שאלה שבועית: קדימה בהצלת נפשות- חלק ב'- דחיית 'חיי שעה' מפני 'חיי עולם'

ראש הישיבה הרב מיכאל ימר

בשיעור הקודם למדנו ש'חיי עולם' (חיים לטווח זמן ארוך) קודמים ל'חיי שעה' (חיים לטווח זמן קצר- של פחות משנה). ל'אחיעזר' (יו"ד טז, ו) תמיד, ואילו לאגרות משה (יו"ד ג, לו) בתנאי שישנם לפחות חמישים אחוזים שיחיה 'חיי עולם' בעקבות הטיפול.

מסיבה זו נעדיף להכניס לסכנה את 'חיי השעה' של האדם ולהכניסו לניתוח מסוכן, שאם יצליח יאפשר לו לחיות 'חיי עולם', ומסיבה זו נקדים ונחבר חולה עם סיכויים לחיות 'חיים עולם', לחולה סופני.

 

היום, ברצוננו להתקדם צעד נוסף, ולשאול מה יהיה הדין אם התחילו לטפל ב'חיי שעה' ולאחר תחילת הטיפול הגיע 'חיי עולם'- האם מותר להפסיק את הטיפול ב'חיי שעה' בכדי לטפל ב'חיי עולם', או לא?

מיטה במחלקת טיפול נמרץ- שאלה זו יכולה להתעורר ביחס לשהות חולה במחלקת טיפול נמרץ. מחלקת טיפול נמרץ היא מחלקה שנועדה למטופלים במצב קשה. המעקב אחרי החולים השוהים שם הוא צמוד ומקיף יותר מאשר במחלקה רגילה של בית החולים.

אולם, מספר המיטות בה מדוד ומוגבל. והשאלה היא, האם ניתן להוציא חולה שימים ספורים- 'חיי שעה', ולהעבירו למחלקה רגילה, כדי לפנות את המקום בו נמצא לחולה 'חיי עולם'- שעם הטיפול המסור של מחלקת טיפול נמרץ יכול לשוב ולחיות בבריאות לאורך ימים טובים?

ניתוק ממכונת הנשמה- בתקופה זו שמגיפת הקורונה משתוללת ישנם בתי חולים ברחבי העולם בהם יש מחסור במכונות הנשמה. הגיע בתחילת היום חולה 'חיי שעה'- שימיו ספורים, וחיברו אותו למכונת הנשמה. בהמשך היום הגיע חולה נוסף- 'חיי עולם' שבעזרת טיפול נכון סיכויים לחיות גבוהים.

כמובן שאסור לנתק את מכונת ההנשמה בידיים ולהביא למותו בצורה ישירה, אך נשאלת השאלה האם מותר לחבר את מכונת ההנשמה מראש לשעון שבת ו'להאריך' את זמן הדלקתו כל עוד לא מגיע חולה 'חיי עולם', אולם ברגע שיגיע חולה היכול לחיות 'חיי עולם' בסיוע מכונת ההנשמה- יפסיקו להאריך את השעון והמכונה תכבה מאיליה. או לחילופין, בזמן שמנתקים את מכונת ההנשמה מהחולה לזמן קצר עבור תחזוקה וניקוי- לא להשיבו אליה אלא להעבירה לחולה אחר?

הפוסקים דנו בשאלה זו משני כיוונים: א. האם העובדה שהחולה בעל 'חיי השעה' החל את הטיפול- במחלקת טיפול נמרץ/במכונת ההנשמה- מעניק לו 'זכויות' כל – שהן במכונה עד גמר הזמן שיזקק לה עבור הטיפול? ב. האם במצב כזה בו צוות החולים החל את הטיפול במטופל אחד- נאמר דין 'עוסק במצוה פטור מן במצוה', ואינם חייבים ואולי אף אסור להם לעבור ולטפל בחולה אחר?

