שאלה שבועית: תוספת שבת

ראש הישיבה הרב מיכאל ימר

 

בשיעור הקודם עסקנו בשאלת קבלת שבת מוקדמת- לכתחילה או דיעבד? בין היתר תלינו את שאלה זו במחלוקת הלבוש (עיר שושן) והמגן אברהם:

הלבוש חידש, שגם חכמים החולקים על ר' יהודה מודים שבערב שבת ניתן להתפלל ערבית לאחר פלג המנחה אחר שקיבל שבת, וזאת משום שיום השבת מתחיל מקבלת השבת. לדבריו מסתבר שניתן לקבל שבת מוקדם- לכתחילה.

אולם כאמור, המגן אברהם הקשה עליו מסוגיית הגמ', וסבר שגם בערב שבת חולקים חכמים על  ר' יהודה וסוברים שלא ניתן להקדים את תפילת ערבית. ועל כן כל הדרך להתיר את ההקדמה היא על פי דרכו של המאירי. לדבריו, מסתבר שקבלת שבת מוקדמת אינה לכתחילה.

בעקבות דיון זה, נקדיש את השיעור שלפנינו לבירור עניינה של תוספת שבת- חיובה , תוקפה וגדריה.

שאלה א] גדר תוספת שבת- האם 'תוספת שבת' הינה הגדרה בזמן - אחר קבלת השבת מתחיל היום הבא- יום השבת, או שמא כל משמעותה הוא דינית בלבד- מעת קבלת התוספת חלים עליו איסורי המלאכה של השבת

שאלה ב] חזרה על קריאת שמע- המקבלים שבת מוקדם ומתפללים ערבית לאחר פלג המנחה, אומרים את קריאת שמע בברכותיה בסדר התפילה, אולם לאחר צאת הכוכבים עליהם לשוב ולומר קריאת שמע. שאלתנו היא- מדוע עליהם לשוב ולקרוא קריאת שמע לאחר צאת הכוכבים, אחר שקראוה בתפילת ערבית.

שאלה ג] ספירת העומר לפני צאת הכוכבים- במניינים המוקדמים לא סופרים ספירת העומר, אלא מכריזים בסוף התפילה, שכל אחד יספור בביתו לאחר צאת הכוכבים. וגם על זה שואלים אנו- מדוע לא ניתן לספור את ספירת העומר אחר שקיבלו את השבת?

שאלה ד] קבלת שמיני עצרת מוקדמת- האם ניתן לקבל את היום טוב של שמיני עצרת מוקדם כשבת?

שאלה ה] סעודת שבת לפני שקיעה- האם כאשר מקבלים שבת מוקדם ניתן לערוך את סעודת השבת- כולה לפני שקיעת החמה?

שאלה ו] ליל הסדר לפני שקיעה- האם ניתן לקבל את חג הפסח מוקדם ולהתחיל את ליל הסדר אחר פלג המנחה- לפני צאת הכוכבים?

תשובה

כדי להשיב על השאלות הנזכרות, נעמוד תחילה על תוקף החיוב ב'תוספת שבת', מהותה וגדריה.

תוקפה החיוב ב'תוספת שבת'

1] דאורייתא- דעת רוב הראשונים שתוקף החיוב בתוספת שבת הוא מהתורה; כך נאמר בגמ' במסכת ראש השנה (ט, א):

"ורבי ישמעאל מוסיפין מחול על קדש מנא ליה נפקא ליה מדתניא 'ועניתם את נפשתיכם בתשעה יכול בתשעה תלמוד לומר בערב אי בערב יכול משתחשך תלמוד לומר בתשעה הא כיצד מתחיל ומתענה מבעוד יום מלמד שמוסיפין מחול על קדש אין לי אלא בכניסתו ביציאתו מנין תלמוד לומר 'מערב עד ערב'. אין לי אלא יום הכפורים שבתות מנין תלמוד לומר תשבתו ימים טובים מנין תלמוד לומר שבתכם הא כיצד כל מקום שיש בו שבות מוסיפין מחול על קדש".

נראה, שתוקף חיוב מהתורה.

