תרומות על הבאר
(7 דצמבר 2019) קישור מהיר: המעין ספריית משעול היכל הגבורה וההנצחה שיעורי הרב עמיטל

המעין -

חזרה למאמרי המעין

שיטת רבינו תם בעניין סכך הגבוה מעשרים אמה / אבי ליפשיץ

רקע

שנינו במשנה (סוכה ט, ב): 'העושה סוכתו תחת האילן כאילו עשאה בתוך הבית'. בגמרא מסייג רבא את דין המשנה: 'לא שנו אלא באילן שצילתו מרובה מחמתו, אבל חמתו מרובה מצילתו כשרה'. על הסתייגות זו מקשה הגמרא, שגם אם חמתו של העץ מרובה מצילתו 'הא קא מצטרף סכך פסול בהדי סכך כשר', ומדוע התחתונה כשרה! ומשיבה שמדובר 'בשחבטן', היינו, לפי פירוש רש"י, שעירב את הסכך הפסול עם הסכך הכשר, ולכן אם חמתו של האילן מרובה מצילתו הסוכה כשרה. מכאן עולה שבמקרה שלא חבטן - אפילו אילן שחמתו מרובה מצילתו פוסל את הסוכה.

מסקנה אחרונה זו עומדת במוקד דיונם של התוס' (שם ד"ה הא קא מצטרף). הם מאריכים להוכיח שמסקנה זו תקפה רק אם סכך התחתונה חמתו מרובה מצילתו, אם אם צילתו מרובה אין צל הענפים שמעליה פוסל אותה. מתוך חידושם זה הם נזקקים לפירוש מחודש בגמרא להלן, הקובעת כי סוכה תחת סוכה התחתונה כשרה והעליונה פסולה אם מתקיימים שלושת התנאים הבאים: צילתה של התחתונה מרובה מחמתה, חמתה של העליונה מרובה מצילתה, והעליונה אף היא בתוך עשרים אמה. לשיטתם קשה, מדוע העליונה צריכה להיות בתוך עשרים? מתוך כך הם נדחקים להסביר שכוונת הגמרא היא שצל התחתונה מרובה מחמתה דווקא בצירוף סכך העליונה, אך אכן אם צל התחתונה כשלעצמו מרובה מחמתה שוב אין צורך שהעליונה תהיה מתחת לעשרים אמה.

דרך אחרת להסביר קטע זה בגמרא מובא בתוספות בשם רבינו תם:

ורבינו תם מפרש דלמעלה מעשרים לא חשיב סכך פסול, מאחר שאין הפסול אלא מחמת גובה. שקשה לו הא דקאמרינן (להלן י, א) תחתונה כשרה ועליונה פסולה איצטריך ליה מהו דתימא נצטרף סכך פסול בהדי סכך כשר, שדחק בקונטרס לפרש (שם ד"ה איצטריכא ליה וד"ה מ"ד ניגזר) דאע"ג דקיימא עליונה בתוך עשרים מהו דתימא ניגזר למיפסל תחתונה משום דזימנין דקיימא עליונה למעלה מעשרים דלא מסיק אדעתיה למיחש אתחתונה משום צירוף פסול עם כשר, ומדחזי לעליון כי חמתו מרובה סבר כמאן דליתיה דמי ולא פסיל לתחתונה, קא משמע לן דלא גזרינן הא אטו הא. ודוחק הוא זה, ועוד דמהאי טעמא הוה מצי למימר שתיהן כשרות אצטריך ליה. וגריס ר"ת תחתונה כשרה והעליונה פסולה היכי דמי כגון דעליונה חמתה מרובה מצילתה ותחתונה צילתה מרובה מחמתה וקיימא תחתונה בתוך עשרים, כלומר אבל העליונה לא חיישינן בכל ענין דקיימא, ואפילו למעלה מעשרים לא מיפסלא התחתונה בהכי. והיינו דקאמר הש"ס מהו דתימא ליצטרף סכך פסול בהדי סכך כשר, כלומר שיחשב סכך פסול מחמת דקיימא העליונה למעלה מעשרים, קמ"ל דכי האי גוונא לא חשיב סכך פסול.

ובריש עירובין (דף ג, א ושם) משמע קצת כפירוש ר"ת, גבי מקצת סכך בתוך עשרים ומקצת למעלה מעשרים אף על גב דאי שקלת לההיא יהא חמתה מרובה מצילתה משמע התם דכשרה משום דעכשיו הויא לה צילתה מרובה מחמתה. ומיהו גבי הוצין יורדין (ד, ב) פירשנו לעיל דאפילו חשיב סכך פסול כשרה דמיירי כשצילתה מרובה מחמתה מה שבתוך עשרים, והא דקאמרינן (עירובין שם) אי קלשת לה ויהא חמתה מרובה מצילתה - היינו לפי שלא יכול להתקיים הסכך שבתוך עשרים, דמחמת קלישותו יבוא הרוח ויפזר או יפול.

 

חידושו של רבינו תם כפול, חידוש מושגי וחידוש גירסא[1]. היה קשה לר"ת על פרשנותו של רש"י לצריכותא שיש בגמ' לקמן (י, א); צריכותא זו מתייחסת למקרה הנ"ל שתחתונה כשרה ועליונה פסולה, ומחדשת כי במקרה זה היתה הוה אמינא ש'יצטרף סכך פסול בהדי סכך כשר'. רש"י פירש שם שההו"א היתה, שאם נכשיר בציור הנדון יש חשש שאף במקרה שסכך העליונה יהיה גבוה מעשרים נבוא להכשיר, ולכן צריכה היתה הגמרא לחדש שאם אכן העליונה מתחת עשרים אמה התחתונה כשרה, ולא גוזרים על זה מחמת זה. הקושי של ר"ת הוא הן מצד הדוחק שבדבר, והן מצד שצריכותא זו קיימת גם כאשר שתיהן כשרות! משום כך תיקן את עצם הגדרת המקרה: לא גרס 'וקיימי תרווייהו בתוך עשרים' אלא 'וקיימא תחתונה בתוך עשרים'. כעת ודאי שהדין מחודש: אף אם העליונה למעלה מעשרים התחתונה כשרה. אלא שחידוש זה זקוק להסבר, ולשם כך בא החידוש המושגי: אינו דומה סכך פסול 'בעצם', כגון מחובר או מקבל טומאה, לסכך הגבוה מעשרים אמה; זה האחרון אינו פסול מחמת עצמו - אלא מחמת מיקומו, ומשום כך דינו ישתנה כאשר מתחתיו יש סכך נוסף[2].

