָנָה, עֵדוּת ה' נֶאֱמָנָה.

 

ראשית דרכי אל מאז. כמו שכתוב[43] ה' קנני ראשית דרכו קדם מפעליו מאז, ופסוק הוא, כי הוא ראשית דרכי אל, באיוב[44].

גנוזה תשע מאות ושבעים, וארבע דור בצלליו. בפרק רבי עקיבא[45] אמרו מלאכי השרת, רבש"ע, חמדה גנוזה לפניך תתקע"ד דורות אתה נותנה לבשר ודם. וכן נזכר מנין זה בזבחים פרק פרת חטאת[46]. וזה נתפרש בפרק אין דורשין[47] ובב"ר[48], שכך אמר דוד[49] דבר צוה לאלף דור, התורה נתנה לאחר אלף דור, פירוש מאדם הראשון עד משה כ"ו דורות, ואותן תתקע"ד שנה שנשארו לתשלום אלף דור נאמר עליהם[50] אשר קמטו ולא עת, שהקב"ה הכריתם קודם שנברא העולם לפי שעתידים להיות רשעים, ועמד הקב"ה ושתלן בכל דור ודור, והם עזי פנים. וזהו שאמר[51] נבל כעלה נבל.

וכלה כלי וכל כליו, ופסוק הוא בישעיה[52] וכֵלי כליו רעים בצירי הכ"ף. כלי הוא בחיריק, כילי, שנאמר[53] ולכִילי לא יאמר שוע.

ושאר הבית מבואר.

 

חֲשׁוּקָה כְּתָמָר קוֹמָתָהּ, כְּאַשְׁכּוֹלוֹת לָהּ שָׁדַיִם; מִדָּהּ כְּמִדַּת הָעוֹלָם, שְׁלשֶׁת אֲלָפִים וּמָאתַיִם; בָּאָה לְהִתְלוֹנֵן בְּאוֹרֶך, חֲצִי אַמָּה וְאַמָּתַיִם; בְּאַפִּרְיוֹן מֵעֲצֵי לְבָנוֹן, עָשׂוּ עֲמוּסֵי יְרֵכַיִם; וְיוֹלְדָהּ מְדַבֵּר עַל לִבָּהּ, מִבֵּין פּוֹרְשֵׂי כְּנָפַיִם; וְשָׁמַיִם לֹא יָכִילוּ, כְּבוֹדוֹ וּשְׁמֵי שָׁמַיִם; וְאִם שִׁכֵּן אֹהֶל וְחָנָה, עֵדוּת ה' נֶאֱמָנָה.

 

חשוקה כתמר קומתה. המשיל המשל ליופי הכלה, שנאמר[54] זאת קומתך דמתה לתמר ושדיך כאשכלות, והם ב' תורות, וכמ"ש ז"ל בפרק כיצד מעברין[55] מה הדד הזה כל זמן שהתינוק ממשמש בו מוצא בו חלב, כן דברי תורה כל זמן שאדם הוגה בהן מוצא בהם טעמים.

מדה כמדות העולם. מדה במפיק ה"א, כי כן הוא בפסוק[56] ארוכה מארץ מדה, והיא כמו מדתה.

שלשת אלפים ומאתים. זה נתפרש בשני מעירובין[57], ולמדו זה ממה שכתוב בזכריה[58] אני רואה מגילה עפה ארכה עשרים באמה ורחבה עשר באמה, ועל זאת המגילה אמר יחזקאל[59] והיא כתובה פנים ואחור, וזאת היא התורה. ואלו האמות הם אמות גדולות שבהן נמדד העולם. ופירוש עפה כפולה מתרגום[60] וכפלת ותעוף, וכדפשט' לה מכפלתה תהיה עשרים בעשרים. וכד קלפת לה כמו שמקלף העור לשנים, כדי שיהיה הכתב (כלן) [כולו] שיהיה פנים ואחור לצד אחד, כמה הויא ארבעים בעשרים, שהם בתשבורת שמונה מאות. והעולם אינו אלא חצי האמה, שנאמר[61] ושמים בזרת תכן, וזרת הוא חצי אמה. וכשתחלק כל אמה מאלו השמונה מאות לחצי אמה מרובעת תתחלק כל אמה לד' חלקים כזה[62], וארבעה פעמים שמונה מאות הם שלושת אלפים ומאתים. ויש רמז בזה שהעולם נברא בל"ב נתיבות חכמה[63], ולזה התחילה התורה בבי"ת והשלימה בלמ"ד, וכשתכפול זה המנין על עשרת הדברות יהיו שלושת אלפים ומאתים.

וליופי המשל אמר שעם גודלה באה להתלונן במקום צר הוא הארון, כי שם היו הלוחות שיש בהם עשרת הדברות שעשו ישראל, שקראם ישעיה[64] העמוסים מני בטן. ולשון עמוסי ירכים הוציא מראשון מסנהדרין[65] עמוסי ירכי(ם) נחשון, כלומר בניו. והארון מדתו היותר גדולה היתה[66] אמתים וחצי ארכו, ושם היו הלוחות, שהיה הארון הקטן מקיף בשיעורו על התורה שהיא יותר גדולה מהעולם, יש לו קצת דמיון לפי מה שביארו הפילוסופים שהגשם בעל שיעור מתחלק בגשמים אין להם שיעור.

ויולדה הוא הב"ה. ופסוק הוא בדניאל[67] ומביאיה והיולדה.

מדבר על לבה, שנאמר[68] ודברתי אתך מעל הכפורת, שצמצם שכינתו שם, ואע"פ שהשמים ושמי השמים לא יכלכלוהו, כמ"ש שלמה ע"ה[69] הנה השמים ושמי השמים לא יכלכלוך אף כי הבית הזה אשר בניתי, כמו שנזכר בב"ר פרשת יהי רקיע[70].

