המעין - ן¿½ן¿½ן¿½ן¿½ן¿½ ן¿½ן¿½ן¿½ן¿½ ן¿½ן¿½ן¿½ן¿½

חזרה למאמרי המעין

ספר "באר הגולה" למהר"ל - כיצד יש לקרוא את שם הספר? / אליאב פרינס

אליאב פרינס

ספר "באר הגולה" למהר"ל - כיצד יש לקרוא את שם הספר?

בקרב ציבור לומדי הספר 'באר הגולה' שחיבר המהר"ל מפראג עולה מדי פעם השאלה: מהו שמו הנכון של הספר: 'באר הגולֶה', 'באר הגוּלָה', או – כמקובל - 'באר הגוֹלָה'[1]?

הרב אליקים פ' שמשוביץ, במאמרו: "על באר הגולה – שמו של ספר"[2], טוען כי שם הספר צריך להיות: "באר הגוֹלֶה'. זאת על פי החריזה הבאה אחרי קביעת שם הספר בסיום הקדמתו הגדולה של מהר"ל לספר: "...ולכן שם החיבור הזה נקרא באר הגולה, כל איש נבון דלה ידלֶה". בתיבה 'ידלה' הניקוד בוודאי סגול, ולכן אמור להיות כך גם 'באר הגולֶה'.

לכאורה נראה כי הצדק איתו; אלא שיש להביא בחשבון לפחות באותה מידה את החריזה הקודמת באותו משפט: ..."עד כי יעלו מימיו מעלה מעלָה, ויכסו כל גבעה תלולָה, והיה לנחל שוטף כּולָה. ולכן שם החיבור הזה נקרא באר הגולה" וכו'[3], ואם כן צריך לקרוא בקמץ 'גולָה'. אולם צריך לברר האם קיימת קריאה אחרת למילה 'ידלה' המופיעה בהמשך – "כל איש נבון דלה ידלה", כדי שהחרוז יתאים לכל אורך הבית.

לפני הקדמתו של מהר"ל מופיעה בפתח הספר הקדמה קצרה, המתחילה 'לבי לחוקקי ישראל'. בהקדמה זו מופיעים ביטויים כמעט זהים לאלה שבהקדמתו של מהר"ל, ביניהם גם זה המציין את שם הספר. במהר"ל מהדורת זאלקווא תר"ח (1848) וכן במהדורות שאחריה, כולל מהדורת חי"ל הניג הנפוצה, מופיע ביטוי זה בהקדמת 'לבי לחוקקי ישראל' בלי יו"ד: "...אשר משם כל איש דלה דלה", והכוונה בוודאי לניקוד "דָּלָה"; אך במהדורה הראשונה של הספר כתוב 'ידלה'! ד"ר צבי בצר ז"ל מהמחלקה ללשון בבר אילן הציע לי בזמנו את האפשרות שמדובר ביו"ד יתירה בטעות סופר, וגם אם לא - יתכן שהמהר"ל עצמו שינה, לצורך הכתיבה השוטפת, ניקוד של חריזה אחת – 'ידלָה' במקום 'ידלֶה'. הרב הרטמן, במבוא לספר באר הגולה מהדורתו, מביא מספר דוגמאות לתופעה לשונית כזאת, של ניקוד בקמץ במקום בסגול במקרים מעין אלו[4]. בין כך ובין כך, יתכן מאוד שהמדפיסים הבאים השמיטו את האות יו"ד כדי להקל על קריאת המילה.

