השאלה השבועית-הסתמכות על אומדן בעדות קידושין וגירושין

ראש הישיבה הרב מיכאל ימר

 

לפני הרבה שנים התחתן בשמחה ובאושר אחד הבחורים בישיבה. חודשיים לאחר החתונה, כשהגיע הסרט נפלו פניו של הזוג המאושר- ניתן היה לראות בבירור שברגע נתינת הטבעת הסתובב אחד העדים אחורה ולא ראה את הנתינה עצמה.

מסדר הקידושין אמר לחתן לייחד עדים, זאת כדי שהקרובים והפסולים בקהל לא יצטרפו לעדות.  מסיבה זו על אף שהיו אנשים נוספים בקהל שראו את מעשה הקידושין לכאורה לא נתין לצרפם כעדים. כאן, דבר זה היה בעוכריו- מפני שהעד שייחד לא ראה את מעשה הקידושין.

שאלתנו היא, האם אכן הקידושין פסולים ויש צורך במעשה קידושין נוסף[1], או שמא ישנו מוצא כל שהוא שעל ידו ניתן להכשיר את מעשה הקידושין? חישבו, כיצד שאלה זו הנוגעת למעשה קידושין קשורה למסכתנו העוסקת בדיני גיטין?

 

תשובה:

א. אומדן בקידושין- מועיל? מקור הלכה זו- שעל העדים לראות את מעשה הקידושין עצמו מופיעה בדברי הרמ"א (אבה"ע מב, ד):

"וצריכים העדים לראות הנתינה ממש לידה או לרשותה, אבל אם לא ראו הנתינה ממש לידה, אף על פי ששמעו שאמר: התקדשי לי בחפץ פלוני, ואחר כך יצא מתחת ידה, אינן קידושין עד שיראו הנתינה ממש". 

הבית שמואל במקום (ס"ק יב) מציין, שדעת חלק מהראשונים שגם במקרה שהעדים לא ראו את מעשה הקידושין עצמו אלא ראו שהטבעת היתה בידו ושמעו אותו אומר הרי את מקודשת לי וכו' ומיד לאחר מכן ראו את הטבעת בידה- מקודשת- הואיל וברור הדבר שהיה מעשה נתינה מידו לידה, כמו שבממון ניתן להסתמך על אומדנא ברורה ומוכרחת כדי להוציא ממון.

אולם התומים (חו"מ צ ס"ק יד) חולק, ומסביר, שאמנם בממון מסתמכים אנו על אומדן ברור- מפני ש'לא איברו סהדי אלא לשקרי'- תכלית העדים בממון היא לברר מה היתה המציאות, וכאשר ברור הדבר שקרה המקרה- ניתן לחייב ממון גם ללא ראיית המעשה עצמו. אולם בקידושין הצורך בעדים אינו לאמת את עשיית המעשה, אלא לקיים את המעשה- "גזירת המלך- המקדש בלי עדים שאין קידושין חלין כלל", ועל כן הגם שברור הדבר שהיתה נתינה כל עוד לא ראוה העדים- הקידושין אינם חלים.

ב. ראיית ה'קצות' מעידי מסירה וחתימה- קצות החושן (סימן צ, ס"ק ז) מסייע לדברי הבית שמואל מסוגיא במסכתנו- כידוע נחלקו ר' מאיר ור' אלעזר במסכתנו (במקומות רבים- לדוג' ט:, כ: ועוד) מיהם העדים הפועלים את חלות הגירושין ('כרתי')- האם עידי החתימה (ר' מאיר) או עידי המסירה (ר' אלעזר). שיטת הרי"ף (מז, ב בדפיו) וראשונים נוספים שהגם שדעת ר' אלעזר שעידי מסירה כרתי, ניתן להסתפק גם בעידי חתימה בלבד.

הר"ן (שם) מסביר את שיטת הרי"ף ואומר, שלר' אלעזר שהלכה כמותו- עידי מסירה בלבד הם אלה שכורתים-

"ומעתה מה שמודה ר' אלעזר דגט החתום בעידי חתימה כורת לאו משום דסבירא ליה עידי חתימה כרתי, אלא שהמסירה כורתת כיון שיש עדים על עיקר הדבר דהוה ליה עידי חתימה כעידי מסירה שהרי הגט יוצא מתחת ידה בעדים הללו ובידוע שהבעל מסרה לה ונמצא כאילו הן עצמן מעידין על המסירה".

