השאלה השבועית-לימוד רפואה לאור ההלכה

ראש הישיבה הרב מיכאל ימר

בס"ד

לימוד רפואה לאור ההלכה

השיעור היום יהיה לע"נ אבי מורי משה בן שלמה הכהן ימר ז"ל שהיום יום פטירתו

אבי ז"ל בצעירותו גדל בגרמניה וחשב להתמקצע בלימוד הרפואה, מתוך מטרה להיות מנתח ולהציל חיי אדם. לימודי הרפואה בברלין כללו ניתוחי מתים, ואבי שאל את הרב פרייאר האם ככהן רשאי להיכנס ללימודים אלו. הרב פרייאר פסק שאסור לו להשתתף בלימודים הכוללים ניתוחי מתים, ובעקבות הפסק ויתר על חלומו זה ולמד פילוסופיה, מתמטיקה ופיזיקה באוניברסיטת וינה. בעקבות מכות שהכו הנאצים את אביו, הבין שגרמניה אינה מקום ליהודים, ועל כן עלה לארץ ישראל בעזרת סרטיפיקט שקיבל מטעם האוניברסיטה העברית, שם נהיה מדען גדול בתחום הפיזיקה.

ברצוני לעסוק בשאלה זו- אותה שאל אבי את הרב פרייאר- האם מותר לכהן ללמוד לימודי רפואה הכוללים ניתוחי מתים, או לא? אולם תחילה, היום, נעסוק בשאלה בסיסית יותר- האם בכלל מותר לנתח מתים לצורך לימודי רפואה, או לא? יש לבחון את השאלה ממספר כיוונים נדון בהם ככל שיאפשר לנו הזמן:

א. 'ניוול המת'- אסור לעשות פעולות בגוף אדם מת הגורמות לו לחוסר כבוד- כחיתוך וכדומה, מקורו של איסור זה הוא מהפסוק (דברים כא, כג): "לא תלין נבלתו על עץ כי קבור תקברנו...".  האם מחמת איסור זה אסורים כל ניתוחי מתים, או שמא ישנם מצבים בהם מותר לנתח?

ב. הנאה מן המת- מת אסור בהנאה[1]. כשמנתחים גופה לצורך לימוד- נהנהים מן המת, נמצא לכאורה שיש לאסור ניתוח מת לצורך לימוד גם מסיבה זו. זאת ועוד- שבעוד שאיסור 'ניוול המת' מונע מלנתח את המת בעצמו, איסור ההנאה מהמת מונע ממנו גם את ההשתתפות בקורס- גם אם הוא עצמו אינו המנתח, שהרי בסופו של דבר מתבונן בניתוח ולומד מגופו של המת.

ג. דחיית הקבורה- אין לעכב את קבורת המת. ניתוחי מתים מביאים לדחיית הקבורה, אף לעיתים ישנם חלקים שאינם זוכים לקבורה. ישנה חובת קבורה שתוקפה הוא לכל הפחות מדרבנן על כל חלק וחלק מהמת- האם מותר לצורך לימוד להימנע מחובה זו?

מדובר על שלושה איסורים שונים והשאלה היא האם יש פתח להתירם? אף אם נאמר שניתוחי מתים לצורך לימוד רפואת שיניים אסורים, האם ניתן יהיה להתירם לצורך לימוד רפואה מצילת חיים- מדין פיקוח נפש?

תשובה

כאמור, שאלתנו היא האם מותר לפנות ללימודי רפואה, כשבמסגרת הלימודים יש צורך גם בניתוחי מתים.

תחילה עלינו לברר האם איסור ניוול המת הוא איסור דאורייתא, או שמא תוקפו מדרבנן בלבד?

הגמ' בחולין (יא, ב) דנה מהו המקור לכך שהולכים אחר הרוב ברובא 'דליתא קמן', ואומר שם רב כהנא: "רב כהנא אמר אתיא מהורג את הנפש דאמר רחמנא קטליה - וליחוש דלמא טריפה הוה? אלא לאו משום דאמרינן זיל בתר רובא. וכי תימא דבדקינן ליה [מנתחים את הנרצח], הא קא מינוול".

הגמ' מכריחה שהולכים מדין תורה אחרי הרוב אף כאשר מדובר על רוב דליתא קמן, מכך שלא חוששים שמא האדם הוא טריפה. ואומרת הגמ' שעל כרחנו שמדין תורה הולכים אחר הרוב, מפני שלא ניתן לבדוק זאת על ידי ניתוח משום ניוול המת.

אם ניוול המת היה אסור מדרבנן בלבד, לא ניתן להוכיח שמדין תורה הולכים אחרי רובא דליתא קמן, מפני שאפשר שמדין תורה אכן יש לנתח את הנרצח ולבדוק אם הוא לא היה טריפה, לפני שדנים את הרוצח! על כרחך, שאיסור ניוול המת הוא איסור תורה. ואכן, כפי שנראה בהמשך, ישנם פוסקים (כדוגמת האגרות משה (יו"ד ב, קנא)) שאסרו ללמוד רפואה מחמת איסור זה.

