שאלה שבועית - קבלת שבת מוקדמת

ראש הישיבה הרב מיכאל ימר

 

שאלה א] קבלת שבת מוקדמת- שבתות הקיץ נכנסות בשעה מאוחרת. הדבר מביא לכך שמשפחות רבות שמעוניינות שילדיהן יהיו ערניים בשולחן שבת 'מקבלות שבת מוקדם'. משמעות הדבר שהם מתפללים מנחה לפני פלג המנחה, ואילו את ערבית של ליל שבת מתפללים מיד לאחר פלג המנחה.

מקור הדברים הוא מהמשנה בברכות (כו, א) שם נחלקו התנאים בזמנה של תפילת המנחה:

"תפלת המנחה עד הערב רבי יהודה אומר עד פלג המנחה".

ובגמ' (כו, ב):

"ומפני מה אמרו תפלת המנחה עד הערב שהרי תמיד של בין הערבים קרב והולך עד הערב רבי יהודה אומר עד פלג המנחה שהרי תמיד של בין הערבים קרב והולך עד פלג המנחה".

קבלת שבת מוקדמת מתבססת על דעת ר' יהודה הסובר שזמן תפילת המנחה הוא עד פלג המנחה, ומפלג המנחה ואילך מתחיל זמן תפילת ערבית.

אכן, אותם הנוהגים לקבל שבת מוקדם אינם נוהגים כר' יהודה ביתר ימות השנה, ומתפללים מנחה עד הערב (עד שקיעת החמה), ואם כן, כיצד יכולים הם לפסוק כדעתו של ר' יהודה לחצאין?

בהמשך הפרק נאמר (כז, א):

"אמר ליה רב חסדא לרב יצחק התם אמר רב כהנא הלכה כרבי יהודה... הכא מאי אישתיק ולא אמר ליה ולא מידי אמר רב חסדא נחזי אנן מדרב מצלי של שבת בערב שבת מבעוד יום שמע מינה הלכה כרבי יהודה אדרבה מדרב הונא ורבנן לא הוו מצלו עד אורתא שמע מינה אין הלכה כרבי יהודה השתא דלא אתמר הלכתא לא כמר ולא כמר דעבד כמר עבד ודעבד כמר עבד".

מהי משמעות ההכרעה ההלכתית של הגמ': 'דעבד כמר עבד'- האם אכן יכול אדם לבחור בכל יום כאיזה שיטה ינהג, או שעליו לבחור את אחת הדעות ולנהוג כמוה כל ימיו?

השולחן ערוך (או"ח רלג, א) כותב:

"ועיקר זמנה.. עד הלילה לרבנן, ולרבי יהודה עד פלג המנחה שהוא עד סוף י"א שעות חסר רביע.... ואסיקנא, דעבד כמר, עבד; ודעבד כמר, עבד; והוא שיעשה לעולם כחד מינייהו, שאם עושה כרבנן ומתפלל מנחה עד הלילה, שוב אינו יכול להתפלל ערבית מפלג המנחה ולמעלה; ואם עושה כר' יהודה ומתפלל ערבית מפלג המנחה ולמעלה, צריך ליזהר שלא יתפלל מנחה באותה שעה".

הרי שהשולחן ערוך מסביר ש'דעבד כמר עבד' מאפשר לנהוג כאחת מהדעות, אולם יש לנהוג כך 'לעולם'! כיצד אם כן מסתדר מנהג קבלת השבת המוקדם עם פסק השולחן ערוך?

בהמשך הפרק (כז, ב) מובא:

"תא שמע דאמר רב נחמן אמר שמואל מתפלל אדם של שבת בערב שבת ואומר קדושה על הכוס והלכתא כוותיה".

דברים אלו נפסקו בשולחן ערוך (או"ח רסז, ב):

"מקדימין להתפלל ערבית יותר מבימות החול, ובפלג המנחה יכול להדליק ולקבל שבת בתפלת ערבית ולאכול מיד".

השולחן ערוך לא הגביל את פסקו לאנשים הנוהגים לעולם כשיטת ר' יהודה! זאת על אף שהסביר ש'דעבד כמר עבד'- משמעותו שלעולם עליו לנהוג כאותה שיטה! שומה עלינו להבין כיצד מסתדרים הפסקים זה עם זה!

