המעין - ן¿½ן¿½ן¿½ן¿½ן¿½ ן¿½ן¿½ן¿½ן¿½ ן¿½ן¿½ן¿½ן¿½

חזרה למאמרי המעין

על זמן הקרבת קרבן פסח ועל קדושת חול המועד

תגובות והערות

על זמן הקרבת קרבן פסח ועל קדושת חול המועד

בס"ד. ט' ניסן תשע"ב, ירושלם עה"ק תובב"א

לכב' מערכת 'המעין' שליט"א.
תודה עבור הגיליון האחרון שקיבלתי, כמו גם כל הגיליונות הקודמים, בהנאה.
אבקש רשות להעיר:

1. במאמרו של הרב קירשנבאום שליט"א ('חג קרבן הפסח וחג המצות - שניים שהם אחד', 'המעין' גל' 201, ניסן תשע"ב, עמ' 3) הוא דן, בין היתר, בסתירה בין ממחרת הפסח בפרשת מסעי ובספר יהושע.
   לענ"ד יש להקשות עוד: בפרשת אמור כתוב 'ועניתם את נפשתיכם בתשעה לחודש בערב', וכידוע הקשו חז"ל וכי בתשעה מתענים והלא בעשירי מתענים ותרצו שני תירוצים, ואילו בפרשת בא נאמר 'בראשון בארבעה עשר יום לחודש בערב תאכלו מצות', ולא מצינו, לפחות בגמ', 'וכי בי"ד אוכלים מצות והלא בט"ו אוכלים מצות'!
   התירוץ לענ"ד על פי מה שנקטו האחרונים שקודם מתן תורה היה הלילה הולך אחר היום ואחרי מתן תורה היום הולך אחרי הלילה, והפסוק בפרשת בא נאמר קודם מתן תורה. לפי זה מחרת הפסח בשני המקומות הוא מחרת אכילת הפסח, אלא שפסח מצרים זה היה י"ד וממחרת הפסח יצאו בני ישראל בט"ו, ובפסח גלגל זה היה ט"ו ומחרתו הוא ט"ז.
2. במאמרו של הרב פינצ'וק שליט"א ('הנחת תפילין בחול המועד', שם עמ' 51-62) הוא עומד על הסתירה לכאורה בהתייחסות התורה אל ימי חול המועד, אם הם בכלל מקרא קודש או לא.
   לענ"ד יום טוב הוא מקרא קדש מצד עצמו, אבל ימי חול המועד הם (ביחס עם הימים הטובים) מקראי קדש להקריב אשֶה. לכן ביום טוב יש לנו ברכה על קדושת היום, ובחול המועד אנו מזכירים את היום בברכת העבודה, כי קדושתו נובעת מהעבודה, חוץ מתפילת מוסף שהיא כולה נובעת מהעבודה.

ביקרא דאורייתא
צעיר הלויים
אביגדר נבנצל

* * *

על המהדורה החדשה של ספרי המהר"ל - תגובה לביקורת

בשנת תשע"א הופיעה מהדורה חדשה של כתבי מהר"ל מפראג ע"י "מכון לההדרת ספרי מהר"ל", באחד עשר כרכים: חמישה כרכים של "גור אריה" עם החומש, תרגום אונקלוס ופירוש רש"י, חמישה כרכים של חיבוריו ההגותיים של המהר"ל, והכרך האחרון כולל מפתח כללי לחיבורי המהר"ל. בחוברת הקודמת של 'המעין' נדפס מאמר בקורת על מהדורה זו[*]; לצד דברים בשבחה של המהדורה, הועלו טענות נגד מלאכתם של המהדירים והמו"ל, ונכללה בו גם בקורת על מאמר בשם "המהר"ל מפראג וחיבוריו" מאתי הכותב, שנדפס בראש הכרך הראשון של המהדורה (ספר גבורות ה'). דברי הביקורת הללו, שחלקם עוסקים בדברים של מה בכך, עושים עוול לאנשים ישרים והגונים, אשר טרחו לעשות מעשה שיש בו תועלת לציבור רחב, והשקיעו במהדורה זו עמל רב וגם ממון הרבה. מצאתי לנכון להשיב על הדברים, ואגב כך אגיב גם על תלונותיו של המבקר עלי, לקיים והייתם נקיים וכו'.
להלן אפרט את החסרונות שמצא המבקר (בלשונו: 'הליקויים') במהדורה זו, לפי הסדר שבמאמר. ככל האפשר אביא את דבריו כלשונם, ואגיב על הטענות. בחרתי להתעלם מטיעונים שעיקרם עניינים של טעם, שהרי טעמו של זה שונה מטעמו של זה, ודרך כל איש ישרה בעיניו.

1. "בניגוד לפרסומים, מהדורת ברקוביץ[*] אינה כוללת את כל כתבי המהר"ל בפילוסופיה ובמחשבה, כי נעדרים כליל פירושיו לאגדות הש"ס".

