שאלה שבועית-גדרי 'אונס' – במילוי התחייבות

ראש הישיבה הרב מיכאל ימר

 

                                            

גדרי 'אונס' – במילוי התחייבות

לפנינו שני מעשים שהגיעו בפני בתי דינים, כשהמשותף לשניהם הוא שאלת אונס בקבת ההתחייבות.

מקרה א] תשלום על רכישת דירה באיחור- בני זוג היו ל"ע בהליכי גירושין. כחלק מהליך הגירושין חילקו ביניהם את הממון המשותף, שכלל בין השאר דירה שלאחר הערכת שמאי מיוחדת שוה מליון ש"ח.

הבעל סיכם עם האשה שכדי שהדירה תעבור לבעלותה עליה להעביר את סכום הכסף ששוה חלקה תוך ג' חודשים.

האשה פנתה לבנק לקבל משכנתא עבור קניית הדירה, אולם בגלל סיבוך שנוצר בתהליך התעכבה קבלת המשכנתא, והאישור ניתן רק לאחר ג' חודשים. הבעל מצידו טען שערך הדירה עלה בחודשים שעברו מאז הסכם המכירה, והואיל ועברו יותר מג' חודשים והאשה לא המציאה את התשלום, יש להביא שמאי פעם נוספת, והאשה תשלם על פי הערך החדש (הגבוה יותר) שיקבע השמאי.

השאלה היא האם מתחשבים בכך שהאשה עשתה ככל שביכולתה להמציא את הכסף בזמן ורק מחמת אונס לא עשתה זאת, ועל כן מוגדרת כאנוסה, או שמא סוף כל סוף לא עמדה בהתחייבותה.

מקרה ב] מקום מרווח לתערוכה- בבעלותו של אחד מתושבי בני ברק היתה תערוכה אודות בית המקדש, ובחגים היתה מציגה ומאפשר לצפות בה תמורת תשלום, ומכך היה מתפרנס.

עמותה העוסקת בענייני בית המקדש פנתה אליו בבקשה שיציג את התערוכה במבנה סמוך לכותל. בעל התערוכה חתם מולם על הסכם לפיו הוא יביא את התערוכה לירושלים למשך שנה, ואילו הם מצידם ידאגו לו לבנין גדול ומרכזי שיביא רבים לתערוכה וכך תעלה הכנסתו.

בפועל, אנשי העמותה לא מצאו מבני רחב ידים אלא מבנה קטן, דבר שהשפיענ לרעה על הכנוסתיו הפוטנציאליות של בעל התערוכה.

לאור זאת רצה בעל התערוכה להפסיק את ההסכם ולהשיב את התערוכה לבני ברק, ואילו אנשי העמותה טוענים- אמנם צודק אתה שלא עמדנו בהתחייבויותנו, אולם הדבר לא נעשה רצון אלא באונס- למרות החיפושים הרבים לא מצאו מבנה ראוי לשמו. ועל כן, על בעל התערוכה להמשיך ולעמוד בהסכם? שאתנו היא אם כן, עם מי הצדדים נמצא האמת?

מקרה ג'] תשלום תוספת לאברך שיצא למילואים- בעת שלמדתי בכולל של הישיבה כאברך עמד בראשו הרב סרבניק. כדי לעודד הגעה בזמן אמר הרב סרבניק שמי שיגיע במשך חודש בשעה תשע ורבע תועלה לו המלגה.

אחד האברכים התמיד לאורך כל החודש והגיע בזמן הנקוב, אולם ביום האחרון של החודש הוא זומן למילואים ולא היה בכולל. הרב סרבניק סבר שלא מגיעה לו תוספת, ואילו האברך מנגד טען שהתמיד כל החודש ואילו ביום האחרון היה אנוס, ועל כן מגיעה לו התוספת המובטחת.

