שאלה שבועית - דאורייתא או דרבנן, מי קודם
ראש הישיבה הרב מיכאל ימר
להדפסת השיעור
דאו' ודרבנן- מי קודם?
נחלקו האמוראים בגמ' בברכות (כא, א) האם קריאת שמע דאו' או דרבנן:
"אמר רב יהודה ספק קרא קריאת שמע ספק לא קרא אינו חוזר וקורא ספק אמר אמת ויציב ספק לא אמר חוזר ואומר אמת ויציב מאי טעמא קריאת שמע דרבנן אמת ויציב דאורייתא... ורבי אלעזר אמר ספק קרא קריאת שמע ספק לא קרא חוזר וקורא קריאת שמע".
נחלקו הראשונים והפוסקים לסוברים שקריאת שמע מדאורייתא- איזה חלק מקריאת שמע הינו מדאו'? יש הסוברים שרק הפסוק הראשון הוא מהתורה, יש הסוברים שכל פרשה ראשונה מהתורה, ואילו דעת הפרי חדש שגם פרשה שניה הינה מהתורה.
הפרי חדש מוכיח את דעתו מהגמ' (שם יג, א):
"אמר רבי יהושע בן קרחה למה קדמה פרשת שמע לוהיה אם שמוע כדי שיקבל עליו עול מלכות שמים תחלה ואחר כך מקבל עליו עול מצות".
אם אכן תוקף החיוב בפרשה שניה הוא מדרבנן בלבד, יכול היה ר' יהושע בן קרחה להשיב על שאלתו בפשטות- פרשה ראשונה קומת לפרשה שניה, הואיל ותוקף חיובה הוא מדאורייתא!
מכך שלא השיב כך, נראה שתוקף החיוב בפרשה שניה היא מדרבנן.
שאלה א] דאורייתא ודרבנן- תדיר ומקודש- הנחת היסוד של הפרי חדש היא שדבר שחיובו דאורייתא קודם לדבר שחיובו דרבנן. מסברה, מובן הדבר- הרי כל המקודש לחברו קודם לחברו, ודאורייתא 'מקודש' יותר מדרבנן.
אולם השאגת אריה חולק וסובר שדרבנן יכול לקדום לדאורייתא. שומה עלינו לברר כיצד יסתדר השאגת אריה עם הכלל שכל המקודש מחברו- קודם לו?
שאלה ב] קידוש היום וברכת הגפן- השאגת אריה מוכיח את דבריו מקידוש היום- דעת בית הלל (ברכות נא, ב) היא, שמברך על היין ואחר כך מברך על היום, וכך נוהגים אנו מידי שבת בשבתו. אם אכן הלכה היא שחיוב דאורייתאי קודם לחיוב דרבנני- מדוע מקדימים אנו את ברכת הגפן- שחיובה מדרבנן, לקידוש היום שחיובו מהתורה? על כרחך, שחיוב דרבנן יכול לקדום לחיוב דאורייתא.
כיצד ישיב הפרי חדש על ראייתו של השאגת אריה?
* האם נשים שלא התפללו ערבית בליל שבת צריכות לשנות את סדר הברכות בקידוש ולברך תחילה על קידוש היום ורק לאחר מכן על היין?
שאלה ג] מגילות וקריאת התורה- בפורים, קריאת המגילה (ביום) נעשית לאחר קריאת התורה. לעומת זאת, בקהילות בהם נהגו לקרוא שיר השירים קהלת ורות, המנהג הוא להקדים את קריאות המגילה לקריאת התורה. כיצד ניתן להקדים את קריאת המגילות שחיובן הינו מכח מנהג בלבד, לקריאת התורה? ומהיכן נובע ההבדל בין שלושת המגילות למגילת אסתר?
שיר השירים קהלת ורות אומרים לפני קה"ת, מגילת אסתר אומרים אחרי- מדוע?
שאלה ד] טלית ותפילין- איזו מהן קודם לשניה ומדוע?
שאלה ה] סליחות ושחרית- כאשר אומרים סליחות בימי התשובה, המנהג הוא להקדים ולאומרן לפני התפילה. נשאלת השאלה מדוע? הרי כלל הוא בידינו ש'תדיר ושאינו תדיר תדיר קודם'?
שאלה ו] יקנה"ז וספירת העומר- במידה ושביעי של פסח חל במוצאי שבת, מוספים לקידוש גם 'הבדלה'- בסדר יקנה"ז. האם יש להקדים את היקנה"ז לספירת העומר או לא?
