המעין -

חזרה למאמרי המעין

שיטת רבינו תם בעניין סכך הגבוה מעשרים אמה / אבי ליפשיץ

רקע

שנינו במשנה (סוכה ט, ב): 'העושה סוכתו תחת האילן כאילו עשאה בתוך הבית'. בגמרא מסייג רבא את דין המשנה: 'לא שנו אלא באילן שצילתו מרובה מחמתו, אבל חמתו מרובה מצילתו כשרה'. על הסתייגות זו מקשה הגמרא, שגם אם חמתו של העץ מרובה מצילתו 'הא קא מצטרף סכך פסול בהדי סכך כשר', ומדוע התחתונה כשרה! ומשיבה שמדובר 'בשחבטן', היינו, לפי פירוש רש"י, שעירב את הסכך הפסול עם הסכך הכשר, ולכן אם חמתו של האילן מרובה מצילתו הסוכה כשרה. מכאן עולה שבמקרה שלא חבטן - אפילו אילן שחמתו מרובה מצילתו פוסל את הסוכה.

מסקנה אחרונה זו עומדת במוקד דיונם של התוס' (שם ד"ה הא קא מצטרף). הם מאריכים להוכיח שמסקנה זו תקפה רק אם סכך התחתונה חמתו מרובה מצילתו, אם אם צילתו מרובה אין צל הענפים שמעליה פוסל אותה. מתוך חידושם זה הם נזקקים לפירוש מחודש בגמרא להלן, הקובעת כי סוכה תחת סוכה התחתונה כשרה והעליונה פסולה אם מתקיימים שלושת התנאים הבאים: צילתה של התחתונה מרובה מחמתה, חמתה של העליונה מרובה מצילתה, והעליונה אף היא בתוך עשרים אמה. לשיטתם קשה, מדוע העליונה צריכה להיות בתוך עשרים? מתוך כך הם נדחקים להסביר שכוונת הגמרא היא שצל התחתונה מרובה מחמתה דווקא בצירוף סכך העליונה, אך אכן אם צל התחתונה כשלעצמו מרובה מחמתה שוב אין צורך שהעליונה תהיה מתחת לעשרים אמה.

דרך אחרת להסביר קטע זה בגמרא מובא בתוספות בשם רבינו תם:

ורבינו תם מפרש דלמעלה מעשרים לא חשיב סכך פסול, מאחר שאין הפסול אלא מחמת גובה. שקשה לו הא דקאמרינן (להלן י, א) תחתונה כשרה ועליונה פסולה איצטריך ליה מהו דתימא נצטרף סכך פסול בהדי סכך כשר, שדחק בקונטרס לפרש (שם ד"ה איצטריכא ליה וד"ה מ"ד ניגזר) דאע"ג דקיימא עליונה בתוך עשרים מהו דתימא ניגזר למיפסל תחתונה משום דזימנין דקיימא עליונה למעלה מעשרים דלא מסיק אדעתיה למיחש אתחתונה משום צירוף פסול עם כשר, ומדחזי לעליון כי חמתו מרובה סבר כמאן דליתיה דמי ולא פסיל לתחתונה, קא משמע לן דלא גזרינן הא אטו הא. ודוחק הוא זה, ועוד דמהאי טעמא הוה מצי למימר שתיהן כשרות אצטריך ליה. וגריס ר"ת תחתונה כשרה והעליונה פסולה היכי דמי כגון דעליונה חמתה מרובה מצילתה ותחתונה צילתה מרובה מחמתה וקיימא תחתונה בתוך עשרים, כלומר אבל העליונה לא חיישינן בכל ענין דקיימא, ואפילו למעלה מעשרים לא מיפסלא התחתונה בהכי. והיינו דקאמר הש"ס מהו דתימא ליצטרף סכך פסול בהדי סכך כשר, כלומר שיחשב סכך פסול מחמת דקיימא העליונה למעלה מעשרים, קמ"ל דכי האי גוונא לא חשיב סכך פסול.

