המעין - ן¿½ן¿½ן¿½ן¿½ן¿½ ן¿½ן¿½ן¿½ן¿½ ן¿½ן¿½ן¿½ן¿½

חזרה למאמרי המעין

פירוש 'הראני נא את כבודך' / הרב אברהם יעקב גולדמינץ

תשובה חדשה מכת"י מאת ר' יוסף זימרון

רבי יוסף ב"ר אברהם זימרון היה מחכמי אלג'יריה סביב שנת ר'. הוא היה מתלמידי הרשב"ש, וכפי שמוכח כאן בסוף התשובה עוד זכה ללמוד אצל אביו הרשב"ץ (שנפטר בשנת ר"ד), שהרי הוא כותב "וזה הפירוש הנכון נאה והגון למדתיו מפי אדוננו ומורינו ה"ה האלוף רבנא שמעון בה"ר צמח זלה"ה" (למרות שאח"כ הוא מזכיר גם את הספר 'מגן אבות' ממנו לקח חלק מהדברים). ר' יוסף זימרון כיהן ברבנות בחיי רבו הרשב"ש, והיה משיב על שאלות קרובים ורחוקים. הוא נזכר כמה פעמים כדיין ופוסק בשו"ת הרשב"ש ובשו"ת יכין ובועז מאת בנו ר' צמח, והרשב"ש אף הכתיר אותו בתואר 'ותיק תלמידינו'[1]. ר' יוסף זימרון כתב כמה חיבורים שלא הגיעו אלינו, ביניהם ידועים שמותיהם של הספרים 'אבני שוהם' ו'אבני זיכרון'; הוא הוזכר גם כמה פעמים בבית יוסף[2].

כת"י לונדון 574 (מ"ס 5792) מכיל תשובות מלוקטות של חכמי צפון אפריקה, ובתוכם דברים מאת ר' יוסף זימרון. סי' קעב בדף 97 של כתה"י כולל תשובה של ר"י זימרון המבררת בהרחבה את שאלת משה רבנו ע"ה 'הראני נא את כבודך', את תשובת ריבונו של עולם אליו, את משמעות כניסת משה רבנו לניקבת הצור ו'הנחת כפו' של הקב"ה עליו וכו'. בתקופה זו הדיונים המחשבתיים והפילוסופיים היו חביבים על השואלים ועל המשיבים בספרד ובצפון אפריקה; עניינים פילוסופיים רבים נידונו גם בשו"ת התשב"ץ ובשו"ת הרשב"ש, והרשב"ץ והרשב"ש אף חיברו ספרים שלמים בענייני אמונה ופילוסופיה[3]. כפי שכתב ר"י זימרון בסוף התשובה, הוא עשה בה שימוש רב בספר הפילוסופי 'מגן אבות' של רשב"ץ (חלק ב אמצע פרק ב, דף טז, ב – יז, א), וכנ"ל.

תשובה זו יוצאת לאור במסגרת מפעל 'תשובות הראשונים' שהכינו וייסדו הרב ר' יוסף בוקסבוים זצ"ל ראש מכון ירושלים; במסגרת מפעל אדירים זה, בו כבר יצאו לאור כרכים רבים של תשובות הראשונים מהודרים מלבר ומלגו, הוטל על מכון שלמה אומן שע"י ישיבת שעלבים לההדיר בין השאר את שו"ת התשב"ץ. שלושת חלקי שו"ת התשב"ץ יצאו כבר לאור ב"ה מהודרים ומתוקנים (ח"א – תשנ"ח, ח"ב – תשס"ב, ח"ג – תשס"ז), ועתה חוקרי מכון שלמה אומן עמלים על שני כרכים נוספים שיצאו לאור גם הם במסגרת 'מפעל תשובות הראשונים' של מכון ירושלים, בהם יכללו 'החוט המשולש' - שלושה קבצי תשובות מאת שלושה מגדולי חכמי אלג'יריה צאצאי הרשב"ץ, שנדפס כחלק הרביעי של שו"ת התשב"ץ מאז הדפוס הראשון (אמשטרדם תצ"ח) ועד היום; למעלה ממאה תשובות חדשות של הרשב"ץ, חבריו ותלמידיו מתוך כתבי יד; כמאה תשובות ששרדו בכת"י משו"ת נֹפך מאת ר' אברהם אבן טאוה, נין הרשב"ץ ואחד משלושת המשיבים ב'חוט המשולש'; וכן מבוא, נספחים, השלמות ומפתחות מפורטים לכל חמשת כרכי שו"ת התשב"ץ. ברכת ברכה והצלחה לרבנים ר' משה ור' שלמה שליט"א, בני הר"י בוקסבוים זצ"ל, שנטלו על כתפיהם את המשך מפעלו הכביר של אביהם. ויה"ר שיגמור ה' בעדינו לטובה, ונזכה לסיים מלאכת קודש זו בעגלא ובזמן קריב.