תשובה
מצינו ארבע שיטות ביחס לשאלה איזה מהחלקים בקריאת שמע הוא מהתורה ואיזה מדרבנן?
שיטה א- דעת תוס' (מנחות מג, ב ד"ה ואיזו) שחיוב קריאת שמע הוא מדרבנן לגמרי.
שיטה ב- דעת הרשב"א בתשו' (סי' שכ) שפסוק ראשון בלבד הוא מהתורה.
שיטה ג- דעת רש"י (ב, א) שכל הפרשה הראשונה היא מהתורה- ובדרך זו הסביר (ב, א) כיצד יוצאים ידי חובת קריאת שמע במקרה בו מתפללים ערבית לפני צאת הכוכבים, והוא- על ידי קריאת שמע שעל המיטה. ואף שבקריאת שמע שעל המיטה קוראים אנו רק פרשה ראשונה, הסבירו הרשב"א בחידושיו- שהואיל והחיוב ביתר הפרשיות אינו מהתורה- לא הטריחוהו רבנן לחזור ולקרות.
שיטה ד- דעת הפרי חדש- שגם פרשה ראשונה ('ואהבת') וגם פרשה שניה ('והיה אם שמוע') הינן מהתורה. וכאמור, הוכיח זאת מכך שהגמ' הוזקקה לנימוק להסביר מדוע פרשה ראשונה קודמת לפרשה שניה ולא השיבה בפשיטות- שהחיוב בפרשה ראשונה הוא מהתורה ובפרשה שניה הוא מדרבנן, ולכן פרשה ראשונה קודמת.
אולם השאגת אריה חלק וסבר- שחיוב שתוקפו מהתורה אינו קודם לדרבנן בהכרח. וכאמור, הוכיח את דבריו מקידוש- שם ברכת הגפן הדרבננית קודם לברכת קידוש היום- שחיובה מהתורה.
ואין לומר שהמשנה עסקה דווקא באדם שהתפלל וכבר קיים את החובה הדאורייתאית של קידוש היום בתפילה- הואיל ובית הלל לא חילקו ואמרו בצורה מוחלטת שברכת היין קודם לקידוש היום!
'דברי הרשות'- כיצד ישיב השאגת אריה על טענת הפרי חדש- שיש להקדים את החובה הדאורייתאית מפני שהמקודש מחברו קודם לו?
השאגת אריה משיב, שכללי הקדימה שייכים בחיובים, אולם בדברי הרשות אין כללי הקדימה שייכים (איננו רואים את עשיית דבר הרשות כהקדמה, כלל אין יחסיות בינו לבין דבר החיוב). מסיבה זו לדוגמא- אין מניעה להקדים את אמירת 'אנעים זמירות' לקריאת התורה, כפי שנהוג בחלק מהקהילות.
סבר השאגת אריה שביחס לחיובים שתוקפם מהתורה, נחשבים חיובים דרבנן כ'דברי הרשות', ועל כן אין מניעה להקדימם לקיום החיובים שתוקפם מהתורה.
ועל כן, בזה חוזרים אנו לכלל הרגיל שתדיר ושאינו תדיר- תדיר קודם, ועל כן עלינו להקדים את ברכת הגפן התדירה לברכת קידוש היום.
נמצא, שנחלקו הפרי חדש והשאגת אריה כיצד להתייחס ולהגדיר את החיובים הדרבננים ביחס לחיובי התורה- האם יש להם מעמד של רשות או של חובה?
יישוב הקושי מקידוש- כיצד יישב הפרי חדש את הראיה מקידוש?
הצל"ח (ברכות נא, ב) מעמיד את דינם של בית הלל- שקודם מברך על היין ואחר כך אומר קדושת היום, דווקא באדם שהתפלל ויצא ידי חובת קידוש מהתורה בתפילה.
עתה, אחר שיצא ידי החובה הדאורייתאית ונותרו לפניו שני חיובים דרבנניים- אין מניעה להקדים את האחד לשני לאור הנימוקים שעלו במשנה.
ולאור זאת מחדש- שנשים שלא מתפללות בבית הכנסת, צריכות להקדים את ברכת קידוש היום לברכת היין:
"ולפי זה יצא לנו דבר חדש, שנשים שאין דרכם להתפלל ערבית, ובקידוש היום הם חייבות דבר תורה כדלעיל דף כ' ע"ב, אם האשה מקדשת לעצמה גם בית הלל מודו שתברך על היום ואח"כ תברך על היין כדברי בית שמאי".