שאלה ב] הקדמת ערבית ביתר ימי השבוע- רבים מבני חו"ל טסו אתמול לביתם. הם היו אמורים לעלות למטוס לפנות ערב, והשאלה היא- האם רשאים הם להקדים את תפילת ערבית ולהתפלל אותה לאחר פלג המנחה, כדי שלא יצטרכו להתפלל במטוס, או לא?

שאלה ג] הקדמת תפילה שתביא לחילול שבת- בני שיעור ג' המשרתים בצה"ל עסקו בשמירה על המתפללים במערת המכפלה בליל שבת. שאלתם היא, האם מותר להם לקבל שבת מוקדם, לקדש ולסעוד, ורק לאחר מכן לצאת למשימה השמירה על המתפללים, או שמא, כיון שיכולים לעשות את חלק השמירה (הכוללת חילול שבת) שעד השקיעה ב'היתר' ללא חילול שבת, עליהם לקבל שבת רק סמוך לשקיעה?

שאלה ד] קבלת שבת לפני פלג המנחה- בסקנדינביה, צאת הכוכבים יכול להיות לעיתים באחת בלילה! כדי שהילדים יהיו שותפים בליל שבת, שאלו בני הקהילה היהודית האם הם יכולים להקדים ולקבל שבת לפני פלג המנחה?

שאלה ה] אשתו של המקבל שבת מוקדם- כאשר הבעל הולך למנין מוקדם ומקבל שבת מוקדם- האם אשתו 'נגררת' גם היא אחריו ועליה להדליק נרות  מיד לאחר פלג המנחה, או שמא רשאית היא להמשיך במלאכות החול ולהדליק נרות מאוחר יותר- סמוך לחזרתו של הבעל הביתה?

תשובה

כאמור, פתחנו בשאלה אודות הכרעת הגמ' 'דעבד כמר עבד ודעבד כמר עבד'- האם מחייבת היא מנהג עקבי כאחת השיטות, או שמא מאפשר היא לנהוג כרצונו של אדם.

דעת רב האי גאון שעל האדם לנהוג בעקביות כאחת השיטות:

"ולעולם מי שעושה ואוחז כדברי זה כמותו עושה כל ימיו ואין לו לעשות פעמים כמר ופעמים כמר אלא לפי מי שנהג ותפש עליו המנהג ואין לו לחזור ממנו לדברי חברו".

בדומה כותבים תלמידי רבנו יונה (יח, ב בדפי הרי"ף):

"אין לו לאדם לעשות בענין שיהו מנהגותיו סותרין זה את זה שאם יתפלל מנחה לפעמים מפלג המנחה ואילך כרבנן ולפעמים יתפלל ערבית באותו זמן קודם שקיעת החמה כר' יהודה נמצאו דבריו סותרין זה את זה שפעמים דן אותו יום ופעמים דן אותו לילה".

אולם המאירי נחלק (כו, ב) וסבר שאמנם ביום אחד אין לנהוג כשתי הדעות, אולם בשני ימים ניתן לנהוג פעם כחכמים ופעם כר' יהודה:

"ואיני נסכם לדעת זה כלל אלא ביום אחד אין ראוי לו להתפלל בו מנחה וערבית אבל מיום ליום אין לחוש כלל ואין כאן משום תרתי דסתרן אהדדי דבדרבנן לא חיישי' והרי זה כשני שבילים אחד טמא ואחד טהור שהלכו שני בני אדם זה באחת וזה באחרת שאם באו לישאל בבת אחת שניהם טמאים ובזה אחר זה שניהם טהורים".

המאירי משווה זאת ל'שני שבילין' שבאחד מהם ישנה טומאה ואיננו יודעים באיזה. והלכו שני בני אדם- אחד בכל שביל. אם באים שניהם להישאל יחד- אין אפשרות לטהר את שניהם, על אף שמצד כללי ההלכה ספק טומאה ברשות הרבים- טהור, משום שאין היתכנות ששניהם אכן טהורים. אולם אם אכן יגיע כל אחד בפני עצמו- נטהרם.

כך גם בענין זמן תפילת מנחה וערבית- באותו יום לא ניתן לנהוג גם כר' יהודה וגם כחכמים- 'תרתי דסתרי', אולם בשני ימים שונים אין את חיסרון זה.

