[*] כמו גם תשובות ר' אברהם בן הרמב"ם, א"ח פריימן וש"ד גויטיין, מקיצי נרדמים, ירושלים תרצ"ח. גם מתשובותיו של ר' יהושע הנגיד (א"ח פריימן וי"י ריבלין, בתוך קובץ על יד, סדרה חדשה ג, א, ירושלים ת"ש, עמ' עה-קיג; י' רצהבי, מכון מש"ה ירושלים תשמ"ט) יש מה ללמוד, אך נראה שעיקר חשיבותן הוא עדויותיו המקוריוֹת על גרסאות הרמב"ם.

[*] בהערות להלן לא טרחתי להבדיל בין חידושים לרי"ף או לגמרא לתלמוד, מפאת החשיבות השולית של עובדה זו לנידוננו.

[*] להלן אביא בע"ה רשימה מפורטת של פירושים אלו. אקדים מספר דברים לציונים דלהלן: א. ציינתים עפ"י מידת קרבתם לרמב"ם בזמן. ב. על דרך הכלל, אין כאן המקום לדון במידת נכונות ייחוס החיבורים למחברים הנזכרים, בין כה וכה ברור שכל מחברי החיבורים הללו היו סמוכים לרמב"ם בזמנם ומקומם, וחשיבותם עומדת בעינה גם אם חיברם חכם אחר. לגבי חידושי הרמב"ם עצמו הפניתי למקורות הדנים בנכונות ייחוסם של חידושיו לר"ה. ג. כשהחידושים לא כללו את רוב ככל המסכת ציינתי את הכלול בהם (בסוגריים בסוף כל מראה מקום). בעניין חידושי הרמב"ם עצמו, למעט שלוש מסכתות (שבת, עירובין [ראה שם בהשמטות שבסוף הספר, עמ' קטז-קכה] ור"ה) אין בהם אלא פסקאות בודדות מאוד לכל מסכת, ולא רציתי להלאות את הקורה יתר על המידה. ד. למְעַט מהמקורות המובאים בהערות דלהלן ציינתי מכלי שני בלבד, וסימנך - במקום שציינתי את היקף החיבור שהתפרסם סימן הוא שעמד לפני (זאת, כאמור, למעט חידושי הרמב"ם ולמעט החידושים הכוללים מסכת שלמה או כמעט שלמה). תודתי נתונה לד"ר עזרא שבט הי"ו על שהעביר לי את הקטעים הנוגעים לנידוננו מתוך הדיסרטציה שלו ('מחקרי מבוא במפרשי הרי"ף', עבודה לשם קבלת תואר דוקטור, אוני' בר-אילן תשס"ה).

