דרשת רה'י בכותל ביום ירושלים תשס'ו
הרב יחזקאל יעקבסון
להדפסת השיעור א.יום ירושלים
יום ירושלים נקבע כיום הלל והודאה על הניסים והנפלאות,על התשועות ועל המלחמות, על התשועות הגדולות שזכינו לראותם במלחמת ששת הימים.במהלכה של אותה מלחמה לא זו בלבד שיצאנו ממות לחיים אלא אף זכינו לניצחון צבאי שהדהים את העולם כולו והפתיע אפי' את מדינת ישראל עצמה. שיא השיאים של הימים הגדולים הללו היה שחרורה של ירושלים וחזרתנו למקומות הקדושים.לכן, לזכר הנס נקבע יום ירושלים, וזו ההזדמנות לעמוד ולדבר על מעלתה וענינה של ירושלים.
ב.יראה-יראה
רעיון ידוע [בשם ר' צדוק מלובלין] כי כל ענין שבתורה יסודו ענינו ומהותו נמצא במקום בו הוא מופיע ונזכר לראשונה בתורה.לכן גם ביחס לירושלים ולמקדש אם ברצוננו לנסות ולעמוד על מהותם יש להתבונן ולראות את מקום הופעתם הראשונה בתורה.
אברהם אבינו עקד את יצחק בנו בהר המוריה על גבי המזבח,במקום המדויק בו יוקם לעתיד המזבח בבית המקדש.[ראה רמב"ם הל' בית הבחירה פ"ב] לאחר שהעלה אברהם לעולה את האיל תחת בנו, נאמר:
"ויקרא אברהם שם המקום ההוא ה' יראה, אשר יאמר היום בהר ה' יראה"
פסוק זה קשה להבנה.ומצאתי דבר נפלא בשם הגר"א (המאור הגדול פר' וירא)
ואמר הגר"א על פי משל, בבן מלך האהוב לאביו, ונתן המלך שומרים לראש הבן כנימוס, לימים חטא הבן על אביו והגלהו מביתו אל מקום יער מסובך ועמוק, במקום מסוכן בין חיות ופראים. אך מרחמי האב על הבן ציוה בסתר אל השומרים שיתחבאו ביער בן העצים, להשגיח על הבן אם אולי יקרה לו פגע מאת הארי והדוב, אז יהיו לו לסתרה. והנה ההבדל בין השמירה מה שהשומרים שמרוהו קודם חטאו ובין השמירה שאחר חטאו, הוא זה, דמתחילה ראה הבן איך יש שומרים לו ששומרים לראשו סביב לו, ודעתו גסה ביודעו שהוא משומר, אבל לאחר החטא הנה השומרים שומרים עכשיו גם כן, אבל הבן אינו רואה ואינו יודע שהוא משומר, ומפחד תמיד כל היום מחמת חיות רעות, אבל הבן באמת משומר בין קודם חטאו בין אחר חטאו.
והנה אברהם אבינו היה רואה מצב ישראל בעת החורבן, עזובים ודחופים בגלות מר ונמהר, ולכן התפלל אשר לפחות "ה' יראה", רצה לומר, הקב"ה ישגיח עלינו בסתר, הגם שאין אנחנו רואים אותו, כמו המציץ החרכים שאין אנו מרגישים השגחתו, מ"מ הוא רואה אותנו ומשגיח עלינו, כן התפלל אברהם אבינו. אבל כותב התורה, משה רבינו, כתב זה בעת שהיה התגלות אלקות ברב עוז, ובימיו היינו יכולין לקרא את ה' בשם יראה, שנראה לעינינו רב יכולתו וגבורתו, כמו שנאמר: "אשר עין בעין נראה אתה ה' ועננך עלהם.. ובעמוד אש לילה" (במדבר י"ד י"ד).
וזה שאמר "ויקרא אברהם וכו', רצה לומר, שכן התפלל על זמן החורבן. אבל "אשר יאמר היום", רצה לומר, "היום" בעת כתיבת התורה, "בהר ה' יראה", רצה לומר שאנחנו רואים אותו ג"כ. זהו תוכן דברי הגר"א, והדברים ראויין למי שאמרם כי הוא מתוק, עכ"ל.
