כל יום מלחמה – כל יום ניצחון

הרב יחזקאל יעקבסון

הפרשה עוסקת במפגש של יעקב ועשו, ולפני המפגש של יעקב ועשו בעצמם, יש את הסיפור שיעקב קם ועובר את מעבר יבק, 'ויוותר יעקב לבדו ויאבק איש עמו עד עלות השחר וירא כי לא יכול לו... לא יעקב ייאמר עוד שמך  כי עם ישראל, כי שרית...'  חז"ל אומרים, שהאיש הזה שנאבק עם יעקב אבינו, זה שרו של עשו, זה מלאך, יש כאן היאבקות, ודאי סודות נסתרים שלא את הכל אנחנו מבינים. ודווקא במאבק הזה יעקב זוכה לשם ישראל. 'כי שרית' – נאבקת, התמודדת, נלחמת, עם אלוהים ואנשים ותוכל. מאז זה השם של עם ישראל. ישראל – שרינו, נאבקנו ויכולנו.

יש רשב"ם מעניין. הרשב"ם טוען שהאיש הזה זה מלאך משמים שבא להחזיר את יעקב לדרך. איזה דרך? אומר הרשב"ם שיעקב בא להיפגש עם עשו, אך ברגע האחרון הוא מנסה לברוח, להתחמק. ובא המלאך ונאבק עמו כדי להחזיר אותו. יעקב – אל תברח. תעמוד מול עשו, ותתייצב מולו. אומר הרשב"ם: "...כלומר, ורצה לעבור אחריהם כדי לברוח דרך אחרת, שלא יפגשנו עשו.. ויאבק מלאך עמו שלא יוכל לברוח, ויראה קיום של הקב"ה שלא יזיקהו עשו...". הגיע הזמן לעמוד מול עשו. אל תיבהל. זה השם ישראל. אל תנסה לברוח מההתמודדות. תתייצב, ותעמוד. כי שרית – ותוכל.

בעצם יש כאן מסר לא רק לאדם הכללי, אלא לכל אחד ואחד מאיתנו. אנחנו עם ישראל. לא רק כאומה שעומדת ומתמודדת, ונאבקת מול כל הרדיפות וכו', אלא כל אחד ואחד מאיתנו נמצא תמיד במאבק פנימי, במלחמת היצר, במלחמה נגד כל הדברים שמפריעים לו בעבודת ה'. ואנחנו עם שנאבק – ויכול. ידוע מה שכתוב בספר חובת הלבבות, שחכם אחד ראה חיילים חוזרים מהמלחמה שמחים ומאושרים. אמר להם: נצחתם את המלחמה הקטנה, וכעת יש לכם את המלחמה הגדולה. מה זה המלחמה הגדולה? המלחמה עם עצמכם, במידות, בגאווה. להילחם בחוץ – עם האוייבים, היא לא פשוטה, אך היא קלה לעומת המאבק הפנימי שלנו. ה'מסילת ישרים' כותב בהקדמה שלו כך: 'והנה שמו הקדוש ברוך הוא לאדם במקום שרבים בו

המרחיקים אותו ממנו יתברך, והם הם התאוות החמריות אשר אם ימשך אחריהן הנה הוא מתרחק והולך מן הטוב האמיתי, ונמצא שהוא מושם באמת בתוך המלחמה החזקה, כי כל עניני העולם בין לטוב בין לרע הנה הם נסיונות לאדם, העוני מצד אחד והעושר מצד אחד כענין שאמר שלמה (משלי ל): פן אשבע וכחשתי ואמרתי מי ה', ופן אורש וגנבתי וכו'. השלוה מצד אחד והיסורין מצד אחד, עד שנמצאת המלחמה אליו פנים ואחור. ואם יהיה לבן חיל וינצח המלחמה מכל הצדדין, הוא יהיה האדם השלם אשר יזכה לידבק בבוראו ויצא מן הפרוזדור הזה ויכנס בטרקלין לאור באור החיים. וכפי השיעור אשר כבש את יצרו ותאוותיו ונתרחק מן המרחיקים אותו מהטוב ונשתדל לדבק בו, כן ישיגהו וישמח בו'. הקב"ה שם אותנו במקום שיש לנו מלחמה פנים ואחרו. זה לא תקלה בייצור, אלא זה מלכתחילה. להיאבק ולנצח. וככל שהמאבק יותר קשה, כך ההתעלות יותר גבוהה. אם תרצה לדעת איפה המקום של ההתעלות? תראה איפה קשה לך. במקום שבא