ובגמ' ביומא (פא, א) מבואר שאף שתוקף חיובה מהתורה, העושה בה מלאכה אינו חייב כרת:

"יכול יהא ענוש על תוספת מלאכה תלמוד לומר 'וכל הנפש אשר תעשה כל מלאכה בעצם היום הזה' על עיצומו של יום ענוש כרת ואינו ענוש כרת על תוספת מלאכה יכול לא יהא ענוש כרת על תוספת מלאכה אבל יהא ענוש כרת על תוספת עינוי תלמוד לומר 'כי כל הנפש אשר לא תעונה בעצם היום הזה ונכרתה' על עיצומו של יום ענוש כרת ואינו ענוש כרת על תוספת עינוי".

2] דרבנן- אולם דעת ה"ר טוביה מווינא המובא במרדכי (מגילה תשצז) שתוקף חיובה הוא מדרבנן:

"ונשאל לה"ר טוביה מווינ"א איך סגיא נהור פוטר בניו ובני ביתו מקידוש והא לרבי יהודה דאמר סומא פטור מן המצות פרק החובל א"כ לא מיחייב אלא מדרבנן והיכי אתי דרבנן ומפיק דאורייתא? והשיב דאשכחן דכוותיה גבי קידוש גופיה דאמרינן פרק תפלת השחר מתפלל אדם של שבת בע"ש ואומר קדושה על הכוס והתם מוכח דהיינו שעה ורביע קודם הלילה שעדיין לא קידש היום.... לא הוי תוספת שבת מהתורה ואפילו הכי נפיק בההוא קידוש דמקדש מבעוד יום דאינו אלא מדרבנן על ידי קידוש דאורייתא שיתחייב לאחר שתחשך גם בנדון זה האי סגי נהור יש לומר שמוציא אחרים המחויבים מדאורייתא אף על פי שאינו מחויב הוא אלא מדרבנן".

רבי טוביה מווינא הוכיח שהחייב מדרבנן מוציא את החייב מדאורייתא, מכך שאדם מוציא את עצמו ידי חובת קידוש הדאורייתאית, על ידי קיום מצות קידוש שתוקפה הוא מדרבנן בלבד- הואיל ונעשית בתוספת שבת[1].

3] אין כלל חיוב- מדברי הרמב"ם נראה, שאין חיוב תוספת שבת כלל, שכך כתב (שביתת עשור א, ו):

"כשם ששבות מלאכה בו בין ביום בין בלילה כך שבות לעינוי בין ביום בין בלילה, וצריך להוסיף מחול על הקדש בכניסתו וביציאתו שנאמר 'ועניתם את נפשותיכם בתשעה לחדש בערב', כלומר התחיל לצום ולהתענות מערב תשעה הסמוך לעשירי, וכן ביציאה שוהה בעינויו מעט מלילי אחד עשר סמוך לעשירי שנאמר מערב עד ערב תשבתו שבתכם".

ובמגיד משנה במקום דייק מדבריו:

"מדברי רבינו נראה שאין תוספת דבר תורה אלא בעינוי אבל לא בעשיית מלאכה לא ביוה"כ ולא בשבתות וזהו שכתב מתחיל לצום ולהתענות וזהו שלא נזכר בדבריו בהלכות שבת תוספת כלל מן התורה".

הבית יוסף (או"ח רסא) כותב שמה שכתב המגיד משנה שנראה מדברי הרמב"ם שאין תוספת מהתורה, אינו בדווקא, וכוונתו שאפילו מדרבנן אין כל חיוב.

השולחן ערוך (או"ח רסא, ב) כותב:

"יש אומרים שצריך להוסיף מחול על הקודש".

הביאור הלכה במקום מבאר שהשולחן ערוך השתמש בלשון זו, משום שהרמב"ם חלוק על דעה זו.

כיצד יישב הרמב"ם את הגמ' הנ"ל, מהם נראה שישנה מצוה להוסיף מחול על הקודש?

אפשר שהרמב"ם דרכו יפסוק כדברי הירושלמי מהם עולה, שרבן גמליאל ובית דינו ביטלו תוספת שביעית, ולמדו זאת משבת בראשית. וכך נאמר בירושלמי (שביעית א, א):

"בשעה שאסרו [ציוו על תוספת שביעית] למקר' סמכו ובשעה שהתירו למקרא סמכו בשעה שאסרו למקרא סמכו בחריש ובקציר תשבות בחריש שקצירו אסור ואי זה זה זה חריש של ערב שביעית שהוא נכנס לשביעית ובקציר שחרישו אסור ואי זה זה זה קציר של שביעית שהוא יוצא למוצאי שביעית ובשעה שהתירו למקרא סמכו ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך מה ערב שבת בראשית את מותר לעשות מלאכה עד שתשקע החמה אף ערב שבתות שנים את מותר לעשות מלאכה עד שתשקע החמה".

