שאלה שבועית-ציות להורים בעניינים שאינם נוגעים אליהם

ראש הישיבה הרב מיכאל ימר

 

ציות להורים בעניינים שאינם נוגעים אליהם

בעזרת ה' היום נפרדים אנו מבני חו"ל, ששהו לאורך כל השנה האחרונה רחוק מבית הוריהם, ובכל זאת למדו במסירות והתמדה. החזרה לבית ההורים אחרי תקופה כה ארוכה טומנת בחובה גם אתגרים בתחום כיבוד ההורים. לכבודם נקדיש את השאלה השבועית השבוע לשאלת חובת הציות להורים בעניינים שאינם נוגעים להם.

 

שאלה א'- לימודים נגד רצון ההורים: אחד מבוגרי הישיבה פנה ללימודי רפואה. רצונו היה להתמחות ברפואת שיניים, ואילו רצון הוריו היה שיתמחה בתחום ניתוחי הלב- הואיל וזהו תחום רווחי יותר כלכלית. האב והבן פנו אלי יחדיו ובקשו שאפסוק להם- האם על הבן לשמוע בקול הוריו בשאלה כזו או שיכול לעשות כרצונו?

שאלה ב'- הליכה לקורס קצינים נגד רצון ההורים- הרב יעקב אריאל שליט"א רבה של רמת גן לשעבר, נשאל האם אדם רשאי להתנדב לקורס קצינים נגד רצון ההורים, או לא?

שאלה ג'- עליה לארץ נגד רצון ההורים- בן רוצה לעלות לארץ, והוריו מתנגדים ומעוניינים שיישאר בחו"ל, האם על הבן לשמוע בקול הוריו, או שמא רשאי הוא לעלות לארץ.

המכנה המשותף לכל השאלות הוא שבכולן ישנה התנגשות בין רצון ההורים לרצון הבן בתחום שאינו נוגע ישירות להורים, והשאלה היא האם על הבן לשמוע להוריו בשאלות מעין אלו, או רשאי לעשות כרצונו.

חישבו, האם התשובה לכל השאלות זהה, או שיש הבדל ביניהן?

הגמ' ביבמות (ה, ב) מביאה ברייתא:

"דתניא יכול יהא כבוד אב ואם דוחה שבת? תלמוד לומר 'איש אמו ואביו תיראו ואת שבתותי תשמורו'- כולכם חייבין בכבודי...דתניא יכול אמר לו אביו היטמא או שאמר לו אל תחזיר יכול ישמע לו ת"ל איש אמו ואביו תיראו ואת שבתותי תשמורו כולכם חייבין בכבודי".

מדברי הברייתא שאמרה שהבן אינו צריך לשמוע בקול אביו כאשר מצווהו לעשות דבר אסור, מבואר שלולי שהיה בדבר איסור היה הבן מצווה לשמוע בקול האב.

עלינו לברר מהי העילה לבקשת האב שהבן יכנס לבית הקברות- האם לאב ישנה הנאה מכניסתו או לא? אם אכן מדובר בבקשה שאינה מסיבה הנאה לאב, נמצא שעל הבן לשמוע בקול אביו גם במקרה בו הדבר אינו נוגע לו.

 

תשובה

כאמור, מוצא דיוננו הוא מהגמ' מהברייתא המובאת בגמ' ביבמות ממנה נראה שבמידה והאב דורש מבנו לעשות פעולה שאין בה איסור תורה, חובה על הבן לציית לאביו.

נחלקו הראשונים האם אכן עוסקת הגמ' במקרה בו אין הנאה ישירה לאב מכניסת הבית לבית הקברות:

א) לשון רש"י היא:

"היטמא- בבית הקברות להשיב אבידה או שהיתה עומדת בחוץ ואמר לו אל תחזיר".

ומבואר מדבריו, שהגם שאין לאב הנאה ישירה מהצווי שמצווה את הבן, חייב הבן למלא אחר צוויו (לולי האיסור).

ב) תוספות (ובדומה הריטב"א בחידושיו) מעמידים את אחד המקרים שהביאה הגמ'- שאמר לו אביו לחמר בשבת (אחר בהמתו) כדי שיביא עבורו גוזלות.

לדברי תוס', רק במקרה בו ישנה הנאה לאב, חובה על הבן לשמוע בקולו (לולי האיסור שבדבר). נמצא שחובה זו אינה מדין מורא אלא מדין כיבוד אב- 'מאכילו ומשקהו'. אולם במידה ואין הנאה לאב אין הבן חייב לשמוע בקולו.

נראה, ששורש מחלוקתם הוא בגדר האיסור 'לא סותר את דבריו', הכלול במצות 'מורא' (כמובא בברייתא בקידושין לא, ב):

[אפשרות א']: ניתן להבין ששורשו של האיסור לסתור את דברי האב הוא בצער שמסב הבן לאב בכך שסותר את דבריו.