יכילו כמו יכלכלו סבל, נלאיתי[71] הכיל נלאיתי[72] כלכל, ושניהם בירמיה, כענין נלאיתי נשוא בישעיה[73].

ואף על פי שחנה כבודו במשכן, וזהו שאמר ואם שכן אהל וחנה, פסוק הוא בתהילים[74] אהל שכן באדם. ויהיה הפירוש ואע"פ ששכן אהל, שצוה לבני ישראל לבנות אהל וחנה בתוכו. ויהיה שכן יוצא, ששיכן אל האוהל וכבודו חנה בתוכו.

 

וכדאי הוא הפיוט הזה לפרשו ולתקנו כל מה שאפשר. והשאר מבואר וישר.

עכ"ל ז"ל.

 

יָהּ הִנְחִילָהּ לְעַם חֲשׁוּקוֹ, כִּי חָפֵץ לְמַעַן צִדְקוֹ; תְּנוּבוֹת שָׂדָי לְהַאֲכִילוֹ, וּדְבַשׁ סֶלַע לְהֵנִיקוֹ; וּבְרַחֲקוֹ מֵעָלֶיהָ, מֵעַל גְּבוּלוֹ הִרְחִיקוֹ; עוֹד יִשְׁלַח פְּדוּת מֵעַבְדוּת, וְטוּבוֹ הַעֲנֵק יַעֲנִיקוֹ; לְהַלְבִּישׁוֹ בִּגְדֵי יֶשַׁע, יִשְׁלַח לְהָסִיר אֶת שַׂקּוֹ; וְיֵרָאֶה לְפָנָיו בִּמְעוֹן, קָדְשׁוֹ וְלֹא יִגְרַע חֻקּוֹ; שָׁלשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה, עֵדוּת ה' נֶאֱמָנָה.



[1] עיין על כל האמור להלן במבוא המקיף על התשב"ץ, נדפס בכרך א של שו"ת התשב"ץ מהדורת מכון שלמה אומן שע"י ישיבת שעלבים ומכון ירושלים, תשנ"ח. פרק זה הינו תימצות של כמה נקודות עיקריות מתוך הנ"ל. במבוא לכרך האחרון יתוספו בעז"ה דברים שהתחדשו תוך כדי הכנת הכרכים הנוספים.

[2] עי' במבוא הנ"ל עמ' 49 ואילך, בעיקר עמ' 52, ובהערות שם.

[3] כת"י לונדון 574 מ"ס 5792 סי' צג.

[4] פירוש זה מופיע גם בכת"י ששון 671 עמ' 150; כת"י ששון היה גם לפני עורך ספר 'שירת המאור' (ראה להלן), אך לא עמד בפניו כת"י לונדון.

[5] דף כו, ב.

[6] לא מצאתי.

[7] במדבר כא, י ועוד.

[8] שמות יט, ב.

[9] דברים לג, ב.

[10] ישעיה לג, ז.

[11] כתובות קד, א.

[12] דברים כו, טו.

[13] חגיגה יב, ב.

[14] תהלים סח, יח.

[15] שבת פח, ב.

[16] שה"ש ה, יג.

[17] דה"ב טז, יד.

[18] בראשית א, כד.

[19] משלי לא, כא.

[20] טז, י.

[21] יחזקאל טז, א.

[22] שמות לג, א.

[23] משלי ח, יד.

[24] לא מצאתי בשיר"ה רבה שם, אך כ"ה בבראשית רבה פרשתא א אות א, וילקוט שמעוני משלי רמז תתקמב.

[25] ישעיה כו, ב.

[26] משלי ח, כב.

[27] שה"ש ו, י.

[28] יומא כח, ב.

[29] משלי ה, יט.

[30] דף עז, ב.

[31] ראה בשו"ת התשב"ץ ח"ג סי' רמח, שמפרש שורה זו.

[32] משלי ח, ל.

[33] תהלים צ, ד.

[34] לא מצאתי.

[35] בילקוט שמעוני רמז סו.

[36] בראשית יח, יב.

[37] פרק ב פסוק ח.

[38] בראשית ב, ט.

[39] ברכות מ, א; סנהדרין ע, א.

[40] שמות כח, יט.

[41] שבת פח, א.

[42] שמות יט, א.

[43] משלי ח, כב.

[44] מ, יט.

[45] שבת פח, ב.

[46] דף קטז, א.

[47] חגיגה יג, ב - יד, א.

[48] בילק"ש איוב רמז תתקח, כב.

[49] תהלים קה, ח.

[50] איוב כב, טז.

[51] ישעיה סד, ה.

[52] ישעיה לב, ז.

[53] שם ה.

[54] שה"ש ז, ח.

[55] עירובין נד, ב.

[56] איוב יא, ט.

[57] דף כא, א.

[58] ה, ב.

[59] ב, י.

[60] שמות כו, ט.

[61] ישעיה מ, יב.

[62] יש ציור של ארבע משבצות צמודות, כמו חלוקה של ריבוע לארבע ריבועים קטנים על ידי שני קוים היוצאים מהאמצע של הדפנות.

[63] שורה זו התפרשה בשו"ת הרשב"ש סי' תפו.

[64] מו, ג.

[65] דף יב, א.

[66] שמות ה, י.

[67] יא, ו.

[68] שמות כה, כב.

[69] מלכים א ח, כז; דברי הימים ב ו, יח.

[70] פרשה ד אות ד.

[71] ירמיה ו, יא.

[72] ירמיה כ, ט.

[73] א, יד.

[74] עח, ס.