תרומות על הבאר
(17 ינואר 2018) קישור מהיר: המעין ספריית משעול היכל הגבורה וההנצחה שיעורי הרב עמיטל

המעין - גליון טבת תשעד

חזרה למאמרי המעין

נתקבלו במערכת

קהל ישראל. פירוש על שו"ע אבן העזר. חלק ראשון – הלכות פריה ורביה ואישות. עם מדור 'ביאורים' על דברי השו"ע ונו"כ עם קיבוץ דינים והלכות מפוזרים, 'חידושים' – הרחבות בנושאים שונים, ו'ציונים' – מקורות לכל מובאה וציטוט, ובסוף קונטרס בענייני קהל ועגונות. מאת ישראל רוטנברג. קרית ספר, תשע"ג. (08-9298695)
ביאור מקיף על הלכות פרייה ורבייה והלכות אישות שבראשית שו"ע אה"ע, שהן ההלכות המעשיות יותר מתוך שו"ע אה"ע, בניגוד לרוב הסימנים בחלק זה של השו"ע שבאופן טבעי הם עסקם של רבנים ודיינים, או לצערנו של בתי דין. על כל סימן מובאים דברי השו"ע והרמ"א, 'באר הגולה', 'באר היטב' ו'פתחי תשובה', שלושת נושאי הכלים שנמצאים בשו"ע 'הקטנים', ולהם נוספו ה'ביאורים' ה'חידושים' וה'ציונים', כעין 'משנה ברורה' ו'ביאור הלכה' ו'שער הציון' (בהתאמה).
בסימן ד סע' לז העוסק ביחס לבני הקראים מוסף המחבר ב'חידושים' הערה בעניין הגיורים המקובלים היום, ומביא את ראיית הגרי"ז שאם גר תושב חייב להוכיח לנו שהוא מאמין בנבואת משה וכו' אחרת אינו גר תושב – ק"ו לגר צדק שחייבים אנו להיות בטוחים שהוא מקבל עליו את אמונת ה'. ומסקנתו, כצפוי: 'ונ"מ מכל זה לגירי הזה"ז בעו"ה גם אם מקבלים מצוות לבם בל עמם, ואם מתברר שאינו מאמין במעמד הר סיני וכמו שנתבאר אין גירותו גירות אפילו לחומרא, ואשתו היהודיה ר"ל מותר לעלמא. ויהא רעוא שיגדור פרצות עמנו'.

תמורת עולם. כתבים מימי השואה. יצחק ברויאר. עריכה ומבוא: אסף ידידיה. ירושלים, המרכז ללימודי השואה שע"י מכללת ירושלים לבנות, תשע"ג. 254 עמ'.
ד"ר יצחק ברויאר ז"ל נפטר בא"י בשנת תש"ו, בין סוף מלחמת העולם השניה לבין הקמת המדינה. במשך שני דורות הוא היה מראשי תנועת אגודת ישראל, ומנהיגה הרוחני של תנועת הבת – פועלי אגודת ישראל, עסק בצרכי ציבור באמונה על פי דרכו והשקפתו, וגם כתב מאמרים וספרים שעסקו בבעיות השעה בהיבט תורני-פילוסופי, כאשר הוא ממשיך את דרכו של סבו רש"ר הירש זצ"ל, ואף מפתֵח את תורתו בכיוונים חדשים; סיסמתו הייתה 'תורה עם דרך ארץ ישראל', כתוספת ושינוי לסיסמה שטבע סבו – 'תורה עם דרך ארץ'. למרות שדעותיו הנחרצות והמורכבות, ובהן התנגדות מוחלטת לתנועה הציונית - עם עידוד העלייה וההתיישבות בארץ, גישה מתבדלת לכל מי שאינו שייך ל'עם התורה' - עם רחבות אופקים ופתיחות לאישים והשקפות הרחוקים מדרכה של תורה וכד', אינן מקובלות היום במלואן לא במגזר החרדי, כמובן שלא בציבור הדתי לאומי וגם לא בזה החרד"לי – קיימים היום רבים שמשנתו של ד"ר ברויאר נמצאת במרכז הגותם, וכתביו הישנים והחדשים מעוררים בהם עניין רב. כתביו הרבים בגרמנית לא היו גלויים לפני הקורא והחוקר העברי המצוי; בנו פרופ' מרדכי ברויאר ז"ל החל בתרגום ועריכה של חלקים מהם, אך המלאכה טרם הושלמה.
טוב עשו אנשי 'המרכז ללימודי השואה' בראשות הגב' פרבשטיין שדאגו לתרגום מעודכן של שני חיבורים קצרים של יצחק ברויאר, האחד ששמו 'תמורת עולם' נכתב עוד לפני שפרצה המלחמה, ובו הוא מציב חזון לאומי ואוניברסאלי בשעה הרת גורל זו וקורא ליהודי העולם להצטרף אליו במימושו, והשני נכתב בעיצומה של המלחמה (אמנם לפני שנודע היקפה הענק של שואת יהודי אירופה) ושמו 'שאלי שרופה' – והוא מהווה מעין הספד על יהדות גרמניה המפוארת, תוך הרהורים ודיונים על עתידה של היהדות בכלל ועל התפקיד המרכזי של ארץ ישראל בעתיד זה. יצחק ברויאר מסיים את חיבורו השני, אותו כתב בשנת תש"ב, בנימה של תקוה: 'עדיין משתוללת מלחמת העולם בפראות מחרידה סביב לארץ הקודש. עדיין לא נשמע במלחמת העולם קולו של עם ה' העולה מארץ הקודש. האם אזכה לכך? זה יהיה קולה של כנסת ישראל הדומה ליונה, קול המבשר את שוך מי המבול, את החירות ואת השלום'... מי יתן שדבריו יסייעו להגברת קולה של התורה בעולם, קול שיִבקע ממדינת היהודים אותה לא זכה לראות בחייו - וישפיע על העולם כולו.
ד"ר אסף ידידיה, מומחה בתולדות יהודי גרמניה בדורות האחרונים, ערך את המהדורה העברית הזו, והרב שמואל שנלר, נכד המחבר, סייע לו, ויישר כוחם.