ובריש עירובין (דף ג, א ושם) משמע קצת כפירוש ר"ת, גבי מקצת סכך בתוך עשרים ומקצת למעלה מעשרים אף על גב דאי שקלת לההיא יהא חמתה מרובה מצילתה משמע התם דכשרה משום דעכשיו הויא לה צילתה מרובה מחמתה. ומיהו גבי הוצין יורדין (ד, ב) פירשנו לעיל דאפילו חשיב סכך פסול כשרה דמיירי כשצילתה מרובה מחמתה מה שבתוך עשרים, והא דקאמרינן (עירובין שם) אי קלשת לה ויהא חמתה מרובה מצילתה - היינו לפי שלא יכול להתקיים הסכך שבתוך עשרים, דמחמת קלישותו יבוא הרוח ויפזר או יפול.

חידושו של רבינו תם כפול, חידוש מושגי וחידוש גירסא[1]. היה קשה לר"ת על פרשנותו של רש"י לצריכותא שיש בגמ' לקמן (י, א); צריכותא זו מתייחסת למקרה הנ"ל שתחתונה כשרה ועליונה פסולה, ומחדשת כי במקרה זה היתה הוה אמינא ש'יצטרף סכך פסול בהדי סכך כשר'. רש"י פירש שם שההו"א היתה, שאם נכשיר בציור הנדון יש חשש שאף במקרה שסכך העליונה יהיה גבוה מעשרים נבוא להכשיר, ולכן צריכה היתה הגמרא לחדש שאם אכן העליונה מתחת עשרים אמה התחתונה כשרה, ולא גוזרים על זה מחמת זה. הקושי של ר"ת הוא הן מצד הדוחק שבדבר, והן מצד שצריכותא זו קיימת גם כאשר שתיהן כשרות! משום כך תיקן את עצם הגדרת המקרה: לא גרס 'וקיימי תרווייהו בתוך עשרים' אלא 'וקיימא תחתונה בתוך עשרים'. כעת ודאי שהדין מחודש: אף אם העליונה למעלה מעשרים התחתונה כשרה. אלא שחידוש זה זקוק להסבר, ולשם כך בא החידוש המושגי: אינו דומה סכך פסול 'בעצם', כגון מחובר או מקבל טומאה, לסכך הגבוה מעשרים אמה; זה האחרון אינו פסול מחמת עצמו - אלא מחמת מיקומו, ומשום כך דינו ישתנה כאשר מתחתיו יש סכך נוסף[2].

הגדרת שיטת ר"ת

כיצד ישתנה – בכך נחלקו המפרשים. האפשרויות הן שתיים: הפחות מחודשת טוענת שהסכך התחתון צילתו מרובה מחמתו והוא כשר מצד עצמו, והחידוש הוא שהסכך העליון אינו 'פוסל כנגדו', דהיינו אינו מחשיב את מה שתחתיו כסכך פסול, כך שבסופו של דבר הוא בסך הכל 'אינו מפריע' לכשרותו של התחתון. האפשרות המחודשת יותר היא שהסכך התחתון חמתו מרובה, כך שהחידוש הוא שהסכך העליון אף מצטרף להכשיר את הסכך התחתון, וזה למרות שגובהו מעל עשרים אמה[3].

הבדל הפרשנויות כרוך בשאלה אחרת בענין דינו של סכך פסול 'רגיל': האם סכך פסול הנמצא מעל סכך כשר פוסל כנגדו, או שמא כיוון שהסכך התחתון כשר בפני עצמו זה שמעליו אינו פוגם[4], ורק במקרה שהסכך התחתון חמתו מרובה כך שהוא נזקק לצירופו של העליון - רק שם נאמר 'קא מצטרף סכך פסול בהדי סכך כשר' (לשון הגמרא ט, ב בנוגע לסוכה שתחת האילן) ואז הוא פסול. הריב"א פוסק כפי השיטה הראשונה שסכך פסול פוסל כנגדו[5], והשיטה השניה היא שיטת התוס' בתחילת הדיבור הנוכחי שסוכה כשרה אינה נפסלת אם מעליה נמצא סכך פסול[6].