כאמור, השולחן ערוך פוסק כרב האי גאון וכתלמידי ר' יונה, ש'לעולם' על האדם לעשות כאחת הדעות. ולאור זה שבה ונשאלת השאלה- כיצד יכולים אנשים הנוהגים ביתר השנה כחכמים לנהוג בערבי שבתות הקיץ כר' יהודה?

הבאנו קודם לכן את דברי הגמ' בברכות (כז, ב):

"דאמר רב נחמן אמר שמואל מתפלל אדם של שבת בערב שבת ואומר קדושה על הכוס והלכתא כוותיה".

הטור (או"ח סי' רצג) מביא בשם הרי"ץ גיאות, שדברי גמ' זו הינם כר' יהודה, אולם לנוהגים כחכמים אכן אין להקדים את תפילת ערבית והקידוש:

"וכתב הרי"ץ גיאות כיון שנהגו כל ישראל כרבנן שאין מתפללין ערבית אלא משחשכה אין להתפלל של שבת בערב שבת ולא של מוצאי שבת בשבת ואין לקדש ולהבדיל אלא בכניסת יום וביציאתו בין יין מצוי בין אינו מצוי דקידוש אפשר בפת".

אכן, השולחן ערוך (או"ח רסז, ב) פסק שלא כדברי הרי"ץ גיאות וכתב בסתם:

"מקדימין להתפלל ערבית יותר מבימות החול, ובפלג המנחה יכול להדליק ולקבל שבת בתפלת ערבית ולאכול מיד".

שומה עלינו להסביר כיצד מתיישבים פסקי השולחן ערוך זה עם זה!

שני מהלכים לפנינו בהסבר הדבר:

המגן אברהם (שם ס"ק א) מחדש- שאף שפסק השולחן ערוך שעל האדם לנהוג בצורה עקבית כאחד מהתנאים- או כחכמים או כר' יהודה, בערב שבת התירו אף לנוהגים בדרך כלל כחכמים, להקל ולנהוג כר' יהודה בגלל מצוה תוספת שבת (וכדעת המאירי).

נמצא, שאכן צודקים אנו בהבנתנו בדעת חכמים, ולפיהם לא ניתן להתפלל של שבת בערב שבת, אולם כאן ניתן להקל כהבנה הנוספת ב'דעבד כמר עבד'.

אכן, הלבוש (עיר שושן) מחדש שבערב שבת מודים חכמים לר' יהודה שניתן להתפלל ערבית של שבת לאחר פלג המנחה, הואיל ויום השבת מתחיל מקבלת תוספת שבת.

המגן אברהם (שם) תמה על חידושו מסוגיית הגמ' שהביאה ראיה מכך שרב התפלל של שבת בערב שבת. להסברו של הלבוש- אין זה מהווה ראיה לפסיקת ההלכה- שהרי בזה גם חכמים מודים לר' יהודה?

לדברי הלבוש נצטרך לומר שהדבר נתון במחלוקת בין האמוראים בסוגיות.

ההכרעה למעשה-

הרב יוסף שלום אלישיב (א, כג) כותב באיגרת לרבה של שכונת גילה, שיש להימנע מקבלת שבת מוקדמת בארץ ישראל:

"לכבוד הרה"ג מוהר"ר אלי שלזינגר שליט"א רב שכונת גילה ומקור חיים ברכה ושל' רב... הריני בזה להודיעו כי כן אני מורה ובא להשואלים אותי כי יש לעשות כל טצדקי לא להתפלל לפני הזמן פה בארצה"ק שהמנהג המקובל בין רוב אשכנזים להתפלל בזמן וזה בגלל כמה עקולי ופשורי שיש בזה".

בדומה מופיע בספר ארחות רבינו (א, לז) אודות הקהילות יעקב:

"נשאל מו"ר זצוק"ל במוסד ילדים שקשה להם לצום כמה שעות אם מותר להקדים תפלת ערבית בליל שב"ק מבעוד יום לאחר פלג המנחה כדי שיוכלו לאכל מוקדם ואמר לי מו"ר שאין לשנות ממנהג העולם שכבר נהגו היום להתפלל ערבית בלילה ולילדים שיתנו מזונות ופירות מבעוד יום

ובמעשה רב (אות סה) מובא על הגר"א:

"תפלת ערבית בזמנה דוקא אפילו בשבת ואף ביחידי אם אי אפשר לאסוף עשרה בזמן קריאת שמע".