כאשר ישנם עידי חתימה, ורואים אנו את הגט תחת ידה של האשה, יודעים אנו בבירור שהגט ניתן מיד הבעל- לאשה.

מבואר מהר"ן, שהגם שבגירושין תפקידם של העדים הוא ב'קיום הדבר' ולא רק בבירור האמת, ניתן להסתמך על 'אנן סהדי'- בירור איתן על פי עדים שנעשה מעשה גירושין, גם אם העדים לא ראו את מעשה הגירושין עצמו.

לדרכו של הר"ן- בקידושין כבגירושין, לכאורה ניתן יהיה להסתפק ב'אנן סהדי' שאירע מעשה קידושין, גם אם העדים לא ראו את מעשה הקידושין.

ואם כן, לדברי הר"ן, במקרה שלנו לא יזדקק הזוג היקר למעשה קידושין נוסף.

 

ג. מחלוקת הראשונים- אכן כאמור, דבריו של הר"ן אינם מוסכמים, ונתונים במחלוקת לא רק בין האחרונים, אלא גם בין רבותינו הראשונים- דעת המרדכי  בשם הרא"ם (קידושין פרק ג רמז תקלא) שניתן להסתמך בקידושין על אומדן ברור גם אם העדים עצמם לא ראו את גוף המעשה:

"כתב הרא"ם בתשובה דהיכא דאחד מן העדים לא ראה נתינת הטבעת אין לבטל בכך הקדושין ועוד אם עד רואה דבר מוכיח.. ונראה שיכול להעיד ונדון כאילו ראה גוף המעשה כדאמרי' בגיטין ובקדושין וב"ה אומר הן הן עדי יחוד הן הן עידי ביאה[2]".

מנגד, מדברי הרשב"א בתשובה (סימן תשפ עליה מתבסס הרמ"א) נראה שיש צורך בעדים שראו את המעשה עצמו, ולא ניתן להסתפק באומדן ברור:

"השיב עוד, בשנים שהיו עומדים אחרי גדר בית אחד. ושמעו שאמר ראובן ללאה התקדשי לי באתרוג אבל לא ראו נתינה ממש. ואפילו ראו האתרוג יוצא מתחת ידה אין כאן חשש של כלום. ואפילו היא מודה שלקחתו לשם קידושין דעדות ראיה דידיעה בעיא ממש".

אמנם, יש שלמדו[3] שבמקרה בו עוסקים אנו- שהעדים ראו את המתרחש קודם נתינת הטבעת ולאחריה, יודה הרשב"א שניתן להסתפק בעדותם הגם שלא ראו את מעשה הקידושין עצמו, וכל דבריו נאמרו ביחס למקרה שהעדים לא ראו כלל את המעשה, אלא שמעו את המתרחש מאחורי הגדר.

אולם הג"ר שמעון שקופ בספרו שערי יושר (ז, ד) מסביר, שדעת הרשב"א שבעדות קידושין- שהיא עדות 'קיום' לא ניתן להסתמך על אומדן, מבורר ככל שיהיה, ויש צורך בראיה:

"דאף אם תהיה אומדנא ברורה דמהני בכהאי גוונא דינא נפשות, מכל מקום בקידושין דבעינן עדים לקיום הדבר לא מהני, דהיכא דהעדים צריכים לברר האמת אם מעידים שראו דבר המוכיח על עצם המעשה, יש לומר דחשובים כעדים ממש לברר האמת דסגיא לדין עדים ידיעה בלא ראיה... אבל בקידושין שהמעשה עצמה אינה פועלת רק אם ראו עדים את המעשה, ובכהאי גוונא שהעדים לא ראו את המעשה רק או את דבר המוכיח ונמצא דעל עצם המעשה ליכא עדים ואינה פועלת בלא עדים...".

 

ד. יישוב ראיית הקצות- כיצד ישיב הרשב"א על ראיית הקצות מדעת ר' אלעזר?

1) אפשרות א'- ניתן לומר שהרשב"א למד כשיטות הראשונים שלדעת רבי אלעזר לא מועילים עידי חתימה בפני עצמם (דלא כשיטת הר"ן).

