שאלה שבועית: סוכה גזולה

ראש הישיבה הרב מיכאל ימר

 

ראובן מתארח מידי שנה בחג הסוכות בסוכת שכנו שמעון. שנה אחת התברר לראובן ששמעון בנה את סוכתו ממסמרים גזולים. בא ראובן ושאל, האם בשנה זו רשאי להתארח בסוכתו של שמעון ולאכול בה.

מספר אפשרויות לפנינו- א) אסור לו לשבת בסוכה זו. ב) יכול ללכת אבל לא לברכת על הישיבה בסוכה זו. ג) יכול ללכת ואף לברך על ישיבתו. בדברינו ננסה לעמוד איזו מהאפשרויות נכונה.

ישנן שלוש שאלות עיקריות שעלינו לברר: א) האם הסוכה מוגדר כסוכה גזולה בגלל שמורכבת ממסמרים גזולים? ב) האם נאמרה ביחס לזה 'תקנת מריש'? ג) האם יש בקיום מצות סוכה על ידי סוכה זו משום מצוה הבאה בעבירה?

הדיון מתחיל מהגמ' במסכת סוכה (לא, א):

"תנו רבנן סוכה גזולה והמסכך ברשות הרבים רבי אליעזר פוסל וחכמים מכשירין".

והסבירה הגמ' שחכמים סברו שקרקע אינה נגזלת ועל כן זוהי סוכה שאולה, ואדם יוצא ידי חובתו בסוכה שאולה, ואילו רבי אליעזר סבר שאין אדם יוצא ידי חובתו בסוכה שאולה, ועל כן אם קרקע אינה נגזלת- זוהי סוכה שאולה, ופסולה, ואם קרקע נגזלת, זוהי סוכה גזולה ופסולה.

הן דעת רבי אליעזר והן דעת רבנן דורשות ביאור:

בדעת רבי אליעזר יש לשאול- מה בכך שקרקע נגזלת- הרי הקרקע אינה חלק מהסוכה, ומה אכפת לנו אם הקרקע נגזלת או לא?

בדעת חכמים יש לשאול- מה בכך שקרקע אינה נגזלת, הרי על איסור 'לא תגזול' עובר הגם שאינה נגזלת ונותרה ברשות הבעלים. ואם כן נמצא שמצות הסוכה שמקיים 'באה בעבירה', ומדוע יצא ידי חובה?

 

תשובה:

כזכור שאלתנו היתה, האם מותר לשבת בסוכה שעומדת בעזרת מסמרים גזולים, והאם יש לברך על ישיבה זו?

פתחנו את דברנו בקושיא בדעת רבי אליעזר הסובר הפוסל סוכה הבנויה ברשות הרבים. והקשו המפרשים- מדוע סוכה זו פסולה, הרי הסוכה עצמה אינה גזולה, והקרקע הגזולה אינה חלק מהסוכה?

 

1) 'מעמיד' מגדירו כחלק מהסוכה-  הג"ר משה פינשטיין זצ"ל  בשו"ת אגרות משה (א, קפא) מיישב, שדבר המעמיד את הסוכה מוגדר כחלק ממנה לענין איסור 'גזולה':

"הנכון לעניות דעתי בזה, דאף שאינה ממצות הסוכה כיון שבלא הקרקע אין שייך מציאות הסוכה כלל אין לך מעמיד גדול מזה. ונמצא שכל עשית הסוכה הוא בגזל ושאלה, דעיקר העשיה הוא בהמעמיד, ולכן הוא ודאי בכלל הקרא [הפסוק] 'דתעשה לך'- 'משלך', דבהכרח הוא מהעשיה שעל זה נמי [=שביחס אליה גם] נאמר 'לך'- 'משלך'".

לאור חידושו זה, פוסק הגר"מ פינשטיין, שבסוכה העומדת על ידי מסמרים גזולים- לא ניתן לקיים מצות סוכה, הואיל והמסמרים של הסוכה- 'המעמיד', גזולים- "והעשיה צריכה להיות משלך".

לדברי האגרות משה, יהיה אסור לראובן לאוכל בסוכת שכנו שמעון, חרף הצער וחוסר הנעימות שבדבר.

יש שהקשו על דברי האגרות משה מדברי הרמב"ם בהלכות שופר, שם פוסק הרמב"ם שניתן לצאת ידי חובה על ידי תקיעות הנשמעות משופר גזול:

"שופר הגזול שתקע בו יצא שאין המצוה אלא בשמיעת הקול אף על פי שלא נגע בו ולא הגביהו השומע ואין בקול דין גזל".

לדברי הרמב"ם ניתן לצאת ידי חובה בתקיעה משופר גזול הואיל והמצוה אינה בשופר עצמו. לאור ההגדרה שעולה מדברי האגרות משה- כאשר מדובר על 'מעמיד' הגם שאינו עיקר המצוה פוגם הדבר את המצוה, לכאורה דין זה אינו נכון- שהרי אף על פי שהשופר אינו חלק מהמצוה, הוא הוא ה'מעמיד', בלעדיו לא היה נשמע קול השופר. ואם כן, נמצא שהשופר- המעמיד הוא חלק מהמצוה ולא ניתן לצאת בו ידי חובה אם הוא גזול.