בקלות – אין התמודדות, ושכרו פחות יותר. זה מה שאמרו חז"ל 'לפום צערא אגרא ' – השכר לפי מה שהשקעת.

שמעתי לא מזמן סיפור יפה, שהיה לפני עשרים שנה. בא ילד עם אבא שלו לפני בר מצווה לרבי מחב"ד. והאבא אמר: הילד הוא נחמד וטוב, שהרב יברך אותו לפני הרב מצווה. הרבי לקח את הילד ושאל אותו: מה אתה אוהב לעשות? וענה לו: לשחק כדורסל. אז הרבי אומר לו ספר לי איך משחקים כדורסל, והוא מספר לו על השחקנים, והסלים, והדבר הכי חשוב להכניס את הכדור לסל. אמר לו הרבי: אם זה כל כך חשוב, מה הבעיה אז לך עם הכדור, קח כסא ותכניס אותו לסל! ענה לו הילד: לא, החכמה היא שהסל גבוה, ויש שחקנים שמפריעים, ואז אתה קולע. והכי כיף שלמרות כל השחקנים אתה מכניס את הסל. אמר לו הרבי: תזכור: להצליח בלי קשיים – זה לא חכמה. החכמה זה רק כשיש קשיים. אחרי עשר שנים הבחור עמד להתחתן עם גויה. ערב לפני שסגרו סופית, היה במקרה או שלא במקרה, משחק חשוב של שני קבוצות חשובות באמריקה. ולמרות החתונה, הוא התיישב לראות את המשחק. והוא שומע את הפרשן אומר: 'היום זה לא משחק רגיל, מי שינצח היום, הוא באמת אלוף אמיתי...' ופתאום, כמו ברק, נכנס בו המשפט של הרבי, והוא החליט לא להתחתן עם הגויה.

בין עם הסיפור נכון או לא, המסר שלו הוא מצויין: הקב"ה שם אותנו בעולם, וזה סוג של משחק. כשהכל בקלות – זה לא חכמה. החכמה לנצח, והסיפוק והשכר – זה כשהכל נגדך, ואתה מצליח לעשות. מפריעים מימין, ומשמאל – ואנחנו מצליחים. כי שרית. וכשאדם מצוי מול מפריעים, הוא צריך להבין שפה הנקודה של העבודה שלו.

כתוב בגמרא דוגמה לדבר. יש סיפור מפורסם בגמרא בעירובין על רב פרידא, שהיה לו תלמיד שלא היה מבין מיד. מתי הוא היה מבין? אחרי ארבע מאות פעם. כל פעם רב פרידא היה צריך ללמד אותו כמספר הזה. יום אחד התלמיד שמע שהרב צריך ללכת לחתונה. ממילא הוא אמר לרב שהיום הוא לא יוכל ללמוד. בכל זאת רב פרידא מלמד אותו 400 פעם, אך התלמיד לא מבין. שאל אותו רב פרידא: מה קרה שהיום לא הבנת? ענה התלמיד: אני לא מרוכז בגלל ששמעתי שאתה צריך ללכת לחתונה. אמר לו רב פרידא: אני לא עוזב אותך עד שתלמד. וחזר איתו עוד ארבע מאות פעם. יצתה בת קול ואמרה: תוכל לבחור כשכר או ארבע מאות שנה של חיים או שדורך יזכה לעולם הבא.

