המעין - ן¿½ן¿½ן¿½ן¿½ן¿½ ן¿½ן¿½ן¿½ן¿½ ן¿½ן¿½ן¿½ן¿½

חזרה למאמרי המעין

נתקבלו במערכת

אוצר כתבי-היד התלמודיים. יעקב זוסמן, בהשתתפות יואב רוזנטל ואהרן שויקה. ירושלים, The Friedberg Genizah Project  ויד יצחק בן צבי, תשע"ב. שלושה כרכים. (bookstore@ybz.org.il )
לכולם זכורה קינתו המזעזעת של מהר"ם מרוטנבורג על שריפת הענק של ספרי הקודש היהודיים בפריז לפני כשמונה מאות שנה: 'שַׁאֲלִי שְׂרוּפָה בָּאֵשׁ לִשְׁלוֹם אֲבֵלַיִךְ... השואפים על עפר ארץ והכואבים המשתוממים עלֵי מוקד גווילייך... איכה נתונה באש אוֹכלה תאוּכּל באש בשר?... צוּרי בלפיד ואש הלבעבור זה נתנֵך, כי באחרית תלהט אש בשולייך?!' וכו' וכו'. שריפה זו, וחברותיה הרבות לאורך הדורות, כילו כמעט לגמרי את כתבי היד הקדמונים באירופה, והגירושים והפוגרומים תרמו את חלקם, והבלאי הטבעי עשה את שלו, ולבסוף גם האופוריה של ראשית תקופת הדפוס גרמה לאנשים להתייחס בזלזול לכתבי היד העתיקים ולהניחם בגניזה (ולא כל הגניזות משתמרות כגניזת קהיר...), וכל זה גרם לכך שרק כתב יד אחד [!] שלם של התלמוד הבבלי קיים היום בעולם (כת"י מינכן הידוע) וכתבי יד חלקיים בודדים, ולעומתם אלפי קטעי כתבי יד, קטנים ואף מזעריים, שנותרו בעיקר בתוך כריכות ספרים באירופה ('הגניזה האירופית'; הגזלנים עשו בקלפים העתיקים שימוש-משני כביטנה לכריכת ספרים וכתיקי-גנזך וכד', ועתה הם הולכים ומתגלים) ובגניזות עתיקות במזרח. הכתבים האלו מפוזרים בכל ספריות העולם, ו'מכון התלמוד הישראלי' של יד הרב הרצוג עשה רבות בצילום ורישום קטעים אלו ושיחזור הטקסט המקורי לפי כל החומר הזה בעבודתו הכבירה על סדרת 'דקדוקי סופרים השלם' (ראה להלן); אבל פעולת ציון כל האוצרות האלו, תיאורם, רישום מקומם, אזכוריהם וכד' עדיין הייתה רחוקה משלימות. עתה נסתיימה סוף-סוף עבודת-החיים של פרופ' זוסמן, בתמיכת 'פרויקט הגניזה' מיסודו של מר דב פרידברג מטורונטו שבקנדה ושל יד יצחק בן צבי שבירושלים, ובכוחות משותפים, בעזרת מומחים לדבר, יצאה לאור רשימה שלימה ומדויקת של כל האינוונטר הנ"ל. שלושה כרכים גדולים מכילים את הציונים לכל כתבי היד וחלקיהם על פי סדר הא"ב של הארצות והספריות, כשקטעי הגניזה שבספריות אוקספורד וקיימברידג' שבאנגליה נוטלים חלק בראש, ומפרנסים את רוב הכרך הראשון וחלק ניכר מן השני. בכרך השלישי נמצאים השלמות ומבואות ומפתחות מקיפים. אוצר זה יהווה כלי עזר בעל ערך עצום למומחים העוסקים בנוסח התלמוד, ותהיה לו תועלת כפולה ומכופלת כאשר תסתיים ההעלאה לרשת של כל קטעי הגניזה במסגרת חלק אחר של 'פרויקט הגניזה'. חמרא למומחים המבצעים, וטיבותא למממנים והדוחפים – ראשי 'יד יצחק בן צבי' ובעיקר היוזם והתורם הנדיב והחכם מר דב פרידברג שיח'.