העתקתי את התשובה מכתה"י בזהירות הראויה, השלמתי חסרות ויתרות לכתיב המלא המקובל, השוויתי את הדברים למובא בספר 'מגן אבות' ותיקנתי על פיו בשעת הצורך; כמו כן הוספתי מקורות לדברים כמקובל. אני מודה לידידי הרב יואל קטן שליט"א, המרכז את המחקר התורני במכון שלמה אומן ועורך את כתב העת החשוב 'המעין', על סיועו ועל הערותיו גם למאמר זה.

* * *

בענין מה שאמרת, שאתה סובר כי שאלת משה רבינו ע"ה ששאל הראני נא את כבודך[4], שהיתה כוונתו לראות הא-ל ית' עין בעין[5].

חס ושלום, וחלילה לאדון הנביאים שתהיה זו שאלתו ובקשתו, כי לא יעלה עלי לב חכם-לב שתהיה בקשת אדון הנביאים בראיית הא-ל, לא פנים ולא אחור.

אבל שאלתו ע"ה היתה[6] כדי לראות בראיה דקה דוגמת הנמצאות כולם, כמו שהיתה במשכן דוגמא מוחשת ומפורסמת. כי הוא ע"ה ביקש ראיית כבוד הא-ל ית' לו לבדו בגילוי שכינה, כמו שהיה ענין שכון השכינה בין ישראל, והוא שהשגחה[7] דבקה עמהם דיבוק נסתר שכלי ונראה במראה אש וענני כבוד ישיגום החושים. ביקש הוא, מבחר הנביאים ע"ה, שישיג כל הנמצאות השגה שכלית, מהשכלי אל אשר למעלה ממנו, וכן עד המקום אשר יעלה בו ציור השכל האנושי, שיראה דרך פלא דוגמא בהשגה מוחשית עד המקום אשר יוכל להשיג אדם בעודו בעל חומר, שאם היתה השגה יותר זכה ויותר (נוראה) [נראה][8] היתה נפשו נפרדת מגופו ודבקה עם הרוחניים, כמו שאם היתה העין רואה מה שהוא יותר זך מהשמש היה נפסד חוש הראות. ונקרא זה כבוד ה', כי הוא דוגמת העולם העליון ממלאכים ורוחניים וכסא ומרכבה ורקיע ואופנים וגלגלים וזולתם, מהנמצאות העליונות שהם קיימות בעצמם. ונקרא כל זה כבוד ה', כאשר נקראו כל שמשי המלך כבודו.

ומה שיורה על זה כי היתה זאת שאלת מבחר הנביאים ע"ה, ולא על שאלת הנמנעות ששאל על ראיית הא-ל עין בעין, תשובת הא-ל ית' אליו ע"ה. כי השאלה היתה הראני נא את כבודך, והתשובה היתה לו ע"ה אני אעביר כל טובי על פניך. ואם השאלה היתה ראיית הא-ל עין בעין, אין התשובה מעין השאלה.

אלא ששאלתו ע"ה לא היתה בנמנעות שיראה הא-ל פנים בפנים, ולא ביקש ע"ה אלא שיגלה לו הטוב הנקרא כבוד אלקים. ולכך השיבו ית' אני אעביר כל טובי על פניך, גילה לו כי כל טובו זהו הכבוד (שראה) [שרצה] משה לראות, וטוב ה' ית' הוא מבחר הנמצאות כמו שטוב האדם הוא מבחר נכסיו.