ניתן ליישב ולומר, שהסיבה שהדינים חלים על המעמיד היא- שמתייחסים אנו אליו כחלק מהמצוה. מסיבה זו- פסלנו סוכה שהמעמיד שלה בעייתי, אולם 'קול שופר'- אינו נגזל, וממילא אינו נפסל. ועל כן, גם אם נגדיר את השופר כחלק מהמצוה, אינו יכול להיהפך ליותר חמור מהמצוה עצמה (קול השופר), ולכן אינו נאסר!

2)  חילוק בין פסול ב'חפצא' לפסול ב'גברא'- הג"ר אליעזר מן ש"ך בספר אבי עזרי על הרמב"ם מיישב בדרך אחרת. מחדש האבי עזרי שישנם שלושה גדרים נפרדים בסוכה:

א) דיני הפסול וההכשר של הסוכה- הם נאמרו רק ביחס לסכך- החלק העיקרי של הסוכה.

ב) הדין שעצי הסוכה אסורים בהנאה- נובע מהמצוה, ועל כן כל חלק מהסוכה שעל ידו מקיימים את המצוה נכלל בדין זה, ולכן גם הדפנות נכללות בו, מפני שבלי הדפנות הסוכה אינה כשרה לישיבה.

ג) דין פסול סוכה 'גזולה'- אינו פסול בסוכה עצמה, שהרי הבעלים של הסוכה יכול לצאת ידי חובה בסוכה זו. לכן מוכרח שפסול זה הוא 'בגברא'- האדם אינו יכול לצאת ידי חובה על ידי דבר גזול. מסיבה זו, פסול זה אינו מסתכם בדברים הנכללים בגדר ה'סוכה', אלא נאמר גם ביחס לקרקע עליה ניצבת הסוכה, מפני שה'גברא'- האדם, אינו יכול לקיים את מצות סוכה בלי רכיב זה- של קרקעית הסוכה, ועל כן, אף שאינו נכלל בגדרי ה'חפצא'- הסוכה עצמה, ה'גברא' לא יכול לצאת בסוכה כזו. 

האבי עזרי מיישב על פי דרכו את קושיית תוס' (שם, ד"ה משום) מה הצורך בפסוק למעט גזולה, תיפוק ליה שפסולה בגלל מצוה הבאה בעבירה? לפי דרכו מיושב- מצוה הבאה בעבירה אינה מצוה כאשר ישנו פסול ב'חפצא' שעל ידו מקיימים את המצוה, ולהגדרתו של האבי עזרי במקרה זה אין פסול בחפצא, ורק הגברא לא יכול לצאת ידי חובה על ידי סוכה כזאת.

ומיושבת גם הקושיא שהקשנו בדעת חכמים- מצוה הבאה בעבירה אינה מצוה רק כאשר ה'חפצא' של המצוה בא בעבירה.

לאור זה, גם במקרה שלנו שהמסמרים שעל ידם ייצבו את הדפנות גזולים, הגם שאינם חלק מה'חפצא' של הסוכה, עדיין לא יוכל האדם לצאת ידי חובה בסוכה זו, הואיל ועומדת היא מרכיבים גזולים שאינם שלו.

אולם, מוסיף האבי עזרי ואומר, שהגם שלא ניתן לקיים מצוה על ידי סוכה זו, מכל מקום כאשר אוכל בה נחשב שאוכל בסוכה, שהרי כפי שכבר הדגשנו אין חסרון ב'חפצא' של הסוכה. ועל כן, רק אם חברו יזמיננו בלילה הראשון לא יוכל להיענות להזמנתו הואיל ולא יכול לקיים על ידי סוכה זו את מצוות סוכה, אולם בשאר הימים שאין חובה לאכול בסוכה, אלא רק ישנו איסור לאכול מחוץ לסוכה- יוכל להיענות להזמנתו.

3) הסוכה אינה שלו- בהגהות הרא"ם הורביץ מיישב באופן מחודש ומפתיע- במסכת בבא קמא נחלקו אמוראים האם כאשר אדם הוציא תבן לרשות הרבים כדי שיידרס ברגלי בני אדם וייהפך לחומר לזיבול קרקע, קנסו אותו והפקירו רק את השבח שהשביחה התבואה, או שמא קנסו והפקירו גם את גוף התבן שהוציא.

אומר הרא"ם הורביץ- רבי אליעזר סבר שקנסו גופן משום שבחן, ועל כן- על אף שקרקע הסוכה אינה חלק מהסוכה, עדיין לא יוכל לצאת ידי חובת מצות סוכה בלילה הראשון בסוכה זו, הואיל וקנסו והפקירו גם את גוף הדבר שהניח ברשות הרבים בלא היתר, ולכן נמצא שהסכך הופקר- ואינו שלו, ועל כן אינו יכול לקיים על ידו את מצות סוכה.