כעת: אם נחליט כשיטת התוספות, הרי שלגבי סכך הגבוה מעשרים אמה, שר"ת חידש שהוא קל יותר מסכך פסול אחר, על כורחנו צריכים אנו לומר שהוא אף מצטרף להכשיר סכך תחתון שחמתו מרובה, שאם לא כן לא נוסף בסכך זה דבר לקולא; כך הוכיח המהרש"א כאפשרות המחודשת ברבינו תם, מתוך הנחתו שר"ת נוקט כתוספות ולא כריב"א[7]. לעומת זאת, אם היינו מניחים שר"ת נוקט בשיטת הריב"א שסכך פסול פוסל כנגדו, הרי די לנו לחדש שסכך הגבוה מעשרים אינו פוסל כנגדו, ואזי רק אם התחתון צילתו מרובה – הסוכה כשרה[8]; כך הבין את שיטת ר"ת הריטב"א[9], וזאת על פי הנחתו שר"ת אכן נוקט כשיטת ריב"א[10]. כשיטה זו משמע גם מהרמב"ן והר"ן, למרות שלא מסרו כך בשם רבינו תם[11].

ראשית יש לדון בהנחת המהרש"א שר"ת נוקט בשיטת התוס', וממילא על כורחינו צ"ל שסכך הגבוה מעשרים קולתו מרובה והוא מצטרף לסכך התחתון להכשיר. אכן לפי הנחתו המסקנה פשוטה, אלא שעל עיקר הנחתו יש לשאול: מניין לו? ומסתבר לומר שהנחתו זו מבוססת על כך שעורך התוס'[12] הביא בדיבור אחד את שני הנדונים זה אחר זה ללא כל ציון שיש חילוק שיטות ביניהם, דהיינו שמחצית הדיבור הראשונה עוסקת בחידוש שסכך פסול אינו פוסל כנגדו (ללא שהזכירו כלל את שיטת הריב"א), והמחצית השניה בחידושו של ר"ת שסכך הגבוה מעשרים קל מסכך פסול אחר; אם כל חידושו של רבינו תם היה מבוסס על השיטה החולקת על ראשית התוס', ולדעת ר"ת סכך פסול פוסל כנגדו - היה חיוני לציין זאת! סיוע להנחה זו ניתן להביא מספר המרדכי, שאת שיטת התוס' הביא בשם 'רש"י ורבינו תם ז"ל'[13].

ברם, הגר"א בהגהותיו על השו"ע (או"ח סימן תרכו ד"ה וי"א) פירש ששיטת ר"ת הובאה בתו' כסיוע לשיטת ריב"א שסתם סכך פסול פוסל כנגדו, ובכך להוות תחליף לשיטה שהציגו תוס' בתחילת הדיבור[14]. ויש להביא סיוע גדול לפירוש זה בתוס' מתוך דברי הרא"ש בסוף סימן יד, שלאחר שהביא את שיטת התוס' ואת ראיותיהם הציג את שיטת הריב"א, וסיים: 'וההיא דהוצין לא מקרי סכך פסול - דגובהה גורם, כמו שפירש ר"ת'; מפורש בדבריו שהבאת דברי ר"ת היא כדי לתרץ את שיטת הריב"א[15]. אך מאידך בתור"פ[16] ובתוס' רא"ש[17] דברי ר"ת מופיעים בדיבורים מיוחדים ולא כחלק מדיון קודם, מה שמלמד שלא הובאו דבריו כדי לתרץ את שיטת הריב"א.