מסכת קדושין עם שינויי נוסחאות מתוך כתבי-יד – דקדוקי סופרים השלם. קדושין כרך ראשון, על פרק א. עם השוואות להבאות מהגמרא בחז"ל, גאונים וראשונים, ועם שינויי נוסחאות לרש"י ע"פ כתבי-יד ודפוסים ראשונים. סודרו על ידי חברי מכון התלמוד הישראלי השלם, בעריכת הרב בנימין הירשמן. ירושלים,  יד הרב הרצוג – מכון התלמוד הישראלי השלם, תשע"ב. 110+XXIV +ש עמ'. (02-6423242)
צוות שלם של חוקרים עוסק כבר כחמישים שנה בהכנת כרכי דק"ס השלם, והכרכים הירוקים, המלאים והגדושים, מצטרפים לאיטם זה אחר זה לארונות הספרים בספריות ובבתי המדרש, ומאפשרים לכל לומד וחוקר להגיע לנוסח ה'נכון' של הסוגיא שלפניו, או במקרים אחרים - לנוסחאות השונות של תיבה שעל בסיס נוסחה נחלקו דעות ראשונים ואחרונים בפירוש השמועה. למעשה השליש הראשון של כרך זה הוא פרוזדור הניצב לפני ה'טרקלין' הכולל שלוש מאות עמודים, שבכל אחד מהם נמצאים כמה שורות של הגמ' על פי דפוס וילנא, מדור 'מסורת הש"ס' מורחב ומדויק – ציונים למקבילות של הסוגיא והעניין בכל רחבי ספרות חז"ל, מדור 'ציונים' – הפניות לראשונים וקדמוני האחרונים הדנים בסוגיא ובנוסחה, ולוז הספר – שינויי הנוסחאות על פי כתבי היד ונוסח התלמוד בהבאות של הסוגיא בספרות הראשונים, ומתחתם הערות, הרחבות וביאורים. ה'פרוזדור' הנ"ל כולל תיאור דרך העבודה וכללי השימוש בספר על 'אביזריו' השונים, סימני כתבי היד ועדי הנוסח האחרים, תיאור מפורט של כתבי היד והדפוסים הראשונים עליהם מתבססים רוב שינויי הנוסחאות, תיאור קטעי הגניזה ורשימות הדפים שרידי דפוסים עתיקים, רשימות ספרי חז"ל וילקוטים קדומים וכן ראשי תיבות וקיצורים בהם נעשה שימוש בכרך זה, ולבסוף אוסף של צילומים של מבחר כתבי יד וקטעי גניזה. קשה לתאר כמה אלפי שעות מחקר, עריכה, הגהה וסידור דרושים לכל עמוד ועמוד בספר, כשחלק מהם מתפרסים על פני דורות – בכרך שקועות עבודותיהם של הרב משה הרשלר זצ"ל ותלמידי חכמים אחרים שעסקו בחומר הזה לפני עשרות שנים. הרב פרופ' אברהם שטינברג ממשיך לנהל את מפעלי 'יד הרב הרצוג' ביד רמה, ויש להתפלל שיימצאו לו ולצוותו האמצעים להמשיך במלאכת הקודש, מלאכה לדורות, ולהגיע לעוד פסגות של דיוק ושלמות.

לאמונת עתנו. חלק עשירי – חסדך ליודעיך. שיעורים ב"עין איה" שבת בנושא משנתו של רשב"י, מפי הרב צבי ישראל טאו. ירושלים, חוסן ישועות, תשע"ב. רעא עמ'. (02-6424242)
הכרך ה'עשירי קודש' מסדרת ספרי 'לאמונת עתנו' הכוללים את שיעוריו המיוחדים של הרב טאו שליט"א, רבם של רבני ישיבת 'הר המור' ובנותיה, עוסק בתורת הנסתר, ומעמיק ומרחיב בדברי מרן הראי"ה שעיקרם פרושׂ על פני כתריסר עמודים בכרך הראשון של הספר 'עין איה' על מסכת שבת. בל"ו פרקים מבוארים ומורחבים דברי מרן הרב זצ"ל סביב סיפור בריחתם של רשב"י ובנו למערה, ומנסים לצייר לנו את היחס הנכון בין החוכמה האלוקית העליונה האידיאלית לבין התגשמותה והתבטאותה בעולם שלנו. הטוב והרע, הצדיקות והרשע, האידיאל והמציאות, ועוד ניגודים הקיימים בעולם, נידונים בספר זה בכובד ראש ובעמקות, כדרכו של הרב טאו שליט"א. העריכה המוקפדת של תלמידו הרב יאיר דיאמנט, עם המקורות וההערות שהוסיף בסוף הספר, מביאים ללומד דבר שלם ונקי, ואם כי אינה דומה שמיעה לקריאה – תורת הרב טאו בביאור דברי הראי"ה מונחת בסדרת ספרים זו לפני הרבים, גם אלו שמחוץ למעגלי 'ישיבות הקו', וכל הרוצה יבוא וילמד. במקביל יצאה לאור חוברת ובה מפתח ערכים למובאות בכתבי הרב זצ"ל בעשרת כרכי 'לאמונת עתנו', שתועלתה מובנת מאליה.

לאוקמי גירסא על מסכת ביצה. יכיל בקרבו תיקוני לשון בפירוש רש"י, וכן הוספת תיבות ודיבורים שלמים מכתבי יד. מאת ישראל אברהם גרינבוים. ירושלים, תשע"ב. לח עמ'. (02-5384850)
דורנו כבר זוכה לראות את ספרי הראשונים יוצאים לאור זה אחר זה מהודרים ומתוקנים על פי כתבי יד, וספרי יסוד מרכזיים – רמב"ם, טור ושו"ע ונושאי כליהם, נדפסים במהדורות מדויקות ומשובחות. גם התלמוד הבבלי זוכה לעדנה, וכמה מהדורות חדשות מתחרות זו בזו בתיקונים ושינויים והוספות ושיפורים, אחרי מאה שנים שבהם דפוס וילנא, במקור ואח"כ בצילום, היה למעשה הש"ס היחיד כמעט שהיה בשימוש לומדי התורה. אולם ככל שמתקרבים אל הקודש, אל נוסח הגמרא, רש"י ותוס' שמהווים את הלוז של לימוד התורה שבעל-פה מאות שנים, יראת הרוממות גורמת לחשש לנגוע בקודש ולשנות משהו, והגישה של 'שב ואל תעשה עדיף' גרמה גם למהדורות המתוקנות-יחסית לצאת ידי חובה ב'משהו' בלבד בתיקון נוסחי יסוד אלו. הרב גרינבוים נטל על עצמו להוציא לאור נוסח מדויק ומתוקן של רש"י על פי כמה כתבי יד הקיימים היום, כולל הוספת דיבורים חדשים ושינוי משמעותי בנוסח הקיים, וכן צירף מעט שינויי גירסאות בנוסח התלמוד ובכתבי הראשונים, עד שפנים חדשות באו לכאן. כך למשל בדף יז עמ' ב מסביר רש"י את הגמרא שבהערמה החמירו יותר ממזיד בכך שמזיד 'רשע הוא לעבור על דברי חכמים, ואין אחרים למדים הימנו, והוא עצמו משים אל לבו ושב' וכו'. ותמהו האחרונים מי תקע לידינו שאותו מזיד ישוב בתשובה, והרי רק לגבי ת"ח שחטא נאמר שלאחר זמן בוודאי עשה תשובה! אך מתברר שנשמטה תיבה אחת, ובכתבי היד מפורש: 'והוא עצמו פעמים משים אל לבו ושב' וכו', והדברים מאירים ושמחים ומתוקנים ומתקבלים על הלב. אין אלא לקוות שהרב גרינבוים ואחרים כמותו (לפני שנים הוציא לאור ד"ר אהרן ארנד רש"י מדויק על פי כתבי יד על מסכת מגילה) יביאו את פירושי רש"י, רבן של ישראל, לרמה איכותית שלא תיפול מרמת ההדרתם של ראשונים אחרים, לתועלת התורה ולומדיה.

