שאלה שבועית: קבלת שבת בטעות

ראש הישיבה הרב מיכאל ימר

 

שאלה א] נר שבת ונר חנוכה- מי קודם? מידי שנה ישנה בחנוכה לפחות שבת אחת. בערב שבת לפני כניסת השבת על האדם להדליק נר שבת ונר חנוכה, והשאלה היא איזה מהם יקדים? מחד- נר שבת הינו תדיר, והלכה היא ש'תדיר ושאינו תדיר, תדיר תדיר קודם', אולם מאידך- יתכן ובהדלקת הנרות ישנה קבלת שבת מסוימת, ועל כן לא ניתן להקדימם.

נחלקו בשאלה זו הראשונים, הביאם הטור בהל' חנוכה (סי' תרעט):

"כתב בהלכות גדולות: נר של שבת ושל חנוכה - ידליק של חנוכה ברישא, דאי מדליק של שבת ברישא איתסר ליה לאדלוקי של חנוכה, דהא קבליה לשבת. והתוספות כתבו שאין הקבלה תלויה בהדלקה, ויכול להדליק של שבת תחילה ואחר כך של חנוכה כל זמן שלא קיבלו לשבת".

הדלקת נרות ללא קבלת שבת- לפני מספר שנים התקשרה אלי אמו של בוגר הישיבה, ושאלה בפיה- בית הכנסת בו הם מתפללים נמצא במרחק של למעלה מחצי שעת הליכה מביתם, ולכן בדרך כלל יוצא בעלה סמוך לכניסת שבת לבית הכנסת עם הרכב, ומקבל את השבת בבית הכנסת. ואילו היא נשארת בבית ואינה הולכת לבית הכנסת- מפני שצריכה להדליק נרות שבת.

עתה, עומדת היא לפני השבת- חתן של בנה, ובגלל האורחים הרבים שהזמינה, היא מעוניינת להגיע לבית הכנסת גם לתפילת ליל שבת. ועל כן שאלתה בפיה- האם ביכולתה להדליק את הנרות טרם צאתה מביתה בלא לקבל שבת, ליסוע לבית הכנסת, ורק שם לקבל את השבת?

שאלה דומה נשאל הציץ אליעזר- אודות נשים המעוניינות ללכת לכותל להתפלל בליל שבת, ואת הדרך 'הלוך' מעוניינות לעשות בנסיעה, האם רשאיות נשים אלו להדליק נרות, לכוון לא לקבל שבת בהדלקתן ורק לאחר מכן ליסוע?

שאלה ב] קיבל שבת ונזכר שלא התפלל מנחה- האם יכול להתפלל מנחה או לא?

שאלה ג] הדליק נרות שבת ונזכר שלא הדליק נר חנוכה- הט"ז (תרעט ס"ק א) פוסק שאם אדם הדליק נרות וקיבל שבת ונזכר שלא הדליק נרות חנוכה, לא ידליק בעצמו, אלא ימנה שליח שידליק עבורו.

בשיעור הקודם הארכנו בשיטתו של הט"ז שסבר שציבור שהגיע להם שופר בסיומו של היום השני של ראש השנה אחר שכבר קבלו שבת, שרשאים לתקוע, הואיל וקבלתם היתה בטעות.

שומה עלינו לברר מדוע בנר חנוכה לא התיר לו הט"ז להדליק בעצמו- מדין קבלה בטעות?

שאלה ד] הפרי מגדים (א"א רסא ס"ק א) מקשה על פסקו של הט"ז- שהרי הלכה היא בהל' שליחות (נזיר יב, ב) שכל דבר שהמשלח אינו יכול לעשות בכוחות עצמו, אינו יכול למנות שליח שיעשנו עבורו. ואם כן, מדוע במקרה שלפנינו יכול למנות שליח שידליק עבורו נר חנוכה בעת שהוא עצמו כבר אינו יכול להדליקו מחמת שקיבל את השבת?

שאלה ה] הדלקת נר חנוכה בנר של פקוח נפש- אדם ששכח להדליק נר חנוכה בערב שבת, ובליל שבת נוצר צורך להדליק נר עבור חולה שיש בו סכנה, האם רשאי לכוון בהדלקת נר זה לשם הדלקת נר חנוכה ולברך עליו?

