שאלה שבועית: 'חדר יחוד'- מנהג בני עדות המזרח
ראש הישיבה הרב מיכאל ימר
להדפסת השיעור
א. מדוע בני עדות המזרח לא עושים חדר ייחוד? השו"ע (נה, א) עוסק באיסור לשמש עם ארוסתו עד שישאנה, ובתוך הדברים מגדיר מהי חופה:
"עד שיביא אותה לתוך ביתו ויתיחד עמה ויפרישנה לו; ויחוד זה הוא נקרא כניסה לחופה, והוא הנקרא נשואין בכל מקום".
דבריו מתבססים על דבריו של הרמב"ם בהל' אישות (י, א).
מנהג חלק מבני עדות המזרח לא לערוך 'חדר יחוד' אחר החופה. לכאורה לאור דברי הרמב"ם והשו"ע שהחופה- הנישואין חלים על ידי היחוד, דווקא בני עדות המזרח הם אלו שהיו צריכים להתייחד כדי שיחולו הנישואין.
עוד יש לברר- הואיל והחופה והנישואין חלים על ידי הייחוד, ובני עדות המזרח אינם מתייחדים בעת שמחת הנישואין, כיצד יכולים לברך את שבע ברכות הנישואין (הן בחופה והן אחר ברכת המזון), הרי הנישואין כלל לא חלו כל עוד לא התייחדו?
נציין שישנם ראשי ישיבות מבני עדות המזרח שמורים בישיבתם לערוך חדר ייחוד כדוג' הרב יהודה עדס ראש ישיבת קול יעקב. אולם דעת הראשון לציון הרב יצחק יוסף שאין לערוך חדר ייחוד הואיל והדבר מוציא לעז על דורות הראשונים. נעמוד על הצדדים השונים של שאלה זו בשיעור שלפנינו בעז"ה.
ב. מהי חופה לשו"ע- כאמור, דעת הרמב"ם שחופה הינה בייחוד. לאור זאת הוסיף וכתב שארוסה שנכנסה לחופה בנדתה 'לא גמרו הנישואין והרי היא כארוסה עדיין', הואיל והנישואין חלים על ידי הייחוד, וייחוד שאינו ראוי לביאה אינו מועיל.
על אף שבסי' נה פסק השו"ע כדברי הרמב"ם, בהביאו את דין חופת נדה כתב זאת כדין 'לכתחילאי' בלבד-"כשר הדבר שלא תנשא עד שתטהר". בהסתכלות ראשונה נראים פסקיו כסותרים זה את זה- אם עיקרה של חופה/נישואין הוא ביחוד, כיצד חלים הם במקרה בו לא ניתן להתייחד ייחוד הראוי לביאה?
ג. חופה וייחוד לא באותו יום- ישנן חתונות בהן החופה נערכת לפני השקיעה. במקרים כאלה בדרך כלל חדר הייחוד נעשה לאחר צאת הכוכבים.
נמצא, שלשיטת השו"ע[1] שחופה הינה בייחוד, את שבעת ימי המשתה, מתחילים למנות מיום המחרת. האם לפי זה ניתן לערוך לחתן והכלה שבע ברכות ביום השמיני?
תשובה
א] דעת הרב עובדיה יוסף (יביע אומר אבה"ע ה, ז) שבני עדות המזרח לא יעשו 'חדר יחוד' בעת החתונה לאחר החופה, אלא הייחוד לשם 'חופה' יהיה בכניסה לביתם לאחר החתונה.
מדוע לא עושים את ה'יחוד' לשם נישואין באופן מיידי על ידי 'חדר יחוד' וממתינים איתו עד ההגעה לביתם? ג' סיבות בדבר:
1] 'הבאת לביתו'- הקבוע- העזר מקודש (נה, א) כותב בדעת הרמב"ם שצריך שההבאה לביתו תהיה לבית שבבעלותו של החתן לגמרי. מסיבה זו, לא די ששוכר חד מבעל האולם. הראשון לציון בעל הישא ברכה נימק זאת באופן דומה- ההבאה לביתו צריכ להיות לבית בו דרים בקביעות.