וביאור ענין זה הוא, שה' ית' הבטיחו להעביר לפניו דוגמת העולם הרוחני מתחילתו ועד סופו[9], וזה שיראה לו במראה דקה בתכלית הדקות והזוהר והבהיקות, (אינה) [ואינה] גשמית לגמרי, ולא תהיה השגה שכלית מצויירת בלתי מוחשת לגמרי שלא יקיפנה מקום, אבל [היא] דוגמת האור העליון הגנוז המוקף במקום.

זהו שאלתו ע"ה, שביקש שתהיה לו זאת המראה דוגמת העולם הרוחני, כמו שהמשכן נעשה דוגמת העולם [הרוחני][10]. ולא יהיה ביניהם הבדל במה ששאל ע"ה ובין דוגמת המשכן, אלא שזאת הדוגמא שהיתה במשכן היא מוגשמת עבה ישיגוה החושים, וזה הכבוד אשר שאל מבחר הנביאים הוא בתכלית הדקות, לא ישיגוהו אלא בעלי הנפשות הזכות אשר הם בתכלית הזכות, אשר הם קרובים להיות שכל בפועל. ואשר אינם בזו המדרגה, מהם ישיגוהו השגה מוגשמת דמיונית. והכל יקרא כבוד ה', ויש כבוד למעלה מכבוד. ויהיה ערך השגה אל השגה כערך משיג אל משיג, כי הקרוב להיות שכל נבדל כמשה ישיגנה קרובה להיות נעדרת הגשמיות, ושאר הנביאים ישיגוה קרובה למוגשמת, ונקרא זה כבוד ה'. וכבר השיג ע"ה זאת ההשגה השכלית והגיע אליה קודם שאלתו זה, אבל רצה בשאלתו זאת שיראה זאת ההשגה אשר היא שכלית, ביקש להשיגה לראות בעיניו השגה דקה בעיניו בתכלית הזָכות למאוד, לא שתהיה גשמית דוגמת זאת ההשגה המוגשמת אשר היתה מצויה לראותה בתכלית הדקות.

ועל זה אמר לו אני אעביר כל טובי[11], והוא הכבוד, דוגמת הנמצאות כולם אשר נאמר עליהם[12] וירא אלקים את כל אשר עשה והנה טוב מאד, ונאמר בנמצא הראשון בבריאה[13] וירא אלקים את האור כי טוב. וזה הכבוד הוא ממוצע בין הגשמות והיעדר הגשמות, ויש לו פנים ואחוריים, כי הנמצאות הראשונות הקודמות במעלה הם קרואים פני הא-ל ית', ואשר אחר אותם [הנמצאות][14] כולם קרויים אחוריים. וכל זה הוא בדוגמת העולם הרוחני, זולתי הא-ל ית'.

ואחר שהודה הא-ל ית' למשה להעביר כל טובו על פניו, אמר שלא יוכל לראות כולו, אפס קצהו יראה וכולו לא יראה[15]. כי כמו שהשגת הא-ל ית' נמנעת בציור שכלי, ולא תגיע ההשגה אלא עד הנמצאות השופעות ממנו והם הנבראים הרוחניים, כן לא ישיג הראות בזו המראה אשר היא דוגמת הא-ל אלא עד המקום אשר היא דוגמא לאחורי (הגדר) הכבוד, אבל מה שהוא דוגמא לפני הכבוד לא ישיגנו הראות כלל. כי כמו שהנמצאות העליונות הם מדרגה שפלה ממדרגה, כן זה הכבוד הוא (מדרגא) [מדרגות][16], לפי שהוא דוגמא להם. וסוף המראה הזו אינה בתכלית הדקות אבל יוכל להיתפס בה חוש הראות, ותחילת המראה הזאת היא בתכלית הדקות שהראות אם תשיג אותה תיפרד הנפש מהגוף ותדבק ברוחניים. וזה המקום הוא המכונה (בפנים) [פנים], ועל זה אמר[17] לא תוכל לראות את פני, ותרגם אונקלוס לא תיכול למחזי אפי שכינתי, כי כינה בשם שְכינה זה הכבוד. ואפילו בזאת הדוגמא אינו משיג כל הנמצאות מהא-ל ית', אבל יש נמצאות אשר לא יושגו[18], כמו שאין הציור השכלי מגיע לאמיתת מהותם אף על פי שהשיג מציאותם, כן בזאת הדוגמא לא יוכל לראות מה שהוא דוגמא להם. ועל זה תרגם[19] ופני לא יראו, ודקדמי לא יתחזון.