הרי, שבערב 'שבת בראשית'- שבת רגילה, אין מצות תוספת, ואתה רשאי לעשות מלאכה עד שתשקע החמה.

אך כאמור, לרב הראשונים חובת התוספת היא מדאורייתא.

מהות תוספת שבת

עתה, אחר שעמדנו על תוקף חיובה של התוספת, נעמוד על מהותה ועניינה.

1] תוספת- איסור מלאכה: הט"ז (או"ח תרסח ס"ק א) מביא את מנהגו של מהר"ר טעביל שלא לאכול בכניסת שמיני עצרת עד אחר צאת הכוכבים, ונימוקו:

"דאם כן [אם היה אוכל] היה צריך לברך לישב בסוכה כיון דעדיין יום הוא כו'... נהי דמוסיפין בתפלה כדאשכחן רב צלי של שבת בערב שבת, אבל לא לעשות לילה שהרי קריאת שמע של ערבית היה אומר בשעתו. ומשום הכי אין ראוי לספור עומר בליל שבת אחר קידוש עד לילה כאשר כתבתי בתשו', ולאומרו גם כן אין ראוי דסתרי אהדדי שאם אמר לישב בסוכה חול הוא וקידוש למה הוא בא ואם יום טוב הוא לישב בסוכה למה היא בא...".

נמנע הרב טעביל לאכול עד צאת הכוכבים בערב שמיני עצרת, משום שלפני זמן זה, גם אם קיבל את תוספת חג שמיני עצרת, עדיין עומד הוא ביום השביעי מימי הסוכות, וחייב בכל דיני סוכה, ונמצא שעושה תרתי דסתרי!

נראה מדבריו, שתוספת אינה 'הרחבת היום הקודם', אלא איסור מלאכה בלבד, ועל כן, אף שקיבל את תוספת יום שמיני עצרת, עדיין עומד הוא ביום השביעי של חג הסוכות.

2] תוספת- הרחבת היום: הט"ז עצמו חולק על דברי הרב טעביל:

"ובאמת סברא שבנה הרב עליו הוא אינו קיום כלל דודאי מי שמוסיף מחול על הקודש הוא עושה ע"פ צווי תורתנו כבר חלף והלך ממנו חובת היום מה שהיה עליו קודם זה והוה כמו בלילה ומחר ממש".

למד הט"ז, שגדרה של תוספת אינו רק לאיסורי ולדיני השבת, אלא השבת/היום טוב עצמו מתרחבים.

ועל כן, סבר שאין כל בעיה לנהוג תוספת בשמיני עצרת, משום שברגע שקיבל עליו את התוספת התחיל יום שמיני עצרת וממילא אין לו כל חיוב לשבת בסוכה.

נמצא, שנחלקו הרב טעביל והט"ז, האם חיוב התוספת הוא הגדרה ב'חפצא'- בזמן, או שמא הוא הגדרה ב'גברא'- הטלת חיובים ודינים על האדם.

אפשר, ששורש מחלוקתם נעוץ בשאלה האם חיוב תוספת שבת הוא מהתורה או מדרבנן. דיני תורה עוסקים גם בהגדרות הזמן, אולם חכמים אינם מגדירים הגדרות ב'חפצא', אלא מטילים דינים וחיובים על האדם.

ובנוסח אחר אפשר לומר, שמחלוקתם היא, מיהו הפועל את חלות התוספת, ה'אדם' או הקב"ה.

ניתן להמחיש את הדבר בעזרת דוגמא מאבן העזר- קידושין בלי עדים פסולים, זאת שונה מחליצה שעקרונית כשרה גם ללא עדים. מה הטעם? בקידושין האדם הוא שמחיל את החלות, ועל כן אינו יכול להעניק לה תוקף ומשמעות ללא עדים. אולם בחליצה- הקב"ה הוא הפועל (כאשר האדם עושה את המעשה), ועל כן אין צורך בעדים[2].