[*] רמי"ל זק"ש, מכון התלמוד הישראלי השלם, ירושלים תשכ"ג (הודפס לאחרונה במהדורת צילום ע"י ר"ד ביטון, בסוף פיה"מ לרמב"ם הוצ' מכון המאור [ח"ז], ירושלים תשס"ט. לבד מהמסכתות הנזכרות בהע' 3 נלקטו לשם חידושים קצרים על מסכתות - ברכות, פסחים, סוכה, ביצה, מגילה, כתובות, גיטין, סנהדרין וחולין). על נכונות ייחוסם של החידושים לר"ה לרמב"ם, ראה: ר"ש ואלטר, המעין נ, א (תשרי תש"ע), עמ' 3-21; ובתגובתם של רי"ש שפיגל וד' הנשקה בגיליון שאחריו, נ, ב (טבת תש"ע) עמ' 88-90 ועמ' 93-95. חידושים נוספים: א' קופפר (קטע משלים לתחילת ר"ה), סיני נה (תמוז-אב תשכ"ד) עמ' רל-רלה. ר"א הורביץ (קטע מחידושי פ"ק דשבת), הדרום מט (תש"מ) עמ' 111-114. ר"י כהן (קטע על מגילה מר' מיימון וילקוט פירושי הרמב"ם על תחילת מגילה), מוריה כט, א-ב (תשס"ח) עמ' ח-טו, שאף ציין שיש בידיו חידושים נוספים. רי"י דינסטג, Reverence, Righteousness, and "Rahamanut" (1992) 353-365. ר"מ הרשלר (סיני נד [טבת-שבט תשכ"ד] עמ' קפה-קצ) פירסם קטע מפירוש הרמב"ם על חגיגה (הוא הסתפק האם הוא מהדורה לא מוכרת של פירוש המשנה או קטע מפירוש התלמוד. איני מבין את ההנחה שלו ש"אפילו נניח שמעתיק בדורות יותר מאוחרים הרשה לעצמו לערוך הדברים בצורה חופשית ומקוצרת, בכל זאת לא היה מרשה לעצמו להכניס תוספות חדשות, שאינם מן המחבר עצמו". ולשיטתו עלינו לקבל, כדוגמא, הוספות רבות שנמצאות בכתבי היד השונים של פירושי רש"י כדברי המחבר! אתמהה). על אלו יש להוסיף: ע' שבט ור"נ סבתו, 'שיעורי הרמב"ם מפי קדשו - על הרי"ף הלכות פסחים, סוכמו ונרשמו ע"י תלמידיו', ישורון כ (תשס"ח), עמ' מח-סד. ד' גרינברגר, 'שיעור בהלכות הרי"ף מבית מדרשו של הרמב"ם על ב"ק', גנזי קדם ו (תש"ע), עמ' 9-22. מ"ע פרידמן, 'רשימות של תלמיד בבית מדרש הרמב"ם באמונות ודעות ובהלכה', תרביץ סב (תשנ"ג), עמ' 523-583. פרידמן אף הקדים מבוא על שיעורי הרמב"ם, והוא מכין מהדורה של שרידים שכאלו (וכדלהלן). עוד יש לציין את הפיסקה שתיאר שרגא אברמסון מפירוש ר' דוד נכד הרמב"ם לתחילת סוכה, בתוך: מחקרי תלמוד ג כרך א, מאגנס תשס"ה, עמ' 4-5 (להלן בהע' 11 ציינתי כמה עדויות נוספות שהובאו במאמרו).

[*] על רבי חננאל בן שמואל (להלן: רחב"ש) ראה: ר"י סונא [להלן הע' 6] מבוא, עמ' 5 ואילך. ש"ד גויטיין, 'ר' חננאל הדיין הגדול ביר' שמואל הנדיב, מחותנו של הרמב"ם', תרביץ, כרך היובל 1 (תשמ"א), עמ' 371-395; י' ינון (פנטון), 'עוד על ר' חננאל בן שמואל הדיין, גדול החסידים', תרביץ נה (תשמ"ו), עמ' 77-107; ר"ש קליין ור"א שושנה [להלן הע' 6], עמ' 11-33; י"מ תא-שמע, כנסת מחקרים ד, מוסד ביאליק ירושלים תש"ע, פרק ו עמ' 80-82. על משפחתו ראה: מ"ע פרידמן, 'משפחת אבן אלאמשאטי, בית מחותני הרמב"ם', ציון סט (תשס"ד), עמ' 271-297; הנ"ל וש"ד גויטיין, 'ספר הודו ג – אברהם בן יגו סוחר ויצרן בהודו', תעודות מגניזת קהיר, ירושלים תש"ע, עמ' 35-61, ושם, עמ' 54-58 על רחב"ש. דוגמא להשוואה בין דבריו לדברי הרמב"ם, ראה: כרמיאל כהן, '"במקום מצווה" – על תיקון מקביל בפירוש המשנה לרמב"ם ובפירוש מחותנו רבנו חננאל בן שמואל', תרביץ עג (תשס"ד), עמ' 613-617.