בדמיך חיי. ליקוט הלכות בענייני תרומת דם, ועוד בירורים ופסקים בהלכות רפואה. נכתבו ע"י הרב אברהם יעקב גולדמינץ. עם פסקים והוראות מאת רבי משה הלברשטאם זצ"ל, וקונטרס 'דבריהם הם זכרונם', הספד וסיפורים על הגר"מ הלברשטאם זצ"ל. ובסופו קונטרס 'אנשי חסד נאספו', הספדים על הבחור החסיד אליהו ישראל אברמן ז"ל. מהדורה שניה מבוארת ומורחבת. ירושלים, ארגון לב מלכה, תשע"ב. רפב עמ'. (02-5376666)
הרב אב"י גולדמינץ שליט"א, מהחוקרים הוותיקים של 'מכון שלמה אומן' ומעורכי כתב העת 'מוריה' של מכון ירושלים, תלמיד חכם, מהדיר ומחבר, חיבר והדפיס כבר לפני כתריסר שנים קונטרס ובו מרוכזים פרטי הלכות תרומת דם. המחבר הצליח לדלות ולרכז מאות פרטים הלכתיים הקשורים ישירות לתורם הדם – גדרי הצלת נפשות שיש בפעולה זו, הקשר בין דיני הקזת דם שבתלמוד לבין תרומת הדם של ימינו, תרומת דם בשעת חירום בשבת, תרומות למאגר הדם מול תרומות לנזקק פלוני, תרומת דם תמורת תשלום ודיני מי שחובל בעצמו, מצות תרומת דם מול ביטול תורה, זמנים שבהם אין לתרום דם מסיבות הלכתיות או סגוליות, דיני צניעות בתרומת דם, הקזת דם להורים, ועוד ועוד. כמו כן צירף המחבר קונטרס שלם ובו שו"ת ומשא ומתן בהלכה שהיה לו עם כמה וכמה תלמידי חכמים חשובים על פרטים שונים המובאים בספר, וכן מו"מ נרחב בהלכות הצלה ופיקוח נפש המהווה השלמה לספריו 'חן משה' - טיפול רפואי וחבלה בהורים ו'הלכות הצלה', וכן מאמרים נוספים שלו שנתפרסמו בבמות שונות - בהם מאמר הספד אחרי מיטתו של הרופא הצדיק ד"ר דוד אפלבוים הי"ד, מנהלו המסור של חדר המיון ב'שערי צדק' ומייסד מרפאות 'טר"ם', שנהרג על קידוש השם בפיגוע בירושלים, סיפורים על תרומות דם, ודברי הספד על הגר"מ הלברשטאם זצ"ל שהרב גולדמינץ שליט"א היה ממקורביו. הרב גולדמינץ עוסק בין השאר בנושא הקריטי של היתר חזרת תורן-הצלה לביתו בשבת, ומציין לפסקים ולהנהגות של רבנים וקהילות בנושא זה; כך למשל (עמ' קל) הוא מספר שרבני מודיעין עילית ('קרית ספר') קבעו שתורן הצלה לא יהיה תורן שלוש שבתות רצופות, כדי לשמור על הרגשת השבת שלו עצמו ועל 'צורת השבת' בביתו ובמשפחתו. בהמשך (עמ' קלא) הוא כותב שגם במקרים ובמקומות שהתירו לתורני 'הצלה' לחזור בשבת, משום ששכיחים בהם מקרים של פיקו"נ ועל כן אין בכך 'חזרה' אלא הכנה למקרה ההצלה הבא, לא התירו לו לחזור אם יציאתו הייתה קרובה לסוף השבת – בירושלים נקבע ששעתיים ומטה לפני יציאת השבת לא יחזור לביתו עד מוצ"ש, ורבני בני ברק הקילו שיכול לחזור אם יגיע לביתו עד שעה לפני יציאת השבת; אולם 'גוי של שבת' הוא הפתרון האידיאלי, ואם הנהג גוי אין שום ספק שתורני 'הצלה' יכולים לחזור בשבת לביתם ללא פקפוק. במהדורה החדשה הזו נוספו הערות ותוקנו תיקונים, וכמו כן ראשי ארגון 'לב מלכה' צירפו לספר קובץ הספדים על הבחור החשוב אליהו ישראל אברמן, בנו של יו"ר הארגון, שהלך לבית עולמו בקיצור שנים, וכן סיקור נרחב עם תמונות רבות של עשרים וחמש שנות פעילות של ארגון חשוב זה. ייש"כ של הרב גולדמינץ על הספר המלא והגדוש הזה, שאמור להסיר מכשולים הלכתיים והנהגתיים ולעודד את הציבור התורני לעשות חסד-של-אמת עם החיים ע"י תרומת דם לעיתים מזומנות.