ארבע מאות מכתבים. ילקוט מכתבים בנושאי עם ישראל בארץ ישראל. ישראל ציגלמן. ישראל, תשע"ג. 706 עמ'. (Israel@ziegelman.co.il )
מר ציגלמן הוא איש עסקים ומומחה לשיווק, שצרכי העם והמדינה עומדים בראש מעייניו. מאות 'מכתבים למערכת' הוא שלח במשך שלושים השנים האחרונות לעיתונים הגדולים בארץ בענייני ציבור, בעיקר בעניין הצורך לשמור על הארץ והעם, וכמקובל רק חלקם נדפסו. בספר זה הוא סידר את מיטב מכתביו בט"ו פרקים, והם כוללים מכתבים המביעים התנגדות עזה לוועידה הבינלאומית שהתכנסה בשנת תשמ"ד, להסכמי וויי והסכמי אוסלו, זועקים נגד הגירוש מעזה וצפון השומרון, מביעים תמיכה בהתיישבות ביש"ע, בבקעת הירדן ובחברון ועוד ועוד. במקביל הוא כותב מכתבים המתייחסים למאבק על שמירת אופייה היהודי של מדינת ישראל, וכאלו המוחים נגד ההטיה הקבועה בהחלטותיו של בית המשפט העליון. ניתן לקוות שלפחות חלק מן המכתבים האלו הגיע לעיני אלו שהיו אמורים לקרוא אותם, ואולי אף הייתה לחלקם השפעה על מקבלי ההחלטות.

צורתא דשמעתא. נתוח סוגיות בכלים צורניים. אברהם ליפשיץ. אלון שבות, תשע"ג. 1185 עמ' [!]. (Avilif2@gmail.com )
את הספר הענק הזה לא תמצאו (בינתיים) בחנויות הספרים, כי הוא עדיין לא נדפס, ובמידה מסוימת הוא עדיין בשלבי התהוות. כרגע הוא נגיש לשימוש הציבור רק באתר 'דעת' (בקישורית http://www.daat.ac.il/daat/vl/lifshitz-zurata/lifshitz-zurata01.pdf ) וכן במאגר 'אוצר החכמה המקוון' (בקישורית http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?172793 . חלק מהסימנים הופיעו גם בפורטל הדף היומי); וחבל, כי ציבור לומדי התורה כנראה שבאמת זקוק לו. את זה לא אני אומר - אלא הגרז"נ גולדברג שליט"א בכבודו ובעצמו, שבהסכמתו לספר – נוסף לברכה למחבר שיזכה סוף-סוף להדפיס את ספרו הגדול כמנהג ספרין יהודאין – הוא מעיד על המחבר הרב אברהם קלמן ליפשיץ שהוא מכירו שנים רבות כתלמיד חכם מופלג בתורה, ושספרו 'צורתא דשמעתא', שמסביר איך להבין את הסוגיא בדיוק ובבהירות מתוך הגמרא עצמה - הוא ספר שראוי לכל לומד או מלמד תורה לעמול בו, לא פחות! ולמה 'לעמול'? כי השיטה הלוגית אותה מציע הרב ליפשיץ אינה קלה ליישום; היא רואה את עיקר לימוד הסוגיא לא במסקנות ההלכתיות שבה, ולא בידיעת שיטות הראשונים וחידושי האחרונים – גם לזה כמובן יש מקום בהמשך – אלא בהבנת ההיגיון העומד בתשתיתה של הסוגיא ובמהלכה, כאשר בעקבות ניתוח היחס בין הרכיבים הלוגיים שבה [כמו הנחה ומסקנה] מגיע שלב ניתוח הרכיבים הדיאלקטיים שבה [קושיא ותירוץ וכד']. הלומד מתבקש להבהיר לעצמו את ה'התקדמויות' וה'נסיגות' במהלך הסוגיא, להכיר את האפשרויות השונות לנוע בה, להבין מדוע האמוראים נקטו דווקא דרכים מסוימות ונטשו אחרות, וכל כיוצא בזה. מדובר על התייחסות לפשט הסוגיא כלב-ליבו של הלימוד, כאשר אין מוציאים את הסוגיא 'החוצה' – אלא, בדיוק להיפך, ממצים את כל ההיגיון והחכמה של מהלכה הפנימי של הסוגיא, ורק אחרי שהסוגיא והגיונה פרושׂים ומנותחים לפני הלומד – הגיע זמנו להתקדם בהבנתה בשיטות הראשונים ובקושיות האחרונים, ואז הדברים נהפכים לבהירים ומאירים הרבה יותר מאשר בלימוד הסטנדרטי.
לא לשוא ציטט הרב אבי ליפשיץ בראש הספר את דברי החזון איש המפורסמים "שצריך זהירות יתירה לעשות את העיקר לעיקר והוא העיון בבירור הכללים והפרטים בכל סוגיא, שיהיה המשא ומתן שגור ושנון, לזכור את ה"לכאורה" ואת המסקנה, את ההלכות הוודאות ואת אלה שנותנות מקום לדיון. והעיקר הזה דורש עמל ומלחמה פנימית נגד העצלות בשינון כמה פעמים אף בלי חידוש ולחזור על אתר כמה פעמים, ולדקדק בדברים שאין השכל נהנה מהם ואדרבה [הם] מכבידים עליו. אבל העמל הזה הוא עמל התורה, אשר כל סגולות לימוד התורה נאמר על עמלה. ואמנם אחר העמל נפתח שער אורה חדש אשר השכל מתענג ללא קץ" וכו' וכו'. בדיוק על פי דברי החזון איש האלו, ובשילוב של מעט מושגים של לוגיקה והבנה ובעזרת ציור טבלאות וכד', מנתח הרב ליפשיץ בספר כ-400 [!] סוגיות כסדר התלמוד הבבלי, ובקיצור נמרץ מראה לכל מעיין איך להגיע ל'תחתית החבית' בבירור פשט דברי האמוראים. כפי שכותב המחבר בהקדמה, והרי הקדים אותו כבר החזו"א עצמו כנ"ל, תחילת הלימוד בשיטה הזו אינו 'כיף', אין בו 'משחק' בסברות ואין בו קפיצה מסוגיא לסוגיא וממסכת למסכת; מדובר על עמל עיוני והגיוני 'אפור', שסופו הוא הבנה ברורה של מסד הסוגיא ופשט דברי התנאים והאמוראים שבה הרבה יותר מאשר בכל שיטה אחרת. המֵעז – יצליח, ובסופו של דבר גם יהנה הנאה רוחנית ושכלית אמיתית מהערך המוסף שקנה לעצמו - קרקע מוצקה עליה יצעד בהמשך התעמקותו בסוגיא.
אין לי אלא לסיים במה שפתחתי, ולהצטרף אני הקטן לברכתו של הגרז"נ גולדברג שליט"א, שיזכה הרב ליפשיץ לראות את הדפסת ספרו זה (שני כרכים לפחות!), ולהמשיך להפיץ תורת אמת בכתב ובעל-פה בבריאות ובנחת.