[אפשרות ב']: אולם ניתן להבין ששורשו של האיסור הוא בעזות ובחוצפה שיש בסתירת דברי האב ושלילתם.

רש"י למד כאפשרות הראשונה- ששורשו של האיסור לסתור את דברי האב הוא בצער, ועל כן סבר שגם אי הקשבה לבקשתו של האב- אף שאינה נוגעת אליו, מסיבה לאב צער ועל כן המעבר עליה נכלל באיסור לסתור את דבריו.

לעומתו תוס' והריטב"א למדו כאפשרות השניה- ששורשו של האיסור לסתור את דברי האב הוא בעזות ובחוצפה שבדבר. ועל כן סברו, שבמידה ואינו מתווכח עם דבריו, אלא רק אינו ממלא אחר בקשה שלו אין בדבר משום 'לא יסתור את דבריו'.

ועל כן, אם הבקשה נוגעת לאב עצמו- על הבן לקיימה משום מצות 'כיבוד', אולם אם אינה נוגעת לגופו- אין הבן חייב לשמוע בקולו.

נמצא ששאלת השמיעה בקולו של האב בשאלת המקצוע אותו הבן בוחר ללמוד- נתונה במחלוקת רש"י ותוס'- לדברי רש"י על הבן לשמוע בקול אביו גם במקרה זה, אולם תוס' חלקו וסברו שאינו צריך לשמוע בקול אביו בזה.

 

ג) הרשב"א מציע ביאור שלישי לסוגיא:

"ואף על פי שאמר לו האב לחמר אחר הבהמה לפי שאין עיקר כבודו אלא במה שיש לו בו הנאה וכדאמרינן בקידושין (לא, ב) איזהו כבוד מאכילו ומשקהו מלבישו ומנעילו אבל אמר לו לעשות דבר שאין לו בו הנאה של כלום אין זה כבוד שנצטוה עליה וכבוד כזה אין בו עשה של תורה שידחה אפילו לאו גרידא".

נראה מדבריו שישנה חובת כיבוד מהתורה, אולם אין בכוחה לדחות את לאו; ואכן, כך מדייק מדבריו הגר"א (יו"ד רמ סוס"ק לו).

אולם דבר זה טעון הסבר- אם יש חיוב (מדין כיבוד הורים) מדוע באמת שלא ידחה את הלאו? ניתן להשיב- שמי שלא שומע בקולו של האב ללא סיבה- מזלזל באב, ולכן הדבר אסור. אולם אם אינו שומע בקולו של האב מחמת ערך חשוב וגדול [במקרה שלנו- כדי לקיים את מצות ה'] לא נחשב הדבר כזלזול בכבודו של האב.

לפי זה רוצה הרב יעקב אריאל שליט"א לומר שלדעת הרשב"א יהיה מותר לבן ללכת לקורס קצינים גם נגד רצון הוריו, הואיל ואי ההקשבה להורים בדבר שאינו נוגע להם לא מהווה זלזול בהם.

נמצא, שלרש"י אמנם על הבן לשמוע בקול הוריו הן בשאלת קורס הקצינים, והן בשאלת בחירת המקצוע ברפואה. ולדעת תוס' אינו צריך לשמוע בקולם בשניהם. ולדעת הרשב"א, בשאלת ההתנדבות לקורס קצינים אין הבן צריך לשמוע לקולם.

ואכן, בצירוף שיטות תוס' והרשב"א פסק הרב יעקב אריאל שהבן רשאי להתנדב אף נגד רצון הוריו.

 

עליה לארץ נגד רצון ההורים- האם שאלה זו דומה לשאלות הקודמות? בשאלה זו, יתכן ונכנס מרכיב נוסף- מצוותי. כאמור, הגמ' ביבמות אמרה שאם ההורים מצוים על הבן לעבור על מצוות התורה אסור לו לשמוע בקולם. האם הציווי לא לעלות לארץ הינו ציווי לעבור על דברי תורה?

הרב שאול ישראלי (עמוד הימיני סי' כב) ופוסקים נוספים נוקטים, שהואיל ולדעת הרמב"ן מצוות ישיבת הארץ היא מצוה מדאורייתא, וגם לדעת הרמב"ם שלא מונה את מצוות יישוב הארץ במנין המצוות מבארים שישנה לכל הפחות מצוה מדרבנן, מצוה על הילדים לעלות גם אם נוגד הדבר את רצון הוריהם. ונכלל הדבר בדרשת חז"ל ביבמות הנ"ל.