אמנם לאמיתו של דבר אין הדברים סותרים. שיטת ר"ת הינה שיטה עצמאית העוסקת רק בסכך הגבוה מעשרים אמה, ולכן ניתן להציגה בפני עצמה; אלא שלפי פירוש הרא"ש ודעימיה בתוספות יוצא שהתוספות 'שלנו' השתמשו בשיטת ר"ת כדי לתרץ את שיטת ריב"א, ולכן הביאו את דבריו באותו דיבור. אכן, פרשנות זו מפריכה את הנחת המהרש"א שר"ת נוקט בשיטת התוספות ולא בשיטת הריב"א, אך מצד שני אין כאן ראיה הפוכה, דהיינו שר"ת נוקט בשיטת הריב"א. אמנם לפי הראיה שהבאנו לעיל מהמרדכי לשיטת המהרש"א הרי שר"ת חולק על ריב"א, ואף אם נפרש שעורך התוס' נקט כפרשנות הרא"ש אין זה מחייב לגבי שיטת ר"ת עצמה, ועדיין ניתן לומר כמהרש"א שר"ת מכשיר סכך גבוה מעשרים אף בצירוף.

מעבר לכך: אף אם נאמר דלא כמרדכי אלא כריטב"א, שר"ת נוקט כריב"א בעניין סכך פסול - עדיין לא נפסלה האפשרות לפרש כהבנת המהרש"א בדעת ר"ת. אם כי מניתוח הדברים עלה, כי קיימת תלות בין מחלוקת הריב"א והתוס' בעניין צירוף סכך פסול לסכך כשר לבין מחלוקת הריטב"א והמהרש"א בביאור שיטת ר"ת, יש להדגיש כי תלות זו הינה חד כיוונית: אמת הדבר שאם ר"ת סובר כתוס' הכרחי לפרש את שיטתו כמהרש"א, אך אין זה נכון שאם פרשנות המהרש"א נכונה הכרחי לומר שר"ת סובר כתוס'. אפשרית שיטה הסוברת כריב"א שסכך פסול 'רגיל' פוסל כנגדו, ואילו בסכך מעל עשרים אמה יש 'דילוג' בשתי דרגות - לא זו בלבד שאינו פוסל כנגדו אלא שהוא אף מצטרף להכשיר את הסכך התחתון. אמנם מסברא קשה להניח שקיים 'דילוג' כזה, אך נראה כי מצאנו שיטה זו לריב"א עצמו: בעוד שבראבי"ה (סימן תריג) מובאת שיטתו של הריב"א שסכך פסול פוגם, מיד בסמוך (בסימן תריד) משמע מדבריו של ריב"א כפרשנותו של המהרש"א ברבינו תם; לאחר שהביא שם הראבי"ה את פרשנותו של רש"י ל'תחתונה כשרה ועליונה פסולה', הוא כתב:

ורבינו יב"א פליג עליה (=על רש"י), דאפילו למעלה מעשרים אם המקום פסול מכל מקום הסכך כשר ואינו פוסל בצירופו, כדאמרינן היתה גבוהה מעשרים והוצין יורדין לתוך עשרים אם צילתה מרובה מחמתה כשירה, אף על פי שהעליון מרובה מן ההוצין אין מצטרפין לפסול. וכן משמע בפרק קמא דעירובין דאמר מקצת סכך בתוך עשרים ומקצת סכך למעלה מעשרים כשירה, ואף על גב דאי קלשת ליה הוי ליה חמתה מרובה מצילתה השתא מיהת צילתה מרובה, אלמא דלא מצטרף לפסול אפילו כשהכשר חמתו מרובה כגון דאי קלשת ליה.

ראשית - לפנינו מקור קדום יותר, בשם הריב"א, לסברתו של ר"ת שסכך הגבוה מעשרים אינו פסול בעצם, ומסתבר שזהו בעצם המקור לשיטת ר"ת. והעיקר: מהסיוע מעירובין עם התוספת לאחריו ניתן להסיק[18] שדעת הריב"א להכשיר אף שסכך התחתון חמתו מרובה[19], ואם כן לא ירחק לומר (כמרדכי ולא כריטב"א) שאף ר"ת יסכים לגדר זה שסכך גבוה יכול להצטרף להתיר את הסכך שמתחתיו. עלה בידינו שפרשנותו של המהרש"א בדעת ר"ת נכונה, אך לאו דווקא מטעמיה.