 

תשובה

הג"ר משה פיינשטיין זצ"ל בשו"ת אגרות משה (חו"מ ב, עג) נזקק לנידון זה בעקבות שאלה שהגיע לפתחו- לבית חולים בארה"ב הגיע חולה שימיו ספורים- 'חיי שעה', והיה צורך לחברו למכונת ההנשמה. בעוד הרופא מנחה את הצוות הרפואי להכניס את החולה ולהכינו להנשמה, הגיע לחדר במיון חולה אחר הזקוק להנשמה, אולם בשונה מהחולה הראשון- אם חולה זה יונשם יוכל לחיות 'חיי עולם'. הואיל ואין באפשרות בית החולים לחבר את שניהם עקב מחסור במכונות הנשמה, התלבט הרופא מה עליו לעשות? האם עליו להפסיק את תהליך ההכנה שהחל עם החולה הראשון ולחבר את החולה השני- שסיכוי לחיות חיי עולם, או לא?

הגר"מ פינשטיין השיב לו, שעליו להמשיך עם תהליך ההנשמה של החולה הראשון שקדם לביאת  החולה השני. על אף שלמדנו בשבוע שעבר ש'חיי עולם' קודמים ל'חיי שעה'- זה נכון כאשר מדובר על אדם מבחוץ ששופט את מי להקדים. אולם חולה שהגיע לבית החולים 'קנה את מקומו'. עם תחילת הטיפול אנשי הצות הרפואי נעשו 'שליחים' של החולה- לשמירת והצלת חייו. במצב כזה- שהם שלוחיו של ה'חיי שעה'- עליהם לפעול מתוך המחויבות שלהם אליו.

לו היה החולה הראשון שהגיע לבית החולים בהכרה, האם היה חייב לוותר על המכונה לטובת החולה בעל הסיכויים ל'חיי עולם'? ודאי שלא, הרי למדנו שבוע שעבר את דברי רבי עקיבא שלימדנו ש"חייך קודמים לחיי חברך". מסיבה זו, הצוות הרפואי שנעשו לשלוחיו של החולה הראשון- אינם רשאים לוותר על מכונת ההנשמה או המיטה בטיפול נמרץ עבור החולה האחר..

וכך כתב:

"וכיון שהכניסוהו להיחידה לרפאותו כבר זכה בהמקום, לא מיבעיא כשהוא משלם בעד הזמן שנמצא בבית החולים, בין שאינו משלם שמרפאין שם בחנם, ואף אם רק לעניים בחנם והוא עני מכל מקום כבר קנה במה שהובא שם להיות שם הזמן שצריך להיות שם והשעבודים שיש על בית החולים והרופאים דשם לרפאותו ואינו מחויב ואולי גם אסור שיתן את זכותו שעל ידי זה יחיה החיי שעה שהוא הזמן קצר שאפשר".

 

הג"ר אשר וייס שליט"א (שו"ת מנחת אשר ח"א קטו, ד) ביאר שאין כוונת הגר"מ באומרו שהחולה 'קנה את מקומו'- לזכות קניינית ממונית בחפץ, שהרי אין לו כל בעלות קניינית במכונת ההנשמה! אלא כוונתו לזכות הטיפול המגיעה לו מכח חובתם של הרופאים להציל את חייו, וכך כתב:

"כונת האגרות משה לסברא מסוימת בדיני קדימה- דאם כבר קנה החולה מקומו במחלקה אין להוציאו משם דאין דוחין נפש מפני נפש והוצאתו מן המחלקה דומה במידה מסויימת לאיבוד נפש, ושאני ממצב שבו שני החולים עדיין מחכים בחוץ ועלינו להחליט מי מהם יקבל מקום במחלקה זו. כך נראה בכונת הגאון (הגר"מ פינשטיין)".

אולם הג"ר אשר וייס שליט"א עצמו, חולק גם על הנחה זו, משום שהשהות בבית החולים והטיפול בו היא על פי שיקול הדעת של הצוות הרפואי בלבד, ואין לחולה כל יכולת להתווכח עם החלטותיהם. וממילא, כל כניסתו לבית החולים היא על דעת ובכפוף להנחיות הצוות הרפואי, ולא זכה בדבר.