מרד ויצירה בהגות הציונית הדתית. משה אונא ומהפכת הקיבוץ הדתי. מיכאל בן אדמון. רמת גן, אוניברסיטת בר אילן, תשע"ג. 296 עמ'. (03-5318575)
הציונות הדתית, מאז ומתמיד, כללה קבוצות רבות ואף מנוגדות זו לזו, המתנגדות זו לזו כמעט בכל נושא ציבורי - דתי, חברתי, כלכלי ופוליטי. המכנה המשותף בין הקבוצות הציוניות-דתיות היה ועודנו מטושטש לפעמים, והדבר בולט לעין בימים אלו, כאשר המפד"ל (יורשתה של ה'מזרחי') פינתה את מקומה למפלגת 'הבית היהודי', שהיא למעשה קואליציה של קבוצות שונות הכלולות תחת הכותרת 'ציונות דתית' (בהן אף יהודים שאינם מרגישים מחויבות כלל ל'אתוס הציוני', יהודים שאינם שומרים מצוות אך מעוניינים בהנהגה אמונית, ואף מעט לא-יהודים!); לעומתם ציונים דתיים רבים מצאו קורת גג פוליטית במפלגות אחרות, והנושא ארוך ומורכב. הספר הזה, שמחברו הד"ר בן אדמון הוא חוקר ומרצה וחבר קיבוץ שדה אליהו שבעמק בית שאן, עוסק בדמות בולטת בתוך הפסיפס הזה בתקופת התהוותו בשנים שלפני קודם המדינה ואחריה. משה אונא, יוצא גרמניה כמו רוב מייסדי הקיבוץ הדתי, היה איש רוח ואיש מעשה, איש ספר ואיש עט, מראשי הקיבוץ הדתי ומאלו שעיצבו את דרכו, שאחז ביד אחת בישן - אך משך בכח בנושאים רבים לכיוון החדש. בשישה פרקים כותב המחבר על דרכם של אונא ושל תנועת הקיבוץ הדתי בין לאומיות ללאומנות, בין חלוציות למיליטריזם, בין דמוקרטיה לתורה, בין מרד ליצירה, בין יחיד לחברה, בין סוציאליזם ליהדות, ובין הנאמנות להלכה לבין הזכות לפרשה כהבנתם. כך למשל הִצדיק אונא את אורח חייהם של הרוב הגדול של אנשי הקיבוץ הדתי גם בנושאים שבהם הוא לא התאים להלכה המקובלת, כשהדבר בא לידי ביטוי בולט, כפי שכותב בן אדמון, ביחס לנשים, ובדרישות החברתיות-דתיות מהן ברוב תחומי החיים (עמ' 242): 'בלבוש, בעבודה, בחברה, בהווי ובלימוד. רוב החברות הנשואות לא כיסו את ראשן, ולבישת מכנסיים ארוכים וגם קצרים הייתה מובנת מאליה. הנשים נטלו חלק פעיל בלימוד התורה ובדמוקרטיה הקיבוצית, שירתו בצבא ועבדו בכל ענפי המשק, בחדר האוכל ובבית התרבות גברים ונשים שרו ורקדו ריקודי-עם ביחד, השחייה בים ובבריכה הייתה מעורבת, והושם דגש בלימוד בית ספרי משותף לשני המינים מראשית החינוך'... דרך החיים הזאת הייתה מעין אקסיומה, שאי אפשר להפריד אותה מן הרצון של רבים בקיבוץ הדתי 'לקרוא מחדש את עולם ההלכה באמצעות תובנות העולם המודרני והמדיום הדמוקרטי'... האגדה מספרת שאונא לא הבין מדוע שומעיו שומרי-המצוות פרצו פעם בצחוק, כאשר בתשובה לשאלה על השחייה המעורבת בקיבוצים הדתיים השיב: 'זו לא שחייה משותפת לגברים ונשים, אלא לחברים וחברות'... הוא באמת האמין שהאתוס הקיבוצי-דתי ואורח החיים המיוחד שלו מתיר תופעות שגם הוא ידע שאינן מתאימות לעיקר הדין. קיצוני מאונא היה צוריאל אדמנית, שלא היסס לדרוש שינויים הלכתיים פורמליים – שינוי נוסח ברכת 'שלא עשני אשה', עלייה לתורה של כל נערה בת-מצוה, ואף ביקש להבחין בין ריקודים משותפים 'הנועדים לליכוד חברתי שאינם נכנסים בכלל איסורי עריות' לבין ריקודים אחרים אסורים. אולם בעזרת ה' הצליחו המתנגדים לכיוון המתירני הזה למנוע לפחות שהקיבוץ הדתי כתנועה לא יאמץ פרשנויות אנטי-הלכתיות כאלו, וכל קבוצה ואף כל אדם בקבוצה עשו כפי הבנתם; הדבר השאיר פתח לשינוי מבורך שחל בשנים האחרונות באורחות החיים בקיבוצי 'הקיבוץ הדתי', בעיקר לאחר שלרובם מונו בדור האחרון רבנים, מה שלא עלה על הדעת לפני כמה עשרות שנים. על זה ועל הרבה יותר מזה דן הספר החשוב הזה, המציג על רקע דמותו של אונא את המהלכים והמאבקים בקיבוץ הדתי, כאשר הדברים עדיין נמצאים בהתוותם.

