שיחה לפר' תרומה תצווה: נצחיות מצוות בניין בית המקדש
ראש הישיבה הרב מיכאל ימר
להדפסת השיעור
הפרשיות שבהן אנו עוסקים תרומה-תצווה, עוסקות בבניית המשכן והמקדש.
חובה עלינו לברר מה תפקיד המקדש ומדוע ה' מצווה לבנותו?
אם לא נבין מהו תפקידו יהיה קשה לנו בט' באב להצטער על חורבנו. אם לא ברור לנו מהו ייעודו וממילא לא ברור לנו חסרונו אז אין מיקוד על מה להצטער בט' באב.
כמו כן, בתי כנסת וישיבות הם מקדש מעט.
אם לא נבין מהו תפקיד המקדש לא נוכל להבין מה התפקיד שעלינו למלא בבתי הכנסת והישיבות כדי למעט חוסר זה.
אנו נציין שלשה תפקידים עיקריים לבניין בית המקדש המובאים במפרשים.
א.השראת שכינה בבית המקדש המשפיעה על העולם כולו. הקב"ה רצה להיות בתחתונים ולכן השרה שכינתו בבית המקדש שמשם תתפרס על העולם כולו.
ב. הבעת הקשר המיוחד בין ה' וישראל, שה' משרה את שכינתו בתוך עם ישראל שקיבלו את התורה.
ג.הפנמה. העובדה שאדם מגיע לריכוזיות של שכינה כה משמעותית הגורמת לו להרהר ולחשוב איך הוא מקיים את שליחותו בעולם ומרגיש וחווה את קירבת ה'.
ההסבר הראשון הוא השראת שכינה בארץ.
וכך כותב המהר"ל:
"כמו שבאדם הלב והמוח עיקר האדם, הלב שממנו החיות והמוח ששם השכל, כך בכלל העולם בית המקדש והתורה עיקר מציאות העולם. וכמו שהלב הוא באמצע האדם וממנו מקבלים חיות ושפע כל האברים, כך בית המקדש באמצע העולם ממנו מקבלים כל הארצות חיות ושפע. וכמו שהמוח שם שכל האדם, כך התורה שכל העולם, נמצא התורה ובית המקדש הם עיקר הנמצאים, ואלו שני דברים הם צמודים ביחד תמיד, כי בית המקדש הוא בארץ והוא שלימות העולם הגשמי, והתורה היא שכלית, ולפיכך על אלו שני דברים אומרים תמיד יהי רצון שיבנה בית המקדש במהרה בימינו ותן חלקנו בתורתך, לומר שיתן חלקנו בדבר שנחשב מציאות דוקא ולא בדברים בטלים" (המהר"ל- ספר גבורות השם פרק ח)
בית המקדש מעניק קדושה לעולם כמו הלב שנותן חיות לכל האדם. בית המקדש הוא הלב והתורה הוא השכל. תפקידו הראשון של בית המקדש- משכן, שכל מה שיהיה בעולם יהיה קשור לקדושה, זה מרכז השכינה. כל מעשה חייב להיות מחובר לקדושה. מטרת המשכן-שה' מוריד את הקדושה לארץ והוא מקור החיות והשפע של הקדושה שתתחבר לכל עשיה בארץ.
