המעין -

חזרה למאמרי המעין

במעגלי שמונה שמיטות (5719-5768) - משה אורן

משה אורן:

במעגלי שמונה שמיטות (5719-5768)

לפני כחמישים שנה זכו משה אורן ואשתו המנוחה מרים ז"ל לעלות לארץ הקודש מגלות צרפת ולהשתקע בקיבוץ שעלבים. עבורנו קיום מצוות התלויות בארץ בכלל, וההתמודדות עם קיום מצות השמיטה בפרט, היו חלק במכלול החלוציות בשיטת "תורה עם דרך ארץ ישראל". לא היה לנו ספק שכאשר נגיע לשנת השמיטה השמינית שלנו נזכה כבר לקיימה מן התורה, ואחריה גם את שנת היובל. השתוקקות זו עזרה לנו לעבור את מסלולי הנסיונות בקיום מצוה חשובה זו – מעגלים מעגלים, שמהווים כעין ריקוד בלתי פוסק.

שלוש השמיטות הראשונות היוו תקופת של יצירת המעגל. היה עלינו להוכיח לעצמנו, לחקלאים האחרים בארץ, ולמדריכי החקלאות של מחלקת ההתיישבות של הסוכנות ושל משרד החקלאות, את הלגיטימיות של הדרך שבחרנו בה מרצון - שלא להסתמך על היתר המכירה.

בתחילת דרכי בשעלבים ריכזתי את ענף גידול הירקות בקיבוץ – בצל, עגבניות ותפוחי אדמה. מזכיר הקיבוץ, ר' שמואל עמנואל הי"ו, פנה אלי והציע לי להשתתף בימי העיון של הסמינר למצוות התלויות בארץ, אשר התקיים בקיבוץ חפץ חיים. זה היה ערב שנת השמיטה תשי"ט. למדנו שם את הלכות שמיטה לרמב"ם, שמענו הרצאות מאת הרבנים קלמן כהנא והלל ברוקנטל זצ"ל, וראינו את המבנה של 'המכון לחקר החקלאות על פי התורה' אשר זה עתה הוקם, ולידו את ערוגות גידולי המים אשר אמורים היו לתת כיוון לפתרון הספקת ירקות 'כשרים' בשנת השמיטה.

שבתי לקיבוץ שעלבים משוכנע כי יכול נוכל לקיים השמיטה כהלכתה. מדריכי החקלאות של הסוכנות אשר עזרו לנו לגדל את הירקות חשבו שיצאנו מדעתנו, כאשר סיפרנו להם כי בכוונתנו למשוך את עונת הניבה של העגבניות כמה חודשים לתוך שנת השמיטה. בשמיטה הבאה כבר הוכן לקראת שמיטה גן ירק עם עגבניות, חצילים ושאר ירקות להספקת צורכי הקיבוץ. במקביל זרענו חיטה בשינוי מחזור לפי ההיתר של החזון איש זצ"ל. בשמיטה השלישית (תשל"ג) אף זרענו והנבטנו סלק סוכר לפני ראש השנה, טפלנו בו 'לאוקמי', ואח"כ קטפנו אותו וממנו ייצרו סוכר קדוש בקדושת שביעית. את פירות המשמש גידלנו עבור אוצר בית הדין של הרב לנדא זצ"ל מבני ברק. את גידולי הכותנה השארנו כגידול דו שנתי, וכל העת חיפשנו פתרונות חקלאיים והלכתיים במציאות שהשתנתה בין שמיטה לשמיטה.

כך עברו השנים, ועמן עוד שמיטות. ליד המכון לחקר החקלאות על פי התורה, בהנהלת חברנו ר' משה זקס נ"י, הוקם בקיבוץ שעלבים על ידי הרב שמעון וייזר שליט"א בית המדרש הגבוה להלכה בהתיישבות החקלאית בראשותו של הרב קלמן כהנא זצ"ל, יחד עם הרב יוסף אפרתי שליט"א, היום ראש בית המדרש בירושלים ת"ו. לפי בקשת החבר ר' משה ריינמן ז"ל, רכז המשק של קיבוץ חפץ חיים והכח המניע של חישוב כדאיות כלכלת השמיטה בראייה תלת שנתית (ז"א שמחשבים את הכדאיות החקלאית בשיקלול של ההוצאות וההכנסות שנה לפני שמיטה, שנת השמיטה והשנה אחריה), נבדק והוכח שבס"ה קיים איזון ולעתים אף רווח גם במשקים שומרי שמיטה כעיקר הדין, למרות הקושי בקיום החקלאות בשמיטה ללא היתר המכירה, בהתאם להבטחת ה' "וצויתי את ברכתי"... היתה הרגשה שהחוט המשולש – החקלאים, המכון לחקר החקלאות על פי התורה ובית המדרש להלכה בהתיישבות - לא במהרה ינתק.

הימים חולפים, שנים עוברות, וריקודי מעגלי השמיטה כהלכתה הולכים ומתרחבים. דרכו של החזון איש זצ"ל לקיום השמיטה ללא היתר המכירה, אשר נוסדה בזמנו בפועל בקיבוץ חפץ חיים, באה לידי ביטוי בכל יתר ישובי פא"י, ובמשך הזמן גם אצל חקלאים נוספים. "אנן בדידן", כאימרת הרב מפוניבז' זצ"ל, אשר תמך בחקלאים שומרי השביעית, כאשר ביקר אצלנו בשעלבים ובירך ברכה מיוחדת לכניסת שבת הארץ: "שבת שלום עצי שביעית"!

