שאלה שבועית: קדימה בהצלת נפשות – חלק ד'

ראש הישיבה הרב מיכאל ימר

 

בשיעורים האחרונים עסקנו רבות בשאלת קדימות בהצלת נפשות- דנו ביחס בין חיי עולם לחיי שעה בין מקרה בו הקדים החיי שעה לבוא לבין הגיע יחד עם החיי עולם, ועוד ועוד.

לסיומו של נושא מורכב זה- נעסוק היום בשאלת הקריטריונים להקדמת חולה לחברו לטיפול רפואי במקרה בו נתוניהם שוים- שניהם בעלי סיכוי לחיות חיי עולם, ושניהם הגיעו לפנינו יחד[1]. האם יש מדדים כל שהם לפיהם יש לפעול מקרה זה?

הבאנו מספר פעמים את המשנה בהוריות (ג, ז-ח):

"האיש קודם לאשה להחיות ולהשיב אבדה ... כהן קודם ללוי לוי לישראל ישראל לממזר וממזר לנתין ונתין לגר וגר לעבד משוחרר אימתי בזמן שכולן שוין אבל אם היה ממזר תלמיד חכם וכהן גדול עם הארץ ממזר תלמיד חכם קודם לכהן גדול עם הארץ".

ההסבר הרווח בראשונים[2], שהמשנה עוסקת בקדימות להצלת נפשות- במידה ושני אנשים טובעים בנהר- את מי להקדים להצלה וכך הסביר הבית יוסף (יו"ד סי' רנא).

נמצא, שלכאורה המענה לשאלתנו- מפורט במשנה זו, המונה לפרטי פרטים את סדר הקדימות בהצלת נפש.

עתה עלינו לברר:

א- האם המשנה מדברת בכל מקרה או מתייחסת למצבים מסוימים בלבד?

ב- האם דין המשנה אמור להתיישם בימינו כצורתו, או לא? ואם לא- מהו הגורם לשינוי הדין?

 

תשובה

תחילה לכל נציין, שהנחת היסוד שלנו היא- שבמידה ונחבר את שני החולים למכונת ההנשמה- שניהם לא יוכלו להינצל, ועל כן מעוניינים אנו לחבר רק את אחד מהם למכונה. וכך נכון לנהוג על פי ההלכה- שהרי כפי שהבאנו פעמים רבות- נחלקו בן פטורא ורבי עקיבא (בבא מציעא סב, א) בשנים שהיו הולכים במדבר ולאחד מהם בקבוק מים- שאם שותהו לבדו, ניצל, ואם חולקו עם חברו- שניהם ימותו. דעת בן פטורא שעליו לחלוק אותו עם חברו, ואילו רבי עקיבא אמר 'חייך קודמים לחיי חברך'.

החזון אי"ש (יו"ד סט, ב) מבאר, שרבי עקיבא חלק על בן פטורא גם במקרה בו חיי המציל אינם מוטלים על כף המאזניים- אלא שני אנשים לפניו זקוקים למים- אם יחלוק ביניהם- שניהם ימותו, ואם יתן לאחד מהם, הוא יחיה וחברו ימות. וגם בזה אמר רבי עקיבא (שהלכה כמותו) שעליו לתת את המים רק לאחד מהם- שלפחות אחד מהם יינצל.

וכך גם  במקרה שלנו- על הצוות הרפואי לחבר רק את אחד החולים למכונת ההנשמה כדי שלפחות אחד מהם יינצל.

ועתה, אם כן, השאלה העומדת לפתחנו היא- איזה מהחולים נחבר למכונת ההנשמה?

 

לכאורה, על פי המשנה- עלינו להעדיף ולהקדים חולְה לחולַה, ולברר עם כל חולה המגיע לבית החולים- האם הוא כהן, לוי או ישראל וכן על זו הדרך- כדי במי עלינו להקדים ולטפל.

ושאלתנו היא, האם אכן דין המשנה נוהג היום כצורתו או לא? ואם לא- מדוע?