אולם נראה כי ההקדמה "לבי לחוקקי ישראל" לא נכתבה על ידי מהר"ל עצמו, אלא על ידי המדפיס הראשון[5]. כפי שהזכרנו לעיל, תכניה של הקדמה קצרה זו, וחלק מלשונה, כמעט זהים להקדמת מהר"ל הגדולה, ואין להניח כי היה למהר"ל עצמו עניין לכפול את דבריו. ועוד, בסיום הקדמתו הגדולה לספר מודה מהר"ל לקב"ה על שעזר לו "לגלול את האבן מעל פי הבאר", וכן: "ולבעל ההודאות תודה, כי מצאנו מים בבאר שבע אשר ליהודה"; לעומת זאת ב"לבי לחוקקי ישראל" הדברים נראים כשבח לכותב: "עמד בפרצה וגדרה" וכו', אך לא כרוכה בהם תודה לה' אלא "והיה לנו לשם ולתהילה... כי שם ה' נקרא עלינו..." וכו', וקשה לומר שהדברים יצאו כך מידי המהר"ל עצמו[6]. אם כנים הדברים - השם המקובל "באר הגולָה" מקבל חיזוק נוסף 'מבחוץ', מעדות המדפיס, אשר יש להניח כי שמע אותו 'ממקור ראשון'. אותו מדפיס הבליט את הניקוד 'באר הגולָה' כששם אותו בתווך, בין החריזה הבאה לפניו לזו הבאה אחריו: "...עמד בפרצה וגדרָה, ומשם בארָה, הוא באר הגולָה, אשר משם כל איש דלה (י)דלה, כי הוא משקה כולָה... למראה ולהשכלָה... לשם ולתהילָה"...

עדות נוספת לקריאת הספר בשם 'באר הגולָה' נמצאת בשערו המצויר של הספר בדפוס הראשון, משנת שנ"ח[7], שם מופיעה בראש העמוד חריזה בקמץ: "עלי באר ענו לָה, היא הבאר חיבור באר הגולָה, פירוש על מאמרים אשר עליהם בא השאלָה, מבני אדם אשר לא ירדו לעומק מצולָה", ורק אז ממשיכה חריזה בסגול: "ועתה מן הבאר הזה דלה ידלֶה ומן הבאר הזה מים חיים יעלֶה"...

בשנים האחרונות הועלתה השערה כי שמו של הספר הוא 'באר הגוּלָה'. על קריאה זו המליצו הרב יהושע הרטמן שם, והרב ד"ר שלמה טולידאנו במבוא לספרו 'דבור ומחשבה' על ספר באר הגולה[8]. שניהם מסתמכים על שמה של אחת מהלשכות שהיו ממוקמות בדרום העזרה בבית המקדש, שהייתה נקראת 'לשכת הגולה' (מדות פ"ה מ"ד): "לשכת הגולה[9] – שם היה בור קבוע, והגלגל נתון עליו, ומשם מספיקים מים לכל העזרה". אותו בור נקרא 'בור הגוּלה'[10] או 'בור הגוֹלה'[11], ולפי גרסא אחרת נקרא 'באר הגולה'[12]. הרב הרטמן טוען[13] כי השם 'באר הגוּלה' מתאים יותר לחריזה הקודמת שם בהקדמת מהר"ל: 'גבעה תלוּלה', 'שוטף כֻּלה'. אם כי יש לומר כי החריזה הבאה לאחריה - 'דלה ידלה' - כבר איננה כזו. טענתו של הרב הרטמן לשלילת שם 'באר הגולָה' המקובל (או 'באר הגולֶה' לפי שמשוביץ) נובעת מכך שכל שמות ספריו האחרים של מהר"ל לקוחים מהתנ"ך, אם כי הוא מודה כי הצירוף "באר הגולה" אכן איננו מופיע בתנ"ך. אך קביעתו איננה מדויקת: נוסף ל'באר הגולה' יש למהר"ל ספר בשם 'אור חדש' על פורים, וגם שם זה איננו מופיע בתנ"ך.

לסיום, בהקדמתו לספר רומז מהר"ל לבארות המופיעים בסיפורי התורה, בעיקר לאלו שחפר יצחק וניסו פלשתים לסתמם, ולגלילת האבן מפי הבאר על ידי יעקב, ולקראת סיום ההקדמה הוא כותב: "ועתה הרחיב ה' לנו להסיר האבן מעל פי הבאר". ישנו שם רמז גם לבארה של מרים, אך בשום מקום לא מוזכר אף ברמז קשר כלשהו בין תוכן הספר לאותה לשכה בבית המקדש או לבור שהיה בתוכה.

העולה מכלל הדברים הוא כי סביר להניח ששם הספר הזה הוא כפי ששמו נפוץ בישראל, 'באר הגוֹלָה'.