פרשת ראה- את הברכה אשר תשמעו
הרב יחזקאל יעקבסון
להדפסת השיעור את הברכה - אשר תשמעו
"רְאֵה אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם בְּרָכָה וּקְלָלָה. אֶת הַבְּרָכָה אֲשֶׁר תִּשְׁמְעוּ אֶל מִצְוֹת יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם. וְהַקְּלָלָה אִם לֹא תִשְׁמְעוּ אֶל מִצְוֹת יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם וְסַרְתֶּם מִן הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם לָלֶכֶת אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים אֲשֶׁר לֹא יְדַעְתֶּם" (דברים יא כו-כח).
מעיון בפרשייה זו עולה מאליה תמיהה, שהרי לכאורה העיקר חסר מן הספר. התורה לא מבארת מהי הברכה שתבוא עלינו אם נשמור את דברי ה', ומהי אותה קללה אם נעבור חלילה על דבריו.
לעומת זאת, בסוף הפרשה שעברה נכתבו בפירוש השכר והעונש:
וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ תִּשְׁמְעוּ... וְנָתַתִּי מְטַר אַרְצְכֶם בְּעִתּוֹ ... וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ. הִשָּׁמְרוּ לָכֶם פֶּן יִפְתֶּה לְבַבְכֶם וְסַרְתֶּם... וְעָצַר אֶת הַשָּׁמַיִם וְלֹא יִהְיֶה מָטָר וְהָאֲדָמָה .... וַאֲבַדְתֶּם מְהֵרָה מֵעַל הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר יְהוָה נֹתֵן לָכֶם. (שם יג-יז)
הרי לנו שכר ועונש ברורים ומפורטים.
אם כן, מהן הברכה והקללה האמורות בפרשתנו? האם אין כאן אלא חזרה על הדברים?
נאמר במדרש רבה על הפרשה:
"אמר ר' לוי: למה הדבר דומה? לעבד שאמר לו רבו, הרי מונייק של זהב ואם לאו הרי כבלים של ברזל. כך אמר הקב"ה לישראל, אם עשיתם את רצוני הרי הטוב והברכה ואם לאו הרי הקללה. הרי שתי דרכים לפניכם, 'ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה" (דברים רבה ד, ב).
עלינו להבין מה הוסיף רבי לוי במשל זה על פשט הפסוק. לאחר שנבין את דברי המדרש נראה כי הברכה והקללה האמורות בפרשתנו שונות מהותית מן השכר והעונש בפרשה שעברה, וישנו כאן נדבך נוסף, חשוב, יסודי ונצרך לעבודת ה'.
ישנה תפיסה כי חיי עובד ה' בעולם הזה קשים ומרים המה. נגזרו עליו שנות סבל ועבודת פרך, ויתור על תענוגות העולם ומחמדיו, למען יזכה באחריתו לחיי העולם הבא. לפי הסתכלות זו, לו היה ניתן להסתתר מעיני הבורא, ודאי שהיינו בוחרים בחטא ובמנעמיו. אולם עינו של האח הגדול פקוחה, אין לנו אפשרות להתחמק, "יֹצֵר עַיִן הֲלֹא יַבִּיט" (תהילים צד, ט). לכן שווה לנו לסבול באופן זמני בעולם הזה על מנת להשיג אושר נצחי. כדאי לוותר על טוב החטא הנעים והמתוק, על מנת להינצל מאש הגיהינום שגחלתה לעולם לא תכבה.
אף שיש לגישה זו מקום בעבודת ה', שהרי בכוחה לעצור אותנו מלחטוא בפועל, סופה שגורמת היא למרמור ותסכול. היא אף יכולה להביא לריחוק מה' יתברך, שלכאורה מונע מאיתנו את כל האור, השפע והטוב בעולם. במבט זה עובדי ה' בעולם הינם מיוסרים ומדוכאים בהכרח, שהרי חיים הם בצער וסבל תמידי, לעומת דרך הרשעים הנהנים ושמחים בחיי העולם הזה וכל מנעמיו.
בפרשה זו באה התורה ואומרת לנו כי שמיעה בקול ה' היא היא הברכה, ודרך החטא והעוון היא עצמה הקללה. אין הן תנאי או גורם חיצוני לכך, אלא מהות הדבר וטבעו. אם בפרשייה הקודמת ישנן שתי דרכים, אחת שמובילה אותנו לקבל טוב וברכה ושנייה שתביא אותנו בסופה אל העונש והקללה, הרי שבפרשייה זו הבחירה היא בין הטוב עצמו לבין הרע עצמו.
דרך התורה והמצוות היא ברכה כבר כאן, בעולם הזה, בחיים אלו ממש. אין מאושר יותר מעובד ה', ואין שמחה וברכה יותר מהליכה בדרכיו. מנגד, דרך החטא היא רעה ומרה בעצמה, ומביאה מוות וחידלון להולכים בה אף כאן, בעולם הזה.
לולא משלו של רבי לוי, היינו יכולים לחשוב כי האדון אומר לעבדו:
"אם תלך בדרך זו ותשמע בקולי - תקבל בסוף שכר על עבודתך, ולעומת זאת אם תעבור על רצוני ותלך בדרך שונה - סופך להיענש על כך ולהיאסר בכבלי ברזל". אולם לפי הבנה זו אין בדברי האדון כל התייחסות לטיב הדרך בה יש ללכת, או למצבם של ההולכים בה.
רבי לוי בא וחידש לנו, כי האדון נותן לעבדו את הבחירה בין הזהב עצמו לבין האזיקים עצמם, בין הדרך הטובה בטבעה לבין הדרך המייסרת במהותה. אם כן, מי הפתי שיבחר ברע, בכבלי הברזל על פני "מונייק הזהב"?!
אכן, דברים אלו ממש מפורשים בהמשך המדרש שם:
"אמר ר' אלעזר... 'מפי עליון לא תצא הרעות והטוב', אלא מאליה. הרעה באה על עושי הרעה והטובה באה על עושי הטובה" (דברים רבה ד, ג).
לפי פירוש זה מובן היטב החידוש הגדול של פרשתנו. הקב"ה אומר לנו כי הוא בורא העולם, אב הרחמן, המכיר את טבע העולם שברא ויודע את טבע האדם שיצר. הוא היודע היכן הברכה והאושר והיכן הקללה והצער, ודברים אלו אינם נמסרים לנו כתנאי לשכר ולעונש, אלא כדבר שבטבע ובמהות.
כשם שהאש שורפת בטבעה כך הרע מכאיב בטבעו, כמתיקות החלב ֲ והדבש כן דבריו ומצוותיו מתוקים, מבורכים ונעימים בטבעם. " אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אֹתָם הָאָדָם וָחַי בָּהֶם" (ויקרא יח, ה), חיים מלאים שלמים וטובים. אומר לנו ריבונו של עולם: נתתי בפניכם טוב ואושר, ונתתי בפניכם רע וצער - האם לא ברור לכם במה כדאי לבחור?
יהי רצון שנזכה לבחור בברכה ובחיים, לשמוע אל מצוות ה', ללכת בדרך האור הישר והטוב, בדרך התורה המחיה את בעליה, המתוקה והנעימה להולכים בה, הן בעולם הזה והן לעולם הבא.