כותב הרב לופיאן:
"ויקחו לי תרומה מאת כל איש אשר ידבנו לבו תקחו את תרומתי (שמות כ"ה ב') פירש"י ז"ל ויקחו לי לשמי, וכן מאי דכתיב להלן ועשו לי מקדש לי לשמי. הנה בכל המצות כולן לא כתוב בתורה שהיא דוקא לשמה ואדרבה כבר אחז"ל לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצות אע"פ שלא לשמה שמתוך שלא לשמה יבוא לשמה, ומה טעם שבכאן נאמר במפורש לי לשמי. אבל התשובה היא כי אמנם בכל עשיית מצוה אין השלא לשמה מגרע בעצם חיוב עשייתה, וגם דרגת חשיבות המצוה אינה נגרעת במאומה אפילו לגבי מצות אחרות שנעשות לשמה בתכלית, אבל בנין המקדש כל תכליתו הוא שיהיה שם השראת השכינה, כמ"ש ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם, לכן בשלא לשמה אף שעצם מעשה מצות בנין המקדש נעשית כהלכתה, ולא נגרע מערכה כלום, מכל מקום להשראת השכינה שם צריך שתהיה מחשבה נכונה לשמה" (הרב אליהו לופיאן-"לב אליהו")
השכינה שורה כשעושים דברים לשמה. השכינה לא שורה אם עושים דברים שלא לשמה. לימוד התורה יכול להשפיע רק אם הכוונה היא טהורה והאדם לומד בגלל היותו עבד ה' והוא רוצה לקיים את ציווי ורצון ה'.
גם המלבי"ם בפירושו מדגיש ש"ויקחו לי תרומה" לי-לשמה, היות ואם זה נעשה לשם סיבה צדדית אזי השכינה לא תשרה במשכן.
וכך כותב המלבי"ם:
ויקחו לי תרומה. התנה כמה פרטים: א) לא אמר ויתנו לי תרומה, שאז היה מצוות וחיוב על כל אחד ליתן, וה' רצה שתרומה זו תהיה מנדבת לב ורצון חפשי לא ע"י שום הכרח, ואם היה הצווי שיתנו, היו נותנים בהכרח ע"י הצווי, לכן באר שאינו מצוה שיתנו רק שימנו גבאים לקבל ממי שירצה ליתן. ב) לי לשמי, שלא יערב ברוחו פניה חיצונית להתכבד או להתפאר בנדבתו או על מנת לקבל פרס וכדומה רק לשם ה' בלבד" (מלבי"ם שמות פרק כה פסוק ב)
הסיבה השניה לבניית בית המקדש היא, שכל העולם יראה את הקשר המיוחד שקיים בין ה' ועם ישראל כעם סגולה המקיים את התורה.
וכך כותב המדרש:
"משל למלך שהיה לו בת יחידה בא אחד מן המלכים ונטלה ביקש לילך לו לארצו וליטול לאשתו אמר לו בתי שנתתי לך יחידית היא, לפרוש ממנה איני יכול, לומר לך אל תטלה איני יכול לפי שהיא אשתך אלא זו טובה עשה לי שכל מקום שאתה הולך קיטון אחד עשה לי שאדור אצלכם שאיני יכול להניח את בתי, כך אמר הקדוש ברוך הוא לישראל נתתי לכם את התורה לפרוש הימנה איני יכול, לומר לכם אל תטלוה איני יכול אלא בכל מקום שאתם הולכים בית אחד עשו לי" (שמות רבה לג א)
אנו לומדים מכאן את חובתנו בהבנת המיוחדות שאנו בן ה'. אם אדם לא מבין שהוא מיוחד והוא בן ה' הוא מושפע מהערכים הכללים בעולם.
לאור זאת נבין מדוע דווקא המשכן נבנה מתרומות וללא התרומות הוא לא היה נבנה, כי אי אפשר ליצור קשר בכפיה אלא בתהליך נפשי של רצון. בניגוד למצוות צדקה שכופין על הצדקה כי בצדקה העיקר הוא התוצאה שיהיה לעני כסף, כאן העיקר הוא התהליך הנפשי והעיצוב של אישיות האדם בדביקותו לה'.
