שאלה שבועית: ספירת העומר וחג השבועות בחו"ל
ראש הישיבה הרב מיכאל ימר
להדפסת השיעור
עומדים אנו בסמיכות ליום השנה לפטירתו של תלמידנו היקר דני מוריס, נקדיש את לימודנו לעילוי נשמתו- נחמן דניאל ז"ל בן אריה צבי מוריס שיבלח"א.
שאלה א] ספירת העומר מספיקא דיומא?- בני חו"ל חוגגים את ימי המועד פעמיים כתוצאה מהעת בה היו מקדשים את החודש על פי הראיה, ובני חו"ל שאינם בקיאים בקביעא דירחא לא ידעו האם החודש הקודם היה מעובר או חסר.
נמצא אם כן, שהן את חג הפסח והן את חג השבועות חוגגים בני חו"ל יומיים, מחמת אותו ספק שהיה בעת שקידשו על פי הראיה. נשאלת השאלה אם כן, מדוע את ספירת העומר- הנמצאת בתווך בין שני ימים אלו, לא סופרים בני חו"ל מידי יום בצורה כפולה- מספקא דיומא? מדוע אינם מחוייבים להזכיר בכל יום מספק את שני הימים האפשריים בספירה שחלים ביום זה?
שאלה ב] יום טוב שני של פסח וספירת העומר- עוד יש לשאול- שלכאורה ענין זה מביא למעין 'תרתי דסתרי'- במוצאי יום טוב הראשון של פסח נכנסים בני חו"ל ליום טוב שני- מ'ספקא דיומא', ומאידך מחילים לספור את ספירת העומר- שאמורה להתחיל דווקא בט"ז בניסן?
זאת ועוד, שבשמיני עצרת בני חו"ל יושבים בסוכה אבל לא מברכים, וישנם שאף אינם ישנים בסוכה כדי שלא תהיה זילותא בכבודו של שמיני עצרת.
ונשאלת השאלה אם כן, מדוע ספירת העומר ביום טוב שני של פסח אינה מהווה זילותא בכבודו של היום טוב?
עוד יש לשאול כיצד נהגו בזמן שבית המקדש היה קיים בספירת העומר?
שאלה ג] יום טוב של גלויות בשבועות- עוד יש לשאול, מדוע חוגגים בני חו"ל בשבועות יו"ט שני של גלויות, ויש להבין מדוע, הרי בתורה לא נכתב תאריך לחג השבועות, אלא ביום החמישים לספירה. ואם כן, אם סופרים פעם אחת בכל יום ולא חוששים לספקא דיומא, מדוע את חג השבועות חוגגים יומיים – ולא יום אחד ביום החמישים לספירה?
שאלה ד] יום הכיפורים יומיים- מדוע אין נוהג 'יום טוב שני של גלויות' ביום הכיפורים, בעוד שבכל המועדים המקיפים אותו, נוהגים יום טוב שני של גלויות מ'ספקא דיומא'?
תשובה
נדון תחילה בשאלה כיצד נהגו בספירת העומר בחו"ל בזמן שבית המקדש היה קיים והיו מקדשים על פי הראיה, ובשאלה מדוע כיום לא סופרים כל יום 'יומיים' מספק.
בעל המאור (פסחים כח, א) נזקק לשאלה זו, וכותב כך:
"ואם באנו לספור שתי ספירות מספק נמצא ספירה שניה מושכת עד יום טוב ראשון של עצרת ואתי לזלזולי ביום טוב ראשון דאורייתא הילכך אין לנו אלא מה שנהגנו".
לדברי בעל המאור, מצד עיקר הדין יש לספור בכל יום ספירה כפולה מספק. אלא שכנגד זה עומד הצורך למנוע זלזול ביום טוב ראשון של שבועות, מכך שממשיכים בו את הספירה.
ועל כן, בזמן שבית המקדש היה קיים, שהיו מקדשים על פי הראיה והספק היה אמיתי- לא היתה ברירה אלא למנות יומיים מספק.
אולם עתה, אחר שישנו בידינו לוח קבוע ויודעים בודאות מתי חל פסח ושבועות, אף שבני חו"ל ממשיכים לנהוג יומיים- מכניסים אנו את השיקול של הפגיעה והזלזול שעלולים להיווצר בכבודו של שבועות, ועל כן בני חו"ל אינם מונים בכל יום מימי הספירה אלא יום אחד בלבד.
נמצא, שהמנהג אותו בני חו"ל נוהגים היום אינו דומה בצורה מוחלטת לאופן בו נהגו בזמן המקדש.
אכן, מדברי כמה אחרונים עולה כיון אחר מדבריו של בעל המאור, והוא- שאין אפשרות לספור מספק שני מניינים בכל יום, הואיל וספירה- צריכה להיות מבוררות ומדויקת, ובלא זה אין שמה ספירה.
כך כותב לדוגמא הדבר אברהם (א, לד):
"הנה בפשוטו נראה שאין ענין הספירה שיוציא מלות המספר מפיו. אלא עניינה שידע ויוחלט אצלו מדעת ומהחלט המנין שהוא סופר, ובלאו הכי לא מיקרי ספירה כלל, אלא קריאת מלות הספירה הוא דהויא, ולא ספירה עצמה. ובזה נראה לי להסביר בטעמו של המגן אברהם (שולחן ערוך אורח חיים סימן תפט ס"ק ב') שכתב דאין סופרין אלא בלשון שהוא מבין "ואם אינו מבין לשון הקדש וספר בלשון הקדש לא יצא, דהא לא ידע מאי קאמר ואין זה ספירה".