ובכן: תנוח דעתו של המבקר. המהדורה כוללת את כל החיבורים ה'קלאסיים' של המהר"ל, ויושר לבם של המהדירים, ורצונם להוציא מתחת ידיהם דבר מושלם, מעכבים עדיין את הדפסת הפירושים לאגדות הש"ס. המהדירים יכלו בנקל להדפיס את הפירושים הללו לפי המהדורות הקיימות, מהדורת מכון "תורה שלמה" בירושלים ומהדורת הוצאת "החינוך" בלונדון, אך הם בחרו לההדיר מחדש את החיבור על יסוד קריאה מחודשת של כתבי-היד, ומלאכה זו אינה ליום או יומיים. כפי שאני שומע מהמהדירים, הפירוש אמור להופיע בע"ה בחורף הקרוב.

1. "איני מבין את החלטתם להדפיס את 'דרך החיים', פירוש המהר"ל למסכת אבות, ללא לשון המשניות". זאת לעומת 'גור אריה', שהדפיסוהו עם החומש ופירוש רש"י.

לעניות דעתי - ומסתמא זו גם דעתם של המהדירים - ערכם של פירוש רש"י והחומש עצמו להבנתו של 'גור אריה' חשובים פי כמה מחשיבותה של מסכת אבות להבנתו של 'דרך החיים'. יכול אדם ללמוד בספר 'דרך החיים' בלי שתעמוד לנגד עיניו מסכת אבות, אך אינני מאמין שניתן ללמוד את 'גור אריה' מבלי לעיין בפירוש רש"י. לכן הדפסת פירוש רש"י על אתר ב'גור אריה' ודאי שיש בה תועלת גדולה, אך הוספת נוסח מסכת אבות ל'דרך החיים' אינה חיונית.

1. המבקר מתנגד להכללת פירוש ההגדה של פסח 'דברי נגידים' , שערך הרב יהודה יודל רוזנברג, בסדרה זו. כפי שכותב גם המבקר, חיבור זה הוא לקט מהספר 'גבורות השם' ומחיבורים אחרים של מהר"ל, אך כולל גם כמה תוספות של רוזנברג. המבקר עצמו כותב שבמאמר שלי שנדפס בראש הכרך הראשון הזכרתי את עניינו הבעייתי, בלשון המעטה, של חיבור זה, והפניתי למחקרים העוסקים בו ובזהותו של עורכו. לטעמי האישי אכן מוטב היה שלא להדפיס פירוש זה בסדרת כתבי מהר"ל, אך דעתם של המהדירים הייתה שונה; הם צירפו את הפירוש משום שהרוב הגדול של החיבור אכן הוא של המהר"ל, ורבים מעוניינים בו ולומדים אותו. אני מקווה שבהדפסות הבאות יצוין ביתר הבלטה אופן יחסו של החיבור למהר"ל.
2. "חידושים מופיעים כעובדות ברורות, בלי ציון מקור", כשהכוונה לדברים שכתבתי במאמר שלי הנזכר. "דוגמא לכך", טוען המבקר, "היא הזיקה בין שניים מחיבורי מהר"ל, 'נתיבות עולם' ו'דרך החיים'... הקשר ביניהם, המודגש בדפוס הראשון, הושמט בדפוסים המאוחרים ושב והופיע רק במהדורתו של הרב פרדס. חבל שלא נאמרו הדברים בשם אומרם".

אך מי שציין את הקשר בין 'נתיבות עולם' ו'דרך החיים' הוא המדפיס או המו"ל של המהדורה הראשונה של 'נתיבות עולם', בהקדמה שנדפסה מעבר לשער של הספר. משם לקחתי את הדברים, ולא נזקקתי כלל למהדורתו של הרב פרדס; כך שאין ממש גם בחשדו של המבקר שנמנעתי מהזכרתו של הרב פרדס מתוך רצון "שלא להזכיר ב'שם המפורש'... מהדורות משוכללות קודמות"[*].

"דוגמא שנייה היא ההדגשה ש'באר גולה' [כך] חובר בתגובה להתקפות של כמרים ומשומדים נגד התלמוד... חידוש זה... מבוסס על מחקרו של הפרופ' מרדכי ברויאר המנוח... יש מקום לחשוב כי ההשמטה הראשונה [זו שבפיסקה הקודמת] נובעת מרצון שלא להזכיר ב'שם המפורש'... מהדורות משוכללות קודמות, ואילו ההשמטה השנייה [=השמטת שמו של פרופ' ברויאר] נובעת מרצון להימנע מציון למקורות 'מדעיים'".
צחוק עשה לנו המבקר. אילו היה קורא את המאמר שלי היה רואה במו עיניו שבהערות מצוינים למכביר מקורות מן הסוג שהמבקר מכנה אותם בשם 'מדעיים', שפע של הפניות למקורות עבריים ולועזיים, לרבות הזכרת שמו של פרופ' מרדכי ברויאר המנוח על מהדורת הספר 'צמח דוד' שערך. ואטו כרוכלא איזיל ואימני?