 

הגדרת שיטת ר"ת

כיצד ישתנה – בכך נחלקו המפרשים. האפשרויות הן שתיים: הפחות מחודשת טוענת שהסכך התחתון צילתו מרובה מחמתו והוא כשר מצד עצמו, והחידוש הוא שהסכך העליון אינו 'פוסל כנגדו', דהיינו אינו מחשיב את מה שתחתיו כסכך פסול, כך שבסופו של דבר הוא בסך הכל 'אינו מפריע' לכשרותו של התחתון. האפשרות המחודשת יותר היא שהסכך התחתון חמתו מרובה, כך שהחידוש הוא שהסכך העליון אף מצטרף להכשיר את הסכך התחתון, וזה למרות שגובהו מעל עשרים אמה[3].

הבדל הפרשנויות כרוך בשאלה אחרת בענין דינו של סכך פסול 'רגיל': האם סכך פסול הנמצא מעל סכך כשר פוסל כנגדו, או שמא כיוון שהסכך התחתון כשר בפני עצמו זה שמעליו אינו פוגם[4], ורק במקרה שהסכך התחתון חמתו מרובה כך שהוא נזקק לצירופו של העליון - רק שם נאמר 'קא מצטרף סכך פסול בהדי סכך כשר' (לשון הגמרא ט, ב בנוגע לסוכה שתחת האילן) ואז הוא פסול. הריב"א פוסק כפי השיטה הראשונה שסכך פסול פוסל כנגדו[5], והשיטה השניה היא שיטת התוס' בתחילת הדיבור הנוכחי שסוכה כשרה אינה נפסלת אם מעליה נמצא סכך פסול[6].

כעת: אם נחליט כשיטת התוספות, הרי שלגבי סכך הגבוה מעשרים אמה, שר"ת חידש שהוא קל יותר מסכך פסול אחר, על כורחנו צריכים אנו לומר שהוא אף מצטרף להכשיר סכך תחתון שחמתו מרובה, שאם לא כן לא נוסף בסכך זה דבר לקולא; כך הוכיח המהרש"א כאפשרות המחודשת ברבינו תם, מתוך הנחתו שר"ת נוקט כתוספות ולא כריב"א[7]. לעומת זאת, אם היינו מניחים שר"ת נוקט בשיטת הריב"א שסכך פסול פוסל כנגדו, הרי די לנו לחדש שסכך הגבוה מעשרים אינו פוסל כנגדו, ואזי רק אם התחתון צילתו מרובה – הסוכה כשרה[8]; כך הבין את שיטת ר"ת הריטב"א[9], וזאת על פי הנחתו שר"ת אכן נוקט כשיטת ריב"א[10]. כשיטה זו משמע גם מהרמב"ן והר"ן, למרות שלא מסרו כך בשם רבינו תם[11].

ראשית יש לדון בהנחת המהרש"א שר"ת נוקט בשיטת התוס', וממילא על כורחינו צ"ל שסכך הגבוה מעשרים קולתו מרובה והוא מצטרף לסכך התחתון להכשיר. אכן לפי הנחתו המסקנה פשוטה, אלא שעל עיקר הנחתו יש לשאול: מניין לו? ומסתבר לומר שהנחתו זו מבוססת על כך שעורך התוס'[12] הביא בדיבור אחד את שני הנדונים זה אחר זה ללא כל ציון שיש חילוק שיטות ביניהם, דהיינו שמחצית הדיבור הראשונה עוסקת בחידוש שסכך פסול אינו פוסל כנגדו (ללא שהזכירו כלל את שיטת הריב"א), והמחצית השניה בחידושו של ר"ת שסכך הגבוה מעשרים קל מסכך פסול אחר; אם כל חידושו של רבינו תם היה מבוסס על השיטה החולקת על ראשית התוס', ולדעת ר"ת סכך פסול פוסל כנגדו - היה חיוני לציין זאת! סיוע להנחה זו ניתן להביא מספר המרדכי, שאת שיטת התוס' הביא בשם 'רש"י ורבינו תם ז"ל'[13].

ברם, הגר"א בהגהותיו על השו"ע (או"ח סימן תרכו ד"ה וי"א) פירש ששיטת ר"ת הובאה בתו' כסיוע לשיטת ריב"א שסתם סכך פסול פוסל כנגדו, ובכך להוות תחליף לשיטה שהציגו תוס' בתחילת הדיבור[14]. ויש להביא סיוע גדול לפירוש זה בתוס' מתוך דברי הרא"ש בסוף סימן יד, שלאחר שהביא את שיטת התוס' ואת ראיותיהם הציג את שיטת הריב"א, וסיים: 'וההיא דהוצין לא מקרי סכך פסול - דגובהה גורם, כמו שפירש ר"ת'; מפורש בדבריו שהבאת דברי ר"ת היא כדי לתרץ את שיטת הריב"א[15]. אך מאידך בתור"פ[16] ובתוס' רא"ש[17] דברי ר"ת מופיעים בדיבורים מיוחדים ולא כחלק מדיון קודם, מה שמלמד שלא הובאו דבריו כדי לתרץ את שיטת הריב"א.

אמנם לאמיתו של דבר אין הדברים סותרים. שיטת ר"ת הינה שיטה עצמאית העוסקת רק בסכך הגבוה מעשרים אמה, ולכן ניתן להציגה בפני עצמה; אלא שלפי פירוש הרא"ש ודעימיה בתוספות יוצא שהתוספות 'שלנו' השתמשו בשיטת ר"ת כדי לתרץ את שיטת ריב"א, ולכן הביאו את דבריו באותו דיבור. אכן, פרשנות זו מפריכה את הנחת המהרש"א שר"ת נוקט בשיטת התוספות ולא בשיטת הריב"א, אך מצד שני אין כאן ראיה הפוכה, דהיינו שר"ת נוקט בשיטת הריב"א. אמנם לפי הראיה שהבאנו לעיל מהמרדכי לשיטת המהרש"א הרי שר"ת חולק על ריב"א, ואף אם נפרש שעורך התוס' נקט כפרשנות הרא"ש אין זה מחייב לגבי שיטת ר"ת עצמה, ועדיין ניתן לומר כמהרש"א שר"ת מכשיר סכך גבוה מעשרים אף בצירוף.