מקראות גדולות הכתר, מהדורת יסוד חדשה. חמש מגילות. ההדרה מדעית על פי כתבי יד עתיקים, ונוסח המסורה המדויק עם 'מסורה גדולה' ו'מסורה קטנה' על פי 'כתר ארם צובה' ועוד. מהדיר ועורך מדעי: מנחם כהן. רמת גן, הוצאת אוניברסיטת בר-אילן, תשע"ב. לו+290 עמ'. (03-5318575)
לאחר עיכובים מסוימים חוזרים פרופ' מנחם כהן וצוותו להוציא לאור כרך אחר כרך מתוך מפעלם הגדול 'מקראות גדולות הכתר'. נוסף לכרך הזה על חמש מגילות, שנוסחו הועתק מכתר ארם צובה הידוע, ובחלקיו החסרים שוחזר נוסחו ע"י פרופ' כהן על פי עדויות על נוסח הכתר ועל פי כתבי יד עתיקים אחרים, ושנוספו לו נוסחאות תרגום על פי כתבי יד תימניים עתיקים, ומבחר של פירושי ראשונים על פי מיטב כתבי היד עם ביאורים והרחבות להערות המסורה – יצאו לאור זה עתה ספרי דברים ותרי עשר, הפעם רק בכרכים קטנים – כנראה שלפורמט זה קיים ביקוש גדול יותר מאשר לכרכים הגדולים. עד כה יצאו במסגרת המפעל ספר בראשית (שני כרכים), ספר שמות (שני כרכים), ספר במדבר ועתה גם ספר דברים; כרך של ספר יהושע-שופטים עם מבוא גדול, ספר שמואל, ספר מלכים (בתוספת הסבר נרחב לעקרונות שיחזור הנוסח על פי שיטת העורך הראשי פרופ' כהן), הספרים ישעיהו, ירמיהו, יחזקאל, תרי-עשר (זה עתה), תהילים (שני כרכים) וכרך זה – חמש מגילות. המהדיר הסתפק בהקדמות ובמבואות שנמצאים בכרכים הקודמים, כך שכל דפי הכרכים החדשים הם 'נֵטוֹ' המקרא ומפרשיו, מסודרים באופן מושכל ונח, עם נוסח מתוקן של דברי המפרשים ומראי מקומות מתומצתים בסוגריים בתוך דבריהם. אחד המפרשים 'על הדף' הוא ר' יוסף כספי, שלא פעם פירושיו החדים ודעותיו הביקורתיות היו שנויים במחלוקת. אולם דיוקיו יוצאים מהכלל; כך למשל הוא מסביר בתחילת מגילת רות את השינוי מפס' א 'ושני בניו' לפס' ג 'ושני בניה': 'נכון היה זה הכינוי [=בניה] כאן אחר מות אישהּ, אבל בחייו אמר בניו. וכן הטיב יתרו שאמר ואשתך ושני בניה עמה ואם [=למרות ש]היה משה חי, כי היא גידלתם, לא הוא'. במילים אחרות: כאשר אבי המשפחה קיים ומתפקֵד בניו נקראים על שמו, ורק אם המצב שונה הם נקראים על שם אשתו. ניכר שניתנה תשומת לב רבה לפיסוק מדויק של דברי המפרשים, אך לטעמי הפיסוק מרובה הרבה יותר מדי, עד כדי טרחה והסחת דעתו של המעיין מהתוכן; פיסוק יותר מינימליסטי ופחות 'פורמליסטי' היה מועיל הרבה יותר. בכל אופן – אין ספק שזוהי מהדורה מדויקת ומשוכללת באופן יוצא מגדר הרגיל, ויישר כוחו של פרופ' כהן; יהי רצון שיסיים בקרוב את הספרים החסרים – ספר ויקרא ורוב ספרי כתובים.

אמרות מלך. מקורות ביאורים וחידושים ברמב"ם הלכות מלכים. מאת אברהם משה אבידן (זמל). ירושלים, תשע"ב. תשסא+39 עמ'. (02-6524824)
הרב אבידן שליט"א, לשעבר סגן הרב הראשי לצה"ל וראש ישיבת שעלבים ועתה רב קהילה בירושלים, הוציא לאור ספר נוסף מפרי עטו – חידושים מפורטים ומדוקדקים על סדר הלכות מלכים של הרמב"ם. ללא הקדמות ופתיחות (לי דווקא חסרה הקדמה קצרה לפחות, מעין 'אמירת שלום' של המחבר לקוראי ספרו!...) מתחיל הספר עצמו, כשכל עמוד מכיל, נוסף לדברי הרמב"ם כמובן, מדור של מקורות וציונים, מדור של ביאורים ומדור של חידושים, וכן עיקר הספר - מדורי ביאורים וחידושים נרחבים כסדר האותיות שבביאורים ובחידושים הקצרים הנ"ל. כך למשל על ההלכה ברמב"ם פי"ב ה"ג שמלך המשיח לא יאמר על מי שבחזקת כשרות 'זה ממזר וזה עבד', מציין המחבר שליט"א במדור הציונים שהכללת העבדים בדין משפחה שנטמעה הוא חידוש שאין לו מקור בש"ס, ושיתכן שהרמב"ם דייק זאת מהירושלמי הכותב שלעתיד לבוא יזוקק רק שבט לוי, ומשמע שהקב"ה לא יזדקק אז לשאר השבטים גם לא כדי להסיר מהם פסולי עבדות. ויש כאן חידוש