מדוע הציעו לו רק ארבע מאות שנה לחיות, לכאורה צריך 800, שהרי חזר איתו 800 פעם על הלימוד?  - אלא, שלארבע מאות חזרות הוא כבר היה רגיל. כל החידוש זה עוד ארבע מאות. אנחנו צריכים לראות את הקשיים כאתגר, ואז מגיעים לניצחון.

אני לוקח את הדבר לא רק בהסתכלות הפרטית, אלא של כל הדור שלנו. אני מרגיש כבר הרבה זמן שיש לדור שלנו שני אתגרים מרכזיים. החידושים של הטכנולוגיה, האינטרנט, זה שהאדם בלחיצת כפתור אחת יכולים להיפתח לעולם כל התועבה שבעולם. אדם יכול לשבת בבית המדרש, ובהחלטה שלך לעשות תורה או תועבות. ולמה זה מלחמה? כי כנראה הקב"ה ראה שהדור שלנו יכול לעמוד בזה. מדוע? כי לפני דור או שניים אם אדם היה רוצה לחטוא בעריות, היה צריך לעזוב את המקום וכו' – היום, אף אחד לא יודע, אף אחד לא מרגיש. האדם  מתמודד. אם הקב"ה נתן לנו את ההתמודדות, אנחנו יכולים. פה לא יעזור לברוח מההתמודדות. אנחנו כבר אחרי השלבים של לומר: 'נתמודד בזה שלא יהיה לנו את זה'. רק בך תלוי הדבר. השאלה אם תשתמש בכלי הזה לטובה או לרעה. את זה אף אחד בעולם לא יכול לדעת, חוץ ממך ומריבונו של עולם. ואם הקב"ה נתן לנו את זה, ממילא הקב"ה יודע שאנחנו יכולים לעמוד מול זה. 'כי שרית' – זה השרית של הדור שלנו. חז"ל אומרים: 'לפום גמלא שיחנא' – לפי מה שהגמל יכול לשאת משא, כך מעמיסים עליו. ובאמת אנחנו לא בדור שהשאלה אם תהיה צדיק או רשע תלויה בלחץ הסביבתי. כאן אתה נמצא מול בורא עולם.

דבר שני, שהעולם עושה לנו מסביב הכל קל ומהיר. לא להתאמץ. חיים בדור של מפונקים. של אנשים שחיים בפינוק. אך בעבודת ה' אנחנו נדרשים להתאמץ. היכולת לא לקחת את ההרגל של הקלות והפינוק, ולא להכניס אותו לעבודת ה' – זאת ההתמודדות של הדור. ודווקא כאן אנחנו נמדדים. דווקא כאן אנחנו יכולים לקבל את שכרנו. והדבר הזה הוא לפי כל אחד ואחד. יש אנשים שהקב"ה מעמיד אותם בתאוות ממון. לאנשים אחרים – אין בכלל יצר של גנבה. אך צריך לדעת שאתה נמצא מול ריבונו של עולם. ואם כך, זה הניסיון שלך. תתמודד. אני מנצח, אני יכול. וכל התמודדות אחרת, בין אם זה דברים של עבודת ה', במידות, בלימוד תורה, בדרכים של לימוד תורה, התמדה, צורה של לימוד, תפילה,קימה בבוקר וכו'. במקום של הניסיון שלך – שם העבודה של. כי שרית – אנחנו עם ישראל.

ואם אנחנו חוזרים לרשב"ם: כמו שהקב"ה הראה דרך המלאך שלא צריך לברוח, ממילא כך כל אחד ואחד מאיתנו, יש לו את הכוח ואת היכולת הזאת לעמוד מול. אל תנסה ולומר: קשה לי, אני מרים ידיים ומתמודד. לא. קח את זה כאתגר. 'כי שרית עם אלוקים ועם אנשים ותוכל'.