משנת הגלגולים. נחלק לשלושה שערים, שער ראשון סגירת מעגלים בהיסטוריה, שער שני כללי הגלגול, שער שלישי סיפורים ועובדות. בועז שלום. בני ברק, תשע"ג. לה+775 עמ'. (050-8866131)
הרב בועז שלום, רב בית הכנסת 'בית אליהו' בבני ברק וראש המדרשה הפעילה שבו, הוא מרצה מבוקש בארגון 'ערכים', מופיע בקביעות בערוץ 'הידברות' ומלמד במדרשות שונות. בנוסף הוא הקים ארגון להפצת תורה בשם 'טעמו וראו', שבבעלותו אתר אינטרנט מפותח, ובו אפשרות לצפייה בשיעורים ולהורדה חינמית של תכנים מסוגים שונים. שיעוריו עוסקים בנושאי מוסר ומחשבת ישראל, שיעורים על ספרי מופת כ'שערי תשובה', 'נפש החיים', 'פלא יועץ', 'מסילת ישרים' ועוד, פירושים על המשנה (בינתיים סדר זרעים) ושיעורים ב'עין יעקב' על כמה מסכתות בתלמוד, ביאורים על נ"ך על פי שיטת המלבי"ם ועוד, וכל אלו מופצים גם בעשרות תקליטורים ברבבות עותקים במחירי עלות. לאחרונה הוציא לאור גם שני ספרים עבי כרס, 'משנת החלומות' - על משמעותם של החלומות על פי כתבי גדולי ישראל בנגלה ובנסתר, ו'משנת הגלגולים' על הגלגולים. נושא הגלגולים לא נמצא במפורש בכתבי חז"ל - אבל מופיע רבות בזוהר ובספרי מקובלים, והרב שלום אסף וליקט וביאר, והוא מציג את כל החומר בפני כל מעיין שהנושא חשוב לו. השער הראשון של הספר עוסק על פני 370 עמודים בגלגולים של 'גבורי' התנ"ך ותקופת חז"ל, כשהוא פותח בהשלמה ההדדית של נשמות נח ומשה, הקשר בין נשמות שניהם לנשמת יוסף הצדיק, וגלגול נוסף של נשמת נח בנשמת מנוח אבי שמשון - הקשור לתיקון השכרות של זה בנזירותו של בנו של זה. עֵשו קשור לטיטוס, אליפז לאונקלוס, יעקב אבינו לרבי יהודה הנשיא, מרדכי הצדיק לריש לקיש, רשב"י הוא ניצוץ משה וגלגול הנביא אחיה השילוני, נחום איש גזמו הוא גלגולו של לוט, וטבי עבדו של רבן גמליאל הוא גלגולו של חם בן לוט. כל הידיעות האלו מבוססות על דברים מפורשים בכתבי תלמידי האר"י ועל רמזים בדברי חז"ל ולכל עניין מצוין מקור, כאשר י"ג הפרקים של שער זה מסתיימים בהסבר הקשר בין חטא אדם הראשון לבין גלות מצרים דרך דור המבול, דור הפלגה ואנשי סדום, האבות והאמהות, המשך התיקון ע"י משה רבנו וסיומו בדור המדבר. השער השני עוסק בכללי הגלגול – הקשר בין הגוף לנשמה, חלקי הנשמה, נשמות חדשות ונשמות 'ישנות', התועלת שבגלגול, ביאור מושגים כגון 'עיבור', 'ניצוץ', תיקוני נשמות, גלגול כאלטרנטיבה לעונשים בגיהינום, הדרך להימנע מגלגול, האם קיים גלגול אצל גוים, גלגול בדצח"מ – דומם, צומח, חי ומדבֵר, הקשר בין איסורים מסוימים בתורה וגלגולי נשמות – כך למשל עירוב אסור של מיני צמחים (=כלאיים) מזיק למגולגלים בתוכם, ברכות הנהנין מתקנות נשמות מגולגלות וכו' וכו'. השער השלישי כולל אוסף עובדות ומעשים של גלגולי נשמות במסורת ישראל ובסיפורי הדורות, עד לדור הקודם – תיקוני גלגולים שפעלו המהרי"ל דיסקין זצ"ל והאדמו"ר מנדבורנה זיע"א. 175 העמודים האחרונים של הספר עוסקים ב'דיבוקים', ב'כף הקלע', בתוצאת הגלגול בתחיית המתים, במעשה שהיה בצפת ומעשה נורא שאירע בקוצק, וכמו שכותב המחבר בהקדמה – חלק מהסיפורים לא מומלץ לקרוא לפני השינה...