2] כיסוי הראש- במידה וייכנסו לחדר ייחוד, הכלה תוגדר לאחר מכן כנשואה לגמרי ותצטרך לכסות את ראשה במהלך החתונה (נציין שישנן ג' שיטות מאימתי חלה חובת כיסוי הראש- יש אומרים משעת האירוסין, יש אומרים משעת הנישואין ויש אומרים משעת הביאה. הרב עובדיה סבור שחובת כיסוי הראש חלה מן הנישואין בלבד).
3] מפני הכיעור- כניסה והתייחדות ביחוד הראוי לביאה בפרהסיא הינה 'דבר מכוער', ועל כן יש להימנע ממנו במידת האפשר.
אכן, שומה עלינו להסביר לפיו כיצד ניתן לברך את 'שבע הברכות'- שהינן ברכות הנישואין בעת מעמד החופה, כאשר הנישואין בפועל מתרחשים רק בעת כניסתם לביתם החדש שעות רבות לאחר מכן?
הרב עובדיה משיב, שאף שביחס לברכות המצוות נאמר שאין לברכן אלא 'עובר לעשייתן'- בסמיכות לעשיה, ביחס לברכות השבח לא נאמר כלל זה, ועל כן ניתן לברכן גם שלא בסמיכות למעשה.
ועל כן הואיל וברכות הנישואין הינן ברכות השבח[2], ניתן לברכן גם אם מעשה הנישואין יתרחש מאוחר יותר.
הרב יששכר מאיר (הקים ועמד בראש ישיבת הנגב) בספרו שכר שכיר (סי' כב) הקשה על הנחתו של הרב עובדיה- שברכות השבח לא צריכות להיות סמוכות לדבר עליו הן נסובות, מדברי השו"ע (רכז, ג):
"היה יושב בבית הכסא ושמע קול רעם או ראה ברק, אם יכול לצאת ולברך כדי דבור, יצא; ואם לאו, לא יצא".
הרי, שעל אף שברכות הרעם והברק הינן ברכות השבח, ניתן לברכן רק בתוך כדי דיבור לראיה, אך לא לאחר מכן!
כדי להשיב על שאלתו, חילק הרב עובדיה בין סוגי ברכות השבח- ברכות שבח שלא ברור מהתוכן שלהן על מה הן נסובות – כברכת 'שכוחו וגבורתו מלא עולם' וכדו', אין לברך אלא בסמוך לסיבה שהביאה לברכה. אולם ברכות שבח שברור על מה הן נסובות- כשבע ברכות הנישואין, ניתן לברך גם שלא בסמיכות לסיבה המביאה להן.
אכן, בדברים אלו אמנם הסברנו מדוע ניתן לברך את ברכת הנישואין על אף המרחק בינן לבין החופה, אולם לא השבנו כיצד ניתן לשיטת הרב עובדיה לברך את השבע הברכות בסיום סעודת החתונה? הרי לדבריו עדיין לא החלו שבעת ימי 'שבע הברכות', והברכה בחופה מתייחסת לנישואין עצמן שיעשו בהמשך, ואם כן אין צורך בברכה נוספת.
שתי תשובות בדבר:
הרב נעם קניגסברג הציע ליישב שהואיל וסעודת החתונה היא סעודת ה'שקדו'[3], מברכים את הברכות מדין תוספת השמחה שבסעודה זו.
הרב נתנאל לוריא אמר בשם הרב גדעון בנימין ליישב זאת על פי דברי הבית מאיר (סי' נה) המבאר שגם לשיטות אלו שהנישואין חלים ביחוד, גם לחופה עצמה יש משמעות הלכתית כנישואין לענין דיני ממונות, ועל כן לאחריה ניתן לברך את שבע הברכות.