מעשה על בסיס אותו עיקרון- מופיע בחשוקי חמד (כתובות ב, ב): מעשה ביהודי עשיר ירא שמים שהתנה עם חבירו שאם יקפיד להתפלל במשך החודש הקרוב בכל יום במנין יקבל בסוף החודש חמש מאות דולר והנה באחד הימים נאנס חברו ולא יכול היה להתפלל מנחה אולם בערב בא לבית הכנסת והתפלל ערבית שתיים. האם צריך היהודי לתת 500$ למתפלל או לא?

הגמ' (כתובות ב, ב) דנה האם יש אונס בגיטין או לא ומחפשת לכך מקור. תחילה הבינה הגמ' שאין אונס בגיטין מהתורה, ולמסקנה מסיקה הגמ' שאין אונס בגיטין מדרבנן 'משום צנועות ומשום פרוצות'.

שומה עלינו לברר כיצד ניתן לומר ש'אין אונס בגיטין'? הרי הלכה היא בכל התורה ש'אונס רחמנא פטריה' (כז, א), וכפי שכתוב לגבי נערה המאורסה שתפסה איש על כרחה: "ולנערה לא תעשה דבר" (דברים כב, כו).

 

תשובה

כדי לברר את הכרעת הדין במקרים השונים עלינו לפתוח תחילה בגדר פטור אונס:

ניתן להבין את מה שפטרה התורה אל האנוס בשני אופנים:

א] 'אונס'- פטור מעונש בלבד- אפשר, שפטור אנוס הינו פטור מעונש בלבד. פרושו של דבר, שאף שהמעשה מיוחס לו, מכל מקום לא ניתן לחייבו ולהענישו עליו הואיל והיה אנוס.

כך נראה בפשטות להסביר את השלב הראשון בגמ' בכתובות (ב, ב) שם חילקה הגמ' בין אונס בנישואין- שם במידה ולא ונאנס האדם ולא נשא את כלתו בזמן- פטור מהעלאת מזונות, לבין גיטין- שם טענת אונס אינה מתקבלת.

העלאת מזונות במקרה בו הגיע הזמן ולא נשאה הבעל הינה קנס על החתן המעכב את נישואי כלתו, ועל כן במידה ונאנס- איננו קונסים אותו, שהרי אונס מהווה עילה לפטור מעונש.

מנגד, אונס בגיטין המבטל את התנאי ומכשיר את הגט אינו קשור לעונש כל שהו- אלא לשאלה האם אכן עמד בתנאי או לא. כאן, על אף שנאנס- סוף כל סוף לא עמד בתנאי ועל כן 'אין אונס בגיטין'

ב] 'אונס'- המעשה לא מיוחס אלי- אולם ניתן להבין, שהפטור באונס נובע מכך שמעשה הנעשה באונס כלל אינו מתייחס לאדם. רק מעשים הנעשים ברצון מתייחסים לאדם- העושם בנפשו ובדעתו.

אפשר, שכך למדה הגמ' במסקנתה- כאשר ביארה שגם בגיטין יש אונס מעיקר הדין. וזאת משום שבכל מקרה בו פעל האדם מאונס לא ניתן לייחס את מעשהו אליו, הואיל ולא פעל בו באפן מודע ורצוני.

כהבנה זו האחרונה, נראה מדברי הריטב"א בחידושיו למסכת גיטין (ל, א) שמחלק בין מי שנאנס בקיום התנאי למי שנאנס בביטולו:

"ואומר רבינו דדוקא כשנתקיים התנאי מתוך האונס כגון האומר לחבירו שדי נתונה לך מעכשיו אם לא אבוא מכאן ועד שלשים יום ונתקיים התנאי שנאנס ולא בא בכי הא טוענין טענת אונס ומתנתו אינה מתנה. אבל היכא שנתבטל התנאי מתוך האונס כגון שאמר לו שדי נתונה לך מעכשיו אם לא אבוא מכאן ועד שלשים יום ונתבטל התנאי מתוך האונס שנאנס ובא בזה אין מתנתו מתנה ואין טוענים טענת אונס דמכל מקום הרי בא ולא נתקיים התנאי".