מסע התשובה והאהבה. סיפורים, תעודות ומסמכים נדירים על מסע הרבנים למושבות השומרון והגליל בחורף תרע"ד. יוצא לאור במלאות מאה שנה למסע, תרע"ד-תשע"ד. משה נחמני. בת ים, אור האורות, תשע"ד. 91 עמ'. (054-3082238)
אגדות מהלכות סביב מסע הרבנים בראשות הראי"ה קוק זצ"ל למושבות שבצפון הארץ, שמטרתו הייתה לחזק את הקשר בין 'הישוב הישן' ו'הישוב החדש', ולשפר את שמירת המצוות ביישובים נידחים-יחסית אלו. בשנת תרע"ו יצאה לאור ע"י הרב יונתן בנימין הלוי הוררוויץ ז"ל, נציג הפקוא"ם (='פקידים ואמרכלים', אגודה הולנדית חרדית שתמכה בישוב הארץ), שהיה ממקורביו של הרב זוננפלד וגם מעריץ גדול של הראי"ה, חוברת בשם 'אלה מסעי' שתיארה את המסע. ספר מקיף באותו שם 'אלה מסעי' יצא לאור בנתניה בשנת תשע"א, והחוברת הזו 'מסע התשובה והאהבה' מהווה כעין השלמה לספר הנ"ל - מתפרסמים בה מסמכים חדשים ותיאורים בעלי משמעות שלא הגיעו לידיהם של עורכי הספר שיצא לאור לפני שלוש שנים. בין השאר מתברר מהדברים המובאים בחוברת שהראי"ה יצא למסעות נוספים, פחות 'מתוקשרים', אל המושבות ברחבי הארץ, גם בשנות רבנותו 'ביפו והמושבות' וגם בשנים שבהן כיהן כרבה של ארץ ישראל. כמו כן צורפו לחוברת דברים שכתבו הרב קוק עצמו, בנו הרצי"ה, תלמידו הרב חרל"פ ואחרים על אודות אותו מסע ידוע. בניגוד למקובל מדגיש הרב נחמני שבראש המסע עמד ללא-עוררין הראי"ה קוק, שגם יזם אותו ודאג למימונו, והרב זוננפלד ושאר הרבנים היו למעשה אורחים שהוזמנו להצטרף אליו, ואף קבלו את מרותו לכל אורך הדרך. הוא מדגיש שלרב זוננפלד לא היה באותה תקופה שום תפקיד ציבורי רשמי (רק שש שנים מאוחר יותר הוכתר ע"י קנאי ירושלים כרבם), ושהידידות בינו ובין הרב קוק, שהיה צעיר ממנו בכמה שנים, הייתה טבעית לחלוטין (אם כי דברי המחבר ש'מעט ההבדלים האידיאולוגיים ביניהם לא העיבו כהוא-זה על היחסים ביניהם', גם אחרי שהרב קוק מונה לרבה של ירושלים – מעט מוגזמים: הייתה ביניהם מחלוקת חריפה, אם כי נמשכה ההערכה ההדדית ביניהם). מעניין גם לקרוא שבמסע שערך הראי"ה במושבות בשנת תרפ"ז הוא מצא שהמצב הדתי במושבות 'הוטב בהרבה' יחסית למצב בשנת תרע"ד, ויתכן מאוד שהמסע הראשון עיגן כללי השגחה והתנהגות שבאו לידי ביטוי בשנים שאחריו. מי יודע איך הייתה נראית ההתיישבות בארץ אם לא הייתה פורצת מלחמת העולם הראשונה כמה חודשים אחרי אותו מסע, מלחמה שעצרה באבחה אחת את כל מאמצי הקרבה האלו ונוסף על כך 'תקעה' את הרב זצ"ל בחו"ל במשך חמש שנים...

חומרי מרפא בספרות היהודית של ימי-הביניים והעת החדשה. פרמקולוגיה, היסטוריה והלכה. אברהם אופיר שמש. רמת גן, אוניברסיטת בר אילן, תשע"ג. 655 עמ'. (03-5318575)
ד"ר שמש משמש כחוקר וכמרצה בכיר באוניברסיטת אריאל. הוא משלב מומחיות במדעי הטבע ובאקולוגיה ובפרמקולוגיה עם ידע מקיף בספרות הרבנית ובהיסטוריה, וכבר כתב עשרות מאמרים חשובים בזיהוי חומרי רפואה ודרכי רפואה עליהם סמכו קדמונינו במהלך הדורות ואותם הזכירו בספריהם. בפרקי המבוא של הספר רחב-ההיקף הזה הוא מתאר את גבולות מחקרו מהבחינה ההיסטורית והגיאוגרפית והספרותית, דרכי הזיהוי של החומרים למיניהם, שיטות הרפואה השונות שנהגו בימי הביניים ואחריהם באירופה ובעולם המוסלמי, השינויים בהיצע הגידולים השונים לאחר גילוי אמריקה וההתייחסות לעובדה זו בספרות התורנית ועוד. בהמשך הוא מונה את חומרי הריפוי שמקורם בגוף האדם (חלקי רקמות של גוויות [ידוע הדיון המקיף בסוגיית השימוש בבשר גופה חנוטה, 'מומיה', שמופיע בפוסקים רבים] ושל בני אדם חיים, עורלת תינוקות, הפרשות הגוף, חלב אם ועוד), חומרי מרפא שמקורם בגופם של בעלי חיים ובהפרשותיהם (שמן שהופק מבלוטת אייל המושק, סוגי דבש שונים, כנימות שונות, חלקי שבלולים, שן של שועל ועוד רבים), חומרי מרפא ממוצא צמחי ומינרלי (אבנים יקרות מסוגים שונים, סוגי סודה שונים, גופרית, מיני קרקעות ועוד), תרופות וחבישות מורכבות מסוגים שונים של חומרים ועוד ועוד. בכל אחד ממאות הסוגים והמינים של החומרים בהם עוסק ד"ר שמש הוא מציג את כל החומר המצוי בספרות התורנית ובספרות המדעית-היסטורית בנושא, וגם את ההתייחסויות ההלכתיות של פוסקי הדורות. הפרק האחרון הוא מעין סיכום – סקירת המסורות והתמורות בחומרי הריפוי בספרות היהודית של ימי הביניים והעת החדשה (=תקופת הראשונים והמחצית הראשונה של תקופת האחרונים), כולל היחס לרפואה מאגית, והיחס של הפוסקים המאוחרים לתרופות של הדורות שקדמו להם שכבר לא היו מקובלים בימיהם. הנספחים והמפתחות משלימים את התמונה, ועושים את הספר הזה לספר שימושי ביותר למי שמעוניין להרחיב את הידע שלו באחת מהתרופות שמוזכרות בקדמונים, והיחס כלפיה מצידם של גדולי ישראל בכל הדורות.