לעצם העניין, אכן רבה זכותו של פרופ' ברויאר בהבנת עניינו של 'באר הגולה'. ברויאר הגדיר את החיבור כחיבור אפולוגטי, ומיקד עניין זה כמרכזי בחיבור[*]. אך עצם הדבר שב'באר הגולה' משיב מהר"ל לטענותיהם של נוצרים אינו חידושו של ברויאר, ועל כן כתבתי כפי שכתבתי (אך הדגשתי שהעניין כלל אינו חידוש מקורי שלי, עיינו שם). ברויאר עצמו מזכיר מחקרים קודמים לו שבהם כבר נזכר עניין הכמרים והמשומדים, אך המבקר כנראה גם לא טרח לקרוא את המאמר של ברויאר.

1. בעניין חיבוריו ההלכתיים של מהר"ל, כותב המבקר: "ומן הראוי היה להוסיף גם את המידע הרב שהתחדש בנושא זה כפי שפורסם בעבודת הדוקטור של הרב גד גזבר".

הנני שמח שהתחדשו דברים בנושא זה שרק מעטים עסקו בו, ויישר כוחו של המבקר שהודיע לנו על קיומה של עבודה זו. מה היה נגרע אילו המבקר היה כותב בסגנון כגון "בנושא זה כדאי להוסיף את המידע הרב שהתחדש" וכו'? חבל שהסגנון שבחר בו המבקר הוא קנטרני, ללא שום טעם.

1. כרך המפתח: לצד שבחים אמיתיים למפתח שצורף למהדורה (כלשונו: "מדובר במפתח הראשון מסוגו לכל כתבי המהר"ל"), טוען המבקר: "לא הצלחתי להבין לפי מה סודרו הפריטים... הסדר אינו אלפביתי ואף אינו מתאים לסדר כלשהו של כתבי המהר"ל אליהם מפנה כל פריט".

התשובה היא שהבסיס למפתח הוא המדור "פתח למפתח", הערוך בסדר אלפבית. במדור זה מופנה המעיין לערכים שבמפתח העניינים הגדול, הערוך לפי ערכים מרכזיים ותת-ערכים.

1. "עורכי מהדורת ברקוביץ משתבחים בהגהת הספרים ע"י השוואתם למהדורות הראשונות. ודוק: לדפוסים הראשונים, ולא לכתבי היד המצויים לפנינו לחיבורי המהר"ל".

חיבוריו של המהר"ל שנכללו בסדרה שלפנינו נדפסו בחייו של המהר"ל, והוא עצמו האחראי לנוסח שנדפס. במצב זה ספק גדול אם יש טעם להשוות את הנוסח שקבע המחבר אל נוסחאות שנשתמרו בכתבי-יד. לעומת זאת בביאורי המהר"ל לאגדות הש"ס, שהמהר"ל לא הדפיסם, המהדירים אכן עושים עבודה יסודית בההדרת החיבור על פי כתבי-היד, כאמור למעלה[*].

1. "האמירה הכללית לפיה הושווה הנוסח למהדורות הראשונות אינה מבהירה במדויק לאלו מהדורות היא מכוונת".

ובכן, אחדש כאן חידוש גדול: "המהדורות הראשונות" הן אכן המהדורות הראשונות. "ראשונות" הן ראשונות. משמען כפשוטן.

1. המבקר "בוחן" אם "שני מקרים מפורסמים" של טעויות במהדורות קודמות תוקנו במהדורה הנוכחית. המקרה הראשון הוא נוסח השער של המהדורה הראשונה של "נתיבות עולם", ש"הושמט" במהדורה זו[*]. ה"שיבוש" השני הוא השמטה של קטע, שנשמט בכמה דפוסים. מכיוון שהמבקר עצמו כותב שבמהדורה הנוכחית הקטע הנדון נדפס - מה אם כן הפגם שמצא?!
2. מסקנת המבקר: "נדמה שדוגמאות אלה מספיקות כדי להבהיר את הצורך בעבודה יסודית יותר לכתבי מהר"ל... מהדורה שימושית מחד, ומדויקת יותר מאידך".