ובדומה מסופר על האדר"ת.

ואנו שואלים- מדוע? הרי השולחן ערוך כתב במפורש שמקדימים את תפילת ערבית בערב שבת?

אכן, נציין, שהרב שלמה זלמן אוירבך סבור שניתן לקבל שבת מוקדם, אולם בתנאי שכל בתי הכנסת ביישוב עושים כך. מפני שאם לא כן- עלולים להגיע לידי בלבול וטעות.

אולם בדעתם של החולקים עלינו להבין, מדוע לדעתם אין לקבל שבת מוקדם?

הסבר א] הקדמה- עבור תוספת: אפשר, שפוסקים אלו סברו, שאמנם ניתן לסמוך על שיטת המאירי עבור מצות תוספת שבת, אולם הקדמה זו שמקדים אדם זה אינה עבור מצות תוספת שבת, אלא עבור נוחיותו! והראיה לך- שבימי החורף אינו מקבל שבת מוקדם. כאשר עושה זאת האדם עבור נוחיותו ולא כ'מנהג', לא התירו לו להקל כשיטת המאירי.

היגררות האשה אחרי הבעל- מצינו מעין סברה זו בדבריו של האגרות משה (או"ח ג, לח)- שדן האם האשה נמשכת אחרי הבעל המקבל שבת מוקדם ומתחייבת לקבל שבת גם כן בעת קבלתו, או לא? וכתב:

"לכאורה פשוט שאינה נגררת אחריו, דכמו שאינו יכול לחייבה בנדרים שנדר, אף שהוא למיגדר מילתא, ואף באמר בפירוש שאף היא תאסר ותתחייב, כמו כן אינו יכול לאוסרה במלאכה בדין תוספת שבת בקבלתו עליו. לא רק בסתמא, אלא אף בפירוש שהוא מקבל שבת גם לאסור את אשתו, אינו כלום..... ואם אינו לכוונת קדושת השבת, אלא משום שאין רוצים לשנות זמן האכילה מהרגלם בימי החול, כמו שהוא בהרבה בתי כנסיות במדינה זו, וכדחזינן שרק בימות הקיץ שהימים ארוכים עושין כן, ולא בימות החורף שהימים קצרים, אין זה כלל בדיני מנהג, ולא נאסר אלא הבעל שקבל כבר שבת, שמכל מקום היא קבלה אף שאינה לשם מצוה, אבל האשה לא נאסרה, ומותרת במלאכת עצמה בפשיטות.. גם מסופקני בקבלה כזו שאינה לכוונת מצוה שאפשר שהמיעוט לא ימשך אחר הרבים".

לדבריו האשה לא נגררת אחרי הבעל הואיל ואין זה 'מנהג', אלא מעשה הנעשה לנוחות.

בדומה כותב גם הרב משה שטרנבוך שליט"א בספרו- שו"ת תשובות והנהגות (ח"ג סי' פה):

"ונראה לענ"ד פשוט, שעיקר הדין שמיעוט הקהל נגררים אחר הרוב היינו מאחר שרובם קיבלו שבת, לא נוכל לתת ליחידים לנהוג מנהג חול דמיחזי כשתי תורות, וע"כ ראוי לכולם לאחוז לחומרא. אבל בנדון דידן אמנם המקדימים מקילים לקבל שבת מוקדם כדי שיוכלו לאכול עם בניהם, מכל מקום בכהאי גוונא שאין בהקדמה שום סייג או סרך מצוה, לא נגררים אחריהם האחרים... ".

נציין, שהרב שמואל הלוי ואזנר בשו"ת שבט הלוי (ז, לה) נקט בצורה פשוטה שהאשה נגררת אחרי הבעל, וכך כתב שם:

"ופשוט בעיני כיון שהוא קבלת שבת על פי הדין, שבני ביתם נגררים אחריהם. והא דאשתו ובני ביתו נגררים אחריהם הוא בדרגא דהמיעוט נגררים אחרי הרוב ועדיף מזה דאשתו כגופו ונמשכת אחריו, מראיות שאין צריך לעלותם על הכתב וכל איש שורר בביתו...".