מעבר לכך: אף אם נאמר דלא כמרדכי אלא כריטב"א, שר"ת נוקט כריב"א בעניין סכך פסול - עדיין לא נפסלה האפשרות לפרש כהבנת המהרש"א בדעת ר"ת. אם כי מניתוח הדברים עלה, כי קיימת תלות בין מחלוקת הריב"א והתוס' בעניין צירוף סכך פסול לסכך כשר לבין מחלוקת הריטב"א והמהרש"א בביאור שיטת ר"ת, יש להדגיש כי תלות זו הינה חד כיוונית: אמת הדבר שאם ר"ת סובר כתוס' הכרחי לפרש את שיטתו כמהרש"א, אך אין זה נכון שאם פרשנות המהרש"א נכונה הכרחי לומר שר"ת סובר כתוס'. אפשרית שיטה הסוברת כריב"א שסכך פסול 'רגיל' פוסל כנגדו, ואילו בסכך מעל עשרים אמה יש 'דילוג' בשתי דרגות - לא זו בלבד שאינו פוסל כנגדו אלא שהוא אף מצטרף להכשיר את הסכך התחתון. אמנם מסברא קשה להניח שקיים 'דילוג' כזה, אך נראה כי מצאנו שיטה זו לריב"א עצמו: בעוד שבראבי"ה (סימן תריג) מובאת שיטתו של הריב"א שסכך פסול פוגם, מיד בסמוך (בסימן תריד) משמע מדבריו של ריב"א כפרשנותו של המהרש"א ברבינו תם; לאחר שהביא שם הראבי"ה את פרשנותו של רש"י ל'תחתונה כשרה ועליונה פסולה', הוא כתב:

ורבינו יב"א פליג עליה (=על רש"י), דאפילו למעלה מעשרים אם המקום פסול מכל מקום הסכך כשר ואינו פוסל בצירופו, כדאמרינן היתה גבוהה מעשרים והוצין יורדין לתוך עשרים אם צילתה מרובה מחמתה כשירה, אף על פי שהעליון מרובה מן ההוצין אין מצטרפין לפסול. וכן משמע בפרק קמא דעירובין דאמר מקצת סכך בתוך עשרים ומקצת סכך למעלה מעשרים כשירה, ואף על גב דאי קלשת ליה הוי ליה חמתה מרובה מצילתה השתא מיהת צילתה מרובה, אלמא דלא מצטרף לפסול אפילו כשהכשר חמתו מרובה כגון דאי קלשת ליה.

 

ראשית - לפנינו מקור קדום יותר, בשם הריב"א, לסברתו של ר"ת שסכך הגבוה מעשרים אינו פסול בעצם, ומסתבר שזהו בעצם המקור לשיטת ר"ת. והעיקר: מהסיוע מעירובין עם התוספת לאחריו ניתן להסיק[18] שדעת הריב"א להכשיר אף שסכך התחתון חמתו מרובה[19], ואם כן לא ירחק לומר (כמרדכי ולא כריטב"א) שאף ר"ת יסכים לגדר זה שסכך גבוה יכול להצטרף להתיר את הסכך שמתחתיו. עלה בידינו שפרשנותו של המהרש"א בדעת ר"ת נכונה, אך לאו דווקא מטעמיה.

פרשנות זהה בהבנת שיטת רבינו תם מצויה כבר אצל רבינו ירוחם[20]:

אבל לפי גירסת ר"ת אם תחתונה צילת' מרוב' מחמתה ועליונה בהפך עליונה פסולה ותחתונה כשרה אפילו עליונה למעלה מכ' ואין צל התחתונה מרובה מחמתה אלא בצרוף סכך העליונה, ולא חשבינן לסכך העליונה סכך פסול אפי' שהוא למעלה מכ', שאין פסולו משום סכך אלא משום גבהו, וחשבינן ליה סכך שמקצתו למעלה מכ' ומקצתו למטה מכ' דאמרינן דכשרה.

 

ראיה נוספת לפרשנות זו ברבינו תם יש מהמשך התוספות, שם הביאו ראיה לר"ת מסוגיית עירובין, המכשירה את הסוכה (לחד לישנא) אע"פ שחלק הסכך התחתון חמתו מרובה מצילתו[21].

עלה בידינו שרגלים לדבר שפרשנותו של המהרש"א בר"ת היא הנכונה, הן על פי עדות המרדכי ורבינו ירוחם, הן על פי ההשוואה לריב"א עצמו, והן מכוח הראיה שהביאו התוספות מסוגיית עירובין.

 

יסוד שיטת ר"ת

אמנם בספר תוצאות חיים הקשה על פרשנותו של המהרש"א מסברא:

נהי דלא מפסלא התחתונה משום צירוף סכך העליונה משום דלא מקרי סכך פסול, אבל עכ"פ התחתונה היא חמתה מרובה, וצריכה לצרוף סכך העליונה, והיאך יצטרף סכך העליון להשלים צילתה של תחתונה, הא הוא למעלה מכ'. ולא דמי להא דמקצת סכך בתוך כ' ומקצת למעלה מכ' דאיכא מאן דמכשיר, דהתם חד סככא הוא כמו שכתב הר"ן עיי"ש.