2) אפשרות ב'- עוד ניתן ליישב את דעתו של הרשב"א על פי דברי הגר"ח (על הרמב"ם, הל' עדות ד"ה דהרי כל) שעידי חתימה אינם מועילים בפני עצמם בגלל ה'אנן סהדי' כפי שכתב הר"ן, אלא בגלל שכל עדים החותמים על הגט אינם יודעים להעיד האם התקיים לאחר מכן מעשה גירושין על ידי הגט עליו חתמו או לא, ובכל זאת מועילה עדותן! על כרחך שישנו חידוש מיוחד של התורה- שעדותם שעל השטר נחשבת כעדות על גוף המעשה.

ב) אפשר שהרשב"א למד כגר"ח (עדות פרק ג "דהרי כל")[4] שאין הפשט שע"ח מועילים בגלל האנ"ס שסביר להניח שהיתה מסירה אלא כל עידי חתימה אינם יודעים כלל מגוף הגירושין והקידושין, ובע"כ צ"ל שזהו גזה"כ שעדותם על השטר נחשבת גם כעדות על גוף המעשה. אין זה רק אומדנא, אלא יש חידוש התורה- כאילו העידו על הגירושין עצמם.

 

ה. לימוד עדות בקידושין מממון- קצות החושן (רמא, ס"ק א) מקשה קושיא עצומה- הצורך בשני עדים בקידושין ובגירושין נלמד בגזירה שווה 'דבר' 'דבר' מממון, ואם כן, נשאלת השאילה כיצד בממון תפקידם של העדים הוא רק לברר, ואילו בקידושין- שכל הצורך בעדות שנים בהם נלמד מממון, תפקידם של העדים הוא ב'קיום הדבר'?

הקצות מחדש, שאליבא דאמת, גם בממון יש צורך בעידי קיום, רק שבממון מועילה הודאת בעל דין כתחליף לעדות הקיום, אולם בגיטין וקידושין לא ניתן להסתמך על הודאת בעל דין- מפני שבהודאתו חב לאחרים, והודאת בעל דין אינה מועילה במקום בו חב לאחרים בדבריו.

הודאת בעל דין אינה עדות ממש, ובכל זאת רואים אנו שדעתו של הקצות שמצד האמת יכלה להועיל בגיטין וקידושין! מבואר שלמד כשיטת המרדכי שהובא בבית שמואל- שגם בעדות קיום אין צורך בעדות ממש וניתן להסתפק בבירור גבוה, ועל כן די ברמת העיקרון בהודאת בעל דין, וב'אנן סהדי'.

 

ו. פסיקה- כאמור בראשית הדברים, הרמ"א (אבה"ע מב, ד) פסק כרשב"א (ונראה שפסק כהבנת הג"ר שמעון שקופ ברשב"א- שישנה בעיה עקרונית בעדות אומדן בקידושין). ולאור זה, במקרה שלנו יהיה עליהם לחזור על הקידושין. ואכן, כן נהגו אז למעשה[5].

 

 

[1]  דבר שכמובן נעדיף להימנע ממנו- הן מצד שנמצא שעד עתה חיו יחד ללא נישואין, והן מצד חוסר הנעימות הגדולה שבדבר.

[2]  הרשב"א ישיב על הראיה מ'הן הן עידי ייחוד הן הן עידי ביאה' שזהו מקרה ייחודי- שבגלל חוסר האפשרות לראות את המעשה עצמו התירה תורה להסתמך על עדות הייחוד המבוססות על אומדן מבורר.

[3]  פרשת מרדכי סימן ל (הובאו דבריו באוצר הפוסקים).

[4]  בדומה מופיע בקהילות יעקב (סימן ד): "ויש לפרש באופן אחר- שבאמת העדים מעידים שכל מה דכתוב בגט הואאמת והו"ל עדות על הגירושין אע"פ שעדיין לא נתגרשה מ"מ זהו גזיה"כ בשטרות שהעדים יכולים להעיד בחתימתן על מה שלא היה עדיין כל היכא שהמתחייב מצווה להם לחתום ואמנם אין נאמנות לעדות זו אלא לאחר שיהיה השטר ביד מי שנתחייב לו...".

[5]  אציין, שראיתי שבית הוראה אחד בבני ברק הסביר שדברי הרשב"א נאמרו ביחס למקרה הספציפי בו עסק- שהעדים רק שמעו מאחורי גדר ולא ראו דבר, אך אין בו אמירה כללית על הצורך בעדות ראיה בעדות גירושין.