הסבר ב] ההקדמה- מפני שקיבלו שבת בברכו- אופן נוסף בו ניתן להסביר את דעתם של השוללים קבלת שבת מוקדמת, על אף דברי השולחן ערוך- שמקדימין להתפלל ערבית בליל שבת, היא מדברי המשנה ברורה על אתר (ס"ק ב):

"מקדימין - משום דהוי נהיגי עלמא לקבל עליהם שבת מכי פתח הש"ץ ברכו וכדלעיל בסימן רס"א ס"ד לכך מהנכון להקדים להתפלל ערבית כדי להקדים הקבלת שבת וה"ה דיכול לקבל עליו שבת קודם תפלת ערבית".

לאור זאת, כותב הפסקי תשובות:

"ואכן בזמננו שמקבלים שבת על ידי מזמורי לכו נרננה ולכה דודי וכו' ואפשר בשופי להתחיל קבלת שבת קודם השקיעה ולהתפלל ערבית בזמנה עם צאת הכוכבים כן צריך לנהוג בכל קהילות קודש האשכנזים שמקפידים בכל ימות השבוע שלא להתפלל ערבית קודם צאת הכוכבים ואין לשנות ולהקל בקפידא זו בליל שבתות וימים טובים".

לדבריו, בזמן השולחן ערוך שהיו מקבלים שבת רק בברכו, על כרחנו חובה להקדים את אמירת ברכו כדי למנוע חילול שבת עד אמירתו, דבר שלא שייך בזמננו שמקבלים שבת בקבלת שבת.

כאמור, עם כל זאת ישנם פוסקים שמתירים כדוגמת הרש"ז אוירבך (הליכות שלמה תפילה יד):

"ואין לפקפק על הנוהגים כן רק בערב שבת ... ומ"מ לא היתה דעת רבנו נוחה כל כך ממה שהתחילו להנהיג בן בכמה מקומות בא"י ואף שאין לאסור הדבר מ"מ ראוי לבני תורה לקבל שבת בזמנה ולהשכיב הקטנים לישון בע"ש כדי שיהיו נעורים בתחלת הלילה דאין זה נכון להנהיג שבאותו מקום יהיה לחלק מהצבור חול ולחלק מהם שבת. ואולם בישוב שהנהיגו כן בבית הכנסת לקבל שבת לאחר פלג המנחה הורה רבנו דאם רוב הצבור מתפללין בביהכנ"ס נגרר המיעוט אחריהם כדין קבלת שבת בזמן הרגיל".

נציין, שיש הפוסקים כרב אלישיב- ועל כן אינם רוצים להקדים את התפילה, אולם הם מקדימים ואוכלים את סעודת ליל שבת לאחר פלג המנחה, ולאחר מכן הולכים ומתפללים ערבית עם כל הציבור.

קבלת שבת לפני פלג המנחה- לגבי שאלת קבלת השבת בסקנדינביה ומדינות הצפון, שם שוקעת החמה בשעה מאוחרת מאוד בלילה, וקבלת שבת לאחר פלג המנחה לא תועיל להם.

מעין שאלה זו נשאל תרומת הדשן (סי' א):

"שאלה: ברוב הקהילות נוהגין, בימים ארוכים בימי הקיץ, לקרות ק"ש של ערבית, ולהתפלל תפלת ערבית, ג' או ד' שעות לפני צאת הכוכבים. אם יש שום ישוב או טעם למנהג זה; כי גם הרבה תלמידי חכמים עם ההמון עם במנהג זה"?