גדול מאוד, שהרי העבד הכנעני שעליו מדובר כאן אינו יהודי גמור, ואיך אפשר לייחס גם לו את ההלכה 'משפחה שנטמעה'? ובכל אופן, לפי זה אפשר ללכת צעד אחד קדימה ולומר שאפילו גויים שנטמעו בעם ישראל – נטמעו, כי מה ההבדל בינם לבין העבדים לעניין זה? והרי זו נקודה קריטית בהתייחסות לגרים המסופקים בדורנו, האם מדובר על בכייה לדורות – או שבדיעבד לאחר כמה דורות הם ייבלעו בעם ישראל 'ומשפחה שנטמעה נטמעה'! לשאלה זו דווקא לא נכנס הרב אבידן, אך הוא מאריך מאוד בשיטות הראשונים והאחרונים הדנים אם קיים או לא הבדל בין הזמן הזה לבין 'לעתיד לבוא' בעניין היחס לספק ממזר, ובשאלה האם מי שיודע על עצמו שהוא ממזר ואחרים אינם יודעים יכול להתייחס אל עצמו כאל מי ש'נטמע' - או לא, והוא מגיע עד לדיוני האחרונים סביב פסק הרמ"א באבן העזר סי' ב שמקיל בדבר לכאורה, ומשם חוזר לפירוש הרמב"ם, והדברים מאירים ושמחים. שלושים וכמה עמודים בסוף הספר מפרנסים מפתח מפורט לעניינים שבו, מ'אורים ותומים – מינוי מלך ע"י אורים ותומים' ועד ליישוב סתירת הרמב"ם שפסק כאן שתפילות אבות תיקנום, ואילו בהל' ברכות פסק שהתפילות ניתקנו כנגד תמידים, בסוף הערך 'תפילה'. ברכה מקרב לב למו"ר הרב אבידן שליט"א, שאחר עשרות שנים של תפקידים תורניים-ציבוריים ראשונים-במעלה חזר להיות הלמדן ה'חברונר' שהיה בימי נעוריו ולא הפסיק למעשה להיות עד היום, מעמיק ומפלפל, מדייק ומחדש; שיזכה להוציא לאור בקרוב את הספרים הנוספים המוכנים בידו, ומחכים אך לתיקונם ולהשלמתם.

אוצר התפילה. הרב דוד קאהן. ירושלים, הועד האמריקאי של האנציקלופדיה התלמודית והוצאת האנציקלופדיה התלמודית בע"מ, תשע"ב. 53+280 עמ'. (02-6423242)
מאות כותבים, עורכים ומגיהים עבדו ועובדים עתה במסגרת מפעל האנציקלופדיה התלמודית, ומכינים ערך אחר ערך על פי המתכונת הידועה והכֹה-שימושית המקובלת בכרכים שיצאו לאור בעשורים האחרונים, עד שתושלם האנציקלופדיה בעז"ה באחד הימים (כיום היא נמצאת בערך באמצע דרכה). אך כשם שפרצופיהם אינם שווים כך גם דעותיהם ודרכי כתיבתם שונות אלו מאלו, ומנגד בעבודת צוות מעין זו יש לעמוד על כללים ועל עקרונות משותפים, כשבין השאר מדובר על נפח סביר מסוים לכל ערך, על פי חשיבותו וכמות מקורותיו. הרב דוד קאהן שליט"א נחשב כבר עשרות שנים כאחד מחשובי הרבנים בארה"ב וחיבר ספרים הרבה, אך לא רבים יודעים שבשעותיו הפנויות הוא היה בצעירותו אחד הכותבים החשובים של האנציקלופדיה התלמודית. לפני כמעט חמישים שנה נתן לו הרב יהושע הוטנר זצ"ל, המייסד והמנהל של הפרויקט הענק הזה, להכין ולערוך חלק מהערכים העוסקים בתפילה, ולהפתעת הרב הוטנר וחברי המערכת הרב הצעיר הגיש להם למעשה ספר שלם, ובו אלפי פרטים ודעות וחידושים ושיטות וגירסאות לערכים המתוכננים 'פסוקי דזמרא' ו'תפילת עמידה'. הדרך עדיין רחוקה עד שערכים אלו (מקוצרים הרבה יותר כמובן) יצאו לאור כאשר יופיעו הכרכים עם האות פ' והאות ת', אך בצדק סברו ראשי האנציקלופדיה שחבל שהאוצרות האלו לא ישמשו את הציבור התורני כבר עכשיו; לכן יצאו עתה לאור, לכבודו של הרב שליט"א, שמונה פרקים בהלכות פסוד"ז וחמישים ושמונה פרקים [!] בהלכות תפילה מפרי ידיו של הרב קאהן כספר נפרד ומהודר בשם 'אוצר התפילה'. הספר מסתיים, כראוי, בדבר טוב - בנוסח התפילה המיוחד של המלך במעמד 'הקהל', תפילה שבה מברך המלך את עם ישראל באותן הברכות שהכהן הגדול היה מברך אותם שנה אחר שנה ביום כיפור אחרי קריאת התורה, ברכות שחלקן נאמרות על ידינו בפיוטי מוסף של יוכ"פ. שנזכה ונחיה ונראה. ורק הערה אחת: לענ"ד חסר בספר מפתח מפורט, שהיה מועיל מאוד כדי להגיע דרכו לאלפי המקורות והפרטים שבספר חשוב זה.