א"כ, ירושלים היא המקום אשר יכולים בו ישראל לראות ולחוש את השגחת ה' , עיתים זוכים אנו להשגחה גלויה ולעיתים רבות יותר להשגחה נסתרת .ובאמת ניתן לומר כי שתי ההנהגות השונות הללו היו בשני בתי המקדש,והבדילו בין בית ראשון לבית שני.שהרי בבית המקדש הראשון היתה אש יורדת משמים והיו אורים ותומים וכו' כל אותם חמשת הדברים אשר מבטאים בהופעתם השראת שכינה בגלוי, אך לא הופיעו ולא היו קיימים במקדש שני.[יש להעיר כי הגמ' במס' חגיגה דורשת בענין מצוות עלייה לרגל יראה –יראה ומסתבר שדשתם מבוססת גם על הפסוק שבעקדה]
ג.ירושלים-יראה ושלם
אך כל זה אינו אלא פן אחד של ירושלים ,ובעצם רק מרכיב אחד בשמה של העיר ירושלים שהרי שם זה מורכב כפי שאומר המדרש משני שמות "יראה" ו"שלם". ["ירו" בגימטריא ="יראה"].וכך אומר המדרש:
"אברהם קרא אותו יראה שנאמר ויקרא אברהם שם המקום ההוא ה' יראה, שם קרא אותו שלם שנאמר (בראשית יד) ומלכי צדק מלך שלם אמר הקב"ה אם קורא אני אותו יראה כשם שקרא אותו אברהם, שם אדם צדיק מתרעם, ואם קורא אני אותו שלם אברהם אדם צדיק מתרעם, אלא הריני קורא אותו ירושלים כמו שקראו שניהם ,יראה שלם, ירושלים.[בראשית רבה פרשה נו]
,
נראה לבאר כי שתי השמות הללו שתי בחינות הם, מעין "אני לדודי ודודי לי" -רבש"ע מצד אחד וכנסת ישראל מן הצד השני. שם יראה מבטא ומגלה "היתערותא דלעילא" מעלת ירושלים כמקום השגחתו והשראת שכינתו. שלם לעומת זאת מבטא את מקומה של ירושלים ואת תפקידה של כנסת ישראל לשלמות לאחדות ולשלום.
הגמ' בב"ק [פב'.] אומרת כי ירושלים לא נתחלקה לשבטים:
עשרה דברים נאמרו בירושלים: אין הבית חלוט בה, ואינה מביאה עגלה ערופה, ואינה נעשית עיר הנדחת, ואינה מטמאה בנגעים,:וכו' והטעם לדינים אלו כי לא נתחלקה ירושלים לשבטים.
ירושלים היא עיר המאחדת את כלל ישראל לכן היא שייכת לכולם כי לכל אחד ואחד יש את המקום שלו בירושלים.ירושלים היא של כלל ישראל,ירושלים הבנויה כעיר שחוברה לה יחדיו, עיר שעושה כל ישראל חברים.
רבה של ירושלים הגרצ"פ פרנק רצה לחדש להלכה כי פירות שגדלו בירושלים פטורים מתרומות ומעשרות .ונימוקו עמו כמו שהיו ישראל פטורים מתרומ"ע קודם כיבוש וחלוקה כי עדיין אין זו "תבואת זרעך- המיוחדת לך" כי עדיין אין לכל ישראל חלקם, כך צריך להיות גם דין ירושלים לעולם, שהרי ירושלים לא נחלקה לשבטים וגם זו אינה תבואת זרעך המיוחדת לך.
אך לדברינו אין להשוותם כלל ועיקר.קודם חלוקת הארץ הרי חוסר החלוקה מבטא ומגלה את החסרון לבעלותו של כל אחד מישראל. וכלל גדול הוא שחסרון בעלות מהוה סיבה לפטור מתרומ"ע.אך לא כן ענינה של ירושלים.מה שלא נחלקה לשבטים אינו משום חיסרון בעלותם של ישראל אלא אדרבה זו עיר ששייכת לכולם.[וברמב"ם פ"א מתרומות הל' טו' מוכח שירושלים חייבת בתרומות ומעשרות ועי' ציץ אליעזר ח"א ס' יא']
ד.שבעים שמות לירושלים
יתירה מזו לירושלים ולמקדש ישנה סגולה מיוחדת המאפשרת לכל אחד ואחד למצוא את הנקודה המיוחדת לו את הדרך המתאימה לו בעבודת ה'.מסתבר שלכך רמזו חז"ל במדרש:
מדרש זוטא - שיר השירים (בובר) פרשה א
כנגד שבעים שירדו עם יעקב למצרים, ובשבעים שנתנו לו כנגד שבעים לשונות, שנאמר יצב גבולות עמים למספר בני ישראל (שם /דברים/ ל"ב ח'), כנגדן נקראו לישראל שבעים שמות ולירושלים שבעים ולתורה שבעים, כנגד שבעים שמות שנקראו להקב"ה.