[*] עירובין: ר"ש קליין ור"א שושנה, מכון אופק ירושלים-קליבלנד תשנ"ו (מהדורה שנייה בתוספת הערות ותיקונים נמצאת בשלבי הכנה). קידושין: רמ"י בלוי, שיטת הקדמונים קידושין, נ"י תש"ל, עמ' קצא-שג. ושוב ע"י ר"י סונא, מוסד הרב קוק, ירושלים תשל"ה. שבת: אנ"צ רות, 'מפירושי רבינו חננאל בן שמואל על הרי"ף למסכת שבת', אודים יג (תשמ"ט), עמ' 53-86. שרידים נוספים של פירוש לשבת, כנראה מאוטוגרף המחבר, ועפ"י ההשערה שייכים לרחב"ש (ראה אצל ר"א שושנה ורב"ח הירשפלד [להלן הע' 8] עמ' יט-כא) נדפסו ע"י ע' רוזנפלד, ספר היובל לכבוד הרב ד"ר אברהם ווייס, נ"י תשכ"ד, עמ' תקיא-תקכח. ושוב, ע"י רמ"י בלוי, 'פירוש קדמון מבית מדרשו של ר' פרחיה', שיטת הקדמונים מסכת שבת ח"א, נ"י תשמ"ז, עמ' קמא-קנב. ושוב, "לפי קריאה חדשה והשלמה זהירה של החומר החסר, בלווית פיסוק והערות", אצל ר"א שושנה ורב"ח הירשפלד (נספח ב), עמ' 304-320 (קיב, א – קכא, ב). קטע אחד נוסף על שבת פורסם ע"י ר"א הורביץ, הדרום מו (תשל"ח), עמ' 210-211 (קכז, א. בעמ' 127 הע' 25 כתב ר"א הורביץ שקטע זה הוא המשך של הפירוש שפורסם בתחילה ע"י ע' רוזנפלד). ב"מ: רמ"י בלוי, שיטת הקדמונים ב"מ, עמ' שכה-שמב (נז, א – קטז, ב). שרידים של כתבים רבים נוספים של רחב"ש טמונים עדיין בגניזה. מהם פירוש לתורה ולהפטרות, כתבים מחשבתיים, חידושים לחולין, ב"ק ועוד, ופירוש על חלקים ממשנה תורה. וחלקם כנראה אף בכתב ידו ממש (אוטוגרף). אינני יודע מידת שלמותם והיקפם, ועד כמה ודאי הייחוס שלהם אליו. הדבר נכון גם לגבי ספר מצוות בשפה הערבית שכנראה הוא חיבר. מכון בן-צבי עוסק לכל הפחות בההדרת חלק מכתביו. רשימה של קטעים אוטוגרפיים של חיבורים בערבית-יהודית, המיוחסים לרחב"ש, פורסמה ע"י פנטון, MAIMONIDEAN STUDIES חלק א, 1999, עמ’ 32-35.

[*] עליו ראה בקצרה אצל רי"י וייס [להלן הע' 8], ואצל תא-שמע [לעיל הע' 5] עמ' 83-84. ובהרחבה אצל ר"א שושנה ורב"ח הרישפלד [להלן הע' 8] במבוא, בעיקר בעמ' ה-ט. עוד עליו ועל אחרים, ראה שם עמ' ג הע' 4.

[*] שבת: רמ"י בלוי, שיטת הקדמונים על מס' שבת, נ"י תשמ"ז, עמ' א-קכז. ושוב, ע"י ר"א שושנה ורב"ח הירשפלד, מכון אופק, מהדורה שלישית מתוקנת, ירושלים תשנ"ח. יבמות: רי"י וייס, צפונות ג, ב (תשנ"א) עמ' ז-טו; ג, ג עמ' ד-ז; ג, ד עמ' ד-ז (סד, ב – פד, א). ע"ז: רצ"י לייטנר, מוריה כג, ו-ט (תש"ס), עמ' יד-טז (לח, א – לט, א).

[*] עליו ראה במבוא של רחמ"י שטינברג [להלן הע' 10], וכן אצל ר"מ ורחב"צ הרשלר [להלן הע' 10, תשמ"ט] עמ' 5-14, ואצל תא-שמע [לעיל הע' 5] עמ' 82-83. ודברים מועטים נכתבו גם אצל ר"ש קליין ור"א שושנה [לעיל הע' 6], עמ' 25-26. וכמדומה שרב המכוסה על הנגלה לנו מתולדותיו.

[*] ב"ב: ר"מ ורחב"צ הרשלר, ירושלם תשל"א, תחת הכותרת "פירוש קדמון". ושוב על ידם בתשמ"ט, על שם ר' ישמעאל בן חכמון. עירובין: רחמ"י שטינברג, בני ברק תשל"ד (הודפס לאחרונה במהדורת צילום בתוך: קדמונים עירובין [אין זו 'שיטת הקדמונים' של רמ"י בלוי!], אגודת תורת חסד, ירושלים תשס"ה). שבת: ר"א הורביץ, העמק ג (תש"ס), עמ' קעז-רט. א' ליברמן, שרידים מפירושי הראשונים, ברוקלין תשמ"ח, עמ' כג-לה. גיטין: ר"א הורביץ, נספח לחידושי ר' ישמעאל בן חכמון לבבא בתרא, ירושלם תשמ"ט (מא, ב – סב, ב). שם ציין שזיהה שרידים של פירושו למסכתות נוספות. מגילה: ר"א הורביץ [נספח לחידושי ר"י בן חכמון] הביא קטעים מתוך פירוש ר"י בן חכמון למסכת מגילה בעמ' מ הע' 173; עמ' מו הע' 247 והע' 250; עמ' מט הע' 287* (על הסוגיות המובאות ברי"ף מגילה יד א-ב).