פרשנות זהה בהבנת שיטת רבינו תם מצויה כבר אצל רבינו ירוחם[20]:

אבל לפי גירסת ר"ת אם תחתונה צילת' מרוב' מחמתה ועליונה בהפך עליונה פסולה ותחתונה כשרה אפילו עליונה למעלה מכ' ואין צל התחתונה מרובה מחמתה אלא בצרוף סכך העליונה, ולא חשבינן לסכך העליונה סכך פסול אפי' שהוא למעלה מכ', שאין פסולו משום סכך אלא משום גבהו, וחשבינן ליה סכך שמקצתו למעלה מכ' ומקצתו למטה מכ' דאמרינן דכשרה.

ראיה נוספת לפרשנות זו ברבינו תם יש מהמשך התוספות, שם הביאו ראיה לר"ת מסוגיית עירובין, המכשירה את הסוכה (לחד לישנא) אע"פ שחלק הסכך התחתון חמתו מרובה מצילתו[21].

עלה בידינו שרגלים לדבר שפרשנותו של המהרש"א בר"ת היא הנכונה, הן על פי עדות המרדכי ורבינו ירוחם, הן על פי ההשוואה לריב"א עצמו, והן מכוח הראיה שהביאו התוספות מסוגיית עירובין.

יסוד שיטת ר"ת

אמנם בספר תוצאות חיים הקשה על פרשנותו של המהרש"א מסברא:

נהי דלא מפסלא התחתונה משום צירוף סכך העליונה משום דלא מקרי סכך פסול, אבל עכ"פ התחתונה היא חמתה מרובה, וצריכה לצרוף סכך העליונה, והיאך יצטרף סכך העליון להשלים צילתה של תחתונה, הא הוא למעלה מכ'. ולא דמי להא דמקצת סכך בתוך כ' ומקצת למעלה מכ' דאיכא מאן דמכשיר, דהתם חד סככא הוא כמו שכתב הר"ן עיי"ש.

תורף דבריו, שסוף סוף הסכך שמעל עשרים פסול, אף אם לא מחמת עצמו אלא מחמת מיקומו; ואם כן סוכה זו אין לה סכך כשר כשיעור הנדרש, וכיצד ניתן להכשירה? ויש להוסיף בביאור הקושיא: דהנה לפי פירוש הריטב"א בר"ת, שסכך מעל עשרים אינו פוסל כנגדו, ביאר הערוך לנר (ט, ב ד"ה בא"ד דלמעלה) את החילוק בין סכך פסול רגיל לסכך מעל עשרים על פי שיטת רבי זירא בריש המסכת, שטעם הפסול מעל עשרים הוא שאין צל סכך אלא צל דפנות, ולכן אם יש גם סכך תחתון הסכך העליון אינו מפריע כיוון שצלו של העליון כלל אינו מגיע לסוכה[22], משא"כ לשיטת רבא דדירת עראי בעינן[23]. ברם, ביאור זה טוב לשיטת הריטב"א שצל התחתון מספיק בפני עצמו, אך לשיטת המהרש"א שצל התחתון פחות מכשיעור - אף לשיטות רבה ורבי זירא לא ניתן להכשיר, שכן אין סכך כשר על הסוכה[24]!

ברם, מלשונו של ר"ת נראה לדייק שלא פסק כרבי זירא כפי שרצה לטעון הערוך לנר. הגע בעצמך: אם כל סכך שמעל עשרים אמה אינו מצל על מה שמכוון תחתיו כשיטת רבי זירא, הרי שאף אם יהיה סכך פסול ממש כאילן וכדומה מעל סוכה כשרה לא נפסול את הסוכה אם גובה הסכך הפסול יהיה מעל עשרים אמה, ואם כן כלל לא צריך ר"ת לחדש את החילוק בין סכך גבוה מעשרים לסכך אחר! וכיון שר"ת הביא סברא זו, על כורחנו שלא פסק כרבי זירא. אכן, עדיין ניתן לטעון כי ר"ת נוקט בשיטת רבה, ואז פרשנות הריטב"א נראית יותר. אולם אנו נרצה לטעון כי ר"ת כרבא, כרוב הראשונים כפי שהביא הרא"ש, וממילא אין חילוק בסברא בין שתי הפרשנויות, וכפי שנבאר.