שבעים שמות קרא לישראל ואלו הן. [ישראל], ישרון, בכור, נער, רך, יחיד, [ילד, אח, רע, אהוב, בן, עבד, עם, גוי, לאם, בת, רעיה], כלה, אשת נעורים, יהודים, עברים, אריה, אפרתים, וכו',
שבעים שמות קרא לירושלים. ירושלים, שלום, יראה, יבוס, גלעד, לבנון, ציון, (מרומים) [מרום, ים], כסא ה', עיר (ישראל) [דוד], יפה נוף, [הר ציון], ירכתי צפון, [קרית מלך רב], משוש כל הארץ, בעולה, חפצי בה, אבן מעמסה, אפרתה, שדה יער, מנוחה, אריאל, הר מועד, יפה,וכו
שבעים שמות קרא שלמה לתורה. ראשית, קנין, חכמה, מוסר, בינה, צדק, משפט, מישרים, ערמה, דעת, מזמה, לקח, ירושה, תחבלות, משל, מליצה, חידה, תורה, יראה,וכו'
ובשבעים שמות נקרא הקב"ה. עליון, רם, נשא, [נשגב], נפלא, גדול, גבור, עזוז, הוד, הדר, נורא, ישר, אדיר, צור, תמים, נאמן, טוב, חסיד, צדיק, קדוש, טהור, וכו'
מספר שבעים מסמל אצל חז"ל את הרב- גווניות, את המכלול על כל צורותיו השונות, את כל פרטי ההופעה וההתגלות האפשריים של הדבר הגדול.כמו שהקב"ה מתגלה ומופיע בעולם בצורות שונות ובלבושים שונים כך גם למעלתם ולסגולתם של ישראל גם לה יש מגוון הופעות. וכמו ששבעים שמות לתורה כי שבעים פנים לתורה כך מעלתם וענינם של ישראל מתגלה בצורות שונות.
לכן גם לירושלים יש שבעים שמות כי גם בירושלים יכול כל אחד מישראל למצוא את ירושלים שלו,את עבודת ה' המיוחדת לו,ירושלים לא נחלקה לשבטים.
ה.ירושלים מתגלית לדורשיה
הקב"ה אומר לאברהם: לך לך אל ארץ המוריה והעלהו שם לעולה על אחד ההרים אשר אומר אליך".אברהם אינו יודע את מקומו המדויק של המזבח.מוטל עליו להתייגע ולחפש.רק ביום השלישי ה' נגלה אליו .גם כאן טמון עניין מרכזי הנוגע למקדש ולירושלים. התורה גם היא לא מגלה לישראל בפרשת ראה את מקום המקדש אלא סותמת ואומרת: "אל המקום אשר יבחר ה'..לשכנו תדרשו ובאת שמה".אמרו חז"ל: דרוש, ואח"כ יאמר לך נביא.לכאורה אם בסופו של דבר זקוקים אנו להסכמת הנביא א"כ מה טעם להתאמץ ולחפש ולדרוש? אלא כך הוא הסדר.רק לאחר המאמצים שלנו רק לאחר החיפוש המתמיד, הבקשה והדרישה, רק לאחר אותם המעשים שמבטאים את עצמת הכיסופים והגעגועים שלנו בא הקב"ה ומגלה איה מקום כבודו.
גם דוד ושמואל עסקו בחיפוש מתמיד אחר מקום המקדש כפי שדרשו חז"ל על "ניות ברמה".על אותם חיפושים אמר דוד המלך בתהילים [קלב] :אם אבא באהל ביתי אם אעלה על ערש יצועי: אם אתן שנת לעיני לעפעפי תנומה: עד אמצא מקום לה' משכנות לאביר יעקב. הדרישה לציון הבאה מצידנו מחד והתגלותו של הקב"ה מאידך מתחילה באברהם אבינו וממשיכה במהלך כל הדורות הבאים לאחר מכן.[ואולי גם ענין זה כלול בשני השמות של העיר:"יראה" מצדו של הקב"ה,אשר יתגלה לאחר שאנו עשינו את כל המוטל עלינו בבחינת "שלם".]
ו.סיום
כל מי שזוכר את אותם הימים הגדולים של מלחמת ששת הימים יכול לספר כיצד חשנו בעליל את השגחת ה' עלינו וכהגדרת הגר"א היו אלה ימי יראה.במקביל התחוללה בעם התעוררות רוחנית גדולה ובעיקר כמיהה גדולה לירושלים ולמקדש.אך לא זכינו לראות את הענין ממשיך לאורך זמן. מוטל עלינו לחדש את הכיסופים ואת דרישת ציון וירושלים ללמוד את הלכות המקדש וירושלים.נתפלל כי כאשר אנו נעשה את המוטל עלינו, יבא הקב"ה ויתגלה עלינו, וכך נזכה לא רק להיות בחינת "יראה" אלא בבחינת "בהר ה' יראה",שזה כאמור לראות בהשגחתו הגלויה עלינו אמן.