וכך כותב השם שמואל:
"כתיב כל איש אשר ידבנו לבו, ולא בא בחיוב, והגיד כ"ק אבי אדומו"ר זצללה"ה הטעם משום דהשראת השכינה במשכן היא דביקות, ואי אפשר רק בהכנת אהבה, על כן לא היה בחיוב, עכת"ד....... ואילו יצויר שיעשה המשכן בלתי נדבת ישראל, אלא כעין הלוחות שהראה הקב"ה למשה מחצב של סנפירינון בתוך אהלו, ואם היה במשכן כהאי גוונא לא היה אפשר שתשרה בו שכינה, ועל כן היה צריך שיבוא דוקא מכל איש אשר ידבנו לבו באהבה ורצון ולא בחיוב" (ספר שם משמואל פרשת תרומה - תרע"ה)
בית המקדש נחרב כאשר עם ישראל הפכו להיות טכניים. הקריבו קורבנות כדי שלא יענשו. תפקיד השני של בית המקדש שיהיה קשר חזק יותר בינינו לבין ה'. הקורבנות תפקידם להשפיע על הקשר בינינו לבין ה'. הקרבנות ובית המקדש צריכים ליצור דביקות ואהבה בינינו לבין ה'.
הרב עמיטל כותב:
המהר"ל (בספר גור אריה) מתקשה בפירוש זה: הלוא התורה מספרת רק על התרומה שהובאה למשכן מרצון, ואין התייחסות בפסוקים לשאר התרומות! והוא מתרץ: ההיגיון נותן שהציווי על מחצית השקל (תרומת חובה) קדם לקריאה אל בני ישראל לנדב חומרים מרצונם. אלמנט הכפייה הכרחי לבניית המשכן. אילו הקריאה להתנדב הייתה קודמת לציווי, בני ישראל היו מביאים את כל מה שדרוש לבניין המשכן, ומחסלים בכך את הצורך בציווי (ראה גור אריה).פירושו של המהר"ל מכיל מסר חשוב. נדיבות לב, עבודת ה' הבאה מתוך האדם, הנה מרכיב חשוב וחיובי בתודעה הדתית רק אם היא מושרשת בתחושת מחויבות. חומרי הגלם לבסיס הפיסי של המשכן באו מתרומת חובה, לא ממעשה אלטרואיסטי.... בייחוד זו שצמחה באמריקה, דוגלת באינדיבידואליזם ובבחירה חופשית. לשיטתה, אין דבר המצדיק פגיעה בזכויות הפרט. לרעיון זה ישנן השלכות גם בעולם הדתי. אנשים מקיימים מצוות ומנהלים אורח חיים דתי רק מפני שהם חפצים בכך, ולא בגלל תחושה שהם חייבים לנהוג כך" (הרב יהודה עמיטל– בית המדרש הוירטואלי)
לא פועלים עפ"י "מוזה" בלבד- לפי הרגשות בלבד. ה' הוא במרכז וצריך להתחבר גם ע"י ציווי. זה ההשלמה בין מחצית השקל לתרומה עצמה עפ"י המהר"ל. צריך לב ואהבה וחיבור אבל מצד שני צריך גם את הציווי בשביל היציבות. יציבות נוצרת בשילוב נעשה ונשמע וכפיית הר כגיגית. מחד המצוות כחובה כדי ליצור מבנה ויציבות ועמל רב, ומצד שני תוספת אישית התנדבותית כדי ליצור התחברות.