דיני חתן ביום השמיני- לאור דברי, כתב הרב עובדיה (שם) שבמקרה בו נערכה החופה לפני שקיעה והכניסה לביתם היתה ב'יום שאחרי' (המשך הלילה), גם היום השמיני יוגדר כחלק מימי 'השבע ברכות'- לענין אי אמירת תחנון והימנעות החתן מעשיית מלאכה! אכן את 'שבע הברכות' כתב שאין לברך הואיל וספק ברכות להקל. וכך כתב:
"..ומכל מקום יש להורות לחתן שלא יעשה מלאכה עד סוף יום רביעי הבא, ושמח את אשתו אשר לקח, מאחר שהרמב"ם ומרן ס"ל שהוא אסור בעשיית מלאכה עד סוף שבעת ימי המשתה משעת החופה דהיינו הייחוד, וכבר כ' בשו"ת שערי רחמים ח"ב (חאה"ע סי' טז) שאנו קבלנו הוראות מרן שסובר שהחופה היא ייחוד הראוי לביאה. ע"ש. ומטעם זה ג"כ אין לומר תחנונים ונפ"א בבהכ"נ שהחתן מתפלל שם עד סוף יום רביעי, כי עדיין תורת חתן עליו".
נציין, שאף שלענין ברכות הגדיר הרב עובדיה את דינו כ'ספק' ועל כן פסק שאין לברך, לענין כיסוי ראש הכלה לאחר החופה לא דרש הרב עובדיה כיסוי ראש מספק, אף שלראשונים רבים חובת הכיסוי הינה מהתורה!
אכן, במידה ועורכים שבע ברכות בבין השמשות של סוף היום השביעי, פסק הרב עובדיה שניתן לברך מחמת שיש כאן ספק ספיקא- ספק שמא עדיין לא תם היום השביעי, וספק כמי הלכה- אם כשו"ע או כרמ"א.
ב] הרב עובדיה הדאיה בספרו ישכיל עבדי (ז, י) כותב שבני עדות המזרח בהיותם בגלות קבלו את מנהג הרמ"א בגדר חופה- שהוא העמדת כלונסאות (ואף קודם לכן, הר"ן בתחילת מסכתנו כתב שזהו המנהג בזמנו במקומו).
בדרך זאת יישב הישכיל עבדי את פסקי השו"ע- שאף שבעיקר הדין הביא את הגדר החופה של הרמב"ם, מכל מקום הואיל וידע שגם מנהג העמדת החופה והכלונסאות 'יסודו בקודש מקדם', ביחס לחופת נדה הזכיר את הדברים רק בדרך 'וכשר הדבר', ולא פסק בצורה החלטית כשיטת הרמב"ם.
זאת ועוד, שהבית מאיר כותב שגדר חופה תלוי במנהג המקומות, כפי שבקניינים ישנו קנין 'סיטומתא'- המבוסס על מנהג הסוחרים בכל מקום, אלא שבהלכה נשנה הקנין העיקרי, אולם בכל מקום בו נוהגים לעשות את החופה באופן אחר, נחשב הדבר כחופה גם כן.
נציין שלפי דרכו של הרב הדאיה, גם בנות עדות המזרח מוגדרות כנשואת מלאחר החופה, ואם אכן חובת כיסוי הראש היא מהנישואין צריכה הכלה לשים כיסוי ראש לאחר החופה.
ג] הראשון לציון הרב יצחק יוסף שליט"א כותב תחילה כדרכו של אביו, הרב עובדיה, אולם לאחר מכן, בכדי לבאר את הקושי מברכות הנישואין שעושים בסוף סעודת החתונה, כתב כדברי הישכיל עבדי שסומכים על הפוסקים שעיקר החופה אינה ביחוד.
אכן, לאור זאת לכאורה לא 'הרויח' דבר לענין כיסוי הראש לאחר החופה? שהרי חוששים אנו למנהג שהחופה היא מעת ה'חופה' על הכלונסאות? וצריך לברר שיטתו.
[1] כמובן, שכל השאלה הינה לשיטת השו"ע שהחופה הינה בייחוד, משום שלאפשרויות האחרות הנזכרות ברמ"א- ככיסוי הינומא או העמדת כלונסאות- החופה קרתה ביום הקודם, טרם השקיעה.
[2] כתב כן על פי דברי הר"ן בפסחים (ד, א): "ולענין ברכת נשואין נהגו שאין מברכין אלא לאחר שתכנס לחופה לפי שאין ברכות הללו אלא ברכות תפלה ושבח תדע שהרי מברכין אותם כל ז'".
[3] המופיעה בראש מסכתנו (ב, א).