תרומת הדשן מיקל, וכותב כך:

"וא"כ משעה ורביע, תעשה ב' שעות פחות שמינית השעה בינונית..... ע"כ נראה, דאין ליישב כלל, בטעם ובסברת התלמוד, אלא יש לומר: שהמנהג נשתרבב על ידי תשות כח שירדה לעולם, ורוב ההמון תאבים ורעבים לאכול, בעוד יום גדול, בימים ארוכים. ואם היו אוכלים קודם מנחה, היו שוהים באכילה ובשתיה ולא יבאו כלל לבית הכנסת.... ומתוך כך, לא היה כח לת"ח, לפרוש ההמון עם, מלהתפלל תפילת ערבית, ולקרוא את שמע בעוד היום גדול. וכה"ג אשכחן, אפילו בדורות הראשונים, בימי רב האי גאון.... ובימי ריב"א... שהיו הצבור מתפללין וקורין את שמע בערבית, בזמן שהיה נראה לאלו הגאונים, שלא היתה תפלה וק"ש בזמנה, ואעפ"כ לא הוי מצי לעכבינהו. גם שמעתי בישיבה, מפי אחד מהגדולים, ששמע וקבל, כי בימי הקדמונים בקרימ"ש, התפללו ערבית וקראו את שמע, בע"ש בעוד היום גדול, כל כך, שהיה רב העיר שהיה מהגדולים הקדמונים הוא, וכל טובי הקהל עמו, הלכו לטייל אחר אכילה של סעודת שבת, על שפת הנהר דונא"י; והיו חוזרין לבתיהם קודם הלילה. גם נמצא כתוב, בשם אחד מהגדולים, שהורה להתפלל ערבית ולקרוא את שמע בעוד היום גדול מאוד, לצורך סעודת נשואין. מכל הלין משמע, דמקדם היה בקל להורות לקולא בדבר זה...נראה דאפילו ת"ח, אם הוא בצבור, שמקדימין להתפלל ולקרוא את שמע בימים הארוכים, אם אין יכול להפרישם, אין צריך להפריש מהם, אלא מתפלל וקורא עמהם ויוצא בזה. אבל אם הורגל בשאר פרישות, יתפלל ויקרא בזמן שתקנו חכמים, לפי כל הדיעות. הנראה לע"ד כתבתי.

בין השאר הוא מבסס את דבריו על דברי הרמב"ם (נשא"כ ג, ז) מהם עולה לכאורה הבנה שונה בהיתר הקדמת תפילת ערבית:

"ויש לו להתפלל תפלת ערבית של לילי שבת  בערב שבת קודם שתשקע החמה, וכן יתפלל ערבית של מוצאי שבת בשבת לפי שתפלת ערבית רשות אין מדקדקין בזמנה, ובלבד שיקרא ק"ש בזמנה אחר צאת הכוכבים".

נראה מדבריו, שסיבת ההיתר להקדים את זמן תפילת ערבית- אינה על סמך הפסיקה כר' יהודה, אלא על סמך העובדה שתפילת ערבית רשות מעיקרה.

אכן למעשה, כתב הרב מנשה קליין בשו"ת משנה הלכות (טו, פד) מביא בשם הרב משה פינשטיין:

"ובאמת כי שמעתי שפעם בא אחד לשאול להגרמ"פ זצ"ל, אי נכון להתפלל זמן הרבה קודם שבת עד אפי' קודם פלג המנחה, ושאלו הגרמ"פ שלמה ליה להקדים כל כך, והשיב מפני שרוצה שהילדים ישבו על יד השלחן וילמדו כיצד לשמור השבת, והשיב הגרמ"פ גם אני גדלתי בבית ובברה"מ הי' הלילה יותר מאוחר מפה, ומעולם לא התפללו בע"ש שתי שעות או יותר קודם השקיעה, ואעפ"כ נתגדלתי ב"ה כאחד האדם".

הקדמת שבת שתביא לחילול שבת לצורך שמירה- ביחס לשאלת תלמידנו אם רשאים הם להקדים את קבלת השבת ולהתפלל ולסעוד כראוי, אף שיביא הדבר לכך שפעולות שיכלו לעשות בהיתר ביום שישי נעשות בתוספת שבת, או שמא מחמת זה עליהם לקבל שבת רק בסמיכות לשקיעה.

הרב שלמה מן ההר והרב בנימין הרלינג הי"ד סברו שודאי שעל החיילים לקבל שבת רק בסמיכות לשקיעה כדי לצמצם את חילולי השבת המיותרים.