התפקיד השלישי הוא הפנמה:
כתוב בהקדמת הזוהר:
"שְׂאוּ מָרוֹם עֵינֵיכֶם וּרְאוּ מִי בָרָא אֵלֶּה" (ישעיהו מ,כו). "רבי שמעון: רז זה לא נתגלה, מלבד יום אחד שהייתי על חוף הים, ובא אליהו ואמר לי... דבר סתום היה לפני הקב"ה, ונתגלה בישיבה של מעלה.. בשעה שהסתום מכל סתומים חפץ להתגלות, שעה בראשונה נקודה אחת, וזה עלה להיות מחשבה. צייר בה כל ציורים, חקק בה כל חקיקות, וחקק בתוך המאור הקדוש הסתום חקיקת ציור סתום אחד, קודש קדשים, בניין עמוק היוצא מתוך מחשבה, ונקרא 'מי'.. חפץ להתגלות ולהיקרא בשם, ונתלבש בלבוש יקר מאיר וברא 'אלה'.. נתחברו האותיות אלו באלו, ונשלם השם 'אלקים'... ואותם שחטאו בעגל, על רז שלנו, אמרו: 'אלה אלהיך ישראל'.. בא רבי אלעזר וכל החברים ונשתטחו לפניו, בכו ואמרו: אילמלא לא באנו אלא לשמוע זה דיינו" (הקדמת הזוהר)
יש 'אלה', יש משהו שאנו יכולים לחוש ולראות, וראיה זו צריכה לגרום לנו ל"מי"-לשאול שאלות ולהתבונן. ונתינת התשובות לשאלות יעצים את קשרנו ודבקותנו בבורא. תהליך המקדש צריך לגרום להעצמה ורצון של האדם להיות בקשר חזק יותר לבורא העולם, וע"י הפנמה יידבק בבורא.
שם "אלוקים" בנוי משתי מילים, 'אלה' ו'מי'. כל הסיבה שהקב"ה ברא את העולם זה שהוא רצה שנתקרב אליו. אנחנו לא יכולים לראות אותו, לכן הוא ברא את העולם, שדרכו נגיע להתקרב לריבונו של עולם. מטרת העולם היא שדרך ההעלם נגלה אותו, נעבור התבוננות שתביא למהלך נפשי. נראה משהו, אבל לא נסתפק רק בראייה, אלא נשאל, נברר, מי ברא? שילוב של "אלה" ו"מי" גורם למחשבה לשאול ולהבין.
בישיבה יש ריכוזיות גבוהה מאוד, לכן הישיבה היא "מקדש מעט" – היא כולה תורה, כולה קדושה. המטרה של הריכוזיות הזו – שנשאל ונברר היכן אנו בתוך זה? מה אנו לוקחים מחיי הישיבה לחיים? התהליך בישיבה הוא בירור נפשי, מה תפקידנו בעולם? איך אנו בונים את עצמנו?האם מצאנו את ייעודנו ושליחותנו בעולם? האם אנו זוכים ליישמם? האם אנו חיים חיים ערכיים, חיים תורניים, חיים המקדשים שם שמים?
שואלים המפרשים:
כל מצוה היא נצחית, אבל לכאורה בנין בית המקדש הוא מצווה זמנית שנועד רק לדור שבונה את בית המקדש?
כותב בנתיבות שלום:
"מביא דרבי האלשיך הק', שתרי"ג המצוות נאצלו מעצמותו ית', וכמו שהקב"ה נצחי כך תרי"ג המצוות הנאצלים ממנו ית' הם נצחיים. ועל פי זה מקשה על מצוה זו של ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם, מה הנצחיות במצוה זו שאינה נוהגת לדורות, ולא רק לאחר החורבן אלא אפילו בזמן שביהמ"ק קיים אי אפשר לקיימה, ושייכת רק לדור שבימין נבנה ביהמ"ק, ומהוא אם כן ענין המצחיות במצוה הנוהגת בדור אחד בלבד....והתולדות יעקב יוסף מבאר שמצוה זו של ועשו לי מקדש קאי על כל אדם שהוא עולם קטן בפני עצמו, והוא מצווה לעשות בקרבו מקדש לה', שבתוך גופו יהיה מעון לשכינה. וכמאמרם ז"ל (מובא באלשיך וראשית חכמה) ושכנתי בתוכם, בתוכו לא נאמר אלא בתוכם, בתוך כל אחד ואחד" (רבי שלום נח ברזובסקי – נתיבות שלום פרשת תרומה)
"ושכנתי בתוכם - לא אמר ושכנתי בתוכו אלא בתוכם להורות שאין השכינה שורה במקדש מחמת המקדש עצמו שאין בגופו קדושה כי אם מחמת ישראל השוכנים בתוכו כי היכל ה' המה" (הרב יששכר איילנבורג- "צידה לדרך" פרשת תרומה)
בנין בית המקדש נועד על מנת שהאדם ייכנס לגופו פנימה ויבנה את השכינה שבתוכו, כדי שהאלוקות תשכון בגוף האדם בגלוי. המצווה היא נצחית כי גם כאשר אין בית המקדש יש חובה על האדם לבנות מקדש בתוכו.