פתח השלחן. שלחן ערוך, מקורות וביאורים. חושן משפט הלכות שאלה סימנים ש"מ-שמ"ז. הרב חננאל קטן. עורך: הרב משה ברלין. ירושלים, כולל שמעון הצדיק, תשע"ד. 124 עמ'. (052-4345717)
חוברת נוספת בסדרה שמוציא לאור אחי הרב חננאל שנה אחר שנה לקראת יום הזיכרון של אבינו ז"ל בחודש מרחשון, כשהפעם החוברת יוצאת לאור גם לזכרה של אמנו הכ"מ. המקורות והביאורים נערכו על ידו בעזרת חברי ה'כולל' שבראשותו הנמצא במבנה שמעל לקבר שמעון הצדיק בירושלים, ומעבה את האחיזה היהודית באיזור. עיקר עיסוקם של חברי הכולל בעיון בש"ס ופוסקים, בעיקר במסכתות ה'כבדות' של נשים-נזיקין. החוברת כוללת ביאור והרחבה של 'ביאור הגר"א' על שמונת הסימנים האלו העוסקים בהלכות שאלה, ועיקרם חיבור בין מקורות ההלכה בש"ס ובראשונים לפסיקת השו"ע, באופן אף מורחב יותר מאשר ביאור הגר"א במהדורת 'ברכת אליהו' של הרב רקובר זצ"ל למשל, הכל על פי חזונו של מרן הרב זצ"ל ליצירה תורנית בדיוק מהסוג הזה. בנוסף לגוף החיבור צירפו המחברים גם הערות מחכימות; כך למשל בסי' שמו סע' א פוסק המחבר שקיימת שיטה שהשואל ידאג מראש להיות פטור מהשבת החפץ אם ייגרם לו נזק, והיא שהשואל יבקש מהמשאיל לעשות עבורו שירות מסוים בזמן ההשאלה, וכך יתקיים הדין 'בעליו עמו - לא ישלם'. בהערה מצוין שמדובר לכאורה בהערמה גמורה ואף לא הגונה – אך מותרת, ומובאת קושיית בעל חידושי הרי"ם שהרי אדעתא דהכי שייפטר השואל לא השאיל לו המשאיל, ובקביעתו שאכן יש כאן חידוש גדול של הגמרא שאין בזה גזל. העורכים מוסיפים שבעל 'מחנה אפרים' מקשה מה יהיה הדין במקרה הפוך, שואל שעשה את ה'פטנט' הזה - אך טעה, כגון שהתברר שמי שהשאיל לו את החפץ ושירת אותו לא היה הבעלים עצמו, כך שלמעשה השואל לא התכווין לקבל עליו חיובי שומרים - אבל למעשה לא עשה דבר שיפטור אותו מחיובים אלו! והנה מתברר שגם כאן יתכן שהוא ייפטר כי 'לא קיבל עליה נטירותא', והדבר שנוי במחלוקת הפוסקים, אם כי מעשה ראוי והגון בוודאי שאין כאן...

מעלין בקודש. ביטאון לענייני המקדש וקודשיו. גליון כ"ו – אלול תשע"ג. כרמי צור, כולל 'בית הבחירה' ע"ש רעננערט. 191 עמ'. (02-9961942)
עוד חוברת בסדרת 'מעלין בקודש' ובה י"ד מאמרים ותגובות בעניינים שונים: הרב ישראל אריאל שליט"א ראש 'מכון המקדש' דן באופן מקיף בשאלה המפורסמת האם נדרש כהן מיוחס כדי לחדש את עבודת המקדש, ומסקנתו כצפוי שמבחינה הלכתית גם לעניין זה אפשר לכתחילה להסתפק ב'כהני חזקה'. הרב אוחנה מהכולל בכרמי צור בראשות הרב צבי שלוה עוסק במחויבויות של המחויב קרבן בזמן הזה, ומסקנתו – קיימת חובה ללמוד את הלכות הקרבן שבו הוא התחייב, ומי שחטא ראוי שירשום במקום שמור את החטא המדויק שעבר כדי שכאשר מהרה ייבנה המקדש הוא יוכל להקריב חטאת לכפרתו. בהמשך מתקיים דיון מפורט בדין 'מזבח מקדֵש את הראוי לו', ובירור על היחס בין האמצעים והמטרות בעבודת הזבח – מבט כללי על עבודות הקרבן תוך הפרדה בין עבודות הדם לעבודות האימורים, ובין עבודה מכשירה לעבודה 'עיקרית'. בהמשך מברר הרב אפשטיין משומריה מה דינם של העפר והממצאים הארכיאולוגיים שמקורם בהר הבית, ואברהם אוחיון מקרית אתא מפרט את מסעות השכינה והסנהדרין. שלושה מאמרים עוסקים במועדים במקדש: על קשירת לשון הזהורית בראש שעיר המשתלח כחלק מעבודתו, על תפקידה של לשון הזהורית בעבודת יום הכיפורים, ועל משמעותה של הקדמת העולה לחטאת בחג הסוכות. שמעון גרטי כותב על הנגינה במקדש והתפקיד המיוחד של 'הכאת' החליל, והרב בועז אופן סוקר שני ספרים העוסקים בענייני המקדש. בהמשך שתי תגובות חשובות: הרב הלל בן שלמה ממכון המקדש מתפלמס עם מאמרו של הרב אריה כץ מאחד הגיליונות הקודמים של 'מעלין בקודש' בנושא עליית נשים 'טבולות יום' להר הבית - והרב כץ משיב, והאברכים אסף גמליאל והראל דביר מישיבת 'תורת החיים' ביד בנימין מגיבים על מאמר בעניין מקור האש לשריפת הפרה האדומה. מגוון המאמרים והכותבים שבחוברת מרשים, והרושם המתקבל מהדיון ההלכתי הענייני וה'יבש' בענייני הקודש והמקדש, שמתנהל בחוברת 'מעלין בקודש' בדיוק ככל דיון הלכתי באחד מהסעיפים בארבעה חלקי השו"ע, הוא ש'הלכתא למשיחא' כבר כאן... בעגלא ובזמן קריב.