עולה מדבריו שבדבר שאינו חלק מה'סוכה'- כקרקע/מסמרים וכדו' אין פסול מצד 'גזול', וכל החיסרון היה נקודתי בסוכה שנבנתה ברשות הרבים- ומתקנת חכמים הופקעה מרשותו.

ולכן, לדבריו יוכל ראובן מיודענו להתארח אצל שכנו אפילו בלילה הראשון ולקיים את מצות ישיבת הסוכה בברכה.

4) סוכות- זכר לענני כבוד- כיוון מחודש ביישוב שאלה זו כותב החלקת יואב:

נחלקו תנאים (זוכה יא, ב) האם הסוכה היא זכר לענני הכבוד או לסוכות שעשו ביציאת מצרים:

"תניא כי בסכות הושבתי את בני ישראל ענני כבוד היו דברי רבי אליעזר רבי עקיבא אומר סוכות ממש עשו להם".

ניתן לומר, שההנחה שהנחנו שהקרקע אינה חלק מהסוכה, נכונה לדעת רבי עקיבא הסובר שסוכות ממש עשו להם, אולם לרבי אליעזר הסובר שהסוכות הינן זכר לענני הכבוד, גם הקרקע הינה חלק מהסוכה, שהרי ענני הכבוד הקיפו את בני ישראל גם מלמטה.

לדבריו, ראובן יכול לצאת ידי חובה בסוכתו של שמעון, הואיל והמסמרים אינם חלק מהסוכה, ורק קרקע לדעת רבי אליעזר מוגדר כחלק מהסוכה, וכפופה לדיניה.

 

האם יש פסול מצד מצוה הבאה בעבירה בגלל המסמרים?- עד עתה התמקדנו בעיקר בשאלת פסול מצד גזול, עתה ברצוננו לדון האם ישנו פסול מצד מצוה הבאה בעבירה בישיבה בסוכה זו או לא?

לכאורה, לדברי האגרות משה יש בסוכה העומדת על ידי מסמרים גזולים פסול מצד מצוה הבאה בעבירה, שהרי לדבריו דבר ה'מעמיד' את הסוכה הינו חלק ממנה, ועל כן במידה ויש בשימוש בו איסור- זוהי מצוה הבאה בעבירה. אולם לדברי האבי עזרי לא יהיה בזה פסול מצד מצוה הבאה בעבירה הואיל והמסמרים אינם חלק מהסוכה עצמה, ופסול מצוה הבאה בעבירה הוא פסול רק בדבר שהוא חלק מהחפצא[1].

יסוד זה, מופיע בדברי הריטב"א בחידושיו שם שכתב ליישב את הקושי שהקשנו בדעת רבנן- מדוע יוצא אדם ידי חובתו בסוכה הנעשית ברשות הרבים, הרי זוהי מצוה הבאה בעבירה?

והשיב הריטב"א:

"אבל הנכון דהכא כיון דלא קני לה כלל וברשותיה דמאריה איתא ואין המצוה מוציאתה מרשות בעליה לא חשיבא מצוה הבאה בעבירה, והרי הוא כאילו היתה שדה דעלמא גזולה ברשותו שאע"פ שעבירה בידו אין הסוכה נפסלת בכך"[2].

נציין, שהמגן אברהם כותב, שאף אם נניח שבדיעבד הסוכה כשירה, עדיין אין לברך על הישיבה בה, הואיל והיא מזיקה לרבים ונעשית באופן לא תיקני, וכך הביא בשמו המשנה ברורה (תרלז ס"ק י):

"כתב המגן אברהם, וצ"ע שנהגו קצת לעשות סוכה בר"ה ואת"ל דכל ישראל מוחלין מ"מ יש לעכו"ם חלק בהם והעלה דאסור מטעם זה לעשות סוכה בר"ה דעכו"ם בודאי לא מחלי ואף דבדיעבד כשרה מ"מ לא יברך עליה דהוי ברכה לבטלה".

 

עוד נציין, שמצד 'תקנת מריש' אין היתר ופטור, הואיל ושמעון- הגנב אינו מתכנן לשלם על המסמרים. ותקנת מריש נאמרה רק במידה והגנב מעוניין לשלם על הגניבה[3].

 

 

[1]  יתכן, וכך דעת הרא"ם הורוביץ שהתייחס לקרקע- וממילא גם למסמרים כדבר שאינו חלק מהסוכה.

[2]  כאמור, הגדרת ה'חפצא' של הסוכה נתון במחלוקת- האם כולל הדבר רק את הסכך (רא"ש), גם את הדפנות (רמב"ם על פי הבנת הגרי"ד סולבייצ'יק) (או שמא רק את חלל הסוכה- כך שיטת המאירי, לדבריו אין פסול מצוה הבאה בעבירה בגוף הסוכה), ויתכן וגם את ה'מעמידים' של הסוכה (לדברי האגרות משה).

[3]  ומצד שינוי- עצם תקיעתם בסוכה לא נחשבת 'שינוי' בכדי שהגנב יקנה על ידו, אלא אם כן עיקמם בצורה משמעותית.