פרשת עקב-הוא הנותן לך כח לעשות חיל
הרב יחזקאל יעקבסון
להדפסת השיעור הוא הנותן לך כח לעשות חיל
אמנם לא זכה משה רבנו,'רעיא מהימנא' (פתיחתא איכה רבתי) להכניס בפועל את צאן מרעיתו לארץ המובטחת, אך את הדרך אשר ילכו בה סלל הוא לפניהם. דעתו של משה נתונה כל העת לסכנות העתידות לארוב לבני ישראל בהגיעם אל המנוחה ואל הנחלה. כל ספר דברים אשר דבר משה בעבר הירדן, כחודשיים לפני הכניסה לארץ, מלא בציוויי המנהיג לדור הבנים. משה מצווה את בני ישראל על אופן הלחימה ביושבי הארץ, על הורשת העמים והשמדת אלוהיהם ועל הסכנות הרבות שקיימות בכריתת ברית עם יושבי הארץ ובזנות אחרי גילוליהם ופסיליהם.
נתייחדה פרשתנו בה מזהירנו משה ,'רבן של כל הנביאים' (רמב"ם ע"ז א,ג), מסכנה הניצבת בפני דור באי הארץ, אך רלוונטית מאוד לכל דורות יושבי הארץ והעובדים בה - הסכנה פן ניפול במלכודת העושר והשכחה, בשכרון הכוח, באשליית השליטה:
" הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תִּשְׁכַּח אֶת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לְבִלְתִּי שְׁמֹר מִצְוֹתָיו וּמִשְׁפָּטָיו וְחֻקֹּתָיו אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם. פֶּן תֹּאכַל וְשָׂבָעְתָּ וּבָתִּים טֹבִים תִּבְנֶה וְיָשָׁבְתָּ. וּבְקָרְךָ וְצֹאנְךָ יִרְבְּיֻן וְכֶסֶף וְזָהָב יִרְבֶּה לָּךְ וְכֹל אֲשֶׁר לְךָ יִרְבֶּה. וְרָם לְבָבֶךָ וְשָׁכַחְתָּ אֶתיְהוָה אֱלֹהֶיךָ הַמּוֹצִיאֲךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים. הַמּוֹלִיכְךָ בַּמִּדְבָּר הַגָּדֹל וְהַנּוֹרָא נָחָשׁ שָׂרָף וְעַקְרָב וְצִמָּאוֹן אֲשֶׁר אֵין מָיִם הַמּוֹצִיא לְךָ מַיִם מִצּוּר הַחַלָּמִישׁ. הַמַּאֲכִלְךָ מָן בַּמִּדְבָּר אֲשֶׁר לֹא יָדְעוּן אֲבֹתֶיךָ לְמַעַן עַנֹּתְךָ וּלְמַעַן נַסֹּתֶךָ לְהֵיטִבְךָ בְּאַחֲרִיתֶךָ. וְאָמַרְתָּ בִּלְבָבֶךָ כֹּחִי וְעֹצֶם יָדִי עָשָׂה לִי אֶת הַחַיִל הַזֶּה. וְזָכַרְתָּ אֶת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ כִּי הוּא הַנֹּתֵן לְךָ כֹּחַ לַעֲשׂוֹת חָיִל לְמַעַן הָקִים אֶתב ְּרִיתוֹ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ כַּיּוֹם הַזֶּה".
ארבעה עניינים מונה הכתוב בתארו את מעשי ה' איתנו: יציאת מצרים, המדבר וסכנותיו, הוצאת מים מצור החלמיש והמן.
מה ייחודם של עניינים אלו? מדוע התבוננות בהם, תציל אותנו מסכנת הגאווה והשכחה ותזכיר לנו את ה'?
הרמב"ן (שם, יח) מבאר העניין:
"וזכרת את ה' אלהיך כי הוא הנותן לך כח לעשות חיל" - ידוע כי ישראל גבורים ואנשי חיל למלחמה כי נמשלו לאריות ולזאב יטרף, ומלכי כנען במלחמה נצחו אותם. על כן אמר אם תחשוב כחי ועצם ידי עשה לי את החיל הזה- תזכור השם שהוציא אותך ממצרים ולא היה לך שם כח ועצם יד כלל, ותזכור עוד כי במדבר אשר אין לאל ידך לחיות שם עשה לך כל צרכך, אם כן גם החיל הזה אשר עשית בכחך השם הוא שנתן לך הכח כאשר עשית אותו. ואם תשכח את השם יכלה כחך ושארך ותאבד כאשר אבדו הם כי כל עוזבי ה' יכלו..."
קל מאוד לזכור את הבורא ברגעי שפל, משבר דלות וחולי. ברגעים אלו, בהן באה לידי ביטוי קטנות האדם ודלות כוחותיו, כוחו של הקב"ה מאיר וברור.
אולם בשעת ההצלחה, כאשר העולם מאיר לנו פנים, כאשר אנו אכן עושים חיל — ישנה סכנה גדולה לשכוח את ה'. קיים חשש שנייחס את הצלחתנו למעשי ידינו, לפעולותינו, לכוחנו ולחכמתנו.
זכרון הדברים שעשה ה' עמנו ביציאת מצרים ובמדבר, הם הגורמים לנו לזכור מנין מגיע הכוח.