עיטורי ירושלים. הגיור במסורת הרבנות. גיליון מספר 82, תמוז תשע"ג. ישיבת עטרת ירושלים. 48 עמ'. (02-6284101)
דברים שנאמרו בנושא הגיורים של ימינו בכינוס שנערך בנושא בישיבת 'עטרת ירושלים' שבין החומות בחוהמ"פ תשע"ג. החוברת כוללת עיבוד של דברים בעל-פה של ראש הישיבה ורבו של הישוב בית אל הרב שלמה אבינר, הרב שמחה הכהן קוק רבה של רחובות, הרב מיכה הלוי רבה של פתח תקוה, והרב אבישי צרויה – ר"מ בישיבת עטרת כהנים, עם תוספת שבה דברים מאת מרן הראי"ה קוק זצ"ל ובנו הרצי"ה זצ"ל בנושא, ותשובות קצרות בענייני גיור מאת הרב אבינר. השורה התחתונה לדעתו בנושא הכאוב הזה: גיורים מזויפים אינם תקפים, והמצב של מאות אלפי גוים וגרים מזויפים בארץ הוא אחת הבעיות שכרגע אינן פתירות - אך זו אינה הבעיה היחידה שהיא כזאת; בעז"ה בעתיד, כמו שהיה בעבר, ייפתרו כל הבעיות הבלתי-פתירות באופן זה או אחר, ובכל מקרה אין סיבה ואין היתר להקל בגיורים מעבר לשורת הדין.

קובץ שנתי תשע"ג. מאמרים, ארועים, פעילויות. ת"א, המרכז הקהילתי איחוד שיבת ציון – חוג הנוער הדתי, תשע"ג. 95 עמ'. (03-5224047)
קובץ מאמרים, הערות, הודעות וקצת היסטוריה, שהוציא לאור ועד המרכז הקהילתי הנ"ל במלאת לו שבעים וחמש שנה. מתברר שבמרכז ת"א, העיר ללא הפסקה, פועלת גם-כן ללא הפסקה קהילה ותיקה מסודרת ומאורגנת, שמתמודדת בגבורה עם חילון מואץ של העיר מצד אחד ועם הקירבה למסורת של רבים מתושביה מצד שני. על יסודותיה ה'יקיים' של הקהילה ממשיכים עדיין לפעול מוסדות תורה וחסד לחיים ולמתים, 'מרא דאתרא' – הרב בן ציון נשר שליט"א - בעל סמכויות נרחבות, ובני קהילה בהווה ובעבר ש'איחוד שיבת ציון' ו'חוג הנוער הדתי' הם חלק מהוויית חייהם ומקור גידולם ואף גאוותם. נוסף למאמרים ההלכתיים של רבה של ת"א הרב לאו שליט"א, הראשל"צ הרב בקשי דורון שליט"א ועוד רבנים חשובים אחרים, בולט מאמרו של בן הקהילה לשעבר הרב ד"ר רפאל בנימין פוזן, שמספֵר איך הצליח יחד עם חבורה שלמה של זקנים וצעירים לשחזר ולהקליט את המנגינות המיוחדות של הקהילה המיוחדת הזו.

בַּעֲלֵי אֲסֻפּוֹת.  קובץ תורני 'נר ישראל יעקב'. יוצא לאור ע"י אברכי בית המדרש גבעת-אסף. עורך: ינון קליין. קיץ תשע"ג.  146 עמ'. (bm.gasaf@gmail.com )
בית המדרש בישוב גבעת אסף הסמוך ל'צומת ה-T ' שבדרך לבית אל נוסד בשנת תשס"ט. לומדים בו כ-25 לומדים קבועים בראשות ראש הכולל הרב גיורא ברנר שליט"א, שעיקר עיסוקם בסוגיות הלכה. במקביל שערי בית המדרש פתוחים לתושבי האיזור, וגם מתקיימים בו מדי פעם ימי עיון בנושאים אקטואליים. כל שנה מוציא בית המדרש לאור קובץ מאמרים, כאשר בקובץ זה נמצאים בשער הראשון מאמרי האברכים בנושאים שנלמדו – שבת, ברכות ועוד, ובשער השני נמצאות תגובות על החוברת של השנה שעברה, שלוש מהן עוסקות בכשרות שופר מעובד, שתים בעניין ספק טומאה בכתם שניתן לבררו, ואחת בעניין הדלקת חשמל ביו"ט ובדין קריאת שמע של ערבית. בין המאמרים והתגובות נמצאים גם דבריהם של הרב יהושע ישעיה נויבירט זצ"ל, ושל יבל"א הרב אביגדר נבנצל שליט"א רב העיר העתיקה, הרב נחום אליעזר רבינוביץ שליט"א ראש ישיבת מעלה אדומים, הרב נאמ"ן ס"ט (רבי מאיר מזוז שליט"א) ראש ישיבת 'כיסא רחמים' בבני ברק, הרב יצחק א"ל היילפרין שליט"א רב בשכונת רמות, הרב דב ליאור שליט"א רבה של חברון, הרב אברהם יעקב פרידמן שליט"א מבני ברק ועוד.

דובר ישרים. ביאור נפלא ומעמיק על חמישה חומשי תורה. מאת הרב הגאון נתנאל חיים פאפע זצ"ל איש בריסק וירושלים. ספר בראשית. יוצא לאור ע"י נין ונכד הרב ישראל שחור. ירושלים, תשע"ג. 433 עמ'. (02-5791581)
הרב פאפע נולד בשנת תקצ"ד כבן למשפחה של רבנים ליטאית, והתגורר בעיירה סמוך לעיר בריסק. הוא למד ולימד, ובין השאר שימש כשד"ר עבור כולל הוראדנא בירושלים. בשנת תרנ"א עלה ירושלימה עם אשתו ושני ילדיו הקטנים ולא לקבל עליו שום מישרה, אלא עסק כל היום בתורה. הוא נחשב בין גדולי העיר, ונפטר בשנת תרס"ו. הרב פאפע הספיק להדפיס שני חיבורים חשובים – 'דבר ישועה' על מגילת אסתר ו'מגיד מישרים' על הגדה של פסח, וכן מאמרים בכתבי עת תורניים ותשובות שלו התפרסמו בספרי חכמי דורו; בכת"י נותרו ממנו בידי צאצאיו חיבור שלם על התורה, חיבור על התפילה, על מסכת כריתות, והערות רבות בשולי ספריו. נינו הרב ישראל שחור שליט"א, אב"ד בת"א, הוציא לאור מחדש לאחרונה את ספריו על מגילת אסתר והגדה של פסח,  ועתה פנה להוציא לאור בפעם הראשונה את חיבורו על התורה, אותו קרא 'דובר ישרים'. ספר בראשית יצא לאור לפני כמה חודשים, ספר שמות נמצא כעת בבית הדפוס, והחומשים האחרים בדרך.
חידושיו על התורה מיוחדים ומקוריים. כך למשל בפרשת 'מקץ' על הפסוק 'ויחרדו איש אל אחיו לאמור מה זאת עשה אלוקים לנו', מתפלא המחבר מדוע על הצרה הראשונה – החשד שהם מרגלים – אמרו האחים 'אבל אשמים אנחנו', ועל הצרה הזו הם מתרעמים כביכול על הקב"ה! והוא משיב: האשמתם כמרגלים התאימה לחטא שחטאו להוציא שם רע על אחיהם הקטן, לכן הצדיקו את הדין; אבל להכנסתם למצב של גנבים, שאוחזים בממון שאינו שלהם, לא מצאו שום סיבה, לכן התרעמו. ממשיך המחבר ואומר: אמנם הייתה לכך סיבה, שהרי הם קבלו עשרים כסף על מכירת יוסף, וזהו ממון שנמצא אצלם שלא כדין; ואם כן גם בעניין זה התקיימה 'מידה כנגד מידה'...