אולם הרב אליקים לבנון שליט"א, חלק:

"אולם לדעתי עדיף שיקבל עליו שבת, יתפלל, יקדש ויסעד [או, במידה ואין זמן לכל אלו – יקדש מיד ויסעד, ולאחר זמן כשיתאפשר, יתפלל] ואחר כל זה יצא לפעילות. זאת מפני שבסך הכל מדובר על כשעה ורבע זמניות לפני שקיעה. אם יספיק, בשעה ורבע זו הוא יתפלל, יקדש, יאכל ויברך. כל זה ימלא זמן של כמעט שעה. ועד שיעלה הכֹח על הרכבים, או עד שיצא לפעילות, יישארו רק מספר דקות לפני שקיעה ואולי תעבור השקיעה. נמצאת שהקבלה המוקדמת, לא גרמה לו לעבור יותר איסורים, כי ממילא הוא יצא אחרי שקיעה. ומה הרוויח? הרבה! שהתפלל במיושב ולא תוך כדי נסיעה, קידש בישוב הדעת ויוצא למשימה על בטן מלאה. חשבון זה לבדו, אומר שתפקודו כחייל יהיה טוב יותר. אם כן, השיקול הוא, באיזה אופן תבוצע המשימה בצורה טובה יותר. למעשה: עדיף שיתפללו ערבית מיד לאחר פלג המנחה, יקדשו, יאכלו ואח"כ יצאו למשימה. נימוק זה, כוחו יפה גם למצב בו אין לחיילים שהות להתפלל לפני היציאה למשימה, אלא רק לקדש ולאכול, לאחר פלג המנחה".

לא הבנתי את פסקו של הרב אליקים:  אם המטרה היא שהחיילים יצאו למשימה שבעים- אין צורך שיאכלו סעודת שבת- יכולים הם לאכול ביום שישי גם ללא קבלת שבת. ואף שאין לאכול סעודה קבועה סמוך לשבת, ודאי שלצורך המשימה הביטחונית המוטלת על כתפיהם, יכולים לאכול. ואם כן, מדוע שיחללו שבת?

קידוש אחרי פלג המנחה- עד עתה הנחנו שהחיסרון בקבלת שבת מוקדם הוא מצד תפילת ערבית, אולם הביאור הלכה (סי' רעא) מעלה אפשרות שהחיסרון הוא גם מצד עשיית הקידוש בזמן זה, וכך כתב שם:

יש ביאור הלכה (סי' רעא):

ואפילו קודם חשכה כ"כ הט"ז... וכמש"כ היד אפרים שם.... מ"מ לפי מה שהתעורר שם המ"א להקשות לדידן דמתפללין מעריב בזמנו ומנחה אחר פלג המנחה אלמא דלא ס"ל כר"י האיך אנו יוצאין בזה ואף שמיישב זה ע"ש מ"מ לכתחלה יותר טוב למנוע מזה כנלענ"ד. ואודות דברי הט"ז הנ"ל לענ"ד לולא דבריו הייתי אומר דאין כונת הטור כלל במה שאמר מיד לזרז לדבר זה רק שבא הטור לומר דבהגיע זמן חיוב קידוש דהיינו אחר שהוא לילה שאז מתקדש היום מצוה לעשות דבר זה תיכף ולא לאחר דלשון זכרהו על היין בכניסתו משמע תיכף משמתקדש היום.... וראיה מברכות כ"ז ע"ב דאמרינן שם דרבי צלי של שבת בע"ש ונכנס למרחץ להזיע .... ויצא ושנה לן פרקין ועדיין לא חשכה ולכאורה למה זכר דשנה לן פרקין וע"כ דהוא להראות שתפלתו היתה זמן הרבה קודם חשכה כי עוד נשאר זמן אחר התפלה ליכנס למרחץ ולשנות הפרק לתלמידים ומדלא הזכיר שגם קידש ואכל קודם שנכנס למרחץ וע"כ דלא קידש מתחלה וש"מ דלא צריכינן לזרוזי כל זמן שלא הגיע עדיין זמן חיובא...".

על האדמו"ר מגור מסופר[1] שפעם הזדמן לקברו של ר' יהודה והתפלל מנחה אחר פלג המנחה. כשיצא משם התעורר לכך- שנהג בקברו של ר' יהודה שלא כדעתו! ועל כן, למחרת שב וטרח ובא להתפלל על קברו את תפילת המנחה לפני פלג המנחה- כשיטתו של ר' יהודה.

 

 

[1]  מפי הרב גדעון בנימין שליט"א.