הרחבת השבת או הרחבת הלילה

בדעת הט"ז, הסובר שעניינה של תוספת הוא הרחבת השבת, יש לדון- האם רק השבת הורחבה, או שמא גם הלילה 'הורחב'. ובמילים אחרות- האם התוספת מתחילה את היום הבא גם במובן הממשי- שהלילה החל או שלא?

לילה- הוא מצב מציאותי, ויש לדון האם ביחס אליו שייך לדבר על התרחבות, או לא.

השלכה משמעותית לשאלה זו היא- האם אשה יכולה לעשות הפסק טהרה אחר קבלת תוספת שבת- לפני שקיעת החמה? אם הלילה עדיין לא החל- יכולה, אולם אם משמעות דברי הט"ז היא שהלילה החל- לא תוכל לעשות במצב זה הפסק טהרה.

קריאת שמע וספירת העומר

המהרש"ל מוכיח שזמן זה לא הוגדר כלילה, מכך שאינו יוצא ידי חובה בזמן זה בקריאת שמע ובספירת עומר. כיצד ישיב הט"ז על ראיותיו?

ביחס לקריאת שמע- ישיב הט"ז שזמן קריאת שמע בערבית הוא ב'זמן שכיבה'. ועל כן, גם אם נניח שהלילה החל עם תחולת התוספת שבת, אין זה 'זמן שכיבה'. ועל כן לא ניתן לצאת ידי חובת קריאת שמע לפני צאת הכוכבים.

ביחס לספירת העומר- ישיב הט"ז, שהתורה דרשה שהספירה תהיה 'ממחרת השבת'- זמן המוגדר כיום הבא בצורה מוחלטת, ולא לאדם ספציפי.

ביחס לליל הסדר- תוס' (פסחים צט, ב ד"ה עד שתחשך) מבארים בשם ר"י את הדגש במשנה 'ערבי פסחים סמוך למנחה לא יאכל אדם עד שתחשך', ואומרים:

"ואומר הר"י מקורבי"ל דגבי מצה דווקא בעינן עד שתחשך כדתניא בתוספתא הפסח ומצה ומרור מצותן משתחשך וטעמא משום דכתיב (שמות יב) ואכלו את הבשר בלילה הזה ומצה ומרור איתקשו לפסח אבל סעודת שבת וימים טובים מצי אכיל להו מבעוד יום".

אולם רבי יהודה החסיד (תוס' ברכות יז, א) מעלה אפשרות שאין לחלק לענין תוספת יום טוב של פסח לתוספת של שאר ימים טובים.

"שמא הזכיר משתחשך לאשמועינן שאע"פ ששחיטת הפסח מבעוד יום אינו נאכל מבעוד יום כמו שאר קדשים, ולעולם אין לחלק לענין תוספת כדאמרינן".

לגבי שבועות- קו"נ אומר שניתן לקבל שבועות מוקדם בשונה מהמגן אברהם. אולם רב זולטי אומר שאם אתה מקבל מוקדם אתה מקצר את היום הארבעים ותשע ולכן גם אם נילך לפי הט"ז- אף שעברנו ליום הבא- קיצרנו את היום הקודם, וזה דרש הט"ז שלא.

 

קדיש ביום השנה שחל ביום ו'- החברותא שלי- ר' אהרן בורגנסקי שיחי' סיפר לי מעשה שאירע איתו- היה לו יארצייט (יום שנה) ביום שישי. באותו יום שישי הוא קיבל שבת מוקדם. ושאלתו היתה, האם הקדיש שיאמר לאחר ערבית המוקדמת עולה כקדיש הנאמר ביום היארצייט עצמו, או לא.

לכאורה, לכאורה על פי הט"ז אין מקום לשאלה זו, אולם על פי המהרש"ל בהחלט יתכן שהתשובה לשאלה זו תהיה חיובית.

מצורפת טבלה לסיכום הסוגיא:

 

 

מהרש"ל

ט"ז הבנה א

ט"ז הבנה ב

פשט הדברים

תוס' שבת לא

יוצרת קיצור יום ו' אלא מחילה קדושת שבת מוקדם יותר

יום קודם מתקצר

זמן התוספת נחשב שבת אך לא לילה.

יום קודם מתקצר

זמן התוספת נחשב שבת ונחשב לילה.