פיקוח נפש עתידי- הצד להתיר לימודי רפואה על אף איסורי התורה הכלולים בכך- הוא מחמת פיקוח הנפש שבדבר. לומדי הרפואה יוכלו בעתיד- לאחר הכשרתם להציל חיים על ידי הידע והכישורים אותם ירכשו.

אכן, אף שכל מצוות התורה למעט ג' עבירות חמורות נדחות מחמת 'פיקוח נפש', מדובר בפיקוח נפש עכשווי- כעת מוטלות על הכף- קיום המצוה לעומת הצלת נפש.

בלימודי רפואה לעומת זאת לא מדובר בהצלת נפשות מיידית, אלא ביכולת עתידית להציל נפשות. האם גם 'פיקוח נפש' עתידי- כעין זה, דוחה את כל מצוות התורה?

 

הנודע ביהודה (יו"ד מהדו"ת רי) נשאל מעין שאלה זו- אדם נפטר מחמת חולי בבטנו והרופאים רצו לנתח את גופתו די ללמוד על חולי זה ועל דרכי ההתמודדות עמו, ונשאלה השאלה האם מותר לנתח לצורך זה, או לא?:

"בנדון השאלה שבאה עליו מקהילת קודש לונדון במעשה שאירע שם באחד שחלה בחולי האבן בכיסו והרופאים חתכו כדרכם בעסק רפואה במכה כזו ולא עלתה לו תרופה ומת ונשאלו שם חכמי העיר אם מותר לחתוך בגוף המת במקום הזה כדי לראות במופת שורש המכה הזאת כדי להתלמד מזה בהנהגת הרופאים מכאן ולהבא אם יקרה מקרה כזה שידעו איך יתנהגו בענין החיתוך הצריך לרפואה ושלא להרבות בחיתוך כדי למעט בסכנת החיתוך אם יש בזה איסור משום דאית ביה ניוול ובזיון להמת הזה או אם מותר משום דאתי מיניה הצלת נפשות להבא להיות מיזהר זהיר במלאכה זו על תכליתה"..

הנודע ביהודה השיב להם שעבירה על איסור תורה לצורך פיקוח נפש עתידי לא הותר. ועל כן, רק אם יש לפנינו חולה שהמידע יכול לסייע לנו להציל את חייו- רשאים לנתח את המת מחמת פיקוח נפש, וכך כתב:

"אבל בנדון דידן אין כאן שום חולה הצריך לזה רק שרוצים ללמוד חכמה זו אולי יזדמן חולה שיהיה צריך לזה ודאי דלא דחינן משום חששא קלה זו שום איסור תורה או אפילו איסור דרבנן שאם אתה קורא לחששא זו ספק נפשות א"כ יהיה כל מלאכת הרפואות שחיקת ובישול סמנים והכנת כלי איזמל להקזה מותר בשבת שמא יזדמן היום או בלילה חולה שיהיה צורך בזה ולחלק בין חששא לזמן קרוב לחששא לזמן רחוק קשה לחלק וחלילה להתיר דבר זה".

אכן נכדו של החת"ם סופר הג"ר חיים סופר בספרו שו"ת מחנה חיים (יו"ד ב סי' ס) חולק על הנודע ביהודה וסובר שאיסור תורה נדחים אפילו בפני פיקוח נפש עתידי. ועל כן, גם אם אין אדם שחייו מצאים בסיכון כעת, רשאים פרחי הרפואה (במצב בו אין אפשרות אחרת לרכוש את הידע) לעבור על איסור תורה כדי לרכוש את הידע הרפואי מציל החיים כדי להציל אנשים בעתיד:

"מכל מקום יש לחקור דלמא אם לא משכחת לימודי הרופאים או שחיקת סמנים והכנת כלי הרפואה כי אם בשבת למשל אם לא היה באפשרות שיועילו הרפואות רק אם ילמדו בשבת ויכינו בשבת אז היה באמת מותר לחלל שבת לצורך לימודי רפואות והכנות סממנים דסוף כל סוף ידענו שע"י רפואות הללו יצמיח הצלות ונפשות ומותר לחלל שבת בעבור תכלית הצלות נפשותן ... לחתוך כיס המת כדי ללמוד ממנו לדעת לרפאות החולים באותו חולי שכיח לבוא לפני רופאים מומחים בעיר מלוכה אשר שם יקבצו החולים המסוכנים ואי אפשר ללמוד רק אם יחתכו איש החולה, דלמא באמת מותר כדי להציל הפקוח נפש אשר יבוא לפניהם בעתיד".

אכן, דעת רוב הפוסקים כנודע ביהודה- שאיסורי התורה נדחים דווקא בפני פיקוח נפש מיידי.