מצינו בספרי האחרונים לאורך הדורות מספר כיוונים:

שיטה א'- דין המשנה נוהג היום כצורתו: דעת החזון אי"ש (שם) שדין המשנה נוהג היום כצורתו, כך כתב בתוך הדברים:

"ואם אחד מהם קדם לחברו כגון כהן ואינך דתנן [שאר הדינים ששנינו ב]הוריות יג, הקודם זוכה".

ובדומה פסק גם הג"ר שמואל הלוי וואזנר זצ"ל בשו"ת שבט הלוי (י, קסז):

"אבל אם הנדון כך שאיש ואשה לפנינו ואי אפשר להציל אלא אחד כולם מודים למש"כ תוס' נזיר שם והב"י והש"ך יו"ד סי' רנ"א דאיש קודם לאשה, דכיון דעל כרחנו עלינו להכריע- זאת הכרעת דעת תורה, וכיוצא בו לענין כהן ולוי והשאר שם".

 

שיטה ב'- המשנה כצורתה, למעט קדימות הכהן:  מאות שנים קודם לכן- הג"ר יעקב עמדין (מגדול עוז, אבן בחן פינה א') סבר אף הוא שדין המשנה אמור לנהוג כצורתו- למעט דין אחד- והוא קדימת הכהן לאחרים. וזאת משום שהכהנים בימינו הינם 'כהני חזקה' ואינם מיוחסים בוודאות.

ועל כן, אף שבשאר עניינים מקדימים אנו את הכהן, לענין הצלת נפשות- להעדיף את חייו על פני חיי אחר, איננו מעדיפים על סמך 'חזקה' זו[3].

הקדמת בחור לזקן- נציין, שהג"ר יעקב עמדין מוסיף ומחדש שישנן קדימויות שאינן מופיעות במשנה אך יש לנהו בהן הלכה למעשה- כשאחת מהן היא הקדמת בחור לזקן- במידה ומגיעים לפנינו שני חולים יחד שמצבם הרפואי שוה והאחד צעיר והאחד מבוגר ממנו- אף על פי שלשניהם סיכויי החלמה שוים וסיכויים לחיות 'חיי עולם'- עלינו להקדים לדבריו את הבחור הצעיר, וכך כתב:

"...עוד יש מין קדימה אחרת בעשרה יוחסין בכל אחד בפני עצמו לבחור על זקן סתם".

אכן, הג"ר צבי שכטר שליט"א כותב שהעדפת צעיר על פני מבוגר היא רק במקרה בו המבוגר במצב סופני וחייו 'חיי שעה', אולם באם גם הוא בעל סיכויים לחיות חיי עולם- "מאן לימא לן שהזקן שיחיה רק עוד חמש שנים לא יתרום לאנושות באותן חמש השנים יותר מאשר מה שיתרום הצעיר בארבעים השנה שלו"!

 

שיטה ג'- דין המשנה אינו נוהג בימינו: גישה שלישית המתחלקת לשנים נכתבה על ידי שנים מגדולי הפוסקים בדור הקודם הג"ר משה פינשטיין זצ"ל והג"ר שלמה זלמן אוירבך זצ"ל- שניהם כתבו שקשה לנהוג כמשנה זו היום- לשונו של הגר"מ פינשטיין באגרות משה (חו"מ ב, עד): "ואף ענין קדימה ליכא אלא במה שתנן במתני' דסוף הוריות (יג, א), ואף באלו קשה לעשות מעשה בלא עיון גדול", והגרש"ז אוירבך כתב במנחת שלמה (מהדו"ת סי' פו): "ועיין בסוף מס' הוריות במשנה ובגמ' סדר של עדיפות בענין הצלה משבי וכן לענין צדקה וכדומה, אך חושבני שבזמננו קשה מאד להתנהג לפי זה".

מדוע? מה הטעם שקשה ליישם את דין משנה זו בימינו? נציע שני כיוונים בהסבר הדבר:

כיוון א'- משום איבה: בית חולים שיפרסם שהוא מעניק טיפול רפואי לגברים הבאים בשעריו לפני נשים- יעורר כעס, תמיהה ואפילו רגשי שנאה מצד הציבור. ובשביל איבה ניתן לבטל דינים שתוקפם מדרבנן.