ברכת פינחס. מסכת ברכות. ובו שני חלקים: 'כמטמונים תחפשנה' – חידושי דינים שהעלו רבותינו בעלי השו"ת והפסק בדרך ראיה ופלפול ממסכתא דידן, ו'תבקשנה ככסף' – הערות על סדר הדף. מאת פינחס שטיגליץ. ירושלים, תשע"ב. 20+תמח עמ'. (02-5838144)
בדור זה שהתורה חביבה בו על לומדיה ב"ה, וספרים חדשים בכל מקצועות התורה מתפרסמים ממש מדי יום, נעים לפגוש ספר שמחברו מצא לו כיוון מבט מקורי, חדשני, מעניין, עוד נדבך בבניין התורה ההולך ונבנה לתלפיות. הרב שטיגליץ, אברך ירושלמי, גילה מזמן את העובדה שגדולי הפוסקים והמשיבים, לפעמים באופן וירטואוזי, מוצאים ראיות מכל קצווי הש"ס לשאלות שהם נשאלו, לעיתים כאשר ממבט ראשון אין שום קשר בין הסוגיא המדוברת לבין הנושא הנידון, ורק במבט מעמיק במיוחד נמצא פתאום שקיימת אכן הוכחה משכנעת לעניין שבשאלה מתוך עיקרון שנובע לכאורה מסוגיא רחוקה בתכלית. בעקבות גילוי זה, ולאחר רכישת בקיאות משמעותית בספרות השו"ת, עשה המחבר את הדרך ההפוכה: הוא ליקט ראיות וסברות והוכחות שהפוסקים דלו מתוך סוגיות הש"ס, ועתה הוא מציג אותן לפני הלומדים כסדר המסכת, לעיתים בלשונן - ולעיתים לאחר עיבוד ושינוי והרחבה, לתועלת הקורא. כך למשל בדף מז ע"א מספרת הגמ' 'רבין ואביי הוו קא אזלי באורחא, קדמיה חמריה דרבין לדאביי ולא אמר ליה ניזיל מר [דהיינו שרבין לא הקפיד שאביי ירכב ראשון, כפי שהיה ראוי]. אמר [אביי לעצמו על רבין] מדסליק האי מרבנן ממערבא גס ליה דעתיה. כי מטא לפתחא דבי כנישתא אמר ליה [רבין לאביי] ניעל מר. אמר ליה ועד השתא לאו 'מר' אנא? אמר ליה, הכי אמר רבי יוחנן: אין מכבדין אלא בפתח הראוי למזוזה'. והנה, הגאון האדר"ת זצ"ל בספרו 'חשבונות של מצוה' סי' רסט דן בעניין כללי הלכות כיבוד כהן ['וקידשתו'] אם מדובר בהם רק בענייני מצוה או גם בענייני רשות, וסיפר על עצמו שהוא נהג תמיד לכבד כהנים להיכנס לפניו לבית הכנסת, עד ששׂם לב שמהגמ' הזו יש ראיה שאין מכבדים כהנים בכך, שהרי אביי היה כהן, ולמרות זאת עובדת הכהונה שלו לא מוזכרת כלל כגורם בכל הסיפור הזה. אך הוא דוחה את הראיה ש'זכה שה' יאיר עיניו בה בזכות אבותיו' כדבריו, מפני שראשית - יתכן שגם רבין היה כהן, ושנית – יתכן שהוא עצמו לא סבר שהדין של 'וקדשתו' נוהג למעשה, כמו שסברו חלק מן הפוסקים; והרב שטיגליץ מוסיף שאכן בירושלמי רמוז ובסמ"ג מפורש שיש לכבד כהן גם בכניסה וביציאה, וכן גם דעת הגרי"ש אלישיב זצ"ל. אין ספק שקל יהיה הרבה יותר לזכור את הסוגיא הזו ואת פרטיה והשלכותיה אחרי הבירור המעניין והמעשי המדובר, וגם זה הוא חלק מתועלות הספר החשוב הזה. בחלק החידושים 'תבקשנה ככסף' מוסיף המחבר הפנייה בסוגיא זו למהרש"ל בפסחים דף ע, והעיר שהוא נשאר בצ"ע; כוונתו להערת 'חכמת שלמה' על דף ע ע"ב ד"ה 'שם אבין', שממנה עולה שלכאורה נשמט מגאון ישראל המהרש"ל שהיה גם 'רבין' שחי בדורו של אביי. אך חבל שהמחבר לא פירש את דבריו, יתכן משום שחשש שהזכרת השמטה זו היא פגיעה בכבודו של המהרש"ל... יישר כוחו של המחבר על היוזמה ועל הביצוע. הספר מוקדש לזכרו של אביו ז"ל שנפטר לאחרונה, והוא מברך בו את סבה של רעייתו, ר' שמואל עמנואל שיח', מוותיקי קיבוץ שעלבים.