במידה והתנאי התקיים מאונס- לדוג' במקרה בו אמר האדם שאם לא יבוא הגט לא יהיה גט ולבסוף לא בא- מאונס, איננו מסתכלים על אי ביאתו כהפרת התנאי הואיל ונעשתה שלא ברצונו.

אולם במקרה בו ביטל את התנאי- לדוג' במקרה בו אמר האדם שאם יבוא יהיה הגט ובא, אף שבא שלא לרצונו סוף סוף בא, ועל כן מעשהו התבטל.

חילוק זה של הריטב"א מתאפשר רק אם נגדיר את פטור 'אונס' כהבנה השניה- הרואה באונס דבר הפוגע בייחוס המעשה אל העושה. משום שאם נניח ש'אונס' מהווה רק פטור מעונש, אין כל מקום לחלק בין מקרים אלו.

וצריך לומר בדעתו שלמד שנקודה זו השתנתה בין השלב הא' למסקנה בגמ' בכתובות.

אמנם, מדברי הר"ן (על הרי"ף קידושין כה, א), הש"ך (חו"מ סי' כא ס"ק ג) ועוד נראה שלמדו, שגם למסקנה נשארת הגמ' בהבנה ש'אונס' מהווה פטור מעונש אולם המעשה ממשיך להיות מיוחס לאדם.

אם כן, מדוע בכל זאת יש אונס בגיטין? זאת משום ש'אנן סהדי' (אנו עדים, ברור לנו ברמה גבוהה) שכשהאדם התנה את תנאו כוונתו היתה- בתנאי שיהיה ביכולתי לעמוד בתנאי במידה סבירה, אולם אם אאנס- לא אצטרך לעמוד בתנאי זה.

 

על בסיס אותו עיקרון ניתן לומר בשני המקרים הראשונים שהזכרנו בשאלה- הן האשה שהסכימה לתנאי שעליה להביא את המשכנתא והן העמותה שהתחייבה לבעל התערוכה למצוא לו מקום מרווח- קבלו על עצמם את התנאים המוסכמים כל עוד נמצא הדבר בשליטתם, אולם במידה והינם אנוסים- על דעת זאת לא קבלו את התנאים הללו.

מסיבה זו, חולק הר"ן גם על הריטב"א שחילק בין קיום תנאי לביטולו, וסובר שבשניהם פטור האנוס, שהרי על שני סוגי תנאים אלו ניתן לומר ש'אנן סהדי' שלא קיבלם האדם על עצמו במקרה שיאנס.

בירושלמי נאמר (קידושין ג):

"ר' אבהו בשם רבי יוחנן סדר הסימפון כך הוא אנא פלן בר פלן מקדש ליך אנת פלני' ברת פלן על מנת ליתן ליך מיקמת פלן ומכנסיניך ליום פלן ואין אתא יום פלן ולא כנסתיך לא יהוי לי כלום אירע לו אונס רבי יוחנן אמר אונסא כמאן דלא דעבד, רשב"ל[1] אמר אונסא כמאן דעבד".

דברי הירושלמי מתאימים לחילוקו של הריטב"א בין קיום תנאי לביטולו, אולם לשיטתו של הר"ן שלא חילק, עלינו להבין את סברתו של ר' יוחנן הסוהר שאונסא כמאן דלא עביד?        

לדברי הר"ן יש לחלק בין תנאי בינו לבין עצמו (כלפי קונו)- בזה יש לחלק בין מקרה בו נאנס, ללא אולם בתנאי הנעשה בינו לבין אחר אין מקום לחילוק זה- שהרי האחר שכנגדו רצה לקבל את התוצר- את מה שסיכמו ביניהם, והואיל ולא הסכים, לא התמלאה ההתחייבות כלפיו.

 

נמצא, שהן לר"ן והן לריטב"א בב' המקרים שהזכרנו אין טענת אונס מתקבלת:

לדברי הריטב"א אין אונס הואיל ומדובר על 'ביטול מעשה', ואילו לדברי הר"ן אין כאן פטור אונס כלל מחמת ה'אנן סהדי' שבידינו.