[*] ר"א שושנה ורב"ח הירשפלד [לעיל הע' 8] הדפיסו שני שרידי חידושים שיש קשר בינם לבין חידושי ר' פרחיה (נספח א - עמ' 294-303 [נא, ב – נד, ב]; נספח ג – עמ' 321-323 [פח, א, צ, ב, קז, א]). ושם (עמ' כז הערה 72) ציינו שיש בידם שרידים נוספים על מסכתות נוספות. שרידי חידושים לשבת מבן דורו של ר' פרחיה פורסמו ע"י רמ"י בלוי, שיטת הקדמונים שבת ח"א, נ"י תשמ"ז, עמ' קכט-קלט (ז, ב – יא, א; נא, ב – נד, ב; פה, ב – צ, ב; קז, א). פירוש נוסף על ב"ק וב"מ פורסם בחלקו ע"י רב"מ לוין, גנזי קדם ה' סי' כט, עמ' 141-144 (הקטע מב"ק הודפס על ידו שוב באוצר הגאונים ב"ק, עמ' 117-119, וכן הקטע על ב"מ באוה"ג ב"מ, פירושים עמ' 3-4. ב"ק: נה, ב, סב, א-ב. ב"מ: ב, א. על שריד זה ראה עוד: רב"ז בנדיקט, מרכז התורה בפרובאנס, מוסה"ק, ירושלים תשמ"ה, עמ' 317-323. שרידים נוספים של פירוש זה בכתה"י צויינו אצל ע' שבט ור"נ סבתו [לעיל הע' 4] עמ' מט הע' ). כמו כן, רב"ז בנדיקט (עמ' 296-307) דן בעניין קטע על ב"מ שפורסם בגנזי שכטר (ספר ב, נ"י תרפ"ט, סי' לז, עמ' 382-394). וכן ראה שם (עמ' 323-333) בעניין קטע נוסף על ב"מ שפורסם אצל רב"מ לוין (גנזי קדם), סי' יט, עמ' 99-102 (קג, א – קד, ב). לדבריו, שני הקטעים דומים באופיים הכללי לחידושי ר"י אלמדארי, אך מאידך ציין (עמ' 333 הע' 164) להבדלים ביניהם. ש' אברמסון [לעיל הע' 4. עמ' 7] ציין שמצא בגניזה עשרות דפים של פירושי הרי"ף לתלמידי הרמב"ם על מסכתות שונות (ברכות, שבת, עירובין, גיטין, קידושין ומסכתות רבות מנזיקין), וראה עוד בדברינו להלן. ועוד פורסמו שם (עמ' 11-28) מעזבונו מספר קטעים מחיבור קדום על הרי"ף, שמפנה למקבילות במשנה תורה (או מציין כשהרמב"ם השמיט) וכן למקבילות במקומות אחרים ברי"ף. ומסתבר שהיד עוד נטויה. כמו כן, נראה שיש לצרף אף את חידושיו של ר' זכאי למסכת גיטין (רצ"י לרר, צפונות ב, ד [תש"ן] עמ' ט-טז [לז, ב – מא, א]; ר"ש גאטעסמאן, ישורון ז [תש"ס], עמ' כח-לה [ב, א – ט, א]. הודפסו אצלם רק חלק מחידושיו לגיטין). על ר' זכאי כמעט שאיננו יודעים דבר, חידושיו לגיטין הועתקו בכתב יד אחד עם חידושיהם של רחב"ש, ר"י בן חכמון ור"י אלמדארי. כתב היד הועתק בשנת ה' אלפים ס"ה (כלומר, כמאה שנה אחרי פטירת הרמב"ם). מהלעזים הערביים שהובאו בדבריו ניכר שהוא חי במצרים, ובכמה מקומות הוא מזכיר את הרמב"ם בתואר 'מורנו' ובברכת המתים. עוד עליו ראה אצל רצ"י לרר ור"ש גאטעסמאן, ובמקורות שהפנו אליהם.

[*] כבר עמד על כך י' ינון (פנטון) [לעיל הע' 5], עמ' 80.