אשאיר לקורא להחליט אם החסרונות שמנה המבקר, אפילו היה ממש בכולן עד אחד, אכן "מבהירות" כי מהדורה זו אינה שימושית ואינה מספיק מדויקת.
יצחק יודלוב

* * *

תגובה לתגובה

שמחתי לקרוא את תגובתו של מר יודלוב, שהשיבה על כמה מן התמיהות שציינתי, ואף העמידה אותי על כמה טעויות. אכן, מה טוב היה לו היו העורכים טורחים קצת יותר וכך לא היו מעוררים ספקות אצל קורא כמוני, כדוגמת הבהרת זהותו של מחבר ההגדה 'דברי נגידים' (שכאמור הטעה גדולים וטובים), מבנהו העלום של המפתח ועוד. יש עוד מקום לדון בדברים, אך לפחות עתה אנו יודעים שחלק מהליקויים עליהם הצבענו נובעים מהחלטות מושכלות, ומשיקולי עריכה לגיטימיים.

עם זאת, אני סבור שתגובה בנוסח: "דברי הביקורת הללו, שחלקם עוסקים בדברים של מה בכך, עושים עוול לאנשים ישרים והגונים, אשר טרחו לעשות מעשה שיש בו תועלת לציבור רחב, והשקיעו במהדורה זו עמל רב וגם ממון הרבה", אינה מתאימה לביקורת ספרים רצינית. אכן, ראויים עורכי המהדורה לברכת 'יישר כוח', ואיש לא נטל מן העושים והַמְעשים את זכויותיהם בזה ובבא; אך איננו עוסקים כאן בחלוקת 'עליות' בבית הכנסת - אלא בבירור העובדות ובחתירה לאמת. לצד אמירת ה'יישר כוח' המפורטת שאכן היתה במאמרי, וההדגשה המפורשת שחלק מן הביקורת מתייחס אכן ל'פכים קטנים', דומני שלא ראוי למשל שמדפיסי ספרים יפרסמו שהוציאו לאור את 'כל ספרי המהר"ל' בעוד חלק מהכרכים נמצא (עדיין!) בשלבי עריכה.

כפי שציינו העורכים בעצמם, הוגי תורתו של המהר"ל זכאים למהדורה מדויקת יותר ושימושית יותר מהמהדורות שהונחו עד כה לפניהם. לפיכך, רבות מהערותיי התייחסו ל'ידידותיוּת' של המהדורה, ויש מקום לשיפור דווקא בתחום זה בו התהדרו עורכי המהדורה המבוקרת; מהדורה הפותחת בהסברת חסרונותיהן של קודמותיה אינה יכולה לטעון נגד מגמה ביקורתית, האוחזת בשיפולי גלימותיהם של העורכים, ובוחנת באותם כלים את ה'מוצר' שהוציאו מתחת ידם.

המגיב הצטדק על השמטת הזיקה בין 'נתיבות עולם' ו'דרך החיים', וטען שמי שציין קשר זה הוא המו"ל של המהדורה הראשונה. אך במקום אחר בתגובתו הוא מעמידנו על חשיבות הנוסח הנדפס שמהר"ל סמך ידיו עליו, והיא היא טענתי.

המגיב הנכבד תמה מדוע עוררה השמטת שמו של פרופ' ברויאר את תשומת לבי, בעוד שהוא ציין במבואו מקורות 'מדעיים' למכביר, ואף היפנה למהדורה מדעית של ספר שההדיר אותו פרופ' ברויאר. הוא הוסיף וטען, שמוטיב הפולמוס האנטי‑נוצרי בספר 'באר הגולה' כלל אינו חידושו של ברויאר, ומתוך כך תהה על כישורי הקריאה של המבקר. תנוח דעתו של המגיב הנכבד: המבקר קרא ושנה במאמרו של ברויאר; אכן, פרופ' ברויאר אינו הראשון שעמד על כך שברקעו של ספר 'באר הגולה' עומד הפולמוס עם הנוצרים, אך הדגשתי במיוחד את השמטתו של מחקר זה דווקא בשל החידוש הכלול בו, שאינו מופיע אצל קודמיו. לטענת ברויאר, 'באר הגולה' אינו רק חיבור המבקש להתמודד עם טענות נוצריות שניסרו בחללה של פראג - אלא מכוון נגד חיבור נוצרי קונקרטי, אותו קרא מהר"ל בעצמו, או לפחות הגיב עליו לאחר ששמע את תוכנו בפרוטרוט. ברויאר עמד בהרחבה על משמעותו של חידוש זה להבנת אופייה התרבותי של יהדות אשכנז, ודווקא השמטת ההפניה למחקר אחרון זה עשויה הייתה לעורר תהיה על מגמה 'טהרנית' שהנחתה את עורכי המהדורה. אני שמח שהתברר שלא מיניה ולא מקצתיה; טוב שהדברים הובהרו.

הערה חשובה נוספת קשורה לניסוחם של דבריי. לא זכיתי להבין את ההבדל בין "ומן הראוי היה להוסיף" לבין "כדאי להוסיף", אך אם היה מי שנפגע מסגנון זה אין לי אלא לבקש את סליחתו.

אלי גורפינקל

* * *