וזו היתה בקשתו ע"ה. לא כמו שעלה על דעת החושבים שבקשת אדון הנביאים בראיית הא-ל ית' פנים ואחור, חלילה לו וחס ושלום מזה. אבל שאלתו ובקשתו היתה להשיג כל אלו העניינים אשר הם דוגמא לנבראותיו ית', ונקראו כולם כבוד ה', הקודמים במעלה יקראם פנים, ואשר הם אחריהם יקראם אחוריים.

וראיית הפנים היא נמנעת. וזה שאמר לא תוכל לראות את פני כי לא יראני האדם וחי, ואז"ל[20] אלמלא לא נשתייר במערה שעמד משה ואליהו כמלוא נקב מחט סדקית לא היו יכולים [לעמוד] מפני האורה שנאמר[21] כי לא יראני האדם וחי. ואמר לו הא-ל ית' כי הוא צריך להשגחה יתרה שלא יהרוס אל מראה הפנים, על כן אמר לו[22] והיה בעבור כבודי ושמתיך בנקרת הצור ושכותי כפי עליך עד עברי. וענין הכף הוא מה שהוא בזאת הדוגמא כדוגמת הכף, כי כמו שיש לו דמיון פנים ואחוריים יש דמיון כף, וזה הדמיון יהיה חוצץ בין מראה הפנים למשה עד עבור מראה הפנים, ואז יסיר זאת המחיצה ויציץ במראה האחוריים. ועל זה נאמר[23] ותמונת ה' יביט, ופירשו ז"ל זה מראה אחוריים.

ומה שאז"ל[24] על מה (שראית) [שכתוב] וראית את אחורי מלמד שהראהו הקב"ה למשה קשר של תפילין, ר"ל כי כל העולם הזה נקשר זה בזה ומשתלשל זה מזה מהא-ל ית' עד האחרונה שבנמצאות השפלות, והוא צורת המדבֵר, והוא האדם. והשלם שבו המכיר את בוראו המה ישראל אשר הם סגולת הא-ל ית', הוא הנבחרת מהמין המדבֵר, והם אשר היתה להם כוונת הבריאה. ולכן אמרו ז"ל[25] בתפילין דקב"ה כתיב בהו ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ, יען כי בו הם (מתייחדות) [מתאחדות][26] כל הצורות ומשתלשלות מהעליון אל אשר תחתיו עד האדם, והמיוחד בזה המין הוא ישראל, ובזה ההתאחדות[27] הוא הא-ל יתעלה אחד. על כן, כמו שאנו כותבים בתפילין שלנו שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד, כן הוא משתלשל (התקשר) [ונקשר] כל המציאות עד ישראל שהוא גוי אחד, התאחדו בו כל הצורות, והוא דבק ביחודו של הא-ל, יתעלה (ויתעלה) [ויתרומם] על כל ברכה.

וזה הפירוש הנכון, נאה והגון, למדתיו מפי אדוננו ומורינו ה"ה האלוף רבנא שמעון בה"ר צמח זלה"ה, מספרו הנכבד והנורא אשר חיבר וקראו בשם מגן אבות[28].

נאם יוצק מים על ידו,

יוסף ב"ר אברהם זמרון ישמרהו צורו.

ראש דף 98 של כתה"י, ובו סוף תשובה זו (מהתיבה 'הצורות') ותחילת התשובה שאחריה