 

תורף דבריו, שסוף סוף הסכך שמעל עשרים פסול, אף אם לא מחמת עצמו אלא מחמת מיקומו; ואם כן סוכה זו אין לה סכך כשר כשיעור הנדרש, וכיצד ניתן להכשירה? ויש להוסיף בביאור הקושיא: דהנה לפי פירוש הריטב"א בר"ת, שסכך מעל עשרים אינו פוסל כנגדו, ביאר הערוך לנר (ט, ב ד"ה בא"ד דלמעלה) את החילוק בין סכך פסול רגיל לסכך מעל עשרים על פי שיטת רבי זירא בריש המסכת, שטעם הפסול מעל עשרים הוא שאין צל סכך אלא צל דפנות, ולכן אם יש גם סכך תחתון הסכך העליון אינו מפריע כיוון שצלו של העליון כלל אינו מגיע לסוכה[22], משא"כ לשיטת רבא דדירת עראי בעינן[23]. ברם, ביאור זה טוב לשיטת הריטב"א שצל התחתון מספיק בפני עצמו, אך לשיטת המהרש"א שצל התחתון פחות מכשיעור - אף לשיטות רבה ורבי זירא לא ניתן להכשיר, שכן אין סכך כשר על הסוכה[24]!

ברם, מלשונו של ר"ת נראה לדייק שלא פסק כרבי זירא כפי שרצה לטעון הערוך לנר. הגע בעצמך: אם כל סכך שמעל עשרים אמה אינו מצל על מה שמכוון תחתיו כשיטת רבי זירא, הרי שאף אם יהיה סכך פסול ממש כאילן וכדומה מעל סוכה כשרה לא נפסול את הסוכה אם גובה הסכך הפסול יהיה מעל עשרים אמה, ואם כן כלל לא צריך ר"ת לחדש את החילוק בין סכך גבוה מעשרים לסכך אחר! וכיון שר"ת הביא סברא זו, על כורחנו שלא פסק כרבי זירא. אכן, עדיין ניתן לטעון כי ר"ת נוקט בשיטת רבה, ואז פרשנות הריטב"א נראית יותר. אולם אנו נרצה לטעון כי ר"ת כרבא, כרוב הראשונים כפי שהביא הרא"ש, וממילא אין חילוק בסברא בין שתי הפרשנויות, וכפי שנבאר.

לשיטת רבא טעם הפסול הוא משום דירת עראי; וכבר דייק רבא עצמו בתשובתו לאביי, שאין פסול בעצם זה שהסוכה תהיה סוכת קבע, כגון בהיו לה מחיצות של ברזל, אלא כל תביעת העראיות היא רק מצד הגדרת הגובה, דהיינו שדרשה התורה שהסוכה תהיה בגובה המתאים לדירת עראי. דין זה של פסול מעל עשרים כלל אינו שייך אם כן לדיני הסכך - אלא לדיני הדפנות, או לדיני המבנה הכללי של הסוכה; זהו גדר בגובה הסוכה המותר, כך שהשאלה שנשאלת לגבי פסול זה היא האם גובה הסוכה מתחת לעשרים או מעל לעשרים. נראה אם כן לפי זה שזהו פשט דברי ר"ת 'דלמעלה מעשרים לא חשיב סכך פסול מאחר שאין הפסול [=פסול הסוכה] אלא מחמת גובה' - לפי דברינו המילים 'שאין הפסול' אינן מכוונות לפסול הסכך אלא לפסול הסוכה כולה. כך יוסבר מדוע דין זה מובא במשנה הראשונה של המסכת בתוך שאר השיעורים של הסוכה, ולא בהמשך (במשניות שמדף יא ואילך) כחלק מדיני הסכך[25].

פרשנות זו בדברי רבא עולה גם מדברי התוס' בדף ב, א (ד"ה כי עביד):

כי עביד ליה דירת קבע שפיר דמי - דאע"ג דיש לפרש קרא בדירה שאינה ראויה אלא לשבעה, למעוטי קבע משמע ליה קרא דאתא לשיעורא לאורויי לך מדת גובהה, כלו' בסוכה שאפשר לעשות עראי. וא"ת וכיון דלא חיישינן אלא שתהא ראויה לעשותה עראי ואע"פ שעושה אותה קבע, א"כ אמאי אמר (תענית דף ב, א) גשמים סימן קללה בחג, והלא יכול לקבוע הנסרים במסמרים שלא ירדו גשמים בסוכה? ואפילו תימצי לומר דאסור משום גזרת תקרה, כי היכי דאמר לקמן בפירקין (דף יד, א) גבי פלוגתא דר"מ ורבי יהודה דמסככין בנסרין דאי מכשרת בהו אתי למימר מה לי לסכך בזה מה לי לישב תחת תקרת ביתי, וביתו ודאי פסול מדאורייתא דסוכה אמר רחמנא ולא ביתו של כל ימות השנה - מ"מ כיון דלא אסור אלא מדרבנן לא שייכא למימר שהגשמים סימן קללה! וי"ל דנהי דלא חיישינן בדפנות אי עביד להו קבע, מ"מ בסככה, שעיקר הסוכה על שם הסכך, לא מיתכשרה עד דעביד לה עראי. ומה"ט נמי ניחא לרבי זירא דדריש מדכתי' וסוכה תהיה לצל, הא כתי' נמי מזרם וממטר, וניבעי נמי שלא ירדו גשמים לתוכה! אלא ודאי משום דבעינן סככה עראי, וא"כ הוה ליה קבע.

 

התוספות פותחים בהתמודדות עם קושי שיש על תשובתו של רבא: מניין לו לרבא ש'בסוכות תשבו שבעת ימים' ממנו הוא למד את דין העראי הינו רק סימן לגובה, ולא סיבה, דהיינו שתהיה הסוכה ממש סוכת עראי! התוס' אינם פותרים קושי זה, אלא רק רומזים לו בכך שהם מציינים שהיה ניתן להבין את הפסוק אחרת[26]. ברם, בסוף הדיבור לאחר שהקשו ממסכת תענית הם מחדשים כי יש שני דינים שנלמדים מהפסוק, גם סימן וגם סיבה: הסיבה היא דין הסכך, שהוא צריך להיות בעצמותו סכך עראי, וזה תלוי במידת הצפיפות שלו; הסימן הוא ענין הגובה, דהיינו שהדפנות לא יהיו יותר מעשרים אמה. בכך הם חוזרים ומסיימים במה שפתחו, דהיינו שדרשתו של רבא לא מפקיעה את הלימוד הפשוט של עראי כסיבה, אלא מוסיפה שיש בו גם סימן לעניין גובה הסוכה. עלה בידינו שעניין גובה הסוכה אין לו כל שייכות לסכך, והוא דין כללי בשיעורי הסוכה.