המלבי"ם (ארצות החיים כה, א) מיישב, שחובה שתוקפה מהתורה קודמת לחובה שתוקפה מדרבנן, כאשר מדובר בשני חיובים נפרדים, אולם כאשר החובה הדרבננית היה חלק מקיםו החובה הדאורייתאית- כברכת היין הנלוות לקידוש היום- ניתן להקדימה לקיום המצווה- 'וכאילו הכל מצוה דאורייתא'.
לדברי המלבי"ם, גם נשים שלא התפללו ערבית בליל שבת וחייבות בקידוש מהתורה- משאירות את סדר הברכות כמקובל- קודם מברכות על היין ואחר כך מברכות על היום.
מגילות וקריאת התורה- על פי דרכו של השאגת אריה, מבאר הרב שלמה זלמן אוירבך (מובא בשמירת שבת כהלכתה פרק נח הערה קו) את ההבדל בין המגילות השונות. קריאת שיר השירים, רות וקהלת אינה אלא מנהג, מנהג ביחס לחיוב קריאת התורה- כמוהו כדבר הרשות. אולם מגילת אסתר- שאינה מנהג בלבד אלא חיוב מדרבנן- לא ניתן להקדים לקריאת התורה[1].
על דרך זו מבאר גם את מנהג ישראל להגיד סליחות לפני תפילת שחרית וקריאת שמע, שהרי סליחות מנהג הן, ומנהג אינו נכנס לכללי הקדימה.
יקנה"ז וספירת העומר- בשולחן ערוך בהלכות פסח (תפט, ט) נפסק:
"וכשחל יום טוב האחרון של פסח במוצאי שבת, דאז אומר קידוש והבדלה בפעם אחת, יש לספור [ספירת העומר] קודם שמברכין על הכוס בבית הכנסת".
רבי עקיבא איגר על הגליון אומר, שהלכה זו- שמקורה בתרומת הדשן נכונה לשיטתו, שסובר שחיוב הבדלה הוא מדרבנן בלבד, ועל כן- על אף שחיובה של ספירת העומר בזמן הזה הוא מדרבנן, ניתן להקדימה להבדלה. אולם לסוברים (כדוג' הרמ"א רעא, ה) שחיוב הבדלה מדאורייתא- דאורייתא קודם לדרבנן ועל כן יש להקדים את היקנה"ז לספירת העומר.
טלית ותפילין- הנימוקי יוסף כותב (הל' ציצית יב):
"וכבר נשאלתי על המניח תפילין והמתעטף בשחרית איזה מקדים? ונראה שראוי להקדים מצות ציצית ששקולה כנגד כל המצות ועוד שהיא תדירה יותר שנוהגת בין בחול בין בשבת בין ביום טוב (ותפילין נוהגות רק בחול) ותדיר ושאינו תדיר תדיר קודם".
השאגת אריה מתקשה בדבר- והרי תפילין קדושות יותר- ואם כן היו צריך להניחן לפני שמתעטפים בטלית? בנוסף הטלית אינה יותר תדירה. וזאת, משום שאף שבשבת מתעטפים בטלית ואין מניחים תפילין, לילה- אינו זמן ציצית, אולם מעיקר הדין הינו זמן תפילין, אלא שהואיל ותפילין צריכות גוף נקי- אין מניחים אותם בלילה.
נמצא- שגם מצד 'תדיר ושאינו תדיר'- מצות התפילין תדירה יותר ממצות הציצית.
אולם עם כל זאת ניתן להתעטף בטלית לפני הנחת התפילין- משום שציצית מוגדרת כ'דבר הרשות', שהרי אינו מחוייב ללבוש בגד בעל ארבע כנפות, אלא אם לובש בגד בעל ארבע כנפות חייב להטיל בו ציצית. ועל כן, הואיל וציצית מוגדרת כדבר הרשות- אין היא נכנסת ל'כללי הקדימה', וניתן להקדימה אפילו לדבר מצוה.
[1] דבריו הינם על פי דרכו של השאגת אריה, אולם עם הבדל משמעותי- בעוד שלשאגת אריה חיובים דרבנן מוגדרים כדברי הרשות ביחס לחיובי תורה, לרשז"א חיובים דרבנן אינם מוגדרים כדברי הרשות.