עטרת אבות. בירורי הלכות וחקרי מנהגים אשר נהגו בהם בק"ק מרוקו. הרב משה חיים סויסה. ירושלים, מכון מורשת אבות, תשע"א. שלושה כרכים. (054-8444135)
עדיין אבלים אנו על האבידה הגדולה לישראל בפטירת מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל. אין חולק על פעליו העצומים בהרבצת תורה ובפסיקת הלכה ובהנהגת חלקים נרחבים מהעם, ושכרו כפול מן השמים. אולם לגבי הכרעתו והדרכתו שעל כל עדות המזרח וקהילות ספרד לעבור ולנהוג כמנהגי מרן הבית יוסף המקוריים, ולעזוב את מנהגי קהילותיהם, אחת מאבני הדרך בהדרכותיו הציבוריות-הלכתיות - קמו מתנגדים רבים, כאשר אחד הגדולים שבהם היה רבה של מקנס שבמרוקו ואח"כ רבה של ירושלים, הגאון הרב שלום משאש זצ"ל (שהיה בידידות קרובה עם הגרע"י זצ"ל). על שמו הוקם מכון 'מורשת אבות', שנטל על עצמו, עם כל ההערכה לר"ע יוסף זצ"ל ולפועלו, להחזיר את מנהגי מרוקו וארצות צפון אפריקה לאיתנם הראשון, לחזק את בדקיהם, ולחנך את הציבור לשמור על מנהגי אבות אבותיו. אני הקטן לא מכניס את ראשי כמובן למחלוקת קשה זו, אולם אני מעיד שחכמי מכון 'מורשת אבות', ובעיקר מחבר הספר הרב סויסה שליט"א, הוציאו לאור יצירה יוצאת מן הכלל, ובה תיאור מפורט וברור של מנהגי מרוקו ומקומות אחרים בצפו"א ובארצות המזרח, שאינם תואמים תמיד את דעתו של מרן הב"י. דורות רבים עברו מאז נתקבל השו"ע, והייתה השפעה הדדית בין ארצות דרום אירופה לארצות צפון אפריקה גם בענייני מנהג והלכה, ובכלל – לדעת רבים השולחן ערוך התקבל בזמנו רק במקומות שלא סתר מנהגים קיימים, שחלקם נקבעו ע"י גדולי הדורות לפני גירוש ספרד ואחריו. בשני הכרכים הראשונים של הסדרה מפרט הרב סויסה את ההלכות שבחלק אורח חיים, והכרך השלישי כולל הלכות נישואין וברית מילה, נידה וכשרות ועוד ועוד. זהו ספר מקיף ביותר, והוא אינו סוף פסוק. חכמי מכון 'מורשת אבות' כבר הוציאו לאור ספרים נוספים, והם מתכננים סדרה של ספרים שתקיף ענייני הלכה ומנהג ואף הנהגות ודרכי חיים ומנגינות ופיוטים ועוד ועוד, כדי לשמור את כל המיטב שבמורשת יקרה זו. השילוב בין אנשי הלכה ורוח וספר ואנשי מעשה, שכולם נותנים את כל-כולם להצלחת פעילות המכון הזה, מבטיח שמכון 'מורשת אבות' ימשיך ויתפוס את מקומו ברנסנס המחודש של מנהגי צפון אפריקה, ועוד נראה מה ילד יום.

חיי משפחה. שאלות עכשוויות בשיח רפואי-הלכתי. ד"ר חנה קטן. ירושלים, ספריית בית אל, תשע"ג. 207 עמ'. (02-6427117)
אין בעל מעיד על ספריה של אשתו, לכן אכתוב כאן רק דיווח קצר ואובייקטיבי (עד כמה שאפשר): בשנת תשע"ב הוציאה לאור אשתי שתח' את הספר 'חיי אישה', מבט אישי ורפואי על חיי אישה בישראל. בשמונה שערים על פני כ"ז פרקים היא כתבה באופן קולח, לעיתים אפילו הומוריסטי, על היבטים רפואיים של חיי אישה יהודיה מאז חתונתה ועד לגיל ה'סבתאות', מתוך נקודת מבט אישית וסובייקטיבית, על פי ניסיונה, ידיעותיה וערכיה. לפני כמה חודשים יצא לאור ספר נוסף בסדרה, 'חיי משפחה', ובו תשעה פרקים העוסקים בהיבטים רפואיים ואישיים, מתוך נקודת מבט של רופאת נשים שההלכה נר לרגליה. הספר עוסק באופן קריא ושוטף בנושאי פוריות, חופה (כולל חופת נידה), וחיי אישות במעגלי החיים, ובדילמות הקשורות להורות וללידה ולמניעת הריון ולגידול ילדים ולזיקנה ועוד ועוד, כאשר הפרק האחרון עוסק בסוף החיים, בפרידה מן העולם הזה. על פי בקשת ספריית בית אל המו"ל הוספתי היבט הלכתי של כל נושא בסוף כל פרק, אם כי כמובן אין מדובר כאן בספר הלכה. אנו תקווה שתהיה בספרים אלו תועלת לרבים.