לשיטת רבא טעם הפסול הוא משום דירת עראי; וכבר דייק רבא עצמו בתשובתו לאביי, שאין פסול בעצם זה שהסוכה תהיה סוכת קבע, כגון בהיו לה מחיצות של ברזל, אלא כל תביעת העראיות היא רק מצד הגדרת הגובה, דהיינו שדרשה התורה שהסוכה תהיה בגובה המתאים לדירת עראי. דין זה של פסול מעל עשרים כלל אינו שייך אם כן לדיני הסכך - אלא לדיני הדפנות, או לדיני המבנה הכללי של הסוכה; זהו גדר בגובה הסוכה המותר, כך שהשאלה שנשאלת לגבי פסול זה היא האם גובה הסוכה מתחת לעשרים או מעל לעשרים. נראה אם כן לפי זה שזהו פשט דברי ר"ת 'דלמעלה מעשרים לא חשיב סכך פסול מאחר שאין הפסול [=פסול הסוכה] אלא מחמת גובה' - לפי דברינו המילים 'שאין הפסול' אינן מכוונות לפסול הסכך אלא לפסול הסוכה כולה. כך יוסבר מדוע דין זה מובא במשנה הראשונה של המסכת בתוך שאר השיעורים של הסוכה, ולא בהמשך (במשניות שמדף יא ואילך) כחלק מדיני הסכך[25].

פרשנות זו בדברי רבא עולה גם מדברי התוס' בדף ב, א (ד"ה כי עביד):

כי עביד ליה דירת קבע שפיר דמי - דאע"ג דיש לפרש קרא בדירה שאינה ראויה אלא לשבעה, למעוטי קבע משמע ליה קרא דאתא לשיעורא לאורויי לך מדת גובהה, כלו' בסוכה שאפשר לעשות עראי. וא"ת וכיון דלא חיישינן אלא שתהא ראויה לעשותה עראי ואע"פ שעושה אותה קבע, א"כ אמאי אמר (תענית דף ב, א) גשמים סימן קללה בחג, והלא יכול לקבוע הנסרים במסמרים שלא ירדו גשמים בסוכה? ואפילו תימצי לומר דאסור משום גזרת תקרה, כי היכי דאמר לקמן בפירקין (דף יד, א) גבי פלוגתא דר"מ ורבי יהודה דמסככין בנסרין דאי מכשרת בהו אתי למימר מה לי לסכך בזה מה לי לישב תחת תקרת ביתי, וביתו ודאי פסול מדאורייתא דסוכה אמר רחמנא ולא ביתו של כל ימות השנה - מ"מ כיון דלא אסור אלא מדרבנן לא שייכא למימר שהגשמים סימן קללה! וי"ל דנהי דלא חיישינן בדפנות אי עביד להו קבע, מ"מ בסככה, שעיקר הסוכה על שם הסכך, לא מיתכשרה עד דעביד לה עראי. ומה"ט נמי ניחא לרבי זירא דדריש מדכתי' וסוכה תהיה לצל, הא כתי' נמי מזרם וממטר, וניבעי נמי שלא ירדו גשמים לתוכה! אלא ודאי משום דבעינן סככה עראי, וא"כ הוה ליה קבע.