נמצא שבמקרה של הדירה של בני הזוג שבהליכי גירושין, יוכל הבעל להביא שמאי חדש ולשום אותו כשער של עכשיו. ובמקרה השני יכול בעל התערוכה לקחתה ולהשיבה לבני ברק, הואיל ואנשי החברה שעמד מולם מבטלים את המבצע.

רבי יוסף חיים בשו"ת תורה לשמה (סי' רכט) עסק במקרה דומה למוזכר בשאלה:

"שאלה אחד עשיר היה לו מדרש בביתו, והיה אהובו יושב אצלו במוצאי שבת בסעודה רביעית ונכנסו בדברים זע"ז וביקש בעה"ב ממנו שיבא להתפלל בבית מדרשו איזה ימים והלה נשבע לו שהתפילות של מחר שהוא יום ראשון בשבת קודש ותפילות של מחרתו שהוא יום שני יתפלל אותם בבית מדרשו והנה בשחרית דיום ראשון בא והתפלל בבית המדרש כנז' אך במנחה נאנס ולא התפלל כלל אך בא בערבית בבית מדרשו של בעה"ב והתפלל שם שתים אם יצא בזה ידי חובת שבועתו"?

רבי יוסף חיים עצמו משיב שבכל מקרה[2] לא עבר ב'פספוסו' את התפילה על תנאו, הואיל ותפילת תשלומין מהווה השלמה של התפילה שהחסיר ונחשבת כאילו התפלל אותה תפילה ממש.

הרב יצחק זלברשטיין שליט"א (חשוקי חמד שם), דן, האם ניתן ללמוד מהמקרה בו עסק רבי יוסף חיים שם התחייבותו הושתתה על שבועה, למקרה בו נכתב ביניהם הסכם ממון.

זאת משום שאפשר שהסכמי ממון נגזרים מדעתם בני אדם, ועל כן, אף אם מבחינת ההלכה מאחר שהתפלל האדם תפילת תשלומין מוגדר הדבר שהתפלל את התפילה אותה  החזיר, מכל מקום דעת בני האדם מסתמא היא על תפילה ממש[3].

 

בית הלוי כל הפטור מאונס הוא רק אם אתה לא רוצה את הדבר אבל אם אתה במצב של אונס ובאמת רוצה את הדבר. רופא מחלל שבת שמנתח מידהו שיש לו חשש פקו"נ, אך לא אכפת לו מחילול שבת.

יוצא שאם יש ב' רופאים אותו דבר ואחד שומר מצוות ואחד לא, תלך לדתי הואיל והוא א            

 

 

 

 

[1] ריש לקיש חולק על ר' יוחנן וסבר ש'אונסא כמאן דעביד' ועל כן מקודשת כאילו קיים את התנאי. דבריו צריכים ביאור, הרי האשה התקדשה על דעת שיקיים הבעל את תנאו, והואיל ולא קיימו המעשה אמור להיבטל.

אבן האזל (מכירה יא, יג-ד) מבאר, שאף שהבעל הוא שהתנה את התנאי, כל עוד האשה לא התנתה בפירוש, הרי כאילו הסכימה לתנאי (ואף הסכימה לאמירה העולה מ'בין השורות' של דברי הבעל- שמתנה את הדעת רק על דעת שיקיימו ברצון ולא באונס), ועל כן חלים הקידושין .

[2]  היינו, בלא להיזקק לכל הדיון שדנו בגדרי קיום תנאים.

[3]  לסיום נציין לדברי בית הלוי (עה"ת, שמות) שחילק בתוך עשיה מאונס בין מקרה בו האדם פועל מאונס אך בד"כ שומר את המצוות כתקנתן, לבין מקרה בו האדם בדרך כלל אינו שומר מצוות, אז- גם אם הזדמן לפניו מקרה של אונס- יענש על העבירה שמוכרח הוא לעשותה מתוך אונס.