שאלה ו] עירוב תבשילין אחר קבלת שבת- אשה הדליקה נרות וקבלה יום טוב, ולאחר כן נזכרה שלא הניחה עירוב תבשילין- הלכה היא שאינה יכול להניח עירוב תבשילין, ואף לא מנות על זה שליח.

שומה עלינו לברר מה ההבדל בין שופר- בו אומרים אנו שקבלת השבת היא בטעות, לנר חנוכה- שאומרים אנו שקבלת השבת לא התבטלה אך ניתן לעשות על ידי שליח, ואילו לגבי עירוב תבשילין אומרים אנו שקבלת השבת לא התבטלה ואף לא ניתן לעשות על ידי שליח. ומאי שנא?

שאלה ז] אבלות אחר קבלת יום טוב- אשה קיבלה יום טוב, באחד משלושת הרגלים. ולאחר שקבלה הודיעו לה על פטירת אחד מקרוביה. האם במידה ותשב שבעה כעת- אחר שקבלה שבת אך לפני השקיעה, יעלה לה הדבר לשבעה (וממילא יבטל הרגל את השבעה), או לא?

שאלה ח] נסיעה אחרי זמן הדלקת נרות- האגרות משה לא היה מקבל שבת בעת הדלקת הנרות של אשתו, ולאחר מכן היה מסיעים אותו ברכב לישיבה, שם היה מקבל שבת. שלח לו אדם מכתב ואמר לו שיש בדבר משום מראית עין- שנוסע אחר קבלת שבת! מה השיב האגרות משה, ומדוע?

תשובה

 

נפתח ביישוב הסתירה הקיימת לכאו' בין הדינים השונים; כאמור ביחס לתקיעת שופר אחר שקבלו שבת, פסק הט"ז שיתקעו- מפני שקבלתם בטעות היתה. ביחס לנר חנוכה פסק הט"ז שקבלת שבת אינה בטלה ויכול לקיים את מצות ההדלקה על ידי שליח בלבד. ואילו ביחס לעירוב תבשילין אפילו על ידי שליח אינו יכול לקיים.

נציין, שאת הסתירה הקיימת לכאורה בין פסקי הט"ז מעורר כבר השואל ומשיב (ח"ב סי' כג):

"והנה במה שכתבתי למעלה בשם הט"ז דלא מהני קבלת שבת לענין דבר מצוה דהוי כמו קבלה בטעות דאדעתא שיבטל המצוה לא קיבל והוה קבלה בטעות, כעת ראיתי שיש סתירה לדבריו מהא דקיי"ל בסימן תרע"ט דמדליק תחילה נר חנוכה ואחר כך נר שבת דאם ידליק תחילה נר של שבת הרי קיבל שבת ושוב אסור להדליק ולא נימא דהוה קבלה בטעות דהא צריך לקיים מצות הדלקה של נר חנוכה".

האם תבטל המצוה או לא? היד יצחק (סי' רמו) משיב שישנו הבדל גדול בין המעשה בתקיעת שופר למעשה בנר חנוכה. בתקיעת שופר- אם קבלת השבת תשאר בעינה- תבטל מצות שופר, שהרי הציבור כולו קיבל שבת ואין מי שיכול להוציא את הרבים ידי חובת התקיעה. במקרה זה אמר הט"ז שקבלת השבת על ידם- קבלת בטעות היא ובטלה.

אולם בנר חנוכה- שם הרי עסק הט"ז ביחיד שהדליק, וישנם אחרים שעוד לא קבלו שבת. ועל כן, גם אם קבלת השבת תשאר בעינה לא תבטל מצות הדלקת נר חנוכה, שהרי יכול להדליק על ידי שליח. ומסיבה זו, אין קבלתו מוגדרת כקבלה בטעות.

קיום על ידי שליח- הפרי מגדים (א"א רסא, א) הקשה על דברי הט"ז, כיצד יכול אותו יהודי שקיבל על עצמו שבת לקיים את מצוות ההדלקה על ידי שליח? הרי הלכה היא בהלכות שליחות (נזיר יב, ב) שכל דבר שהמשלח לא יכול לעשות בעצמו אינו יכול למנות עליו שליח! וכאן הרי המשלח קיבל על עצמו שבת ואינו יכול להדליק בכוחות עצמו?