מקור דין 'איבה' מופיע במשנה ובגמ' במסכת עבודה זרה (כ, ב), שם נאמר: "בת ישראל לא תיילד את העובדת כוכבים, מפני שמילדת בן לעבודת כוכבים". הגמ' במקום מתקשה בדברי התנא- ורמינהו: יהודית מילדת עובדת כוכבים בשכר, אבל לא בחנם"! ומשיב רב יוסף:

"בשכר שרי משום איבה. סבר רב יוסף למימר: אולודי עובדת כוכבים בשבתא בשכר שרי משום איבה; א"ל אביי, יכלה למימר לה: דידן דמינטרי שבתא מחללינן עלייהו, דידכו דלא מינטרי שבתא לא מחללינן".

מוסכם בראשונים שמשום 'איבה' לא הותרו איסורים שתוקפם מהתורה, אולם נחלקו מה כן הותר- יש ראשונים הסוברים שמדובר במקרה בו יש ביילוד האשה איסור דרבנן, אולם הוא הותר משום איבה (ראה בתוס' (ד"ה סבר) שהעמידו ביושבת היולדת על המשבר שכבר נעקר הולד לצאת, ובשיירי כנסת הגדולה (יו"ד קנד) ביאר, שבשלב זה האיסור הוא מדרבנן בלבד ועל כן הותר משום איבה.

מנגד, הריטב"א בחידושיו (שם) מעמיד במקרה בו אין ביילוד אפילו איסור מדרבנן-

"שרי משום איבה- פירוש בדברים שאין בהן חילול שבת ואפילו בשל דבריהן, דהא פשיטא דמשום איבה לא שרינן אפילו שבות של דבריהם חס ושלום".

אפשר, שהחולקים על גישה זו וסוברים שנוהגים כדין המשנה כצורתו גם בימינו, סבורים כריטב"א- שמשום איבה לא התרנו אפילו איסור דרבנן.

כיוון ב'- טעם המשנה אינו שייך: הג"ר צבי שכטר שליט"א מסביר את פסק זה לאור טעם דין המשנה- קדימות האיש לאשה נובעת מכך שגברים משמעותיים יותר לתיקון העולם- שהרי מקיימים הם יותר מצוות מנשים. דבר זה פחות שייך בימינו- שניתן לראות נשים המקיימות מצוות רבות יותר מגברים ועל כן קשה לאמוד במקרים רבים מי נצרך יותר ממי, וכך כתב:

"ונראה שהקובע בזה הוא שמקדימים להציל את זה שהקהילה צריכה לו ביותר, ועי' אגרות משה (חו"מ ח"ב סימן ע"ד) שקשה לעשות מעשה על פי כללי המשנה בלי עיון גדול (ומסתמא היינו טעמא דהכי איתא שמה במשנה שהאיש קודם לאשה להחיות, ומסתמא ה"ט, שגברים מקיימים יותר מצוות מאשר הנשים, שפטורות ממצות עשה שהזמן גרמא, ובזמננו יש הרבה נשים שעוסקות בתורה ובמצוות יותר מאשר הגברים וכו', וכללי המשנה מיוסדים על ההנחה שלפי סדר קדימות זה נרויח יותר בעבור הקהילה). ודבר זה קשה מאוד לקבוע מי נצרך לקהילה יותר ממי (דמאי חזית וכו'). ומטעם זה המקובל אצל הפוסקים שלא לנהוג על פי המשנה".

שמעתי שהרב פרופ' אברהם שטיינברג שליט"א אמר לאור דין זה- שבמידה ויגיע לפנינו רמטכ"ל פצוע וחייל פצוע- נתחיל תחילה לטפל ברמטכ"ל, הואיל והצלת חייו משמעותית הרבה יותר עבור הציבור.

למעשה, היום בכל בתי החולים בארץ אין נוהגים כמשנה זו הלכה למעשה, ובנוסף לא מתחשבים בגילו של המטופל- במקרה בו שני החולים באו יחד ולשניהם סיכוי לחיות 'חיי עולם'.