ואף שבגמ' בקידושין (לא:) מסופר:

"רב אסי הוה ליה ההיא אמא זקינה...שבקה ואזל לארעא דישראל. שמע דקא אזלה אבתריה, אתא לקמיה דרבי יוחנן, אמר לי': מהו לצאת מארץ לחוצה לארץ? א"ל: אסור. לקראת אמא, מהו? א"ל: איני יודע. אתרח פורתא הדר אתא, אמר ליה: אסי, נתרצית לצאת? המקום יחזירך לשלום".

נראה מגמרא זו שאין לגרום לילד לעלות לארץ נגד רצון ההורים, שהרי אם מותר לרדת לחו"ל בגלל כבוד אם, ודאי שיותר למי שנמצא שם להימנע מלעלות בגלל כבוד אביו ואמו.

השיב הרב ישראלי, שמצוות ארץ ישראל מתייחדת מיתר המצוות בכך שניתן לקיימה רק אם יושב בארץ בהרווחה שמחה, ועל כן הואיל וראה רבי יוחנן שרב אסי טרוד מצערה של אמו ויושב שלא בנחת- אינו מקיים את מצות יישוב הארץ, וממילא רשאי לצאת ממנה לשם כיבוד האם. וכך כתב:

"מזה אנו למדים שישיבת א"י מותנית בישיבה שיש בה רוחה, כי רק זו שם ישיבה עליה, אבל אם יש לו הטרדה ע"י ישיבה זו, לא זוהי הישיבה שחייבה תורה. מעתה נראה שהדיון בנידון דכיבוד אם ואם הוא ג"כ לא מצד המצוה כשלעצמה, אלא מצד ההטרדה שדבר זה גורם לו שמניח אביו ואמו בצער ואינו מסייע להם בשעת דחקם , שכיון שכן אין ישיבתו בארץ גורמת לו הרגשת רוחה ושמחה מהאחזותו בנחלת ה' אלא אדרבא הטרדה וצער, ולא זוהי הישיבה שחייבה תורה. ונמצא, שמצוה זו שונה משאר מצוות.... משא"כ מצוה זו....ע"כ יש מקום מצד זה לפוטרו ממצות ישיבת א"י....".

לאור זאת פסק שאדם המתגורר ליד הוריו בחו"ל ומטפל בהם- אינו חייב לעלות לארץ, הואיל וישב בארץ שלא מתוך הרווחה מחמת הדאגה להוריו.

אציין, שפסק זה של הרב ישראלי נמצא לנגד עיני כאשר פונים אלי בני זוג שעשו עליה כשאחד מהם ממורמר ורוצה לשוב לחו"ל, בגלל קשיי ההתקאלמות בארץ.

מנגד הרב משה פיינשטיין, באגרות משה (אבן העזר ה, כג) סבור שמצות ישיבת הארץ אמנם חשובה מאוד, אבל היא מצוה קיומית ולא חיובית- אם מתיישב האדם בארץ מקיים הוא את המצווה, אולם בישיבתו בחו"ל אינו מבטלה, ואינו חייב לעלות לארץ כדי לקיימה.

לאור זאת, במידה ואביו או אמו אינם מעוניינים שיעלה לארץ עליו לשמוע בקולם- מפני שאינו חייב לעלות לארץ, ולכן אין נידון זה נכנס בכלל שהופיע בגמרא ביבמות הנ"ל- 'שאתה ואביך חייבים בכבודי, מפני שבהימנעותו מעליה אינו עובר על דברי תורה.

נמצא, שלדברי הרב ישראלי מצוה על הבן לעלות לארץ אף אם הדבר עומד בניגוד לרצון ההורים. ואילו לדעת החולקים אין הבדל בין הצווי לא לעלות לארץ לכל ציווי אחר שמצוה האב שאינו נוגע לגופו. ונמצא שתלוי הדבר במחלוקת רש"י, תוס' הנ"ל.

 

לפני הגרש"ז אוירבך באו שאלות רבות אודות הורים שהתנגדו לנשואי בנם. וברוב המקרים הוא השיב שלא יתחתנו. שאלוהו- הרי ברמ"א (יו"ד רמ, כה) נפסקו דברי המהרי"ק שבמידה ואין האב מעוניין שיתחתן עם אשה פלונית והוא עצמו מעוניין, אינו צריך לשמוע בקול אביו?

תשובתו היתה, שאכן מצד הלכות כיבוד הורים מותר הדבר- מפני שלהלכה נפסק כדברי תוס', אבל במציאות של ימינו במידה ואדם מתחתן בניגוד לרצון ההורים ובגלל זה מתחתן בצורה פשוטה יותר (בגלל חוסר התמיכה הכלכלי מצד הוריו). הצפיות שלו מחיי הנישואין גבוהות מאוד- שהרי הוא הקריב עבורם הקרבה גדולה מאוד. וברגע שחיי הנישואין שלו לא יהיו כל כך מושלמים עלול הדבר להביא אותו לשבר גדול. ועל כן פסק פעמים רבות לא להתחתן נגד רצון ההורים