ירושתנו התשע"ב. ספר שנה לתורתם של חכמי אשכנז, אורחותיהם ומנהגיהם, מסורות וזכרונות, מחקרים וסקירות. כולל לוח מנהגי בית הכנסת לשנת תשע"ב. בני ברק, מכון מורשת אשכנז, תשע"ב. תלה+77 עמ'. (yerushaseinu@gmail.com )
לקראת ר"ה תשע"ג, באיחור מה (אמנם גם הקובץ הזה יצא לאור באיחור מה...), ראוי לכתוב כמה מילים על קובץ חשוב זה. הפריחה המחודשת של קהילות הנוהגות בנוסח ובמנהג יהודי גרמניה בדורות האחרונים, נוסח ומנהג שאחרי שכמעט בלו ואבדו הייתה להם עדנה, לא הייתה מתרחשת בלי שכמה תלמידי חכמים 'משוגעים לדבר', בראשם הרב בנימין שלמה המבורגר שליט"א מבני ברק, היו מטילים למערכה זו את כל כובד משקלם התורני והתורני-ספרותי והארגוני; אך כך ב"ה ארע, וספר השנה 'ירושתנו' רק מדגים ומדגיש את הקורה היום בפועל בעשרות קהילות ואצל אלפי משפחות בארץ ובעולם, מפאֵר את מורשת אשכנז המקורית על גווניה הרבים, ודואג להעבירה שמוּרה ובהירה לדורות הבאים. חלק חשוב בזה יש ללוח המנהגים המצורף לכל ספר שנה של 'ירושתנו', המדוקדק עד הפרטים הקטנים על פי מנהגי פפד"מ ואגפיה; כך לגבי ערב ר"ה נאמר שם שבסליחות פותחים את ארון הקודש בפזמון 'ירצה צום עמך' הנאמר בניגון 'שופט כל הארץ', ובפזמון 'זכור ברית אברהם' שלו עצמו יש ניגון המיוחד לו, ומוזכר מה בדיוק אומר הקהל ומה החזן בכל קטע של הפיוט, ושמאריכים ב'ברכו' של שחרית, ושאומרים 'אפילו נזירות שמשון' בהתרת נדרים, ושאם מתקיימת ברית מילה בערב ר"ה עורכים את הסעודה לפני חצות וסועדים בה כל הקרואים ואף אם יפסידו בשל כך את התרת הנדרים, ועוד. בגוף הספר כעשרים מאמרים חשובים-ביותר, וביניהם קטעים חדשים מכת"י של תוספות שאנץ למסכת קידושין, דרושים לתורה מאת ר' יעקב פופרש רבה של פפד"מ ומאת ר' יהודה ליב קארלבורג אב"ד קרעפלד זצ"ל, שו"ת ודיונים של רבנים מגרמניה סביב מבנה מסובך של מקוה בנירנברג שהוקם סמוך לפני השואה, בירור מאת רבה של הקהילה החרדית בחיפה רש"ד מונק זצ"ל בעניין ההיתר לשבת אחרי אשה בתחבורה ציבורית (רשד"מ מביא 'מעשה רב' מהחזו"א שהיקל – אך טוען שיתכן שהחזו"א שהיה קצר-ראייה לא שם לב שלפניו אשה, ומכריע שלת"ח יש מקום להחמיר בדבר). הרב יצחק ישעיה ווייס מבני ברק דן בעניין הנוסח הקדום של ספירת העומר, והרב מרדכי עמנואל מביתר עילית דן בכמה בירורי הלכה שנדרשו לקראת הטיפול בקִברה של סבתו הצדקת חנה עמנואל הי"ד, מהרוגות 'הרכבת האבודה' בשלהי השואה (עי' 'המעין' תמוז תשע"א [נא, ד] עמ' 17 ואילך). הרב שלמה קאטאנקע, חוקר דייקן במנהגי אשכנז, דן בעניין סדר התפילה ונוסחאותיה כפי שנהגו בקהילת מיינץ (=מגנצא), והרב אברהם שטראוס, סופר מומחה ולשעבר אברך בישיבת שעלבים, דן בהרחבה במנהג הקדום לשים רווח בספרי תורה בין פסוק לפסוק [!], ואף מצרף צילומים של כתבי יד עתיקים עם הרווחים האלו; הוא דן גם באפשרות לחדש את המנהג הזה בימינו, דבר שיקל ללא-ספק על רבים מן הקוראים בתורה. הרב דויד יצחקי, ת"ח מ'כולל חזון איש' ומומחה ידוע בחקר התפילה, מברר את שיטות הקדמונים בביאור הביטוי 'חי העולמים' וניקודו, ומוכיח שמנהג אשכנז הקדום היה חד-משמעי: 'חַי' בפת"ח. הרב המבורגר עצמו עוסק גם הוא בהרחבה בשאלות הנוגעות לחקר נוסח הסידור, כאשר עיקר הדיון נסוב סביב הסידור החדש 'תפילת ישורון' בנוסח אשכנז ה'מקורי', ויש בו תשובה על כמה השגות שהתעוררו בקשר לנוסחים שנקבעו בו. הרב יהודה זייבלד מירושלים מצא דפוס ישן של ספר 'מורה נבוכים' ועל שוליו ביאור עתיק בכת"י, וממנו הוא מפענח פרשה עלומה שקרתה לפני כארבע מאות שנה – פולמוס בין חכם אנונימי, שכנראה הוא ר' ישראל שכנא גיסו של הרמ"א, עם רבי יהוסף אשכנזי ה'תנא' מצפת; לא יאומן איך תגלית צדדית-לכאורה עשויה לפתוח עיניים בנושא היסטורי שמתחבטים בו כבר דורות. ד"ר רמי ריינר חושף את סודן של מאות מצבות עבריות מתקופת הראשונים מן העיר וירצבורג, ופרופ' י"ש שפיגל מאריך בעניין כוחן של מילים גם כאשר הן נכתבות בראשי תיבות או בגימטריה. גם במדור 'והמה בכתובים' נוספו תגובות והערות חשובות. בחלק האנגלי כתב הרב יעקב לורך, תלמיד חכם ומחבר הספרים 'מילי דתכשיט' היושב בישיבת מיר בירושלים, נינו של הגאון רבי יוסף ברייער זצ"ל שהיה נכדו של רשר"ה ומייסדה ורבה הבלתי-נשכח של קהילת 'עדת ישרון' בוושינגטון הייטס בניו יורק, קונטרס שלם על זקנו, חייו, הנהגותיו, אמונותיו ודרכיו, תחת הכותרת "Rav Breuer: The Man ", עם צילומים מכל תקופות חייו, ותיאור מדויק ומרגש של יומו האחרון, ג' אייר תש"ם, והלווייתו. תנצב"ה.