ומוסיף וכותב ספר המאמרים למוהרי"ץ:
"ובכללות העניין צריכים להבין, דהנה אינו זז לעולם לא בעולם הזה ולא לעולם הבא, והלא עכשיו בזמן הגלות אשר בית המקדש חרב וכו' ואין לנו קרבנות, ואיך הוא אינו זז לא לעולם הזה ולא לעולם הבא. אך העניין הוא... דכל ישראל צריכים לעשות את המקדש.. בית קדושה בלבו של אדם.. שעיקר הכוונה היא שהאדם יהיה בבחינת משכן-היינו להיות מכוון לשבתו, שהאלוקות תשכון בנפשו בגילוי. וכל פרטי הסדרים שהיו במקדש בכלים והיריעות שהן פנימיים ומקיפים, הכל ישנם באדם למטה.. ואף גם בזמן שבית המקדש קיים זאת הייתה עיקר הכוונה.. דעיקר עניין עשיית המקדש הוא להיות שכינת עוזו בתוך כל אחד ואחד" (ספר המאמרים למוהרי"ץ תש"ד)
איך עושים זאת?
"והנה כמבואר המצוות שנאמרו לכלל ישראל יש להם שייכות גם לכל יחיד, ובכלל זה גם מצות ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם, וכמאמרם ושכנתי בתוך כל אחד ואחד. וע"פ דברי המדרש הללו הרי ענין מצוה זו הוא עשה לי קיטון אחד שאדור אצלכם, כי לפרוש ממה איני יכול, היינו שאי אפשר לתורה בלא דבקות בה', ולכך עשה לי קיטון אחד שאדור אצלכם, היינו שיקדיש דבר מיוחד שבדבר הזה יהיה תמיד דבוק בה'. ודבר זה צריך להיות אצלו עיקר העיקרים של חייו, שיקיים זאת בכל העתים כחשיכה כאורה, בבחינת חסיד לדבר אחד, ועל ידי זה הוא שומר על הקשר עם הקב"ה. כאשר יש ליהודי את הקיטון הזה, הדבר המיוחד שעל ידו הוא דבוק תמיד בהשי"ת, לא יתכן שישכח מהקב"ה, ולעולם אינו מתנתק מדבקותו בה', כי דבר זה מזכירו שלא יסיח דעתו מהבורא ית'. ובכלל מצות ועשו לי מקדש, שיכין בעצמו מקום להשראת השכינה על ידי דבר מיוחד בחינת קיטון אחד שעל דיו הוא מקושר תמיד להשי"ת, וזהו המקדש שעושה להשראת שכינתו ית'" (הרב שלום ברזובסקי - נתיבות שלום פרשת תרומה)
שכינה יכולה לשרות באדם אם הוא יבחר מצווה מהתורה שאותה יקיים בהידור מאד.
צריך בישיבה לחשוב ולהתבונן להגדיר מדוע אנו חיים ולהדר במצוה אחת לפחות בתמידות מידי יום. לכן מצוות המקדש היא תמידית ולכן כתוב "ושכנתי בתוכם" ולא בתוכו.
יה"ר שנזכה בישיבה כל אחד לקיים שלשה תפקידים אלו:
1.לגרום להשראת שכינה בעם ישראל ע"י לימוד לשמה.
2. להגדיל את הקשר בינינו לה' ולראות ולחוות את היותנו בנים של ה' יתברך.
3. לברר להעמיק ולמצוא את תפקידנו ייעודנו ושליחותנו בעולם ואת הדרכים ליישמם.
אמן כן יהי רצון!