אם כן, סוכה שיש לה שני סככים, האחד מתחת לעשרים אמה והשני מעל עשרים, אלא שהשני חמתו מרובה מצילתו, יש לעיין כיצד נגדיר מבנה זה: האם כאן שייכת אמירתו של רבא שלמעלה מעשרים אדם עושה דירתו דירת קבע - או דלמא רק על מבנה המקורה כהלכתו נאמר כלל זה, אך מבנה ללא תקרה ראויה (כגון מגדל שאינו מקורה כלל) ניתן לעשות אף למעלה מעשרים אמה בצורה עראית, כיוון שעצם העובדה שאין לו תקרה היא היא העראיות שלו. והנה, יש להדגיש כי חקירה זו כלל אינה תלויה בשאלה האם הסכך התחתון עצמו צילתו מרובה. דהיינו, שאם נחליט כצד הראשון הרי שסוכה זו פסולה מצד גובהה, ואין זה עוזר שסככה התחתון צילתו מרובה[27]; ואם נחליט להיפך - הרי שהסוכה כשרה אף אם צילתה מרובה רק בצירוף הסכך העליון, שהרי אין שום פסול באף אחד מהסככים, וכל הבעיה היא רק גובה הסוכה, ואם בעיה זו נפתרה הרי שהסוכה כשרה.

עלה בידינו שאם אכן פסק ר"ת כרבא, שאלת הסברא אינה קשה יותר על פרשנות המהרש"א מאשר על פרשנות הריטב"א, ומוכרחים נהיה לומר שר"ת החליט כצד השני של החקירה לעיל, דהיינו שמבנה ללא תקרה ראויה אינו מוגדר כבנין קבע, כך שאין פסול בסוכה מצד גובהה, ומכאן שאף אם צילתה מרובה רק בצירוף סכך העליון שפיר דמי.

 

סיכום

במאמר זה נדונה שיטתו של רבינו תם, שסכך הגבוה מעשרים אמה אינו פסול בעצם כשאר פסולי הסכך. ראינו כי נחלקו ראשונים ואחרונים בבירורה של השיטה: הריב"א, המרדכי, רבינו ירוחם והמהרש"א נקטו שאף אם סכך התחתונה חמתו מרובה ניתן לצרף את סכך העליונה להכשר הסוכה; לעומתם הרמב"ן, הריטב"א והר"ן פירשו שרק אם סכך התחתונה כשר מצד עצמו הסוכה כשרה, משום שאין סכך העליונה פוסל כנגדו. הבאנו ראיות שר"ת כיוון לאפשרות הראשונה. בשלב השני התמודדנו עם קושי הסברא שבאפשרות זו, וחידשנו לשם כך הבנה אחרת בפסול הגובה של עשרים אמה, שאין זה עוד אחד מפסולי הסכך - אלא פסול בכללות מבנה הסוכה; לפיכך, כאשר פסול זה אינו קיים כיוון שחמתה של העליונה מרובה, שוב אין נפקא מינה אם צילתה של התחתונה לבדה מרובה או לא, ואם בסופו של דבר בסוכה התחתונה מתקבל צל כשיעור הדרוש - הסוכה כשרה.



[1] אמנם מסידור דברי התוספות משמע שהחידוש המושגי הוביל לחידוש הגירסא, וכך משמע אף מהלשון 'וגריס ר"ת', וכן מכך שתוס' בהמשך רצו לבסס את שיטתו מסוגיית עירובין ולא מסוגייתיינו גופא; אך מצד שני נוסח זה שתוס' כאן מייחסים אותו לר"ת מובא בריטב"א (לאחר שהביא את גירסת רש"י) כ'הנכון כגירסת הספרים שלנו וכן היא בספרי הגאונים ז"ל', ובדקדוקי סופרים (הערה כ) כתב שכך הוא הנוסח בכ"י ב' (על פי הקדמתו לר"ה כנראה כ"י זה הוא שתואר בהקדמה לברכות עמ' 36–37), וכן ברי"ץ גיאות (עמ' פב, והנוסח שם: 'ולא שנא קיימא עליונה למעלה מכ' אמה ולא שנא קיימא למטה מכ' אמה'). גם מהראבי"ה סימן תריד משתמע שכבר הריב"א נקט כגירסא זו, וכדלהלן.

[2]  חידוש מושגי זה הוא הוא הצריכותא שבגמרא לקמן: היתה הו"א שנחשיב את סכך העליונה כסכך פסול, קמ"ל שעקרונית סכך כשר הוא.

[3] אפשרות זו קשה בפשט הגמרא, כיוון שהלשון היא: 'כגון שהתחתונה צילתה מרובה מחמתה ועליונה חמתה מרובה מצילתה', ואמנם התוספות לעיל נדחקו לפרש שהתחתונה צילתה מרובה רק בצירוף העליונה, אך השאלה היא האם גם לשיטת ר"ת נזקקים אנו לדוחק זה, ובכך נחלקו הפירושים כדלהלן. אמנם ברי"ץ גיאות (מאה שערים עמ' פב) נמצא נוסח יחידאי: 'תחתונה כשרה ועליונה פסולה, כגון שהתחתונה חמתה מרובה מצילתה ועליונה חמתה מרובה מצילתה', אלא שהמהדיר הרי"ד במברגר בהערות 'יצחק ירנן' אות ריט תיקן ל'תחתונה צילתה מרובה מחמתה'; ואכן לא מצינו עד נוסח דומה, וקרוב לוודאי שזו ט"ס (ויש להסתפק רק שאולי הרי"ץ גיאות כתב זאת בתורת פירוש לדברי הגמרא, וצ"ע).