משנה תורה, מהדורת מופת מבוארת, מוגהת ומדויקת על פי כתבי יד, בצירוף מפתחות. כרך א: ספרי החיים ומעגלם, מדע, אהבה, זמנים. מהדיר ועורך ראשי: יוחאי מקבילי. חיפה, ישיבת 'אור וישועה' בשיתוף עם ישיבת 'תורת החיים', תשע"ב. (077-4167003)
על המהדורה המיוחדת של הרמב"ם בכרך אחד מנוקד, שהוציא לאור הרב מקבילי, כתבתי כבר בגליון טבת תשס"ט (מט, ב; עמ' 96-97), ועל מהדורת הכיס המבוארת כתבתי לפני שנתיים (גל' תשרי תשע"אׂ[נא, א] עמ' 105-106, על כרך משפטים-שופטים). עתה מדובר על משנה תורה להרמב"ם בארבעה כרכים, שכל אחד מהם עוסק בחלק אחר של התורה ושל חיי היהודי, ובהם, נוסף לעריכה מחודשת ומתוקנת, הוצב לצד לשון הרמב"ם (במקום מתחתיו) הביאור הקצר, החד, הברור, האמיתי, המדויק, שכבר נדפס בעיקרו במהדורת הכיס, כאשר לכל עניין מוקדמת הקדמה, ומצורפים סיכומים, טבלאות ומפתחות מפורטים, איורים ונספחים. הביאור אמור לשרת לומד מתחיל – וגם תלמיד חכם, שעל כל נקודה ובכל עניין ימצא התאמה והפנייה לשיטתו של הרמב"ם בנושא המדובר בכל ספריו, וכן ביאורי מונחים וכד'. כך בהלכות שופר פ"ג הל' ב על דברי הרמב"ם ש'תרועה זו האמורה בתורה נסתפק לנו בה ספק לפי אורך השנים ורוב הגלויות ואין אנו יודעין האיך היא, אם היא היללה המיללין הנשים בנהייתן בעת שמיבבין, או האנחה' וכו', נכתב בביאור (שנמצא כאמור במהדורה זו בצד העמוד סמוך לתיבות המבוארות) שהיללה היא בכי ארוך ורועד, ושלפיה התרועה היא קול ארוך ורועד ומיילל, כפי המסורות העתיקות מתקופת הגאונים ומנהג אשכנז הקדום וכפי מנהג תימן עד היום, ושלא כפי המנהג המקובל-יותר שהתרועה היא סדרת תקיעות קצרצרות. כדי לא להשאיר אף 'גיליון חלק' נמצא בגב הכריכה שבראש הספר מפתח מפורט של הספרים וההלכות, ובגב שבסוף הספר 'מפתח נושאי הפרקים', שמיועד לחשוף את המבנה, המסובך לעיתים, ב'משנה תורה', ולהציג בבהירות את הנושאים הנידונים בכל חטיבה בספר. עבודה מושלמת, כרגיל אצל הרב מקבילי וצוותו, ושכמ"ה!

תלמוד ירושלמי מסכת פסחים 'רינת שושנים'. ונלווה אליו מדור "אעירה שחר", הערות, הארות ומראי מקומות. עורך: חגי רוזנברג. פתח תקוה, תשע"ב. כ-650 עמ'. (hagayros@gmail.com )
אין זה כבר סוד שבדורנו התרבו מאוד הלומדים בתלמוד הירושלמי, אולי יותר מאשר אי-פעם. במקביל נתחברו ספרי עזר ופירוש על כמה וכמה מסכתות, ועתה הצטרף אליהם ביאור חדש, מהדורת 'רינת שושנים'. חגי רוזנברג הוא בחור בישיבת ה'הסדר' בשעלבים, מעמיק ומתמיד, שנוסף ללימודיו הקבועים בישיבה עסק רבות בתלמוד הירושלמי, ובשלב מסוים ראה 'כי אין איש' שחיבר פירוש בהיר ומפורט, פשוט ולמדני כאחד, שיפתח את מסכתות התלמוד הזה לאלו שרוצים לבוא בשעריו, וקם ועשה מעשה. הביאור על מסכת פסחים עם ההערות 'אעירה שחר' ממלא בדיוק את החלל הזה: מדובר על פירוש פשוט שמיוסד על המפרשים הקלאסיים של הירושלמי, 'פני משה' ו'קרבן העדה', ובסוגיות שיש עליהן גם בבלי – גם על מפרשי הבבלי המקובלים, ראשונים ואחרונים. כל נקודה משמעותית זוכה לאזכור בהערות 'אעירה שחר', ומצוין לה מקור או הסבר או טעם או קושיא או הרחבה, כך שהלומד יכול להסתפק בפירוש עצמו כדי להבין היטב את דברי הגמ', אך אם נפשו חשקה בכך הוא יכול לפנות אל ההערות ולמצוא לנפשו נחת. רק דוגמא אחת: בהל' ו של פרק ערבי פסחים אומר הירושלמי 'למה בשביל שלא ישתכר'. מסביר ר' חגי שה'למה' נסוב על המשנה שקבעה שאסור לשתות יין בין כוס שלישי לרביעי, והתשובה היא 'בשביל שלא ישתכר' ואז לא יוכל לגמור את ההלל, וכן מפרשים רוב המפרשים. אולם בהערת 'אעירה שחר' מצטט חגי את ספר האורֶה האשכנזי, מבית מדרשו של רש"י, שביאר שהחשש אינו שמא ישכח מלומר את ההלל, או שיהיה שיכור כך שלא יוכל לומר את ההלל - אלא שלא יצליח לומר את ההלל בכוונה ובהבנה הראויים. יישר כוחו של הבחור הלמדן והחרוץ חגי רוזנברג על הוצאתו לאור של כרך חשוב זה, ועל הכרכים הבאים שהוא נמצא עתה באמצע חיבורם.