 

לסיום, נציין שהג"ר יצחק זלברשטיין שליט"א נשאל:

"אדם החולה במחלה מדבקת כגון בימינו השפעת המקסיקנית המדבקת וגורמת למות, אם יש לפניו ב' רופאים היכולים לטפל בו ואחד מהם כהן, האם יש להעדיף אחד על השני, ואולי עדיף שהישראל יטפל בו, כיון דאמרינן בהוריות (דף יג ע"א) שכהן קודם לישראל להחיותו [ועל כן עדיף לסכן את חיי הרופא הישראל מאשר את חיי הרופא הכהן]"?

הגר"י זלברשטיין השיב, שעדיף דווקא שהרופא הכהן הוא שיטפל בו, וזאת על פי דברי המשך חכמה (ויקרא יג, ב) שהסביר שהכהנים הם שרואים את הנגעים- מפני שקדושתם תשמור עליהם מהדבקות בצרעת- שהיא מחלה מדבקת:

"ענין הנגעים שנמסרו לאהרן הכהן הוא מסתרי התורה אשר הטומאה והטהרה תלויים בכהן..., אמנם יש לומר דהנה הנגעים היא מחלה המדבקת עד שאמרו במדרש רבה ובתלמודין כתובות (דף עז ע"ב) שלא יכנסו למבוי, ולכן להלן (פסוק מה) כתוב שהמצורע "טמא טמא יקרא", וההתעסקות בו הוא ענין מסוכן, וצריך לזה השגחה נפלאה פרטיות אשר העוסק ינוצל מזה, ויהיה נבדל אשר אליו לא תדבק הנגע לכן בחרה התורה זה בבני אהרן אשר המה נבדלים משאר ישראל ומושגחים בפרטיות יותר וכמו דכתיב דברי הימים (א כג יג) "ויבדל אהרן להקדישו קדש קדשים", ובפסחים (דף קד ע"א) אמרינן סדר הבדלה היאך אומר, המבדיל בין קודש לחול..., בין כהנים ללויים לישראל, וכמו דכתיב ויבדל אהרן להקדישו קודש קדשים".

ולאור דבריו, גם במקרה שלנו- עדיף שדווקא שהרופא הכהן הוא שיטפל בו.

 

 

 

 

 

 

[1]  גם אם חולה אחד הגיע לפני החולה השני אבל הרופא לא היה באותו זמן, וכשהגיע הרופא היו שנים החולים לפניו- נחשב הדבר שהגיעו יחד.

[2]  יש ראשונים שחלקו, לדוג' נציין למאירי (הוריות יב, ב) חלק ולמד שהמשנה עוסקת בהספקת מזון- להאכיל.

[3]  נציין, שבפוסקים מצינו השלכות נוספות מכך שייחוס הכהנים היום אינו ודאי והינם 'כהני חזקה' בלבד: א- המהרשד"ם (אבה"ע סי' רלה) היקל באיסור שבויה לכהן, הואיל וכל האיסור הוא מדרבנן בלבד, וכל הכהנים היום הינם כהני חזקה בלבד.

ב- הפתחי תשובה (יו"ד שה ס"ק יב) הביא שיש שכתבו שעל הכהן לחוש ולהחמיר בעצמו להשיב את המון אותו קיבל תמורת הפדיון- לאבי הבן, מספק גזל- שמא אינו כהן ולא זכה במעות אלו.

[אכן, ערוך השולחן (שה, נה) חולק וסובר שאין הכהנים צריכים להחזיר את הכסף- "ולדעתי אסור לשמוע דברים כאלו להקטין עתה מעלת הכהונה ואתי לזלזולי וחס וחלילה לומר כן והרי אפילו כשעלה עזרא מבבל שלכל הכהנים היה כתב יחוס ולמקצתם לא נמצא דריע חזקת כהונה שלהם"].

ג- עוד כתב הפתחי תשובה (שם): "גם נראה שלצאת ידי כל ספק האפשרי יש גם כן על האב לפדות בכורו מכל כהנים שיוכל למצוא דלמא מתרמי ליה כהן מיוחס ודאי ומהאי טעמא נמי בן הכהנת והלויה יש לפדותו עכשיו מספק דמ"ש מכל ספיקא דאורייתא דמאי דאפשר לתקוני מתקנינן".