[4] ואף בשיטה זו נחלקו, אם נאמר שהסכך העליון אינו פוגם אף כשצילתו הוא (של העליון) מרובה מחמתו (קרבן נתנאל על הרא"ש אות ע, וכ"כ בשו"ע הרב סימן תרכו סעיף י) או דווקא כשחמתו של העליון מרובה מצילתו (פני יהושע ורוב הפוסקים, ראה אוצר מפרשי התלמוד הערה 151). בעל המאור (ה, א מדפי הרי"ף ד"ה וכי) מציג שאלה זו אך רק לגבי סוכה שקדמה לאילן, ומכריע שאם הסכך הפסול צילתו מרובה מחמתו - לעולם פסולה.

[5] מובא בראבי"ה הלכות סוכה סימן תריג וסוף סימן תרכב, ומשם ברא"ש פ"ק סימן יד. בספר המרדכי סימן תשלד ובתוס' רבינו פרץ מובאת שיטה זו בשם השר מקוצי. הרמב"ן (בחידושיו לסוכה) פסק כשיטה זו, וכן הר"ן (ד, ב – ה, א מדפי הרי"ף), והוא אף דקדק זאת מלשון המשנה 'העושה סוכתו תחת האילן' - 'דמשמע סוכה כשרה כראוי'.

[6] גם שיטה זו מובאת ברא"ש שם (והוא גם דקדק כך מלשון הסוגיא 'צירוף', המתאים לסיטואציה שהסכך האחד אינו מספיק והאחר משלימו לשיעור הכשר) ללא שם אומרה קודם לשיטת הריב"א, ולא הכריע ביניהם. גם רבינו ירוחם (תולדות אדם וחוה נתיב שמיני חלק א, דף נה טור ב) הביא את שתי השיטות בסדר זה, ונראה שנטה לראשונה ('כך פשוט ומוכח בסוכה, וכן נראה דעת רש"י'). באוצר מפרשי התלמוד עמוד רמה הערה 9 כתבו שכן דעת הר"י מלוניל, והריבב"ן כתוספות; אך בפירוש הר"י מלוניל לא מצאתי כלל התייחסות לשאלה זו, ואילו בפירושי הריבב"ן (נדפסו שניהם בתוך גנזי ראשונים לר"מ הרשלר; קטע הריבב"ן הנדון הוא בעמ' 241-242) הובאו שתי השיטות ללא הכרעה. שיטת ביניים יש לבעל המאור (ה ע"א מדפי הרי"ף ד"ה וכי), התולה את הדבר בקדימה, אם הסוכה קדמה לסכך הפסול כשרה (במקרה שהסוכה צילתה מרובה בפני עצמה, והפסול חמתו מרובה), ואילו אם הסכך הפסול קדם לסוכה הרי שהוא פוסל כנגדו (לגבי צד זה לשונו סתומה במקצת, שלגבי אילן, שעל פי הטבע הוא קודם לסוכה, כתב שהפסול נובע מכך שהענפים הראשונים של הסכך הכשר נצטרפו עם הסכך הפסול, ולכן שוב לא הועיל מה שהוסיף סכך פסול; והראב"ד ב'כתוב שם' ד"ה וכי תקף סברא זו בחריפות, וגם על עיקר חידושו שאם הכשר קדם הסוכה כשרה חולק הראב"ד שם, וסובר כשיטת הריב"א). בשו"ע סי' תרכו סע' א דחה דעה זו, והציג את שיטת התו' כי"א קמא, ואת שיטת הריב"א כי"א בתרא. מכל מקום בנדון שלפנינו לא נעסוק בשיטה זו.

[7] דברים זהים כתב בן דורו השל"ה בספרו בגדי ישע על המרדכי סימן תשלה ס"ק י, ופירש שכך הבין אף המרדכי בשיטת ר"ת. והוסיף שההג"ה שמשולבת בתוך דברי המרדכי סוברת דלא כר"ת (לפי הבנתו הוא בר"ת), אלא שסכך התחתון צריך להיות צילתו מרובה ללא צירוף העליון (דהיינו כפי פרשנות הריטב"א בר"ת). גם בעל ההגהות שנדפסות בשולי המרדכי (כנראה רבי הירש עלזישער, תלמידו של הרמ"א ורבו של הב"ח [עיין רש"מ סגל, 'הגהות הרמ"א על ספר המרדכי', קובץ בית אהרן וישראל, שנה ו [תשנ"א] גיליון א, עמ' קכג–קכז]) כתב לפרש בשיטת ר"ת שאף אם הסכך התחתון חמתו מרובה מכל מקום מצטרף העליון להכשיר, ותלה זאת במחלוקת בין ריב"א (אך בסוף הזכיר ר"י) לר"ת.

[8] כתבנו 'די לנו לחדש'; אך כמובן שאין הכרח לומר כך, דהיינו שעקרונית ניתן יהיה לטעון שאף אם סתם סכך פסול פוגם בסכך כשר שתחתיו, סכך הגבוה מעשרים לא רק שאינו פוגם אלא אף מצטרף להכשיר סכך שתחתיו שחמתו מרובה, ראה להלן בהרחבה.

[9] בספר תוצאות חיים (שלהלן נדון בדבריו) הביא פירוש זה בשם הרשב"א, וצריך לתקן: 'ריטב"א', ונגרם לו ולרבים מהאחרונים חילוף זה עקב טעות הדפוס בשם הספר; וכבר העיר על כך החיד"א בשם הגדולים, עיין על כך בתחילת המבוא לחידושי הריטב"א על סוכה מהד' מוסד הרב קוק.

[10] המאירי הביא את שתי האפשרויות, אך לא הזכיר את שמות החולקים. כבר הערוך לנר הצביע על הפירושים השונים בשיטת ר"ת, והניח בצ"ע. ובספר תוצאות חיים לרב חיים אויערבך הרחיב בניתוח השיטות, והכריע כריטב"א (ראה להלן).