כרם היה לידידי בקרן בן שמן אשר בשעלבים, ויעזקהו, ויסקלהו, ויטעהו שורק, ויבן מגדל בתוכו וגם יקב חצב בו (ע"פ ישעיהו פרק ה). ויקו לעשות ענבים בשמיטה, ויעש ב"ה מיץ ענבים, יין מתוק ויין יבש, קדושים בקדושת שביעית. אולם כדי שיגדלו הענבים צריכים לזמור את זמורות השנה שעברה לאחר גמר הבציר. נמסר לנו שהחזון איש זצ"ל ביקר בכרם שהיה לקיבוץ חפץ חיים בזמנו, והינחה אותם לזמור בשינוי – בשתי פעולות במקום בפעולה אחת. אולם החזו"א הביע את תקוותו למצוא דרך מקצועית, אשר תמנע לחלוטין את פעולת הזמירה בשביעית; לכן חיפשנו דרך בעזרת חברנו ר' משה זקס עם המדריך הארצי לכרמים ד"ר בני ספרן המנוח, ומצאנו שאפשר לזמור את עיקר הזמירה לפני ראש השנה, ואת יתר הזמורות לקצץ בשמיטה. בשמיטה אחרת מושב יסודות ביצע לפני שמיטה זמירה מלאה של כרם היין שלו בעידוד רבו הרב בן ציון קליין שליט"א, ולא רק זמירה חלקית כפי שנהגנו בכרם שעלבים, וב"ה שיטה זו הצליחה; מאז אנו כולנו זומרים בערב שנת שמיטה את מלוא ענפי הגפן מיד לאחר הבציר, עוד לפני ראש השנה. כך לפני שלוש שמיטות (לקראת שמיטת תשנ"ד), כאשר פנינו לגאון הרב נסים קרליץ שליט"א לקבל על עצמו את נשיאות אוצר בית הדין של כרמי היין של ישובי פא"י, התנאי שלו היה לבצע את הזמירה כולה לפני ראש השנה. הגידולים הצליחו ב"ה, אוצר בית הדין תיפקד לתפארה, והציבור הדתי והחרדי כולו היה מודע בשתי השמיטות הקודמות לחלוקת מיץ ענבים, יין מתוק ואף יין יבש דרך השליחים של אוצר בית דין מהודר זה בכל הארץ.

אך לקראת שמיטת תשס"ח המצב השתנה. בשל מדיניות ענף גפן היין לגדל ענבי יין איכותיים כאשר היבול יותר נמוך, עונת הבציר מתאחרת. ראש השנה של שמיטת תשס"ח חל מוקדם יחסית, בתחילת ספטמבר (שנת שמיטה זו מעוברת, אע"פ שבימי חז"ל היו מקפידים לעבר את שנת ערב השמיטה ולא את שנת השמיטה), לכן הספקנו לבצור ומיד לאחר מכן גם לזמור רק חלק מהכרמים. לאור המצב הזה הוצע לכורמים, אשר הכרמים שלהם לא נבצרו לפני ראש השנה, להשבית לגמרי את כרמיהם בשנת השמיטה על ידי חיתוך שיח הגפן קרוב לבסיסו, כך שהגפן לא תניב כלל בשנת השמיטה. אך מי יפצה את הכורם על איבוד מוחלט של היבול בשנה הבאה? פנינו לועדת השמיטה שליד המשרד החקלאות כדי לבקש פיצוי, וקיים סיכוי טוב שנקבל סיוע.

ב"ה הצלחנו להתמודד עם הבעיות החקלאיות–הלכתיות של שנות השמיטה, ולקבל על עצמנו את הנזק הכספי הישיר והעקיף שפוזר על שלוש שנים כפי שציינתי לעיל, בין השאר בעזרת תמיכה של משרד החקלאות של מדינת ישראל. נוסד גם 'אוצר השמיטה' של ישובי פא"י, אשר מטרתו לתת הלוואות לחקלאים שומרי שביעית שיוחזרו משך שש שנים. ברם התמודדות זו קשה שבעתיים בשל הפרדוקס שנגרם ע"י החלופות של הספקת תצרוכת השמיטה, השימוש בהיתר המכירה מכאן - ויבוא התוצרת החקלאית מחו"ל מכאן; נציגי שתי החלופות הנ"ל פנו גם הם לוועדת השמיטה שליד משרד החקלאות בבקשה להכיר בצרכים המיוחדים שלהם ולתמוך גם בהם, ולא רק בחקלאים ששומרים שמיטה באמת, ואינם מסתמכים על היתר המכירה; לדבריהם חלוקת תוצרת בקדושת שביעית 'עלולה' להתחרות בתוצרת של היתר המכירה מחד ושל תוצרת הנוכרים מאידך, ולכן הם נזקקים לסיוע!

ואני תפילה שכשם שהצלחתי עם חבריי בקיבוץ שעלבים ויתר ישובי פא"י לקיים שבע שמיטות כהלכתן לפי החזון של החזו"א זצ"ל ללא היתר מכירה, ובמשך השנים הצטרפו לכך חקלאים רבים מישובים נוספים, כן נזכה לקיים שמיטין ויובלות דאורייתא במהרה בימינו. אולם הצלחה החקלאים שומרי השמיטה תלויה במידה רבה בנקיטת עמדה חיובית לשמירת השמיטה כפי עיקר דינה מצד הציבור הדתי והחרדי, בעיקר ע"י הסכמתו לקלוט תוצרת הקדושה בקדושת שביעית*.

לפי פירוש אחד אימרת חז"ל (שבת קיח, ב) 'אם משמרים בני ישראל שתי שבתות מיד הם נגאלין' כוונתה לשבת בראשית ושבת הארץ (עי' פרי צדיק פרשת בהר אות יד). לו יהי בעז"ה.