לדבריו, אדם שאינו זוכר מהו המנין היום ומזכיר מספק שני מניינים, אכן לא ייצא ידי חובת הספירה!
בדומה כותב גם בעל החידושי הרי"ם[1]:
ובדומה כותב החי' הרי"ם:
"יש להקשות למה אין עושין ספיקא דיומא גם בספירת העומר ויאמר היום יום א' לעומר היום יום ב' לעומר? ויש ליישב דשאני ספירה שהיא ענין בירור באיזה יום שעומדים בו ואם נעשה בה כדין ספיקא דיומא לא תהיה נקראת ספירה כלל. קושיית בעל המאור שנמנה בכל יום שתי פעמים משום ספיקא דיומא. ואינו קשה כלל, כי כיון שאני מסופק היאך מקרי זה ספירה".
יסוד דומה כותב ר' שמעון שקופ בספרו שערי יושר (שער הספקות פרק ה), ואף מוסיף ואומר לאור זה שבזמן המקדש בעת שהיה ספק אמיתי במנין, בני חו"ל לא היו סופרים את ספירת העומר, וכך כתב:
"ויש להטעים ענין זה דמספר שאינו ברור לא חשוב מספר ומנין, וכנראה שזה הוא טעמו של הט"ז (או"ח סימן תפט סק"ח) שכתב דלכתחילה בעינן שידע מנין של הספירה בשעת הברכה דלא כמו שכתב בספר חיי אדם הטעם משום חשש הפסק בין הברכה לספירה. ונראה דבמסופק כמה ימים היום אם יום ג' או ד' שלא יכול למנות שתי הספירות מספק דלא חשיב ספירה כלל וכדומה לי שראיתי דין זה באיזה ספר. ולפי דברינו אפשר קצת לתרץ קושיית הראשונים למה אין אנו סופרין תמיד שתי ספירות כמו שאנו עושין שני יו''ט. עיין רז"ה ור"ן סוף פרק ערבי פסחים דכיון דאם נחשוב לספק בטלה כל המצוה, ובזמן שלא היו בקיאין בקביעות דירחי לא היו מקיימי מצות ספירה...".
שאמרה תורה 'וספרתם לכם'- ניתן להבין את משמעות הדברים בשני אופנים: אפשר שהאדם בספירתו יוצר את שם היום, אולם אפשר שבספירתו האדם רק מכריז איזה יום מימי הספירה הוחל והוכרז, אך אינו יוצר את שם היום.
לצד הראשון, מסתבר שלא ניתן למנות מספק, אולם לצד האחרון- אפשר שככל שניתן להתנות תנאי במצוות, ניתן יהיה למנות מספק יומיים יחד.
דיון זה מזכיר את הדיון שדנו בשיעורים הקודמים אודות קטן שהגדיל בימי הספירה- כאמור, הרבי מליובאוויטש ועוד אמרו, שלא ניתן למנות מנין מסויים אם לא מנית את המנין שלפניו.
הנחה זו מובנת אם האדם הוא שמחיל את שם היום, אולם אם שם היום חל מאליו והוא רק מכריז- יתכן ויוכל לעשות זאת גם אם לא הכריז את מנין הימים הקודמים.
שבועות יומיים, יום כיפור- את חג השבועות חוגגים בני חו"ל יומיים מדין לא פלוג- שלא יהיה שוני בין החגים. ביחס ליום כיפור- מלבד הקושי הגדול לצום יומיים, לא מצינו לאלול מעובר, ועל כן ברוב המקרים ניתן לדעת כמעט בודאות מתי חל יום הכיפורים. ומסיבה זו לא הנהיגו בו חז"ל יום נוסף מ'ספקא דיומא'.
עוד שאלנו מדוע ספירת העומר אינה יוצרת זילותא ביום טוב הראשון של פסח? נאמרו מספר תשובות בדבר:
א] בעל המאור משיב יום טוב שני הוא מדרבנן, ואילו ספירת העומר היא דאורייתא[2]. ועל כן, בגלל חשש הזילות בכבוד יום טוב הדרבנני לא ניתן לפגום בספירת העומר (בסוכות המציאות היא הפוכה- מבטלים את הניהוגים הדרבננים של הספקא דיומא של סוכות כדי לא לפגוע בשמיני עצרת שתוקף חיובו הוא מהתורה.
ב] הר"ן על הרי"ף משיב ש'תרתי דסתרי' המובילים לזילותא זה רק כאשר באותו מעמד עצמו נעשות ב' פעולות סותרות- לדוג': לעשות קידוש של שמיני עצרת ולומר מקדש ישראל והזמנים תוך כדי ישיבה בסוכה זה תרתי דסתרי. אבל בפעולות הנעשות בזמנים שונים (כבספירת העומר עם קידוש ליל פסח) אין משום 'תרתי דסתרי וזילות.
ג] הראב"ד משיב- שבשמיני עצרת, כדי לפתור את הזילות מחד ולשמר את קיום המצוה מספק מאידך- ניתן להימנע מברכה. אולם בספירת העומר- ההימנעות מהברכה לא תמנע את זילות הואיל והספירה עצמה יוצרת את הזילות. ועל הספירה עצמה לא ניתן לוותר, ועל כן לא חוששים לתרתי דסתרי.