זאת ועוד, שאם נאמר כשיטת הט"ז שתוספת שבת כמוה כתחילת היום הבא, נמצא שהמשלח מנוע בצורה מהותית מלהדליק בעצמו, וודאי שלא יוכל לעשות שליח?

נר חנוכה- מצוה בבית- הפרי מגדים מיישב, שעיקרה של מצות נר חנוכה היא בבית ולא באדם, ועל כן, אין צורך בגדרי שליחות הרגילים, הואיל ואין זו חובה המוטלת על הגברא.

'זמן החיוב' בנר חנוכה בערב שבת- נציע יישוב נוסף לשאלת הפרי מגדים אולם עבורו עלינו להקדים הקדמה קצרה:

הדלקת נר חנוכה לחולה- יהודי שכח להדליק נרות חנוכה בערב שבת. בליל שבת נצרך להדליק נר לצורך חולה שיש בו סכנה. האם רשאי ואולי אף צריך לכוון לשם הדלקת נר חנוכה בהדלקת נר זה, או לא?

המהר"ש ענגיל (ב, ג אות י) אומר שלא, ומנמק את דבריו בשני אופנים:

1] לא ניכר שהדלקתו נעשית לשם מצות הדלקת נר חנוכה, ואף להיפף- ניכר שעושה זאת שלא לשם המצוה. שהרי לשם מצוה לא היה מדליק בשבת!

2] הואיל ובצורה מובנית מידי שנה ישנה לפחות שבת אחת בימי החנוכה, תקנו חכמים שזמן מצות הדלקת נרות חנוכה בערב שבת יהיה מוקדם יותר, אינו בלילה אלא קודם השקיעה.

'אשו משום חיציו'- הנמוקי יוסף (ב"ק י, א) הקשה לאור ההנחה ש'אשו משום חיציו'- שנחשב הדבר שהמדליק את האש ביצע את פעולת השריפה והנזק בידיים על אף שהאש הלכה מעצמה ושרפה, כיצד יכולה אשה להדליק נרות בערב שבת. הרי הנרות הולכים ודולקים מכח הדלקתה בשבת עצמה, ונחשב הדבר כאילו היא שבה ומדליקה בכל רגע ורגע?

משיב הנמוקי יוסף:

"כי נעיין במילתא שפיר לא קשיא לן שהרי חיובו משום חציו כזורק החץ שבשעה שיצא החץ מתחת ידו באותה שעה נעשה הכל ולא חשבינן ליה מעשה דמכאן ולהבא וכן הדין לענין שבת דכי אתחיל מערב שבת אתחיל וכמאן דאגמריה בידים בההוא עידנא דלית ביה איסור חשיב".

מעשה האדם המחייב נגמר ברגע הראשון, ומכוחו האש מבעירה עוד ועוד.

לאור זאת נשאל רבה של ירושלים, הרב צבי פסח פרנק (הר צבי או"ח ב, יז), כיצד יוצא אדם ידי חובת הדלקת נר חנוכה בערב שבת, הרי בנר חנוכה המצוה היא שהנר ידלק בלילה, ואילו מעשה האדם- גם להבנה ש'אשו משום חיציו', נגמר עוד לפני שקיעת החמה?

השיב לו הרב פרנק: שאף שלדברי הנימוקי יוסף החיוב הוא על הרגע הראשון, ודאי שפעולת השריפה היתה לאחר מכן. והוא הדין לענין נר חנוכה- הנר דלק בזמן החיוב מכוחו. אלא שהואיל ולא ניתן להדליק בליל שבת, עושים 'הכשר מצוה' ומדליקים בערב שבת [וזאת בשונה מתפיסתו של המהר"ש ענגיל שמכח סיבה זו רצה לומר שזמן החיוב בערב שבת משתנה].

לדברי הרב פרנק, בהחלט יתכן שאם יש צורך להדליק נר לצורך חולה שאין בו סכנה, רשאי אותו אדם ששכח להדליק, להדליק את הנר ולכוון לשם מצוה.

