שאלה שבועית: ערעור הבעל מול כשרות הגט
ראש הישיבה הרב מיכאל ימר
להדפסת השיעור בס"ד
ערעור הבעל מול כשרות הגט
המשנה (ב, א) אומרת שהמביא גט ממדינת הים צריך שיאמר בפני נכתב ובפני נחתם, ועל סמך עדותו זו מניחים אנו שהגט נעשה בכשרות, ומתירים את האשה לשוק.
הגמ' (שם ב, ב-ג, א) דנה כיצד ניתן להוציאה אשה מבעלה ולהתירה לשוק על פי עד אחד- והרי למדנו ש'אין דבר שבערוה פחות משנים' (משני עדים כשרים)?
ומשיבה לבסוף:
"בדין הוא דבקיום שטרות נמי לא ליבעי כדריש לקיש, דאמר ריש לקיש עדים החתומים על השטר נעשו כמי שנחקרה עדותן בבית דין ורבנן הוא דאצרוך (קיום שטרות) והכא משום עיגונא אקילו בה רבנן".
עולה מדברי הגמרא, שמעיקר הדין (מדאורייתא) גם גט שלא קוים כשר, מפני ש'עדים החתומים על השטר כמי שנחקרה עדותם בבית דין'.
לפי זה נראה היה, ששליח שהביא גט בארץ ישראל ממקום למקום- שאין צריך לומר בפני נכתב ובפני נחתם, ועל סמך הגט שהביא יצאה האשה מבעלה והתחתנה והביאה ילדים, ולאחר מספר שנים הגיע הבעל הראשון וערער על כשרותו של הגט- אינו נאמן לפסול את ילדיה מבעלה השני, הואיל ומדין תורה השטר כשר ללא פקפוק.
אולם הרמב"ם (גירושין ז, ב) פוסק, שבמידה שבא הבעל וערער על כשרותו של הגט, והאשה לא הצליחה להביא עדים שיאששו את הגט, עליה לצאת מבעלה השני והילדים שנולדו ממנו- ממזרים:
"בא הבעל וערער ואמר לא גרשתי מעולם וגט שהובא לה מזוייף הוא יתקיים בחותמיו, ואם לא נתקיים ולא נודעו עדיו כלל תצא והולד ממזר שהרי אינה מגורשת".
והדברים אומרים דרשני:
א) ראשית, מדוע הולד ממזר? להיכן נעלם הכלל שלימדנו ריש לקיש שעדים החתומים על השטר כמי שנחקרה עדותם בבית דין?
ב) שנית, גם לולי חידושו של ריש לקיש יש לשאול מדוע שנאמין לבעל שבא וטוען שהגט מזויף- באופן ודאי, ונגדיר את הילדים מהבעל השני כממזרים בתורת ודאי? מדוע איננו חוששים לכל הפחות שמא הבעל אינו דובר אמת?
ג) וביותר קשה [כן הקשה גם המגיד משנה, שם]- שלגבי שליח המביא גט מחו"ל ומעיד שנכתב ונחתם בפניו ולאחר מכן בא הבעל וערער, פוסק הרמב"ם באותו פרק (הלכה ה-ו):
"שליח שהביא גט... מחוצה לארץ לארץ ישראל אם היה השליח עומד שם בשעת כתיבת הגט וחתימתו הרי זה אומר בפני שנים בפני נכתב ובפני נחתם ואחר כך יתן לה בפניהם ותתגרש בו ואף על פי שאין עדיו ידועין אצלנו.. בא הבעל וערער אין משגיחין בו".
והדברים טעונים ביאור- אם בכוחו של ערעור הבעל לפסול בתורת ודאי (מדאורייתא) את ילדי האשה- המצליח להתגבר על הכלל שאמר ריש לקיש ש'כמי שנחקרה עדותם בבית דין', אם כן כיצד מצליחה עדותו של השליח שכל נאמנותה אינה אלא מדרבנן, לגבור על ערעורו של הבעל?
תשובה:
תחילה נדון בשאלה- מדוע הולד ממזר, ואיננו מתחשבים בכללו של ריש לקיש ש'עדים החתומים על השטר כמי שנחקרה עדותן בבית דין'- והשטר כשר?
טרם נשיב נציין, שכאשר בא הבעל ומערער ומנגד האשה אינה מצליחה למצוא עידי קיום- ישנם לפנינו שני חסרונות בכשרותו של השטר- ערעורו של הבעל מחד, וחוסר יכולתה של האשה להביא עדים שיסייעו לה מאידך. ועלינו לברר מהו החיסרון העיקרי מבין השנים. מענה על שאלה זו יכול להיות המפתח לשאלה ב פתחנו. ומצינו שלוש גישות באחרונים:
א) הסבר הגרי"ז (על הרמב"ם שם)- דעת הגרי"ז שהעילה המרכזית לפסול השטר היא ערעורו של הבעל. לבעל ניתן כוח נאמנות מיוחד מתוקף היותו 'בעל השטר', להעיד האם השטר נכתב על ידו או לא. ואף שאינו נאמן ביחס לשאר ענייני השטר (לדוגמא- אינו נאמן לומר שהגט נכתב שלא לשמה), מכל מקום נאמן לומר שהשטר לא נכתב על ידו. ונאמנותו זו, המיוחדת, גוברת על הכלל שלימדנו ריש לקיש ש'עדים החתומים על השטר כמי שנחקרה עדותן בבית דין'. ועל כן נפסלים ילדיה מהבעל השני בתורת ודאי.