התוספות פותחים בהתמודדות עם קושי שיש על תשובתו של רבא: מניין לו לרבא ש'בסוכות תשבו שבעת ימים' ממנו הוא למד את דין העראי הינו רק סימן לגובה, ולא סיבה, דהיינו שתהיה הסוכה ממש סוכת עראי! התוס' אינם פותרים קושי זה, אלא רק רומזים לו בכך שהם מציינים שהיה ניתן להבין את הפסוק אחרת[26]. ברם, בסוף הדיבור לאחר שהקשו ממסכת תענית הם מחדשים כי יש שני דינים שנלמדים מהפסוק, גם סימן וגם סיבה: הסיבה היא דין הסכך, שהוא צריך להיות בעצמותו סכך עראי, וזה תלוי במידת הצפיפות שלו; הסימן הוא ענין הגובה, דהיינו שהדפנות לא יהיו יותר מעשרים אמה. בכך הם חוזרים ומסיימים במה שפתחו, דהיינו שדרשתו של רבא לא מפקיעה את הלימוד הפשוט של עראי כסיבה, אלא מוסיפה שיש בו גם סימן לעניין גובה הסוכה. עלה בידינו שעניין גובה הסוכה אין לו כל שייכות לסכך, והוא דין כללי בשיעורי הסוכה.

אם כן, סוכה שיש לה שני סככים, האחד מתחת לעשרים אמה והשני מעל עשרים, אלא שהשני חמתו מרובה מצילתו, יש לעיין כיצד נגדיר מבנה זה: האם כאן שייכת אמירתו של רבא שלמעלה מעשרים אדם עושה דירתו דירת קבע - או דלמא רק על מבנה המקורה כהלכתו נאמר כלל זה, אך מבנה ללא תקרה ראויה (כגון מגדל שאינו מקורה כלל) ניתן לעשות אף למעלה מעשרים אמה בצורה עראית, כיוון שעצם העובדה שאין לו תקרה היא היא העראיות שלו. והנה, יש להדגיש כי חקירה זו כלל אינה תלויה בשאלה האם הסכך התחתון עצמו צילתו מרובה. דהיינו, שאם נחליט כצד הראשון הרי שסוכה זו פסולה מצד גובהה, ואין זה עוזר שסככה התחתון צילתו מרובה[27]; ואם נחליט להיפך - הרי שהסוכה כשרה אף אם צילתה מרובה רק בצירוף הסכך העליון, שהרי אין שום פסול באף אחד מהסככים, וכל הבעיה היא רק גובה הסוכה, ואם בעיה זו נפתרה הרי שהסוכה כשרה.

עלה בידינו שאם אכן פסק ר"ת כרבא, שאלת הסברא אינה קשה יותר על פרשנות המהרש"א מאשר על פרשנות הריטב"א, ומוכרחים נהיה לומר שר"ת החליט כצד השני של החקירה לעיל, דהיינו שמבנה ללא תקרה ראויה אינו מוגדר כבנין קבע, כך שאין פסול בסוכה מצד גובהה, ומכאן שאף אם צילתה מרובה רק בצירוף סכך העליון שפיר דמי.

סיכום

במאמר זה נדונה שיטתו של רבינו תם, שסכך הגבוה מעשרים אמה אינו פסול בעצם כשאר פסולי הסכך. ראינו כי נחלקו ראשונים ואחרונים בבירורה של השיטה: הריב"א, המרדכי, רבינו ירוחם והמהרש"א נקטו שאף אם סכך התחתונה חמתו מרובה ניתן לצרף את סכך העליונה להכשר הסוכה; לעומתם הרמב"ן, הריטב"א והר"ן פירשו שרק אם סכך התחתונה כשר מצד עצמו הסוכה כשרה, משום שאין סכך העליונה פוסל כנגדו. הבאנו ראיות שר"ת כיוון לאפשרות הראשונה. בשלב השני התמודדנו עם קושי הסברא שבאפשרות זו, וחידשנו לשם כך הבנה אחרת בפסול הגובה של עשרים אמה, שאין זה עוד אחד מפסולי הסכך - אלא פסול בכללות מבנה הסוכה; לפיכך, כאשר פסול זה אינו קיים כיוון שחמתה של העליונה מרובה, שוב אין נפקא מינה אם צילתה של התחתונה לבדה מרובה או לא, ואם בסופו של דבר בסוכה התחתונה מתקבל צל כשיעור הדרוש - הסוכה כשרה.