אפשרות לשורש המחלוקת - א

רוגצ'ובר

צפנת פענח

רק בגברא לא בחפצא

תוס' שבת

דרבנן (מרדכי)

תוס' שבת גם בחפצא

דאורייתא

(תוס' כתובות רא"ה)

תוס' שבת גם בחפצא

דאורייתא

(תוס' כתובות רא"ה)

אפשרות לשורש המחלוקת- ב

האדם מקבל שבת קודם ולכן הוא עושה את המעשה ולכן רק גברא ולא חפצא

האדם עושה והקב"ה פועל דומיא דחליצה ולי"א גם חופה

האדם עושה והקב"ה פועל דומיא דחליצה ולי"א גם חופה

אפשרות לשורש המחלוקת- ג

 

אין אפשרות להקדים מציאות פיזית

גדרי לילה זו מציאות הלכתית ולכן ניתן להקדים

האם אפשר לעשות תוס' יו"ט בשמיני עצרת?

לא. כי הוי תרתי דסתרי כי צריך לשבת בסוכה.

כן. כי יום שביעי מתקצר

כן. כי יום השביעי מתקצר

דיון הגמ' שיהיה מלקות בתוספת שביעית

מלקות מכת מרדות

ריטב"א

מלקות מדאורייתא

תוס'

מלקות מדאורייתא

תוס'

האם רבנן יסכימו לגבי תפילת ערבית מפלג המנחה בע"ש

x

x

v

למה בקבלת שבת מוקדמת צריך לקרוא ק"ש יותר מאוחר ולספור ספירת העומר יותר מאוחר

פשוט. דלא הוי לילה אלא רק  מחיל קדושת שבת מוקדם יותר.

דלא הוי לילה וצריך לילה.

ק"ש-בשכבך-לא זמן שכיבה

ספירת העומר-צריך לילה בחפצא לכולם ולא לגברא כי כתוב "ממחרת השבת"

ט"ז סוף סימן רצ"א

האם אפשר לסיים את כל הסעודה בתוספת שבת

x

v

v

אכילת מצה בתוספת יו"ט

x

x- כי כתוב בלילה

V  תוס' ר"י החסיד

למה בשבועות לא מקבלים יו"ט מוקדם

כי תוספת יו"ט לא הוי לילה

כי תוספת יו"ט לא הוי לילה

כי מקצר את יום ה-49 וזה אסור. תמימות.

או "בעצם היום הזה"

מדוע אין שמחה בתוספת יו"ט ולכן אפשר לאבא להשיא את בתו הנערה?

תוס' בכתובות מז.

כי לא הוי יו"ט

v-כי כתוב שבעת ימים כמו שמיני עצרת

גם בליל יו"ט אין דין שמחה כי כתוב שבעה ימים

נדה-שו"ע יו"ד קצו א' ברמ"א.

תוכל אשה לעשות הפסק טהרה אחר קבלת שבת

v

v

x

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

[1]  המגן אברהם מקשה על שיטה זו מכך שקטן אינו מוציא את אביו ידי חובת ברכת המזון הואיל ותוקף חיובו הוא מדרבנן, האחרונים יישבו את שאלה זו, אין כאן המקום לעסוק בה.

[2]  מחלוקת נוספת המתקשרת לשני צדדים אלו היא- האם לוקים על חילול תוספת או לא?

תוס' (מו"ק ג, ב) מקשים על העולה מהגמ' שלוקים על חילול תוספת שביעית:

"ואם תאמר מלקות מנלן, והלא לא כתיב בתוספת לאו אלא עשה גרידא - "בחריש ובקציר תשבות"? איכא למימר דמבחריש ובקציר מפקינן דצריך תוספת, כלומר שהשביעית מתחלת משנה הששית, וכל דין שביעית יהיה לששית, דהכי קאמר רחמנא דשביעית מתחלת קודם שנת שביעית וא"כ הוא כשביעית".

נראה מדבריהם, שתוספת היא הרחבת הזמן (השנה/היום), ועל כן חלים עליה דיני היום- כדוגמת הלאוין- והמלקות עליהם.

אכן רש"י כותב:

"וא"ת והיאך לוקין על עשה לכך פרש"י ז"ל ילקה מכת מרדות דרבנן עד שתצא נפשו דומיא דאמרו לו עשה סוכה ואינו עושה".

לדבריו, אכן אין לוקים על חילול תוספת מדין תורה, אלא מדרבנן בלבד.