כלום יכולנו לפעול בשעת יציאת מצרים? הלא שפלים היינו, עבדים ללא כח ועוצם יד כלל, כעובר במעי אימו! (שוחר טוב קיד,ו) כלום לא ברור מי פעל עמנו אז? כלום עזרנו במשהו לעמוד הענן שהוליכנו במדבר וגרש מפנינו את הנחשים והעקרבים? כלום פעלנו עם אל בבאר ובמן? ודאי שלא הייתה שום משמעות למעשינו- ".. וְלֹא הֶעְדִּיף הַמַּרְבֶּה וְהַמַּמְעִיט לֹא הֶחְסִיר אִישׁ לְפִי אָכְלוֹ לָקָטוּ".
דוגמאות אלו מיוחדות הן, משום שבהן נראה בבירור כי מקור ההצלחה והחיל הינו לבורא לבדו, ואין לפעולותינו שום השפעה על התוצאות הברוכות.
התורה רוצה שאף בכניסתנו לארץ נזכור ונדע שההצלחה מיוחסת אך ורק לבורא יתברך. אולם לעומת המדבר, בארץ, ה' בחר להסתיר את פעולותיו במעשי ידי האדם.
לעומת ימי המדבר, בהם מעשינו לא העלו ולא הורידו, הרי שבארץ מצפה מאיתנו ה' לפעולה ולעשייה, אולם הכוח שניתן לבני האדם לפעול, ליצור ולהשפיע מגיע אך ורק מן הקב"ה. הוא הבורא את חוקי הטבע שאנו כה נעזרים בהם בפעולותינו. הוא הנותן לנו אויר לנשימה, והוא המזרים את הדם בעורקינו. הוא המחדש בטובו בכל יום מעשה בראשית, דואג לתנועת האלקטרונים סביב גרעין האטום, ומחיה כל נשמה. הוא הנותן לנו את האפשרות להשתמש בכוחות המחשבה, הדיבור, העשייה והתנועה על מנת לפעול בעולם. אנו אכן מצליחים. עושים חיל, מרבים נכסים ועושר, אך לא מתכחשים לכוחו של הבורא אשר ממנו, ורק ממנו, נעשה הכל.
אונקלוס מתרגם את הפס' "כי הוא הנותן לך כח לעשות חיל" — 'ארי הוא יהיב לך עצה למקני נכסין'. חידושו של אונקלוס הוא שהכוח לעשות חיל הוא העצה, החכמה. את פעולת הקניין בפועל ניתן אולי ליחס לאדם, אך מנין מגיעה החכמה והעצה? מנין יכולת הניתוח והמחשבה? 'הוא יהיב לך עצה למקני נכסין'.
על ידי ההתבוננות בפעולת המוח ומערכת העצבים, בהן האדם חסר כל משמעות, ממש כשם שהיינו במצרים ובמדבר, אנו זוכרים את הבורא ומבינים מיהו הנותן לנו את הכוח להצליח.
לאור דברינו נתבונן בפסוקים נוספים בסוף הפרשה.
"כִּי הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה בָא שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ לֹא כְאֶרֶץ מִצְרַיִם הִוא אֲשֶׁר יְצָאתֶם מִשָּׁם אֲשֶׁר תִּזְרַע אֶתזַרְעֲךָ, וְהִשְׁקִיתָ בְרַגְלְךָ כְּגַן הַיָּרָק. וְהָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ אֶרֶץ הָרִים וּבְקָעֹת לִמְטַר הַשָּׁמַיִם תִּשְׁתֶּה מָּיִם. אֶרֶץ אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ דֹּרֵשׁ אֹתָהּ תָּמִיד עֵינֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בָּהּ מֵרֵשִׁית הַשָּׁנָה וְעַד אַחֲרִית שָׁנָה. וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ תִּשְׁמְעוּ אֶל מִצְוֹתַי... וְנָתַתִּי מְטַר אַרְצְכֶם בְּעִתּוֹ יוֹרֶה וּמַלְקוֹשׁ.. הִשָּׁמְרוּ לָכֶם, פֶּן יִפְתֶּה לְבַבְכֶם וְסַרְתֶּם.. וְחָרָה אַף יְהוָה בָּכֶם וְעָצַר אֶת הַשָּׁמַיִם וְלֹא יִהְיֶה מָטָר.." (דברים יא, י-יז).
התורה משבחת את הארץ שהיא 'למטר השמים תשתה מים'. ויש להבין, מה ברכה בכך? במה עדיפה ארץ ישראל? כלום לא עדיף לעבוד קשה, 'להשקות ברגלינו כגן הירק', אך להיות בטוחים בתוצאה, מאשרלהיות במתח מתמיד, תלויים בבורא ומצפים לחסדיו?
כביכול אומר לנו הבורא: "חסד גדול עשיתי עמכם בארץ הזו! ניסיון קשה הוא ניסיון העושר וההצלחה, ולכן למען לא תטעו בו, למען לא תשכחו את ה' הנותן לכם כח לעשות חיל ,הותרתי בידי, בארץ ישראל, גורם קריטי אחד. נושא בו לא ניתן ליחס את ההצלחה למעשינו, מפתח של גשמים שמסור רק בידיו של הבורא )תענית ב ע"א(, וממנו תלמדו להבין כי כל הצלחותיכם בתחומים אחרים, כל החיל אשר אתם עושים, רק מידי ומכוחי הם!"
יהי רצון שננצל משכחת הבורא, מאשליית השליטה, ונזכה לאכול, לשבוע ולברך את ה', לעשות חיל, להצליח, ולזכור תמיד את הבורא, שהוא, ורק הוא, הנותן לנו כח לעשות חיל, על הארץ הטובה אשר עיניו בה, מראשית שנה ועד אחרית שנה!