מערכת רפואה של מדינה- הג"ר שלמה גורן, רבה הראשי של מדינת ישראל והרב הראשי לצה"ל בספרו מחדש בספרו תורת הרפואה, שכאשר מדובר על ניהול מערכת רפואית של מדינה, נחשב הדבר כ'פיקוח נפש לפנינו' הואיל ומדינה אינה יכולה להתקיים בלא צוותי רפואה, ולהתבסס על ייבוא רופאים ממדינות אחרות. ועל כן קיים צורך אמיתי תמידי להעמיד רופאים מומחים אזרחי המדינה. מסיבה זו ניתן יהיה להתיר לימודי רפואה על אף איסורי  התורה שכלולים בדבר; וכך כתב:

"והנה בנוגע לכלל הגדול בהלכות פיקוח נפש, שקבעו שתי צנתרות הזהב, הלא הם הנודע ביהודה והחתם סופר, שלא נקרא פיקוח נפש אלא כאשר החולה לפנינו, ולא כאשר עלולה להתעורר בעתיד בעיה של פיקוח נפש. זהו הציר שעליו סובבת השאלה החמורה שלנו. ונראה לומר שאין כוחו של כלל זה יפה אלא במקרים ובשאלות של הנודע ביהודה והחתם סופר, שם לא עמדה הבעיה של בריאות העם באופן כללי... אבל בנידון דידן, כאשר המדינה והעם אחראים למערך הרצוף של הרופאים בישראל, ולבריאות העם המתגורר במדינה, ואנו יודעים מראש שבעוד מספר שנים נצטרך מספר כזה וכזה של רופאים בעלי רמה גבוהה, כדי שנוכל להבטיח את בריאות העם, ואם לא נקיים את בתי הספר לרפואה נישאר ללא רופאים במדינה, וברור לנו שבלי ניתוח מתים בבתי ספר לרפואה לא נוכל להוציא מהם רופאים ראויים לשמם; זה נקרא שהחולה לפנינו, מאחר שהמדינה היהודית אחראית לבריאות האוכלוסיה וחייבת לתכנן את השירותים שלה לטווח ארוך".

ועל כן כאמור, מתיר הגר"ש גורן השתתפות בלימודי תואר ברפואה גם אם יכללו בתוכם ניתוחי מתים- האסורים מהתורה.

הג"ר משה פינשטיין (שם) חולק גם על דברי הנודע ביהודה, וסבור שאפילו אם ישנו פיקוח נפש לפנינו- וישנם חולים הזקוקים לידע הרפואי הזה, אין היתר לרכוש את המידע הזה על ידי איסורים. מדוע? מה טעמו?

ברור הדבר, שגם אדם שיש לו את הכלים והכישורים להיות רפואה רשאי ללמוד אומנות אחרת. מדוע? מדוע אינו חייב ללמוד רפואה מדין 'לא תעמוד על דם רעך"?

מסביר הגר"מ פינשטיין, שאיסור לא תעמוד על דם רעך- דורש מהאדם שינצל את הידע והכוחות שקיימים אצלו כעת לצוך הצלה, אך אין לו כל חיוב לרכוש את הידע הרפואי הזה כדי להציל חייבים.

וכך כתב (שם) בתשובתו:

"משום דלהתלמד לרפאות אין חיוב על האדם, דלא מצינו שיהיה חיוב על כל אדם שילמוד חכמת רפואה כדי לרפאות החולים שישנם ושיהיו אף שחולים מצויים ויש לחוש להם, משום שהחיוב על האדם הוא רק להציל חבירו במה שיכול, דאם הוא כבר רופא איכא חיוב עליו לרפא את חבריו החולים ואם הוא יכול לשוט בימים מחויב לשוט בנהר ולהציל אדם שטובע בנהרא, אבל אין חיוב על האדם שלימוד איך לשוט ואיך לרפאות חולים כדי שאם יזדמן לו להציל ולרפאות יוכל להצילו ולרפאותו, ודמי זה להא שאין חיוב על האדם לעבוד ולהרויח הרבה כספים כדי שיוכל לקיים מצות צדקה ולהציל נפשות בהם, דהחיוב על האדם הוא רק על האופן כמו שהוא נמצא שיעשה מה שבכוחו לעשות".

מאותה סיבה, לדברי הגר"מ פינשטיין, אם הזמינו רופא לכינוס בן לאומי בחו"ל בענין השתלת קוצב ואם יילך יצבור יידע שיסייע להצלת חיים, אבל מאידך, אשתו מתנגדת לנסיעה. רשאי להימנע מהנסיעה, הואיל ואינו חייב לרכוש ידע חדש כדי להציל חיים, כל חובתו היא רק לקחת את הידע הקיים בידו ולהציל עמו חיים.

 

 

 

 

 

 

 

[1]  כך עולה מדברי רש"י מז, ב ד"ה פינהו, וראשונים נוספים.