[*] המשנה עוסקת בהיתר פסי ביראות, והיינו שדרך רה"ר עוברת בין הפסים. פסי ביראות, כשמם, הם פסים שהוצבו ליד הבארות בארבע פינות, שני פסים בכל פינה (מאונכים זה לזה), בצורה כזו שאילו היינו עושים קווים ומחברים בין הפינות, היה נוצר מלבן או ריבוע. פסים אלו הופכים את הבארות והשטח שלידן לרה"י בתנאים מסוימים. עוד על היתר זה ראה ברמב"ם (הל' שבת פרק יז הל' כז-לד).

[*] ואמנם, ר' אלעזר סובר להלכה את שיטת חכמים, כמבואר בגמרא קודם לכן (כ, א): "אמר ר"א: הזורק לבין פסי הביראות - חייב. (א"ל:) פשיטא!... לא צריכא, דעבד כעין פסי ביראות ברה"ר, וזרק לתוכה – חייב. הא נמי פשיטא!... לא צריכא, אע"ג דקא בקעי בה רבים. ומאי קמ"ל? דלא אתו רבים ומבטלי מחיצתא, הא א"ר אלעזר חדא זימנא, דתנן: רבי יהודה אומר: אם היתה דרך רה"ר מפסקתן - יסלקנה לצדדין, וחכ"א: אינו צריך. רבי יוחנן ור"א דאמרי תרווייהו: כאן הודיעך כחן של מחיצות! אי מהתם הוה אמינא כאן ולא סבירא ליה, קא משמע לן - כאן וסבירא ליה". והראשונים (כגון רשב"א, מאירי ור"ן על אתר) התקשו שר' יוחנן דלא כחד. והאו"ז (סי' קכט) אף טען שר' יוחנן באמת חלק על חכמים ור' יהודה, והעמיד יסוד חשוב (אך לא בהכרח מוסכם) לגבי תוקפם של בני הדור הראשון לאמוראים, עי"ש.

[*] י"ג: דלת. עי' דק"ס (אות נ). ועל פי זה ניתן להסביר שמקשים מר' יוחנן שרואים ממנו שצריך דלתות שסוגרות את כל הפתחים, ולא די בדלת אחת. ואילו על פי הגרסה שלפנינו נראה בפשיטות שהקושיה היא מזה שר' יוחנן הצריך גם נעילה.

[*] אך עי' בתירוץ התוס' (עירובין ו, ב סוד"ה והאמר) ועוד ראשונים. ולכאורה יש דוחק בדברי התוס' מכך שהגמרא מביאה את דברי ר' יוחנן בפשיטות, ולא מסבירה "כי היכי דלר' יהודה...". ויש מקום לדון בדבריהם אלא שאין זה עיקר לנידוננו, שהרי אף אם נתרץ את הסתירה בגמרא, דברי הרמב"ם שלהלן סותרים לכאורה, שהוא פוסק כר' יוחנן ור' אלעזר יחד, וכדלקמן.

[*] בתחילת ההלכה הוא גם הביא את דברי ר' אלעזר שהובאו לעיל (הע' 14).

[*] ואולם, אולי מדבריו קודם לכן (כ, א ד"ה א"ר אלעזר) ניתן לדייק שהוא גורס כפי שהביא המאירי דלקמן. אך נראה שהדברים קלושים מכדי להסתמך עליהם.

[*] תודתי לד"ר עזרא שבט שעמל על גרסאות הרי"ף בכתה"י ושרידי הגניזה (וכבר הגיש לדפוס נוסח מתוקן של הרי"ף שעתיד לראות אור בע"ה בחודשים הקרובים), וכתב לי שגם בכל עדי הנוסח שהוא בדק הרי"ף לא העתיק כאן את דברי הגמרא.

[*] השתדלתי בע"ה לבדוק בעצמי עד כמה שיכולתי. כמו כן, תודתי נתונה למכון התלמוד הישראלי השלם ששלחו לי את המידע הרשום אצלם ביחס לנוסחאות של המשפט הנידון.

[*] ובפסקיו על אתר הביא רק את המשנה ואת דברי ר' יוחנן ור' אלעזר עצמם, והשמיט את דיון הגמרא בשאלה מה הם סוברים להלכה.