[11] הרמב"ן במלחמות ב, א מדפי הרי"ף ד"ה ומה שכתב, והר"ן העתיק את לשונו בדף ה, ב מדפי הרי"ף ד"ה וגרסינן. טענתו של הרמב"ן שם שהרי"ף לא הוצרך לפרש את חידושו של רבי ירמיה (בעה"מ בתחילת הפרק היקשה על השמטת הרי"ף) שסכך למעלה מעשרים אינו פסול בעצם, מכיוון שגדולה מזו כתב בהוצין שלא פוסל אותם מה שעליהם, ואף ששם החלק העליון הוא עיקר הסכך; ומתוך כך הוכיח בספר תוצאות חיים (הדיון שם נמצא במספר קטעים בעמ' כה, א – כו, ב, הן בחידושיו על הגמרא והן בחידושיו על הרי"ף; בדבריו הוא מתייחס לר"ן, אך כאמור מקור הדברים הוא הרמב"ן) שאם איתא שהר"ן סובר שסכך מעל עשרים אף מצטרף להכשיר - היה הרי"ף צריך לציין זאת, שכן א"א ללמוד זאת מהוצין ששם צילתן של ההוצין מרובה. יש לציין שכאמור אף הרמב"ן והר"ן פוסקים כריב"א שסכך פסול פוסל כנגדו אף בסוכה תחתונה כשרה, כך שהם לשיטתם. יש להוסיף שגם מהמשך הרמב"ן 'ואינו מצטרף לפסול ופעמים שמצטרף להכשיר' משמע שהרישא היא בשני סככים והסיפא בסכך אחד. ברם, בניגוד לרמב"ן, בתוס' עצמם (וכן בריב"א המובא בראבי"ה סימן תריד) כשהביאו את הראיה מעירובין לא טרחו כלל לחלק בין חד סככא לשני סככים, כך שנראה מפשט דבריהם שהם השוו לגמרי את סוגייתינו לעירובין, ומה שם מצטרף להכשיר אף כאן מצטרף. העולה מהדברים הוא, שבגדר היסוד של רבינו תם, החילוק בין סכך פסול לסכך גבוה מעשרים, שיטת הרמב"ן והר"ן כשיטת הריטב"א, אלא שהם לשיטתם שנקטו כריב"א לעניין סכך פסול וממילא יכלו להסביר כך את החילוק של ר"ת; אך אם נטען כמהרש"א שר"ת עצמו נוקט בשיטת התוס' שוב א"א לומר כמותם.

[12]  עורך התו' 'שלנו' למס' סוכה הוא הר"ש משאנץ, עי' בעה"ת לאורבך ח"ב עמ' 611-612.

[13] רמז תשלד. במרדכי השלם (עמ' קה) לא הביא כאן חילופי נוסח. מכל מקום יש להעיר על הבעייתיות בהסתמכות על נוסח המרדכי שלפנינו, כפי שכתב אורבך בבעה"ת עמ' 557–561, ובייחוד ראוי להדגשה מה שהביא משו"ת הרמ"א (סימן ק אות ה): כי אתה ידעת את ספר המרדכי ואת שיחו כי לרוב נמצאו בו לשונות מגומגמים להיותו מלוקט ומחובר מספרים רבים, ובאו בתוכו הגהות ודינים רבים שלא במקומן בקצרה', וכן מהב"ח (על טור או"ח סי' תרפב ד"ה כל ח'): 'מיהו כבר נודע כי הרבה לשונות מגומגמים נמצא בספר זה באשר מועתק מלפנים בכמה פנים זה מאריך וזה מקצר'. ועי' בחיבורו של שמואל כהן 'ר' מרדכי בן הלל האשכנזי' (תורגם לעברית והופיע בהמשכים בסיני ט-טז; תש"א–תש"ה).

[14] בגר"א לא לגמרי מפורש אם כוונתו לומר שהתוס' עצמם הביאו לשם כך את שיטת ר"ת, או שהוא עצמו משתמש בשיטת ר"ת לתרץ את ריב"א (אם כי בס"ק הבא הוא כותב שר"ת עצמו בשיטת הריב"א); החזון איש (או"ח סי' קנ ס"ק טו) נוקט כצד הראשון, שתוס' עצמם באו לסייע לריב"א עם שיטת ר"ת.

[15] וראה בקרבן נתנאל אות ר שהבין כך ברא"ש, המשיך מהלך זה, ודחה את הראיה האחרת של תוס' כנגד הריב"א. לכאורה לפנינו סתירה בראשונים בנוגע לדעתו של רבינו תם, שכן במרדכי מפורש שר"ת כתוס', ואילו ברא"ש משווה את ר"ת עם ריב"א; אך אין הדבר כך: בעוד המרדכי עוסק בשיטת ר"ת בעניין סכך פסול, הרא"ש רק משתמש בשיטת ר"ת בעניין סכך גבוה מעשרים כדי לתרץ את שיטת הריב"א בעניין סכך פסול, ואין זה מחייב שר"ת עצמו סובר כריב"א בעניין זה. מכל מקום מהריטב"א משמע דלא כמרדכי (ולא כפי שכתב מהדיר הריטב"א הערה 775), דהיינו שר"ת עצמו בשיטת הריב"א.

[16] בתור"פ כלל לא מביא את הראיות של תוס' כנגד הריב"א (שמו כלל לא מוזכר, מי שמייצג את שיטתו בתוס' רבינו פרץ הוא כאמור השר מקוצי), והוא דוחה את פרשנות התוס' ומכריע כשיטת השר מקוצי.

[17] והעיר על כך המהדיר לתוס' רא"ש שם הערה 148, וכתב זאת כפירכא לפירוש הגר"א והחזו"א בתוס' (אם כי כאמור, בגר"א עצמו ניתן לומר שטען זאת מעצמו, כך שלא קשה מידי, משא"כ בחזו"א); אך מה יענה על כך שהרא"ש עצמו בפסקיו פירש כך, כמובא בפנים.

[18] אמנם הסיוע עצמו הובא גם בתוס', עיין בהערה לקמן בנסיון הדחיה של בעל התוצאות חיים את הראיה מהתוס' על פי מה שחילק בין סכך אחד לשני סככים, אך התוספת שבריב"א מלמדת כי הריב"א לא חילק בין סכך אחד לשני סככים; ועיין במה שכתבנו עוד בהערה שם.

[19] כן כתב בדעת הריב"א הר"ד דבליצקי במהדורת הראבי"ה שלו (בני ברק, תשס"ה) עמ' רלה הערה צא, ודייק זאת גם מהמשך דברי הראבי"ה (עמ' רלו – אך שם הדברים אינם של הריב"א) 'דדיינינן ליה כאילו הוא סכך עב ומלא ומגיע עד העליון שאינו נחשב סכך בפני עצמו'; וצ"ע אם ניתן להקיש מהראבי"ה לריב"א.