עוד העיר הגר"א וייס, שהוצאת חולה מטיפול נמרץ אינה איבוד נפש הואיל ואין סכנה מידית הרובצת לפתחו של חולה המועבר למחלקה רגילה, ופערי הטיפול גם כן אינם גבוהים.

 

הג"ר זלמן נחמיה גולדברג שליט"א (קובץ הלכה ורפואה כרך ב) עסק בשאלה דומה- והיא, האם רשאי רופא לעזוב חולה גוסס ולעבור לטפל בחולה שיכול לחיות 'חיי עולם'. הגרז"נ סבור שמותר, אולם ניגש לנידון מכיוון אחר לחלוטין:

הגורמים המטפלים בחולה הראשון- מוגדרים כ'עוסקים במצוה', וידוע (סוכה כה, א) ש'העוסק במצוה פטור מן המצוה'. ואם כן, לכאורה, רק שאין חיוב לעבור ולטפל בחולה אחר במגיע לאחר מכן, אלא אסור לו לעבור לחולה אחר ולעזוב את החולה הראשון- שהרי 'אין מעבירין על המצוות' (יומא לג, א)!

הגרז"נ גולדברג משיב שהכלל שהעוסק במצוה פטור מן המצוה' נאמר רק כאשר נוצר מפגש בין ב' מצוות עשה (כסוכה וביקור חולים ועוד), אבל במפגש בין מצות עשה ללאו- אין אומרים שיבוא קיום העשה וידחה את הלאו.  במקרה שלנו- אי טיפול בחולה כולל בתוכו גם לאו- לא תעמוד על דם רעך'- במקרה כזה לא אומרים שהעוסק במצוה פטור מהמצוה, הואיל והלאו קם וניצב במקומו. ועל כן, רשאי בית חולים להעביר מטיפול נמרץ חולה 'חיי שעה' עבור חולה 'חיי עולם'.

הגרז"נ מביא ראיה לדבריו מהמשנה בפסחים (מט, א) האומרת שמי שנזכר שיש לו חמץ בתוך ביתו אם יכול לשוב ולבערו ישוב ויבערו. מדוע לא נאמר עוסק במצוה פטור מן המצוה? על כרחך שבמקום בו יש גם איסור לאו לא נאמר כלל זה.

אכן, לפי זה קשה מהגמ' (ב"ק נו, ב) האומרת שהעוסק בטיפול באבידה פטור מלתת פרוטה לעני- הואיל והוא עוסק במצוה. ומדוע פטור- הרי יש בכלל מצוה זו גם לאו- 'לא תאמץ את ידיך' וכו'? הגרז"נ מיישב שלאו זה הוא יחודי וכל ענינו הוא שימור העשה וקיומו- ענינו 'להאלים' את העשה, ועל כן התייחסותנו אליו (לכל הפחות לענין זה) תהיה כמצות עשה בלבד.

 

ניתוק המכונה לצורך ניקוי- לאור זאת סבר הגרז"נ שעליו להפסיק את הטיפול בראשון ולעבור לשני;  וכך כתב הגרז"נ:

"לענין שאלתנו שצריך להפסיק מלהתעסק בהצלת האשה שיש לה רק חיי שעה ולהתעסק בהצלת האדם שאפשר להצילו חיים גמורים, אכן נראה שאם אפשר להפסיק את הריאות בזמן שבין כה צריכים להפסיק מעשה מכונה כשצריך להחליף את צינור הניילון שמכניסים לתוך הריאות אז מותר להפסיק להתעסק עם חיי השעה כדי להתעסק במי שאפשר להצילו לחיי עולם.

חיבור המכונה לשעון שבת- הג"ר יצחק זלברשטיין שליט"א הסכים גם הוא עם היתר העיקרוני, והציע פיתרון נוסף (שעיקרו הובא בתחילת הדברים):

"עצה מחוכמת להתקין שעון חשמלי למכונת ההחייאה אשר יגרום לכיבויה כל זמן מסויים (הרופא דואג להפעיל מחדש בכל פעם לפני שכבה) ולאחר שיכבה מותר יהא להעתיק המכונה לחיי עולם, כיון שעכשיו איננו פועל".