[*] נראה שמשפט זה מקורו בדברי הרמב"ם (הל' שבת פרק יז הל' ג), שכתב על הפסים שהרבים בוקעים בהם שאינם מתבטלים מחמתם: "והרי הן כחצר שהרבים בוקעין בה...". וכן להלן בדברי רחב"ש.

[*] על משפט זה ראה בהע' הקודמת.

[*] בהמשך המשפט מביא רחב"ש את המשך דברי הגמרא, שלא באנו לדון בהם כאן.

[*] כי אם הם רק באים להדגיש פן מסוים, היה לו לכתוב: "ואמרינן".

[*] וכפי שהתקשה הר"ן (כב, א ד"ה אלא כאן) ותירץ. גם מו"ר הר"ש טל (שם עמ' תמה) היקשה ותירץ בדרכו.

[*] ומה שבדף כ הקשו בפשיטות "הא אמרה ר"א חדא זימנא", ניתן ליישב בשופי שזה משום שידעו את מסקנת הסוגיה בדף כב שר' יוחנן ס"ל כחכמים. והגמרא משיבה שאומנם כך זה למסקנה, אך ההו"א אינה כן.

[*] כמובן שיתרון זה אינו אלא מצד העמידה על גירסת הרי"ף (וממילא גם גירסת הרמב"ם, שכאמור הושפעה ממנה מאוד), ולא מצד העמידה על כוונת הגמרא.

[*] והראב"ד (הוב"ד בחידושי המאירי עמ' קמ) ביאר שירושלים מסורה לרבים, משא"כ חצר. אך לכאורה גם פסים מסורים לרבים! וצ"ב. וביחס ליישוב הראב"ד, עי' היטב בראייתו של הרי"ד (פסקים שבת ו, ב) לפסוק כחכמים מהמשנה בטהרות שעוסקת בחצר. ובכלל בשאלה זו עי' עוד בבית הבחירה למאירי (כ ע"א ד"ה כבר ביארנו וד"ה וגדולי המפרשים).

[*] המהדיר ציין שצ"ל: את.

[*] על ספר זה ראה לפי שעה: רח"ג צמבליסט, עבודת הקודש לרשב"א כרך א בית נתיבות, מוה"ק ירושלים תשס"ז, עמ' 9-11.

[*] הובאו דבריו במעשה רוקח לר' מסעוד חי רקח, ריש ח"א, חידושים מגאונים קדמונים, הל' שבת פרק י"ו ד"ה ע"ש בח"ש בסוף.

[*] למיטב הבנתי, מאחורי גישה זאת עומדת התפיסה שסוף סוף אין אנו יכולים לדחוק בלשונו הצחה של הרמב"ם, וכשאנו קוראים דבריו עלינו לחשוב - האם באמת הוא היה מתנסח כך אילו היה מתכוון למה שאנו רוצים להבין בדבריו. ואם ברורה לנו כוונתו, לא נותר לנו, הקטנים, אלא לנסות להתחקות אחר לימוד הגמרא של אותו גדול שבגדולים, ולאתר מה גרם לפסיקתו. דוגמא מאלפת נוספת לעניין זה מובאת בסמוך.

[*] הענין הובא בדבריו של פרופ' שרגא אברמסון ז"ל (לעיל הע' 4, עמ' 9).

[*] אומנם, מחובתי לציין שלצערי פרופ' אברמסון לא ציטט את לשון התלמיד, וחששתי שאולי תיאורו לא מדוייק לחלוטין, ובעצם היו לפני הרמב"ם שתי גרסאות בגמרא, והסברה רק גרמה לו להכריע ביניהן, ולא שהוא שינה את לשון הגמרא מסברה דיליה. ואולם, תודתי נתונה לפרופ' מרדכי עקיבא פרידמן שכתב לי שהוא מתכוון לפרסם את הדף שרמז לו פרופ' אברמסון (הדף זוהה על ידי ד"ר אמיר אשור), וציין שאכן מדברי התלמיד עולה שהרמב"ם אמר שהגרסה בכל הספרים משובשת ויש לשנות אותה.

[*] לפי שעה ראה על כך אצל תא-שמע, הספרות הפרשנית לתלמוד, מאגנס, מהדורה שנייה מתוקנת ירושלים תש"ס, ח"א פרק ב עמ' 46-48.

[*] מלחמות ה' על הרי"ף מו"ק יד, ב ד"ה ועוד הא דת"ר. הובאו דבריו באוה"ג כתובות, חלק הפירושים עמ' 6.