[20]  תולדות אדם וחוה נתיב שמיני חלק א, דף נה טור ג.

[21] ואף בתוס' הרא"ש על עירובין ביסס את תירוצו לסתירה על שיטת ר"ת. כך הוכיחו השל"ה בספרו בגדי ישע על המרדכי סימן תשלה ס"ק י, הערוך לנר והשפת אמת. ובספר תוצאות חיים (שם) כתב לדחות ראיה זו (הובא באוצר מפרשי התלמוד ליד הערה 236, וכתבו שם שכ"כ בספר זכר יהודה) על פי שיטת הר"ן בסוגיין (עיין לעיל בהערה שמקור דברי הר"ן הוא הרמב"ן), דשאני הסוגיא בעירובין דחד סככא הוא [חילוק זה בין עירובין לסוכה כתב גם רבינו ירוחם (לשיטת רש"י, שאף הסכך העליון צריך להיות בתוך עשרים), רבינו ירוחם שם], וכל מה שהביאו תוספות ראיה משם לר"ת הוא רק מה שלא פוסל כנגדו ולא שמצטרף. והוסיף בספר תוצאות חיים להסביר את דרך ראייתם של התוס' מעירובין, שאם למעלה מעשרים היה נחשב לסכך פסול - הרי שאפילו בחד סככא לא ניתן היה לצרפו, שהרי מצטרף סכך פסול בהדי סכך כשר, ומכאן שעל כורחן שאינו סכך פסול, אך עדיין יש לחלק: במקום שחד סככא הוא - מצטרף, ובמקום ששני סככים הם אינו פוסל. עד כאן דבריו. ברם, כבר כתבנו לעיל בהערה, שהתוס', בניגוד לרמב"ן, כלל לא הזכירו כאן חילוק בין שני סככים לסכך אחד, ונראה מפשטות דבריהם שהשוו לגמרי בין הסוגיות. בייחוד נסתר החילוק הנ"ל מדברי הראבי"ה (מהד' דבליצקי עמ' רלו): 'דדיינינן ליה כאילו הוא סכך עב ומלא ומגיע עד העליון שאינו נחשב סכך בפני עצמו', הרי שהשווה את את הנידון דידן ל'חד סככא' דעירובין.

[22] ויש להוסיף דה"ה לשיטת רבה, שסוף סוף אדם יודע שהוא דר בסוכה מכח התחתון. ואמנם הערוך לנר עצמו כתב דבריו רק לשיטת רבי זירא (ויש לתקן שם רבי זירא במקום אביי(, ואילו את שיטת רבה השווה עם שיטת רבא; וכאמור בפנים על פי הסברא ניתן לומר את דבריו גם אליבא דרבה, ובכך ייתיישב שפיר, שכן מצינו כמה ראשונים (ראה הערה הבאה) שפסקו כרבה וניתו לומר שר"ת בשיטתם, אך לא מצינו בראשונים שפסקו כרבי זירא (עיין בריטב"א הערה 775), ובייחוד לאור מה שנטען להלן כי לא ניתן לומר שר"ת פסק כר"ז.

[23] נחלקו הראשונים כיצד לפסוק במחלוקת אמוראים זו: רבינו חננאל, הראב"ד (ב'כתוב שם' על הרז"ה בריש מכילתין) והעיטור (עט, א) פסקו כרבה. שאר הראשונים, הרי"ף, הרי"ץ גיאות (מאה שערים עמ' סו), הרז"ה, הרמב"ם (הל' סוכה ד, א), הרמב"ן (במלחמות), הר"ן (על הרי"ף), הריטב"א, הרא"ש ועוד פסקו כרבא, וכך נפסק בשו"ע (או"ח סי' תרלג סע' א).

[24] וזה שלא כמהדיר של הריטב"א (הערה 775), שכתב ליישב את סברת ר"ת לפי המהרש"א ע"פ שיטת רבה, ואין לתרץ שכיוון שיש סכך תחתון כל שהוא הרי שאדם יודע שהוא דר בסוכה - שפשוט הוא שמה שצריך 'להודיע' לאדם שהוא דר בסוכה הוא דווקא הסכך (וכמו שלא נתיר סכך גבוה מעשרים על ידי מה שירשום לעצמו על דופן הסוכה להביט מעל עשרים, או שיעמיד שומר שיאמר לו כך), וכיוון שכן בעינן שדווקא סכך כשר הוא זה שיגרום לידיעת האדם שהוא דר בסוכה.

[25] אמנם במרדכי (סימן תשלה) הסביר את דברי ר"ת אחרת: 'אבל סכך שהוא למעלה מעשרים כיון שבידו להשפילו לא מקרי סכך פסול'; ואף דברים אלו ניתנים להתפרש בשני אופנים, סימן וסיבה: או שהעובדה שניתן להשפילו מוכיחה כי בעצמותו הסכך כשר (סימן), או שיש כאן דין 'בידו' (אם כי אפשרות זו רחוקה מסברא, עיין ערך 'בידו', אנציקלופדיה תלמודית, כרך ג, עמ' קו ואילך). מכל מקום שתי האפשרויות אינן תואמות את הדרך בה נקטנו.

[26]  רש"י התמודד גם הוא עם בעיה זו, כשכתב: 'עד עשרים אמה דאדם עושה כו' - שפיר דמי, דודאי יש בכלל קבע עראי, והרי עשה כתורה, ועל כרחך לא הקפידה תורה על העראי אלא לשם שיעור, לתת לך שיעור בגובהה שתהא יכולה לעמוד על ידי יתידות עראי'. וכוונתו לומר שאם נלמד את הדרשה כסיבה, הדבר קשה מסברא, שהרי יש בכלל קבע עראי; ולכן רבא חידש שזהו סימן ולא סיבה.

[27]  ואולי הריטב"א ודעימיה חולקים וסוברים שאנו דנים על כל סוכה בפני עצמה. ועי' ביאוה"ל סי' תרכח ד"ה העליונה כשרה.