[כל משמעותו של הכלל של ריש לקיש המעניק נאמנות לעדים החתומים על השטר, היא רק כל עוד לא בא הבעל וערער[1]].
ב) הסבר הגרנ"ט (חידושי הגרנ"ט סימן סג)- דעת הגרנ"ט ששני המרכיבים יחד יוצרים את העילה לפסול השטר. כאשר הבעל בא וטוען מזויף, לא די בזה בפני עצמו ליצור ספק אמיתי- מפני שאולי אינו דובר אמת. אולם כאשר בנוסף לזה לא מצליחה האשה לקיים את חתימות ידי העדים החתומים על השטר- מתעורר ספק אמיתי.
ובמצבי ספק הולכים אנו אחרי החזקה- חזקת אשת איש- ואם כן מכח החזקה מוגדרת כאשתו של הראשון לגמרי, ועל כן ילדיה מהבעל השני ממזרים בתורת ודאי.
ג) הסבר הנתיבות (מו, ביאורים ס"ק ה)[2]- דעת הנתיבות שלערעורו של הבעל אין כל משמעות, אולם עם כל זאת נפסל השטר, משום שכאשר חתומים על הגט עדים ששמם אינו מוכר לאף אדם בעולם איננו מתייחסים לחתימתם כעדות שנחקרה בבית דין[3].
זאת משום, שכללו של ריש לקיש ש'עדים החתומים על השטר כמי שנחקרה עדותם בבית דין' מבוסס על ההנחה שבני אדם לא יעזו לזייף את חתימות ידיהם של אנשים אחרים, מפני שזהו דבר העומד להתגלות- 'מילתא דעבידא לאגלויי'. ועל כן במידה וחתומים על השטר שמות של אנשים שיתכן ואינם קיימים, ואין אדם המכיר את חתימות ידיהם איננו מתייחסים לחתימות כעדותם של עדים שנחקרה עדותם בת הדין.
עתה נשוב לשאלתנו האחרונה- כיצד מועילה עדותו של השליח נגד ערעורו של הבעל?
הסבר א'- עדות בפני בית הדין יוצרת חזקה- הבית שמואל (קמב, ס"ק ב) והנתיבות (שם) מחדשים- שהואיל ואמירת בפני נכתב ונחתם נעשית בפני בית הדין- בו ברגע שקבלו בית הדין את עדותו ניתנה לגט 'חזקת כשרות', ולכן במצב כזה, אין בכוחו של ערעור הבעל להשפיע על כשרותו של השטר.
הסבר ב'- הרב אליעזר מנחם מן שך בספרו אבי העזרי מבאר את עניין זה, בהקדימו הלכה נוספת המופיעה ברמב"ם (גירושין יב, ב-ג):
"הוציאה גט מתחת ידה ואמרה גירשני בעלי בזה הרי זו נאמנת ותנשא בו אף על פי שאינו מקוים...אמר הבעל על תנאי היה, פקדון היה, מעולם לא כתבתיו ומזוייף הוא, יתקיים בחותמיו או בעידי מסירה כמו שביארנו, ואם לא נתקיים אינה מגורשת להיותה מותרת לאחרים".
מבואר מדברי הרמב"ם שעל אף שהבעל מערער על כשרותו של השטר, מתייחסים אנו לאשה בחזקת מגורשת ומותרת להינשא לעולם! ולכאורה סותרים דברי הרמב"ם בהלכה זו את דבריו הנזכרים?
על כרחנו לומר, שכאשר נמצא הגט תחת ידו של 'בעל הדבר'- בעלת השטר- האשה, והיא טוענת שקבלתו מיד הבעל, מתייחסים אנו לגט שתחת ידה ככשר (וממילא- לעדות העולה מחתימותיהם של העדים כעדות שנחקרה בבית דין)- כמו שאיננו מערערים על עדותם של כל עדים על אף שאין לנו כל מקור וביסוס לנאמנותם. אולם כל זה כשהאשה טוענת שקבילה את הגט בעצמה מיד הבעל.
אולם במידה והגט בא על ידי שליח- שאינו בעל הדבר ולאשה על עצמה אין ידיעה שהגט נמסר מידו של הבעל, על אף שנמסר הגט ליד האשה איננו מתייחסים לעדות החתומים על השטר כמי שנחקרה בבית דין. ועל כן במידה ובא הבעל ומערער- מתקבל ערעורו.
אכן, כל זה כל עוד לא בא השליח לבית הדין והעיד בפניהם על כשרותו של השטר, אולם במידה ובא השליח לבית הדין והעיד על כשרותו של השטר וקבלוהו בית הדין, שהרי 'מיידק דייק ולא מרעי אנפשיה', הרי עדותם של החתומים 'כמי שנחקרה' בפועל בבית דין, ועל כן לא מועיל עוד ערוער הבעל להטיל בה דופי.
הסבר ג'- עדות השליח- לא מתעורר ספק- עוד ניתן לומר, שיסוד כללו של ריש לקיש- שמתייחסים אנו לעדותם כמי שנחקרה- הינו משום שכל עוד לא מתעורר ספק מניחים אנו בסתמא שהשטר כשר, אולם במידה והבעל מערער- מתעורר ספק בפנינו ועל כן ללא קיום איננו מקבלים את עדותם.
אולם במידה ועוד קודם לערעור הבעל בא השליח בפני בית הדין והעיד שבפניו נכתב ונחתם הגט, וקבלו בית דין את דבריו, לא מצליח ערעורו של הבעל לעורר ספק, ועל כן עדיין מתייחסים אנו לעדותם של העדים החתומים על השטר- כמי שנחקרה בבית דין.