לדבריו, מיושבת שאלת הפרי מגדים באופן אחר- גם לאחר הדלקת נרות השבת ממשיך זמן החיוב של מצות נר חנוכה, שהרי זמן החיוב הוא ליל השבת, אלא ש'אריא הוא דרביעא עליה'- רובץ עליו איסור שבת. ועל כן יכול למנות שליח להדליק.

עירוב תבשילין- ומה שלא מתבטלת קבלת השבת וכן לא נתין למנות שליח עבור ערוב תבשילין; ראשית נובע הדבר מכך שעירוב תבשילין אינו חיוב. ברצות האדם יכול הוא שלא לבשל מיום טוב לשבת. אלא שאם רוצה הוא לבשל ולהכין עבור השבת- עליו להניח ערוב תבשילין. ועל כן, לא ניתן להגדיר את קבלתו כקבלה בטעות.

אולם מדוע לא יכול למנות שליח? זמן החיוב בעירוב תבשילין הוא לפני יום טוב. ולכן, מאחר שאותו יהודי ששכח להניח עירוב כבר קיבל שבת, אינו יכול למנות שליח שיניח עבורו את העירוב, שהרי עבורו כבר עבר זמן החיוב.

רבי משה פינשטיין בעל האגרות משה נהג לא לקבל שבת בעת שאשתו הדליקה נרות, וזאת כדי שיוכל לנסוע ברכב לישיבה ולא יצטרך ללכת את הדרך ברגליו. פנה אליו אדם במכתב, ואמר שיש בדבר משום מראית עין- שיאמרו אנשים- שמותר לסוע ברכב אחר קבלת שבת

הרב פינשטיין טרח והשיב לאותו אדם (אגרות משה או"ח א, צו); מלבד ההיבט ההלכתי בגדרי מראית עין, ניתן לראות בתשובה את גדלותו בענוה ובמידות. וכך כתב לו:

"נהנתי מאד אשר מעלת כבודו נזדרז לקיים מצות תוכחה לפי דעתו ותשואות חן חן למע"כ וח"ו לי להקפיד בזה, ואי"ה בלא נדר לא אסע עוד משעת הדלקת הנרות במכונית אף שאין בזה שמץ איסור אף לא משום מראית העין. כי ידע ידידי אשר איסור מראית העין הוא רק בדבר שנעשה זה ברוב הפעמים באופן האסור והוא עושה זה באופן המותר אסרו מפני מראית העין, כגון לעשות ע"י עכו"ם בקבלנות מלאכה כזו שהרבה עושים בשכירי יום שהוא אופן האסור, לכן אסרו גם בקבלנות משום מראית העין, וכן בנשרו כליו במים אסרו משום מראית העין לשוטחן בחמה במקום שרואין בנ"א שיחשדו שכבסן. אבל לעשות דבר היתר מפורסם בשביל איזה אנשים שיטעו לחשוב שהוא דבר איסור לא אסרו. ועובדא זו שידוע לכל שנשים מקבלות שבת בהדלקת הנרות ואנשים מקבלים שבת בתוספת קטן כי זמן הדלקת הנרות קבעו בעשרים מינוטין קודם השקיעה בכאן וברוב המקומות וא"כ הוא דבר מפורסם לכל אף לנשים שהאנשים עדיין מותרין במלאכה קרוב לי"ח מינוט אף לכתחלה אם לא יקבלו שבת... ורק אפשר יש איזה נשים טועות שחושבות שמזמן הדלקת הנרות אסור אף לאנשים לא שייך לאסור בזה משום מראית העין, דלא איכפת לן שיודעו האמת שלאנשים מותר כיון שעדיין לא קבלו שבת. אבל מ"מ כיון שמע"כ כותב שיש ח"ו קלקול לאיזו נשים ואנשים שידמו שיש בזה זלזול לשבת קדש אראה בלא נדר שלא ליסע עוד בקאר משעת הדלקת הנרות. ידידו המברכו בזכות מצות התוכחה שקיים לכבוד השי"ת ולכבוד השבת קדש לשפע ברכה שבא ע"י קיום שמירת השבת ולסוכת השלום, משה פיינשטיין".